שלחן ערוך הלכות שבת סימן רס-רסה דיני
הדלקת נרות
סימן רס - דיני הכנסת שבת. ובו ב' סעיפים.
א. מצוה לרחוץ.
הגה. כל גופו ואם אי אפשר לו ירחוץ.
פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת ומצוה לחוף
הראש ולגלח הצפרנים בערב שבת.
הגה. ואם היו שערות ראשו גדולות מצוה לגלחן
(אור זרוע פרק אלו מגלחין) וכשנוטל צפרניו לא יטול אותן כסדרן ויתחיל בשמאל בקמיצה
ובימין באצבע וסימן לזה דבהג''א בשמאלו ובדאג''ה בימין (אבודרהם וספר המוסר).
ב. כשיהיה סמוך לחשיכה ישאל לאנשי ביתו בלשון
רכה עשרתם ערבתם הפרשתם חלה ויאמר להם הדליקו את הנר. ובמקום שאין מעשרין אין צריך
לומר עשרתם.
סימן רסא - זמן הדלקת הנרות לשבת. ובו ד'
סעיפים.
א. ספק חשיכה והוא בין השמשות (והיינו כדי
שיעור הלוך ג' רבעי מיל אחר שקיעת החמה (טור בסימן רצ''ג וכדלקמן סוף סימן ב') ושיעור
מיל הוא שליש שעה פחות חלק ל') אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין
את הנרות ואין מערבין עירובי תחומין (ועיין לקמן סימן תט''ו סעיף ב') אבל מעשרין את
הדמאי וטומנין את החמין ומערבין עירובי חצירות (ועיין לקמן סימן שצ''ג). ומותר לומר
לאינו יהודי בין השמשות להדליק נר לצורך שבת וכן לומר לו לעשות כל מלאכה שהיא לצורך
מצוה או שהוא טרוד ונחפז עליה.
הגה. וכן מי שקבל עליו שבת שעה או ב' קודם
חשיכה יכול לומר לאינו יהודי להדליק הנר ושאר דברים שצריך (מהרי''ו סימן קי''ו) (ועיין
לקמן סימן שמ''ב).
ב. יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקודש
וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עד זמן בין השמשות והזמן הזה
שהוא ג' מילין ורביע רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה ובלבד שיוסיף
איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקודש. ושיעור זמן בין השמשות הוא ג' רבעי מיל שהם
מהלך אלף ות''ק אמות קודם הלילה.
הגה. ואם רוצה להקדים ולקבל עליו השבת מפלג
המנחה ואילך הרשות בידו (טור ואגור בשם תוספות פרק תפלת השחר) (ועיין לקמן סימן רס''ז).
ג. מי שאינו בקי בשיעור זה ידליק בעוד שהשמש
בראש האילנות ואם הוא יום המעונן ידליק כשהתרנגולין יושבים על הקורה מבעוד יום ואם
הוא בשדה שאין שם תרנגולים ידליק כשהעורבים יושבים מבעוד יום.
ד. אחר עניית ברכו אף על פי שעדיין יום הוא
אין מערבין ואין טומנין משום דהוא קבליה לשבת עליה ולדידן הוי אמירת מזמור שיר ליום
השבת כעניית ברכו לדידהו.
סימן רסב - לקדש השבת בשולחן ערוך ובכסות
נקיה. ובו ג' סעיפים.
א. יסדר שלחנו ויציע המטות ויתקן כל ענייני
הבית כדי שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבית הכנסת.
הגה. ויהיה שלחנו ערוך כל יום השבת וכן המנהג
ואין לשנות (טור סוף סימן רפ''ט ומרדכי סוף פרק כל כתבי והגהות מרדכי פרק כ''ט דשבת).
ב. ישתדל שיהיו לו בגדים נאים לשבת ואם אי
אפשר לו לפחות ישלשל (פירוש ישלשלם כלפי מטה שיהיו ארוכים כמדת העשירים היושבים בביתם.
