שלחן ערוך הלכות חכירות וקבלנות סימן שכ-של
סימן שכ - מקבל או חוכר מחבירו היאך יתנהג
זה עם זה. ובו ה' סעיפים.
א. אחד השוכר מחבירו שדה לזורעה או כרם לאכול
פירותיו בדמים או ששכר ממנו בפירות קצובים דין אחד יש להם והשוכר בפירות הוא נקרא חוכר.
ב. המקבל שדה או פרדס כדי לעבוד אותו ולהוציא
עליו יציאות ויתן לבעל הקרקע שליש התבואות או רביע או מה שיתנו ביניהם הוא נקרא מקבל.
הגה. ואין כותבין שטר ביניהם אלא מדעת שניהם
שמשנכתב השטר אין יכולין לחזור בו והוי ליה כמלוה בשטר והמקבל נותן שכר הכתיבה מן השטר.
ג. כל דבר שהוא לסייג הארץ בעל הקרקע חייב
בו וכל דבר שהוא שמירה יתירה החוכר או המקבל חייב בו הקרדום שחופרין בו הארץ והכלים
שנושאים בהם העפר והדלי והכד וכיוצא בהם שדולים בהם המים על בעל הקרקע וחטיטת המקומות
שמקבצים בהם המים על החוכר או על המקבל וכן נ"לdef.
ד. בין חוכר בין מקבל מקום שנהגו לקצור התבואה
אינו רשאי לעקור לעקור אינו רשאי לקצור ואיזה מהם שבא לשנות חבירו מעכב עליו ובמקום
שנהגו לחרוש אחר הקצירה צריך לחרוש אפילו אין מנהג לנכש עשבים רעים והוא ניכש ואם פירש
בשעת הניכוש שעושה זה כדי שלא יחרוש ושתק בעל השדה גלי דעתיה דניחא ליה ואם נהגו לנכש
והוא אינו רוצה אין שומעין לו אפילו אם ירצה לחרוש אחר הקצירה כדי לעקור העשבים.
ה. אם נוהגין שהחוכר שדה סתם נוטל חלקו באילנות
שבו יש לו חלק בהם אפילו אם הוסיף בעל השדה בחלק החוכר ואינו יכול לומר הוספתי לך בחלקך
כדי שלא תקח חלק באילנות ואם נהגו שלא ליטול חלק באילנות אז הם של בעל השדה אפילו אם
הוסיף בחלק של בעל השדה.
סימן שכא - המקבל בית השלחין ושדה האילן
ויבשו. ובו ב' סעיפים.
א. החוכר או המקבל שדה מחבירו והוא בית השלחין
או בית האילן ויבש מעין בית השלחין ולא פסק הנהר הגדול אלא אפשר להביא ממנו בדלי או
שנקצץ האילן של בית האילנות אינו מנכה לו מחכירו ואם מכת מדינה היא כגון שיבש הנהר
מנכה לו מחכירו.
הגה. אבל בקבלנות אינו מנכה לו כלום אלא
חולקין במה שנמצא כפי תנאם והא דאמרינן אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכירו הוא הדין
בכל כיוצא בזה דכל מקום שנפסד הענין לגמרי והוי מכת מדינה מנכה לו משכירותו ואם אפשר
לתקנו על ידי טורח ותחבולות אינו מנכה לו וכל מקום שמנכה לו אין חילוק במה שעבר או
להבא וכן פסק מהר"ם על מלמד שגזר המושל שלא ילמוד דהוי מכת מדינה וכל ההפסד על
בעל הבית ויש חולקין וסבירא להו דמכאן ולהבא בדין חזרה קאי כמו שאמרינן לעיל סי' ש"י
לענין השוכר חמור ומת ואם לא חזר איהו דאפסיד אנפשיה ומחל והסברא הראשונה נ"ל
עיקר.
ב. היה עומד בתוך השדה ואמר לו בית השלחין
זה אני משכיר לך בית האילן הזה אני משכיר לך יבש המעין או נקצץ האילן מנכה לו מחכירו
שהרי הוא עומד בתוכה ולא אמר לו הזה אלא כמי שאומר כמות שהיא עתה אני משכיר.
