שלחן ערוך הלכות חזקת קרקעות קמ-קנב
סימן קמ - דין המחזיק בקרקע של חבירו ודין
חזקת הבתים וחניות. ובו ט"ו סעיפים.
א. קרקע בחזקת בעליה עומדת שקרקע הידוע לראובן
בעדים שיודעים שהיה בחזקתו אפילו יום אחד והוא עתה בחזקת שמעון ומחזיק בו ואוכל פירותיו
וטוען שלקחו וראובן מערער לומר שהיא גזולה בידו נאמן וישבע שבועת היסת ונוטל את שלו
אא"כ החזיק בו שמעון כראוי ובטענה אז אין מוציאין אותו מידו אלא נשבע ועומד בשלו
ואם אין עדים לראובן שהיה שלו אין צריך שמעון חזקה אלא נשבע ועומד בשלו אע"פ שלא
החזיק בו.
ב. זה שהחזיק שלשה שנים אין מוסרין אותו
לשבועה אבל אם רצה להחרים סתם על כל פי שהחזיק בשלו שלא כדין הרשות בידו.
הגה. זהו סברא אחרת וחולקת על מה שכתוב ראשונה
שאע"פ שהחזיק כראוי ובטענה נשבע ועומד בשלו..
ג. טען שמעון שיש לו שטר שמכרה לו וראובן
אומר ששטרו מזויף או שטר אמנה יתקיים השטר בחותמיו ואם לא נתקיים מוציאין השדה מידו.
ד. טען שמעון שיש לו שטר שמכרה או נתנה לו
בשטר וגם שיש לו עדים שהחזיק שלשה שנים אומרים לו קיים שטרך אם יכול לקיימו מוטב וצריך
לחזור אחריו לקיימו ואם א"א לקיימו כגון שמתו העדים או הלכו למדינת הים ואין מי
שיכיר חתימתן סומכין על עדי חזקה וישבע היסת שלקחה אבל אם ישנן לעדים לא תועיל לו חזקתו
וצריך שיבואו העדים.
ה. אם טען אח"כ אבד השטר אינו נאמן
וכן אם הביא השטר ונמצא בטל נתבטלה נמי החזקה.
ו. אפילו אם החזיק הנותן ג' שנים בחצר לאחר
המתנה אינו נאמן לומר טעות סופר הוא מגו דאי בעי אמר תחלה החזרתי ולקחתי ממנו מ"מ
עכשיו שטוען טעות סופר הוא אין זה אלא כמכחיש את העדים וקיימא לן דמגו במקום עדים לא
אמרינן.
ז. כיצד היא החזקה שישתמש בו ויהנה ממנו
ג' שנים מיום ליום כל דבר כפי הנאתו ותשמישו.
הגה. וא"צ להביא ראיה שהשתמש בכל החדרים
שבבית אלא אם נשתמש כדרך הבעלים החזיק בכל הבית
שכיון שהוחזק בו ג' שנים ולא מיחה בו שום
אדם לא נזהר עוד בשטרו ונאמן לומר מכרתו או נתתו לי ואבדתי שטרי.
הגה. וכל שלא החזיק כראוי אינה חזקה אפילו
ידוע שמכר לו קרקע רק שאינו ידוע שהיא זו שהחזיק בה יכול המוכר ליטול קרקע זו ולומר
שמכר לו קרקע אחרת הגרוע מזו.
ח. בתים שהם לדירה צריך להביא עדים שדר בו
או השכירו שלש שנים רצופות ומשהביא עדים שדר בו או השכירו שלש שנים רצופות הוי חזקה
ואם יטעון המערער אני יודע שלא דר בו בלילות אז צריך המחזיק להביא עדים שיעידו בפירוש
גם על הלילות ועל פי השכנים שיעידו שלא הרגישו בו שיצא בלילות אלא כפי ניהוג העולם
ראינו נכנס בו בערב ויוצא בבקר ואם יוסיף לטעון ראיתיו שיצא ממנו בלילות אחר שישנו
השכנים לא הוי חזקה אא"כ יביא עדים שיאמרו שכרנו ממנו הבית ודרנו בו ימים ולילות
ואם היה המערער רוכל המחזיר בעיירות אע"פ שלא טען ברי לי שלא היה דר בו בימים
ובלילות טענינן ליה ולהרמב"ם אפילו לא טען המערער אלא שמא לא דר בה ביום ובלילה
צריך להביא עדים שדר בה ביום ובלילה ואם היה המחזיק רוכל המחזיר בעיירות.
הגה. ור"ת והרא"ש חולקין על כל
זה אלא שכל שהעידו השכנים שדר כמנהג שרגילים השכנים לידע אף שלפעמים יצאו השכנים לעסקיהם
מהעיר ולא ידעו אם נשאר המחזיק בבית בעוד שלא היו בעיר אלא מעידין שכשיצאו מן העיר
הניחוהו בבית וכשבאו מצאו אותו דר בו הוי חזקה ואם אמר המחזיק לעדים סתם העידו לי שדרתי
בו שלש שנים בחזקת ימים ולילות אע"פ שאינן יודעים שדר בו כל הימים וכל הלילות
אלא שראוהו שדר בו מקצת ימים ומקצת לילות טענתו טענה ומספיק עדותן אם יעידו כדבריו
ואפילו אם יטעון המערער ברי לי שלא דר בו בלילות וכן אם היו הדרים בו רוכלים המחזירין
בעיירות אף ע"פ שיצאו לפעמים מן הבית ולא דרו בו שלש שנים רצופים הואיל והוי שלש
שנים בחזקתן הוי חזקה אע"פ שהיו מחזירין ימים רבים ולא לנו בבית והוא הדין לשאר
מחזיק שיצא לפעמים מן הבית אחר עסקיו ומיד כשבא היה חוזר לבית מקרי חזקה בשלש שנים
וכן מקומות בית הכנסת אם מעידים העדים שישב עליה כל עת שנכנס לבית הכנסת אע"פ
שלפעמים שינה מקומו מחמת אבילות או לא נכנס לבית הכנסת הוי חזקה הואיל ועשה בחזקה כמנהג
העולם ונ"ל שכן ראוי להורות אע"פ שיש חולקין מקומות של בית הכנסת שהמנהג
שכל אחד כותב שמו עליו הוי כשטר וכל מי ששמו עליו הוי שלו ואין למערער בו כלום.
ט. הא דמהני עדות השוכרים לומר שדרו בה ימים
ולילות דוקא ששכירות הבית עדיין בידם ואומרים ניתן אותו למי שיזכה בדין ואע"פ
שעדיין לא נהנה המחזיק מפירות זה הבית כיון שדרו בו מכחו היינו הנאת פירותיו ואפילו
אם השאילו להם בחנם אבל אם כבר פרעו השכר למחזיק אינם יכולים להעיד מפני שהם נוגעים
בדבר שחפצים להחזיקו בבית שאם יצא מתחת ידו צריכים ליתן השכר פעם אחרת למערער ומיהו
אפילו נתנוהו כבר למחזיק יכול הוא לחזור וליתנו להם שיתנוהו למי שיזכה בדין ואז לא
יהיו נוגעים בדבר ויש מי שחולק.
י. אפילו אם כבר פרע שכר למחזיק אם יטעון
המחזיק בבית דין קודם שיבא המערער יעידו השוכרים בפניכם שדרו בו ג' שנים טענתו טענה
ולא הוי נוגעים בעדות כיון דלא הוי מערער קמן.
הגה. ואע"ג דאין מקבלין עדות שלא בפני
בעל דין כיון דהשתא כשרים ואם יעידו משיבא המערער יהיו נוגעין בעדות מקבלין שלא בפניו.
יא. אם אין השוכרים דרים בו עתה אלא שדרו
ג' שנים ויצאו ממנו אם אין המערער יודע שדרו בו אלא על פיהם אפילו אם נתנו כבר השכר
למחזיק אינם נוגעים בעדות כיון דאי בעי אמרי לא דרנו בו מעולם נאמנים לומר דרנו ופרענו.
יב. יש אומרים שאין עדות השוכרים מועיל אא"כ
שכרו בשטר אבל אם שכרו בלא שטר לא ויש אומרים דאפילו שכרום לשלשה שוכרים זה אחר זה
לכולם בלא שטר מצטרפים.