רש''י שם) בגדיו למטה דרך כבוד.
ג. ילבש בגדיו הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא
לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה דרבי חנינא מעטף וקאי בפניא דמעלי שבתא ואמר בואו
ונצא לקראת שבת מלכתא. ר' ינאי אומר בואי כלה בואי כלה.
הגה. וילביש עצמו בבגדי שבת מיד אחר שרחץ
עצמו וזהו כבוד השבת ועל כן לא ירחץ לשבת אלא סמוך לערב שילביש עצמו מיד (הגהות מרדכי
החדשים).
סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום
המעונן. ובו י''ז סעיפים.
א. יהא זהיר לעשות נר יפה ויש מכוונים לעשות
שתי פתילות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור.
הגה. ויכולין להוסיף ולהדליק ג' או ד' נרות
וכן נהגו. האשה ששכחה פעם אחת להדליק מדלקת כל ימיה ג' נרות כי יכולין להוסיף על דבר
המכוון נגד דבר אחר ובלבד שלא יפחות (אשר''י ומרדכי מסכת ראש השנה וריש פרק יום טוב).
ב. אחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם
נר דלוק בשבת. אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל
עונג שבת הוא.
ג. הנשים מוזהרות בו יותר מפני שמצויות בבית
ועוסקות בצרכי הבית. אם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ולקידוש היום נר שבת קודם וכן אם
אין ידו משגת לקנות נר לשבת ונר לחנוכה נר שבת קודם משום שלום הבית דאין שלום בבית
בלא נר (ואם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולקנות נר חנוכה עיין לקמן סימן תרע''ה).
ד. לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול
שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת וגם לא יאחר ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל
עליו שבת מיד רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה ובלבד שיהא מפלג המנחה
ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה.
הגה. ועיין לקמן סימן רס''ז ואם היה הנר
דלוק מבעוד היום גדול יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת.
ה. כשידליק יברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך
העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת, אחד האיש ואחד האשה גם ביום טוב צריך
לברך להדליק נר של יום טוב. וביום הכיפורים בלא שבת יש מי שאומר שלא יברך ועיין לקמן
סימן תר''י.
הגה. יש מי שאומר שמברכין קודם ההדלקה ויש
מי שאומר שמברך אחר ההדלקה (מרדכי סוף במה מדליקין) וכדי שיהא עובר לעשייתו לא יהנה
ממנה עד לאחר הברכה ומשימין היד לפני הנר אחר הדלקה ומברכין ואחר כך מסלקין היד וזה
מקרי עובר לעשייה וכן המנהג.
ו. בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם צריכים
להדליק נר שבת בחדרם ולברך עליו אבל מי שהוא אצל אשתו אין צריך להדליק בחדרו ולברך
עליו לפי שאשתו מברכת בשבילו.
ז. אורח שאין לו חדר מיוחד וגם אין מדליקין
עליו בביתו צריך להשתתף בפרוטה.
ח. ב' או ג' בעלי בתים אוכלים במקום אחד
יש אומרים שכל אחד מברך על מנורה שלו ויש מגמגם בדבר ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך
אלא אחד.
הגה. אבל אנו אין נוהגין כן.
ט. המדליקין בזויות הבית ואוכלים בחצר אם
אין הנרות ארוכות שדולקות עד הלילה הוי ברכה לבטלה.
י. לבעל הלכות גדולות כיון שהדליק נר של
שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה ועל פי זה נוהגות קצת נשים שאחר שברכו והדליקו הנרות
משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה ואין מכבות אותה ויש אומרים שאם תתנה קודם שהדליקה
שאינה מקבלת שבת עד שיאמר החזן ברכו מועיל ויש אומרים שאינו מועיל לה ויש חולקים על
בעל הלכות גדולות ואומרים שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר אלא בתפלת ערבית שכיון שאמר
החזן ברכו הכל פורשין ממלאכתם ולדידן כיון שהתחילו מזמור שיר ליום השבת הוי כברכו לדידהו.
