שלחן ערוך הלכות תפילין סימן כה-מה

* חפש מילה הקשורה להלכה שהינך מחפש או מספר סימן
 על ידי הקשת F3  או  CTRL F *


שלחן ערוך הלכות תפילין

סימן כה - דיני תפילין בפרטות. ובו י''ג סעיפים.
א. אחר שלבש טלית מצוייץ יניח תפלין שמעלין בקודש והמניחין כיס התפלין והטלית לתוך כיס אחת צריכין ליזהר שלא יניחו כיס התפלין למעלה כדי שלא יפגע בהם תחלה ויצטרך להניחם קודם הטלית כדי שלא יעבור על המצוה.
הגה. מיהו אם תפילין מזומנים בידו ואין לו ציצית אין צריך להמתין על הציצית אלא מניח תפילין וכשמביאים טלית מעטפו.
ב. מי שהוא זהיר בטלית קטן ילבשנו ויניח תפלין בביתו וילך לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לבית הכנסת ושם יתעטף בטלית גדול.
הגה. והעולם נהגו להתעטף אף בטלית גדול קודם ולברך עליו ואחר כך מניח התפילין והולך לבית הכנסת.
ג. הרא''ש היה מסדר הברכות עד עוטר ישראל בתפארה ואז היה מניח תפילין ומברך עוטר ישראל בתפארה.
ד. צריך שיהיו תפילין עליו בשעת קריאת שמע ותפלה.
ה. יכוין בהנחתם שצונו הקב''ה להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו וישתעבד להקב''ה הנשמה שהיא במוח וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו ויניח של יד תחלה ויברך להניח תפילין ואחר כך יניח של ראש ולא יברך כי אם ברכה אחת לשתיהם.
הגה. ויש אומרים לברך על של ראש על מצות תפילין אפילו לא הפסיק בינתיים (הרא''ש הלכות תפילין).
(וכן פשט המנהג בבני אשכנז שמברכין שתי ברכות וטוב לומר תמיד אחר הברכה השניה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד) (מהר''י בן חביב אגור סימן ל''ח).
ו. אם פגע בשל ראש תחלה צריך להעביר על אותה המצוה ויניח של יד תחלה ואחר כך של ראש.
ז. יברך להניח בקמץ תחת הה''א ולא בפתח ובדגש.
ח. כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן (פירוש קודם. ויעבר את הכושי פירושו רץ והקדים לפניו). לפיכך צריך לברך על התפלה של יד אחר הנחה על הקיבורת קודם קשירתם שקשירתם זו היא עשייתן.
הגה. וכן בשל ראש קודם שמהדקן בראשו שמהדקו בראשו.
ט. אסור להפסיק בדיבור בין תפלה של יד לתפלה של ראש ואם הפסיק מברך על של ראש על מצות תפילין.
הגה. ולדידן דנוהגין לברך שתי ברכות אף אם לא הפסיק צריך לחזור ולברך על של ראש להניח גם על מצות.
י. אם סח לצורך תפילין אינו חוזר ומברך אם שמע קדיש או קדושה בין תפלה של יד לתפלה של ראש לא יפסיק לענות עמהם אלא שותק ושומע ומכוין למה שאומרים.
יא. אחר שקשר של יד על הזרוע יניח של ראש קודם שיכרוך הרצועה סביב הזרוע ויש מי שאומר שאסור להוציא תפלה של ראש מהתיק עד שתהא תפלה של יד מונחת.
הגה. ואף אם שניהם לפניו חוץ לתיק לא יתקן לפתוח התפלה של ראש עד אחר הנחה של יד (מהרי''א ומהר''י בן חביב). יש מי שכתב להניח של יד מיושב ושל ראש מעומד (אגור בשם הזוהר סימן פ''ד). (ובמדינות אלו לא נהגו כן אלא שתיהן מעומד).
יב. אם מניח תפילין כמה פעמים ביום צריך לברך עליהם בכל פעם. נשמטו ממקומם וממשמש בהם להחזירם למקומן צריך לברך.
הגה. ואם מחזיר אחת מהם יברך כמו שמניח תפלה אחת כדלקמן סימן כ''ז.
הזיזם ממקומם אדעתא להחזירם מיד צריך לברך.
הגה. ויש אומרים שלא לברך (טור סימן ח' והכי נהוג וכבר נתבאר לעיל סימן ח' סעיף י''ד).
מי שמניח תפילין של יד ובירך ובתחלת ההדוק נפסק הקשר של יד והוצרך לעשות קשר אחר אמנם לא הסיח דעתו אינו צריך לחזור ולברך אם הותר של יד קודם הנחת של ראש מהדקן ואין צריך לחזור ולברך אבל אם הניח של ראש ואחר כך הותר של יד מהדק ומברך מותר לברך על תפילין שאולין ולא על גזולין.
יג. נהגו העולם שלא לחלוץ תפילין עד אחר קדושת ובא לציון. ויש מי שכתב על צד הקבלה שלא לחלוץ עד שאמר בהם שלש קדושות וארבע קדישים דהיינו לאחר קדיש יתום והכי נוהגים המדקדקים (פתח עינים ספר המוסר פ''ד). וביום שיש בו ספר תורה נוהגים שלא לחלצם עד שיחזירו ספר תורה ויניחוהו בהיכל.
הגה. והיינו במקום שמכניסין התורה לאחר ובא לציון גואל אבל לפי מנהג מדינות אלו שמכניסים התורה מיד לאחר הקריאה אין לחלצם רק כמו בשאר ימים.
ביום ראש חודש חולצים אותם קודם תפלת מוסף.
הגה. והוא הדין בחול המועד. ודוקא במקום שאומרים במוסף קדושת כתר מיהו נוהגים לסלקם קודם מוסף בכל מקום.


סימן כו - דין מי שאין לו אלא תפלה אחת. ובו ב' סעיפים.
א. אם אין לו אלא תפלה אחת מניח אותה שיש לו ומברך עליה שכל אחת מצוה בפני עצמה והוא הדין אם יש לו שתיהם ויש לו שום אונס שאינו יכול להניח אלא אחת מניח אותה שיכול.
ב. אם אינו מניח אלא של ראש לבד מברך עליה על מצות תפילין לבד.
הגה. ולדידן דנוהגים לברך בכל יום שתי ברכות מברך על של ראש לבד שתי ברכות ואם מניח של יד לבד מברך להניח לבד.


