שלחן ערוך הלכות מליחה סימן סט-עח
סימן סט - דיני מליחה והדחה. ובו כ"א
סעיפים.
א. צריך להדיח הבשר קודם מליחה ואם אחר שהדיח
חתך כל נתח לשנים או לשלשה צריך לחזור ולהדיחם.
הגה. ואם לא עשה כן הוי כלא הודח כלל הדחת
הבשר לכתחלה יזהר לשרותו נגד חצי שעה ולהדיחו היטב במי השרייה אבל אם לא שראו רק הדיחו
היטב סגי ליה ואחר כך ימתין מעט שיטפטפו המים קודם שימלחנו שלא ימס המלח מן המים ולא
יוציא דם ונהגו שלא להשתמש בדברים אחרים בכלי ששורין בו בשר ואם נשתהה הבשר בשרייתו
מעת לעת הבשר וגם הכלי אסורין ועיין לקמן סימן זה אבל פחות מעת לעת אין להקפיד ואף
במקום שנאסר הכלי מותר לחזור ולשרות בו דין בשר שמלא קרח כיצד נוהגין עם שרייתו עיין
לעיל סימן ס"ח.
ב. אם מלח ולא הדיח תחלה ידיחנו וימלחנו
שנית ויש אוסרין.
הגה. וכן נוהגין אפילו לא נמלח רק מעט כדרך
שמולחים לצלי ואפילו לא שהה במלחו שיעור מליחה מיהו במקום הפסד מרובה יש להתיר ואם
לא הודח רק מעט קודם שמלחו מותר בדיעבד והוא הדין אם היה ס' בחתיכה נגד דם שעליו ואם
נמלח חתיכה בלא הדחה עם שאר חתיכות שאר חתיכות מותרות והיא אסורה.
ג. לא ימלח במלח דקה כקמח ולא במלח גסה ביותר
שנופלת מעל הבשר אילך ואילך.
ד. יפזר עליו מלח שלא ישאר בו מקום מבלי
מלח וימלח כדי שלא יהא ראוי לאכול עם אותו מלח ואינו צריך להרבות עליו מלח יותר מזה
ומולחו משני צדדים ועופות צריך למלחם גם מבפנים ואם לא מלחם אלא מבפנים או מבחוץ וכן
חתיכה שלא נמלחה אלא מצד אחד מותר.
הגה. ויש אוסרים אפילו בדיעבד והכי נהוג
אם לא לצורך ודוקא אם כבר נתבשל כך אבל אם לא נתבשל עדיין לא יבשלנו כך אלא אם הוא
תוך י"ב שעות שנמלח יחזור וימלח צד השני שלא נמלח עדיין ויבשלנו אחר כך ואם הוא
אחר י"ב שעות אזי יצלנו דנורא משאב שאיב ואין הצד שנמלח כבר בולע מצד שלא נמלח.
ה. אחר שנמלחה החתיכה אם חתך ממנה אינו צריך
לחזור ולמלוח מקום החתך.
ו. שיעור שהייה במלח אינו פחות מכדי הילוך
מיל שהוא כדי שלישית שעה בקירוב.
הגה. ועל זה יש לסמוך בדיעבד או אפילו לכתחלה
לכבוד אורחים או לצורך שבת אבל בלאו הכי המנהג להשהוה במליחה שעור שעה ואין לשנות.
ז. קודם שיתן הבשר בכלי שמדיחו בו ינפץ מעליו
המלח שעליו או ישטפנו במים ואחר כך יתן הבשר בכלי שמדיחין בו וידיחנו פעמים וישטוף
הכלי בין רחיצה לרחיצה.
