שלחן ערוך הלכות חקות הגוי- כישוף- כתובת קעקע סימן קעח-קפ
סימן קעח - שלא ללבוש כמלבושי עובדי כוכבים.
ובו ג' סעיפים.
א. אין הולכין בחוקות העוברי כוככים ולא
ילבש מלבוש המיוחד להם ולא יגדל ציצת ראשו כמו ציצת ראשם ולא יגלח מהצדדין ויניח השער
באמצע ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ויניח הפרע ולא יבנה מקומות כבנין היכלות
של עבודת כוכבים כדי שיכנסו בהם רבים כמו שהם עושים.
הגה. אלא יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו
וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשם פריצות כגון שנהגו ללבוש מלבושים
אדומים והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין
טעם בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם אבל
דבר שנהגו לתועלת כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא
רופא אומן מותר ללובשו וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר מותר לכן אמרו שורפין על המלכים
ואין בו משום דרכי האמורי.
ב. מי שהוא קרוב למלכות וצריך ללבוש במלבושיהם
ולדמות להם מותר בכל.
ג. מי שאכל ושייר פתיתין על שלחנו לא יביא
פת שלימה ויניח על השלחן.
הנה. יש מקומות שנהגו לערוך שלחן ולשום עליו
מיני מאכל בלילה שלמחר מלין תינוק ויש בזה איסור משום העורכים לגד שלחן אבל לערוך מטה
למזל התינוק יש מתירין.
הלכות מעונן ומכשף
סימן קעט - שלא לכשף לעונן ולנחש. ובו י"ט
סעיפים.
א. אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות.
הגה. משום שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך וכ"ש
דאסור לשאול בקוסמים ומנחשים ובמכשפים.
ב. נהגו שאין מתחילין בב' ובד' ואין נושאין
נשים אלא במילוי הלבנה.
הגה. ולכן נהגו ג"כ להתחיל ללמוד בר"ח
כי אע"פ שאין ניחוש יש סימן במה שאדם יודע שהוא כנגד המזל לא יעשה ולא יסמוך על
הנס אלא שאין לחקור אחר זה משום תמים תהיה כמו שנתבאר.
ג. האומר פתי נפלה מפי או מקלי מידי או בני
קורא לי מאחרי או שצבי הפסיקו בדרך או שעבר נחש מימינו או שועל משמאלו ולמי שאירע לו
אחד מאלו עושה ממנו ניחוש שלא לצאת לדרך או שלא להתחיל במלאכה וכן המנחשים בחולדה ובעופות
ובכוכבים וכן האומר אל תתחיל לגבות ממני שחרית הוא מוצאי שבת הוא מוצאי ר"ח הוא
וכן האומר שחוט תרנגול שקרא כעורב ותרנגולת זו שקראה כתרנגול אסור.
הגה. י"א אם אינו אומר הטעם למה מצוה
לשחוט התרנגולת אלא אומר סתם שחטו תרנגולת זו מותר לשחטה כשקראה כתרנגול וכן הוא המנהג.
ד. בית תינוק ואשה אף על פ' שאין ניחוש יש
סימן.
הגה. אם הצליח אחר זה ג' פעמים או לא וכן
מותר לומר לתינוק פסוק לי פסוקיך י"א דאדם מותר לעשות לו סימן בדבר שיבא לעתיד
כמו שעשה אליעזר עבד אברהם או יהונתן ויש אוסרין וההולך בתום ובוטח בה' חסד יסובבנו.
ה. חובר חבר זהו שעל ידי לחש מקבץ חיות או
נחשים ועקרבים יתושים ופרעושים.
ו. מי שנשכו עקרב מותר ללחוש עליו ואפילו
בשבת ואע"פ שאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו כדי שלא תטרף דעתו עליו.
ז. מי שרודפים אחריו נחש ועקרב מותר לחבר
כדי שלא יזיקוהו.
ח. הלוחש על המכה או על החולה ורוקק ואחר
כך קורא פסוק מן התורה אין לו חלק לעוה"ב ואם אינו רוקק איסורא מיהא איכא ואם
יש בו סכנת נפשות הכל מותר.
