שלחן ערוך הלכות חלה סימן סימן שכב-של
סימן שכב - הפרש חלה שיש בין חלת ארץ ישראל
לחלת חוצה לארץ ובו ה סעיפים.
א. מצוה עשה להפריש תרומה מהעיסה וליתנה
לכהן שנאמר ראשית עריסותיכם תרימו תרומה וראשית זה אין לו שיעור מן התורה אפילו הפריש
כשעורה פטר את העיסה והעושה כל עיסתו חלה לא עשה כלום עד שישייר מקצת ומדברי סופרים
מפרישין אחד מכ"ד מן העיסה והנחתום העושה למכור בשוק מפריש א' ממ"ח ואם נטמאה
העיסה בשוגג או באונס אף בעל הבית מפריש אחד ממ"ח.
ב. אין חייבים בחלה מן התורה אלא בארץ ישראל
בלבד שנאמר והיה באכלכם מלחם הארץ ובזמן שכל ישראל שם שנאמר בבואכם ביאת כולכם ולא
ביאת מקצתכם לפיכך חלה בזמן הזה אפי' בימי עזרא בארץ ישראל אינה אלא מדבריהם.
ג. מפרישין חלה בחוצה לארץ מדברי סופרים
כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל.
ד. ג' דינים לחלה בשלש ארצות כל הארץ שהחזיקו
בה עולי בבל עד כזיב מפרישין בה חלה אחת כשיעור והיא נאכלת לכהנים ושאר ארץ ישראל שהחזיקו
בה עולי מצרים ולא עולי בבל שהוא מכזיב ועד אמנה מפרישין בה שתי חלות הראשונה אחד ממ"ח
והיא נשרפת והשניה אין לה שיעור ונותנים אותה לכהן לאכלה וכל הארץ מאמנה ולחוץ בין
בסוריא בין בשאר ארצות מפרישין שתי חלות הראשונה אין לה שיעור והיא נשרפת והשניה א'
ממ"ח ונאכלת ומותרת לטמאים אפי' לזבים וזבות ובזמן הזה שאין עיסה טהורה מפני טומאת
המת מפרישין חלה אחת בכל ארץ ישראל א' ממ"ח ושורפין אותה מפני שהיא טמאה ומכזיב
ועד אמנה מפרישין שניה לכהן לאכילה ואין לה שיעור כשהיה הדבר מקודם.
ה. חלת חוצה לארץ אע"פ שהיא טמאה הואיל
ועיקר חיובה מדבריהם אינה אסורה באכילה אלא על כהן שטומאה יוצאה עליו מגופו והם בעלי
קריים וזבים וזבות ונדות ויולדות אבל שאר הטמאים במגע הטומאות אפי' טמאים מותרים לאכלה
לפיכך בין בסוריא בין בחוצה לארץ אם רצה להפריש חלה אחת מפריש אחד ממ"ח ונאכלת
לקטן שעדיין לא ראה קרי או לקטנה שעדיין לא ראתה נדה ואינו צריך להפריש שניה וכן אם
היה שם כהן גדול שטבל משכבת זרעו או מזיבתו אע"פ שלא העריב שמשו הרי זה מותר לאכול
חלה הראשונה ואינו צריך להפריש שניה בחוצה לארץ.
הגה. וי"א כיון שאין חלה נאכלת בזמן
הזה בארץ ישראל גם בשאר מקומות אין צריכין להפריש רק חלה אחת ולשרפה וכן המנהג פשוט
בכל מדינות אלו שאין מפרישין רק חלה אחת בלא שיעור ושורפין אותה כמו שהיו עושין כשמפרישין
שתי חלות שחלת האור לא היה לה שיעור ומ"מ נוהגין ליטול כזית. והאוכל חלה אפילו
בחוצה לארץ מברך תחלה על המין שרוצה לאכול ואח"כ מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן
וצונו לאכול תרומה וי"א כששורפין החלה עושין לה היסק בפני עצמה דישראל אסור ליהנות
ממנה ונוהגין להשליכה לתנור קודם שאופין הפת.
סימן שכג - חלה דרבנן היאך ניתנת ונאכלת
ודין תערובתה בחולין. ובו סעיף אחד.
א. חלת חוצה לארץ שמותרת לכהן טהור מקרי
רשאי לאכלה עם זר על שלחן אחד לפי שאינה מדמעת ואפילו נתערבה שוה בשוה.
הגה. ויש חולקין וסבירא להו שאוסרת תערובתה
עד מאה ואחד אם הוא במינה ושלא במינה עד ס' ואם חזרה ונתערבה בעיסה ואין ק"א לבטלה
אם לא אכל העיסה ישאל לחכם עליה ויתיר לו כנדר דנשאלין על ההקדשות ויחזור ויטול חלה
אחרת.