הגה. וי"א שצריכין להדיח הבשר ג' פעמים
והכי נוהגין לכתחלה על כן ישטפנו או ינפץ המלח מעליו וידיחנו ב' פעמים דזה הוי כהדחה
ג' פעמים או ישים המים תוך הכלי ואחר כך יניח בו הבשר וידיחנו ג' פעמים והכי נהוג ולכתחלה
יתן מים הרבה בהדחה ראשונה כדי שיבטלו כח המלח שבציר מותר להדיח הבשר במי פירות ואין
צריך מים.
ח. אם לא ניפץ המלח שעליו ולא שטפו אין לאסור
כי המים שבכלי מבטלין כח המלח.
הגה. ואפילו המים מועטים מ"מ מבטלים
כח הציר ויש מתירין אפילו לא היו מים כלל בכלי והניחו בו הבשר דאין לחוש בשעה מועטת
כזו שעוסקין בהדחת הבשר ויש לסמוך עלייהו ואין לחוש בכל זה רק בהדחה ראשונה אבל לאחר
הדחה ראשונה אין לחוש ואין חילוק בין אם הדיחו בכלי כשר או טריפה או חולבת ואם היה
מעט מים בכלי שמבטל כח המלח שאינו חשוב עוד כרותח אפילו הכלי חולבת או הטריפה מלוכלך
עדיין באיסור מותר.
ט. בשר שנמלח ונתבשל בלא הדחה אחרונה צריך
שיהא בו ששים כדי המלח שבו.
הגה. וכל הקדירה מצטרף לששים ואם יש בקדירה
כ"כ כמו החתיכה שנמלח ולא הודח הכל שרי דודאי איכא ששים נגד המלח שעל החתיכה דהחתיכה
עצמה בודאי היא שלשים נגד המלח שעליו ואי ליכא ס' בקדירה נגד המלח אפילו לא הושם רק
בכלי שני הכל אסור דמאחר שיש שם מלח וציר אפילו בכלי שני מבשל ובשר יבש יש להתיר אפילו
בכלי ראשון דודאי יש ס' נגד המלח שעליו מאחר שכבר נתייבש אבל לכתחלה יזהר אפילו בבשר
יבש שלא לבשלו או להדיחו במים שהיד סולדת בהם בלא הדחה אחרונה וכל זה מיירי שלא הודח
באחרונה כלל אבל אם הודח רק פעם אחת ונתבשל כך מותר דבדיעבד סגי ליה בהדחה אחת באחרונה
מלח שמלחו בו פעם אחת אסור למלוח בו פעם שנית וכל שכן שאסור לאכול המלח אחר שמלחו בו.
י. עובד כוכבי' משמש בבית ישראל ונתן הבשר
בקדירה ואין ידוע אם הדיחו אם יודע העובד כוכבים מנהג ישראל סומכין על דבריו אם היה
שם ישראל יוצא ונכנס או שום קטן בן דעת.
הגה. ובחד מינייהו סגי או במסיח לפי תומו
שהדיחו יפה או שישראל אפילו קטן יוצא ונכנס דמרתת הואיל ויודע מנהגי ישראל מיהו אם
מיחה לעובד כוכבים שלא ידיחו בלא רשותו והוא עבר על דבריו אסור דהא חזינן דאינו מרתת
ואין לסמוך גם גם כן אדבריו.
יא. בשר שנתבשל בלא מליחה צריך שיהיה בתבשיל
ששים כנגד אותו בשר ואז מותר הכל.
הגה. ויש אוסרים אותה חתיכה אפילו בדאיכא
ס' נגד החתיכה והכי נהוג אם לא לצורך כגון לכבוד שבת או לכבוד אורחים דאז יש לסמוך
אדברי המקילין ואם נמלחה חתיכה ולא נמלחה כראוי דינה כאילו לא נמלחה כלל וכן בשר ששהה
ג' ימים בלא מליחה אף אם נמלח דינו כאילו לא נמלח ואם נתבשל צריך ס' כנגדו.
יב. בשר ששהה ג' ימים מעת לעת בלא מליחה
נתייבש דמו בתוכו ולא יצא עוד ע"י מליחה ואין לאכלו מבושל אלא צלי ואחר שצלאו
לא יבשלנו ואם בישלו מותר.
