שלחן ערוך הלכות הכשר כלים נותן טעם לפגם סימן ק-קכב
סימן קכ - דיני טבילת הכלים. ובו ט"ז
סעיפים.
א. הקונה מהעובד כוכבים כלי סעודה של מתכו'
או של זכוכית או כלים המצופים באבר מבפנים אף על פי שהם חדשים צריך להטבילם במקוה או
מעיין של ארבעים סאה.
הגה. י"א דכלים המצופים באבר אפילו
בפנים יטבול בלא ברכה וכן נוהגין.
ב. צריך שיהא הכלי רפוי בידו בשעת טבילה
שאם מהדקו בידו הוי חציצה ואם לחלח ידו במים תחלה אין לחוש.
ג. יברך על טבילת כלי ואם הם שנים או יותר
מברך על טבילת כלים.
ד. טריפיד"ש ששופתים עליהם קדירות אינם
טעונות טבילה אבל פדיליא"ש טעונות טבילה מפני שנותנים עליהם המאכל עצמו.
ה. סכין של שחיטה יש מי שאומר שאינו צריך
טבילה.
הגה. ויש חולקין וטוב לטובלו בלא ברכה הברזלים
שמתקנים בהם המצות אינם צריכים טבילה וכן כיסוי שכופין על הפת לאפותו אבל כיסוי קדירה
צריך טבילה.
ו. כלי עץ שיש לו חשוקים של ברזל מבחוץ שמעמידין
אותו אינו טעון טבילה.
ז. כוס של כסף מחובר בכלי עץ צריך טבילה.
הגה. וכן רחיים של פלפלין שבתוך העץ יש ברזל
קבוע שטוחנין בו צריך טבילה וכן המשפכות של ברזל או הברזות של ברזל ושאר מתכות כולן
צריכים טבילה ודווקא שעיקר הכלי הוא של מתכות אבל אם עיקר הכלי הוא של עץ רק שמעט ברזל
קבוע בו הואיל ואפשר להשתמש בו בלא הברזל אין צריך טבילה אבל כלי המתוקן ביתדות של
ברזל ובלא היתדות לא היה אפשר להשתמש בו והם מבפנים צריך טבילה.
ח. השואל או שוכר כלי מהעובד כוכבים אינו
טעון טבילה אבל אם ישראל קנאו מהעובד כוכבים והשאילו לחבירו טעון טבילה שכבר נתחייב
ביד הראשון ויש מי שאומר שאם לא לקחו הראשון לצורך סעודה אלא לחתוך קלפים וכיוצא בו
אין צריך להטבילו.
הגה. אבל הראשון אסור להשתמש בו לצרכי סעודה
אפילו דרך עראי בלא טבילה אף על פי שלקחו לצורך קלפים וכן אם קנאו ישראל השני מן הראשון
לצורך סעודה צריך טבילה גבי השני.
ט. משכן עובד כוכבים כלי לישראל אם נראה
בדעת העובד כוכבים שרוצה לשקעו בידו טעון טבילה ואם לאו יטבילנו בלא ברכה או יקנה כלי
אחר ויטבילנו עמו.
י. ישראל שנתן כסף לאומן עובד כוכבים לעשות
לו ממנו כלי אינו צריך טבילה.
הגה. ויש חולקין ויש לטובלו בלא ברכה ואם
מקצת הכסף שנעשה ממנו הכלי של עובד כוכבים צריך טבילה וכן אומן ישראל שעשה כלי לעובד
כוכבים וקנאו ממנו יטבילנו גם כן בלא ברכה אם העובד כוכבים נתן כל המתכות אבל אם עשאו
לעצמו רק שקנה המתכות מן העובד כוכבים או שנתן מקצת מתכות משלו אין צריך טבילה.
יא. ישראל שמכר כלי לעובד כוכבים וחזר ולקחו
ממנו צריך טבילה אבל אם משכנו בידו וחזר ופדאו ממנו אינו צריך טבילה.
הגה. ישראל ועובד כוכבים שקנאו כלי בשותפות
אין צריך טבילה ישראל שגנבו או גזלו ממנו כליו והוחזרו לו אין צריך טבילה אבל שר או
מושל שאנסו ישראל ולקחו כליו והוחזרו לו צריכין טבילה דכבר נשתקעו ביד העובד כוכבים.