יג. עדות השוכרים מועיל אפילו לא דרו בו
שניהם ביחד אלא זה אב"ג וזה דה"ו ואפילו היו ששה אחד בכל שנה עלתה לו חזקה.
הגה. י"א שאם היה ידוע שהמערער היה
דר בחדר הפנימי מן הבית וטוען שהיה עובר דרך הבית החיצון ולכך לא מיחה במחזיק בבית
החיצון אע"פ שיש לחדר הפנימי עוד דרך מצד אחר ולא ידעינן אם עבר דרך הראשון אפילו
הכי טענתו טענה וצריך המחזיק להביא ראיה שלא עבר דרך בית החיצון ויש אומרים דזה לא
מבטל החזקה אא"כ טען כשרציתי הייתי משתמש בכל בית הראשון והוצרכת לדחות מפני ולא
החזקת בבית החיצון רק כשלא הוצרך לי..
יד. החניות של תגרים וכיוצא בהם שאין דרים
בהם אלא ביום כיון שדר בהם ג' שנים ביום ה"ז חזקה.
הגה. וי"א דבעינן שהחזיק בהן ששה שנים
ביום ויש מחלקים דאם היתה כבר חנות סגי בחזקת ג' שנים אבל אם היה כבר בית והוא עשה
ממנה חנות צריך שהחזיק בה ששה שנים ביום וכסברא זו נראה לי להורות.
טו. היה מעמיד בהמה במקום מסוים לחצר חבירו
או שהיה מגדל שם תרנגולים או מעמיד שם תנור וכיריים ורחיים או שנתן שם זבלו בין שהעמיד
שם מחיצה בין שלא העמיד אם נשתמש בדברים אלו וכיוצא בהם ג' שנים וטען על בעל החצר ואמר
אתה נתת לי מקום זה או מכרתו לי הרי זה חזקה.
הגה. ואפילו היה לו חלק בחצר בשותפות אם
הוא מקום שדרכן להקפיד בזה או שעשו שאר דברים שדרך להקפיד עליו ולא הקפידו עליו הוי
חזקה למה שהחזיק.
סימן קמא - דין חזקת שדה הלבן והאילן. ובו
כ' סעיפים
א. שלש שנים שאמרו מיום ליום אפילו היו חסרים
יום אחד לא החזיק ומסלקין אותו ממנה במה דברים אמורים בקרקע שהם עושים פירות הבתים
והחצירות והבורות והשיחין והמערות והחניות והפונדקאות והמרחצאות והשובכות ובתי הבדים
ובתי השלחין שמשקין אותם תמיד וזורעים בהן ונוטעים והגנות והפרדסים וכן עבדים המהלכים
אבל שדה הבעל שהיא שותה מי גשמים בלבד ושדה אילן אינה מיום ליום אלא כיון שאכל שלש
תבואות ממין אחד הרי אלו כשלשה שנים כיצד היתה שדה תמרים וגדר שלש גדרות או שדה ענבים
ובצר שלשה בצירות או שדה זיתים ומסק שלשה מסיקות הרי אלו כשלש שנים והחזיק ואפילו היו
האילנות רצופים ולא היה ביניהם הרחק כראוי שהרי סופן ליבש הואיל ואכלן שלשה [תבואות]
החזיק.
הגה. ויש אומרים דגם בשדה בעל ושדה אילן
בעינן חזקה ג' שנים וכנ"ל להורות.
ב. ג' שנים שאמרו צריך רצופות זו אחר זו
הרי שהחזיק בשדה וזרעה שנה והוביר שנה אפילו עשה כן כמה שנים לא החזיק.
ג. היה דרך בני אותו המקום להוביר אף ע"פ
שמקצתם זורעים שנה אחר שנה ה"ז החזיק ואע"פ שהשלש שנים שאכל הן מפוזרות שהרי
הוא אומר לא הוברתי אותה אלא כדי שתעשה הרבה בשעת הזריעה.
ד. אכלה שלש שנים רצופות באתרא דמוברי יש
מי שאומר דהוי חזקה ויש מי שאומר שאינה חזקה.
ה. נרה שנה אחר שנה אפילו כמה שנים הואיל
ולא נהנה בה אינה חזקה וכן אם פתח בה שבילי המים ופתח בה ושדד בלבד הואיל ולא אכל פירות
אינה חזקה.
ו. זרעה ולא הרויח בה כלום אלא זרע כור ואסף
כור לא החזיק שהרי לא נהנה אבל אם הוציא עליה הוצאות ממקום אחר עד שלא הרויח בה אין
מבטל החזקה.
ז. ראוהו חורש קוצר מעמר זורה ובורר ולא
ראוהו מכניס פירות אינה חזקה.
ח. אם בנה אדם חורבתו של חבירו ג' שנים או
שנה אחת מג' שנים לא עלתה לו חזקה.
הגה. וכן אם תקן השדה בהשקאת מים יש אומרים
דלא הוי חזקה כיון שאין הנאה למחזיק באותה עבודה וכן אם זרעה בלא חרישה י"א דלא
הוי חזקה.
ט. ניר לא הוי חזקה שאפילו אותם ימים שנר
בהם אינם עולים לחשבון שלש שנים של חזקה שאין מונים אלא משעת זריעה ואילך ויש חולקים.
י. אכלה שחת לא החזיק ואם היו בני המקום
דרכן לזרוע לשחת מפני שדמיו יקרים הרי זה חזקה.
הגה. וכן אם באתה לידו בעודה שחת כשיגיע
השנה הג' מיום ליום הוי חזקה אע"פ שלא יאכלנה בשלישית אלא שחת.
יא. אכלה ערלה שביעית וכלאים אע"פ שנהנה
בעבירה ה"ז חזקה.
יב. היה המקום שהחזיק בו סלע או חלמיש שאינו
ראוי לזריעה צריך ליהנות בו בדבר הראוי לו כגון שישטח בו פירות או יעמיד בו בהמה וכיוצא
בזה ואם לא נהנה בו בכל אותם השלש שנים בדבר הראוי לו לא החזיק.
יג. שדה שהיתה מוקפת גדר ובא זה שהחזיק בה
וזרע חוץ לגדר ונהנה בכל מקום שאינו שמור אע"פ שאכלו שנה אחר שנה לא עלתה לו חזקה
וה"ה לכל הזורע מקום שאינו שמור אלא רגל חיה ויד כל אדם מצויים בו.
יד. אכלה כולה חוץ מבית רובע החזיק בכולה
חוץ מאותו בית רובע שלא נהנה בו אפילו היה חלמיש בתוך השדה הואיל ולא נשתמש בו כראוי
אין לו בה חזקה ואם היה פחות מבית רובע בטל אגב השדה.
טו. אם האילן משיר פירותיו קודם שילקטם אע"פ
שעמדו על האילן עד שגדלו כל צרכם אינה חזקה דלא הוי חזקה אלא עד שילקט הפירות בידו.
טז. היתה השדה נטועה אילנות שאין עושים פירות
אלא אחת לשלש שנים כגון בנות שוח י"א שאם התחיל בשני חזקה בשנה הראשונה שחנטו
ונעל וגדר השלשה שנים ותיקן צרכי האילנות ואכל הפירות בשנה השלישית הוי חזקה.
יז. שדה אילן שהיה בו שלשים אילנות בתוך
בית ג' סאין ואכל עשרה בשנה ראשונה ועשרה בשנה שנייה ועשרה בשנה שלישית הוחזק בכל והוא
שיהיו עשרה שאכל מפוזרות בכל הבית שלש סאים ולא הוציאו שאר האילנות פירות אבל אם הוציאו
שאר האילנות פירות ולא אכלן לא הוחזק אלא במה שאכל בד"א כשאכל הוא מקצת הפירות
ובזזו העם שאר הפירות אבל אם הניח פירותיהם עליהם הואיל ואכל אילן מכאן ואילן מכאן
מכל השדה החזיק בכל השדה אע"פ שלא אסף כל פירותיהם.
הגה. ודוקא שנטועים [עשרה לבית] סאה אבל
אם מגיע יותר מבית סאה לעשרה ואכלן מפוזר לא החזיק בקרקע רק הצריך לאילנות ויש אומרים
דה"ה אם היו רצופין יותר מעשרה לבית סאה וי"א דבכה"ג הוי חזקה אא"כ
היו תוך ארבע.
יח. החזיק בשדה האילן שאילנותיו נטועים רצופים
ואכל כל האילנות שבה כל ג' שנים אפילו הם נטועים בפחות מארבע אמות מזה לזה הוי חזקה.
