הלכות שבת סעודת שבת תפילות שבת סימן רעד-רצב
סימן רעד - דיני בציעת הפת בשבת. ובו ד'
סעיפים.
א. בוצע על שתי ככרות (שלימות) שאוחז שתיהן
בידו ובוצע התחתונה.
הגה. ודוקא בלילי שבת אבל ביום השבת או בלילי
יום טוב בוצע על העליונה (כל בו והגהות מיימוני פרק ח' מהלכות חמץ ומצה) והטעם הוא
על דרך הקבלה.
ב. מצוה לבצוע בשבת פרוסה גדולה שתספיק לו
לכל הסעודה (ועיין לעיל סימן קס''ז).
ג. אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום הבוצע
ואם יש לפני כל אחד לחם משנה יכולים לטעום אף על פי שעדיין לא טעם הוא.
ד. סעודה זו ושל שחרית אי אפשר לעשותה בלא
פת.
סימן רעה - דברים האסורים לעשות לאור הנר
בשבת. ובו י''ב סעיפים.
א. אין פולין (פירוש לבער את הכנים מהבגדים
תרגום בערתי הקדש פליתי) ואין קורין בספר לאור הנר ואפילו אינו מוציא בפיו שמא יטה
ואפילו הוא גבוה עשר קומות שאינו יכול ליגע אליו שלא חלקו חכמים בדבר ומטעם זה יש לאסור
אפילו הוא בעששית או קבוע בחור שבכותל וכן בנר של שעוה.
ב. ודוקא אחד אבל שנים קורין ביחד שאם בא
האחד להטות (פירוש להטות הנר כדי שיגיע השמן לפתילה) יזכירנו חבירו והוא שקורין בענין
אחד שאז ישגיח האחד במה שיעשה חבירו אבל בשני ענינים לא.
הגה. ויש אומרים דבשני ספרים אפילו בענין
אחד אסור ולכן אסור לומר פיוטים בליל יום טוב שחל להיות בשבת בבית הכנסת וכן נהגו
(מרדכי וסה''ת וסמ''ג והגהות).
ג. אם יש אחר עמו אפילו אינו קורא ואומר
לו תן דעתך עלי שלא אטה מותר והוא הדין אם אומר כן לאשתו.
ד. אדם חשוב שאין דרכו בחול להטות מותר בכל
גוונא.
ה. במדורה אפילו עשרה אין קורין משום דהואיל
ויושבים רחוקים זה מזה ועוד שזנבות האודים סמוכים להם אין זה מכיר כשבא חבירו להבעיר
ולחתות.
ו. תינוקות של בית רבן קורין לאור הנר מפני
שאימת רבן עליהם.
ז. מותר לקרות במה מדליקין לאור הנר שהרי
הוא מזכיר איסור שבת ואיך ישכח.
ח. נוהגים לקרות בליל יום כיפור במחזורים
מפני שאימת יום הכיפורים עליהם.
ט. ליל פסח שחל להיות בשבת מותר לקרות ההגדה
בספר משום דהוי כעין ראשי פרקים דאין עם הארץ שלא תהא שגורה בפיו קצת.
י. הרב יכול לראות לאור הנר מהיכן יקראו
התינוקות ולסדר ראשי הפרשיות בפיו בספר וקורא כל שאר הפרשה על פה וראשי פרשיות לאו
דוקא אלא כל שיודע הפרשה על פה ובקצת צריך לראות בספר שרי שמאחר שאינו מעיין בספר תמיד
אית ליה היכירא ולא אתי להטויי.
יא. כלים הדומים זה לזה וצריך עיון להבחין
ביניהם אסור לבדקן לאור הנר ואפילו להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו אם הם דומים אסור לבדוק.
יב. שמש שאינו קבוע אסור לו לבדוק כוסות
וקערות לאור הנר מפני שאינו מכירן בין בנר שמן זית בין בנר של נפט (פירוש מין זפת לבן
וריחו רע) שאורו רב.
הגה. ויש מתירין בשל נפט אפילו בשמש שאינו
קבוע (טור ובית יוסף בשם הפוסקים).
אבל שמש קבוע מותר לו לבדוק לאור הנר כוסות
מפני שאינו צריך עיון הרבה ואם היה נר של שמן זית אין מורין לו לבדוק ואף על פי שהוא
מותר גזירה שמא יסתפק ממנו.
הגה. נהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים
בפני הנרות משום ביזוי מצוה וכן כתב הרוקח.