יג. ואם שרו אותו במים תוך הג' ימים יכול
להשהותו עוד שלשה ימים אחרים פחות חצי שעה.
יד. בשר ששהה שלשה ימים בלא מליחה ונתערב'
אותה חתיכה בחתיכות אחרות בטלה ברוב ומותר לבשל כולן ואפי' היתה ראויה להתכבד.
טו. בשר המלוכלך בדמים שנשרה במים מעת לעת
יש אוסרים לאכלו כי אם צלי אלא אם כן יש במים ס' כנגדו.
טז. אין מולחין אלא בכלי מנוקב או על גבי
קשין וקיסמין או במקום מדרון בענין שאם ישפך שם מים יצאו מיד.
הגה. ודף חלק ברהיטני שמים זבין ממנו אין
צריך להניחו במדרון אבל אם אינו חלק ברהיטני צריך להניחו במדרון שיצאו המים ממנו ואפילו
בכלי מנוקב יזהר לכתחלה שיהיו הנקבים פתוחים ולכן לא יעמידו על גבי קרקע כי היא ככלי
שאינו מנוקב וכן מחמירין קצת לשום תוך הכלי מנוקב קש או קסמין כי הבשר יסתום הנקבים
ובדיעבד אין לחוש לכל זה.
ואם מלח בכלי שאינו מנוקב אסור להשתמש באותו
כלי בדבר רותח.
הגה. ואם נשתמש בו בעי קליפה אם הוא דבר
יבש.
ויש אומרים שאפי' בצונן אסור להשתמש בו בלא
הדחה ואם נשתמש בו בלא הדחה ידיח מה שנשתמש בו.
הגה. אבל מותר לחזור ולמלוח בה בשר לאחר
שנקבוה או אפילו בלא נקיבה אם הבשר שהה כבר במליחתו והודח.
יז. אבל אם הוא מנוקב מותר לאכול בו אפילו
רותח ויש אוסרין ברותח.
יח. בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב ושהה בו
כשיעור שיתנו מים על האש ויתחילו להרתיח כל מה שממנו בציר אסור לאכלו אפי' צלי וחלק
החתיכה שחוץ לציר אין אסור ממנו אלא כדי קליפה ואפילו אם יש בה שומן.
הגה. ויש אוסרין כל החתיכה אפילו מה שחוץ
לציר ואפילו לא נמלח רק מעט כדרך שמולחין לצלי ואפילו לא שהה שיעור מליחה רק מעט עד
שנראה ציר בכלי וכן נוהגין ואין לשנות ומכל מקום אינו אסור רק אותה חתיכה המונחת למטה
בכלי ונוגעת בציר אבל שאר חתיכות שעליה הנמלחים עמה מותרות והכי נהוג.
יט. אחר שנמלח הבשר והודח מותר ליתנו אפילו
במים שאינן רותחין ויש מי שמצריך ליתנו במים רותחין והמנהג כסברא ראשונה וכן עיקר.
כ. בשר שנמלח ושהה כדי מליחה ונתנוהו אחר
כך בכלי בלא הדחה ונתמלא מציר מותר ולפי זה בשר שנפל לתוך ציר היוצא מהבשר אחר ששהה
כדי מליחה מותר ויש מי שאוסר בזה ובזה ויש לחוש לו לכתחלה.
הגה. ויש אוסרין אפילו בדיעבד כדי קליפה
והכי נהוג ודוקא מה שמונח בתוך הציר אבל מה שחוץ לציר שרי והכלי שנפל בו אותו הציר
אסור וכן אם היה הכלי חולבת ויש בו לכלוך אסור הבשר דאף לאחר שיעור מליחתו נחשב כרותח
אבל אם הוא הפסד מרובה ואית ביה גם כן צורך סעודת מצוה יש להקל ולומר דאחר ששהה שיעור
מליחה לא מחשב צירו כרותח.