יט. החזיק אחד באילנות ואכל פירותיהם ואחר
החזיק בקרקע וזרעה ואכל פירותיה וכל אחד משניהם טוען שהכל שלי ואני לקחתיו זה שהחזיק
באילנות ואכלן שלשה שנים יש לו האילנות וקרקע שצריכים לו והוא כמלא האורה וסלו חוצה
לכל אילן ואילן וזה שהחזיק בקרקע יש לו שאר [הקרקע].
כ. האוכל כל פירות אילן שלשה שנים וטען על
בעל האילן אתה מכרת לי אילן זה וקרקעו הרי זה יש לו קרקע בעובי האילן עד התהום לפיכך
המוכר אילן יחידי לחבירו צריך למחות בו בתוך כל ג' כדי שלא יחזיק בקרקע.
סימן קמב - דין סיוע המערער למחזיק בחזקתו
ואם היה הסיוע בטעות. ובו ג' סעיפים.
א. אע"פ שאין חזקה בפחות מג' שנים אם
הביא המחזיק עדים שהמערער הגביה סל פירות משדה זו על כתפו של המחזיק להוליכם לביתו
של המחזיק לעצמו הוי חזקה מיד.
הגה. וי"א דה"ה אם המחזיק שלח
דורון למערער מפירות שאוכל וקבלן ממנו הוי חזקה שאם היה הקרקע שלו לא ה"ל לקבלן
בתורת דורון אלא היה לו ליקח הכל ומכאן יש ללמוד ראובן ושמעון שיש להם ערעור ביחד על
חזקת ישוב וקנה ראובן משמעון החזקה לשנה הרי הישוב לשמעון שאילו היתה החזקה לראובן
לא היה קונה משמעון לשנה וה"ה בכל כיוצא בזה וה"ה אם שכרו ממנו כדלקמן סימן
קמ"ז.
ואם טען המערער לפירות הורדתיו ושלו היו
הפירות אבל הגוף לא מכרתי נאמן ואין בזה שום חזקה והני מילי בתוך ג' אבל אם יטעון לאחר
ג' לפירות הורדתיו אין שומעין לו לפיכך אם הורידו לפירות צריך למחות בתוך שלשה להודיע
שלפירות הורידו.
ב. נפל הכותל שבין ראובן ושמעון ובנה ראובן
הכותל והכניסו לגבול שמעון שטעה שלא היה מכיר מקום הראשון של הכותל אע"פ שסייעו
שמעון בבנין לא הוי חזקה להחזיק במה שלקח מגבול שמעון כיון שהיה הסיוע בטעות אבל אם
שמעון המסייע מודה שידע שהכניס ראובן בתוך שלו הוי חזקה אע"פ שלא ידע ראובן הבונה
וקנה המקום שהכניס לתוך של שמעון מיד.
ג. אם ראובן פתח חלק לחצר שמעון בפניו יש
אומרים דלא הוי חזקה אפילו סייעו בפתיחתה ולהרמב"ם כיון שידע הניזק בפתיחת החלון
ולא מיחה אינו יכול לחזור ולערער.
סימן קמג - דין המחזיק שלא בפני המערער והוא
במדינה אחרת או ברח. ובו ד' סעיפים.
א. החזיק בקרקע פחות משלש שנים אינה חזקה
אפי' החזיק בפני המערער ואם החזיק ג' שנים הוי חזקה אפילו החזיק שלא בפני המערער והוא
במדינה אחרת אם שיירות מצויות ממקום שמחזיק בו למקום שהמערער בו אבל אם היתה מלחמה
ושבוש דרכים בין מקום זה למקום זה לא הוי חזקה ואפילו יש עדים שבא המערער כאן לשוק
ושהה כאן ל' יום והיו אלו ל' יום בסוף ג' שנים בענין שאם לא ימחה עתה לא יהיה לו עוד
זמן למחות אפילו הכי יכול לומר כל אותם ל' יום שהייתי בכאן הייתי טרוד בעסקי ולא ידעתי
שהיית מחזיק בביתי ומיירי שהיה לו בית אחר לדור בו ויש מי שאומר שדין זה אינו אלא בכפרים
שהעם טרודין בשוקים שלהם.
הגה. וי"א דמזה יש ללמוד דהכל הולך
אחר סוף הג' שנים שאם היה בתחלתן במקום שאין יכול למחות ובסוף במקום שיוכל למחות הוי
חזקה ואם היה בתחילתן במקום שיוכל למחות והלך למקום שאין יכול למחות לא הוי חזקה דמה
שלא מיחה בתחלה יש לומר שסמך למחות בסוף ולשוב אלא שלא נזדמן לו.
ב. אין כל אלו הדברים אמורים אלא כשהדבר
ידוע שלא היה המערער במדינה אבל אם אינו ידוע אין שומעין לו במה שאמר שלא היה כאן עד
שיברר בעדים.
ג. ברח המערער מחמת סכנת נפשות אין מחזיקין
בנכסיו שירא לפחות פן יודע מקומו וירדפו אחריו אבל אם ברח מחמת ממון מחזיקין בנכסיו
שאינו ירא כל כך.
ד. יש מי שאומר שאין מחזיקין בנכסי שבויים
ולא בנכסי רטושים ולא בנכסי שוטים.
הגה. דכל הני אינן יכולין למחות או משום
שאינן יודעים מי מחזיק בשלהן דנפיש טרדייהו.
סימן קמד - שנים שהחזיקו בשדה אחת זה אכלה
וזה אכלה. ובו ד' סעיפים.
א. שני שותפים שהחזיקו בשדה ו' שנים האחד
אכלה אג"ה והשני אכלה בד"ו לא עלתה חזקה לשום אחד מהם ואם עשו חלוקה זו בשטר
כיון שעבר שלשה שנים עלתה להם חזקה וכן אם טוענים שלקחו שדה זו מפלוני ועשה להם המוכר
שטר מכר כיון שעברו שלשה שנים עלתה להם חזקה והוא הדין לעבד שהחזיקו בו בענין זה.
ב. אכלה האחד שנה ומכרה לאחר והחזיק גם הוא
שנה ומכרה גם הוא לשלישי אם מכרו זה לזה בשטר עלתה להם חזקה ואם היה המכר בלא שטר לא
עלתה להם חזקה.
ג. אכלה האב שנה ומת וירשה הבן ואכלה שתים
או שאכלה האב שתים והבן שנה או שאכלה האב שנה והבן שנה והלוקח שלקחה מהבן שנה ה"ז
חזקה והוא שלקחה בשטר.
ד. אכלה בחיי האב שהיה בעל השדה שנה ובפני
בנו שתים או בפני האב שתים ובפני בנו שנה או בפני האב שנה ובפני הבן שנה ובפני הלוקח
מהבן שנה ה"ז חזקה והוא שמכר הבן שדה זו בכלל שדותיו שהרי לא הכיר המחזיק שנמכרה
ולפיכך לא נזהר בשטרו אבל אם מכר הבן שדה זו בפני עצמו ושדה זו בפני עצמו אין לך מחאה
גדולה מזו והוא שמכרה בשטר וי"א אפילו שלא בשטר.
סימן קמה - הביא המחזיק עדים ולא כיוונו
עדותם בשנים. ובו ז' סעיפים.
א. עידי החזקה שהעיד האחד שאכלה חטים שני
החזקה והשני העיד שאכלה שעורים עדותן קיימת שאין העד מדקדק בזה.
ב. העיד האחד שאכלה שנה ראשונה שלישית וחמישית
והשני העיד שאכלה בד"ו אין מצטרפין שבשנה שמעיד זה אינו מעיד בה זה ותחזור הקרקע
והפירות.
ג. לא מצא עדים אלא על ב' שנים צריך להחזיר
הקרקע והפירות שאכל בין ששנים מעידים על השני שנים בין שעד אחד מעיד עליהם ומיהו פירות
של שנה שלישית אין צריך להחזיר שאם נאמין לו שאכלם נצטרך להחזיקו בקרקע וכן אם הביא
עד אחד שאכלה ג' שנים מחזיר הקרקע ולא הפירות מהאי טעמא ואין צריך לומר כשאין עדים
כלל על אכילת הפירות שמחזיר הקרקע ולא הפירות.