ומותר לבטלה ברוב ואוכלה בימי טומאתו ויכולין
ליתנה לכהן עם הארץ ואין בה משום כהן המסייע במתנותיו שהוא אסור ואם רצה לאכול תחילה
ואחר כך יפריש החלה בח''ל מותר מפני שאין עיקרה אלא מדבריהם.
הגה. וצריך לשייר מעט יותר משיעור חלה שמפריש
כדי שיהא שיריים בשעה שמפריש ודוקא לעיסה שנתחייב עם חלה זו יכול לפטור שלא מן המוקף
אבל עיסה שנילושה בפני עצמה אין מפרישין חלה מעיסה אחרת שלא מן המוקף.
אבל חלת ארץ ישראל לא יאכל עד שיפריש ואינה
ניטלת אלא מן המוקף כתרומה ואינה ניטלת מן הטהור על הטמא לכתחלה וכל שבתרומה לא יתרום
ואם תרם אינה תרומה כך בחלה וכל שבתרומה לא יתרום מזה על זה כך בחלה וכל שאינו אוכל
תרומה אינו אוכל חלה וכל האוכל תרומה אוכל חלה.
סימן שכד - שיעור חיוב חלה ומינים המצטרפים
ודין פת פטור שנתערב בחיוב. ובו יד''ס.
א. אין חייב בחלה אלא חמשת מיני תבואה ואין
חייב אלא חמשת רבעים ומדה שמחזקת מ"ג ביצים וחומש ביצה ממלאים אותה קמח ואותו
קמח הוא שיעור חלה וכשממלאים המדה קמח תהיה מחוקה ולא גדושה והיאך ישערו לדעת שהיא
מחזקת מ"ג ביצים וחומש נתבאר בטור א"ח ומשקל חמשת רבעים קמח הוא תק"כ
דרה"ם מקמח חטים שבמצרים.
הגה. כלי המחזיק עשר אצבעות על עשר אצבעות
ברום שלש אצבעות ותשיעית אצבע בקרוב הוא שיעור החלה וכן מדה שיש בה ז' אצבעות פחות
ב' תשיעיות אצבע על ז' פחות ב' תשיעיות אצבע ברום ז' אצבעות פחות ב' תשיעיות אצבע הוא
העומר וכל האצבעות אלו הם רוחב גודל של יד.
ב. חמשת מיני תבואה מצטרפין שאם אין בעיסה
אלא חמשת רבעים מחמשתן מצטרפין בד"א כשערבן קמח אבל אם לש כל אחד לבדו ואין בו
כשיעור ומדבקו למין אחר אין מצטרפין אלא בזה הסדר החטים אין מצטרפין אלא עם הכוסמין
והכוסמין מצטרפין עם כל א' וא' השעורין מצטרפין עם הכל חוץ מעם החטים שיפון מצטרף עם
שעורים וכוסמין ולא עם שבולת שועל וחטים שבולת שועל מצטרף עם שעורים וכוסמים ולא עם
חטים ושיפון ולהרמב"ם כוסמין ושבולת שועל ושיפון מצטרפין ואם לש כל מין ומין לבדו
ויש בו כשיעור ורוצה להפריש ממין זה על זה אין מפרישין אלא על מינו כיצד אין מפרישין
חטים על שום א' מהם ולא משום אחד מהם עליהם וכוסמין ושיפון מפרישין מזה על זה וכן שבולת
שועל ושעורים מפרישים מזה על זה.
הגה. עירב קב מעיסה עם קב אחר מעיסה שאינו
מינו וחלקו אח"כ והוסיף על כל אחד רובע הקב ממינו חייב בחלה כיון שלא נצטרפו כשהיו
מעורבים אבל אם עירב קב קמח עם קב קמח ממין אחר על דעת לחלקו וחלקם והוסיף על כל א'
רובע הקב ממינו פטור.
ג. חמש רבעים הללו השאור והסובין והמורסן
מצטרפין להשלים אם לשן בלא הרקדה אבל אם ריקד והפריש מורסן מתוכם וחזר ועירבן עמו אינו
מצטרף.
ד. קב חטים מצד זה וקב שעורים מצד זה וקב
כוסמין באמצע מחברן והרי אלו מצטרפין וצריך להפריש מכל מין ומין.
ה. חצי קב חטים מצד זה וחצי קב שעורים מצד
וחצי קב כוסמין באמצע מצטרפים ותורם מן הכוסמין על שלשתן.