ולפי דבריו אף על פי ששהה הבשר במלח כשיעור
אסור לאכול ממנו עד שידיחנו יפה יפה ואסור לחתוך ממנו בסכין קודם שידיחנו ואם חתך צריך
להגעילו.
הגה. ויש מתירין לחתוך בסכין לאחר ששהה שיעור
מליחה דאין מליחה לכלים וכן עיקר דמותר אבל הסכין צריך הדחה אחר כך או נעיצה בקרקע
אם נתייבשה עליו הציר ואפילו קודם שיעור מליחה אין האיסור משום הסכין אלא משום שיצא
דם בעין על הבשר ואם רוצה להדיחו שם היטב ולחזור ולמלחו שם מותר.
וכשרוצים לעשות בשר מליח להתקיים לאחר ששהה
במלחו בכלי מנוקב כשיעור הראוי מדיחי' אותו יפה יפה ואחר כך חוזרים ומולחים אותו כדי
שיתקיים ואפילו בכלי שאינו מנוקב ואפי' לפי סברא זו אם רוצה למלוח ולאכול צלי בלא הדחה
עושה ואינו חושש לדם שעל המלח שהאש שואבו ומונע המלח מלבלוע דם והני מילי במולחו ומעלהו
לצלי אבל אם שהה במלחו המלח בולע הדם ונאסר ולפיכך מדיחו יפה יפה וצולה ואוכל.
כא. במקום שאין מלח מצוי יצלו הבשר עד שיזוב
כל דמו. ואחר כך יבשלוהו.
סימן ע - דין מליחת הרבה בשר ביחד. ובו ו'
סעיפים.
א. מולחין הרבה חתיכות זו על גב זו אע"פ
שהתחתונה גומרת פליטתה קודם לעליונה לא אמרינו שחוזרת ובולעת מדם העליונה לפי שהוא
שוהה הרבה לפלוט ציר וכל זמן שפולטת צירה אינה בולעת ואפילו מתקבץ הרבה ציר ועומד בגומא
שבין החתיכות מותר במה דברים אמורים במולח בשר עם בשר ואפילו בשר שור עם בשר גדיים
וטלאים ואפילו עם עופות שאי אפשר להם לגמור כל פליטת צירן עד שיגמור בשר שור לפלוט
את דמו.
הגה. ומכל מקום נוהגין להחמיר לכתחלה שכל
חתיכה שיש לה בית קיבול כגון דופן שלימה מהפכין אותה שיזוב הדם אבל בדיעבד אין לחוש
חתיכה שמלח אותה ב' פעמים מותרת ולא חיישינן שמלח השני מבליע הדם הנשאר ממליחה הראשונה.
אבל בשר עם דגים אפילו בשר עופות עם דגים
אסור למלוח לפי שהדגים פולטים כל צירן קודם שיפלוט העוף את דמו ואם עבר ומלחן יחד העופות
מותרין אבל הדגים צריך ליטול מהם כדי קליפה ואם לא ניטלו קשקשיהם כשנמלחו מותרים.
הגה. ויש אוסרין כל הדגים אם אינן ס' נגד
העופות דאנו משערין במליחה בס' והכי נהוג ודוקא דלית בהו קשקשים דרפו קרמייהו ופלטו
מיד אבל אי אית בהו קשקשים מותרים דאינן פולטים מיד ולא בלעי מן העופות דאיידי דטרידי
לפלוט לא בלעי מידי דהוי אשני חתיכות שנמלחו יחד.
ב. במה דברים אמורים כשמלח שניהם יחד או
שהעוף מליח ודג תפל אבל אם דג מליח ועוף תפל ונתנם זה אצל זה או זה על גב זה אף דגים
מותרים בלא קליפה.
