שלחן ערוך סימן קנד סדר הגט

שלחן ערוך סימן קנד סדר הגט

סדר הגט סימן קנד ובו דיני העדים והבעל והסופר והאשה, וכל פרטיו, ובו ק"א סעיפים

* הגה. בימי חכמי התלמוד היו נוהגין למנות חכם בקי על הגטין, וכן נמצא בדברי הקדמונים שהיו נוהגין שלא לתן גט רק לפני גדולי הדור. ועל כן לא ישתדל אדם בנתינה, רק הבקי בהם. וכל מי שאינו בקי בטיב גטין וקדושין, לא יהא לו עסק עמהם. ואם אחד עבר ונתן גטין או חליצות בלא נטילת רשות, עין ביורה דעה סי' רמ"ב סעיף י"ד. גט שסדרו אותו הדיוטות, יש לפסלו כמו שכתבתי לעיל סימן קמ"א סעיף ל' וסימן קמ"ב סעיף ט'.

א- יש נזהרים מלסדר הגט בערב שבת.

ב- יזמין סופר ושני עדים כשרים שאינם קרובים זה לזה ולא לאשה. הגה. ועין לעיל סי' קמ"א סעיף כ"ה. לכתחלה לוקחים עדים שאין להם שום קורבה אפלו רביעי ברביעי או מצד חתונים, גם שלא יצא עליהן קול שחשודים על עריות או שאר דברים הפוסלים, גם אין לוקחים עד שהוא בעל מום. גם מדקדקים שלא יהיו העדים והסופר קרובים אל הרב המסדר הגט. ובשעת הדחק אין לדקדק בסופר אם הוא הגון. יש אומרים דהרב אומר לעדים שיהרהרו תשובה בלבם על עברות שעשו, אפלו מחזקים לצדיקים גמורים, שמא עברו עברה שנפסלים בה. ולוקחים עדים המבינים הגט, ואם לא יודעים לקרות מלמדין אותן ומפרשין להם ולסופר ולבעל מהו גט ומהו לשמו ולשמה. ועין לקמן בסמוך סעיף י"ב עוד מדין סופר.

ג- יזהר שלא יהיה הסופר אחד מהעדים.

ד- אם הסופר או החכם המסדר הגט נוטלים שכר הרבה יותר מכדי בטלה, יש אומרים שצריך שלא יהיו העדים קרובים להם. והר"ר עובדיה בפרוש המשנה בפרק ד' דבכורות קרא תגר על הרבנים מסדרי הגט הנוטלים יותר מכדי שכר בטלה. הגה. ולא נהגו כמותו. גם טעמו אינו כלום, כי הוא מדמה דבר זה למה שאמרו הנוטל שכר לדון דיניו בטלין. ואינו ראיה, כי סדור הגט אינו דין, אלא למוד בעלמא. ועין לעיל סימן ק"ל הטעם שהעדים לוקחים שכר. ויש לבעל להשוות עצמו עם הסופר והרב והעדים קדם שמתחילין לכתב.

ה- צריך שיכירו שזה הוא פלוני וזו היא אשתו פלונית, אלא אם כן הוא שעת הסכנה.

ו- אם יש בעיר אחד ששמו כשמו, ושם אשתו כשם אשתו, אינו יכול לגרש אלא בפני חברו.

ז- אם המגרש הוא שכיב מרע, צריך לדקדק בו שיהיה שפוי בשעת כתיבה ובשעת נתינה. וע"ל סימן קכ"א.

ח- אם רוצה לגרש על תנאי, לא יזכיר שום תנאי, אלא אומר לסופר לכתב גט ולעדים לחתם בו, ולא יזכר שום תנאי עד שעת מסירה ועין לעיל סימן קמ"ז.

ט- הכל כשרים לכתב גט, חוץ מחרש שוטה וקטן, ועבד ונכרי, וישראל מומר או מחלל שבת בפרהסיא.

י- הבעל עצמו לא יכתב הגט, היכא דאפשר.

יא- וכן לא יאמר הבעל לסופר. כתב כן או לא תכתב.

יב- לא יהיה הסופר קרוב לא לאשה ולא לאיש, היכא דאפשר.

יג- יביא הסופר הקלף והדיו והקולמוס וכל שאר כלי הכתיבה, וישאל הרב לסופר בפני עדים אם הכל שלו, וכשיאמר. הן, אחר כך יתנם במתנה לבעל והבעל יגביהם לקנותם. הגה. יש אומרים דקדם שיתן לו הסופר דברים אלו יבטל הבעל מודעות. וחוקרין אותו כמו שיתבאר סעיף י"ד וסעיף כ', ואחר כך מקבל הדברים הנזכרים מן הסופר, וכן נוהגין.

