שלחן ערוך הלכות שכירות פועלים סימן שלא-שלט
סימן שלא - השוכר פועלים ינהג עמהם כמנהג
המדינה. ובו ג' סעיפים.
א השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב
מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו יכול לכופן אפילו הוסיף על שכרן כיון שלא התנה
כן בשעה ששכרן.
הגה. לא היה מנהג בעיר או שאמר להן אני שוכר
אתכם כדין תורה חייבין לצאת מביתם בזריחת השמש ולעשות מלאכה עד צאת הכוכבים ובערב שבת
מקדים עצמו לביתו שיוכל למלאות לו חבית של מים ולצלות לו דג קטן ולהדליק את הנר לא
היה מנהג בעיר אבל רוב אנשי העיר באו ממקום שיש שם מנהג אזלינן בתר מנהג העיר שבאו
משם הלך ממקום שנהגו להשכים ולהעריב למקום שנהגו שלא להשכים ולהעריב או איפכא אזלינן
בתר המקום ששכר שם הפועלים ואינו קרוי מנהג אלא דבר השכיח ונעשה הרבה פעמים אבל דבר
שאינו נעשה רק פעם אחת או שני פעמים אינו קרוי מנהג.
ב מקום שנהגו לזון יזון לספק בגרוגרות או
בתמרים וכיוצא בהם יספק הכל כמנהג המדינה.
ג השוכר את הפועל ואמר לו כאחד וכשנים מבני
העיר מחשבין היתר שבשכירות והפחות שבשכירות ומה שביניהם נותן החצי כגון אם היתר בשש
והפחות בארבע נותן להם חמש.
סימן שלב - דין האומר לשלוחו צא ושכור לי
פועלים ושכרן יותר ממה שאמר לו. ובו ו סעיפים.
א אמר לשלוחו צא ושכור לי פועלים בשלשה והלך
ושכרן בארבעה אם אמר להם השליח שכרכם עלי נותן להם ארבעה ונוטל מבעל הבית שלשה ומפסיד
אחד מכיסו ואם אמר להם שכרכם על בעל הבית נותן להם ב"ה כמנהג המדינה היה במדינה
מי שנשכר בג' ומי שנשכר בד' אינו נותן להם אלא ג' ויש להם תרעומת על השליח ובמה דברים
אמורים כשאין מלאכתן ניכרת אבל אם היתה מלאכתן ניכרת והרי שוה ד' נותן להם ב"ה
ד' שאילו לא אמר להם שלוחו ארבעה לא טרחו ועשו שוה ארבעה.
ב אמר לו בעל הבית שכור לי בארבעה והלך השליח
ושכר בשלשה אע"פ שמלאכתן שוה ד' אין להם אלא ג' שהרי קבלו על עצמם ויש להם תרעומת
על השליח.
ג אמר לו בע"ה בג' והלך השליח ואמר
להם בד' ואמרו הרינו כמו שאמר בעל הבית אין דעתם אלא שיתן בעל הבית יתר על ארבעה לפיכך
שמין מה שעשו אם שוה ארבעה נוטלין ארבעה מבעל הבית ואם אינו שוה או שאינו ידוע אין
להם אלא שלשה.
הגה. ואם אמר השליח שכרכם עלי בכל ענין נותן
להם ארבעה וכן אם לא היו פועלים נשכרים רק בארבעה.
ד אמר לו בעל הבית בארבעה והלך השליח ואמר
להם בג' ואמרו לו כמו שאמר בעל הבית אע"פ שמלאכתן שוה ארבעה אין להם אלא ג' שהרי
שמעו ג' וקבלו עליהם.
הגה. בעה"ב שאמר לפועלים עשו עמי מלאכה
בארבעה כמו שעשו חביריכם ואמרו כמו שעשו חבירינו ואשתכח דיהיב להו יותר צריך ליתן לאלו
כמו לחבריהם בעל הבית שהטעה פועלים ואמר להם עשו עמי בד' כמו ששאר פועלים נשכרים ונמצאו
שנשכרים ביותר או שהפועלים הטעו בע"ה בכה"ג הוי כאילו לא שכרו זה את זה כלל
ונותן להם כפחות שבפועלים ב"ה ששכר פועלים וא"ל ליתן לו חפץ בשכרו יכול ליתן
לו אח"כ דמיו הואיל ולא משך החפץ לא קנאו.
ה שכר ב"ה בעצמו בסלע ונזדלזלה המלאכה
והראה להם ב"ה פנים זועפות ופייסוהו בדברים אינו יכול לומר לא נתפייסתי אלא על
דעת שתפחתו משכרכם כפי הזול שהם יאמרו לא פייסנוך אלא לדעת שנעשה המלאכה טובה וכן עשינו.