סימן רעו - דיני נר שהדליק אינו יהודי בשבת.
ובו ה' סעיפים.
א. אינו יהודי שהדליק את הנר בשביל ישראל
אסור לכל אפילו למי שלא הודלק בשבילו.
הגה. ואין חילוק בזה בין קצב לו שכר או לא
קצב או שעשאו בקבלנות או בשכירות דהואיל והישראל נהנה ממלאכה עצמה בשבת אסור בכל ענין
(הגהות אשירי פרק קמא דשבת ובית יוסף בשם סמ''ג וסה''ת).
אבל אם הדליקו לצרכו או לצורך חולה ישראל
אפילו אין בו סכנה.
הגה. או לצורך קטנים דהוא כחולה שאין בו
סכנה (מרדכי פרק קמא דשבת).
מותר לכל ישראל להשתמש לאורו והוא הדין לעושה
מדורה לצרכו או לצורך חולה ויש אוסרים במדורה משום דגזרינן שמא ירבה בשבילו.
הגה. מיהו אם עשה אינו יהודי בבית ישראל
מדעתו אין הישראל צריך לצאת אף על פי שנהנה מן הנר או מן המדורה.
ב. ישראל ואינו יהודי שהסבו יחד והדליק אינו
יהודי נר אם רוב אינם יהודים מותר להשתמש לאורו ואם רוב ישראל או אפילו מחצה על מחצה
אסור ואם יש הוכחה שלצורך אינו יהודי מדליקה כגון שאנו רואים שהוא משתמש לאורה אף על
פי שרוב ישראל מותר.
הגה. יש אומרים דמותר לומר לאינו יהודי להדליק
לו נר לסעודת שבת משום דסבירא ליה דמותר אמירה לאינו יהודי אפילו במלאכה גמורה במקום
מצוה (ר''ן סוף פרק ר' אליעזר דמילה בשם העיטור) שעל פי זה נהגו רבים להקל בדבר לצוות
לאינו יהודי להדליק נרות לצורך סעודה בפרט בסעודת חתונה או מילה ואין מוחה בידם ויש
להחמיר במקום שאין צורך גדול דהא רוב הפוסקים חולקים על סברא זו. ועיין לקמן סימן ש''ז.
ג. אם אומר אדם לעבדו או לשפחתו לילך עמו
והדליקו הנר אף על פי שגם הם צריכים לו אין זה לצורך האינו יהודי כיון שעיקר ההליכה
בשביל ישראל.
הגה. ומותר לומר לאינו יהודי לילך עמו ליטול
נר דלוק כבר הואיל ואינו עושה רק טלטול הנר בעלמא (רבינו ירוחם והגהות מרדכי פרק קמא
דשבת והגהות מיימוני פרק ו').
ד. אם יש נר בבית ישראל ובא אינו יהודי והדליק
נר אחר מותר להשתמש לאורו בעוד נר ראשון דולק אבל לאחר שיכבה הראשון אסור להשתמש לאור
השני וכן אם נתן שמן בנר הדולק מותר להשתמש עד כדי שיכלה השמן שהיה בו כבר ואחר כך
אסור.
הגה. ומותר למחות באינו יהודי שבא להדליק
נר או להוסיף שמן.
ה. בארצות קרות מותר לאינו יהודי לעשות מדורה
בשביל הקטנים ומותרין הגדולים להתחמם בו ואפילו בשביל הגדולים מותר אם הקור גדול שהכל
חולים אצל הקור ולא כאותם שנוהגים היתר אף על פי שאין הקור גדול ביום ההוא.
סימן רעז - שלא לגרום כיבוי הנר. ובו ה'
סעיפים.
א. נר שמונח אחורי הדלת אסור לפתוח הדלת
(רמב''ם פרק ה' ומרדכי פרק כ''ב ובית יוסף בשם סמ''ג) שמא יכבנו הרוח. אבל לנעול הדלת
כנגדו מותר (תרומת הדשן סימן כ''ט) והוא הדין בחלון שכנגד הנר שעל השלחן (מרדכי פרק
כ''ב ובית יוסף בשם תוספות וטור). ואם הוא קבוע בכותל שאחורי הדלת אסור לפתוח הדלת
ולנעלו כדרכו שמא תהא הדלת נוקשת עליו ותכבנו אלא פותח ונועל בנחת ואם הוא קבוע בדלת
עצמו שפתיחתו ונעילתו מקרב השמן לנר או מרחיקו ממנו אסור לפתחו ולנעלו.