ד. בכל אלו ישבע המערער שלא מכר ולא נתן
לו כלום ותחזור לו הקרקע וישבע המחזיק שאינו חייב לו כלום מהפירות שאכל ויפטור.
ה. ג' אחים כל א' מעיד על שנה אחת ואחר עמו
הוי עדות ועלתה לו חזקה.
ו. כל המתחייב להחזיר הפירות שאכל אם לא
היו ידועים ואין בית דין יכולים לשער אותם כשכר הבתים שהוא ידוע אלא היו פירות שדה
ואילן שאינם ידועים הואיל ואין כאן טענה ודאית ישלם מה שמודה בו ומחרימין על מי שאכל
יותר ולא ישלם.
ז. כל המחזיר קרקע מתחת ידו אם שכרו לאחרים
כשהיה מחזיק בו והיה השוכר קיים מוציאין ממנו השכר פעם שנית ונותנים לבעל הקרקע וחוזר
השוכר ותובע לזה ששכר לו מקום שאינו שלו ונטל ממנו שכר.
סימן קמו - מחאה מבטל החזקה ובאיזה לשון
ובמה ומתי. ובו כ"ה סעיפים.
א. מחאה מבטלת החזקה אפילו מיחה המערער שלא
בפני המחזיק אפילו הוא במדינה אחרת אם שיירות מצויות ביניהם ובלבד שתהיה בפני עדים
ודי בפני ב' ואפילו זקנים וחולים אע"פ שאינם יכולים לילך ולהודיע למחזיק שהם יאמרו
הדבר לאחרים ואחרים לאחרים עד שישמע למחזיק.
ב. אין מחאה בפחות משנים אבל באחד לא אפילו
מיחה בפני המחזיק ואפילו שמודה במחאה דמתוך שיכול לומר לא מחית בי נאמן לומר לקוחה
היא בידי ואע"פ שעד אחד מכחישו ויש מי שחולק.
ג. אפילו אם יאמרו העדים שמיחה בפניהם לא
הגדנו לשום אדם אפילו הכי הוי מחאה לבטל החזקה כיון שהוא מיחה כראוי וסמך עליהם שיאמרו
אותו לאחרים ואחרים יאמרו לו ואפילו שאמר לעדים כשמיחה בפניהם אל תאמרו לו או שהם אמרו
מעצמם לא נאמר לו הוי מחאה שהם יאמרו לאחרים ואחרים יאמרו לו ואפילו אמרו לא נוציא
דבר זה מפינו הוי מחאה דמילתא דלא רמיא עליה דאינש אמר ולאו אדעתיה אבל אם הוא אמר
לא יצא דבר זה מפיכם לא הוי מחאה.
ד. כיצד לשון המחאה. אומר בפני ב' פלוני
משתמש בחצרי או בשדי גזלן הוא ולעתיד אני תובע אותו בדין וכן אם אמר להם שכורה היא
בידו או משכונא ואם יטעון עלי שמכרתי או נתתי אני תובע אותו בדין וכן כל כיוצא בזה
ה"ז מחאה אבל אם אמר להם פלוני שמשתמש בחצרי גזלן הוא אין זו מחאה שהרי המחזיק
אומר כששמעתי אמרתי שמא חירף אותי בלבד ולפיכך לא נזהרתי בשטרי.
הגה. ולא מהני אלא מחאת המערער שידוע שהקרקע
היתה שלו אבל אם נתנה לו הקרקע בסתר ולא נתגלה שהיא שלו אין מחאתו כלום דהמחזיק יכול
לומר לא חששתי במחאתו שלא ידעתי שהקרקע שלו.
ה. מחאה בפני ב' כותבין אע"פ שלא אמר
להם כתובו.
הגה. ויכתבו בלשון שליחות פלוני העדנו על
עצמו ליכתוב לו שמיחה אבל לא יכתבו שמענו שמיחה דהוי עדות מפי כתבם
וכיון שמיחה בשנה ראשונה א"צ לחזור
ולמחות בכל שנה ושנה אבל צריך שלא יהא בין מחאה למחאה ג' שנים גמורות שאם שהה בין מחאה
למחאה ג' שנים לא עלתה לו מחאה.
ו. בד"א במחאה על פה אבל אם מכרה המערער
לאחד בשטר תוך ג' שנים א"צ למחות עוד וצריך המחזיק ליזהר בשטרו לעולם.
ז. ערער וחזר וערער אם מחמת טענה ראשונה
ערער אין לו חזקה ואם לאו יש לו חזקה.
ח. לא אמרו למחות בסוף כל ג' וג' אלא כשעמד
בתוכו אותו הראשון אבל כשמכרו הראשון א"צ למחות בלוקח לפי שהלוקח הזה אינו בא
אלא מכח הראשון וכבר מיחה זה בראשון.
ט. כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה כיצד
הרי שאכל פירות שדה זו כמה שנים ובא המערער ואמר לו מאין לך שדה זו שלי היא השיבו איני
יודע של מי הוא וכיון שלא אמר לי אדם דבר ירדתי לתוכה אין זו חזקה שהרי לא טען שלקחה
ולא שנתנה לו ולא שירשה ואעפ"כ אין מוציאין אותה מידו עד שיביא זה המערער עדים
שהיא שלו הביא עדים תחזור לו השדה ומוציאין ממנו כל הפירות שאכל ואין פותחין לזה המחזיק
תחלה לומר שמא שטר היה לך ואבד עד שיטעון מעצמו וכן האוכל שני חזקה מחמת שיש שטר בידו
ונמצא השטר בטל בטלה החזקה ותחזור השדה עם כל הפירות לבעלים.
י. הבא מחמת ירושה שטוען אני ירשתי ממורישי
א"צ טענה אחרת.
הגה. ודין לוקח ובעל חוב שגבה קרקע כדין
יורש ואין המוכר או הלוה נאמנים לומר שהקרקע לא היתה שלהם
ובלבד שיביא עדים שדר בה המוריש או נשתמש
בה אפילו יום אחד וכיון שאכלה הוא ג' שנים מחמת מורישו מעמידין אותו בידו וה"ה
אם החזיק המוריש ג' שנים אע"פ שהוא לא [דר בה] אבל אם לא הביא ראיה שדר בה מורישו
כלל תחזור השדה וכל הפירות למערער שיש לו עדים שהוא שלו הביא ראיה שנראה בה מורישו
אינה כלום שמא בא לבקר אותה ולא קנאה אם היתה שדה והביא עדים שנרה מורישו ה"ז
בחזקה שקנאה.
הגה. אשה שהחזיקה בקרקע בעלה לאחר מותו ואח"כ
החזיק בנה ג' שנים ובאו יורשי הבעל ואומרים שקרקע זו של הבעל ובנה אומר שנפל לאמו בכתובתה
בנה נאמן במגו דאי בעי אמר מכם קניתיה והרי אכל שני חזקה אבל אי לא אכל שני חזקה שאין
לו מיגו אע"פ שמורישו החזיק ג' שנים לאו כלום הוא דאין לאשה חזקה בנכסי בעלה ודוקא
יורש וכיוצא בו אבל מי שלקח הקרקע מן האשה ומכרה בפרסום מוקמינן הקרקע בחזקת הלוקח
דאילו לא היו הקרקעות של האשה לא היו מניחין היורשין לאשה למכרם בחזקתה בפרסום וכל
כיוצא בזה.
יא. הביא המערער עדים שזו השדה שלו וזה שבתוכה
טוען ממך לקחתיה ואכלתיה שני חזקה טען המערער ואמר היאך תטעון שלקחת ממני היום ג' שנים
ובאותו זמן לא הייתי במדינה זו מצריכין זה שבתוכה להביא ראיה שזה פלוני שמערער היה
עמו במדינה בזמן הזה שטוען שמכר לו אפילו יום אחד כדי שיהא אפשר שימכור ואם לא הביא
מסלקין אותו.
יב. ויש מי שאומר דדוקא כשמזכיר היום שמכר
לו אבל אם אינו מזכיר היום א"צ להביא ראיה שהיה כאן ביום שקנאה ואפילו אם יאמר
המערער אמור באיזה יום קנית אותו אין מזקיקין אותו לכך וי"א דדוקא בשעת חירום
אבל שלא בשעת חירום אף על גב דאמר ליה זבינית מינך ביום פלוני לא בעי לאתויי ראיה דההוא
יומא הוה בהדיה.