הגה. וכן אם הדגים מונחים על העופות מותרים
אפילו נמלחו יחד דדם אינו מפעפע מלמטה למעלה ולא גרע מחתיכה המונחת בציר דמה שלמעלה
מן הציר שרי וכן אם לא הניח הדגים אצל העופות אלא לאחר ששהו העופות במלחן שיעור מליחה
אף הדגים מותרים אע"פ ששניהם מלוחים ואם נמלחו דגים בכלי שמלחו בו בשר הדגים מותרים
דאין הדגים בולעים הדם שבכלי דאין מליחה לכלים והא דאמרינן דאם הדג תפל והעופות מלוחים
אסורין היינו דוקא שהדג פלט כבר דמו והודח אבל אם עדיין לא פלט דמו ולא נמלח מעולם
מותר דאגב דיפלוט דם דידיה יפלוט גם הדם שבולע מן העופות כמו חתיכה שנפלה לציר קודם
מליחה דמותר מהאי טעמא כמו שיתבאר לקמן סימן זה ועיין לקמן סימן צ"א באיזה מליחה
אמרינן דהוי כרותח.
ג. בשר שחוטה שמלחו עם בשר טריפה או שהטריפ'
מלוחה והכשיר' תפילה והם נוגעי' זה בזה אסור כדי קליפה שאע"פ שאינו בולע מדם הטריפה
בולע מצירה אבל אם הכשירה מלוחה והטריפה תפילה מותרת בהדחה בלא קליפה בין נתן כשירה
למעלה בין נתנה למטה ויש מי שאוסר בנוגעים זה בזה וסובר שלא הותרו אלא בעומדים בסמוך
בכדי שפליטה של זה נוגעת בזה.
הגה. וכשהטריפה מלוח וכשר תפל אפילו בכהאי
גונא אסור וע"ל סימן ק"ה מאלו דינים.
ד. הא דאמרינן דאינו אוסר אלא כדי קליפה
היינו כששתיהן כחושות אבל אם אחת מהן שמינה אפילו אם חתיכת הטריפה כחושה וחתיכת הכשרה
שמינה מפעפע האיסור בכולה אם היתה הטריפה המלוחה למטה משום דתתאה גבר.
ה. יש אומרים שבשר שנמלח אסור להשהותו במלחו
לאחר פליטת כל צירו דהיינו י"ב שעות לפי שחוזר ובולע מלחלוחית דם שעליו ושעל המלח
ויש מתירים להשהותו במלחו אפילו כמה ימים ולכתחלה יש לחוש לדברי האוסרים ובדיעבד מותר.
ו. יש אוסרים ליתן בשר שלא נמלח כלל או שנמלח
ופלט כל דמו עם בשר שנמלח קודם פליטתו דם, לפי שהבשר שלא נמלח או שנמלח ופלט כל דמו
חוזר ובולע ממה שחבירו פולט ויש מתירים ע"י מליחה שימלחנו אחר כך כי אז יפליט
כל דם שבלע ויש מתירים בכל זה ולכתחלה יש לחוש לדברי האוסרים.
