שלחן ערוך הלכות שלוחין סימן קפב-קפח
סימן קפב - כיצד נעשה שליח אי טעה וקנה ביוקר
ואם עבר על דעת משלחו. ובו י"ב סעיפים.
הגה. בכל דבר שלוחו של אדם כמותו חוץ מלדבר
עבירה דקיימא לן אין שליח לדבר עבירה ודוקא שהשליח בר חיובא אבל אם אינו בר חיובא הוי
שליח אפילו לדבר עבירה.
א. האומר לשלוחו צא ומכור לי קרקע או מטלטלין
או קנה לי הרי זה מוכר ולוקח ועושה לו שליחותו וכל מעשיו קיימין ואין העושה שליח צריך
קנין ולא עדים אלא באמירה בעלמא בינו לבין חבירו ואין צריך עדים אלא לגלות הדבר אם
כפר אחד מהם.
הגה. ולכן האומר לחבירו קח סחורה זו ואשתתף
עמך והלך וקנאה לא יכול לחזור בו דהוי כשלוחו.
ב. עבר השליח על דעת משלחו לא עשה כלום ודוקא
שהודיע שהוא שליח של פלוני לפיכך אע"פ שמשך או המשיך אם נמצא שעבר על דעת משלחו
בטל המקח ומחזיר אבל אם לא הודיעו שהוא שלוחו של פלוני נקנה המקח ויהיה הדין בינו ובין
זה ששלחו.
ג. טעה וקנה ביוקר אפילו בכל שהוא המקח בטל
בין בקרקע בין במטלטלין שיאמר לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי לפיכך אם התנה עמו שעשהו
שליח בין לתיקון בין לעוות אפילו מכר לו שוה מנה בדינר או לקח לו שוה דינר במנה אינו
יכול לחזור בו וחייב המשלח ליתן כפי התנאי.
הגה. מי שצוה לאחד שיתעסק לו באיזו דבר והוא
הוציא עליו הוצאות אם הוציא עליו יותר מן הרגילות להוציא על עסק כזה א"צ להחזיר
דלא אסיק אדעתיה שיוציא כל כך אבל אם לא הוציא יותר מן הרגילות חייב לשלם לו ואם יש
טענה ביניהם עי' לעיל סי' צ"א סעיף ג' וסי' צ"ג סעיף ד'.
ד. יש מי שאומר שכל זמן שלא יברר המשלח שעשאו
שליח לקנות לו סתם יכול המוכר לומר שהתנה עמו בין לתקן בין לעוות והמוציא מחבירו עליו
הראיה.
ה. אם הטעה השליח את הלוקח דינו כשאר כל
אדם שהמכר קיים עד שתות וזכה המשלח ביתרון.
ו. נתן מעות לשלוחו לקנות לו קרקע וקנה לו
שלא באחריות ה"ז עוות והשליח לוקח אותה לעצמו שלא באחריות כמו שעשה וחוזר ומוכר
למשלח באחריות הואיל וקנה אותה במעותיו והאחריות על השליח.
הגה. ודוקא שהמשלח מספיק עצמו באחריות השליח
ורוצה בקיום המקח אבל אם אינו מספיק עצמו לזה ורוצה לבטלו הרשות בידו י"א דוקא
שאין לו לשליח להחזיר מעותיו למשלח אבל אם רוצה להחזיר לו מעותיו הרשות בידו.
ז. הנותן מעות לשלוחו לקנות לו פירות ויפסוק
עם המוכר ליתנם לו ביום פלוני וטעה השליח ולא התנה שיתנם לו כשעת הזול והוזלו הרי זה
עיוות והמשלח יכול לחזור בו וא"צ לקבל מי שפרע לא השליח ולא המשלח..
ח. האומר לשלוחו מכור משדי בית סאה והלך
ומכר בית סאתים הרי זה מוסיף על דבריו וקנה הלוקח בית סאה בלבד ומיהו הלוקח יכול לחזור
ולומר איני רוצה לקנות אלא סאתים ביחד.
ט. א"ל מכור בית סאתים ומכר לו בית
סאה הרי זה מעביר על דבריו ולא קנה הלוקח.
י. א"ל מכור שדה לאדם אחד והלך השליח
ומכרה לשנים ממכרו בטל שהרי עבר על דבריו.