הגה. ויש מחלקין דאם בעל הבית אמר בפירוש
איני נותן לכם אלא כך והיה יכול לחזור בלא תרעומות אע"ג דחזרו ופייסוהו אינו נותן
אלא כמה שאמר.
וכן אם הוקרה המלאכה והם הראו לו פנים זועפות
ופייסם בדברים אינם יכולים לומר לא נתפייסנו אלא על דעת שתוסיף על שכרינו כפי היוקר
שהוא ישיב לא פייסתי אלא על דעת להוסיף לכם אכילה ושתיה וכן עשיתי.
ו אם המלאכה שוה ה' ושכרם בד' והוזלה ועמדה
על ד' נותן להם ד' וכן אם שכרן ביותר דינר מהראוי והוקרה המלאכה אינם יכולים לומר גם
עתה תוסיף לנו דינר יותר מהראוי לפי היוקר של עכשיו.
סימן שלג - השוכר את הפועל ובא הפועל לחזור
קודם שהתחיל או אחר כן. ובו ח' סעיפים.
א השוכר את הפועלים והטעו את בעה"ב
או בעל הבית הטעה אותם אין להם זה על זה אלא תרעומות.
הגה. וי"א דאם משך ב"ה כלי אומנות
שעושה בהם מלאכה אין הב"ה יכול לחזור בו ולא הפועל אם הוא קבלן אבל אם הוא שכיר
יום יכול לחזור כמו שיתבאר מיהו יכול לעכב כלי אומנתו ולשכור אחרים.
בד"א בשלא הלכו אבל הלכו החמרים ולא
מצאו תבואה פועלים ומצאו שדה כשהיא לחה או ששכרם להשקות השדה ומצאוהו שנתמלא מים אם
ביקר ב"ה מלאכתו מבערב ומצאה שצריכה פועלים אין לפועלים כלום ומה בידו לעשות ואם
לא ביקר נותן להם שכרן כפועל שאינו דומה הבא טעון לבא ריקן ועושה מלאכה לבטל.
ב בד"א שאין להם עליו אלא תרעומות בשלא
הלכו דוקא בשלא היו יכולים להשכיר עצמם אמש כששכרם ב"ה זה אבל אם היו נשכרים אמש
ועכשיו אינם נשכרים כלל ה"ז כדבר האבוד להם ונותן להם שכרם כפועל בטל ואם נשכרים
בפחות משלם הפחת ואם הלכו ודוקא שהלכו עצמם אבל לא שלוחם אע"פ שלא היו מוצאים
להשכיר עצמם אמש נותן להם שכרם כפועל בטל והוא שעכשיו אינם נשכרים כלל אבל אם מוצאים
מי ששכירם בשכירותו אין להם אלא תרעומת ויש חולקין ואם אינם מוצאים להיות נשכרים אלא
בפחות משלם לה הפחת וכל אלו הדינים כשלא ביקר בעה"ב מלאכתו מבערב שהוא בפשיעתו
אבל אם לא היתה פשיעת בעל הבית בדבר כלל ה"ז אנוס ונפטר כמו שנתבאר.
הגה. ועיין ל' סי' של"ד סעיף ב' מלמד
שהשכיר עצמו לשני שנים והתחיל שנה ראשונה מקרי התחלה גם לשנה שניה וה"ה כל פועל.
ג התחיל הפועל במלאכה וחזר בו בחצי היום
חוזר ואפילו קבל כבר דמי שכירותו ואין בידו לשלם לבעל הבית יכול לחזור בו והמעות חוב
עליו שנאמר כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים.
הגה. ומה"ט אסור לפועל אפילו מלמד או
סופר להשכיר עצמו להיות בבית בעל הבית בקבע שלשה שנים.
ד כיצד דין הפועל שחזר בו אחר שהתחיל שמין
לו מה שעשה ונוטל ואם קבלן הוא שמין לו את שעתיד לעשות בין שהוזלה בעת ששכרו בין שלא
הוזלה בין שהוזלה המלאכה אח"כ בין שלא הוזלה שמין לו מה שעתיד לעשות כיצד קבל
ממנו קמה לקצור בשתי סלעים קצר חציה והניח חציה בגד לארוג בשתי סלעים ארג חציו והניח
חציו שמין לו מה שעתיד לעשות אם היה שוה ו' דינרים נותן לו שקל או יגמרו את מלאכתן
ואם היה הנשאר יפה שני דינרים אינו נותן אלא סלע שהרי לא עשו אלא חצי מלאכה.