הגה. ואפילו בדיעבד נוהגין לאסרו אם נפל
בשר שכבר פלט כל דמו וצירו אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה ויש אומרים שכל מעת לעת
לאחר שנמלח פולט ציר ואם נגע תוך זמן זה לבשר שנמלח ולא שהה עדיין שיעור מליחה אינו
נאסר וכן נוהגין אך במקום שאין הפסד מרובה יש לאסרו לאחר י"ב שעות וקודם לזה אין
להחמיר כלל וכל שכן אם לא נמלח כלל דאפילו אם נפל לציר ממש אין לאסרו דאמרינן על ידי
שיפלוט דם דידיה יפלוט גם כן מה שבלע ממקום אחר ואפילו נמלח הבשר ולא שהה עדיין שיעור
מליחה ונפל לציר יש להתיר אם לא נכבש בתוכו יום שלם אך אם שהה שיעור מליחה ונפל לציר
יש אוסרין אותו אף על פי שלא כלה זמן פליטת צירו עדיין ומ"מ לצורך הפסד גדול יש
להתיר גם בזה כל זמן פליטת צירו דהיינו תוך י"ב שעות ע"י שיחזור וידיחנו
ויחזור וימלחנו וכן אם נפל לציר קודם ששהה שיעור מליחה ידיחנו ויחזור וימלחנו מיהו
אם מלחו בלא הדחה לאחר שנפל לציר שרי בדיעבד. וכל זה לא מיירי אלא בציר שהוא כרותח
כמבואר לעיל סימן ס"ט אבל דם בעין שנפל על בשר שהוא תוך שיעור מליחתו והוא חשוב
כרותח כמבואר לקמן סימן צ"א נאסר הבשר דלגבי דם בעין לא אמרינן איידי דטריד לפלוט
לא בלע ולא כבולעו כך פולטו והא דאסרינן אותו כשנפל לציר היינו דוקא מה שבתוך הציר
אבל מה שלמעלה מן הציר שרי מיהו מה שבתוך הציר נאסר מיד ואין שיעור לדבר. בשר שנפל
לתוך ציר שעל הקרקע דינה כאילו היתה הציר בכלי בשר שנגע בחתיכה שנמלחה בכלי שאינו מנוקב
ונאסרה דינה כאילו נגעה בציר ספק ציר ספק מים מותר דציר דרבנן וספיקא להקל ציר מעורב
עם מים אפילו היו המים מועטים לא חשיבי עוד רותח ואינה אוסרת. דין כבוש עיין לקמן סימן
ק"ה.
סימן עא - דין מליחת הראש והטלפים והמוח.
ובו ג' סעיפים.
א. הראש חותכו לשנים ומולחו יפה לצד פנים
וחוזר ומולח על השיער שאין השיער מעכב על ידי המלח להפליט דם.
ב. הטלפים מחתך אותם מעט למטה ומולחו ויניח
מקום החתך למטה וימלח גם על השיער.
ג. הקרום שעל המוח יש בו חוטין והמוח עצמו
יש בו דם ואינו יוצא מידי דמו במליחת הראש לפי שעצם הראש מקיפו ועומד לפניו ואין מקום
לדם לזוב לפיכך הבא למולחו קורעו ומוציא המוח וקורע הקרום ומולחו ואם רצה למלוח הראש
והמוח בתוכו ינקוב העצם כנגד הקרום וינקוב גם הקרום וימלח ויניח הנקב למטה ומותר אפילו
לקדירה.
הגה. ועיין לעיל סימן ס"ח כיצד נוהגין
לכתחלה ואם נמלח הראש שלם בלא נקיבת העצם הקרום והמוח אסורים ושאר הראש מותר וכל שכן
שאר בשר שעמו הקולית ושאר עצמות שיש בהן מוח צריכין מליחה ומליחת העצם מועיל למוח שבקרבו
וא"צ לנקוב העצם מיהו לכתחלה לא ימלחנו עם שאר בשר רק לבד ובדיעבד שרי.
סימן עב - דין מליחת הלב והריאה. ובו ד'
סעיפים.
א. הלב מתקבץ הדם בתוכו בשעת שחיטה לפיכך
צריך לקרעו קודם מליחה ולהוציא דמו ולמלחו אחר כך. ואז מותר אפילו לבשלו ואחר כך מבשלו.
ב. מלחו ולא קרעו קורעו אחר מליחתו ומותר
אף על פי שנמלח עם הדם שבתוכו דכבולעו כך פולטו והוא הדין אם צלאו ולא קרעו שקורעו
לאחר צלייתו ומותר אבל אם בשלו בלי קריעה אסור עד שיהא ס' כנגד הלב דלא ידעינן כמה
נפק מיניה.