הגה. והמנהג שאותה אשה המדלקת מקבלת שבת
בהדלקה אם לא שתתנה תחלה ואפילו תנאי בלב סגי אבל שאר בני הבית מותרין במלאכה עד ברכו
ועיקר הדלקה תלויה בנרות שמדליקין על השלחן אבל לא בשאר הנרות שבבית (אור זרוע) וצריך
להניח הנרות במקום שמדליקין לא להדליק במקום זה ולהניח במקום אחר (מרדכי פרק במה מדליקין).
יא. אף על פי שלא התפללו הקהל עדיין אם קדם
היחיד והתפלל של שבת מבעוד יום חל עליו קבלת שבת ואסור בעשיית מלאכה ואפילו אם אומר
שאינו רוצה לקבל שבת.
יב. אם רוב הקהל קבלו עליהם שבת המיעוט נמשכים
אחריהם על כרחם.
יג. אדם שבא לעיר בערב שבת וכבר קבלו אנשי
העיר עליהם שבת אף על פי שעדיין היום גדול אם היו עליו מעות או שום חפץ מניחו ליפול.
יד. אם ביום המעונן טעו צבור וחשבו שחשיכה
והדליקו נרות והתפללו תפלת ערבית של שבת ואחר כך נתפזרו העבים וזרחה חמה אינם צריכים
לחזור ולהתפלל ערבית אם כשהתפללו היה מפלג המנחה ולמעלה ואם יחיד הוא שטעה בכך צריך
הוא לחזור ולהתפלל תפלת ערבית ולענין עשיית מלאכה בין צבור בין יחיד מותרים דקבלת שבת
היתה בטעות ויש אומרים שאותם שהדליקו נרות אסורים בעשיית מלאכה ושאר אנשי הבית מותרין
ויש אומרים שאותו נר שהודלק לשם שבת אסור ליגע בו ולהוסיף בו שמן ואפילו אם כבה אסור
לטלטלו.
טו. מי ששהה להתפלל מנחה בערב שבת עד שקבלו
הקהל שבת לא יתפלל מנחה באותו בית הכנסת אלא ילך חוץ לאותו בית הכנסת ויתפלל תפלה של
חול והוא שלא קבל שבת עמהם אבל אם ענה וקבל שבת עמהם אינו יכול להתפלל תפלת חול אלא
יתפלל ערבית שתים.
טז. אם בא לבית הכנסת סמוך לקבלת הצבור שבת
מתחיל להתפלל מנחה ואף על פי שבעודו מתפלל יקבלו הצבור שבת אין בכך כלום הואיל והתחיל
בהיתר.
יז. יש אומרים שמי שקבל עליו שבת קודם שחשכה
מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה.
הגה. ומותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת וכל
שכן במוצאי שבת. מי שמאחר להתפלל במוצאי שבת או שממשיך סעודתו בלילה מותר לומר לחבירו
ישראל שכבר התפלל והבדיל לעשות לו מלאכתו להדליק לו נרות ולבשל לו ומותר ליהנות ולאכול
ממלאכתו, כן נראה לי.
סימן רסד - דיני הפתילה והשמן. ובו י' סעיפים.
א. אין עושין פתילה לנר של שבת בין נר שעל
השלחן בין כל נר שמדליק בבית מדבר שהאור אינו נאחז בו אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת
כגון צמר ושער וכיוצא בהם אלא מדבר שהאור נתלה בו כגון פשתן נפוצה ובגד שש וצמר גפן
וקנבוס וכיוצא בהן.
הגה. ואם הדליק בדברים האסורים אסור להשתמש
לאורו (תשובת הרשב''א סימן קע''א) ויש אומרים דאם יש נר אחד מדברים המותרים מותר להשתמש
לאור האחרים וכן דבר שאפשר בלא נר מותר לעשות אפילו אצל נרות האחרים ולצורך שבת יש
להקל בדיעבד (הגהות מרדכי פרק קמא ופרק ב' דשבת).