הגה. ובע"ה החוזר בו דינו כקבלן שידו
על התחתונה.
ה בד"א בדבר שאינו אבוד אבל בדבר האבוד
כגון פשתן להעלות מהמשרה או ששכר חמור להביא חלילין למת או לכלה וכיוצא בהם אחד פועל
ואחד קבלן אינו יכול לחזור בו אא"כ נאנס כגון שחלה או ששמע שמת לו מת ומיהו אינו
צריך לשלם להם כל שכרם רק מה שעשו וידם על העליונה ואם חזר בע"ה וקבלן לאחר שעבר
האונס סתם וחזרו ועשו אח"כ מלאכתן צריך לשלם להן כל מלאכתן ואינו מנכה להן כלום
אבל בלא"ה מנכה לו כל ימי חליו או אנסו אע"פ שלא חזר בו הפועל וה"ה
למלמד שחלה שמנכין לו דמי חליו ומיהו אם כבר קבל הפועל או המלמד שכרו י"א דאינו
צריך להחזיר ומלמד החוזר בו מקרי דבר האבוד וכן סופר המקבל לכתוב ספר אחד וחוזר בו
מקרי דבר האבוד מלמדין דינן כשאר פועלים שצריכין לעשות כמנהג להשכים או להעריב כמו
שנתבאר סימן של"א ואסור לעשות מלאכתו עם הלמוד או לנעור בלילה יותר מדאי או להרבות
במאכל וכל המשנה ידו על התחתונה ומעברינן ליה שכר עצמו לזמן יש לו דין פועל אבל אם
שכר עצמו ללמוד ספר או חצי ספר יש לו דין קבלן וע"ל סימן של"ד ושל"ה
מדיני מלמד ואם לא נאנס וחזר בו אם היה מוצא פועלים אחרים לשכור כששכר את אלו ועכשיו
אינו מוצא שוכר עליהם או מטען.
הגה. ואם מצא פועלים אחרים [לשכור] והטעה
את אלו צריך ליתן להם כפי מה שפסק להן באחרונה.
כיצד מטען אומר להם סלע קצצתי לכם בואו וטלו
שתים עד שיגמרו מלאכתן ולא יתן להם אלא מה שפסק תחלה ואפילו נתן להם השתים מחזיר מהם
התוספת.
הגה. פועל שעושה בחנם עם בעל הבית יכול לחזור
אפילו בדבר האבוד.
ו כיצד שוכר עליהם פועלים וגומרין מלאכתן
שלא תאבד וכל שיוסיף לאלו הפועלים האחרים על מה שפסק לראשונים נוטל מהראשונים עד כמה
עד כדי שכרן של ראשונים ואם היה להם ממון תחת ידו שוכר להשלים המלאכה עד ארבעים או
חמשים זוז בכל יום לכל פועל אע"פ ששכר הפועל בשלשה או ארבעה.
הגה. ואם לא שכר עליהם אחרים אין הפועלים
חייבים לשלם לו הזיקו וי"א הא דשוכר עליהן עד ארבעים או חמשים זוז היינו דווקא
שתפס כלי אומנותם אבל שאר דברים לא ודוקא בדבר האבוד שאינו ממון כגון מלמד או כדומה
לזה אבל בדבר האבוד של ממון צריך לשלם לו כל הזיקו.
ז בד"א שאין שם פועלים לשכור בשכרן
להשלים המלאכה אבל אם יש פועלים לשכור בשכרן ואמר לו צא ושכור מאלו והשלם מלאכתך בין
שכיר בין קבלן אין לו עליהם אלא תרעומת ושמין לשכיר מה שעשה ולקבלן מה שעתיד לעשות.
ח אמר לאומן עשה לי דבר פלוני ואקחנו ממך
ועשאו האומן ואח"כ אינו רוצה לקחתו והוא דבר שאם לא יקחנו מיד יפסיד חייב.
הגה. שליח צבור שהשכיר עצמו עם מנהיגי העיר
לשנה בתנאי כך וכך ואח"כ השכיר עצמו לבני העיר הזאת עם מנהיגים שניים ולא התנה
ודאי על תנאי הראשון השכיר עצמו ודוקא שחזר והשכיר עצמו בשנה שנייה אבל אם עמד עמהן
בשתיקה לא אמרינן דנשאר על תנאו הראשון האב שהשכיר בנו למלאכה אע"פ שאינו מעלה
לו מזונות ודאי ניחא ליה במה שעושה האב ונוטל כפי מה שקצב האב עד שעה שיחזור בו מלמד
אצל בע"ה שאמר לו בעל הבית לך מעמדי ונתרצה המלמד יוכל הבעל הבית לחזור בו ולעכבו
דאינו יכול למחול שעבודו של נער מיהו בשאר פועל אם אמר לו בפני שנים לך מעמדי פטור
בלא מחילה וי"א אם אמר לו דרך כעס שאינו פטור.