ו. קב חטים מצד זה וקב חטים מצד זה וקב אורז
באמצע או קב של עובד כוכבים או קב של חלה אינם מצטרפים.
ז. היה ביניהם קב של מין א' מחמשת המינים
או קב משל אשה אחרת מצטרפין.
ח. קב של תבואה חדשה וקב של ישנה אינם מצטרפים
היה קב של ישן מצד זה וקב ישן מצד זה וחדש באמצע מצטרפין.
ט. העושה עיסה מהחטים ומהאורז אם יש בה טעם
דגן חייבת בחלה אע"פ שרובה אורז ואם לאו פטורה.
י. נתן שאור מעיסת חטים לתוך עיסת אורז אם
יש בה טעם דגן חייבת בחלה.
יא. נתן שאור מעיסה שלא הורמה חלתה לתוך
עיסה שהורמה חלתה והכל ממין א' אם יש לו קמח או עיסה שלא ניטל ממנה חלה מפריש ממנו
על זה השאור לפי חשבון דהיינו אחד ממ"ח בשאור ואם לאו מפריש אחד ממ"ח בכל
העיסה לפי שנעשית כולה טבל והוא הדין אם השאור של פטור והעיסה של חיוב.
הגה. ומ"מ לכתחלה לא יסמוך על זה ולא
יתן שאור של פטור בעיסה של חיוב אבל אם כבר עבר ועשה מותר לכתחילה ליקח מאותה עיסה
וליתן בעיסה אחרת שיהיה בו לשאור.
יב. מי שנתערב לו פת שהפריש ממנו חלה עם
פת שלא הופרש ממנו אם יש לו קמח יעשה עיסה מחמש רבעים ויצרפנה עם הככרות בכלי ויפריש
ממנה על אותם ככרות שנתערבו ואם רוצה להפריש מיניה וביה צריך להפריש מעט מכל ככר וככר
או יצרפם כולם בכלי אחד ויפריש מכל א' על כולם עד שיפריש מכדי חשבון הככרות ומאחד יותר
כגון אם ה' שהופרש עליהם נתערבו בעשר שלא הופרש עליהם יפריש מששה שאז ודאי הפריש מאחר
שלא הופרש עליו.
הגה. האופה פשטיד"א מעיסה שלא הורמה
חלתה ובתוכו בשר מותר להפריש מעיסה אחרת החייבת בחלה על זו ונפטר ג"כ טעם העיסה
הנכנס בבשר.
יג. עיסה שאין בה כשיעור ובעת אפייתה תפחה
וגדלה עד שנראה כאלו יש בה כשיעור פטורה.
יד. אסור לעשות עיסתו פחות מכשיעור כדי להפקיע
ממנו חיוב חלה.
סימן שכה - דין ב' עיסות שאין בהן כשיעור.
ובו ב' סעיפים.
א. שתי עיסות שאין בשום אחת כשיעור אם נוגעות
זו בזו עד שנדבקים מעט מזו בזו מצטרפין אם הם ממין הראוי להצטרף כפי מה שנתבאר בסימן
שכ"ד ואם אינם נדבקים והם בסל אחד הסל מצרפן ואפילו אחר שנאפה ונעשה פת ואם נתנם
על טבלא שאין לה לבזבז אינם מצטרפים.
הגה. ולכן כשמצרפם בכלי יזהר שלא יצא שום
דבר למעלה מדופני הכלי דהיינו שיהא כל ככר א' או עיסה למעלה מדופני הכלי.
ויש מי שאומר שאם מכסה הפת במפה חשוב כמו
כלי לצרפן.
ב. אם יש בכל עיסה בשיעור ורוצה להפריש מזו
על זו אין צריך לא צירוף כלי ולא נגיעה אלא כיון ששתיהן לפניו מפרישין מזו על זו.
סימן שכו - אחד שלש שתי עיסות ואין בשום
א' מהם כשיעור ונתערבו. ובו ה סעיפים.
א. שתי עיסות שיש בשתיהן שיעור החייב בחלה
ואין באחת מהן כשיעור ונגעו זו בזו ונשכו זו את זו אם היו של שנים אפילו הם ממין אחד
פטורים מן החלה שסתם שנים מקפידים ואם ידוע שאינם מקפידים על עירוב העיסות הרי אלו
מצטרפות היו שניהם של איש אחד אם היו ממין אחד כפי מה שנתבאר בסימן שכ"ד מצטרפין
וחייבים בחלה ואם משני מינים היו אין מצטרפין שסתם אחד אינו מקפיד ואם היה מקפיד שלא
תגע עיסה זו בזו ולא תתערב אפי' היו מין אחד אין מצטרפות ואם האחת פת קיבר והאחת פת
נאה אפילו הן של אדם אחד מסתמא מקפיד ואינו מצטרף.