הגה. ואפילו בדאיכא ס' הלב עצמו אסור ויקלוף
מעט סביב הלב ויש מחמירין בו אפילו במליחה לאסור שאר בשר שנמלח עמו ואומרין דלא אמרינן
כבולעו כך פולטו גבי דם הלב הכנוס בתוכו דהוי דם ממש ולא מקרי דם פליטה והמנהג להקל
וכן עיקר דגם זה מקרי דם פליטה ושייך למימר ביה כבולעו כך פולטו מידי דהוי אדם שבחוטין
כמו שנתבאר לעיל סימן כ"ב ויש מחמירין לקלוף קצת במקום שהיה הלב דבוק. וטוב לחוש
לדבריהם ולקלוף קצת סביב הלב ואז הכל מותר ואין חלוק בין בשר שעם הלב או הלב עצמו ואין
חלוק בין אם הלב סגור או פתוח למעלה ונוהגין לכתחלה לחחוך ערלת הלב ולחתוך גידין שבפנים
ואינו אלא חומרא וזהירות בעלמא.
ג. אין עוף שלא יהא בו ששים כנגד לבו ומותר
אפילו הוא דבוק בעוף.
הגה. וכל עוף יש בו ס' אפי' אין בו הראש
והרגלים התחתונים כדרך שנוהגים להסירן דהיינו עד הארכובה התחתונה ולכן אם העוף שלם
הכל מותר ואם אין שלם וליכא בו ס' נגד הלב הדבוק בעוף י"א דהחתיכה נעשית נבילה
ובעינן ס' בקדירה נגד כל העוף וכן נוהגין ואפילו איכא ס' בקדירה העוף אסור הואיל ואין
בו ס' נגד הלב הדבוק בו ואם אין הלב דבוק בעוף מצטרף כל הקדירה לבטל הלב בס' ועיין
לקמן סימן צ"ב בדין חתיכה נעשית נבילה ואין לך בהמה שהיא ס' נגד לבה.
ד. הריאה אינה צריכה חיתוך אבל נהגו לקרעה
ולפתוח הקנוקנות הגדולים שלה ומנהג יפה הוא.
סימן עג - דין צליית הכבד. ובו ו' סעיפים.
א. הכבד יש בו ריבוי דם לפיכך לכתחלה אין
לו תקנה לבשלו ע"י מליחה אלא קורעו שתי וערב ומניח חיתוכו למטה וצולהו ואחר כך
יכול לבשלו.
הגה. ואם מנקבה הרבה פעמים בסכין הוי כקריעת
שתי וערב וכן אם נטל משם המרה וחתיכת בשר מן הכבד דאפשר לדם לזוב משם ומ"מ אם
לא עשה כן נוטל הסמפונות לאחר צלייה ומבשלה וכל זה בכבד שלימה אבל כשהיא חתוכה אין
צריך כלום וכשבא לבשלה אחר הצלייה ידיחנה תחילה אחר הצלייה קודם הבישול מיהו אם לא
הדיחה ובשלה כך מותר.
ובדיעבד מותר אם נתבשל לבדו בקדירה אבל הקדירה
אסורה שפולטת ואינה בולעת ויש מי שאוסר.
הגה. וכן נוהגין לאסור הכל אפילו נמלחה הכבד
קודם בשולה.
ב. ואם חלטו בחומץ או ברותחין ונקב והוציא
מזרקי הדם שבתוכו מן הדין מותר לבשלו אלא שהגאונים אסרו לעשות כן ובדיעבד מותר.
ג. לצלי צריך חתיכה משום דם שבסמפונות ואם
לא קרעו קודם צלייה יקרענו אח"כ. וכן נוהגין אפילו לכתחלה.
ד. אם צלאו עם בשר בתנורים שבימי חכמי הגמרא
שפיהם למעלה יהיה הכבד למטה ולא למעלה ובדיעבד מותר ובשפודים שצולים אצל האש אסור לצלותן
עם הבשר לכתחילה אפילו כבד למטה.