יב. צריך להטביל ידי הכלי.
יג. צריך להעביר החלודה קודם טבילה ואם לא
העביר אם מקפיד עליו חוצץ ואם שפשף ונתן בגחלים ונשאר עדיין מעט של חלודה שלא יכול
לעבור על ידי כך הוי מיעוטו שאינו מקפיד עליו ואינו חוצץ.
יד. אין מאמינים קטן על טבילת כלים.
טו. אם הטביל כלים על ידי עובד כוכבים עלתה
להם טבילה.
טז. אם שכח ולא הטביל כלי מערב שבת או מערב
יום טוב יתננו לעובד כוכבים במתנה ואחר כך ישאלנו ממנו ומותר להשתמש בו.
הגה. וכן יעשה אפילו בחול במקום שאין לו
מקוה ואם עבר והשתמש בכלי בלא טבילה לא נאסר מה שנשתמש בו ויטבלנו עוד.
סימן קכא - סדר הכשר כלים הנקנים מן העובד
כוכבים.
א. הלוקח כלים ישנים מן העובד כוכבים כדרך
שנשתמש בהן העובד כוכבים כך הוא הכשרן לפיכך הלוקח כלי תשמיש ישנים שנשתמש בהם בצונן
כגון כוסות וצלוחיות וכיוצא בהן מדיחן וצריך לשפשפן היטב במים בשעת הדחה כדי להסיר
ולמרק האיסור שעל גביהן ואחר כך שוטפן במים ומטבילן והם מותרין.
הגה. יש מקומות שנהגו היתר לשום יין בכלים
שנסריהם מדובקים בחלב משום שטבע היין לברוח מן החלב והחלב נקרש ועומד בעצמו ואינו נוגע
כלל ביין.
ב. לקח מהן כלים שנשתמש בהם בחמין בין שהם
של מתכת או של עץ או אבן מגעילן ואחר כך מטבילן אם הם של מתכת והם מותרים ואם הטבילן
ואחר כך הגעילן מותרים ויש אומרים שצריך לחזור ולהטבילן.
הגה. דין כלי עצם עיין בהלכות פסח סי' תנ"א.
אין להגעיל שום כלי כל זמן שהוא בן יומו ואין להשתמש במי הגעלה כל מקום שצריך הגעלה
לא מהני אם קלפו לכלי בכלי אומנות ועיין לעיל סימן ק"ח דין מרדה של איסור.
ג. דיני הגעלה וליבון הלא הם כתובים בהלכות
פסח.
ד. מחבת שמטגנים בה אע"פ שלענין חמץ
בפסח די לה בהגעלה לענין שאר איסורים צריכה ליבון.
ה. אם הגעיל כלי הצריך ליבון אסור להשתמש
בו בחמין אפילו שלא על ידי האש.
הגה. אבל מותר להשתמש בו צונן אפילו לכתחלה
ע"י הדחה ושפשוף היטב וכ"ש בכלי שצריך הגעלה ודוקא בדרך עראי כגון שהוא בבית
העובד כוכבים או בדיעבד אבל אם רוצה להשתמש בו בקבע יש מחמירים ואומרים דאפילו להשתמש
בו צונן צריך הגעלה או ליבון גזירה שמא ישתמש בו חמין והכי נוהגין ואפילו כלים שתשמישן
בצונן אם יש לחוש שחממו בו יין כגון כלי כסף נוהגין להגעיל ואין לשנות ואפילו תיבות
ושלחנות הנקחים מן העובד כוכבים נוהגין להגעיל שמא נשפכו עליהם חמין ודוקא לכתחלה אבל
בדיעבד אין לחוש לכל זה וכלי חרס שנשתמשו בו בצונן מאחר דאי אפשר בהגעלה מיקרי דיעבד
וסגי ליה במריקה ושטיפה היטב ומותר ליתן בו אח"כ אפילו דברים חריפים כחומץ וכיוצא
בו וכ"ש דברים קשים כתבלין וכיוצא בהן וע"ל סימן צ"א.