הגה. ובנר של שעוה מותר לפתוח ולנעול אף
על פי שהוא קבוע בדלת.
ב. אסור לפתוח הדלת כנגד המדורה שהיא קרובה
קצת אל הדלת ואפילו אין שם אלא רוח מצויה אבל אם היה פתוח כנגדה מותר לסגרו ואין בו
משום מכבה.
ג. שכח נר על הטבלא מנער את הטבלא והוא נופל
אפילו אם הוא דולק רק שלא יכוין לכבותו.
הגה. וטוב לעשותו על ידי אינו יהודי במקום
שאינו צריך כל כך.
ובלבד שיהא נר של שעוה וכיוצא בו או שלא
יהא בו שמן אבל אם יש בו שמן אי אפשר שלא יקרבנו אל הפתילה ונמצא מבעיר ואם הניחו עליה
מדעת אסור לנערה שהרי הטבלא היא בסיס (פירוש דבר הנושא דבר אחר תרגום ואת כנו וית בסיסיה)
לדבר האסור.
הגה. ומכל מקום מותר ליגע בטבלא הואיל ואינו
מטלטל הנר והוא הדין שמותר ליגע במנורה שבבית הכנסת והנרות דולקות עליו ובלבד שלא ינענע
(מרדכי פרק כ''ב).
ד. מותר להניח נר של שבת מבעוד יום על גבי
אילן וידלק שם בשבת דליכא למיחש דלכשיכבה לשקליה מיניה ונמצא משתמש במחובר אבל אין
מניחין נר של יום טוב על גבי אילן דשקיל ומנח ליה ונמצא משתמש באילן.
ה. מותר לכפות קערה על גבי הנר בשבת כדי
שלא יאחוז האור בקורה.
סימן רעח - שיכול לכבות הנר בשביל החולה.
ובו סעיף אחד.
א. מותר לכבות הנר בשביל שיישן החולה שיש
בו סכנה.
סימן רעט - דיני טלטול הנר בשבת. ובו ז'
סעיפים.
א. נר שהדליקו בו באותה שבת אף על פי שכבה
אסור לטלטלו וכן מותר השמן שבנר שהדליקו בו באותה שבת אסור לטלטלו ולהסתפק ממנו באותה
שבת.
ב. נר זה שאמרנו שאסור לטלטלו אפילו לצורך
גופו ולצורך מקומו אסור ויש מי שהתיר ולא נראו דבריו.
הגה. ויש אומרים דמי שהוא איסטניס והנר מאיס
עליו מותר להוציאו דהוי לדידיה כגרף של רעי והמחמיר לא הפסיד (מרדכי ריש ביצה).
ג. לטלטל נר על ידי שנותנין עליו לחם בשבת
אסור ואם נתן עליו הלחם מבעוד יום יש מי שמתיר לטלטלו בשבת על ידי לחם זה ואין לסמוך
עליו.
ד. אם התנה מערב שבת על נר זה שיטלטלנו משיכבה
מותר לטלטלו אחר שכבה.
הגה. ויש אומרים דלא מהני תנאי וכן נוהגין
במדינות אלו ודין התנאי עיין לקמן סימן תרל''ח (הגהות אשירי פרק כירה ורבינו ירוחם
חלק ב' וכל בו) ונוהגין לטלטלו על ידי אינו יהודי ואין בזה משום איסור אמירה לאינו
יהודי הואיל והמנהג כך הוי כאלו התנה עליו מתחלה ושרי. כן נראה לי.
ה. נר שהדליקו בשבת לחיה ולחולה וילדה החיה
ונתרפא החולה מותר לטלטלו אם כבה והוא הדין למדליק בשבת בשוגג וכבה שמותר לטלטלו.
ו. נר שלא הדליקו בו באותה שבת אפילו הוא
של חרס דמאיס ואפילו הוא של נפט דמסריח מותר לטלטלו דמוקצה מחמת מיאוס מותר.
ז. מנורה בין גדולה בין קטנה אם היא של פרקים
אין מטלטלין אותה דחיישינן שמא תפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי ואפילו אם אינה
של פרקים אלא יש בה חריצים סביב ודומה לשל פרקים אסור לטלטלה.
סימן רפ - תשמיש המטה בשבת. ובו ב' סעיפים.