הגה. וי"א דכל זה אינו אסור אלא כשקורא
הפסוק בלשון הקודש אבל בלשון לעז לא ומיהו ברוקק טוב ליזהר בכל עניין בפרט אם מזכירין
השם שאין לו חלק לעוה"ב.
ט. תינוק שנפגע אין קורין עליו פסוק ואין
מניחין עליו ס"ת.
י. הבריא מותר לקרות פסוקים להגן עליו מהמזיקין.
יא. למדוד האזור וללחוש עליו מותר ואפי'
בשבת.
הגה. ועיין בא"ח סימן ש"ו וה''ה
שאר לחשים ועיין בא"ח סי' ש"א איזה לחש וקמיע אסור.
יב. מותר להתרפאות בקמיע אפי' יש בהם שמות
וכן מותר לישא קמיעין שיש בהם פסוקי' ודוקא להגן שלא יחלה אבל לא להתרפאות בהם מי שיש
לו מכה או חולי אבל לכתוב פסוקים בקמיעים אסור.
יג. דורש אל המתים זה שמרעיב עצמו ולן בבית
הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה.
יד. להשביע את החולה לשוב אליו לאחר מיתה
להגיד לו את אשר ישאל אותו מותר.
טו. אוחז את העינים אסור וע"י ספר יצירה
מותר.
טז. מעשה שדים אסור ויש מי שמתיר לישאל בהם
על הגניבה.
הגה. וכיוצא בזה וע"י השבעה שמשביע
אותם ע"י שמות יש מתירין בכל ענין מ"מ רוב העוסקים בזה אינן נפטרים מהם בשלום
על כן שומר נפשו ירחק מהם.
יז. הנוהגים לערוך שלחן עם מיני מאכל בליל
המילה ואומרים שהוא למזל התינוק אסור.
יח. לקטר הבית בעשב שיש לו ריח טוב יש מי
שאוסר אא"כ עושה כן כדי להסיר ריח רע.
יט. המקטר לשד לחברו ולכופו לעשות כרצונו
חייב משום עובד עבודת כוכבים הלומד מן האמגושי אפילו דברי תורה חייב מיתה.
הלכות כתובת קעקע וקריחה
סימן קפ - איסור כתובת קעקע וקריחה על מת.
ובו י"ב סעיפים.
א. כתובת קעקע היינו ששורט על בשרו וממלא
מקום השריטה בחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים.
ב. אם עושה כן על בשר חברו אותו שנעשה לו
פטור אא"כ סייע בדבר.
ג. מותר ליתן אפר מקלה על מכתו.
ד. הרושם על עבדו שלא יברח פטור.
ה. השורט בבשרו אינו חייב אא"כ עושה
כן על מתו או לעבודת כוכבים אלא שעל מתו חייבים בין ביד בין בכלי ולעבודת כוכבים אינו
חייב אלא בכלי.
ו. גדידה ושריטה על מת אסור אפילו שלא בפני
המת.
ז. יש מי שאומר דדוקא שריטה אבל אם מכה בידו
על בשרו עד שדמו שותת מותר ויש מי שאוסר.
ח. המשרט ה' שריטות על מת אחד או על ה' מתים
שריטה אחת חייב ה'.
ט. קרחה הוא שתולש משער ראשו על המת בכל
מקום בראש בין ביד בין בסם ושיעורו כדי שיראה מראשו כגריס פנוי בלא שיער וי"א
שתי שערות ויש מי שאומר דאיסורא איכא אפי' בשער א'.
י. קרח קרחה אחת על ה' מתים אינו חייב אלא
אחת אבל אם קרח ה' קרחות על מת א' חייב על כל או"א.
יא. הקורח בראשו של חבירו והמשרט בבשר חבירו
וחבירו מסייע אם שניהם מזידים שניהם לוקים אחד שוגג ואחד מזיד המזיד לוקה.
יב. גם הנשים מוזהרות בבל יקרחו.
הגה. וכל שכן בבל ישרטו ויש להזהירם שלא
תתלשנה בשעריהן על מת שלא תבאנה לידי קרחה וכן בשריטה.