הגה. וי"א דוקא שנקצצו האילנות שלא
נשאר מטע עשרה לבית סאה ויבש המעיין כולו אבל אם נשאר מטע עשרה לבית סאה או שלא יבש
המעיין לגמרי אינו מנכה לו.
לפיכך אם לא היה עומד בתוכה וא"ל בית
השלחין אני משכיר לך או בית האילן ויבש המעין או שנקצץ האילן אינו מנכה לו מחכירו.
הגה. וי"א דוקא שאמר מחכיר לחוכר אבל
אם אמר חוכר למחכיר בית השלחין אני חוכר ממך מנכה לו אע"פ שאינו עומד בתוכה.
סימן שכב - המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או
נשדפה. ובו ב' סעיפים.
א. החוכר או השוכר שדה מחבירו ואכלה חגב
או נשדפה אם אירע דבר זה לרוב השדות של אותה העיר מנכה לו מחכירו הכל לפי ההפסד שאירעו
ואם לא פשטה המכה ברוב השדות אינו מנכה לו מחכירו אע"פ שנשתדפו כל השדות של בעל
הקרקע נשתדפו כל השדות של השוכר או החוכר אע"פ שפשטה המכה ברוב השדות אינו מנכה
לו מחכירו שאין זה ההפסד תלוי אלא בשוכר.
ב. התנה עליו בעל הקרקע שיזרענה חטים וזרעה
שעורים או שלא זרעה כלל או שזרעה ולא צמחה אע"פ שבא חגב או שדפון והוכה רוב המדינה
אינו מנכה לו מחכירו ועד מתי חייב להטפל ולזרוע פעם אחרת אם לא צמחה כ"ז שראוי
לזריעה באותו מקום.
הגה. ודוקא בקבלנות אבל בחכירות יכול לקנות
לו פירות מן השוק ונותן לו חכירתו.
סימן שכג - המקבל שדה מחבירו ולקתה בעומריה.
ובו סעיף אחד.
א. החוכר שדה מחבירו בעשרה כורים חטים ולקתה
נותן לו מתוכה היו חטין יפות לא יאמר לו הריני לוקח מן השוק אלא נותן לו מתוכה.
הגה. בד"א שלא שינה אבל שינה כגון שהתנה
לזורעה חטין והוא יתן לו שעורים בחכירותו וזרעה שעורים ולקתה אינו נותן לו מתוכה אלא
קונה לו שעורין מן השוק.
חכר ממנו כרם בעשרה סלים ענבים והקריסו אחר
שנבצרו וכן עמרים שלקו אחר שנקצרו נותן לו מתוכן אבל אם חכרו בי' כדים יין והחמיץ חייב
ליתן לו יין טוב.
סימן שכד - המקבל שדה לזורעה מין ידוע ובא
לשנותה. ובו סעיף אחד.
א. החוכר שדה מחבירו לזורעה שעורים לא יזרענה
חטים מפני שהחטים מכחישות את הקרקע יותר מהשעורים חכרה לזורעה חטים יזרענה שעורים קטנית
לא יזרענה תבואה תבואה יזרענה קטנית ובבבל וכיוצא בה לא יזרענה קטנית מפני שהקטנית
שם מכחשת את הארץ.
הגה. וי"א בהפך דבבבל יכול לזרוע מה
שירצה י"א דכל זה בחכירות אבל בקבלנות יכול לשנות אפילו לדבר המכחיש ויש חולקין
וסבירא להו דאפילו לדבר שאינו מכחיש אינו יכול לשנות בקבלנות.
סימן שכה - המקבל שדה מחבירו אם רשאי לזורעה
פשתן. ובו סעיף אחד.
א. המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות לא יזרענה
פשתן ואין לו בקורות שקמה וכיוצא בה ולא בשבח האילנות שיצאו מאליהם בשדה אבל מחשבים
לו מקום האילנות כאילו היה בהם אותה זרע שזרע בכל השדה והוא שצמחו האילנות במקום הראוי
לזריעה.
הגה. וי"א דאם הוא אומר דגם הוא היה
נוטע אילנות צריך ליתן לו מן האילנות כאילו נטען אבל אם אומר שיותר היה חפץ לזרוע מליטע
אילנות אם האילנות ראוין ליטע במקום אחר צריך ליתן בו בשבילם דמי נטיעות העומדים ליטע
ואם אינן ראויין ליטע אינו נותן לו אלא דמי עצים.