א. תשמיש המטה מתענוגי שבת הוא לפיכך עונת
תלמידי חכמים הבריאים מליל שבת לליל שבת.
ב. מותר לבעול לכתחלה בתולה בשבת ואין בו
משום חובל ולא משום צער לה.
סימן רפא - שלא יכרע בולך אנחנו מודים. ובו
סעיף אחד.
א. אין לשחות בולך לבדך אנחנו מודים שאין
לשחות אלא במקומות שאמרו חכמים.
הגה. ונוהגים שבשבת מאחרין יותר לבוא לבית
הכנסת מבחול משום דבתמיד של ימות החול נאמר בבוקר ואצל שבת נאמר וביום השבת דמשמע איחור
(מרדכי פרק כ''ב) ונוהגין להרבות בזמירות של שבת כל מקום לפי מנהגו ובכל דבר אם לא
אמרו אין מחזירין אותו מלבד אם לא אמר לאל אשר שבת וכו' מחזירין אותו ויש להאריך ולהנעים
בזמירות ואין למחות במאריך בהם אף על פי שהמוחה מכוין משום ביטול תורה (אור זרוע) ומכל
מקום בשבת ויום טוב לא יאריך יותר מדאי כדי שיאכלו קודם שעה ששית כדלקמן סימן רפ''ח.
סימן רפב - קריאת התורה והמפטיר בשבת. ובו
ז' סעיפים.
א. מוציאין ספר תורה וקורין בו שבעה ואם
רצה להוסיף מוסיף.
הגה. והוא הדין ביום טוב מותר להוסיף על
מנין הקרואים (רמב''ם פרק י''ב מהלכות תפלה ותשובת מהר''ם ובית יוסף) ויש אומרים דביום
טוב אין להוסיף (ר''ן פרק הקורא) וכן נהגו במדינות אלו מלבד בשמחת תורה שמוסיפין הרבה
גם בכל יום טוב אין המפטירין ממנין הקרואים כדלקמן.
ב. מותר לקרות עולים הרבה אף על פי שקרא
זה מה שקרא זה וחוזר ומברך אין בכך כלום.
הגה. ויש אוסרים (מרדכי סוף מגילה) וכן נהגו
במדינות אלו חוץ מבשמחת תורה שנהגו להרבות בקרואים ונהגו כסברא הראשונה.
ג. הכל עולים למנין שבעה אפילו אשה וקטן
שיודע למי מברכין אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור.
הגה. ואלו דוקא מצטרפים למנין הקרואים אבל
לא שיהיו כולם נשים או קטנים (ר''ן וריב''ש). ודין עבד כנעני כדין אשה אבל אם אמו מישראל
מותר לעלות (הגהות מיימוני פרק י''ב מהלכות תפלה). ואסור לקרות בראש מגולה ואין איסור
לקרות עם הארץ נכבד עשיר וגדול הדור לפני תלמיד חכם כי אין זה בזיון לתלמיד חכם רק
כבוד לתורה שמתכבדת באנשים גדולים (אור זרוע). וממזר מותר לעלות לספר תורה (מהר''א
מפראג). ועיין לעיל סימן קל''ז מסדר הקרואים.
ד. נוהגים לקרות שבעה ולגמור עמהם הפרשה
ואומר קדיש וחוזר וקורא עם המפטיר מה שקרא השביעי.
הגה. וכן נוהגים ביום טוב שאין מפטיר ממנין
הקרואים אבל בחול שאסור להוסיף על מנין הקרואים השלישי הוא מפטיר וביום שמוציאין ב'
ספרים או ג' המפטיר קורא באחרונה וקטן יכול לקרות בפרשת המוספין או בד' פרשיות שמוסיפין
באדר וכן נוהגים (ר''ן ומרדכי פרק ב' דמגילה) אף על פי שיש חולקים ואומרים קדיש קודם
שעולה המפטיר ואין חילוק בזה בין הוסיפו על מנין הקרואים או לא ובין מוציאין ספר תורה
אחד או שנים (בית יוסף בשם הר''ר ישעיה והרא''ש ורבינו ירוחם).
ה. אם לא נמצא מי שיודע להפטיר אלא אחד מאותם
שעלו לקרות בתורה וכבר אמר שליח ציבור קדיש אחר קריאת הפרשה זה שרוצה להפטיר צריך לחזור
ולקרות ויברך על קריאתו תחלה וסוף.