יא. א"ל מכור שדה ולא פירש אפילו מכר
למאה ממכרו קיים בד"א כשמכרה בשטר אחד או כשמכרם בב' שטרות והחתימם השליח אבל
אם מכר לשנים בשני שטרות ולא החתימם השליח מכרו בטל.
יב. עשה שליח לקנות לו שדה ואמר המוכר לשליח
על תנאי שיחזירוהו לי כשיהיו לי מעות והשיב השליח אתה והמשלח חברים בטוב תתפשרו אינו
מכור אלא על זה התנאי וצריך להחזיר לו כשירצה המוכר ודין הפירות שאכל נתבאר בטור יורה
דעה סימן קע"ד.
סימן קפג - עשה שליח לקנות לו חטין וקנה
לו שעורים. ובו ט"ס.
א. הנותן מעות לשלוחו לקנות לו סחורה ידועה
ולא לקחה אין לו עליו אלא תרעומת ואם ידוע שלקח מוציא ממנו בעל כרחו.
ב. הנותן מעות לחבירו לקנות לו קרקע או מטלטלים
והניח מעות חבירו אצלו והלך וקנה לעצמו במעותיו מה שעשה עשוי והרי הוא מכלל הרמאים
ואם היה יודע שזה המוכר אוהב אותו ומכבדו ומוכר לו ואינו מוכר למשלחו ה"ז מותר
לקנות לעצמו והוא שיודיענו ואם מפחד שמא יבא אחר ויקדמנו לקנות הרי זה קונה לעצמו ואח"כ
מודיעו.
הגה. קנאה סתם במעותיו יכול לומר אח"כ
לעצמי קניתי ודוקא בקרקע סתם אבל בקרקע מיוחד הואיל והוא מנהג רמאות ודאי מעיקרא קנאה
משלח ולא יכול לחזור בו קנאה באחד מדרכי הקנאה בלא מעות זכה המשלח ואפילו מכרה השליח
אינו כלום.
ג. שליח שקנה לעצמו במעות המשלח אע"פ
שזקפן עליו במלוה המקח של משלח.
הגה. מיהו אם אמר השליח לפני עדים שחוזר
בשליחותו י"א דקנה לעצמו וי"א דבכל ענין הוא של המשלח.
ד. ראובן שאמר לשמעון זבין לי האי מידי וזבין
ליה סתמא קנייה ראובן משעת משיכת שמעון ואע"פ שחזר שמעון אחר משיכה ואמר לעצמי
כוונתי לקנות אינו נאמן אע"ג דיהיב שמעון דמים שלו קנייה ראובן ויהיב לשמעון זוזי
אבל אם חזר בו שמעון קודם משיכה ואמר שקונה לעצמו אפילו חזר בין מתן מעות למשיכה קנה
לעצמו אי יהיב שמעון למוכר זוזי מדיליה אבל אי יהיב ראובן זוזי לשמעון ואזל ויהיב זוזי
למוכר בשמא דראובן ומקמי משיכה הדר ביה שמעון ואמר לעצמי אני קונה לא קנה שמעון עד
דמודע למוכר ומכוין מוכר לאקנויי ליה בד"א בדאמר זבין לי אבל אי אמר אייתי לי
דאזבין ואזל וזבין לנפשיה זכה.
הגה. ראובן שהיה יודע סחורה בזול ואמר לשמעון
לקנותה להם ביחד ושמעון שתק וקנאה ושוב אומר לעצמי קניתי אם קנאה במעות שלו זכה שמעון
במה שקנה ואפילו אם נתרצה בתחלה בפירוש יכול לחזור בו ואינו אלא רמאי אבל אם קנאה במעות
ראובן צריך לחלוק עמו ואין המשלח יכול לחזור בו ואפילו קנה שמעון במעות עצמו.
ה. נתן מעות לשלוחו לקנות לו חטים בין לסחורה
בין לאכילה והלך וקנה לו שעורים או בהפך אם היה בהם הפסד הוא לשליח ואם היה בהם ריוח
הוא למשלח.