יג. הרי שאכל שדה זו שנים רבות ובא המערער
וא"ל מה לך ולשדה זו הודה וא"ל יודע אני שהיתה שלך אבל פלוני מכרה לי והוא
לקחה ממך ואמר לו המערער פלוני שמכר לך גזלן הוא הואיל והודה שהיא שלו ושלא לקחה ממנו
תחזור השדה וכל הפירות למערער אע"פ שאין לזה המערער עדים שהיא שלו ואין המחזיק
יכול לגבות מעותיו מהמוכר מפני שיאמר לו אילו לא הודית לו שהיתה שלו לא היו מוציאין
אותה מידך.
יד. הביא זה המחזיק עדים שפלוני שמכר לו
דר בה אפילו יום אחד ודוקא שיש עדים שדר בו המוכר בתורת דירה אבל אם אינן מעידים על
הדירה רק שראוהו נכנס בו למדדו לא מהני או שאמר לזה בפני לקחה ממך ואח"כ מכרה
לי מעמידין אותה בידו שהרי יש לו טענה עם חזקתו ואילו רצה טען ממך לקחתיה שהרי יש לו
שני חזקה ואם לאחר שטען קניתיה מפלוני שאמר שקנאה ממך חזר וטען קנאה ממך בפני אין שומעין
לו אבל אם מתחלה אמר מפלוני קניתיה סתם ושוב הוסיף ואמר שקנאה ממך בפני שומעין לו.
טו. אם עמד המוכר בדין עם המערער קודם שמכרה
למחזיק ונפטר ממנו כיון שלא היו לו עדים שהיתה שלו אע"פ שלאחר שמכרה לזה המחזיק
ערער עליו המערער והודה לו שהיתה שלו על פי המוכר שאמר לו שהיתה שלו וקנאה הוא ממנו
לא הפסיד בזה כיון שכבר יצא זכאי מב"ד המוכר שמכרה לו.
טז. הביא המחזיק עדים שדר בו המוכר יום אחד
ואחר כך הביא המערער עדים שהמחזיק רצה לקנותה ממנו וטוען אילו קניתיה מפלוני כמו שאתה
טוען למה רצית לקנותה ממני אינה טענה שאומר רציתי לפייסך במעט מעות כדי לסלק תרעומתך.
יז. אם לא הביא המחזיק עדים שדר בו המוכר
יום אחד וטוען המערער שהמוכר גזלה או אפילו יש לו עדים שדר בו המוכר יום אחד אלא שיש
למערער עדים שהוחזק המוכר גזלן על שדה זו וגזלן אין לו חזקה והביא המחזיק עדים שנתייעץ
עם המערער אם יקחנה ויעצו לקנותה וטוען זה אלו היתה גזולה ממך למה יעצתני לקנותה אינה
טענה שיאמר המערער אתה נוח לי להוציאה מידך יותר ממה שאוציאנה מיד הגזלן אבל אם כופר
ואומר מעולם לא יעצתיך לקנותה וזה מביא עדים שיעצו מחייבים למערער.
יח. אם הביא המחזיק עדים שא"ל המערער
לקחתה לו מיד המוכר אינה טענה לומר לו אם הוא שלך למה רצית לקנות דעביד אינש דזבין
דיניה.
הגה. מי שקנה קרקע אחת שני פעמים ותובע המוכר
במעות השניים אם טוען המוכר שחזר ולקחה מן הלוקח ולכן חזר ומכרה לו שנית נאמן ואם אינו
טוען כך צריך הלוקח לברר למה קנאה שני פעמים אם אמר שטעה נאמן ואם אמר שידע ולקחה שני
פעמים הדין עם המוכר דודאי נתן לו המעות לשם מתנה.
יט. טען המחזיק מפלוני קניתיה וחזקתי בה
שני חזקה ויש לו עדים שדר בה המוכר יום אחד השיב המערער והלא יש בידי שטר מקויים שאותו
פלוני מכרה לי מהיום ד' שנים וקדמה קנייתי לקנייתך חזר המחזיק וטען שני חזקה שאמרתי
לא בשביל ג' שנים בלבד אלא שנים רבות יש לי שקניתיה ואני קדמתיך הרי טענת המחזיק טענה
שאדם קורא לשנים רבות שני חזקה לפיכך אם הביא המחזיק עדים שאכלה שבע שנים שנמצא שאכלה
שני חזקה קודם שקנאה המערער מעמידין אותה בידו אבל אם אכלה פחות משבע שנים מוציאין
אותה מידו מה שאין לך מחאה גדולה מזו שהרי מכרה בשטר קודם שנגמרה החזקה והיה לו ליזהר
בשטרו לעולם ואם לא עשה לו שטר אלא מכרה לו בעדים אין לו קול ולא חשיב כמחאה ודי לו
בחזקת ג' שנים.
כ. בד"א כשאמר תחלה שני חזקה סתם אבל
אם פירש שלש שנים ואח"כ הוציא המערער השטר של ד' שנים אפילו הביא המחזיק עדים
שהחזיק בו שבע שנים אינו כלום וי"א דהוא הדין אם אמר אכלתי ג' שנים שיכול לחזור
ולטעון שני חזקה טובא קאמינא כיון שלא אמר ולא יותר.
כא. אם היו הטענות בענין שנודע למחזיק קודם
שיטעון טענתו שיש למערער שטר עליה אם טען המחזיק השתא מקמי דזבנה לך זבנה לי חד יומא
נאמן במגו דאי בעי אמר מנך זבינתה.
כב. ב' שהיו עוררים על שדה זה אומר שלי וזה
אומר שלי ואין לאחד מהם ראיה או שהביא כל אחד מהם עדים שהוא שלו או של אבותיו או שהביא
כל אחד משניהם עדים שאכלה שני חזקה והשנים שהעידו בהם אלו הם השנים עצמם שהעידו בהם
אלו אם היה אחד מחזיק בה מקודם תשאר בידו ואם לא היה אחד מחזיק בה מניחין אותה בידיהם
על המתגבר וכל המתגבר ירד בה ויהיה האחד מוציא מידו ועליו הראיה ואם בא שלישי ותקף
עליהם וירד לתוכה מסלקין אותו ממנה.
כג. הביא האחד עדים שהיא של אבותיו ושאכלה
שני חזקה והרי היא תחת ידו והביא האחד עדים שאכלה אלו השנים עצמם נמצא עדות החזקה של
שניהם מוכחשת מעמידין אותה ביד זה שהעידו עליו עדי החזקה שהיא של אבותיו ומורידים אותה
לתוכה חזר השני והביא אף הוא עדים שהיא של אבותיו שהרי נמצאת גם עדות זו מוכחשת חוזרים
ב"ד ומסלקים ממנה אף הראשון ומניחים אותה ביד שניהם וכל המתגבר ירד בה.
כד. זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי
זה הביא עדים שהיא של אבותיו וזה הביא עדים שאכלה שני חזקה תחזור לזה שהביא עדים שהיא
של אבותיו ויחזיר הפירות שאכל אפילו אין עדים שאכלם אלא על פיו שהרי לא טען כלום ואין
אכילתו ראיה שכל חזקה שאין עמה טענה על הבעלים אינה כלום.
הגה. אבל אם לא העידו העדים רק סתם שהיה
של אבותיו ואין מעידין שלא מכרוה אם אפשר לפרש דברי המחזיק שאמר של אבותיו שר"ל
שאבותיו קנאוהו שומעין למחזיק אבל אם טען תחלה שהיו של אבותיו מעולם אינו חוזר וטוען
ואם אמר המערער של אבותי והמחזיק אומר של אבותי דמשמע ולא של אבותיך אנן לא טענינן
ליה ליישב דבריו אלא א"כ מפרש דבריו בעצמו ומיהו אם היו לו עדים שאבותיו דרו בו
יום אחד אע"ג דלא טען לפרש אנן טענינן ליה
חזר זה המחזיק ואמר כן של אבותיך היתה ואתה
מכרת לי וזה שטענתי תחלה שהוא של אבותי כלומר שאני סומך עליה והרי היא שלי כשל אבותי
או שאמר של אבותי שלקחוה מאבותיך הרי זה טענה נכונה שהרי נתן אמתלאה לדבריו הראשונים
ומעמידים אותה בידו והוא שטוען כן בעודן בפני ב"ד אבל אם יצא מבית דין וחזר וטען
אין שומעין לו דחיישינן שמא למדוהו לטעון שקר ואם טען בתחלה ואמר לו של אבותי ולא של
אבותיך אין שומעין לו בטענה זו אחרת אפילו בעודו בפני ב"ד בד"א שאינו חוזר
וטוען בשטוען תחלה בפני ב"ד אבל מה שאמר חוץ לב"ד יכול לחזור ולטעון בב"ד
ויש מי שאומר שאפילו אמר חוץ לב"ד של אבותי ולא של אבותיך יכול לומר בב"ד
של אבותי שלקחוה מאבותיך ויש מי שחולק בזה.
