שלחן ערוך הלכות תלמוד תורה ומלמדים סימן רמה-רמו
סימן רמה - חייב כל אדם ללמד לבנו ולהעמיד
תלמידים. ובו כ"ב סעיפים.
א. מצות עשה על האיש ללמד את בנו תורה ואם
לא למדו אביו חייב ללמד לעצמו.
ב. היה הוא צריך ללמוד ויש לו בן ללמוד ואין
ידו משגת להספיק לשניהם אם שניהם שוים הוא קודם לבנו ואם בנו נבון ומשכיל מה שילמד
יותר ממנו בנו קודמו ואף על פי כן לא יבטל הוא.
ג. כשם שמצוה ללמד את בנו כך מצוה ללמד את
בן בנו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך ולא לבן בנו בלבד אלא מצוה על כל חכם מישראל
ללמד לתלמידים שגם הם נקראים בנים אלא שמצוה להקדים בנו לבן בנו ובן בנו לבן חבירו.
ד. חייב להשכיר מלמד לבנו ללמדו אבל לבן
חבירו אינו חייב להשכיר.
הגה. והיו כופין ליה לשכור לבנו מלמד ואם
אינו בעיר ויש לו נכסים אם אפשר לאודועי ליה מודיעים ליה ואם לאו יורדים לנכסיו ושוכרים
מלמד לבנו.
ה. מאימתי מתחיל ללמד לבנו משיתחיל לדבר
מתחיל ללמדו תורה צוה לנו וגו' ופסוק ראשון מפרשת שמע ואח"כ מלמדו מעט מעט עד
שיהא כבן ששה או כבן שבעה ואז מוליכו אצל מלמדי תינוקות.
ו. היה מנהג בעיר שלוקח מלמד תינוקות שכר
נתחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה ואינו חייב ללמדו בשכר משנה וגמרא והני
מילי דלא אפשר דדחיקא ליה שעתא אבל אם אפשר ליה מצוה לאגמוריה משנה וגמרא הלכות ואגדות.
ז. מושיבין מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר וכל
עיר שאין בה מלמד תינוקות היו מחרימים אנשי העיר עד שיושיבו מלמד תינוקות ואם לא הושיבו
מחריבין העיר שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן.
ח. מכניסים התינוקות להתלמד בן חמש שנים
שלימות ובפחות מכאן אין מכניסין אותן ואם הוא כחוש מכניסין אותו בן ו' שנים שלימות.
הגה. ומ"מ מיד שיהיה בן ג' שנים שלימות
מלמדין אותו אותיות התורה כדי שירגיל עצמו לקרות בתורה.
ט. אפילו תינוק שאינו מבין לקרות לא יסלקוהו
משם אלא ישב עם האחרים אולי יבין.
י. לא יכה אותו המלמד מכת אויב מוסר אכזרי
לא בשוטים ולא במקל אלא ברצועה קטנה.
יא. יושב ומלמדם כל היום וקצת מהלילה כדי
לחנכם ללמוד ביום ובלילה.
יב. לא יבטלו התינוקות כלל חוץ מערב שבת
וערב יום טוב בסוף היום.
יג. אין מבטלין התינוקות אפי' לבנין בית
המקדש.
יד. אין קורין לתינוקות בשבת מתחלה מה שלא
למדו משום טורח שבת אבל מה שקראו פעם אחת שונים אותו להם בשבת.
טו. כ"ה תינוקות מספיק להם מלמד אחד
היו יותר על כ"ה עד מ' מושיבין אחר לסייעו בלימודם.
הגה. אפי' שכרו הקהל מלמד לכל תינוקות סתם
הוא מושיב אחר לסייע בעדו והם יתנו לו שכרו וי"א דאם אין בעיר כ"ה תינוקות
אין בני העיר חייבים לשכור להם מלמד וי"א דאפי' בפחות מזה חייבים
היו יותר מארבעים מעמידים שנים.