סימן כז - מקום הנחתן ואופן הנחתן. ובו י''א סעיפים.
א. מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל בבשר התפוח שבעצם שבין הקובד''ו ובית השחי ויטה התפלה מעט לצד הגוף בענין שכשיכוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך.
הגה. וצריך להניח בראש העצם הסמוך לקובד''ו אבל לא בחצי העצם שסמוך לשחי.
ב. המנהג הנכון שיהא היו''ד של קשר תפלה של יד לצד הלב והתפלה עליו לצד חוץ. יש ליזהר שלא תזוז יו''ד של הקשר מהתפלה.
ג. המנהג הנכון לתקן שהמעברתא שבה הרצועה עוברת תהא מונחת לצד הכתף והקציצה לצד היד.
ד. לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו לא שנא של יד לא שנא של ראש.
הגה. ודוקא בתפילין אבל ברצועות אין להקפיד (רשב''א בתשובה סימן תתכ''ז).
ה. אדם שהוא עלול לנזילות ואם יצטרך להניח תפלה של ראש על בשרו לא יניחם כלל יש להתיר לו להניח תפלה של ראש על הכובע דק הסמוך לראש ויכסם מפני הרואים.
הגה. והמניחים בדרך זה לא יברך על של ראש רק יברך על של יד להניח (לדעת רשב''א).
ו. ואטר יד ימינו אם עושה כל מלאכתו בשמאלו מניח בשמאלו שהוא ימין של כל אדם ואם שולט בשתי ידיו מניח בשמאל כל אדם. ואם כותב בימינו ושאר כל מעשיו עושה בשמאלו או כותב בשמאל ושאר כל מעשיו עושה בימין יש אומרים שיניח תפילין ביד שתש כח דבעינן יד כהה ויש אומרים שהיד שכותב בה היא חשובה ימין לענין זה ומניח תפילין ביד שכנגדה.
(הגה. והכי נהוג).
ז. אף על פי שיש לאדם מכה במקום הנחת תפילין יניח תפילין כי מקום יש בזרוע להניח שתי תפילין כי העצם הסמוך לבית השחי מחציו עד הקובד''ו הוא מקום הנחת תפילין.
ח. אורך רצועה של יד כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר ותמתח על אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו שלשה כריכות ויקשור ונוהגין העולם לכרוך על הזרוע ששה או שבעה כריכות.
הגה. ואין לכרוך הרצועה על התיתורא כדי לחזקה על היד (מהרי''ל).
ט. מקום הנחת תפלה של ראש מהתחלת עיקרי השער ממצחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס.
י. צריך שיהיה הקשר מאחורי הראש למעלה בעורף. צריך לכוין הקציצה שתהא באמצע כדי שתהא כנגד בין העינים וגם הקשר יהיה באמצע העורף ולא יטה לכאן או לכאן וצריך שיהא המקום שבקשר שנראה כעין דל''ת לצד חוץ.
הגה. והוא הדין בקשר של יד צריך ליזהר שלא יתהפך (מרדכי דף צ''ו).
יא. צריך שיהיה השחור שברצועות לצד חוץ ולא יתהפכו בין של יד בין של ראש ישלשל הרצועות שיהיו תלוים לפניו ויגיעו עד הטבור או למעלה ממנו מעט רוחב הרצועות של יד ושל ראש כאורך שעורה לפחות. אם פיחת משיעור אורך הרצועות ורחבן אם אינו מוצא אחרות מניחן כמות שהן עד שימצא אחרות כשיעור. תפילין של ראש טוב להיותם גלוים ונראים אבל תלמיד בפני רבו אין דרך ארץ לגלות תפילין בפניו.
הגה. ובשל יד אין להקפיד אם הם גלוים או מכוסים (מרדכי שם). ונראה לי דעכשיו שאין מניחים אלא בזמן קריאת שמע ותפלה אפילו תלמיד לפני רבו יכול לגלות אף בשל ראש וכן המנהג שלא ליזהר.


סימן כח - דיני חליצת התפילין. ובו ג' סעיפים.
א. חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה שלא יסיח דעתו מהם וימשמש בשל יד תחלה וכשיאמר וקשרתם לאות על ידך ימשמש בשל יד וכשיאמר והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש.
ב. תפילין של ראש חולץ תחלה משום דכתיב והיו לטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שתים צריך לחלוץ תפילין של ראש מעומד ויניח בתיק של ראש ועליו של יד כדי שכשיבוא להניחם יפגע בשל יד תחלה.
ג. מנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן.


סימן כט - אין לברך כשחולץ התפילין. ובו סעיף אחד.
א. אין לברך שום ברכה כשחולץ תפילין אפילו כשחולצם ערב שבת בין השמשות.


סימן ל - זמן הנחתן. ובו ה' סעיפים.
א. זמן הנחתן בבוקר משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו.
ב. אסור להניח תפילין בלילה שמא ישכחם ויישן בהם. אם הניחם קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפילו הם עליו כל הלילה מותר ואין מורין כן. אם לא חלץ תפילין מששקעה חמה מפני שלא היה לו מקום לשמרן ונמצאו עליו כדי לשמרן מותר ומורין כן.
ג. היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה מניחם וכשיגיע זמנן ימשמש בהם ויברך דליכא למיחש שמא יישן בהם כיון שהשכים ויצא לדרך.
ד. היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה או שהיה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקדש עליו היום יניח ידו עליהם עד שיגיע לבית ואם יש בית קרוב לחומה שמשתמרים שם חולצם ומניחם שם.
ה. ויש מי שאומר שאם התפלל תפלת ערבית מבעוד יום עד שלא הניח תפילין אין לו להניחם אחר כך.


סימן לא - דין תפילין בשבת ויום טוב. ובו ב' סעיפים.
א. בשבת ויום טוב אסור להניח תפילין מפני שהם עצמם אות ואם מניחים בהם אות אחר היה זלזול לאות שלהם.
ב. בחול המועד גם כן אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו שימי חול המועד גם הם אות.
הגה. ויש אומרים שחול המועד חייב בתפילין (בית יוסף בשם הרא''ש). וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך עליהם אלא שאין מברכים עליהם בקול רם בבית הכנסת כמו שאר ימות השנה.