יד- ישאל החכם לבעל המגרש. אתה נותן גט זה מרצונך בלא שום אנס, כלום עשית שום אסור או נדר או שבועה שמכריחך לתנו תאמר לנו ונתיר לך. והבעל המגרש משיב. לא נדרתי ולא נשבעתי ואין לי שום אנס אלא מרצוני אני נותן גט זה בלב שלם בלי שום אנס ותנאי. ואם אומר שנשבע או נדר או תקע כף לתנו, יתירו לו קדם, כדי שלא יהא דומה לאנס. אך ערבון יתן, אם ירצה, שאין זה דומה לאנס ועין לקמן סימן זה סעיף כ"ג וכ"ד השיכים הנה.

טו- יושיט הבעל הקלף ושאר כלי כתיבה והקולמוס והדיו לסופר בפני עדים, ואומר לו בפניהם. כתב לי גט לשם גרושי אשתי פלונית בת פלוני ולשם כריתת, ואני נותן לך רשות לכתב מגט אחד עד מאה עד שיהיה אחד כשר בלי שום פקפוק בין בכתיבה בין בחתימה לדעת החכם הרב רבי פלוני. הגה. או לכל מי שמראה אותו. ויאמר הסופר. כן אעשה. ולא מהני זה אלא בדיעבד. ולכן נוהגין גם כן לכתחלה שהסופר מקנה לו הרבה קלף ודיו דאולי יכתב גטין רבים כמו שצוה לו דכשר בדיעבד, אבל לכתחלה אם כתב גט פסול נוהגין שחוזר ומקנה לו הסופר הכל, והבעל חוזר ומצוה לו לכתב, ומבטל מודעות כסדר שעשה בראשונה. ועין לקמן סעיף נ"ד. וכשהבעל נותן הדברים לסופר, יתנם לו לכתחלה על ידי עצמו ולא על ידי שליח.

טז- ואתם פלוני ופלוני היו עדים וחתמו בגט הזה שכותב סופר פלוני בן פלוני לשמי ולשם גרושי אשתי פלונית בת פלוני ולשם כריתת. ואני נותן לכם רשות לחתם מגט אחד עד מאה גטין עד שיהיה אחד כשר לדעת החכם הרב רבי פלוני או לכל מי שמראה אותו בלי שום פקפוק בין כתיבה בין בחתימה. הגה. ויכול לומר כל דברים אלו בכל לשון שירצה. ויאמרו העדים. כן נעשה.

יז- אם צריכים לכתב שני גטין, מפני ספק שיש בשמות, כגון גרשון גרשם, וכיוצא בזה, צריך שיאמר הבעל המגרש לסופר שאם יחפץ החכם הרב רבי פלוני לסדר גטין הרבה מחמת ספק כדי שינתנו כלם ביד האשה, שהוא נותן לו רשות לכתבם. וכן יאמר לעדים שהוא נותן להם רשות לחתמם.

יח- לא יכתב הסופר ולא יחתמו העדים עד שישמעו מפי הבעל שצוה לסופר לכתב ולעדים לחתם, ולא מפי שליח. אפלו אמר לשלשה. אמרו לפלוני שיכתב ולפלוני ופלוני שיחתמו, לא יכתבו ויחתמו, מאחר שלא שמעו מפיו.

יט- הבעל נותן שכר הסופר. ואם נתנה האשה, כשר.

כ- יאמר הבעל בפני העדים. הנני מבטל לפניכם כל מודעי ומודעי דמודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי דמודעי שמסרתי על גט זה. וכל דברים שמסרתי שהם כשיתקימו גורמים לבטל הגט, הרי הם בטלין. וכן אני מעיד על עצמי שלא מסרתי שום דבר על הגט שיפסל מחמתו, והריני פוסל כל עד או עדים שיעידו שמסרתי או שאמרתי שום דבר שיבטל גט זה שיורע כחו מחמתו. ועין לעיל סי' קל"ד סעיף ג'.

כא- צריך שהעדים שאמר הבעל לפניהם לסופר לכתב גט לאשתו, שלהם עצמם יצוה לחתמו, וצריך שיעמדו בשעת כתיבת שיטה [שבה] שם האיש והאשה והזמן, וישמעו שכתבו לשמו ולשמה.

כב- צריך שיכירו שזהו הגט שכתב סופר לשמו ולשמה. לפיכך, אם רוצים לצאת לחוץ אחר שכתב שם האיש והאשה והזמן, צריכים לעשות שום סימן בגט, כדי שיכירוהו, או שתהיה להם טביעות עין בו.

כג- טוב שיהיה הבעל אצל הסופר והעדים עד שיכתב הגט ויחתם וינתן, כדי שלא ימסר מודעא. גם שלא ידבר מעניני הגט עד אחר הנתינה, כדי שלא ידבר דברים המביאים לידי בטול הגט.