טז. מוליכים הקטן ממלמד למלמד אחר שהוא מהיר
ממנו בין במקרא בין בדקדוק במה דברים אמורים כשהיו שניהם בעיר אחת ואין נהר מפסיק ביניהם
אבל מעיר לעיר או מצד הנהר לצדו באותה העיר אין מוליכים אותו אלא אם כן היה גשר בנין
בריא שאינו ראוי ליפול מהרה.
יז. מלמד תינוקות שמניח התינוקות ויוצא או
שעושה מלאכה אחרת עמהם או שמתרשל בתלמודו הרי זה בכלל ארור עושה מלאכת ה' רמיה לפיכך
אין להושיב מלמד אלא בעל יראה מהיר לקרוא ולדקדק.
הגה. ואין למלמד לנעור בלילה יותר מדאי שלא
יהיה עצל ביום ללמוד וכן לא יתענה או לעצור במאכל ומשתה או לאכול ולשתות יותר מדאי
כי כל אלו הדברים גורמים שלא יוכל ללמד היטב וכל המשנה ידו על התחתונה ומסלקין ליה
ושאר דיני מלמד עיין בח"ה סי' של"ד ושל"ה.
יח. אם יש כאן מלמד שמלמד לתינוקות ובא אחר
טוב ממנו מסלקין הראשון מפני השני.
יט. אם יש כאן שני מלמדים האחד קורא הרבה
ואין מדקדק עמהם להבינם על נכון ואחד אינו קורא כל כך אלא שמדקדק עמהם להבינם לוקחין
אותו שמדקדק יותר.
כ. מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות מפני
שאמותיהם מביאות בניהם ואין המלמד צריך שתהיה אשתו שרויה עמו בבית הספר אלא היא בביתה
והוא מלמד במקומו.
כא. לא תלמד אשה תינוקות מפני אביהם שמביאים
בניהם.
כב. אחד מבני החצר או מבני מבוי שביקש ליעשות
מלמד תינוקות אין שכניו יכולים למחות בידו וכן מלמד תינוקות שבא חבירו ופתח בית ללמד
תינוקות בצדו כדי שיבואו לו תינוקות אחרים או כדי שיבואו התינוקות שאצל זה לזה אין
יכולים למחות בידו שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
הגה. רב היושב בעיר ולומד לרבים יכול חכם
אחר לבא וללמוד ג"כ שם אפילו מקפח קצת פרנסת הראשון כגון שהקהל קבלו הראשון עליהם
לרב ונוטל פרס מהם על זה אפי' הכי יכול השני לבא ולדור שם ולהחזיק רבנות בכל דבר כמו
הראשון אם הוא גדול וראוי לכך אבל אם בא חכם אכסנאי לעיר אין לו לקפח שכר הרב הדר שם
לעשות חופות וקידושין וליטול השכר הבא מהם הואיל והוא פרס הרב הדר שם אבל מותר לעשות
החופה ולתת השכר לרב הקבוע וכן מותר לו לדון בין שני בעלי דינין שבעיר הבאים לפניו
לדון דדלמא הרב שבעיר אין ממוצע להם אבל אין לו להורות איסור והיתר או לדרוש לנהוג
שררה באתריה דחבריה מי שהוחזק לרב בעיר אפי' החזיק בעצמו באיזה שררה אין להורידו מגדולתו
אע"פ שבא לשם אחר גדול ממנו אפילו בנו ובן בנו לעולם קודמים לאחרים כל זמן שממלאים
מקום אבותיהם ביראה והם חכמים קצת ובמקום שיש מנהג לקבל רב על זמן קצוב או שמנהג לבחור
במי שירצו הרשות בידם אבל כל שקבלו הקהל עליהם וכל שכן אם עשו ברצון השררה אין לשום
גדול בעולם להשתרר עליו ולהורידו.
הלכות תלמוד תורה
סימן רמו - שחייב כל אדם בתלמוד תורה והיאך
לומדים בשכר. ובו כ"ו סעיפים.
א. כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה בין עני
בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורים בין בחור בין זקן גדול אפי' עני המחזר על הפתחים
אפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם
ולילה ומי שא"א לו ללמוד מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו יספיק
לאחרים הלומדים.