כה. הביא המערער עדים שזו השדה שלו וזה שבתוכה
טוען ממך לקחתיה והרי שטרי והוציא שטר מקויים טען המערער שהוא מזויף והודה לו בעל השטר
ואמר כן הוא אבל היה לי שטר כשר ואבד ולקחתי זה שבידי כדי לאיים עליו שיודה שמכר לי
באמת הואיל ואלו רצה היה עומד בשטרו שהרי מקוים הוא ה"ז נאמן ואין מוציאין השדה
מתחת ידו וישבע היסת.
הגה. מי שהחזיק שני חזקה והמערער הביא ראיה
שנתבטל המקח אפילו הכי הוי חזקה דשמא אח"כ חזר וקנאה ממנו ועוד דכתיבה כזו אינה
מבטלת המקח עד שיחזור ויקנו ממנו קנין גמור.
סימן קמז - המערער על השדה והוא עד או דיין.
ובו ה' סעיפים.
א. ראובן שמכר לשמעון שדה והיה לוי מעדי
השטר ובא לוי לערער על השדה ולטעון שראובן גזל אותה ממנו אין שומעין לו ואין משגיחין
על ראיות שיביא על אותה שדה והרי איבד כל זכותו שאומרים לו היאך תעיד על המכר ותבא
ותערער.
הגה. ודוקא שחתם עם עד אחר אבל אם חתם לבד
לא אבד זכותו די"ל מה שחתם כי היה יודע שאין חתימת עד אחד כלום וכן אם לא חתם
בעד רק לכבוד בעלמא לא אבד זכותו.
ב. וכן אם העיד לוי בשטר שכתוב בו השדה פלוני
של ראובן מצד מזרח או מערב הואיל ועשה השדה סימן לאחר והעיד בשטר איבד זכותו ואינו
יכול לחזור ולערער.
הגה. אפוטרופוס או בית דין דזבנו של יתומים
בכה"ג לא אבדו זכותם [שיש] להם על השדה אם המערער שכר הקרקע מן המחזיק הוי כחתום
עליה בעד ואבד זכותו [הרא"ש כלל ע' סי' ג'] ועיין לעיל ריש סי' קמ"ב.
ג. טען העד ואמר תלם אחד הוא שעשיתי סימן
ולא כל השדה ואותו תלם הסמוך למצר בלבד הוא של ראובן ה"ז טענה הנשמעת ויש לו לערער
על כל השדה חוץ מאותו תלם והוא שיש בתלם ט' קבין שהוא שיעור שדה אם כתוב שדה ואם אין
כתוב שדה אלא קרקע אין לו אלא תלם קטן.
הגה. חזר וטען חזרתי ולקחתי ממנו תלם שהודיתי
בו אם אין כתב ידו יוצא ממקום אחר או שהתלם בידו והחזיק בו אח"כ נאמן טען מה שעשאו
סימן לאחר לאו משום שהוא שלו רק שהנכסים נקראים כך שהיו שלו תחלה טענתיה טענה אא"כ
פי' בהדיא שהם שלו.
ד. דיין החתום בקיום השטר יכול לערער מפני
שיכול לומר לא ידעתי מה היה כתוב בשטר מפני שהדיינים יכולים לקיים השטר אע"פ שלא
קראוהו.
ה. בא שמעון ונמלך מלוי ואמר ליה הנני קונה
שדה פלוני מראובן ובעצתך אקנה אותה אמר ליה לוי לך וקנה אותה שהיא טובה יש ללוי לערער
עליה ולא איבד זכותו שהרי לא עשה מעשה ויש מי שאומר דדוקא כשהודה המערער שיעצו בכך
אבל אם כפר ואמר להד"ם והלה הביא עדים לדבריו מחייבים המערער בכך.
סימן קמח - מי שאבדה לו דרך שדהו. ובו ב'
סעיפים.
א. מי שהלך למדינת הים ואבד דרך שדהו בין
שהיו ארבעה השדות המקיפים אותה לארבעה אנשים בין שהיו ארבעה שקנו מאחד הרי כל אחד מהם
דוחהו ואומר שמא דרך שלך על חבירי הוא לפיכך יקנה לו דרך במאה מנה או יפרח באויר.
ב. וכן אם היו ד' השדות לאיש אחד שקנה אותן
מארבעה אין לו עליו דרך שהרי אומר לו עתה אם אחזיר לכל אחד שטרו אין אתה יכול לעבור
על אחד מהם ואני קניתי מכל אחד מהם כל זכות שיש לו אבל אם היה בעל ד' השדות המקיפות
איש אחד והוא בעל המצר מתחלה ועד סוף ה"ז אומר מכל מקום דרכי עליך וילך לו בקצרה
באי זו שדה שירצה בעל השדה ואם החזיק בדרך [בדין חזקה] [המגיד פט"ו דטוען] ואומר
היא דרכי אין מסלקין אותו ממנה אלא בראיה ברורה.
סימן קמט - אלו שאין להם חזקה השותפין והאריסין
והאפטרופסים הגזלנים והאחין וחרש שוטה וקטן.
א. ראובן שאכל שדה שמעון שני חזקה וטען שהיא
לקוחה בידו והביא שמעון עדים שהיא ידועה לו וכן הביא עדים שראובן ידוע שהוא שותפו או
אריסו או אפוטרופוס ומפני זה לא מיחה תחזור השדה לשמעון וישבע היסת שלא מכר ולא נתן
אבל אם לא הביא שמעון ראיה שראובן היה שותף או אריס אלא ראובן הודה מעצמו הן הוא שותפו
ומכר לי נאמן במגו שהיה יכול לומר שלא היה שותפו מעולם.
הגה. שני שותפים בקרקע אחת ובא אחד והחזיק
בקרקע שלהן אע"ג דלגבי האחר לא הוי חזקה כגון שהיה אריסו או אפוטרופוס שלו או
שלא היה עמו במדינה מ"מ מועיל חזקתו נגד השותף השני לחלקו.
ב. שדה של שני שותפים שאין בה דין חלוקה
אע"פ שאכל אחד מהם כולה כמה שנים הרי היא בחזקת שניהם ואם יש בה דין חלוקה ואכלה
האחד כולה שני חזקה יש לו חזקה.
הגה. אבל אם החזיק בחציה ואומר זה הגיע לחלקי
לא הוי חזקה וכן אפילו החזיק בכולה והשותף נותן חצי המס הוי מחאה ואינו חזקה.
ג. הבן שהוא סומך על שלחן אביו ונחשב בכלל
בני ביתו אם אכל בנכסי אביו שני חזקה וכן האב שאכל נכסי זה שהוא סומך עליו שני חזקה
לא עלתה להם חזקה.
ד. נסתלק מעל שלחנו מחזיקין זה על זה.
ה. יש מי שאומר דה"ה לחתן בנכסי חמיו.
ו. אב בנכסי הבת וכן הבת או הבן בנכסי האם
דינם כבן בנכסי האב ואב בנכסי הבן.
הגה. וה"ה בשאר קרובים שאין מקפידין
זה על זה לפי ראות הדיינים.
ז. האחים שאוכלים על שולחן אחד וכיס אחד
לכולם יש מי שאומר שאין להם חזקה זה על זה.
ח. אם אח אחד עשיר ואחד עני ואין לו כלום
ואחיו מוציא עליו והעני הוא דר בבית המיוחד לאחיו אין לו בה חזקה.
הגה. אשה שהלותה לחתנה מקום בבית הכנסת וישב
עליה לא הוי חזקה שכן דרך להשאיל זה מזו [ פסקי מהרא"י סי' פ"ו].