סימן לב - סדר כתיבת תפילין. ובו נ''ב סעיפים.
א. מצות תפילין שיכתוב ארבע פרשיות שהן קדש לי כל בכור עד למועדה והיה כי יביאך עד למועדה מימים ימימה כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים ופרשת שמע עד ובשעריך ופרשת והיה אם שמוע עד על הארץ.
הגה. וצריך לכתבם כסדר הזה לכתוב תחלה הקודמת בתורה. ואם שינה פסול. ולכתחלה יכתוב של יד קודם של ראש.
ב. של ראש יכתוב כל אחת בקלף לבדה ושל יד כותבן כולם בקלף אחד.
ג. יכתבם בדיו שחור בין שיש בו מי עפצים בין שלא במי עפצים.
הגה. ולכתחלה יחמיר לכתוב בדיו העשויה מעשן עצים או שמנים שרוים במי עפצים (מהרי''ל סימן קי''ט) וכמו שיתבאר ביורה דעה סימן רע''א.
כתב אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונים או בזהב הרי אלו פסולין אם זרק עפרות זהב על האותיות מעביר הזהב וישאר כתב התחתון וכשר אבל אם זרק הזהב על אות מאזכרות אין לו תקנה לפי שאסור להעביר הזהב משום דהוי כמוחק את השם.
ד. צריך שלא תדבק שום אות בחברתה אלא כל אות תהיה מוקפת גויל.
הגה. ויכתוב כתיבה תמה שלא יחסר אפילו קוצו של יו''ד ויהא מתוייג כהלכתו (טור אורח חיים). ולכתחלה יכתוב כתיבה גסה קצת שלא יהיו נמחקים מהרה וכן מצוה ליפותן מבחוץ ומבפנים (דברי מרדכי).
ה. צריך שיכתוב בימינו אפילו אם הוא שולט בשתי ידיו. ואם כתב בשמאל פסולים, אם אפשר למצוא אחרים כתובים בימין. ואיטר יד שמאל דידיה הוי ימין.
ו. אין לשרטט כי אם שיטה עליונה ואם אינו יודע ליישר השטה בלא שרטוט ישרטט כל השורות ולא ישרטט בעופרת מפני שהמקום השרטוט נשאר צבוע.
הגה. ויש אומרים שצריך לשרטט תמיד למעלה ולמטה ומן הצדדים אף על פי שיודע לכתוב בלא שרטוט וכן נוהגין (ברוך שאמר ומרדכי וספר תרומה וסמ''ג).
ז. הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף ולא על הדוכסוסטוס ולא על הגויל. כותבין על הקלף במקום בשר ואם שינה פסול מהו קלף ומהו דוכסוסטוס העור בשעת עיבודו חולקין אותו לשנים וחלק החיצון שהוא לצד השער נקרא קלף והפנימי הדבוק לבשר נקרא דוכסוסטוס ולפי זה כי אמרינן כותבין על הקלף במקום בשר היינו במקום היותר קרוב לבשר דהיינו במקום חבורו כשהוא דבוק לדוכסוסטוס וקלפים שלנו שאין חולקים אותם יש להם דין קלף וכותבים עליהם לצד בשר שמה שמגררים קליפתו העליונה שבמקום שער אינו אלא כדי מה שצריך לתקנו ולהחליקו ואפילו אם היו חולקים העור לשנים היה צריך לגרר ממנו כך ומצד הבשר גוררים הרבה עד שאין נשאר אלא הקלף בלבד.
ח. צריך הקלף להיות מעובד בעפצים או בסיד וצריך שיהיה מעובד לשמו טוב להוציא בשפתיו בתחלת העיבוד שהוא מעבדו לשם תפילין או לשם ספר תורה אבל אם עיבדה לשם מזוזה פסול.
ט. אם עיבדו אינו יהודי להרמב''ם פסול אפילו אמר לו ישראל לעבד לשמו ולהרא''ש כשר אם ישראל עומד על גבו וסייעו
(הגה. קצת בעבודה) בית יוסף בשם הרא''ש, וכן נוהגין. (ועיין לעיל סימן י''א סעיף ב').
י. כשמסמנין הנקבים במרצע כעין אותיות אף על פי שנקל לאינו יהודי לזייף אין חוששין משום דמרתת האינו יהודי פן יכיר ישראל בטביעות עין.
יא. עור שעיבדו שלא לשמו אם יש תיקון לחזור לעבדו לשמו יתבאר בטור יורה דעה סימן רע''א.
יב. יהיה הקלף מעור בהמה וחיה ועוף הטהורים אפילו מנבילה וטריפה שלהם אבל לא מעור בהמה וחיה ועוף הטמאים דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך ממין המותר לפיך ולא מעור דג אפילו הוא טהור משום דנפיש זוהמיה.
יג. יהיה הקלף שלם שלא יהא בו נקבים שאין הדיו עובר עליו דהיינו שלא תהא האות נראית בו חלוקה לשתים.
יד. הסופרים הזריזים עושים שלשה מיני קלפים העב יותר לכתוב בו פרשת שמע שהיא קטנה והדק ממנו לפרשת והיה אם שמוע שהיא יותר גדולה ולפרשת קדש ולפרשת והיה כי יביאך שהם ארוכות עושים קלף דק מאד ובזה יתמלאו הבתים בשוה וזהו נוי לתפילין.
טו. אם לאחר שנכתב ניקב בתוך הה''א או המ''ם כשר אפילו ניקב כל תוכו שהנקב ממלא כל החלל אבל בירושלמי משמע שגם בפנים צריך שיהא מוקף קלף. ניקב רגל פנימי של ה''א אפילו לא נשאר ממנו אלא כל שהוא כשר להרא''ש.
הגה. אבל שאר פוסקים מצריכין כמלא אות קטנה והכי הלכתא.
ניקב רגל הימיני אם נשתייר ממנו מלא אות קטנה כשר ואם לאו פסול.
טז. נפסק אחת מהאותיות,
הגה. הפשוטות כגון וי''ו זיי''ן או שנפסק רגל (הנו''ן) וכיוצא בה (מרדכי הלכות קטנות דף צ''ב).
אם תינוק שאינו לא חכם ולא טפש יודע לקרותו כשר ואם לאו פסול ואין צריך לכסות לו שאר אותיות כמו שנוהגים.
הגה. מיהו אם אנו רואים שלא נשאר צורת האות כתקונו פסול אף על פי שהתינוק קורא אותו כהלכתו (מרדכי ומהרי''ק שורש ס''ט וריב''ש).
הא דמכשרינן כשנפסק אות דוקא כשנכתב בכשרות ואחר כך נפסק אבל אם מתחלה כשנכתב היה שם נקב ונפסק בו או אם רגל הכ''ף הפשוטה או כיוצא בה מגיע לסוף הקלף בלי הקף קלף מתחלתו פסול.
יז. אם נפלה טפת דיו לתוך האות ואינה ניכרת האות אין תקנה לגרור הדיו ועל ידי כך יהיה ניכר האות דהוי חק תוכות ופסול משום דבעינן וכתב ולא וחקק והוא הדין אם טעה וכתב דלי''ת במקום רי''ש או בי''ת במקום כ''ף אין תקנה למחוק התג לתקן האות משום דהוי כחק תוכות.
יח. מ''ם פתוחה שנדבק פתיחתה ונסתמה אין מועיל לגרור הדבק ולפותחה משום דהוי כחק תוכות ומה תקנתה שיגרור כל החרטום ותשאר כצורת נו''ן כפופה ואחר כך יכתוב מה שגרר ורי''ש שעשאה כמין דלי''ת יש להחמיר ולומר דלא סגי כשיגרור הירך לבד או הגג לבד ויחזור ויכתבנו כמין רי''ש משום דבין הגג ובין הירך נעשו בפיסול הילכך צריך לגרור שניהם ואם נדבקה אות לאות בין קודם שתגמר בין אחר שנגמרה פסול ואם גרר והפרידה כשר ולא מיקרי חק תוכות מאחר שהאות עצמה היתה כתובה כתקונה. אם נגעו רגלי הה''א והקו''ף בגג יגרור הרגל ויחזור ויכתבנו ואין צריך לגרור כל האות כי הגג כדין נכתב. אם נגע רגל האל''ף בגג האל''ף או פני האל''ף בפנים בגג שתחתיה פסול ואין תקנה בגרירה להפרידה דהוי כחק תוכות אלא יגרור כל מה שנעשה בפיסול ויחזור ויכתבנו.
הגה. וכן הדין ביוד''י השי''ן והצדי''ק והעי''ן והפ''א אם נגעו בגוף האות יותר ממקום דבוקם.
יט. בתחלת הכתיבה יאמר בפיו אני כותב לשם קדושת תפילין מלבד זה בכל פעם שכותב אזכרה צריך לומר שכותב לשם קדושת השם.
הגה. ויש אומרים דסגי כשמחשב שכותב האזכרות לשמן הואיל והוציא בתחילת הכתיבה בפיו סגי בהכי (הרא''ש הלכות תפילין וספר תורה וטור יורה דעה וא''ח), ויש להקל בדיעבד. וכשבא לנמנם לא יכתוב דאינו כותב אז בכוונה (אור זרוע).
כ. צריך לדקדק בחסרות ויתרות שאם חסר או יתר אות אחת פסולים ונמצאו המניחים אותם מברכים בכל יום ברכה לבטלה וגם שרוי בכל יום בלא מצות תפילין ונמצא עונש הסופר מרובה לכן צריך להיות מאוד ירא שמים וחרד לדבר השם המתעסק בכתיבת תפילין ותיקונן.
כא. כל פרשה אחר שיכתבנה יקראנה היטב בכוונה ודקדוק פעמים ושלש ויחזור ויקראנה קודם שיתננה בתוך ביתה כדי שלא תתחלף פרשה בפרשה.
כב. טוב לנסות הקולמוס קודם שיתחיל לכתוב הפרשה שלא יהא עליו דיו יותר מדאי ויפסיד וכן יזהר קודם שיכתוב כל שם לקרות כל מה שכתב כדי שלא יבאו לידי גניזה על ידו.
כג. אם מצא שחסר אות אחת אין לו תקנה שאם כן היו כתובין שלא כסדרן ופסולין משום דכתיב והיו בהוייתן יהו ואם יתר אות אחת יש לו תקנה על ידי שיגרור אותה אם היא בסוף תיבה או בתחלתה אבל אם היא באמצע תיבה לא משום דכשיגרור יהיה נראה כשתי תיבות.
כד. מותר לכתוב על מקום הגרר ועל מקום המחק אפילו אזכרה ולא ימחוק בעודו לח אלא ייבשנו יפה כי אז יגרר בקל ולא ישאר לו שום רושם.
כה. כל אות שהיא כתובה שלא כתקנה ואין צורתה עליה כגון נגע רגל האל''ף בגג האל''ף או פני האל''ף בפנים בגג שתחתיה או שהיה רגל הה''א או רגל הקו''ף נוגעים או שהיתה אות אחת חלוקה לשתי אותיות כגון צד''י שכתב יו''ד נו''ן או שי''ן שכתבה עי''ן יו''ד או חי''ת שני זייני''ן ואחר שכתב לפניו חזר ותקנם הוי שלא כסדרן ופסולין אבל להפריד האותיות הדבוקות אחר שכתב לפניהם שפיר דמי דכיון שהאות צורתה עליה כשמפרידה מחבירתה לא הוי ככותב והוא הדין שאם לא היו מקצת יודי''ן שעל האלפי''ן והשיני''ן והעייני''ן ורגלי התוי''ן נוגעין בגוף האות ותינוק דלא חכים ולא טיפש מכירם שאף על פי שכתב לפניהם יכול לחזור ולתקנם דכיון דצורת האות היתה ניכרת ליכא משום כתבן שלא כסדרן ויש מי שאומר דהוא הדין אם חוטרא דחי''ת למעלה אין נוגעין זה לזה אך אין ניכר להדיא פרידתן אף על פי שהתינוק קורא שני זייני''ן מותר להדביקם.
כו. אם אותיות של שם דבוקות יכול להפרידם.
כז. אותיות ותיבות שנמחקו קצת אם רישומן ניכר כל כך שתינוק דלא חכים ולא טיפש יכול לקרותם מותר להעביר קולמוס עליהם להטיב הכתב ולחדשו ולא הוי שלא כסדרן.
כח. יש ליזהר שלא יכנס ראש הלמ''ד באויר הה''א או החי''ת אפילו בלא נגיעה.
כט. אם אין הפרשיות שגורות בפיו צריך שיכתוב מתוך הכתב.
ל. אינו רשאי לכתוב אלא אם כן יודע לקרות.
לא. אם אינו כותב מתוך הכתב לא יכתוב על פה שמקרא אותו אחר אלא אם כן יחזור הוא ויקרא בפיו.
לב. צריך להניח חלק למעלה כדי גגה של למ''ד,
הגה. (שיהיו גם הם מוקפים גויל) (תשובת מהרי''ל סימן קל''ד וב''ש).
ולמטה כשיעור כ''ף ונו''ן פשוטה, ובתחלתן וסופן אין צריך להניח כלל.
הגה. מיהו נהגו הסופרים להניח קצת בתחלה וסוף (אגור רוקח). וצריך להניח בין כל תיבה ותיבה כמלא אות וכן בין השיטים כמלא שיטה ובין כל אות כמלא חוט השערה כמו בספר תורה וכמו שיתבאר בטור יורה דעה גם צריך להניח מעט חלק בין פסוק לפסוק.
לג. יעשה השורות שוות שלא תהא אחת נכנסת ואחת יוצאת ולפחות יזהר שלא יכתוב ג' אותיות חוץ לשיטה ואם כתבם לא פסל.
לד. ב' אותיות שהם תיבה אחת לא יכתוב חוץ לשיטה.
לה. אותיות השם צריך שיהיו כולם בתוך הדף ולא יצא מהם כלל חוץ לדף.
לו. יעשה כל פרשיותיה פתוחות חוץ מפרשה אחרונה הכתובה בתורה שהיא והיה אם שמוע שיעשנה סתומה ואם שינה פסול. ויש מכשירים בכולם פתוחות (מהר''ם פאדו''ה סימן פ''ז בשם אורחות חיים ובית יוסף בשם העיטור). ובמדינות אלו נוהגים אף פרשת והיה אם שמוע בראש השיטה כשאר הפרשיות. ולכן נהגו שפרשת קדש לי והיה כי יביאך ופרשת שמע מתחילין בראש שיטה ובסוף קדש לי ובסוף והיה כי יביאך מניחים חלק כדי לכתוב ט' אותיות ובסוף שמע אין מניחים חלק ואם מניחים הוא פחות מכדי לכתוב ט' אותיות ופרשת והיה אם שמוע מתחילים באמצע שיטה עליונה ומניח לפניה חלק כדי לכתוב ט' אותיות ונמצא ששלשה פרשיות הם פתוחות בין להרמב''ם בין להרא''ש ופרשה אחרונה היא סתומה לדעת הרמב''ם.
לז. עור הבתים צריך להיות מעור בהמה חיה ועוף טהורים אפילו מנבילה או טרפה שלהם ורשאי לעשות מקלף או מעור שליל.
הגה. וכן הרצועות יכול לעשותן מקלף ועור שליל (מרדכי דף צ''ד).
צריך שיהיה מעובד לשמו היכא דאפשר.
לח. יעשה ד' בתים מעור אחד לשל ראש ובית אחד לשל יד.
לט. תפילין בין של ראש בין של יד הלכה למשה מסיני שיהיו מרובעות בתפרן ובאלכסונן דהיינו שיהיו ריבוען מכוון ארכו כרחבו כדי שיהיה להם אותו אלכסון שאמרו חז''ל כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשא באלכסונה וצריך לרבע מקום מושבן וגם הבתים.
הגה. אבל גובה הבתים אין להקפיד אם הוא יותר מרחבן וארכן (בית יוסף בשם אשרי וסמ''ק ומרדכי ורמב''ם פרק ג').
עשאם מרובעות ואחר זמן נתקלקל ריבוען יש מי שאומר שצריך לרבען.
הגה. ויעשה כל הד' בתים בשוה שלא יהא אחד גדול מחבירו (ב''ש).
מ. עור הבתים מצוה לעשותו שחור (ועיין לקמן סימן ל''ג). חריץ שבין בית לבית צריך שיגיע עד התפר ואם לא הגיע כשרה והוא שיהיה ניכר החריץ כדי שיהיו ד' ראשיה נראין לכל.
מא. אורך ורחב הבתים וגובהן אין לו שיעור.
מב. שי''ן של תפילין הלכה למשה מסיני שיעשה בעור הבתים של ראש כמין שי''ן בולטת מקמטי העור אחד מימינו ואחד משמאלו של ימין המניח של ג' ראשים ושל שמאל המניח של ארבע ראשים.
הגה. מיהו אם היפך אינו נפסל (מרדכי וסמ''ק ותוספות פרק הקומץ).
מג. חריץ של שי''ן דהיינו חודה למטה יגיע עד מקום התפר.
הגה. וכן היו''ד שבשי''ן צריך ליגע למטה בשולי השי''ן (סמ''ג). ולא ימשוך השי''ן הרבה אלא שגם שולי השי''ן יהא נראה על התפר (ברוך שאמר).
מד. תיתורא דתפילין הלכה למשה מסיני והיינו שישים עור למטה לכסות פי הבתים ונראה כעין דף של גשר הנקרא תיתורא מעברתא דתפילין הלכה למשה מסיני והיינו שעור התיתורא יהא ארוך מצד אחד ויעשה בו המעברתא כיצד יחתכנו בשני צדדים שלא תהא רחבה כמו רוחב התיתורא כדי שיהא ניכר ריבוע התיתורא ובאותה מעברתא עוברת הרצועה ועל שם כך נקראת מעברתא גם בתפילין של יד יעשה תיתורא ומעברתא. יגלגל כל פרשה מסופה לתחלתה וכורכם בקלף קטן ויש מקפידין מלכורכן אלא בקלף כשר והלכה למשה מסיני שיכרוך עליה שער בהמה או חיה הטהורים.
הגה. ונוהגין לכרוך שער על הפרשה ואחר כך כורכין עליו קלף כשר וחוזרים וכורכים עליו שער (אגור סימן מ''ה).
ונהגו שיהיה שער של עגל ואם לא מצא של עגל כורך בשל פרה או של שור ורוחץ השער היטב בתחלה עד שיהא נקי קצת שער זה צריך שיראה חוץ לבתים.
מה. יתן כל פרשה בבית שלה שתהא זקופה מעומד בביתה.
מו. יהיה הגליון עליון תחלה שזהו שורה עליונה וגליון תחתון לצד פה הבתים.
הגה. וראש הפרשה יהיה מונח לצד ימין הקורא שאם בא לפתחן ולקוראן יהיו מונחים לפניו כהלכתן (תרומת הדשן ובית יוסף בשם אורחות חיים).
מז. אם כתב כל הארבעה פרשיות בקלף אחד כשרים אפילו אין ריוח ביניהם ובלבד שיהא חוט או שמיחה בין כל בית ובית ושל יד כותב הארבעה פרשיות בקלף אחד וגולל אותן מסופן לתחלתן וכורך קלף עליהם ושער עגל ומכניסן בביתם כמו של ראש. אם כתבם על ארבעה קלפים והניחם בארבעה בתים יצא והוא שיטלה (פירוש, יכסה) עור על ארבעה בתים שיהיו נראים כבית אחד.
הגה. והמנהג לדבקם בדבק שיהא הכל כקלף אחד ויזהרו ליטול דבק כשר (ברוך שאמר ואגור סימן נ''ז).
מח. אם צפה הבתים בזהב או בעור בהמה טמאה פסולים.
מט. הלכה למשה מסיני שיהיו תפילין נתפרים בגידי בהמה וחיה טהורים וטוב לתפור בגידי שור.
נ. אין לקנות גידים מאינו יהודי משום דחיישינן שמא של בהמה טמאה הם. מקום שאין גידין מצויים תופרים בטאליאדור''ש שעושים מן הקלף עד שיזדמנו להם גידים.
נא. יתפור שלשה תפירות בכל צד וחוט התפירה יהיה סובב משתי רוחות ויעביר חוט התפירה בין כל בית ובית.
הגה. מיהו אם לא עשה רק י' תפירות או פחות מזה אינו נפסל.
ויש מי שאומר שי''ב תפירות אלו יהיו בחוט אחד.
נב. יכניס הרצועה תוך המעברתא ויעשה קשר כמין דלי''ת בשל ראש וכמין יו''ד בשל יד להשלים אותיות שד''י עם השי''ן שבשל ראש.
הגה. ונוהגים להעביר עור על הבית של יד לרוחב הזרוע ויהיה רחבו כרוחב הבית. ולא יעשה הקשרים אלא לאחר שעשה השי''ן מתפילין ואחר כך יעשה הדלי''ת ואחר כך היו''ד כסדר אותיות השם.