סימן שלד - השוכר את הפועל להשקות השדה והשוכר
מלמד וחלה בנו. ובו ד' סעיפים.
א השוכר את הפועל להשקות השדה מזה הנהר ופסק
הנהר בחצי היום אם אין דרכו להפסיק או אפילו שדרכו לפסוק והפועל יודע דרך הנהר פסידא
דפועל ואין בעל הבית נותן לו כלום אע"פ שגם בעל הבית יודע דרך הנהר אבל אם אין
הפועל יודע דרך הנהר ובעל הבית יודע נותן לו שכרו כפועל בטל.
הגה. וכן בכל אונס שאירע לפועל בין ששניהם
היו יודעין שדרך האונס לבא או ששניהן אינן יודעין הוי פסידא דפועל אבל אם בעל הבית
יודע והפועל אינו יודע הוי פסידא דבעל הבית ואם הוי מכת מדינה עיין לעיל סימן שכ"א
מי ששכר בית לדור בו ומת בתוך זמן השכירות אין צריך לשלם לו רק מה שדר בו דבעל הבית
הוי כפועל והוי ליה להתנות מיהו יש חולקין לכן אם קבל השכר כולו אין צריך להחזיר כלום
כן נראה לי אם ברחו מחמת שינוי אויר הוי כשאר אונס והוי פסידא דפועל או המלמד.
ב שכרו להשקות שדהו ובא מטר בלילה בענין
שאינו צריך אינו נותן לו כלום וכן אם בא בחצי היום אינו נותן לו מחצי היום ואילך כלום
אבל אם בא הנהר נותן להם כל שכרן מן השמים נסתייעו.
הגה. שכר פועלים לחפור שדהו ובא מטר בלילה
בענין שאינן יכולין לחפור אם לא ראו הפועלים הקרקע פסידא דבעל הבית הוא דהוי ליה להודיעם
שלא יבואו י"א דאם ביקר בעל הבית המלאכה מבערב וראה שצריכה פועלים פטור בכל ענין
ועיין לעיל סימן של"ג סעיף א' וב' י"א הא דאמרינן דאם אירע אונס הוי פסידא
דפועלים היינו ששכרן למלאכה ידועה אבל אם שכרן סתם יכול לומר תן לי מלאכה אחרת כזו.
ג בד"א בפועל אבל מי שפסק עם אריסו
שאם ישקה שדה זו ארבע פעמים ביום יטול חצי הפירות וכל האריסין שהם משקין שני פעמים
אינם נוטלים אלא רביע הפירות ובא המטר ולא הוצרך לדלות ולהשקות נוטל חצי הפירות כמו
שפסק עמו שהאריס כשותף ואינו כפועל.
ד מי ששכר מלמד לבנו וחלה התלמיד אם אינו
רגיל באותו חולי ואפילו אם רגיל והמלמד מהעיר ומכיר בו פסידא דמלמד אבל אם רגיל בחולי
ואין המלמד מכיר בו כגון שאינו מן העיר פסידא דבעל הבית ונותן לו כל שכרו משלם.
הגה. דכל לומדי תורה יותר נוח להן ללמוד
מלילך בטל ועיין לקמן סימן של"ה קצת דיני מלמד ביורה דעה סימן רמ"ה וביו"ד
סימן רמ"ח סעיף ה' מדין אשה שהשכירה מלמד לבנה אם בעלה יוכל למחות ועיין לעיל
סימן פ"א סעיף א' וסעיף ז' מי שאמר לחבירו ללמוד עם בן חבירו אם חייב לשלם ועיין
לעיל סוף סימן רל"ז אם יש משום השגת גבול אצל מלמד ועיין לעיל סימן של"ג
דינין הרבה מדין מלמד.
סימן שלה - השוכר את הפועל למלאכה סתם או
למלאכה ידועה. ובו ג' סעיפים.
א השוכר את הפועל למלאכה ידועה ונשלמה בחצי
היום אם יש לו מלאכה כמותה או קלה ממנה עושה ואם אין לו נותן לו שכרו כפועל בטל.
