הלכות שבת דיני נולד השאלה וגוי שעושה
מלאכה סימן שכב-שכה
סימן שכב - דין נולד בשבת. ובו ו' סעיפים.
א. ביצה שנולדה בשבת אסורה אפילו לטלטלה
ואפילו נתערבה באלף כולן אסורות ויכול לכוף עליה כלי שלא תשבר ובלבד שלא יגע בה.
ב. שבת שלאחר יום טוב או לפניו נולדה בזה
אסורה בזה.
ג. פירות שנשרו מן האילן בשבת אסורים בו
ביום ולערב מותרים מיד.
ד. אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי לפיכך
מותר לקטום אפילו בסכין קש או תבן ולחצוץ בו שיניו אבל קיסם שאינו אוכל בהמה אפילו
ליטלו כדי לחצוץ בו שיניו אסור.
ה. מותר לטלטל עצי בשמים להריח בהם ולהניף
בהם לחולה ומוללו להריח בו אחד קשים ואחד רכים.
ו. המחלק לבני ביתו מנות בשבת יכול להטיל
גורל לומר למי שיצא גורל פלוני יהיה חלק פלוני שלו והוא שיהיו החלקים שוים ואינו עושה
אלא כדי להשוותם שלא להטיל קנאה ביניהם אבל עם אחרים אסור כיון שמקפידין זה על זה יבואו
לידי מדה ומשקל אבל ליתן מנה גדולה כנגד מנה קטנה ולהטיל גורל עליהם אפילו בבני ביתו
ובחול אסור משום קוביא ויש אומרים דעם בניו ובני ביתו מותר להטיל גורל אפילו על מנה
גדולה כנגד מנה קטנה מפני שאין מקפידים.
הגה. ואסור להטיל גורל בשבת אפילו על ידי
אינו יהודי.
סימן שכג - דיני השאלה וקנין צרכי שבת והדחת
הכלים ותיקונן וטבילתן בשבת. ובו י' סעיפים.
א. מותר לומר לחבירו מלא לי כלי זה אפילו
הוא מיוחד למדה והני מילי כשנוטל הלוקח מדה של מוכר ומוליכה לביתו ואין צריך לומר אם
מביא הלוקח מתוך ביתו ואומר לו מלא לי כלי זה אבל למדוד בכלי המיוחד למדה ולשפוך לתוך
כליו של לוקח אסור.
הגה. ויש מקילין לומר דכל שאינו מכוין למדה
לגמרי שממעט או מוסיף מעט שרי (הגהות אשירי ומרדכי פרק אין צדין) וכן המנהג פשוט למדוד
בכלי המיוחד למדה ולשפוך לכליו של לוקח ועוד יתבאר לך בסמוך טעם המקילין. דין הלואת
שבת דינו כמו ביום טוב ועיין לקמן סימן תקל''ה ולעיל סימן ש''ז סעיף י''א.
ב. מותר לומר לחבירו מלא לי כלי זה ולמחר
נמדוד אותו (אבל לא יאמר תן לי מדה פלוני).
ג. מותר לומר לחבירו תן לי ביצים ואגוזים
במנין.
ד. מותר לומר לחנוני תן לי ד' ביצים וה'
רמונים ובלבד שלא יזכיר לו שם דמים ולא סכום מדה ולא סכום מנין לומר הרי שיש לך בידי
חמשים אגוזים תן לי חמשים אחרים והרי יש לך בידי מאה.
הגה. וכן בסכום דמים אינו אסור אלא בכהאי
גוונא שאומר תן לי בכך וכך דמים ויהיה לך בידי כך וכך אבל בלאו הכי שרי וכן בסכום מדה
דוקא בכהאי גוונא אסור אבל בלאו הכי שרי ואף על גב דאסור להזכיר דמים כלל היינו בדבר
שאין מקחו ידוע אבל בדבר שידוע רק שאומר לו כמה צריך שרי אם לא שמזכיר לו סכום (אור
זרוע והגהות אשירי פרק אין צדין) ואף על גב שיש מחמירין בדבר זה כבר פשט המנהג במדינות
אלו להקל וכסברא הנזכרת.
ה. המביא כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל
ובקופה כדרך חול אלא יביאם לפניו או על כתפו וכיוצא בזה שישנה מדרך חול אפילו אין בשינוי
קלות במשא ואם אי אפשר לו לשנות כגון שזימן אורחים הרבה וצריך למהר להביאו לפניהם מותר
ויש אומרים דלמעט בהילוך עדיף ויותר טוב להביאם בסל ובקופה בפעם אחת מלהביאם כל אחת
ואחת בפני עצמה.