ט. האיש שאכל בנכסי אשתו שני חזקה אע"פ
שהתנה עמה שאין לו פירות בנכסיה ואפילו התנה עמה כשהיא ארוסה שלא יירשנה ואח"כ
אכל ובנה והרס ועשה כל מה שעשה וכן האשה שאכלה פירות בנכסי בעלה ונשתמשה בהם כחפצה
כמה שנים אע"פ שייחד לה שדה במזונותיה ואכלה שדות אחרות אין אכילתן ראיה.
הגה. ודוקא שלא הזיק גופה של קרקע אבל חפר
בקרקע בורות שיחין ומערות וכיוצא בהן שקלקל הקרקע והיא לא מחתה הוי חזקה וכן חזקת ניזקין
כגון פתיחת חלונות וכיוצא בו יש אומרים דהוי חזקה [טור ס"י בשם ר"י הלוי].
י. נתגרשה אפילו ספק גירושין הרי היא כשאר
כל אדם..
יא. אין מחזיקין בנכסי אשת איש כמו שנתבאר
בטור אבן העזר סי' פ"ז.
יב. ראובן שמכר פירות שדהו לשמעון לשלש שנים
ובא לוי ואכלן אותן שלש שנים לא עלתה לו חזקה.
יג. מי שהוחזק גזלן על השדה זו או מי שהוחזקו
אבותיו שהם הורגים נפשות על עסקי ממון אע"פ שאכל שדה זו כמה שנים לא החזיק ותחזור
השדה לבעלים וכן המחזיק בנכסיו אינה ראיה.
יד. עכו"ם שאכל כמה שנים קרקע הידוע
לישראל אין אכילתו ראיה ואם לא הביא שטר תחזור השדה לבעלים בלא שום שבועה.
טו. וישראל שקנה מעכו"ם קרקע הידוע
שהיה של ישראל דינו כמותו ואין אכילתו ראיה.
הגה. וישראל שני שקנה מישראל שקנה מן העכו"ם
כיון דטוענין ללוקח טוענין לישראל שני שמא ישראל ראשון ראה שטר אצל העכו"ם או
שבפניו לקחה העכו"ם דאז מהני חזקה כמו שיתבאר בסמוך וכל מקום דיכולין לכוף העכו"ם
בדיניהם [שם בשם ראבי"ה] אם בא להחזיק בשל ישראל שלא כדין יש לישראל הבא מכחו
חזקה מומר לעכו"ם דינו כעכו"ם והבא מכחו אין לו חזקה וכל זה שלא מיחה המערער
במחזיק כלל אבל אם מיחה פעם אחת ושוב שתק ג' שנים ולא מיחה הוה חזקה דהרי גילה דעתו
שאינו ירא למחות.
טז. טען זה הישראל הבא מחמת עכו"ם ואמר
בפני לקחה העכו"ם שמכרה לי מזה הישראל המערער הרי זה נאמן בשבועה מתוך שיכול לומר
אני לקחתי ממך והרי אכלתיה שני חזקה.
יז. החזיק עכו"ם בקרקע ונתגייר ושהתה
בידו ג' שנים אח"כ וטוען קניתי ממך אחר שנתגיירתי נאמן.
יח. חרש שוטה וקטן אין אכילתם ראיה מפני
שאין להם טענה כדי שתעמוד הקרקע בידם אלא תחזור לבעלים וכן המחזיק בנכסיהם אין אכילתם
ראיה.
יט. אין מחזיקין בנכסי קטן אפילו הגדיל כיצד
אכלה בפניו כשהוא קטן אחר שהגדיל וטען אתה נתת לי אתה מכרת לי אינו כלום עד שיאכל שלשה
שנים רצופות אחר שהגדיל.
הגה. וי"א דאינה חזקה דהואיל וירד לשדה
כשהיה קטן לא ידע שהיתה שלו שימחה וכן נראה לי עיקר.
כ. הא דאין מחזיקין בנכסי קטן דוקא כשידוע
שהיה של אביו אבל אם אינו ידוע הוי חזקה במגו שהיה טוען לא היתה של אביך מעולם ואם
החזיק בה שלשה שנים בחיי האב ואחר מיתת האב בא בנו הקטן לערער אין שומעין לו ואם צריך
להביא עדים על חזקתו מביא ומקבלים עדותן אע"פ שהמערער קטן ואם יצא קול המגרע חזקה
כגון שיצא קול שבתורת משכונא בא לידו אם יצא הקול בחיי האב קודם שהחזיק בו ג' שנים
שהיתה המשכונא בידו לשנים ידועות וכלו השנים אחרי מות אביהם לא הוי חזקה אבל אם החזיק
בה ג' שנים בחיי האב קודם שיצא הקול ואח"כ מת הוי חזקה.
כא. מי שהחזיק בנכסי קטן ואמר משכונא הם
בידי ויש לי עליהם חוב כך וכך הואיל ואילו רצה אמר לקוחים הם בידי נאמן שהרי אינה מוחזקת
שהיתה לאביו של זה והרי זה גובה לו מה שטען ותחזור ליתומים אבל אם יצא עליה קול שהיה
של יתומים בענין הקול שכתבנו בסמוך אינו נאמן שהרי אין מחזיקין בנכסי קטן ותחזור שדה
וכל הפירות שאכל ליתומים עד שיגדילו ויעשה עמהם דין.
כב. אכלה שני חזקה בחיי אביהם מתוך שיכול
לומר לקוחה היא בידי מאביהם נאמן לומר חוב יש לי על אביהם וגובה אותו מהפירות וגובה
שלא בשבועה מתוך שיכול לומר שלי הן.
כג. החזיק בה המחזיק ג' שנים בחיי האב ובשעת
מיתת האב היתה בחזקת האב אבל לא החזיק בה ג' שנים אחר שהוציאה מיד המחזיק ומת והניח
בן קטן מעמידין אותה בחזקת הקטן ואין מקבלין עדות המחזיק להחזיק בה כיון שהבן קטן ונמצא
בחזקת אביו בשעת מותו ולאחר שיגדיל הקטן יביא המחזיק עדים אם מעידים שהחזיק בה ג' שנים
כראוי בחיי האב מוציאין אותה מיד הקטן ונותנים אותה למחזיק אבל אם שהתה ביד האב ג'
שנים או מקצת שלש בידו ותשלום השלש ביד בנו אחר שהגדיל אין מוציאין אותה מידו אבל מה
שהיתה ביד הבן בעודו קטן אינו מצטרף לתשלום ג' שני חזקה של אביו.
כד. החזיק שני חזקה בשדה יתומים וטוען שהאפוטרופוס
מכרה לו ואבד שטרו י"א דהוי חזקה. וכן נ"ל.
כה. אריס לאביו של בעל השדה או לאנשי משפחתו
אין לו חזקה שכיון שהוא אריס של בתי אבות אין ממחין הבעלים בידו אבל אם זה הוא שנעשה
אריס תחלה הואיל ואכלה כולה שני חזקה מעמידין אותה בידו ואומרים לבעלים היאך אכל שנה
אחר שנה ולא מחיתם בידו.
כו. אריס של בתי אבות שהוריד אריסין תחת
ידו יש חזקה שאין מורידין אריסין אחרים לנכסי אדם והוא שותק אבל אם חילק לאריסין אחרים
שהיו בה אין לו חזקה שמא ממונה על האריסים עשו אותו.
כז. אריס שירד מאריסתו ואכלה ג' שנים אחר
שירד החזיק.
כח. האומנים שהיו בונים בקרקע או מתקנים
אותה שנים רבות אין להם חזקה ירדו מאומנותם אם אכלו אותה ג' שנים אחר שירדו מאומנותם
יש להם חזקה.
כט. האפוטרופסים אין להם חזקה בין שהיו אפוטרופסים
על שדה זו בין על שאר נכסים בין שמינה אותם ב"ד בין שמינה אותם אבי היתומים וגדלו
היתומים והניחו אותם בין שמינה אדם אפוטרופוס על הוצאתו והכנסתו הואיל והם משתמשים
ברשות אין להם חזקה.
ל. עברו האפוטרופסין ממנויין ואכלו ג' שנים
אחר שעברו ה"ז חזקה.
לא. המחזיק בהקדש עניים או של בית הכנסת
אין לו חזקה ואם יש לו גזברים ממונים עליו יש לו חזקה.