סימן לג - דין תיקוני תפילין ודין הרצועות. ובו ה' סעיפים.
א. אם נתקלקל עור של שני בתים מבתי הראש זה אצל זה אם התפילין ישנים פסולים ואם הם חדשים כשרים כל זמן שעור מושב הבתים קיים.
הגה. גם הבתים צריכין להיות קיימים אלא שנקרעו קצת. ויש אומרים להיפך בישנים כשרים ובחדשים פסולים (רש''י והרא''ש). ונראה לי דיש להחמיר לפסול בשניהם.
ואלו הם חדשים כל זמן שאם היו מושכים אותם ברצועות הבית מתפשט ונפתח נקרא חדש אם אינו נפתח נקרא ישן ואם נתקלקלו שנים זה שלא כנגד זה ראשון ושלישי כשרים אפילו הם ישנים ואם נתקלקלו ג' בתים בכל ענין פסולים.
ב. אם נפסקו תפירות התפילין להרמב''ם אם היו שתי התפירות זו בצד זו או שנפסקו ג' תפירות אפילו זו שלא כנגד זו הרי אלו פסולים במה דברים אמורים בישנים אבל בחדשים כל זמן שעור מושב הבתים קיים כשרים. ואלו הן חדשים כל שאוחזין מקצת העור שנקרע תפרו ותולין בו התפילין והוא חזק ואינו נפסק ואם אין ראוי לתלות בו אלא הוא נפסק הרי אלו ישנות.
הגה. ויש אומרים דבחדשים פסולים ובישנים כשרים (רש''י והטור והרא''ש). וטוב לחוש לשתי הסברות, כן נראה לי.
ג. עור הרצועות צריך שיהיה מעור בהמה חיה ועוף הטהורים וצריך שיהיה מעובד לשמו. רצועות בין מעור בין מקלף כשרות הלכה למשה מסיני שיהיו הרצועות שחורות מבחוץ אבל מצד פנים יעשה מאיזה צבע שירצה חוץ מאדום שמא יאמרו שמדם חטטיו נצבעו והאדימו.
ד. טוב שישחירם ישראל לשמן ולא אינו יהודי.
הגה. ומיהו בדיעבד כשר אם השחיר עור הבתים אבל הרצועות אפילו בדיעבד פסול (מצא כתוב).
ה. אם נפסקה הרצועה יש מתירים לתפור מצד פנים ויש אומרים מה שמקיף ממנה הראש ובשל יד כדי שתקיף הזרוע לקשור התפלה עם הזרוע וכדי שתמתח עד אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אותו אצבע ג' כריכות ויקשור אין להם תקנה לא בקשירה ולא בתפירה וכל יתרון האורך שהוא בשביל שכורך הרצועה כמה פעמים סביב הזרוע ובשל ראש מה שתלוי ממנה אין התפירה והקשירה פוסלים בה. ובשעת הדחק יש לסמוך על המתירים כדי שלא יתבטל ממצות תפילין.