ו. מדיחים כלים לצורך היום כגון שנשאר לו
עדיין סעודה לאכול אבל לאחר סעודה שלישית אין מדיחין וכלי שתיה מדיחין כל היום שכל
היום ראוי לשתיה.
ז. מותר להטביל כלי חדש הטעון טבילה ויש
אוסרים וירא שמים יצא את כולם ויתן הכלי לאינו יהודי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו ואינו
צריך טבילה.
הגה. ואם הוא כלי שראוי למלאות בו מים ימלאנו
מים מן המקום ועלתה לו טבילה (המגיד פרק ד' מהלכות יום טוב והגהות מיימוני פרק כ''ג
מהלכות שבת).
ח. כוס ששתה בו אינו יהודי מותר להדיחו לדברי
הכל.
ט. מותר לשפשף הכלים בכל דבר חוץ מכלי כסף
בגרתקן שהוא שמרי יין כשנתייבשו ונתקשו מפני שהוא ממחק לכלי כסף שהוא רך.
י. אין חופפין כלים במלח לפי שהמלח נמחה
כשחופף בחזקה.
סימן שכד - דיני הכנת מאכל לבהמה לשבת. ובו
ט''ו סעיפים.
א. אין כוברין התבן בכברה שיפול המוץ לארץ
ולא יניחנו במקום גבוה כדי שירד המוץ אבל נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס אף על פי שהמוץ
נופל מאליו מותר כיון שאינו מכוין.
ב. לא ימדוד אדם שעורים לתת לפני בהמתו אלא
משער באומד דעתו.
ג. אין גובלין מורסן לבהמה או לתרנגולים
אבל נותנים בו מים ומעביר בו תרווד או מקל שתי וערב כיון שאינו ממרס בידו ולא מסבב
התרווד או המקל מותר ומנערו מכלי אל כלי כדי שיתערב ומותר לערב המורסן כדרכו בכלי אחד
ומחלק אותו בכלים הרבה ונותן לפני כל בהמה ובהמה ומערב בכלי אחד אפילו כור ואפילו כורים
ויש אוסרים ליתן מים על גבי מורסן בשבת ולא אמרו שמוליך בו שתי וערב אלא כשהיו המים
נתונים עליו מבעוד יום (ועיין לעיל סימן שכ''א גבי שום וחרדל כיצד נוהגין).
ד. קשין של שבלים שקושרים בשנים או בשלשה
מקומות מותר להתירן כדי שתאכל מהן הבהמה.
הגה. ויש אומרים דלא שרי להתיר רק בקשר שאינו
של קימא.
אבל אסור לשפשף בהם בידים כדרך שעושים באוכלי
בהמה כדי שיהיו נוחים לאכלם דשווי אוכל בדבר שאינו אוכל מותר לעשותו אוכל אבל מיטרח
באוכלא בדבר שהוא ראוי לאכילה לא טרחינן ביה להכשירו ולתקנו יותר.
ה. עצים שקצצן מן האילן ויש מאכילים אותם
לבהמה בעודם לחים מתירין ומפספסין בהם להאכילם שאינם ראויים בלא שפשוף.
ו. מחתכין דלועין לפני בהמה והוא שנתלשו
מאתמול.
ז. מחתכין נבלה לפני הכלבים אפילו נתנבלה
היום בין שהיתה מסוכנת בין שהיתה בריאה והני מילי בנבלה הקשה שאי אפשר להם לאכלה בלא
חתיכה אבל אם היתה ראויה להם בלא חתיכה לא דמיטרח במה שהוא ראוי לא טרחינן (ועיין לעיל
סימן שכ''א אם מותר לחתכו דק דק לפני עופות).
ח. אין חותכין שחת (פירוש ירק של תבואה שנקצר
טרם נתבשלה התבואה) וחרובין לפני הבהמה בין דקה בין גסה משום דבלא חיתוך נמי חזי לאכילה.
ט. אין אובסין את הגמל דהיינו שמאכילה בידו
כל כך עד שמרחיבין בני מעיה כאבוס ולא דורסין דהיינו שדורס לו מאכל בגרונו למקום שאינו
יכול להחזירו אבל מלעיטין. אין מאמירים את העגלים אבל מלעיטין. איזה המראה למקום שאינה
יכולה להחזיר הלעטה למקום שהיא יכולה להחזיר.
הגה. ודין תרנגולים ואווזים כדין עגלים.
י. מותר ליתן מאכל בפיהם של תרנגולים.