הגה. אבל אם לא אמר קדיש יפטיר מי שעלה לשביעי
אם יודע ואם יש אחרים שיודעים להפטיר לא יפטיר מי שעלה כבר (אור זרוע).
ו. אם טעה שליח ציבור וסיים הפרשה עם הששי
ואמר קדיש אין צריך לקרות עוד אחר אלא יקרא עם המפטיר מה שקרא עם הששי דקיימא לן מפטיר
עולה למנין שבעה.
ז. קרא הפרשה בתפלת שחרית בשבת ודילג פסוק
אחד חוזר וקורא הוא ושנים עמו ואפילו הפטיר והתפלל מוסף חוזר וקורא.
סימן רפג - למה אין מוציאין שני ספרי תורה
בשבת. ובו סעיף אחד.
א. מה שאין מוציאין בשבת ספר שני לקרות פרשת
המוספים מפני שאין בה אלא שני פסוקים.
סימן רפד - דיני הפטרה וברכותיה. ובו ז'
סעיפים.
א. מפטירין בנביא מענינה של פרשה ואין פוחתין
מכ''א פסוקים אלא אם כן סליק ענינא בבציר מהכי כגון עולותיכם ספו על זבחיכם.
הגה. ודוקא בשבת בעינן כ''א פסוקים ג' פסוקים
לכל אחד מן הקרואים אבל ביום טוב שקורין ה' סגי בט''ו פסוקים (מהר''ם פאדוא''ה) ולא
נתקנה ההפטורה רק בצבור אחר שקראו בתורה (תשובת הרמב''ן סימן קצ''ט) אבל בלאו הכי אסור
לקרות עם הברכות שלפניה ולאחריה אבל בלא ברכה שרי.
ב. אם חל ראש חודש בשבת אין המפטיר מזכיר
של ראש חודש כלל ויש אומרים שאף על פי שאינו מזכיר בחתימה של ראש חודש מזכירין אותו
בתוך הברכה שאומר את יום המנוח הזה ואת יום ראש חודש הזה והמנהג כסברא הראשונה.
ג. צריך לכוין לברכות הקוראים בתורה ולברכות
המפטיר ויענה אחריהם אמן ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות שחיסר מנינם בשבת.
ד. קטן יכול להפטיר.
הגה. ואם קראו למפטיר מי שאינו יודע לומר
ההפטרה יכול אחר לאומרה אבל לכתחלה אסור לעשות כן.
ה. אם נשתתק המפטיר באמצע ההפטרה הבא לסיימה
לא יתחיל ממקום שפסק הראשון אלא צריך לחזור להתחיל ממקום שהתחיל הראשון כמו בספר תורה.
הגה. ושנים לא יאמרו ההפטרה בפעם אחת דתרי
קלי לא משתמעי (ריב''ש סימן ל''ז).
ו. אין המפטיר מפטיר עד שיגמור הגולל לגלול
הספר תורה.
ז. בשבת שהפרשיות מחוברות מפטירין בהפטרת
פרשה שניה.
הגה. ועיין לקמן סימן תכ''ח. ונהגו להזכיר
אחר קריאת התורה נשמת המתים ולברך העוסקים בצרכי צבור כל מקום לפי מנהגו (שבולי הלקט
והגהות מרדכי פרק קמא דשבת). ונוהגין לומר יקום פורקן ואין בזה משום איסור תחנה בשבת.
וגם כן נוהגין לומר אב הרחמים ובכל יום שאין אומרים בו צדקתך וצדקתך אין אומרים אותו
וכן כשיש חתונה או מילה ויש מקומות שאין אומרים אותו כשמברכין החדש מלבד בימי הספירה
והולכים בכל זה אחר המנהג.
סימן רפה - לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום.
ובו ז' סעיפים.
א. אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה כל
שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות
ודיבן.
ב. אם למד הפרשה בפירוש רש''י חשוב כמו תרגום
וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש''י.
ג. מיום ראשון ואילך חשוב עם הצבור.
ד. מצוה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל
בשבת ואם לא השלים קודם אכילה ישלים אחר אכילה עד המנחה ויש אומרים עד רביעי בשבת ויש
אומרים עד שמיני עצרת (דהיינו בשמחת תורה שאז משלימים הצבור).
ה. יכול לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום
בשעת קריאת התורה (ועיין לעיל סימן קמ''ו).
ו. מלמדי תינוקות אין צריכים לחזור ולקרות
הפרשה בשבת.
ז. אין צריך לקרות פרשת יום טוב.