סימן לד - סדר הנחת הפרשיות בתפילין, והמהדרים אשר להם ב' זוגות תפילין. ובו ד' סעיפים.
א. סדר הנחתן בבתים לרש''י והרמב''ם קדש משמאל המניח בבית החיצון ואחריו כי יביאך בבית שני ושמע בבית השלישי והיה אם שמוע בבית הרביעי שהוא בית החיצון לימינו ולרבינו תם בבית השלישי והיה אם שמוע ובבית הרביעי שהוא החיצון שמע. ומנהג העולם כרש''י והרמב''ם.
ב. ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה שתי זוגות תפילין ויניח שניהם ויכוין בהנחתם באותם שהם אליבא דהלכתא אני יוצא ידי חובתי והשאר הם כרצועות בעלמא כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין וכן בזרוע ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד יניח כדברי האחד של יד ושל ראש. (ויסלקם מיד), ויניח האחרים על סמך ברכה הראשונה. (ויש אומרים שאם) לא יוכל להניח בבת אחת יניח של רש''י ויברך עליהם ויהיו עליו בשעת קריאת שמע ותפלה ואחר התפלה יניח של רבינו תם בלא ברכה ויקרא בהם שמע והיה אם שמוע.
ג. לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות.
ד. לא יניח ב' הזוגות בכיס אחד שהאחד מהם הוא חול ואסור להניחו בכיס תפילין אלא יעשה שני כיסין וסימן לכל כיס שלא יתן של זה בזה.