יא. אין נותנין מים ולא מזונות לפני דבורים
ולא לפני יוני שובך ויוני עליה ולא לפני חזיר אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולים ויוני
בייתות וכן לפני כלב שמזונותיו עליך.
יב. מותר להאכיל תולעת המשי.
יג. מעמיד אדם בהמתו על גבי עשבים מחוברים
ולא חיישינן שמא יתלוש מהם אבל לא על גבי מוקצה מפני שאיסורו קל וחיישינן שמא יתן לה
ממנו בידים ודוקא להעמידה על גביו ממש אבל לעמוד בפניה בענין שלא תוכל להטות אלא דרך
שם מותר.
יד. נוטלים מאכל מלפני חמור ונותנים לפני
שור אבל אין נוטלים מלפני שור ליתן לפני חמור מפני שנמאס ברירי השור ואינו ראוי עוד
לחמור.
הגה. ויש מחמירין גם כן בשאר מיני בהמות
ליקח מלפני אחת וליתן לפני אחרת שאינה מינה (מרדכי פרק תולין וסמ''ג וסה''ת).
טו. אסור לגרוף האבוס לפני שור של פטם אפילו
אבוס של כלי גזירה אטו של קרקע דאתי לאשווי גומות ואסור גם כן לסלק התבן מלפניו לצדדין.
סימן שכה - אינו יהודי שעשה מלאכה בעד ישראל.
ובו ט''ז סעיפים.
א. מותר לזמן עכו''ם בשבת ומותר ליתן מזונות
לפניו בחצר לאכלן ואם נטלן ויצא אין נזקקין לו ודוקא שהעכו''ם בחצר אבל אם עומד בחוץ
ופשט ידו לפנים שידוע הוא שיוציאנו או ליתן לו שאר חפצים שדרך להוציא אסור אפילו אם
עומד בפנים אפילו אם החפצים של עכו''ם שהרואה אינו יודע שהחפצים של עכו''ם.
הגה. ואפילו בייחד לו מקום מבעוד יום יש
להחמיר (מרדכי פרק קמא בשבת).
ב. היכא דאיכא משום דרכי שלום או בעכו''ם
אלם מותר לתת לו או לשלוח לו על ידי עכו''ם. והוא הדין לצורך מצוה כגון להוציא חמץ
מביתו בפסח.
ג. מותר להחליף משכון בשבת אם הוא מלבוש
ויוציאנו דרך מלבוש כי אין זה משא ומתן וגם בישראל מותר בענין זה אם הישראל צריך ללבשו.
הגה. וטוב שהעכו''ם יקח המשכון עצמו ויניח
אחר במקומו ולא יגע בו הישראל שלא יהא נראה כנושא ונותן. ועיין לעיל סימן ש''ז בסופו
מדין עכו''ם המביא בשבת איזה דבר אם מותר לקבלו.
ד. פת שאפה עכו''ם לעצמו בשבת יש אוסרים
ויש מתירים ובשעת הדחק או לצורך מצוה כגון סעודת ברית מילה או לצורך ברכת המוציא יש
לסמוך על המתירים.
הגה. אבל אסור ליתן לו מעות מערב שבת ושיתן
לו הפת בשבת דאז אדעתא דישראל קא עביד (רבינו ירוחם חלק א').
ה. עכו''ם שצד דגים או ליקט פירות לעצמו
אסורים לישראל ואפילו ספק אם לקטן או צדן היום אסורים בו ביום אבל לערב מותרים מיד
אפילו אם ודאי לקטן וצדן היום.
ו. אם ליקט וצד בשביל ישראל או בשביל ישראל
ועכו''ם צריך להמתין לערב בכדי שיעשו.
ז. ספק אם ליקטן בשביל ישראל או שידוע שליקטן
בשביל ישראל ואין ידוע אם נלקטו היום אם לאו אסורים בו ביום ולערב בכדי שיעשו ויש אומרים
דלערב יד מותר מיד.
ח. דבר שאין בו חשש צידה ומחובר אלא שהובא
מחוץ לתחום אם הביאו העכו''ם לעצמו מותר אפילו בו ביום ואם הביאו בשביל ישראל מותר
לטלטל אפילו מי שהובא בשבילו אבל לאכול אסור בו ביום למי שהובא בשבילו ולערב בכדי שיעשו.
הגה. ויש אומרים דאין הלילה עולה מן החשבון
רק צריך להמתין ביום ראשון בכדי שיעשו (סמ''ק ומרדכי סוף פרק כל כתבי). ולאחרים מותר
בו ביום.