הגה. וה"ה שתי עיסות שיש באחה כרכום
ובשניה אין בה וכל זה שאין שיעור בכל אחת אבל אם יש בהן שיעור מפריש מאחת על חבירתה
אם הן של אדם אחד.
ב. נחתום שעשה עיסה לעשותה שאור לחלקה חייבת
בחלה שאם לא תמכר יעשנה פת אבל העושה עיסה לחלקה בבצק פטורה.
ג. שנים שנתנו קמח לנחתום לעשות להן שאור
אם אין בשל אחר מהן כשיעור אע"פ שיש בכללן כשיעור פטורה.
הגה. ודוקא שערבן שלא מדעתן אבל מדעתן חייב
שהרי אינן מקפידין.
ד. שנים שעשו עיסה כשיעור וחלקוה ואח"כ
הוסיף כל אחד על חלקו עד שהשלימו לכשיעור ה"ז פטורה שכבר היתה להם שעת חובה והם
היו פטורים באותה שעה מפני שעשאוה לחלק
הגה. וה"ה באדם אחד שעשה ב' קבין ודעתו
לחלקם וחלקם אבל אם לא עשאם ע"מ לחלקם לא מהני החלוקה אח"כ.
ה. המפריש חלה מעיסה שאין בה שיעור אינה
חלה לפיכך שתי עיסות שאין בשום מהן כשיעור והפריש מכל אחת חלה ואח"כ עירב העיסות
ועשאן עיסה אחת חייבת בחלה.
סימן שכז - מתי חל על העיסה חיוב חלה ובו
ה"ס.
א. המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן
ושאר העיסה חייבת בחלה ואותו הקמח שהפריש לשם חלה אם יש בו עומר ועשהו עיסה ה"ז
מפריש ממנה חלה ודוקא באומר שיחול עליה שם חלה בעודו קמח אבל המפריש קמח ואומר כשתעשה
עיסה יחול עליה שם חלה דבריו קיימים.
ב. אימתי מפרישין חלה כשיתן המים ויערב הקמח
במים והוא שלא ישאר שם בעריבה קמח שלא נתערב במים שיעור עומר ואם אמר ה"ז חלה
על העיסה ועל השאור ועל הקמח שנשתייר ולכשתעשה כולה עיסה אחת תתקדש זו שבידי לשם חלה
ה"ז מותר וכן אם מתנה שתחול החלה אף על הקמח שיתערב אח"כ בשעת עריכה וטוב
ללמד לנשים להתנות כן וצריך ליזהר שלא לשרוף החלה עד אחר כל העריכה.
ג. האידנא טוב להמתין מלהפריש חלה עד אחר
גמר לישה שתיעשה כל העיסה גוף א'.
ד. אוכלים עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחטים
ויתערב הקמח במים ותטמטם בשעורים ותעשה כל העיסה גוף אחד.
ה. אם לא הפריש החלה בצק אלא אפה הכל הרי
זה מפריש מן הפת.
סימן שכח - דין ברכת חלה ומי ראוי להפרישה.
ובו ג' סעיפים.
א. בשעה שיפריש חלה יברך אשר קדשנו במצותיו
וצונו להפריש תרומה לפיכך אסור לאיש להפריש חלתו ערום מפני שאי אפשר לו לברך כשהוא
ערום אבל האשה מותרת והוא שיהו פניה שלמטה טוחות בקרקע
ב. הסומא והשכור מפרישין חלה לכתחלה.
ג. אין מפרישין חלה בלא רשות בעל העיסה.
הגה. מיהו אם ידעינן דזכות הוא לבעל העיסה
כגון שהיתה העיסה מתקלקלת מותר ליטול חלה בלא רשותו דזכין לאדם שלא בפניו וכן משרתת
שבבית יכולה ליטול חלה בלא רשותו כיון שרגילה היא לפעמים שבעלת הבית נותנת לה רשות
ב' שותפין אין צריכין ליטול רשות זה מזה אבל אחר צריך ליטול רשות משניהם.
ומיהו אם נתן רשות לאחר להפריש אפילו בעודו
קמח מועיל ואע"פ שעדיין לא נתחייב והאורח יאמר לבעלת הבית להפריש לו חלה מכל עיסות
שתעשה לו בעוד שיהיה בביתה כדי שלא תצטרך ליטול רשות בכל פעם.
סימן שכט - איזה פת חייב בחלה. ובו י' סעיפים.
א. אין חיוב חלה אלא בלחם לפיכך הסופגנין
דהיינו רכים העשויים כספוג והדובשנין והאיסקריטים והם מטוגנים בדבש פטורים מן החלה.