כד- אם רוצה לשלח הגט לאשה על ידי שליח, צריך שיעמד שם השליח בשעת כתיבת שיטה שבה שם האיש והאשה והזמן, וישמע שיתחיל לכתב לשמה, וגם צריך לעמד שם בשעת חתימת שני העדים, וישמע שחותמים לשמה. הגה. ויש אומרים דהשליח יהיה גם כן אצל צווי הבעל לסופר ולעדים, וכן נוהגין. וטוב להגיד לשליח קדם כל דבר, שאסור לשא המגרשת, שלא יוכל לומר אחר כך. אלו ידעתי לא הייתי שליח. גם יאמר לו החכם המסדר שיקח השליח סימן מבהק בגט, אלו יוציאנו מתחת ידו, שיכירנו. אבל יזהר שלא להוציא מתחת ידו כלל, כל מאי דאפשר.

כה- וצריך שקדם כתיבה יודיענו שהוא יהיה השליח. גם קדם שיצוה לסופר לכתב, או שיעשה שום דבר, ימנה השליח. ועין לקמן סי' צ"ז כיצד ידבר. והחכם יאמר, שישמע איך הגט הוא נכתב ונחתם לשמה, כדי שיוכל להעיד כן.

כו- כששולח גט ביד שליח, טוב הוא שישביעו הבעל בשבועת התורה שלא ימסר מודעא ושלא יבטל הגט. הגה. ואם הוא משמד, שאינו מקפיד, משביעין אותו על חלקו לעולם הבא, וכך כותבין בהרשאה. ועין לעיל סי' קמ"א סעיף נ"ט. ונוהגין להקנות מן הבעל שעושה השליח. ועין לעיל סימן קמ"א סעיף כ"ו.

כז- צריך לדקדק שיהיו השליח והמשלח גדולים, לפי שאין שליחות לקטן ואין קטן עושה שליח. הגה. גם צריך לעשותו שליח בפני עדים כשרים. ועין לעיל סי' קמ"א סעיף י"א וכ"ד כיצד נוהגין בעדי השליחות.

כח- צריך שלא יהיה השליח חרש שוטה וקטן, או עבד או נכרי, או סומא, או פסול לעברה מן התורה וע"ל סי' קמ"א סעיף ל"ג.

כט- טוב לזהר שלא לגרש על ידי שליח, כשהבעל והאשה שניהם בעיר וע"ל סי' קמ"א סעיף נ"ה.

ל- אם הבעל נחפז ללכת ואינו יכול להמתין עד שיכתב הגט ויחתם, אומר לסופר. כתב גט לאשתי וכו', כדלעיל, ואומר לעדים. אתם פלוני ופלוני היו עדים וחתמו בגט הנזכר וכו', כדלעיל, והריני ממנה את פלוני בן פלוני שליח להוליך הגט הנזכר לאשתי פלונית בת פלוני בכל מקום שימצאנה ותהא ידו כידי ופיו כפי ודבורו כדבורי ועשיתו כעשיתי, ונתינתו כנתינתי, ונותן אני לו רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחים ואפלו בלא אנס עד שיגיע הגט לידה או ליד שלוחה, ותכף שיגיע הגט הנזכר לידה או ליד שלוחה מיד פלוני שלוחי או מיד שלוחו או מיד שליח שלוחו כאמור תהא מגרשת ממני ומתרת לכל אדם. ושאר דיני השליחות והרשאה, עין לעיל סימן קמ"א.

לא- וכבר נתבאר שאין להזכיר שום תנאי קדם כתיבת הגט. ואם כן כל מי שמצוה לגרש בענין זה, אינו יכול לגרש על תנאי.

לב- ואם אינו רוצה לגרש אלא לזמן, והוא נחפז ללכת, ואי אפשר לכתבו קדם שילך, יאמר לשליח שיתן הגט לאשתו, ולא תתגרש בו אלא לאחר זמן פלוני.

לג- אין צריך שהשליח יהא עומד בפני המגרש, אלא אפלו שלא בפניו יכול למנותו, והעדים כותבים שמנה לפלוני שליח. הגה. וכל זה כשהבעל נחפז ללכת ואינו מוסרו הגט לשליח והוא שעת הדחק, אבל בלאו הכי אין עושין שליח בכי האי גונא, אלא מוסר ליד השליח. ועין לקמן סימן זה מסעיף צ"ז ואילך.

לד- כבר כתבתי לעיל מי הם הפסולים להיות שלוחים.

לה- וגם כבר נתבאר שצריך השליח לעמד בשעת כתיבת תרף הגט וחתימת שני העדים, ושישמע שנכתב ונחתם לשמה.

לו- כשיבא הסופר לכתב הגט, קדם שיתחיל לכתב, יש לשאל למגרש מה שמו ומה שם אביו, ואם יש לו או לאביו שני שמות כגון על ידי חלי, ואם יש לו או לאביו כנוי או שום חניכא או אם הם כהנים או לוים.

לז וכן יש לשאל לאשה ולאביה, כמו לאיש. הגה. וכיצד נוהגין לכתב השמות, עין לעיל סימן קכ"ח וסימן קכ"ט בדיני שמות המקום. וישאל זה לפני העדים.