הגה. ודוקא שיש לגזברים חלק באותו הקדש אבל
בלאו הכי לא הוי חזקה דלא יפסידו העניים משום שלא מיחה הגזבר שאין לו חלק בהקדש המחזיק
בשל קהל י"א דלא הוי חזקה וכן אם הם החזיקו בשל אחרים ול"נ דדינו כמו בשל
הקדש יחיד שיש לו ס"ת והחזיק שהצבור קורא תמיד בספר תורה שלו אם היה לציבור ס"ת
אחרת כשקראו בשלו מקרי חזקה ואסורים לשנות ואם לא היה להן ס"ת אחרת לא מקרי חזקה
אדם שהחזיק במצוה כגון בגלילה או ס"ת וארעו אונס ונתנו הקהילות המצוה לאחר כשעבר
אנסו של ראשון חוזר למצותו אבל אם נתן המצוה לאחר בלא אונס נתבטלה חזקתו בית שהיה בית
הכנסת בביתו מימים רבים אסור לשנותו ראובן ושמעון שירשו מאביהן שאין לשום אדם כח לבנות
בית הכנסת בלי רשותם אינם יכולים למכור כוחן לאחרים דלהן ניתן רשות ולא לאחר ולא שום
שררה יכולין למכור.
סימן קנ - מי שירד לתוך שדה בתורת משכון
וחזר ועשה שטר מכירה. ובו ז' סעיפים.
א. מי שירד לתוך שדה אחת בתורת משכונא אין
לו בה חזקה אם ידוע שבתורת משכונא ירד לתוכה ואם אין שם אלא קול בעלמא נתבאר בסי' קמ"ט
ומ"מ עצה טובה לממשכן למחות בסוף כל שלש ושלש שמא יכבוש זה שטר המשכונא אחר שישכח
הדבר ויטעון לקוח הוא בידי כההוא דמשכן פרדסא לחבריה לעשר שנין ולבתר דאכלה ג' שנין
אמר ליה אי מזבנת לי מוטב ואם לא אכבוש שטר משכונא ואטעון לקוח הוא בידי.
ב. נתנה הממשכן לבנו במתנה וחזר ועשה שטר
מכירה לבעל המשכונא שטר המכירה אינו כלום והמעות שנתן יותר על המשכונא אינם אלא כמלוה
על פה.
ג. היכא שידוע שירד בתורת משכונא י"א
שאין לו בה חזקה לעולם אפילו אם ידוע ששלמו ימי המשכונא והחזיק בה שלש שנים אחר כך
וי"א שאם אכלה ג' שנים אחר שכלו ימי המשכונא יש לו חזקה ויש מי שאומר שאם העידו
העדים ששדה זו משכונא אצלו ואינם יודעים לכמה שנים אפילו החזיק בה כמה שנים אין לו
חזקה ואם העידו שמשכנה אצלו סתם ואכלה ג' שנים משנה ראשונה ואילך יש לו חזקה דסתם משכונא
שתא.
ד. ראובן שירד לתוך שדה שמעון בתורת משכונא
והיה לראובן אצל שמעון עוד תביעה אחרת על פה ואינו יכול להוציאה מידו וכלו ימי המשכונא
ורוצה לעכב השדה ולאכול פירותיו עד כדי התביעה שיש לו אצל שמעון ולהחזירו לו אח"כ
אם ידוע לנו שירד לה בתורת משכונא אינו נאמן אפילו אם החזיק בה ג' שנים אלא צריך להחזירה
מיד כיון שכלו ימי המשכונא ואם אינו ידוע נאמן על תביעתו האחרת במיגו שהיה יכול לכבוש
שטר המשכונא ולטעון לקוח הוא בידי ובשבועה ודוקא שאכל כבר הפירות כדי התביעה שטוען
עליו אבל אם בא לתובעו קודם שיאכל הפירות אינו נאמן לעכב הקרקע בידו.
ה. ואם אינו ידוע שירד בתורת משכונא אלא
שיצא עליה קול בכך אם יצא הקול קודם שהחזיק בה אינו נאמן לטעון לקוחה היא בידי ואם
יצא הקול לאחר שהחזיק בה ג' שנים אם היה טוען לקוחה היא בידי היה נאמן אבל אם טען יש
לי עליו תביעה אחרת ורוצה לעכב הקרקע עד שיאכל כדי התביעה במגו שהיה יכול לטעון לקוח
הוא בידי אינו נאמן שהורע כח המגו כיון שיצא קול שירד בתורת משכונא לפיכך לא היה חפץ
לטעון לקוח הוא בידי.
ו. כמו שהדין בין ראובן ושמעון כן הדין בינו
ובין יורשי שמעון אם מת שמעון ובא לטעון כנגד יורשיו שאם הוא בענין שיכול לטעון לקוח
הוא בידי נאמן גם על הפירות שאכל עד כדי התביעה ואם אין יכול לטעון לקוח הוא בידי א"נ
גם על התביעה האחרת אלא שבזה יש מי שאומר שיש ביניהם שהאב משביעו בטענת ברי בין בעיקר
טענה שהיא התביעה האחרת שיש לו עליו בין בטענת מיגו שהיא לקוחה בידו אבל כנגד היתומים
שאין להם טענת ברי נוטל בלא שבועה ויש מי שאומר דכל מאי דמצי אבוהון למיטען ולהשביע
טענינן להו ליתמי אפילו בשמא.
ז. ירד לתוכה בתורת משכונא ואכלה ג' שנים
ואין עדים שבא לידו בתורת משכונא ואומר שעדיין יש לו להחזיק בתורת משכונא ב' שנים נאמן
במיגו דלקוחה הוא בידי אפילו אם טוען המלוה שטר משכונא היה לי ואבד.
סימן קנא - דין אלו שאין אכילתן ראיה. ובו
ג' סעיפים.
א. כל אלו שאין אכילתן ראיה אם הביאו עדים
שמכרו להם הבעלים שדה זו או ניתנה להם במתנה ראייתן ראיה חוץ מהגזלן ובעל בנכסי אשתו
באיזה נכסים אמרו בנצ"ב או בשדה שייחד לה בכתובתה ובשדה שכתב לה בכתובתה ובשדה
שנתן לה משלו אבל בנכסי מלוג יש לו ראיה.
ב. אשה בנכסי בעלה שהביאה עדים שמכרם לה
נתבאר בטור אבן העזר.
ג. גזלן כיצד כיון שהוחזק גזלן על שדה זו
אע"פ שהביא ראיה בשטר שהודה הבעל בפני עדים שמכר לו שדה ולקח דמים והבעלים אומרים
לא מכרנו אלא מפני היראה הודינו לו מוציאין את השדה מידו ואין לו כלום ואם העידו העדים
שבפניהם מנה לו כך וכך מוציאין השדה מיד הגזלן ומחזירין לו הבעלים הדמים.
הגה. וי"א דאם ראו העדים נתינת המעות
ולא מסר המוכר מודעה תחלה מכירתו מכירה דקיי"ל תלוהו וזבין זביניה זבינא כנ"ל
עיקר וע"ל סי' ר"ה בדיני מסירת מודעה.
סימן קנב - דין אלו שאין להם חזקה מתי יש
להם חזקה. ובו סעיף אחד.
א. כל אלו שאמרו אין להם חזקה בניהם יש להם
חזקה שאם אכל הבן ג' שנים וטוען שהבעלים מכרוה או נתנוה לו יש לו חזקה אבל אם טען שהוא
ירושה לו מאביו שאכלה שני חזקה אין לו חזקה [טור] ואם הביא עדים שהודו הבעלים לאביו
שמכרוה או נתנוה לו מעמידים השדה בידו רק שאמרו בפנינו הודה לאבינו שמכרה לו נאמנים
במגו שהיו אומרים לקוחה בידינוdef [טור] חוץ מבן הגזלן שאף ע"פ שהביא ראיה
שהודו הבעלים לאביו שמכרו לו אינו ראיה כמו שנתבאר.
הגה. מיהו אם אומר בפני מנה לך אבי המעות
והוא החזיק שלשה שנים נאמן במיגו שהיה יכול לומר ממך לקחתי
ובן בן הגזלן אפילו בא בטענת אביו יש לו
חזקה אבל אם בא בטענת אבי אביו אין לו חזקה.
הגה. וי"א דאם בן בן הגזלן אומר בפני
הודית שמכרת לאבי אבא הוה חזקה דכולי האי לא מטיל אימה בשביל בן בנו אבל אם בן הגזלן
אמר בפני הודה שמכר לאבי לא מהני דמשום מורא הוצרך להודות גם בפניו.