הגה. ותחשב לו כאילו לומד בעצמו ויכול אדם
להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו בשכר אבל אם כבר
עסק בתורה אינו יכול למכור לו חלקו בשביל ממון שיתן לו.
ב. ילמוד אדם תורה ואח"כ ישא אשה שאם
ישא אשה תחילה א"א לו לעסוק בתורה מאחר שרחיים בצוארו ואם א"א לו בלא אשה
מפני שיצרו מתגבר עליו ישא אשה תחילה.
ג. עד אימתי חייב ללמוד עד יום מותו שנאמר
ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וכל זמן שלא יעסוק בתורה הוא שובח.
ד. חייב אדם לשלש למודו שליש בתורה שבכתב
דהיינו הארבעה ועשרים שליש במשנה דהיינו תורה שבעל פה ופי' תורה שבכתב בכלל זה שליש
בתלמוד דהיינו שיבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מתוך דבר וידמה דבר לדבר
וידון במדות שהתורה נדרשת בהם עד שידע היאך עיקר המצות והיאך יוצא האסור והמותר וכיוצא
בזה דברים שלמד מפי השמועה כיצד היה בעל אומנות ועוסק במלאכתו ג' שעות ביום וט' בתורה
קורא ג' מהם בתורה שבכתב ובג' תורה שבעל פה ובג' יבין דבר מתוך דבר במה דברים אמורים
בתחילת לימודו של אדם אבל כשיגדיל בתורה ולא יהא צריך ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד
בתורה שבעל פה יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי תורה שבעל פה כדי שלא ישכח דבר
מדיני התורה ויפנה כל ימיו לתלמוד בלבד לפי רוחב לבו וישוב דעתו.
הגה. וי"א שבתלמוד בבלי שהוא בלול במקרא
במשנה וגמרא אדם יוצא ידי חובתו בשביל הכל ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא משנה וגמרא והפוסקים
הנמשכים אחריהם ובזה יקנה העולם הזה והעוה"ב אבל לא בלמוד שאר החכמות ומ"מ
מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות ובלבד שלא יהיו ספרי מינים וזהו נקרא בין החכמים טיול
בפרדס ואין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין והוא לידע איסור והיתר ודיני
המצות.
ה. מקום שנהגו ללמד תורה בכתב בשכר מותר
ללמד בשכר אבל תורה שבע"פ אסור ללמד בשכר לא מצא מי שילמדנו בחנם ילמוד בשכר ואע"פ
שהוצרך ללמוד בשכר לא יאמר כשם שלמדתי בשכר כך אלמד בשכר אלא ילמד לאחרים בחנם ומה
שנהגו האידנא ללמד הכל בשכר אם אין לו במה להתפרנס שרי ואפי' יש לו אם הוא שכר בטלה
דמוכח שמניח כל עסקיו ומשאו ומתנו שרי.
ו. אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל לא כשכר
האיש מפני שאינה מצווה ועושה ואע"פ שיש לה שכר צוו חז"ל שלא ילמד אדם את
בתו תורה מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי
עניות דעתן אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות בד"א תורה שבע"פ
אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה ואם מלמדה אינו כמלמד' תיפלותן.
הגה. ומ"מ חייבת האשה ללמוד דינים השייכים
לאשה ואשה אינה חייבת ללמד את בנה תורה ומ"מ אם עוזרת לבנה או לבעלה שיעסקו בתורה
חולקת שכר בהדייהו.
ז. אין מלמדין תורה לתלמיד שאינו הגון אלא
מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ובודקין אותו ואח"כ מכניסין אותו
לבית המדרש ומלמדין אותו.
ח. הרב שאינו הולך בדרך טובה אע"פ שחכם
גדול הוא וכל העם צריכים לו אין למדין ממנו עד שיחזור למוטב.
ט. כיצד מלמדין הרב יושב בראש והתלמידים
לפניו מוקפים כעטרה כדי שיהיו כולם רואים את הרב ושומעין דבריו ולא ישב הרב על הכסא
ותלמידיו על הקרקע אלא או הכל על הארץ או הכל על הכסאות.
הגה. וי"א דוקא בשהגיעו התלמידים לכלל
סמיכה ורב הלומד על ידי מתורגמן ודיניו נתבארו בפנים ולא כתבן הרב כי אינן שכיחין.