ו. כלי מתכות אף על פי שי"א שאם נשתמש
בו איסור במקצתו נאסר כולו משום דחם מקצתו חם כולו אבל לענין הכשרו לא עלה לו הכשר
עד שיכשיר כולו בין לענין הגעלה בין לענין ליבון.
הגה. ודוקא אם נשתמש בכולו אבל אם ידוע שלא
נשתמש רק בקצתו כבולעו כך פולטו.
ז. סכין ישן בין גדול בין קטן הניקח מהעובד
כוכבים אם בא להשתמש בצונן אם אין בה גומות נועצה עשרה פעמים בקרקע קשה וצריך שכל נעיצה
ונעיצה תהיה בקרקע קשה לפיכך לא ינעוץ במקום שנעץ נעיצה אחרת ואפילו לחתוך בו דבר חריף
כמו צנון סגי בהכי ואם יש בה גומות שרוצה לחתוך בה חמין או לשחוט בה מלבנה או משחיזה
במשחזת של נפחים היטב על פני כולה.
הגה. וי"א דהשחזה מהני רק לחתוך בה
צונן אבל לא לענין חמין והכי נהוג לכתחלה ואם לא יוכל ללבן הסכין היטב משום הקתא ילבננו
ויגעילנו אח"כ ומיהו אם לבנו ולא הגעילו אפילו יש בו גומות או אם הגעילו ולא לבנו
ואין בו גומות וחתך בו מאכל חם לא נאסר אפילו הסכין בן יומו ואם השחיזו במשחזת היטב
בכל מקום והגעילו אחר כך מהני אפילו לכתחלה כמו ליבון אם יוכל לנקות הגומות שבו.
הלכות נותן טעם לפגם
סימן קכב - דין נותן טעם לפגם בכלים. ובו
י"ב סעיפים.
א. נותן טעם לפגם מותר.
ב. קדירה שאינה בת יומא דהיינו ששהתה מעת
לעת משנתבשלו בה האיסור הויא נותן טעם לפגם ואפילו הכי אסרו חכמים לבשל בה לכתחלה גזירה
אטו בת יומא בין שבלועה מאיסור ובא לבשל בה היתר ובין שבלועה מחלב ובא לבשל בה בשר
או איפכא.
ג. י"א הא דחשיבה פגומה כשאינה בת יומא
דוקא שהדיחה יפה וסר ממנה כל שמנונית איסור הדבוק בה אבל אם לא הדיחה יפה שהאיסור הוא
בעין אינו נפגם בשהיה מעת לעת.
הגה. ומ"מ אם יש ששים רק נגד הדבוק
בקדרה הכל שרי דמה שבקדרה כבר נפגם וא"צ בטול י"א דבדברים חריפים לא אמרינן
דין נותן טעם לפגם כמו שנתבאר לעיל סימן צ"ה וצ"ו ולכן אם בישל בקדירת איסור
שאינה בת יומא מאכיל חריף כגון תבשיל שרובו חומץ או תבלין או שאר דברים חריפים אסור
אבל לא מחשב התבשיל חריף משום מעט תבלין שבו וכן נוהגין ועיין לעיל סימן צ"ה וצ"ו
אבל אם היה האיסור דבר חריף ואח"כ שהה הקדירה מעת לעת ובשלו בו היתר שאינו חריף
מותר דאין החריפות הראשון משוי ליה לשבח.
ד. קדרה הבלועה מבשר וחלב אם קודם שעבר לילה
אחת חממו בה מים חשיב כאלו חזר ונתבשל בה האיסור ומונים מעת לעת משעה שהוחמו המים מה
שאין כן בשאר איסורים.
ה. איסור מועט שנבלע בכלי שדרכו שלא להשתמש
בו בהיתר מועט בכדי שיתן זה טעם בהיתר כדי שישתמשו בו כמו קדירה גדולה וחבית וכיוצא
בהן הרי זה מותר להשתמש בו לכתחלה אף על פי שהוא בן יומו לפי שאי אפשר לבא לידי נתינת
טעם אבל אם הוא כלי שמשתמשין בו בדבר מועט כמו קערה וכיוצא בה אסור להשתמש בו שאין
מבטלין איסור לכתחלה אפילו איסור מועט ואפילו איסור הבלוע.