סימן לה - דין מנין השיטין. ובו סעיף אחד.
א. נהגו במנין השיטין לכתוב בשל יד שבעה שיטין בכל פרשה ובשל ראש ארבעה שיטין ואם שינה לא פסל.


סימן לו - דקדוק כתיבתן. ובו ג' סעיפים.
א. צריך לדקדק בכתיבת האותיות שלא תשתנה צורת שום אחת מהן ולא תדמה לאחרת.
הגה. ולכתחלה יכתוב בכתיבה תמה כמבואר בטור ובשאר פוסקים והוא ידוע אצל הסופרים. מיהו אם שינה בצורת הכתב אינו פסול.
ב. כל אות צריכה להיות גולם אחד לכך צריך להיות בנקודה שעל האל''ף שהיא כמין יו''ד ובנקודה שתחתיה וביוד''י השי''ן והעיי''ן ואחורי צד''י שיהיו נוגעות באות ובאחת שאינה נוגעת פסולין וכן בשאר אותיות חוץ מה''א וקו''ף שאין ליגע הרגל בגג ואם נגע פסול.
ג. צריך לתייג שעטנ''ז ג''ץ והסופרים נהגו לתייג אותיות אחרות ואם לא תייג אפילו שעטנ''ז ג''ץ לא פסל.