לח- צריך שהסופר והעדים יעמדו במקום אחד. הגה. ויש אומרים שקדם שיחתך הסופר הקלף ידבר בפני העדים שרוצה לכתב לשמה, כדרך שיתבאר לקמן סעיף נ"ה. וכן נוהגין במדינות אלו.

לט יחתך הקלף למדת הגט, שלא יצטרך לחתך ממנו שום דבר אחר כתיבת הגט.

מ- אם טעה הסופר לאחר שכתב קצתו, ומתחיל [באחר] באותו הקלף, יחתך תחלה המועט שכתב.

מא- צריך הקלף להיות ארכו יותר על רחבו. ונקרא ארכו דרך קריאתו מתחלתו לסופו. ויניח למטה גליון כדי תפיסת יד- או יותר. ובדיעבד, אין לחוש.

מב- ישרטטו בו שלשה עשר שיטין. ושורה אחרונה יחלקנה לשתי שורות קצרות, שבה יחתמו העדים זה תחת זה. ויעשה בו השרטוטין וכל תקוני הכתיבה לשמו ולשמה ולשם גרושין.

מג- יש מי שאומר, שיכתב במקום בשר ולא במקום שער.

מד- לא ישרטט באבר, ולא ישרטט מבפנים אלא מבחוץ. הגה. וישרטט שני שרטוטין בצדי הגט, אחד מימין ואחד משמאל, כדי לישר הכתב. ויכון שיהא הכתב בצד השרטוט ולא על השרטוטין עצמן.

מה- יש מי שאומר, שאין כותבין הגט בקולמוס של כנף.

מו- לא יהא הכתב מעקם ולא מבלבל, שמא תדמה אות לאות נמצא הענין משתנה.

מז- נהגו להחמיר לעשות האותיות מקפת גויל. ואם יש בו אותיות דבוקות, יכול לגרר הדיו שביניהם, להבדילם. ועין לעיל סימן קכ"ה סעיף ו'.

מח- וצריך לדקדק שלא יכנסו האותיות זו בזו, כגון ראשה של למ"ד שבשטה תחתונה לא תכנס בתוך חללה של ה"א או חי"ת של שטה העליונה, וכן כל כיוצא בזה.

מט- לא יהיו האותיות עוברות מהשיטין בימין ובשמאל לתוך הגליון. ויש להחמיר אפלו מאות אחת.

נ- נפלה טפת דיו לתוך האות, ואינה נכרת, אינו יכול להעביר הדיו לתקן האות, דהוה לה חק תוכות..

נא- ואף אם רוצה לעשות מ"ם פתוחה, ונמשכה ידו ונסתמה, אינו יכול לגרר הדבקות לפתחה, דהוה לה חק תוכות. ועין לעיל סימן קכ"ה סעיף ט'.

נב- לא יהא בו טשטוש ולא יכתבנו על המחק.

נג- צריך לזהר בטפס הגט לכתבו כמשפט.

נד- ואם נמצא פסול בגט, וצריך לכתב גט אחר, אם הבעל בפנינו, צריך לחזור ולצוות כבתחלה לסופר שיכתב גט לאשתו, ולעדים שיחתמו בו.

נה- כשיבא הסופר לכתב הגט יאמר בפני עדים. הגה. שמעו אלי אתם עדים פלוני בן פלוני ופלוני בן פלוני, הנני כותב גט זה לשם פלוני בן פלוני ולשם גרושי אשתו פלונית בת פלוני שיגרשנה בו לשמו ולשמה לשם כריתת. ויכתב הגט מיד, ולא יכתבנו בסרוגין. והסופר יקח סימן מבהק בגט קדם שיוציאנו מידו.

נו- צריך שיתיבש הגט קדם שיחתמו העדים.

נז- אחר שיתיבש הגט, יחתמו העדים זה תחת זה. הגה. ויקראו אותו קדם שיחתמו, שידעו על מה יחתמו. ויראו תחלה אחר סימן שלקחו, כמו שנתבאר לעיל סעיף כ"ב.

נח- צריכין העדים לחתם זה בפני זה.

נט- יאמר כל אחד מהעדים קדם שיחתם. אני חותם גט זה לשם פלוני בן פלוני לגרש בו אשתו פלונית בת פלוני לשמו ולשמה לשם גרושין, ויחתם מיד. ויראה העד השני כשחותם חברו.

ס- יתחילו לחתם בראש השיטה, שלא יניחו חלק בגליון מימין לפני החתימה.

סא- לא יניחו כדי אויר שני שיטין בין חתימתו לשיטה אחרונה. ויחתמו גם כן בקולמוס ובדיו של הבעל.

סב- צריך כל אחד מהעדים לפרש שמו ושם אביו, שיחתם. פלוני בן פלוני עד. הגה. ואין צריכין לחתם כנויין. אבל אם הם כהנים או לוים, חותמין. פלוני בן פלוני הכהן או הלוי עד, אבל אינו כותב. בן מהר"ר או בן החבר, וכן נוהגין.