הגה. וה"ה אם נתן לו מעות במחצית שכר
נמי דינא הכי וכן אם שלחו עם סחורה להוליכה למקום פלוני והשליח הוליכה למקום אחר אם
הפסיד ההפסד לעצמו ואם הרויח הריוח לשניהם.
ו. היה השער קצוב וידוע והוסיפו לשליח במנין
או במשקל או במדה כל שהוסיפו לו המוכרים הרי הוא של שניהם וחולק התוספת השליח עם בעל
המעות ואם היה דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות מיהו אם אמר המוכר בפירוש שנותן לשליח
הכל של שליח.
ז. שלח שלוחו לקבל מעות מהעכו"ם וטעה
העכו"ם ונתן לו יותר הכל לשליח.
הגה. ודוקא שידע השליח בטעות קודם שבאו ליד
המשלח אבל אם לא ידע בטעות ההוא ונתנו ליד המשלח הכל של המשלח ומי שהיה עושה סחורה
עם העובדי כוכבים ובא חבירו וסייעו והטעה העכו"ם במדה או במשקל או במנין חולקין
הריוח בין שעשה עמו בשכר או בחנם.
ח. ראובן שלח את שמעון שיקח לו בגד בהקפה
וכשהגיע זמן הפרעון נתן לו המעות לפרוע ונמצא שהמוכר שכחם צריך להחזירם לראובן ואינו
יכול לומר אני רוצה לעכבם שמא אחר זמן יזכרם העובד כוכבים וגם אינו יכול לומר אני רוצה
לקדש השם ולהחזירם לעובד כוכבים.
ט. והוא הדין אם ראובן חייב מעות לעכו"ם
ונתנם לחבירו לפרעו ושכחם העכו"ם יחזיר לראובן.
הגה. וכן מי שנתן ביד חבירו חמשים זהובים
לפשר עם בעלי חובות שלו ופשר בכ"ה המותר למשלח וכן אם נתן לו מאתים לשלם לעכו"ם
והשליח הטעה העכו"ם ונתן לו רק מאה והעכו"ם סבור שנתן לו מאתים דהכל למשלח
דהו"ל כאלו מחל העכו"ם חצי החוב דהוי של משלח.
סימן קפד - הקונה שדה על שם אחר ואחר כך
אומר שהוא לעצמו. ובו ב' סעיפים.
א. ג' שנתנו מעות לאחד לקנות להם מקח אם
היו המעות מעורבים וקנה במקצת הדמים אע"פ שהיתה כוונת השליח שזה שקנה לאחד מהם
הרי המקח של כולם וחולקים אותו לפי מעותיהם.
הגה. מיהו אם פירש בהדיא שקנה לאחד מהן הרי
חזר משליחות האחרים וזכה זה שקנה לו
היו מעות של כל אחד מהם צרורים וחתומים אע"פ
שהיה בלב השליח הזה שיקנה המקח לכלם לא קנה אלא זה שקנה המקח במעותיו בלבד.
ב. ראובן שקנה שדה משמעון ואמר ליה ללוי
קניתי אותה וכתב שטר מכר בשם לוי וחזר ראובן ואמר לשמעון לעצמי קניתיה חזור וכתוב שטר
מכר בשמי אין כופין את המוכר לכתוב לו שטר אחר בשם ראובן ואם התנה עמו מתחלה ואמר ליה
לעצמי אני קונה וזה שאכתוב שטר בשם לוי כדי שלא ידעו בי שאני הוא הקונה הרי זה כופהו
לכתוב שטר אחר בשמו ולא עוד אלא אפילו לא אמר כן למוכר אלא שאמר לעדים תחלה בפני המוכר
יש לכם לכתוב לי שטר אחר על שמי כופין אותו לכתוב שטר אחר על שמו.
הגה. ואם קנה קרקע תחלה על שם לוי אע"פ
שלוי לא עשהו שליח אם קנה במעות לוי לא יוכל לחזור בו.
סימן קפה - סרסור שמכר בפחות או ביותר ממה
שאמר לו בעל הבית ושאר טענות שבינו לבין בעל הבית. ובו י"ס.
א. הסרסור שליח הוא אלא שנוטל שכר שליחותו
לפיכך אם שינה דעת הבעלים משלם מה שהפסיד כיצד ראובן שנתן חפץ לשמעון הסרסור וא"ל
מכור לי זה ואל תמכור בפחות ממאה והלך ומכרו בחמשים משלם החמשים מביתו מכר במאתים הכל
לראובן.