הגה. וכן אין צריך לקרות ההפטורות (מרדכי
הלכות קטנות) ומכל מקום נהגו לקרות ההפטרה ובשבת של חתונה יקרא ההפטרה של שבת ולא שוש
אשיש (פסקי מהרא''י סימן ק''א).
סימן רפו - דיני תפלת מוסף בשבת. ובו ה'
סעיפים.
א. זמן תפלת מוסף מיד אחר תפלת השחר ואין
לאחרה יותר מעד סוף ז' שעות ואם התפלל אותה אחר שבע שעות נקרא פושע ואף על פי כן יצא
ידי חובתו מפני שזמנה כל היום ואם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה אין לה תשלומין ויש
בה נשיאת כפים.
הגה. ואם התפלל אותה קודם תפלת שחרית יצא
(אוהל מועד בשם הרשב''א ור''י פרק תפלת השחר).
ב. כל יחיד חייב להתפלל תפלת המוספין בין
אם יש צבור בעיר או לא.
הגה. ואחר כך חוזר השליח ציבור התפלה כמו
בשאר תפלות (בית יוסף בשם שבולי לקט).
ג. מותר לטעום קודם תפלת המוספין דהיינו
אכילת פירות או אפילו פת מועט אפילו טעימה שיש בה כדי לסעוד הלב אבל סעודה אסור.
ד. היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת
של מוספין כגון שאיחר מלהתפלל תפלת מוסף עד ו' שעות (ומחצה, טור) שהוא זמן תפלת מנחה
צריך להתפלל של מנחה תחלה ואחר כך של מוסף.
הגה. ומיהו אם הקדים של מוסף יצא (בית יוסף
בשם הרשב''א).
ויש אומרים דהיינו דוקא שצריך עתה להתפלל
שתיהן כגון שרוצה לאכול ואסור לו לאכול עד שיתפלל מנחה אבל אם אינו צריך עתה להתפלל
מנחה יכול להקדים של מוסף.
הגה. ומיהו אם הגיע מנחה קטנה יתפלל מנחה
תחלה (הר''י והרא''ש בשם ירושלמי).
ויש מי שהורה שאין עושים כן בצבור להקדים
תפלת מנחה לתפלת מוסף כדי שלא יטעו.
ה. בשבת ויום טוב אין אומרים ברכו אחר קדיש
בתרא (ועיין לעיל סימן קל''ג).
סימן רפז - ניחום אבלים וביקור חולים בשבת.
ובו סעיף אחד.
א. יכולים לנחם אבלים בשבת וכן יכולים לבקר
את החולה ולא יאמר לו כדרך שאומר לו בחול אלא אומר לו שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה
לבוא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום.
הגה. ויש אומרים דאין צריך לומר ורחמיו מרובים
וכו' וכן נהגו (רמב''ם פרק כ''ד).
סימן רפח - דין תענית ודין תענית חלום בשבת.
ובו י' סעיפים.
א. אסור להתענות בשבת עד ו' שעות.
הגה. ואפילו לומד ומתפלל אסור (מרדכי פרק
קמא דשבת).
ב. יש אומרים שאדם שמזיק לו האכילה דאז עונג
הוא לו שלא לאכול לא יאכל.
הגה. וכן מי שיש לו עונג אם יבכה כדי שילך
הצער מלבו מותר לבכות בשבת (אגור בשם שבולי לקט).
ג. אדם המתענה בכל יום ואכילה בשבת צער הוא
לו מפני שינוי וסת (פירוש דבר קבוע) יש אומרים שראו כמה חסידים ואנשי מעשה שהתענו בשבת
מטעם זה וכן אמרו שכך היה עושה הרב ר' יהודה החסיד ז''ל.
ד. מותר להתענות בו תענית חלום כדי שיקרע
גזר דינו וצריך להתענות ביום ראשון כדי שיתכפר לו מה שביטל עונג שבת ואם תשש כחו ואינו
יכול להתענות ב' ימים רצופים לא יתענה ביום ראשון ויתענה אחר כך.
הגה. וכל שכן אם היה ביום ראשון חנוכה או
ראש חודש או פורים או יום טוב אפילו יום טוב שני של גליות שאין להתענות עד אחר כך ויש
אומרים מי שישן שינת צהרים וחלם לו חלום רע יתענה מחצי היום עד חצי הלילה ואז יבדיל
וביום הראשון יתענה כאלו התענה כל יום השבת (מ''כ).