הגה. ואם רוצה ליקח מחבירו מלאכה כזו וליתן
לפועל הרשות בידו וי"א דאם רוצה להוסיף בשכרו צריך לעשות אפילו מלאכה כבידה מן
הראשונה.
ואם היה מהחופרים או עובדי אדמה וכיוצא בהם
שדרכם לטרוח הרבה ואם לא יעשה מלאכה יחלה נותן לו כל שכרו משלם ודוקא שלא הראה לו אותה
מלאכה תחלה אבל אם הראה אותה לו וראה שלא היה בה מלאכת יום ולא התנה אינו נותן לו כלום
לאחר ששלמה כמו שנתבאר בסי' שקודם זה דכל מה ששניהם יודעים יש לפועל להתנות ואם שכרו
סתם למלאכת יום אחד יכול לשנותה ממלאכה קלה לכבידה.
הגה. מלמד שחלה התלמיד נתבאר בסוף סי' של"ד
מקום שהוא פסידא דבע"ה צריך ליתן לו שכרו משלם ולא כפועל בטל דאי לא עבדי חלשי
ואפילו יש לו תלמידים אחרים שלומד עמהם דדבור לאחד דבור למאה ואין בע"ה יכול ליתן
לו נער אחר ללמוד עמו וי"א דיוכל ליתן נער אחר המבין וחריף כראשון אבל לא קשה
ממנו וכן נ"ל להורות והא דצריכין ליתן למלמד שכרו משלם היינו דוקא אם נראה לב"ד
שנהנה בלמודו יותר מביטולו אבל אם נראה לב"ד שנוח לו בבטול אינו נותן לו אלא כשאר
פועל בטל המלמד עם בן חבירו שלא מדעת האב י"א דחייב לשלם לו כדין היורד לתוך שדה
של חבירו שלא ברשות שיתבאר לקמן סי' שע"ה ויש חולקין ואם אחד אומר למלמד למוד
עם בני ולא קצב לו שכירות צריך ליתן לו כפי מה שנותנים אחרים בע"ה ששכר מלמד ואמר
שילך אצל קרובו לנסותו אם יוכל ללמוד עם הנער ולא הלך ואחר שלמד עמו אומר שינסנו עדיין
ועד מעיד שלא ידע ללמוד עמו הדין עם המלמד מאחר שיודע עכשיו מוקמינן ליה אחזקה שידע
כבר ונשבע נגד העד ונוטל שכרו רב שהיה בעיר כמה שנים והורה לקהל ואח"כ קצבו עמו
שכר להבא לא יוכל לתבוע מה שעבר דודאי מחל להם פועל שקבל עליו כל אונס ובא אונס דלא
שכיח כלל פטור שע"מ כן לא התנה וכן הוא בש"ס פ' מי שאחזו אחד ששכר סוס על
שמונה ימים לילך למקום אחד וכאשר הלך ב' ימים נמלך וחזר למקומו יכול לעשות באלו ו'
ימים עם הסוס מה שירצה להשכירו בעיר להביא עצים או שאר מלאכות המיוחדות לסוסים באותה
עיר אע"פ שזו המלאכה כבידה מן הראשונה דניחא ליה שתהא בהמתו בעירו ועושה מלאכה
כבידה ממה שתלך למקום רחוק.
ב השוכר את הפועל להביא לו שליחות ממקום
למקום והלך ולא מצא שם מה שיביא נותן לו שכרו משלם.
הגה. דהרי כבר עשה שליח שליחותו אבל אם שלח
שליח עם איגרת ומצא מי שנשלחו אליו וחזר אין לשליח כלום אא"כ הוי לבעה"ב
לידע ולא לשליח דאז הוי פסידא דבע"ה כמו שנתבאר לעיל סי' של"ד.
ואם היה דבר כבד מה שיש לו להביא מנכה לו
שאינו דומה בא טעון לבא ריקם אא"כ הוא מאותם אנשים שדרכם לטרוח.
ג שכרו להביא תפוחים לחולה והלך והביא ומצאו
שמת או שהבריא לא יאמר טול מה שהבאת בשכרך אלא נותן לו כל שכרו וכן כל כיוצא בזה.
סימן שלו - השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו
בשל חבירו. ובו ד' סעיפים.
א השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל
חבירו נותן לו שכרו משלם וחוזר ונוטל מחבירו מה שההנהו וא"י לומר לו טול מה שעשית
בשכרך אפילו לא אמר לו שכרך עלי אלא שכרו סתם אבל אם שכרו לעשות בשל חבירו סתם יכול
לומר טול מה שעשית בשכרך ואם א"ל שכרך עלי אינו יכול לומר לו כן.