הגה. מי ששלח שליח להוליך לו דבר למקום אחר
ובתוך כך שלח לו דורון הוי שומר שכר.
ב. אין שליח יכול לקנות לעצמו אפילו באותם
דמים שהרשוהו בעלים למכרו.
ג. נתן חפץ לסרסור למכרו בארבעה ואמר הסרסור
כשבא החפץ לידו הילך ארבעה בשבילו ונתפייס המוכר אינו יכול לחזור בו אע"ג דמעיקרא
לאו אדעתא דהכי נתנו לו.
ד. אמר בעל הבית לסרסור המותר שימכר על כך
יהיה שלך אף על פי ששתק הסרסור זכה במותר.
ה. ראובן אומר במאה אמרתי לך למכרו והסרסור
אומר בחמשים אמרת לי וכן מכרתי נשבע הסרסור שבועת התורה שהרי הודה במקצת ואם כבר נתן
לו החמשים או שאמר ליה הילך נשבע היסת שעשה שליחותו וזכה הלוקח ואם ידע הלוקח שחפץ
זה של ראובן הוא וזה המוכר לו סרסור הוא יחזיר החפץ לבעלים ויחרים על מי שנתן לו רשות
למכור בחמשים או שרצה בחמשים וחזר בו אחר שקניתי.
הגה. וי"א דאין הקונה צריך להחזיר אפילו
מודה סרסור לדברי המוכר.
ו. כל סרסור שהודיע ללוקח שחפץ זה או קרקע
זה של ראובן ואחר שקנה הלוקח אמר המוכר איני רוצה למכור בדמים אלו מחזיר הלוקח שהרי
לא פסק לו דמים ואמר לו מכור בכך וכך.
הגה. וי"א דוקא שלא אמר לו כלום בשעת
שהפקידו אבל אמר לו מכור במה שתמצא לא יוכל המוכר לחזור בו ומה שעשה הסרסור עשה ראובן
היה לו בית למכור ובא שמעון וסרסר למכרו ללוי ואמר ראובן שלוי שונאו ואינו רוצה למכור
לו ואח"כ מכרו ללוי ע"י אחר חייב ליתן לשמעון סרסרותו.
ז. כל סרסור שאבד החפץ מידו או נגנב אפילו
בשעת הליכה חייב לשלם מפני שהוא נושא שכר.
ח. ראובן נתן טבעת לסרסור למכור והפסיד האבן
מהטבעת ישבע הסרסור שאינה ברשותו וישבע כמה היה שוה האבן ויפרע שוייה.
ט. הנותן כליו לסרסור למשכנם לו ואמר איני
יודע היכן משכנתים פשיעותא היא וחייב לשלם ואם א"ל משכנם ביד פלוני וכן עשה ואח"כ
כפר בו אותו פלוני פטור הסרסור.
י. סרסור שנתן כלי לבקרו ולא רצה המבקר להחזירו
חייב הסרסור וכ"ש שאין לסרסור למכור חפץ באשראי אלא א"כ נוטל רשות מבעל הכלי.
הגה. השדכן הוי כמו סרסור ואם השדכן רוצה
שישלמו לו מיד שכר שדכנותו והבעלים אינם רוצים לשלם עד הנשואין תלוי במנהג המדינה ובמקום
שאין מנהג הדין עם הבעלים ובמקום שאין צריך לשלם לו עד הנישואין אם חזרו בהן ונתבטל
השדכנות פטורים הבעלים מלשלם לו שכרו אלא אם כן התנו בהדיא על מנת שיתפייס ואז צריך
לשלם לו מיד אפי' יחזרו בהן.
סימן קפו - הלוקח כלים מן האומן למכור. ובו
ב' סעיפים.
א. הלוקח כלים מבית האומן לשגרן לבית חמיו
ואמר לו אם מקבלים אותן ממני אתן לך דמיהם ואם לאו אתן לך שכר מועט ונאנסו בהליכה חייב
ואם נאנסו בחזרה פטור אבל אם נגנבו או אבדו חייב.