ו. סתם כלי עובד כוכבים הם בחזקת שאינם בני
יומן לפיכך אם עבר ונשתמש בהם קודם הכשר התבשיל מותר.
הגה. אבל אם חמם מים בכלי של עובד כוכבים
ללוש בהן פת אסור ללוש באותן מים דלדבר זה מקרי לכתחלה הואיל ועדיין לא התחיל הנאתו
שלא הוחמו לשתיה אבל דבר שנעשה בשבילו ולא בשביל דבר אחר אע"פ שהוא של עובד כוכבים
וישראל קונה ממנו לכתחלה מותר דמאחר דכבר נעשה ביד עובד כוכבים מקרי דיעבד.
אף על פי כן אסור לומר לעובד כוכבים בשל
לי ירקות בקדרתך וכן לא יאמר לו עשה לי מרקחת שכל האומר בשל לי הרי הוא כאלו בישל בידיו
ואפשר שעל ידי הרקחים מותר שכל האומנים מיחדים כלים נקיים למלאכתם כדי שלא יפגמו אומנתם
ובעל נפש יחוש שדברים אלו מביאים לידי טהרה ונקיות.
ז. כשם שסתם כליהם של עובדי כוכבים אינם
בני יומן כך סתם כלים שלנו בחזקת שאינן בני יומן.
ח. כלי שנאסר בבליעת איסור ונתערב באחרים
ואינו ניכר בטל ברוב.
ט. יש ליזהר מלהניח בבית עובד כוכבים כלי
סעודה דחיישינן שמא ישתמש בהם.
הגה. ואפילו אם נתנם לאומן לתקנם צריך לעשות
בהם סימן שלא ישתמש בהם העובד כוכבים ואם עבר ולא עשה כשחזר ולקחן מן העובד כוכבים
צריכים הגעלה ודוקא אם שהו קצת אצל העובד כוכבים דהיינו כחצי יום אבל לפי שעה אין לחוש
וכל זה כשרוצה להשתמש בו ביום שנתנו לו דליכא אלא חדא ספיקא שמא נשתמש בו העובד כוכבים
או לא אבל אם לא לקחו מן העובד כוכבים עד לאחר זמן דנוכל לומר אף אם נשתמש בו העובד
כוכבים כבר נפגם ונשתהה מעל"ע או נשתהה ביד ישראל לאחר שלקחו מן העובד כוכבים
מעל"ע אזלינן לקולא ואין חוששין בדיעבד ואם לקחו מן העובד כוכבים באותו יום שנתנו
לו ועבר ונשתמש בו בלא הגעלה יש אוסרים המאכל כמו בכלי שהוא בודאי בן יומו ובמקום צורך
יש להקל בדיעבד ולכתחלה יש ליזהר בכל ענין אפי' בעבדים ושפחות העובדי כוכבים שבבית
ישראל שלא לייחד כלים שלנו אצלן שמא ישתמשו בהן בדברים האסורים וע"ל סימן קל"ו.
י.
קערות ששלח ישראל לעובד כוכבים עם מאכל ושהו
שם אם ניכר בהם המאכל ששלח הישראל בתוכם מותר ואם לאו אסור אם רגילים להדיח הכלים בחמין
דחיישינן שמא הודח עם כלי איסור.
יא. כלי סעודה שביד העובד כוכבים ומסיח לפי
תומו ואומר שחדשים הם ויראה שהוא כמו שהוא אומר מותר לקנותם ממנו.
הגה. ויש מחמירים ואומרים שאינו נאמן ואין
ליקח כלים מן העובד כוכבים רק כשמוכר הרבה כלים וקונה כלי בין הכלים וכן נוהגין לכתחלה
אבל במקום הדחק כגון שנתארח בבית עובד כוכבים ואין לו כלים נוהגין כסברא הראשונה וכן
עיקר ועיין לקמן סימן קל"ז.
יב. יש מי שאומר שקערות הבאות מעבר לים שקערורות
ירקרקות או אדמדמות אסור להשתמש בהן לעולם בחמין מפני שאינן חדשות שהעובדי כוכבים משתמשים
בהם ואינו ניכר.