ב. עיסה בשבלילתה רכה ואפאה בתנור או במחבת
בין שהרתיח ואחר כך הדביק בין שהדביק ואח''כ הרתיח חייבת בחלה ובלבד שלא על ידי משקה.
ג. עיסה שבלילתה עבה וגלגלה על דעת לבשלה
או לטגנה או לעשותה סופגנין או ליבשה בחמה ועשה כן פטורה גלגלה לעשות ממנה לחם ונמלך
לבשלה או לטגנה או לעשותה סופגנין או ליבשה בחמה חייבת שכבר נתחייבה משעת גלגול. גלגלה
על דעת סופגנין וביוצא בהן ונמלך לעשותה לחם חייבת.
ד. אפילו כשעושה אותה על דעת לבשלה וכיוצא
בו אם דעתו לאפות ממנה מעט ואפאו אפילו אין באותו מעט שיעור חלה כולה מתחייבת על ידו.
ה. טריתא דהיינו עיסה שבלילתה רכה ושופכין
אותה על הכירה ומתפשט עליה ונאפית פטורה אבל אם יש בכירה גומא ושופכין אותה לתוכה חשוב
לחם וחייב.
הגה. בצק שאופין אותו בשפוד ומושחים אוחו
בביצים או בשמן או במי פירות פטור.
ן. העושה עיסה ליבשה בחמה בלבד פטורה וכן
קלי שלשין אותו במים או בדבש ואוכלין אותו בלא אפייה פטור וקלי שלשן כדי לאפותו חייב.
ז. לחם העשוי לכותח מעשיה מוכיחים עליה עשאה
בעבין דהיינו שערכו ועשאו כצורת לחם חייב ואם לאו פטור.
ח. עיסה שנלושה במים רותחין בין שנתן רותחין
על גבי קמח בין שנתן קמח ברותחין חייבת בין שנאפה בתנור או באלפס בלא משקין.
ט. עיסה שנלושה במי פירות אפי' בלא שום מים
חייבת בחלה.
י. יש ליזהר מללוש במי פירות שאינם משבעה
משקים אלא א"כ יערב עמהם אחד משבעה משקים.
הגה. ועיין בא"ח סי' קצ"ח בארתי
מה הם השבעה משקין ואם עבר ולש בלא ז' משקין לא ישרוף החלה אלא יתן אותה לכהן קטן כמו
שנתבאר לעיל סימן שכ"ב.
סימן של - דין עיסת עובד כוכבים ושותפין
והפקר וכלבים. ובו ט' סעיפים.
א. עיסת עובד כוכבים פטורה אפי' לשה ישראל
ושל ישראל חייבת אפי' לשה לו עובד כוכבים נתנה לישראל במתנה אם עד שלא גלגלה נתנה לו
חייבת ואם לאחר שגלגלה נתנה לו פטורה.
ב. עיסת השותפין חייבת.
ג. ישראל שהוא שותף עם העובד כוכבים אם אין
בחלק הישראל כשיעור פטורה ואם יש בה כשיעור חייבת ויכול להפריש מיניה וביה.
ד. עובד כוכבים שהיתה לו עיסה ונתגייר גלגלה
קודם שנתגייר פטור אחר שנתגייר חייב אם ספק חייב.
ה. שני עובדי כוכבים שעשו עיסה כשיעור וחלקוה
ואח"כ נתגיירו והוסיף כל אחד על חלקו אחר שנתגייר עד שהשלימו לכשיעור הרי זו חייבת.
ו. היתה העיסה בין עובד כוכבים וישראל בשותפות
וחלקו ואח"כ נתגייר העובד כוכבים והוסיף כל אחד על שלו עד שהשלים והוסיף לכשיעור
של ישראל חייבת ושל עובד כוכבים פטורה.
הגה. ורוקא שעשאוה מתחילה בשותפות על מנת
שלא לחלקה ונמלכו לחלקה אח''כ אבל אם עשאוה מתחלה על מנת לחלקה אף של עובד כוכבים חייבת.
ז. הפקיר עיסתו קודם שנתגלגלה וזכה בה ואח"כ
גלגלה או הפקירה אחר שגלגלה וחזר וזכה בה חייבת הפקירה ונתגלגלה בעודה הפקר ואחר כך
זכה בה פטורה
ח. העושה עיסה לבהמה ולחיה פטור.
ט. עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה
חייבת ואם לאו פטורה ודוקא שניכר בה שהיא לכלבים כגון שאינה ערוכה ועשויה כצורת לחם
הא לאו הכי חייבת.