סג- כתיבת העדים תהיה תמה ונכרת, שלא יהיו דבוקים האותיות, כמו בגט עצמו.

סד- לא יחתם הסופר בגט.

סה- צריך ליבש החתימות.

סו- החכם והעדים קוראים הגט וגם חתימות העדים. הגה. ומדקדקים בו אם לא דלג בו תבה, גם בחסרות ויתרות ובכל תקוני הגט. וטוב לקרותו נגד גט אחר, שאז אם יש בו טעות ירגיש בו מיד. גם לשלחו אל שאר החשובים שבעיר לדקדק בו אם נכתב כהגן, ויזהירו שלא יטשטשו אותו בשליחתו. ואחר כך חוזר הבעל ונותן הקלף שנשאר לסופר, והדיו וכל כלי הכתיבה, לסופר, במתנה, כדי שיוכל לכתב בו גטין לאחרים. ונהגו לקח עשרה אצל נתינת הגט, כדי לפרסומי מלתא, וקרובים יכולים להיות מן המנין. ולוקחים שני עדים כשרים לעדי מסירה. ונהגו לקח הב' עדי חתימה לעדי מסירה. גם כן ונהגו שהחכם המסדר הגט עומד באמצע, וב' עדי מסירה אחד מימינו ואחד משמאלו, והסופר לפניו, גם הבעל והאשה לפניו, עומדים כלם ולא יושבים. יש אומרים לזהר שלא לתן גט בבית החכם המסדרו. ולא ראיתי נזהרים בזה. ואחרי קראו ישאל החכם לסופר. זהו גט שכתבת, נתן לך כל כלי הכתיבה והקלף והדיו, כתבת אותו בצווי בעל לשמו ולשם גרושי אשתו פלונית בת פלוני, והוא אומר. הן. אמר לך הדברים לפני העדים. שואל לאחד מהעדים. שמעת שצוה הבעל לסופר לכתב לשמו ולשם גרושי אשתו פלונית בת פלוני. הגה. ואם היה אצל הסופר עד שכתב קצת הגט כמו שכתוב לעיל סעיף כ"א, ואם ראו שהבעל נתן לו הקלף וכו'.

סז- אתה מכיר שהוא גט זה.

סח- אתה חתמת בצווי הבעל שצוה אותך לחתמו לשמו ולשמה וכו'.

סט- חתמת לשמו ולשם גרושי אשתו פלונית.

ע- אתה מכיר חתימתך.

עא- חתמת בפני חברך.

עב- אתה מכיר חתימתו. שמעת שצוה לו הבעל לחתם.

עג- והוא משיב. הן, על כל שאלה. וגם העד השני כמשפט הזה יעשה לו. הגה. גם שואל לסופר ולעדים אם אמרו בפרוש, כשהתחילו לכתב, שכותבין לשמו ולשמה לשם גרושין. ואם שמע כל אחד מה שאמר חברו, ואומרים. הן. אומרים לו בפרוש כיצד אמרו. ויזהיר החכם לבעל ולסופר ולעדים שלא יאמרו. הן הן, או לאו לאו, בתשובתם, אלא פעם אחת הן או לאו.

עד- אחר כך יתן הגט לבעל, ואז ישוב לשאל לו אם נותן גט זה מדעתו ורצונו, כנזכר לעיל. הגה. סעיף י"ד. ויש סדורי גטין שכתוב בהן בטול מודעות אלו קדם שהחכם קורא הגט, ושואל לסופר ולעדים, כמו שנתבאר, קדם שקורא הגט, וכן נוהגין במדינות אלו, אבל אין חלוק בדבר. וכשהחכם קורא הגט, יקראנו בדקדוק, ולא יקראנו בדרך המשתמע ללשון אחר.

עה- וגם יבטל המודעות פעם שנית, וגם יפסל עדים כדלעיל. הגה. סעיף כ'. וישאל לעדים אם היו כשהבעל בטל מודעות קדם הנתינה, כמו שנתבאר לעיל סעיף כ'.

עו- ואם יצא הבעל מלפניו בין כתיבה לנתינה, ישביענו החכם המסדר, בשבועה, שלא בטל הגט בשום ענין, ושלא מסר שום מודעה, ולא אמר שום דבר שיגרם בטול הגט.

עז- יקבץ מנין, כדי לתת הגט בעשרה.

עח- יאמר החכם לכל העומדים טרם יתן הגט. אם יש שום אדם שיודע שום פסול נגד הגט וירצה לערער בו דבר, יאמר אותו קדם שינתן, וכל מי שיודע דבר צריך לאמרו, כי אחר הנתינה יושם חרם שלא להוציא לעז על הגט. ועין לעיל סימן זה סעיף כ"ב ששיך הנה.