סימן לז - זמן הנחת תפילין. ובו ג' סעיפים.
א. גדול שכר מצות תפילין וכל מי שאינו מניחם הוא בכלל פושעי ישראל בגופן.
ב. מצותן להיות עליו כל היום אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם ואין כל אדם יכול ליזהר בהם נהגו שלא להניחם כל היום ומכל מקום צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת קריאת שמע ותפלה.
ג. קטן היודע לשמור תפילין בטהרה שלא יישן ושלא יפיח בהם.
הגה. ושלא ליכנס בהן לבית הכסא (רש''י פרק לולב הגזול).
חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו.
הגה. ויש אומרים דהאי קטן דוקא שהוא בן י''ג שנים ויום אחד (בעל העיטור). וכן נהגו ואין לשנות.


סימן לח - מי הם החייבין בתפילין והפטורים. ובו י''ג סעיפים.
א. חולה מעיים פטור מתפילין.
הגה. אפילו אין לו צער. אבל שאר חולה אם מצטער בחליו ואין דעתו מיושב עליו פטור. ואם לאו חייב (מרדכי אורחות חיים ומיימוני פרק ד').
ב. מי שברי לו שאינו יכול להתפלל בלא הפחה מוטב שיעבור זמן התפלה ממה שיתפלל בלא גוף נקי. (ועיין לקמן סימן פ'). ואם יראה לו שיוכל להעמיד עצמו בגוף נקי בשעת קריאת שמע יניח תפילין בין אהבה לקריאת שמע ויברך.
ג. נשים ועבדים פטורים מתפילין מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא.
הגה. ואם הנשים רוצין להחמיר על עצמן מוחין בידן.
ד. המניח תפילין צריך ליזהר מהרהור תאות אשה.
הגה. ואם אי אפשר לו בלא הרהורים מוטב שלא להניחם (כל בו ואורחות חיים).
ה. אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין מכאן ואילך חייב אפילו באו פנים חדשות.
ו. בתשעה באב חייבין בתפילין. (ועיין לקמן סימן תקנ''ה).
ז. חתן ושושביניו (פירוש, ריעיו השמחים עמו) וכל בני חופה פטורים משום דשכיח שכרות וקלות ראש.
ח. כותבי תפילין ומזוזות הם ותגריהם ותגרי תגריהם וכל העוסקים במלאכת שמים פטורים מהנחת תפילין כל היום זולת בשעת קריאת שמע ותפלה.
הגה. ואם היו צריכים לעשות מלאכתן בשעת קריאת שמע ותפלה אז פטורין מקריאת שמע ותפלה ותפילין דכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יעשה שתיהן (הגהות אשירי בשם אור זרוע ור''ן פרק הישן).
ט. מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו ונכונה פטור מפני שאסור להסיח דעתו מהם.
י. הקורא בתורה פטור מהנחת תפילין כל היום זולת בשעת קריאת שמע ותפלה.
יא. לא יחלוץ תפילין בפני רבו אלא יפנה לצד אחר מפני אימתו ויחלוץ שלא בפניו.
יב. היה צריך לתפילין ומזוזה ואין ידו משגת לקנות שניהם תפילין קודמים.
יג. מנודה ומצורע אסורים להניח תפילין.


סימן לט - מי הם הכשרים לכתוב תפילין ולקנות מהם. ובו י' סעיפים.
א. תפילין שכתבן עבד או אשה או קטן אפילו הגיע לחנוך או כותי או מומר לעבודת גלולים או מוסר לאנסין פסולים משום דכתיב וקשרתם וכתבתם כל שאינו בקשירה או אינו מאמין בה אינו בכתיבה.
ב. כל שפסול לכותבן פסול בכל תיקון עשייתן.
ג. גר שחזר לדתו מחמת יראה כשר לכתוב תפילין.
ד. תפילין שכתבם אפיקורוס ישרפו. ויש אומרים יגנזו.
ה. נמצאו ביד אפיקורוס ואין ידוע מי כתבם יגנזו.
ו. נמצאו ביד אינו יהודי ואין ידוע מי כתבם כשרים.
ז. אין לוקחין תפילין ומזוזות וספרים מן הכותים יותר מכדי דמיהן הרבה כדי שלא להרגיל לגנבן ולגזלן.
ח. אין נקחין אלא מן המומחה שבקי בחסירות ויתירות.
ט. לקח ממי שאינו מומחה צריך לבדקן לקח ממנו מאה קציצות בודק מהם שלשה קציצות שתים של ראש ואחת של יד או שתים של יד ואחת של ראש אם מצאן כשרים הוחזק זה האיש והרי כולם כשרים ואין השאר צריך בדיקה ואם לקחן צבתים צבתים חזקתם מאנשים הרבה הם לקוחים לפיכך בודק מכל צבת ב' של ראש ואחד של יד או ב' של יד ואחד של ראש המוכר תפילין ואמר שהיו של אדם גדול נאמן ואינם צריכין בדיקה.
י. תפילין שהוחזקו בכשרות אינם צריכים בדיקה לעולם ואם אינו מניחן אלא לפרקים צריכים בדיקה פעמים בשבוע.
הגה. ואם אין לו מי שיוכל לבדוק ולחזור ולתופרן יניחם כך בלא בדיקה (בית יוסף בשם אורחות חיים).


סימן מ - דין איך לנהוג בקדושת התפילין. ובו ח' סעיפים.
א. אסור לתלות תפילין בין בבתים בין ברצועות אבל מותר לתלותן בכיסן.
ב. בית שיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי והוא שאין השני מיוחד להם שאם הוא מיוחד אפילו מאה חשובים כאחד.
הגה. ואם שניהם אינם מיוחדים להם או שהפנימי אינו מיוחד להם והחיצון מיוחד להם מותר (ועיין לקמן סימן ר''מ סעיף ו').
ג. אפילו להניח בכלי תוך כלי אסור להניחם תחת מרגלותיו וכן אסור להניחם תחת מראשותיו כנגד ראשו אפילו בכלי תוך כלי ואפילו אין אשתו עמו אבל שלא כנגד ראשו אם אין אשתו עמו מותר ואם אשתו עמו צריך כלי בתוך כלי.
ד. אשתו עמו במטה ואינו רוצה לשמש מקרי אין אשתו עמו.
ה. להניחם במטה כנגד צדו דינן כתחת מרגלותיו.
ו. שכח ושמש מטתו בתפילין לא יאחוז לא בבתים ולא ברצועות עד שיטול ידיו מפני מפני שהידים עסקניות הם ושמא נגעו במקום הטנופת.
ז. ישן בהם וראה קרי לא יאחוז בבתים אלא יאחוז ברצועה ומסיר אותם.
הגה. עד שיקנח הקרי מעליו ויטול ידיו.
ח. הנכנס לסעודת קבע חולצן ומניחן על השלחן עד זמן ברכה וחוזר ומניחן אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן.