י. הרב שלימד ולא הבינו התלמידים לא יכעוס
עליהם אלא שונה וחוזר הדבר כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה ולא יאמר התלמיד הבנתי והוא
לא הבין אלא שואל וחוזר ושואל כמה פעמים ואם יכעוס עליו רבו יאמר לו רבי תורה היא וללמוד
אני צריך ודעתי קצרה.
יא. ולא יהא התלמיד בוש מחבירו שלמד בפעם
ראשונה או שניה והוא לא למד אפי' אחר כמה פעמים שאם נתבייש מדבר זה נמצא נכנס ויוצא
לבית המדרש והוא לא למד כלום ועל כן אמרו לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד בד"א שלא
הבינו התלמידים הדבר מפני עמקו או מפני דעתן שהיא קצרה אבל אם ניכר לרב שהם מתרשלים
בדברי תורה ומתרפים עליהם ולפיכך לא הבינו חייב לכעוס עליהם ולהכלימם בדברים כדי לחדדן
ועל זה אמרו זרוק מרה בתלמידים לפיכך אין ראוי לרב לנהוג קלות ראש בפני התלמידים ולא
לשחוק בפניהם ולא לאכול ולשתות עמהם כדי שתהא אימתו מוטלת עליהם וילמדו ממנו מהרה.
יב. אין שואלין את הרב כשיכנס לבית המדרש
מיד עד שתתישב דעתו עליו ואין התלמיד שואל כשיכנס עד שיתיישב וינוח ואין שואלים שנים
כאחד ואין שואלים את הרב מענין אחר אלא מאותו ענין שהם עוסקים בו כדי שלא יתבייש נמי
ויש לרב להטעות את התלמידים בשאלותיו ובמעשים שעושה לפניהם כדי לחדדם וכדי שידע אם
הם זוכרים מה שלומדים ואין צריך לומר שיש לו רשות לשאול אותם בענין אחר שאין עוסקים
בו כדי לזרזם.
יג. אין שואלים מעומד ואין משיבים מעומד
ולא מגבוה ולא מרחוק ולא מאחורי הזקנים ואין שואלים אלא בענין ואין שואלים אלא מיראה
ולא ישאל בענין יותר מג' הלכות.
יד. שנים ששאלו אחד שאל כענין ואחד שאל שלא
כענין נזקקים לכענין מעשה ושאינו מעשה נזקקים למעשה הלכה ומדרש נזקקין להלכה מדרש ואגדה
נזקקין למדרש אגדה וקל וחומר נזקקין לקל וחומר קל וחומר וגזרה שוה נזקקין לקל וחומר.
טו. היו השואלים אחד חכם ואחד ת"ח נזקקין
לחכם תלמיד חכם ועם הארץ נזקקין לת"ח שניהם חכמים שניהם תלמידים שניהם עמי הארץ
שאלו שנים בשתי הלכות או בשתי שאלות שתי תשובות שני מעשים הרשות ביד המשיב למי שירצה
יקדים.
!טז אין ישנים בבית המדרש וכל המתנמנם בבית
המדרש חכמתו נעשית קרעים שנאמר וקרעים תלביש נומה.
יז. אין משיחין בבית המדרש אלא בדברי תורה
אפילו מי שנתעטש אין אומרים לו רפואה בבית המדרש וקדושת בית המדרש חמורה מקדושת בית
הכנסת.
יח. ת"ת שקול כנגד כל המצות היה לפניו
עשיית מצוה ות"ת אם אפשר למצוה להעשות ע"י אחרים לא יפסיק תלמודו ואם לאו
יעשה המצוה ויחזור לתורתו.
יט. תחלת דינו של אדם על ת"ת ואחר כך
על שאר מעשיו.
כ. לעולם יעסוק אדם בתורה אפי' שלא לשמה
שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
כא. אין דברי התורה מתקיימים במי שמתרפה
עצמו עליהם ולא בלומדים מתוך עידון ומתוך אכילה ושתייה אלא במי שממית עצמו עליה ומצער
גופו תמיד ולא יתן שנה לעיניו ותנומה לעפעפיו.