הגה. שכרו בפני חבירו ושתק חבירו שתיקה כהודאה
וחייב לתת לו שכרו וה"ה בשוכר מלמד לבן חבירו אחד שאמר לחתנו תלמוד עם בנך ואני
אשלם לך פטור מלשלם לו.
ב השוכר את הפועל לעשות בשלו או ללקט לו
דבר של הפקר אינו יכול לומר לו טול מה שעשית בשכרך ואם נתרצה הפועל ליטלו בשכרו ואח"כ
חזר בו אין שומעין לו והוא שעשה משיכה או הגבהה או שהוא ברשותו.
ג שכרו לשמור לו דבר של הפקר יכול לומר לו
טול מה שעשית בשכרך לפי שעדיין לא זכה בו ב"ה וילך הוא ויזכה בו.
ד השוכר את הפועל ונאחז באנגריא לעבודת המלך
א"י לומר הריני לפניך אלא אינו נותן לו אלא כפי מה שעשה עמו.
סימן שלז - דין אכילת פועל בשעת מלאכה ממה
אוכל או מתי אוכל. ובו כ' סעיפים.
א פועל העושה מלאכה לבעל הבית בדבר מאכל
ה"ז אוכל ממה שהוא עושה אפילו אינו עושה לא בידיו ולא ברגליו רק שנושא על כתפו
ואסור לחסמו שלא יאכל.
ב בד"א שאוכל כשהוא עושה בגדולי קרקע
במחובר בשעת גמר מלאכה כגון בוצר ענבים ומוסק בזתים ואורה בתאנים וגודר בתמרים ובתלוש
מהקרקע קודם שיגמר סוף מלאכה המחייבת אותו בחיוב האחרון שבו אבל העושה בדבר שאין גדולי
קרקע כגון החולב והמחבץ והמגבן אינו אוכל וכן העושה במחובר שלא בשעת גמר מלאכה כגון
העודר בגפנים או מכסה שרשי האילנות ואפילו המנכש בבצלים ושומים כגון שעוקר את הקטנים
מן הגדולים לא יאכל מהם ואע"פ שהוא גמר מלאכת הקטנים שעיקר המלאכה לצורך הגדולים
להרחיב להם ועדיין לא נגמרה מלאכתן.
ג העושה בתלוש לאחר שנגמרה מלאכתו למעשר
כגון בודל בתמרים ובגרוגרות אינו אוכל שכל דבר שאין אחר חיוב מעשר חיוב אחר כגון תאנים
וענבים לאחר שנתחייבו במעשר אינו אוכל ממנו ובדבר שיש בו חיוב אחר כגון חטים העומדים
לעשות פת שחייבת בחלה אוכל עד שיגמור מלאכתו להתחייב בחלה ולאחר מכאן אינו יכול.
ד הבודל בתמרים רעים שלא נתבשלו כל צרכן
ונותנים אותם בסל ומתחממים ומתרככים שם עדיין לא נגמרה מלאכתן ויכול לאכול מהם.
ה נפתחו חביותיו ונתפרסו עיגוליו ושכרו לעשות
בהם לא יאכל מהם שכבר נתחייבו במעשר בד"א בשיודע הפועל שנפתחו אבל אם לא ידע וסבור
שעדיין לא נתחייבו במעשר חייב לעשר ולהאכילו.
ו השומר במחובר אפילו בשעת גמר מלאכה אינו
אוכל אבל השומר בתלוש עד שלא נגמרה מלאכתו אע"פ שאינו אוכל מן התורה אוכל מהלכות
מדינה שנהגו כן.
ז יכול הפועל לאכול יותר משכרו כגון ששכרו
אינו אלא דינר יכול לאכול קישות או כותבת שוה סלע ומ"מ מלמדין אותו שלא לעשות
כן כדי שלא ימנעו מלהשכירו.
הגה. וי"א דוקא ששכרו לעשות כל היום
אבל אם לא שכרו רק ללקוט קישות אחד לא יאכלנו ואפילו שכרו כל היום לא יאכל קישות הראשון
שליקט אלא יתן תחלה לכליו של ב"ה ואח"כ יאכל הוא.
ח היה משמר ארבעה או חמשה ערימות של חמשה
בני אדם לא ימלא כריסו מאחד מהן אלא אוכל מכולם לפי החשבון.