עט- יאמר החכם. שמעו כל הכשרים להעיד.

פ- טוב שיהיה שם עדים החתומים על הגט.

פא- יצוה לאשה שתסיר הטבעות שבידיה, ושאחר כך תוציא שתי ידיה ותפתחם ותקרב אותם יחד, כדי לקבל הגט, ולא יהיו ידיה כמדרון שיוכל הגט לפל. הגה. נהגו לכסות פני האשה עד שעה שהחכם מדבר עמה וכשמקבלת הגט, משום צניעות. וישאל אותה אם מקבלת הגט ברצונה, ותאמר. הן. ויש מחמירין לומר אם נשבעה או נדרה שיתירו לה. ויאמר לה החכם המסדר הגט. דעי שבגט זה תהי מגרשת מבעלך. וישאל הרב אחר הכתבה, ושתחזיר לבעל הכתבה או תמחל לו, כדי שלא יבאו אחר כך לידי קטטה מחמת הכתבה ושיאמר הבעל על מנת כן לא גרשה.

פב- יזהר שלא תסיע לה חברתה ולא שום אדם. ושלא יגיע סרבלה ולא שום דבר לידה בשעת קבלה.

פג- תזהר שלא תקפץ ידיה עד שיאמר לה, ושלא יהיו ידיה תוך שלשה טפחים סמוכין לארץ.

פד- יתן הבעל הגט בידה וכה יאמר לה כשיתננו בידה. "הרי זה גטך והתקבלי גטך זה והרי את מגרשת בו ממני מעכשו ומתרת לכל אדם". הגה. וקדם שיתננו לה, יאמר החכם לעדי מסירה שיראו מסירת הגט. ויודיע לבעל תחלה פרוש המלות שאומר. יש נוהגין לכפל הגט כאגרת בשעה שמוסרו לה, וכן נוהגין. ויש שכתבו שלא לכפלו, רק לתנו לה כך והכתב מבחוץ, שיראו הכל שהוא גט.

פה- אחר שהניח הגט בידה וסלק ידו מכל וכל, אז תקפץ ידה ותחזיק בגט ותגביה שתי ידיה למעלה, ואחר כך יקח החכם הגט מידה ויקראנו שנית בפני העדים. ויש אומרים שחוזרין ושואלין לסופר ולעדים כל השאלות ששאלו בראשונה. ויחרים על כל מי שיוציא לעז על גט זה.

פו- ויקרענו שתי וערב. הגה. ונהגו מעכשו שהרב המסדר הגט גונזו אצלו ואינו נותנו ביד האשה, ואין לשנות. וכל גט שלא נתן, אין לקרעו שתי וערב, שלא יטעו בו שנתן.

פז- יזהיר החכם לאשה שלא תתארס עד צ' יום, חוץ מאותו יום ומלבד יום שתתארס בו.

פח- נתינת הגט, יש מי שאומר שצריך להיות ביום ולא בלילה ועין לעיל סוף סימן קכ"ג.

פט- וכן אם התפללו הקהל ערבית, אף על פי שהיה עדין יום, אין לתן גט אז, מפני שכבר חשוב לילה, אם לא בשעת הדחק שאז אפלו בלילה ממש יכתב וינתן. צריך שינתן הגט בו ביום שנכתב, אלא אם כן שולחו לעיר אחרת דאז אי אפשר לתנו לה ביום שנכתב.

צ- צריך שלא יתיחד הבעל עמה בין כתיבה לנתינה. ואם נתיחד עמה הוי גט ישן, ולא יגרש בו ועין לעיל סימן קמ"ט.