סימן מא - דין הנושא משאוי איך ינהג בתפילין. ובו סעיף אחד.
א. הנושא משאוי על ראשו חולץ תפילין של ראש עד שיסיר המשאוי ואפילו מטפחתו אסור להניח על הראש שיש בו תפילין אבל דבר שדרכו ליתן בראשו כגון כובע או מצנפת מותר.
הגה. ואפילו הכי אם הוא משאוי כבד ד' קבין והתפילין נדחקות צריך להסירן.


סימן מב - אם מותר לשנות תפילין של יד לשל ראש. ובו ג' סעיפים.
א. אסור לשנות תפילין של ראש לעשותן של יד אפילו ליקח רצועה מהם וליתן בשל יד אסור מפני שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ושל ראש קדושתו חמורה שרובו של שדי בשל ראש אבל משל יד לשל ראש מותר לשנות ואם היו חדשים שעדיין לא הניחם מותר לשנות אפילו משל ראש לשל יד שטולה עליהם מכסה עור אחד ונראים כבית אחד.
ב. אם התנה עליהם מתחלה אפילו לבשן אדם יכול לשנותם אפילו משל ראש לשל יד.
ג. סודר דאזמניה למיצר ביה תפילין לעולם וצר ביה תפילין חד זימנא אסור למיצר ביה זוזי.
הגה. ואם התנה עליו מתחלה בכל ענין שרי (בית יוסף בשם רבינו ירוחם ומהרי''א). וקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול דהזמנה כי האי גוונא לגוף הקדושה מילתא היא (ר''ן סוף פרק נגמר הדין).
אזמניה ולא צר ביה או צר ביה ולא אזמניה שרי למיצר ביה זוזי.


סימן מג - איך להתנהג בתפילין בהכנסו לבית הכסא. ובו ט' סעיפים.
א. אסור ליכנס לבית הכסא קבוע להשתין בתפילין שבראשו גזירה שמא יעשה בהם צרכיו ואם אוחזן בידו מותר להשתין בהם בבית הכסא קבוע.
הגה. והיינו דוקא כשמשתין מיושב דליכא למיחש לנצוצות אבל משתין מעומד פשיטא דאסור דלא עדיף מבית הכסא עראי והוא הדין אם משתין מיושב או בעפר תחוח דליכא נצוצות בבית הכסא עראי נמי שרי ואין חילוק בין קבע לעראי לענין זה אלא דבית הכסא קבוע מסתמא עושה צרכיו מיושב ובית הכסא עראי מסתמא עושה מעומד הואיל ואינו נפנה לגדולים (בית יוסף בשם נימוקי יוסף ומגדל עוז).
ובבית הכסא עראי מותר להשתין בהם כשהם בראשו אבל אם אוחזן בידו אסור להשתין בהם מעומד אפילו אם תופס אותם בבגדו מפני שצריך לשפשף בידו ניצוצות שברגליו אלא חולצן ברחוק ד' אמות ונותנם לחבירו ומדברי הרמב''ם נראה שאסור להשתין כשהם בראשו בין בבית הכסא קבוע בין בבית הכסא עראי ויש לחוש לדבריו.
ב. בית הכסא קבוע היינו שיש בו צואה והוא על פני השדה בלא חפירה.
ג. בית הכסא עראי היינו כגון להשתין מים שאין אדם הולך בשבילם לבית הכסא והפעם הזאת נעשה המקום הזה בית הכסא תחלה.
ד. אם הם בחיקו וחגור חגורה או בבגדו בידו מותר בין להשתין בין לפנות.
ה. אם רוצה ליכנס לבית הכסא קבוע לעשות צרכיו חולצן ברחוק ארבע אמות.
הגה. ויש אומרים אפילו בלא צרכיו (בית יוסף בשם רבי האי) וטוב להחמיר.
וגוללן ברצועות שלהן ואוחזן בימינו ובבגדו כנגד לבו ויזהר שלא תהא רצועה יוצאה מתחת ידו טפח וכשיוצא מרחיק ארבע אמות ומניחן.
ו. היה לבוש בתפילין והוצרך לבית הכסא בלילה או סמוך לחשיכה שאין שהות להניחם עוד אחר שיצא לא יכנס בהם גלולין בבגדו ואפילו להשתין מים בבית הכסא קבוע אלא כיצד יעשה חולצן ומניחן בכלי אם היה בו טפח או בכלי שאינו כליין אף על פי שאין בו טפח ואוחז הכלי בידו ונכנס.
ז. במה דברים אמורים בבית הכסא שבשדה אבל בבית הכסא שבבית לא יכניסם כלל כיון שיכול להניחם במקום המשתמר.
ח. אם שכח תפילין בראשו ועשה בהם צרכיו מניח ידו עליהן עד שיגמור עמוד הראשון ויוצא וחולצן וחוזר ונכנס.
ט. מותר לרופא ליקח עביט של מי רגלים בידו ותפילין בראשו ובעל נפש יחמיר לעצמו.


סימן מד - איסור שינה בתפילין. ובו סעיף אחד.
א. כל זמן שהתפילין בראשו או בזרועו אסור לישן בהם אפילו שינת עראי אלא אם הניח עליהם סודר ולא היתה עמו אשה ישן בהם שינת עראי וכיצד הוא עושה מניח ראשו בין ברכיו והוא יושב וישן היו תפילין כרוכין בידו מותר לישן בהם אפילו שינת קבע ואם אוחזן בידו ואינם כרוכים בידו אסור לישן בהם אפילו שינת עראי.
הגה. ודוקא כשאחזן בלא נרתקן אבל בנרתקן בכל ענין שרי (בית יוסף בשם העיטור).


סימן מה - דין תפילין בבית הקברות ובבית המרחץ. ובו ב' סעיפים.
א. אסור לכנוס בבית הקברות או בתוך ארבע אמות של מת ותפילין בראשו משום לועג לרש ואם הם מכוסים מותר.
ב. בבית המרחץ בית החיצון שכל העומדים בו הם לבושים יכולין להניח שם תפילין לכתחלה ובבית האמצעי שמקצת בני אדם עומדים שם לבושים ומקצתן ערומים אינו יכול להניחם לכתחלה ואם היו בראשו אינו צריך לחלצן ובבית הפנימי שכל העומדים שם ערומים אפילו היו בראשו צריך לחלצן.




תוויות: ,