ט היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים אפילו
שכרו לעשות בשניהם אבל יכול הוא למנוע עצמו מלאכול עד שמגיע למקום היפות ואוכל לפיכך
הפועלים עד שלא הלכו שתי וערב בגת אוכלים ענבים ואין שותים תירוש מפני שאין מלאכתן
ניכרת ביין והוה ליה כעושה במין זה ואוכל במין אחר משהלכו שתי וערב אוכלים בענבים ושותים
בתירוש.
י היה עושה בגפן זה לא יאכל בגפן אחר ואי
אכל לא מפקינן מיניה ולא מנכינן מאגריה ומיהו גפן שמודלת על גב חברתה ועושה באחד מהם
יכול לאכול מהשנייה.
יא אין רשאי לאכול אלא בשעת עשיית מלאכה
ולא שישב ויאמר מנעתי עצמי עד עתה ולא בטלתי לאכול ועל כן אשב עתה ואוכל ומפני תקנת
בעל הבית שלא יתבטל ממלאכתו אמרו חכמים שאחר שגמר מלאכת שורה זו והולך להתחיל שורה
אחרת יכול לאכול אע"פ שאינו בשעת מלאכה שטוב הוא לבע"ה כדי שלא יתבטל.
יב לא יאכל עם הענבים פת או דבר אחר כדי
שיאכל הרבה מהענבים ולא יאכל במלח ואם קצץ עם ב"ה שיאכל עד שיעור כך וכך אוכל
בין בפת בין במלח בין בכל דבר שירצה.
יג אסור לפועל למוץ הענבים וכן אסור לו להבהב
השבולים באור או להפריך על גב הסלע אפילו אין מתבטל ממלאכתו בהבהוב או בהפרכה.
יד אסור לפועל לאכול ממה שהוא אוכל אכילת
גסה.
טו רשאי הפועל לטבל פתו בציר כדי שיאכל ענבים
הרבה ורשאי ב"ה להשקות את הפועל יין כדי שלא יאכל ענבים הרבה.
טז פועל שאמר לב"ה תן לאשתי ובני מה
שהיה לי לאכול או שאמר הריני נוטל מעט מזה שנטלתי לאכול לאשתי ובני אין שומעין לו אפילו
נזיר שהיה עושה בענבים ואמר תנו לאשתי ובני אין שומעין לו.
יז פועל שהיה עושה הוא ואשתו ובניו ועבדיו
והתנה עם בע"ה שלא יאכל ממה שהם עושים אם הם גדולים לא יאכלו אבל אם הם קטנים
יאכלו.
יח האוכל בשעה שאין לו לאכול וכן אם הוליך
בידו ממה שעושה או שנותן לאחרים עובר בלא תעשה.
יט אין הפועל רשאי לעשות מלאכה בלילה ולהשכיר
עצמו ביום ולא ירעב ויסגף עצמו ויאכיל מזונותיו לבניו מפני ביטול מלאכתו של בעה"ב
שהרי מחליש כחו שלא יוכל לעשות מלאכת בע"ה בכח.
כ מוזהר הפועל שלא יבטל מעט כאן ומעט כאן
אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה
וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן לפיכך נטל שכרו
בעוה"ז שנאמר ויפרוץ האיש מאד מאד.
סימן שלח - דין אכילת בהמה בשעת מלאכה ואיסור
חסימותה. ובו ט' סעיפים.
א הבהמה אוכלת כל זמן שהיא עושה בגדולי קרקע
בין במחובר בין בתלוש ואוכלת ממשוי שעל גבה עד שתהיה פורקת ובלבד שלא יטול בידו ויאכילנה.
ב כל המונע הבהמה מלאכול בשעת מלאכה לוקה
שנאמר לא תחסום שור בדישו אחד שור וא' כל מיני בהמה וחיה בין טמאים בין טהורים וא'
הדישה ואחד כל שאר מלאכות של גדולי קרקע ולא נאמר שור בדישו אלא בהווה.
ג א' החוסם אותה בשעת מלאכה ואחד החוסם אותה
מקודם ועשה בה מלאכה והיא חסומה אפילו חסמה בקול לוקה.
ד שכר בהמה וחסמה ודש בה לוקה ומשלם לבעלים
ד' קבין לפרה ג' קבין לחמור שמשעת משיכה נתחייב במזונותיה ואינו חייב מלקות עד שידוש
בה חסומה.
ה ישראל הדש בפרתו של עכו"ם עובר משום
לא תחסום ועכו"ם שדש בפרתו של ישראל אינו עובר משום לא תחסום.