ויש אומרים דלמי שהובא בשבילו מותר לערב
מיד והא דשרי לישראל לטלטל אפילו כשהביאו העכו''ם לעצמו דוקא בתוך ד' אמות או בתוך
העיר אם היא מוקפת חומה והוא שתהא מוקפת לדירה דהיינו שישבה ולבסוף הוקפה וסתם עיירות
מוקפות לדירה וסתם מבצרים אינם מוקפים לדירה (ועיין לקמן סימן ת''א).
ט. אם הוא ספק אם הובא מחוץ לתחום אסור ודוקא
בעכו''ם שאינו שרוי עמו בעיר אבל עכו''ם השרוי עמו בעיר ופירות המצויים בעיר אין לחוש
מספק ואפילו אם יש לעכו''ם שני בתים ואחד מהם בתוך התחום תולין להקל ומותר לאכול אפילו
למי שהובא בשבילו.
י. עכו''ם שמילא מים לבהמתו מבור שהוא רשות
היחיד לרשות הרבים מותר לישראל להשקות מהם בהמתו והוא שאין העכו''ם מכירו דליכא למיחש
שמא ירבה בשבילו ואם מילא לצורך בהמת ישראל אסור בכל מיני תשמיש אפילו לישראל אחר ואם
מילא מבור רשות היחיד לכרמלית מותר לאחר שלא מילא בשבילו.
הגה. ויש מקילין ואומרים דאף אם הובא דרך
רשות הרבים לצורך ישראל מותר לאדם לשתות מהם הואיל ואפשר לילך שם ולשתות (טור בשם רבינו
תם) ויש מתירין אף לכתחלה וכן נהגו היתר לומר אף לכתחלה לעכו''ם להביא שכר או שאר דברים
דרך כרמלית או בלא עירוב ואף על פי שיש להחמיר בדבר מכל מקום אין למחות ביד המקילין
לצורך שבת ובשעת הדחק דהא יש להקל באמירה לעכו''ם לצורך כמו שנתבאר סימן ש''ז וכל שכן
בכהאי גוונא.
יא. ליקט עכו''ם עשבים לצורך בהמתו אם אינו
מכירו מאכיל אחריו ישראל שעומד בפניה בענין שלא תוכל לנטות אלא דרך שם דאלו להעמידה
עליהן אסור דחיישינן שמא יטול בידו ויאכילנה והם מוקצים אבל אם מכירו אסור וכן בכל
דבר דאיכא למיחש שמא ירבה בשבילו אבל בדבר דליכא למיחש שמא ירבה בשבילו כגון שהדליק
נר לעצמו או עשה כבש לירד בו שבנר אחד ובכבש אחד יספיק לכל אפילו מכירו מותר.
יב. אף על פי שאינו מכירו אם אומר בפירוש
שלצורך ישראל הוא עושה או אפילו אם אינו אומר כן אם מעשיו מוכיחים שלצורך ישראל עושה
כגון שהדליק נר בבית שישראל בו והלך לו העכו''ם אסור.
יג. אם ליקט עכו''ם והאכיל לבהמת ישראל אין
צריך למחות בידו לפי שעה אבל אם רגיל בכך צריך למחות.
יד. עשה עכו''ם בשבת ארון או קבר לעצמו מותר
לישראל ליקבר בו ואם עשאו בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית ודוקא שהקבר בפרהסיא והארון
על גביו שהכל יודעים שנעשה לפלוני ישראל אבל אם הוא בצנעה מותר ליקבר בו לערב בכדי
שיעשו ואפילו כשהוא בפרהסיא אינו אסור אלא לאותו ישראל שנעשה בשבילו אבל לישראל אחר
מותר והוא שימתין בכדי שיעשו.
טו. עכו''ם שהביא בשבת חלילין (פירוש כלי
כגון חלילים שקולם מעורר הבכי) לספוד בהם ישראל לא יספוד בהם לא הוא ולא אחרים עד שימתין
לערב בכדי שיבואו ממקום קרוב ואם ידע בודאי שממקום פלוני הביאם בשבת ימתין לערב כדי
שיבואו מאותו מקום ואחר כך מותרים בין לו ובין לאחרים והני מילי כשהביאם דרך רשות הרבים
אבל אם לא הביאם אלא דרך כרמלית כיון שלא נעשה בהם איסור תורה אינו צריך להמתין כדי
שיבואו אלא מותרים לערב מיד.
טז. ספק אם הובאו מחוץ לתחום או מתוך התחום
חוששין שמא מחוץ לתחום הובאו.