ה. יש אומרים שאין להתענות תענית חלום בשבת
אלא על חלום שראהו תלת זימני ויש אומרים שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת שאין
אנו בקיאים בפתרון חלומות לידע איזה טוב ואיזה רע והעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים
שעל שלשה חלומות מתענים בשבת ואלו הן הרואה ספר תורה שנשרף או יום הכיפורים בשעת נעילה
או קורות ביתו או שיניו שנפלו ויש אומרים הרואה יום הכיפורים אפילו שלא בשעת נעילה
ויש אומרים הרואה שקורא בתורה ויש אומרים הרואה שנושא אשה והא דרואה שיניו שנפלו דוקא
שיניו אבל הרואה לחייו שנשרו חלום טוב הוא דמתו היועצים עליו רעה ונראה לי שהחלומות
שאמרו בפרק הרואה שהם רעים גם עליהם מתענין בשבת.
ו. המתענה בשבת אומר עננו אחר סיום תפלתו
בלא חתימה וכוללו באלהי נצור.
הגה. ויאמר אחר תפלתו רבון העולמים גלוי
וכו' כמו בחול (אור זרוע הלכות תענית).
ז. אם הקדימה לאכול הוא עונג לו כגון שנתעכלה
סעודת הלילה יקדים ואם האיחור עונג לו כגון שעדיין לא נתעכל יאחר.
הגה. וכן מי שיש לו סעודות כל יום כמו בשבת
ישנה בשבת להקדים או לאחר (גמרא פרק כ''ב וטור).
ח. אין מתענין על שום צרה מהצרות כלל.
ט. אין צועקים ולא מתריעין בו על שום צרה
חוץ מצרת המזונות שצועקים עליה בפה בשבת ולא בשופר וכן עיר שהקיפוה אנסין או נהר וספינה
המטורפת בים ואפילו על יחיד הנרדף מפני אנסין או לסטים או רוח רעה זועקין ומתחננין
בתפלות בשבת אבל אין תוקעין אלא אם כן תוקעין לקבץ העם לעזור לאחיהם ולהצילם (ועיין
לקמן סימן תקע''ו סעיף י''ג).
י. נרדף מפני רוח רעה שאמרו לאו דוקא דהוא
הדין לכל חולה שיש בו סכנה היו זועקים ומתחננין וכן נהגו לומר מצלאים בשבת על חולים
המסוכנים סכנת היום.
הגה. וכן מותר לברך החולה המסוכן בו ביום
(ליקוטי מהר''י ברי''ן ובית יוסף בשם הר''ן פרק ג' דתענית).
סימן רפט - סדר סעודת שחרית של שבת. ובו
ב' סעיפים.
א. יהיה שלחנו ערוך ומטה מוצעת יפה ומפה
פרוסה כמו בסעודת הלילה ויברך על היין בורא פרי הגפן והוא נקרא קידושא רבא ואחר כך
יטול ידיו (ועיין לעיל סימן רע''א סעיף י''ב בהג''ה) ויבצע על לחם משנה כמו בלילה ויסעוד
וגם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה ושלא יטעום קודם לו כלום כמו בקידוש הלילה ומיהו
לשתות מים בבוקר קודם תפלה מותר מפני שעדיין לא חל עליו חובת קידוש.
הגה. ועיין לעיל כל דיני קידוש סימן רע''א
ער''ב רע''ג.
ב. במקום שאין יין מצוי הוי שכר ושאר משקין
חוץ מן המים חמר מדינה ומקדשין עליו ואם אין לו שכר ושאר משקין אוכל בלא קידוש.
סימן רצ - בשבת ישלים מאה ברכות בפירות.
ובו ב' סעיפים.
א. ירבה בפירות ומגדים ומיני ריח כדי להשלים
מנין מאה ברכות.
הגה. ואם רגיל בשינת צהרים אל יבטלנו כי
עונג הוא לו.
ב. אחר סעודת שחרית קובעים מדרש לקרות בנביאים
ולדרוש בדברי אגדה ואסור לקבוע סעודה באותה שעה.
הגה. ופועלים ובעלי בתים שאינן עוסקים בתורה
כל ימי השבוע יעסקו יותר בתורה בשבת מתלמידי חכמים העוסקים בתורה כל ימי השבוע והתלמידי
חכמים ימשיכו יותר בעונג אכילה ושתיה קצת דהרי הם מתענגים בלימודם כל ימי השבוע (בית
יוסף סימן רפ''ח בשם ירושלמי).