ב. כרך דבר שמדליקין בו על דבר שאין מדליקין
בו אם נתכוין להעבות (פירוש לעשותה עבה) הפתילה כדי להוסיף אורה אסור ואם נתכוון להקשות
הפתילה כדי שתהא עומדת ולא תשלשל למטה מותר ומטעם זה מותר לכרוך דבר שמדליקין בו על
גבי גמי או קש כדי ליתן הפתילה בעששית.
הגה. נותנין גרגיר של מלח וגריס של פול על
פי הנר בערב שבת כדי שיהא דולק יפה בשבת (מיימוני פרק ה' וטור).
ג. אין מדליקין נר לשבת אלא משמן הנמשך אחר
הפתילה ולפיכך אין מדליקין בזפת ולא בשעוה ולא בשמן העשוי מצמר גפן ולא באליה ולא בחלב
וכן אין מדליקין בעטרן מפני שריחו רע ויניחנו ויצא ולא בצרי מפני שריחו נודף שמא יסתפק
ממנו ונמצא מתחייב משום מכבה.
ד. אפילו נתן מעט שמן זית בשמנים אלו שאינם
נמשכים ואז נמשכין אין מדליקין בהם.
ה. חלב מהותך וקרבי דגים אין מדליקין בהם
ואם נתן בהם מעט מאחת משמנים שמדליקין בהם מותר להדליק בהם.
ו. שאר כל השמנים חוץ מאלו מדליקים בהם ומכל
מקום שמן זית מצוה מן המובחר.
ז. כרך זפת או שעוה או חלב סביב הפתילה מדליקין
בהם.
ח. המדליק צריך שידליק רוב מה שיוצא מן הפתילה
מהנר.
ט. אין צריך להבהב הפתילה (פירוש ענין הבהוב
יפול על דבר שאינו נשרף לגמרי וגם לא קיים לגמרי) (אל תאכלו ממנו נא תרגום יונתן מהבהב).
הגה. ומכל מקום נהגו להדליק הפתילה ולכבותה
כדי שתהיה מחורכת ויאחז בה האור יפה.
י. אין מדליקין בסמרטוטין אפילו מחורכין.
סימן רסה - דין כלים הנתנים תחת הנר. ובו
ד' סעיפים.
א. אין נותנין כלי מנוקב מלא שמן על פי הנר
כדי שיהא נוטף בתוכו גזירה שמא יסתפק ממנו ויתחייב משום מכבה ואם חברו לו בסיד או בחרסית
מותר דכיון שהוא כלי אחד בדיל מיניה משום איסור שבת.
ב. לא ימלא קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן
ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת גזירה שמא יסתפק ממנו.
ג. אין נותנין כלי בשבת תחת הנר לקבל שמן
הנוטף מפני שהוא מבטל כלי מהיכנו ומותר ליתנו מבעוד יום והשמן הנוטף אסור להסתפק ממנו
בשבת.
הגה. ואסור ליגע בנר דולק כשהוא תלוי אף
על פי שאינו מטלטלו ואין בו משום מוקצה בנגיעה בעלמא מכל מקום אסור פן יתנדנד קצת מנגיעתו
ויטה (אור זרוע).
ד. נותנים כלי תחת הנר לקבל נצוצות מפני
שאין בהם ממש ואין כאן ביטול כלי מהיכנו אבל לא יתן לתוכו מים אפילו מבעוד יום מפני
שמקרב זמן כיבוי הנצוצות ומכל מקום מותר ליתן מים בעששית שמדליקים בה בערב שבת כיון
שאינו מתכוין לכבוי אלא להגביה השמן.
הגה. ויש אומרים אפילו מתכוין לכיבוי שרי
מאחר שאין המים בעין אלא תחת השמן לא הוי אלא גרם כיבוי וכן נוהגין.