צא- שליח המביא גט, נותנו לה בפני שנים. ואם השליח קרוב או פסול, נותנו לה בפני שלשה. ואומר לה בשעת נתינה. הרי זה גטך ששלח ליך בעלך פלוני בן פלוני המכנה פלוני והרי את מגרשת בו ממנו ומתרת לכל אדם וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם. הגה. וכן גט ארוסה, יאמר לה השליח. זה גטך ששלח ליך בעלך. וכן כותבין בהרשאה שם בעל. אבל בשאלות ששואל הרב לשליח יזכיר שם ארוס, כגון ששואל אם זהו גט ששלח פלוני הארוס. והבית דין שנותנים הגט לפניהם קוראין הגט קדם הנתינה, ואם יש תנאי בגט אומר השליח בשעת נתינה. על תנאי כך וכך. ועין לעיל סימן קמ"ב עוד מסדר נתינה מיד השליח ליד האשה, ולעיל סימן ק"מ סעיף ב'. יש סדורי גטין, וכן נוהגין, שאותן שיושבים שואלים לשליח מהו רוצה, והוא אומר. אני שליח פלוני בן פלוני לגרש אשתו פלונית וכו', וישאלו אותו אם לא קבע לו הבעל זמן לגרש, או אם לא התנה שאר תנאי, והוא אומר לה ם. ואחר כך ישאלו לאשה אם רצונה לקבל גט. ואחר כך שואלין אחר ההרשאה, וקורין אותה אם היא כתקונה ואם היא מקימת כראוי. ואחר כך שואלין לשליח אם היה הבעל בריא כשעשאו שליח, ואם לא שמע שמת או בטל השליחות, והוא משיב להם על הכל. גם שואלין לאשה אם לא בא הבעל אליה או לא שלח שליח לבטל הגט, והיא משיבה להם. ואחר כך חוזרין ושואלין לשליח אם הוא עצמו לא בטל השליחות, או אם לא עשה שליח אחר, או אם עושה שליחות זה באנס או מכח נדר או שבועה, או אם מסר מודעא על השליחות, והוא משיב להם על לאו לאו, ועל הן הן. ואחר כך שואלין אותו אם מכיר האשה אשת המגרש, ואם אינו מכירה צריכין להיות עדים המכירין אותה. ויקרא החכם המסדר הגט עם עדי מסירה וישאל לשליח אם ראה שהבעל נתן הקלף והדיו לסופר לכתב, ואם שמע שצוה לו לכתב לשמו ולשם אשתו לשם גרושין, וכן אם שמע שצוה לעדים לחתם לשמו ולשמה ולשם גרושין, ואם מכיר שזה הגט ההוא. ושואלין אותו אם היה אצל הכתיבה וחתימה כדרך שנתבאר לעיל סעיף כ"ד וכ"ה, ואם שמע מן הסופר שאמר בפרוש שכותב לשמו ולשמה ולשם גרושין, וכן אם אמרו העדים כשחתמו, וכן אם היו זה בפני זה כשחתמו, ואם היה הגט יבש כשנתנו לשליח. והשליח יעמד כשמוסרו לאשה ולא ישען כלל. ואחר כך מקבלת האשה הגט מן השליח כדרך שמקבלת אותו מבעלה, כדרך שנתבאר לעיל, והוא מוסרו לידה כמו הבעל המוסר גט לאשתו, רק שמשנה בדבורו ואומר לה. "הרי זה גטך ששלח ליך בעלך" וכו'. ואחר כך לוקח החכם הגט מן האשה וחוזר וקורא אותו, ושואל לשליח כל השאלות ששאל לו בראשונה. ואחר כך קורעין הגט שתי וערב, ומחרימין על הלעז, ומזהירין על האשה שלא תנשא תוך צ' יום, כמו שנתבאר לעיל סעיף פ"ז. ונראה לי שהחמיר בזה הרבה בשאלות, מקצתן ללא צרך. ולכתחלה נוהגין כך, אבל בדיעבד כבר נתבאר סימן קמ"א וקמ"ב איזה דברים מעכבים.

צב- אם המתגרשת היא נערה, בין ארוסה בין נשואה, מתגרשת בקבלת הגט היא עצמה. ואם קבלו אביה, אם היתה ארוסה, מאחר שעדין לא בגרה, הרי זו מגרשת. אבל אם בגרה, אף על פי שאינה אלא ארוסה, או אם נשאת אף על פי שהיא נערה, אינה מתגרשת בקבלת אביה.

צג- ואם היא קטנה, ונשאת, אינה מתגרשת בקבלת אביה.

צד- ואם היא קטנה ארוסה, לדברי הכל מתגרשת על ידי אביה. ואכא פלגתא אם מתגרשת על ידי עצמה, וראוי להחמיר שלא תקבלנו אלא על ידי אביה.

צה- והא דקטנה מתגרשת, דוקא כשמבחנת בין גטה לדבר אחר, דהינו שנותנים לה צרור וזורקתו, אגוז ונוטלתו, או שהגיעה לעונת הפעוטות, דהינו כבר שית וכבר שבע, כל חד לפום חרפה. אבל פחות מכאן, אינה מתגרשת, לדעת רש"י ז"ל אפלו על ידי אביה. ולדעת רבנו תם דוקא על ידי עצמה, אבל על ידי אביה מתגרשת, ולזה הסכים הרא"ש ז"ל.

צו- קטנה המתגרשת על ידי אביה, יש להחמיר לכתב שני גטין ולתנם לה. האחד כנסח שאר גטין, והאחר יכתב בו. בתך פלונית דהות אנתתי וכו'. הגה. ואם מוסר הגט ליד קטנה מדעת אביה, אין צריך רק גט אחד, כשאר גטין. ועין לעיל סימן קמ"א וסימן ל"ז.