אבל אם יצאו במקום שאינו ראוי לזריעה אין
מחשבים לו כלום ואם קבל ממנו לשבע שנים זורעה שנה ראשונה פשתן ויש לו בקורת שקמה וכיוצא
בה.
סימן שכו - המקבל שדה לזורעה שומשמין וזרעה
חטין. ובו סעיף אחד.
א. המקבל שדה מחבירו לזורעה שומשמין וזרעה
חטים ועשתה חטים ששוין כמו שהיתה ראויה לעשות מהשומשמין אין לו עליו אלא תרעומת עשתה
פחות ממה שהיא ראויה לעשות מהשומשמין משלם לו המקבל כפי מה שהיא ראויה לעשות מהשומשמין
עשתה חטים יותר ממה שהיא ראויה לעשות מהשומשמין חולקין לפי התנאי שביניהם אע"פ
שמשתכר בעל הקרקע.
סימן שכז - דין מקבל שבא להסתלק ועדיין לא
נגמרו הזרעים. ובו ב' סעיפים.
א. מקבל שהגיע זמנו להסתלק מהשדה והיו שם
זרעים שעדיין לא הגיע להמכר או שנגמרו ולא הגיע יום השוק למוכרן שמין אותן ונוטל מבעל
הקרקע.
ב. כשם שחולקין המקבל ובעל הקרקע בתבואה
כך חולקין בתבן ובקש כשם שחולקין ביין כך חולקים בזמורות אבל הקנים שמעמידין תחת הגפנים
אם קנו אותם בשותפות הרי אלו חולקים בהם ואם הם משל אחד מהם זה שקנה אותם הרי הם שלו
וכן כל כיוצא בזה.
סימן שכח - דין מקבל שרוצה להסתלק מפני רעת
השדה. ובו ב' סעיפים.
א המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי
להוציא סאתים יתר על ההוצאה חייב המקבל ליטפל בה שכך כותב לבעל הקרקע אנא אקום ואזרע
וכו' ואעמיד כרי לפניך ותטול חלקך וכו'.
ב לא עבדה אלא הובירה כולה או מקצתה שמין
אותה כמה היא ראויה לעשות ונותן לו חלקו שהיה מגיע לו ואם התנה עמו אם אוביר ולא אעביד
אשלם אלף זוז הרי זו אסמכתא ואינו חייב לשלם אלא נותן כפי מה שראויה לעשות בלבד.
סימן שכט - המקבל שדה לזמן ומת והניח בן.
ובו סעיף אחד.
א המקבל שדה מחבירו לזמן ידוע ומת והניח
בן לא יאמר תן לי מה שאכל אביך וכן הבן לא יאמר לו תן לי מה שעשה אבי אלא שמין מה שעשה
עד עת מותו ויתן לו אפילו שהתנה עמו לזמן קבוע.
סימן של - המקבל שדה ליטע כמה אילנות. ובו
ה סעיפים.
א המקבל שדה מחבירו ליטע מקבל עליו בעל השדה
עשר בוראות לסאה יתר על זה מגלגלין עליו את הכל.
ב מקום שנהגו שיהיה הנוטע אילנות נוטל חצי
השבח ובעל הקרקע החצי ונטע והשביח ונטע והפסיד מחשבין לו חצי השבח שיש לו ומנכין לו
מה [שהפסיד ונוטל השאר] ואפילו התנה על עצמו שאם יפסיד לא יטול כלום הרי זה אסמכתא
ואין מנכין לו אלא מה שהפסיד.
ג נטע הנוטע והשביח ורצה להסתלק שנמצא בעל
הקרקע צריך להוריד אריס הרי בעל הקרקע מוריד אריס ויטול בעל הקרקע החצי ולא יפסיד כלום
ויטול האריס שליש והשתות הנשאר של נוטע שהרי סילק עצמו ברצונו מיהו לא יוכל להסתלק
בלא רשות בעל השדה.
ד כל שתלן שנוטל החצי בפירות כך נוטל החצי
בגפנים שהזקינו אבל אם שטפן נהר או עקרן הרוח אין לו בהם אלא רביע.
ה טען האריס שהתנה שיטול החצי ובעל השדה
טען שלא התנה אלא ליתן לו השליש הולכים אחר מנהג המדינה.