הגה. ולא יחשוב האדם לעסוק בתורה ולקנות
עושר וכבוד עם הלמוד כי מי שמעלה מחשבה זו בלבו אינו זוכה לכתרה של תורה אלא יעשה תורתו
קבע ומלאכתו עראי וימעט בעסק ויעסוק בתורה ויסיר תענוגי הזמן מלבו ויעשה מלאכה כל יום
כדי חייו אם אין לו מה יאכל ושאר היום והלילה יעסוק בתורה ומעלה גדולה למי שמתפרנס
ממעשה ידיו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל וגו' כל המשים על לבו לעסוק בתורה ולא לעשות מלאכה
להתפרנס מן הצדקה הרי זה מחלל השם ומבזה התורה שאסור ליהנות מדברי תורה וכל תורה שאין
עמה מלאכה גוררת עון וסופו ללסטם הבריות וכל זה בבריא ויכול לעסוק במלאכתו או בדרך
ארץ קצת ולהחיות עצמו אבל זקן או חולה מותר ליהנות מתורתו ושיספקו לו ויש אומרים דאפילו
בבריא מותר ולכן נהגו בכל מקומות ישראל שהרב של עיר יש לו הכנסה וספוק מאנשי העיר כדי
שלא יצטרך לעסוק במלאכה בפני הבריות ויתבזה התורה בפני ההמון ודוקא חכם הצריך לזה אבל
עשיר אסור ויש מקילין עוד לומר דמותר לחכם ולתלמידיו לקבל הספקות מן הנותנים כדי להחזיק
ידי לומדי תורה שעל ידי זה יכולין לעסוק בתורה בריוח ומ"מ מי שאפשר לו להתפרנס
היטב ממעשה ידיו ולעסוק בתורה מדת חסידות הוא ומתת אלהים היא אך אין זה מדת כל אדם
שא"א לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה ולהתפרנס בעצמו וכל זה דשרי היינו שנוטל
פרס מן הצבור או הספקה קבועה אבל אין לו לקבל דורונות מן הבריות והא דאמרי' כל המביא
דורון לחכם כאלו מקריב בכורים היינו בדורונות קטנים שכן דרך בני אדם להביא דורון קטן
לאדם חשוב אפי' הוא עם הארץ ושרי לתלמיד חכם למטעם מידי מהוראתו כדי לברר הוראתו אבל
ליקח מתנה דבר חשוב ממה שהתיר אסור ודאשתמש בתגא חלף וי"א דזהו המשתמש בשמות ומותר
לצורבא מרבנן לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה אם צריך הוא לכך.
כב. ברית כרותה שכל הלומד בבית הכנסת לא
במהרה הוא משכח וכל היגע בתלמודו בצנעה מחכים שנא' ואת צנועים חכמה וכל המשמיע קולו
בשעת תלמודו מתקיים בידו אבל הקורא בלחש במהרה הוא שוכח.
כג. מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל
לילותיו ולא יאבד אפי' אחת מהן בשינה באכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהם אלא בדברי חכמה
ותלמוד תורה.
הגה. כי אין אדם לומד רוב חכמתו כי אם בלילה
ויש לאדם להתחיל ללמוד בלילה מט"ו באב ואילך ומאן דלא מוסיף יסיף.
כד. כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה
אש אוכלתו.
כה. כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק
או שקרא ושנה ופירש להבלי העולם והניח תלמודו וזנחו הרי זה בכלל כי דבר ה' בזה.
כו. כל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה
מעוני וכל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר.
הגה. כשמסיים מסכתא מצוה לשמוח ולעשות סעודה
ונקראת סעודת מצוה ואסור לעסוק בדברי תורה במקומות המטונפים ולכן אמרו שאסור לתלמיד
חכם לעמוד במקומות המטונפים מפני שלא יהרהר בדברי תורה ומ"מ מותר ליכנס למרחץ
אף מתוך הלכה שאינה פסוקה ולא חיישינן שיהרהר דבמרחץ שומר עצמו מהרהור תורה.