ו אמר לעכו"ם חסום פרתי ודוש בה ישב
לה קוץ בפיה ודש בה והרי אינה אוכלת רבץ לה ארי מבחוץ הרביץ בנה מבחוץ הרי שצמאה ואינו
משקה אותה פירש עור על הדיש כדי שלא תאכל כל זה וכיוצא בזה אסור ואינו לוקה.
ז היה הדבר שהוא עושה בו רע לבני מעיה ומזיקה
או שהיתה חולה ואם תאכל מזה תתריז מותר למונעה שלא הקפידה תורה אלא על הנאתה והרי אינה
נהנית.
ח פרות המהלכות על התבואה לפי שירט להן הדרך
אינו עובר על לא תחסום.
הגה. שעורין שהושרו במים ומייבשין אותן בתנור
ואח"כ דשין אותן בפרות להסיר קליפותיהן אין בהם משום בל תחסום שכבר נתחייב במעשר
אבל משום מראית העין שלא יאמרו שחוסם פרתו מביא מעט מאותו המין ותולה בצוארה שתאכל
ממנו.
ט רשאי השוכר להאכילה פקיעי עמיר כדי שלא
תאכל הרבה מהדיש ורשאי בעל הפרה להרעיבה כדי שתאכל הרבה מהדיש.
סימן שלט - לתת שכר אדם בהמה וכלים בזמנו
ומתי זמנו. ובו יא סעיפים.
א מצוה לתת שכר שכיר בזמנו ואם אחרו עובר
בלאו אחד שכר אדם או בהמה או כלים אבל על שכר קרקע יש מי שאומר שאינו עובר.
ב כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נשמתו ועובר
בחמשה לאוין ועשה.
ג איזהו זמנו שכיר יום יש לו זמן ליתנו לו
כל הלילה לא נתנו לו עובר עליו בבקר משום בל תלין שכיר לילה זמנו ליתנו לו כל היום
לא נתנו לו עובר עליו בערב משום ביומו תתן שכרו.
הגה. ופועלים דידן שאין עושין מלאכה עד הלילה
כוון ששקעה עליו חמה עובר עליו משום ביומו תתן שכרו ואם עשה מלאכה עד הלילה יש לו זמן
כל הלילה אע"פ שלא שכרו אדעתא דהכי אגריה.
ד שכיר שעות אם כלה שכירותו ביום יש לו תשלום
כל אותו יום אם כלה בלילה יש לו תשלום כל אותו הלילה.
ה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע
יצא ביום גובה כל אותו היום יצא בלילה גובה כל אותו הלילה.
ו נתן טליתו לאומן לתקנה בקבלנות וגמרה כל
זמן שהטלית ביד האומן אינו עובר נתנו לו אפילו בחצי היום כיון ששקעה עליו חמה עובר
משום בל תלין שקבלנות כשכירות לפורעו בזמנו.
ז האומר לשלוחו צא ושכור לי פועלים ושכרם
ואמר להם שכרכם על ב"ה אין שום א' מהם עובר על בל תלין ומיהו ב"ה עובר משום
אל תאמר לרעך לך ושוב אם אינו טרוד ומכוין לדחותם ואם לא אמר שכרכם על ב"ה אפילו
לא אמר להם שכרכם עלי אלא שכרם סתם הוא חייב בשכרם לפיכך הוא עובר משום בל תלין.
הגה. מיהו אם הפועלים יודעים שאין המלאכה
שלו אין השליח עובר בסתם.
ח עבר זמנו אין ב"ה עובר משום בל תלין
ומ"מ חייב ליתן לו מיד ובכל עת שישהא עובר על לאו של דבריהם שנאמר אל תאמר לרעך.
ט שכיר שמכיר בבע"ה שאין דרכו להיות
בידו מעות אלא ביום השוק אינו עובר בבל תלין אפילו יש לו מעות ומיום השוק ואילך אם
אינו נותן לו עובר משום אל תאמר לרעך.
הגה. וה"ה הני שאין דרכן לשלם עד שיחשבו
עם הפועלים אינם עוברים עד שיחשבו עמהם.
י אין ב"ה עובר משום בל תלין אא"כ
תבעו השכיר לא תבעו או שתבעו ולא היה לו מעות ליתן לו או שהמחהו אצל שולחני ליתן לו
וקבל עליו ליתן לו אינו עובר אפילו אין לב"ה ביד שולחני כלום ומ"מ אם רצה
השכיר לחזור בו שלא לקבל מהשולחני אלא מבעל הבית הרשות בידו.
הגה. ואם קנו מידו לא יוכל לחזור בו.
יא דיני שכיר שנשבע ונוטל נתבאר בסימן פ"ט.