ב. נטלם ע"מ למכרם וא"ל אם ימכרו
במקום פלוני או עד זמן פלוני אתן לך דמים כך וכך ואם לא ימכרו אחזירם לך ונאנסו בין
בהליכה בין בחזרה חייב לשלם וי"א דהני מילי בדבר שיש לו קונים הרבה ויכול למכרו
מיד בדמים שקצב אלא שמחזיר למכרו ביותר כדי שישתכר בו דאל"כ פטור מאונסים ואינו
חייב אלא בגניבה ואבידה כדין סרסור.
הגה. ואם קצב לו דמים ואמר לו כל הריוח מזה
נחלוק בינינו אין לו אלא דין סרסור ואינו חייב באונסים.
סימן קפז - דין שליח שטוען שאירע לו אונסין.
ובו ד' סעיפים.
א. כל שליח שטען שאירעו אונס פלוני והפסיד
כך וכך הרי זה נשבע שבועת השומרים על טענתו ויפטר ואם היה האונס במקום שאפשר להביא
עליו עדים או דבר שהוא גלוי וידוע שהרי ימצא עדים הרי זה צריך להביא ראיה על טענתו
ואם לא הביא עדים אינו נאמן ומשלם.
ב. מעשה באחד שאמר לשלוחו קנה לי ארבע מאות
גרבי יין ממעות שהיו לו בידו וקנה לו ונמצא חומץ אמרו חכמים מנין גדול כזה שהחמיץ קול
יש לו הואיל ואפשר להביא ראיה יביא ראיה שלא היה היין חומץ בשעה שלקח ויפטר ואם לא
יביא ראיה ישלם וכן כיוצא בזה מדברים שהראיה מצוייה בהן אבל דבר הנעלם שאין ראייתו
מצויה ישבע עליו.
ג. וכן הדין בכל טענת שיטעון השותף כיוצא
בו וכן הדין בטענת השומרים אם הראייה יכולה להיות או יביא ראיה על טענתו או ישלם.
הגה. ודוקא בטענת שומרין אבל בטענת פרעון
והשבה וכיוצא בה דעבידי אינשי דפרעי בצנעה אפילו יש ראיה מפטר בשבועה.
ד. נתן מעות לחבירו לקנות לו חטים וכן עשה
ושם החיטים בבית אחד ונרקבו מחמת גשמים שירדו עליהם חייב לשלם.
סימן קפח - אין שליחות לעכו"ם ויש שליחות
לעבד ואשה. ובו ו' סעיפים.
א. אין העכו"ם נעשה שליח לדבר מהדברים
שבעולם וכן אין ישראל נעשה שליח לעכו"ם לדבר מהדברים.
ב. עושה אדם שליח איש או אשה ואפילו אשת
איש ואפילו עבד ושפחה הואיל והם בני דעת וישנם במקצת מצות נעשים שלוחים למשא ומתן אבל
מי שאינם בני דעת והם חרש שוטה וקטן אינם נעשים שלוחים ולא עושים שליח אחד הקטן ואחד
הקטנה לפיכך השולח בנו קטן אצל החנוני ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר ואבד את
השמן ואת האיסר החנוני חייב לשלם שלא שלחו אלא להודיעו ולא היה לו לשלח אלא עם בן דעת
וכן כל כיוצא בזה.
הגה. ועל הצלוחית שנתן המשלח ליד הקטן ומדד
החנוני לתוכו אם שברו הקטן החנוני פטור אא"כ לקחו מידו ומדד לאחרים והחזירו לידו
ואם פירש ואמר שלח לי עם הקטן ה"ז פטור.
ג. האומר לחבירו מנה שיש לי בידך בין מלוה
בין פקדון שלחהו לי ביד פלוני אפילו היה קטן אם רצה לשלחו בידו נפטר ואינו חייב באחריותו.
ד. השולח לחבירו לשלוח לו ע"י שליח
מעות שהיו לו בידו מלוה או פקדון נתבאר בסי' קכ"א.
ה. כל היכא שהשליח משנה מדעת המשלח בטל השליחות
מכל וכל.
ו. מי שהגיע לו היזק בממונו מחמת שליחות
שולחו או שהעלילו עליו מחמת השליחות והפסידוהו ממון אין המשלח חייב לשלם לו נזקו.