סימן רצא - דין שלש סעודות. ובו ו' סעיפים.
א. יהא זהיר מאד לקיים סעודה שלישית ואף
אם הוא שבע יכול לקיים אותה בכביצה ואם אי אפשר לו כלל לאכול אינו חייב לצער את עצמו
והחכם עיניו בראשו שלא ימלא בטנו בסעודת הבוקר כדי ליתן מקום לסעודה שלישית.
הגה. ומי שלא אכל בליל שבת יאכל שלש סעודות
ביום השבת (הרא''ש פרק ערבי פסחים).
ב. זמנה משיגיע זמן המנחה דהיינו משש שעות
ומחצה ולמעלה ואם עשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית.
הגה. יש אומרים דאסור לשתות מים בין מנחה
למעריב בשבת דאז חוזרות הנשמות לגיהנם ועל כן אין לאכול סעודה שלישית בין מנחה למעריב
אלא יאכל אותה קודם מנחה (תוספות והרא''ש ומרדכי פרק ערבי פסחים) ויש אומרים דיותר
טוב להתפלל מנחה תחלה (רמב''ם וטור והגהות מרדכי והגהות מיימוני פרק ל' ואגור) וכן
נוהגים לכתחלה בכל מדינות אלו ומכל מקום אין לשתות מים מן הנהרות אבל בבית שרי וכל
שכן שאר משקין דשרי (הגהות מיימוני פרק ל') ויש אומרים דאין אסור אלא תוך י''ב חודש
על אביו ואמו (אגודה ומרדכי פרק ערבי פסחים) ויש אומרים דאיסור זה של שתיית מים אינו
רק בערב שבת (תוספות והרא''ש ומרדכי בשם ר' משולם והגהות מיימוני).
ג. אם נמשכה סעודת הבוקר עד שהגיע זמן המנחה
יפסיק הסעודה ויברך ברכת המזון ויטול ידיו ויברך ברכת המוציא ויסעוד ונכון הדבר שאם
לא היה עושה כן מאחר שנמשכה סעודת הבוקר עד אותה שעה לא היה יכול לאכול אחר כך אלא
אכילה גסה.
הגה. אבל מי שיודע שאפשר לאכול אחר שיתפלל
מנחה עם הצבור לא יעשה סעודה שלישית קודם מנחה מיהו אם עשאה יצא.
ד. אין צריך לקדש בסעודה שלישית אבל צריך
לבצוע על שתי ככרות.
הגה. ואם סועד הרבה פעמים בשבת צריך לכל
סעודה ב' ככרות (אבודרהם ומיימוני) ולפחות לא יהיה לו בסעודה שלישית פחות מככר אחד
שלם (טור ומרדכי פרק כל כתבי) ומזה פשט המנהג להקל לבצוע בסעודה שלישית רק בככר אחד
שלם אבל יש להחמיר ליקח שנים.
ה. צריך לעשותה בפת ויש אומרים שיכול לעשותה
בכל מאכל העשוי מאחד מחמשת מיני דגן ויש אומרים שיכול לעשותה בדברים שמלפתים בהם הפת
כבשר ודגים אבל לא בפירות ויש אומרים דאפילו בפירות יכול לעשותה וסברא ראשונה עיקר
שצריך לעשותה בפת אלא אם כן הוא שבע ביותר.
הגה. או במקום שאי אפשר לו לאכול פת כגון
בערב פסח שחל להיות בשבת שאסור לו לאכול פת לאחר מנחה כדלקמן בהלכות פסח (מהרי''ל הלכות
פסח).
ו. נשים חייבות בסעודה שלישית.
סימן רצב - דין תפלת מנחה בשבת. ובו ב' סעיפים.
א. במנחה אומרים אשרי ובא לציון ואני תפלתי
וגו' ומוציאין ספר תורה וקורין ג' אנשים י' פסוקים מפרשה הבאה ואפילו חל יום טוב להיות
בשבת קורין בפרשה הבאה ולא בשל יום טוב.
ב. אומרים צדקתך ואם חל בו יום שאילו היה
חול לא היו אומרים בו במנחה נפילת אפים אין אומרים צדקתך.
הגה. ונהגו שלא לקבוע מדרש בין מנחה למעריב
אבל אומרים פרקי אבות בקיץ ושיר המעלות בחורף וכל מקום לפי מנהגו.