צז- אם הוא מוסר גט לשליח להוליכו לאשתו, ימנה אותו בפני שני עדים, ויקראנו החכם לפני העדים, ואחר כך ישאל לסופר. זה הוא הגט שכתבת וכו', כדלעיל, עוד טוב שיהיו שם עדים החתומים על הגט. הגה. וכן יאמר. הנני פלוני בר פלוני המכנה פלוני ממנה אותך פלוני בר פלוני להיות שלוחי להוליך גט לאשתי פלונית בת פלוני המכנה פלונית אתה או שלוחך או שליח שלוחך עד מאה שלוחים ותהא ידך כידי וכו', כמו שנתבאר לעיל סעיף ל'. ואחר כך מצוה לסופר לכתב ולעדים לחתם, ומבטלין מודעות ושבועות קדם הכתיבה, כאלו היתה האשה עצמה אצלו, וכמו שנתבאר לעיל.

צח- ואחר כך מחזיר החכם הגט לבעל, והבעל ימסר הגט לשליח, ויאמר. אתה פלוני בן פלוני המכנה פלוני הולך גט זה לאשתי פלונית בת פלוני בכל מקום שתמצאנה ותהא ידך כידי ופיך כפי ודבורך כדבורי ועשיתך כעשיתי ונתינתך כנתינתי, ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחים ואפלו בלא אנס עד שיגיע הגט לידה או ליד שלוחה, ותכף שיגיע גט זה לידה או ליד שלוחה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך כנזכר לעיל תהא מגרשת ממני ומתרת לכל אדם. הגה. ויקבל השליח הגט כמו האשה בעצמה. ואחר כך חוזר החכם וקורא הגט וישאל כל השאלות ויחרים על המוציא לעז, כדלעיל סעיף פ"ה. וכופלו כאגרת ונותנו לשליח. ואחר כך כותבין ההרשאה ולא קדם לכן, דהרי כותבין בהרשאה בפנינו מסר וכו' כמו שנתבאר לעיל סימן קמ"א סעיף ל'. דין שליח שני, עין לעיל סימן קמ"א סעיף מ' וסימן קמ"ב סעיף ט'. וסדר ההרשאה תמצא בסדר גטין. אבל אין הלשון מעכב, כמו שכתבתי לעיל סימן קמ"א סעיף ל'. וכשהשליח ראשון עושה שליח שני, נראה לי שיש לשואלו כל השאלות ששואלים אותו כשנותנו הוא בעצמו ליד האשה, שהרי השליח השני אינו אומר אחר כך כלום, רק שאומר. שליח בית דין אני. ולכן יש לבית דין הראשון לחקר הדברים היטב, וכדרך שנתבאר לעיל סעיף צ"א.

צט- אם נותנו לה על תנאי, יאמר לה בשעת נתינה. הרי זה גטך והרי את מגרשת בו ממני ומתרת לכל אדם, על מנת שאם לא באתי מהיום עד י"ב חדש יהא גט מעכשו, ואם אבא בתוך הזמן הנזכר ואראה בפני פלוני ופלוני לא יהא גט, ותהא היא נאמנת עלי לומר שלא באתי ושלא פיסתיה.

ק- אם המגרש שכיב מרע, אומר לה בשעת נתינה. הרי זה גטך והרי את מגרשת בו ממני מעכשו ומתרת לכל אדם על מנת שאם לא אמות עד יום פלוני והוא בכלל לא יהא גט ואם אמות קדם יום פלוני יהא גט מעכשו ואם לא אמות עד יום פלוני והוא מכלל לא יהא גט. הגה. ועין לעיל סימן קמ"ה סעיף ה'. ואחר כך לא תתיחד עמו אלא אם כן יש אחד עמהם, אפלו עבד אפלו שפחה, חוץ משפחתה ובנה הקטן.

קא- מאד יש לזהר לאדם שלא להשתדל בענין גטין, אם לא שיהא בקי בהלכות גטין, כי רבו בהם הדקדוקים ובנקל יכול אדם לטעות בהם והוא פסול ממזרות. וצור ישראל יצילנו משגיאות, אמן. הגה. וכבר נתבאר ריש סימן זה נוסח גט שנהגו בו במדינות אלו, ובפרט בעיר הזאת. וזה לשונו. בשלישי בשבת, בשלשה ימים לירח סיון, שנת חמשת אלפים ושלש מאות וארבעים לבריאת עולם, למנין שאנו מנין כאן בקאזמר, דמתקריא קאזימירז, מתא דיתבא על נהר ויסלא ועל נהר וילגא ועל מי מעינות, אנא פלוני המכנה פלוני בן פלוני המכנה פלוני, העומד היום בקאזמר דמתקריא קאזימירז מתא דיתבא על נהר ויסלא ועל נהר וילגא ועל מי מעינות צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא, ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת אנתתי פלונית המכנה פלונית בת פלוני המכנה פלוני, העומדת היום בקאזמר דמתקריא קאזימירז מתא דיתבא על נהר ויסלא ועל נהר וילגא ועל מי מעינות, דהוית אנתתי מן קדמת דנא, וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי, דיתיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין, ואנש לא ימחא בידיכי מן יומא דנן ולעלם, והרי את מתרת לכל אדם, ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין, כדת משה וישראל. פלוני בן פלוני עד, פלוני בן פלוני עד.