הגה. מיהו אם נמלחה הכבד כבר מותר לצלותה
עם בשר אפילו ע"ג בשרא דכבר נתמעט דמו והוי כבשר על גבי בשר.
ה. לא ימלחנו לכתחילה על גבי הבשר אלא תחתיו.
הגה. ונהגו שלא למלוח כבד כלל אפילו לבדה
ואין לשנות רק יש למלחה קצת כשהיא תחובה בשפוד או מונחת על האש לצלותה ומיהו אם איתא
שמלח כבד בין שמלחה לבדה או עם בשר אפילו על גבי בשרא הכל מותר. וי"א שיש לקלוף
מעט סביב הכבד אם היא דבוקה בעוף ואינו אלא חומרא בעלמא נהגו להדיח כל כבד אחר צלייתה
משום דם הדבוק בה מיהו אם לא הדיחה מותרת.
ו. נמצא כבד בעוף צלי מותר.
הגה. וי"א לקלוף מעט סביב הכבד ואינו
אלא חומרא בעלמא
ואם הוא מבושל צריך ס' כנגד הכבד.
הגה. ואין לך עוף שהוא ס' נגד הכבד כשהיא
שלימה ולכן אם הכבד שלימה ודבוקה בעוף נעשה העוף חתיכת נבלה ובעינן ס' משאר דברים שבקדרה
נגד כל העוף והוא הדין אם דבוק חתיכת כבד בחתיכת עוף ואין ס' כנגדו דהא קיימא לן בכל
האיסורים חתיכה נעשית נבילה כדלקמן סימן צ"ב ואם אין הכבד דבוקה מצטרף כל מה שבקדרה
לבטל הכבד ואם יש ששים בכל הכל מותר מיהו הכבד עצמה אסורה כמו בלב כמו שנתבאר לעיל
סימן ע"ב. עוף שמלאוהו בביצים ונמצא בו לב או כבד דינו כמבושל ובעינן ס' מן העוף
בלא המילוי ואם לאו הכל אסור ואם מלאוהו בבשר ואין שם ביצים הנקרשים ומעכבים הדם דינו
כצלי.
סימן עד - הטחול דינו כשאר בשר. ובו סעיף
אחד.
א. הטחול אע"פ שיש בו מראה אדמומית
ונראה כרבוי דם דינו כשאר בשר. וצריך מליחה.
הגה. י"א שנהגו שלא לבשל הכליות או
ביצי זכר אפילו לאחר שניקר אותן משום דאית בהו רוב דם ובדיעבד אין לחוש ומותר למלוח
כל אלו עם שאר בשר אע''פ שיש בהם רוב דם ובלבד שיסירו הקרומים והחלב מהם.
סימן עה - דין מליחת המעיים. ובו ג' סעיפים.
א. אין מחזיקין דם בבני מעיים כגון בכרס
ובקיבה ובדקין ובחלחולת בלא שומן שעליהם לפיכך אם בשלם בקדרה בלא מליחה מותר אלא אם
כן אסמיק.
הגה. וכ"ש אם נמלחו בכלי שאינו מנוקב
דמותרים מיהו לכתחלה צריכים מליחה בכלי מנוקב והדחה תחילה כשאר בשר ויש חולקים בכרס
ואומרים דמחזיקין בה דם ואפי' בדיעבד אסור בכרס ובית הכוסות כשאר בשר.
אבל שומן שעליהם דינו כשאר בשר לפיכך כשמולחים
החלחולת ושאר מעיים אין מולחים אותם בצד פנימי מעבר המאכל אלא בצד החיצון ששם השומן
דבוק.
הגה. ואם מלח החלחולת מצל פנים ולא מצד חוץ
הוי כאילו לא נמלחה כלל ואם נתבשלה כך טריפה אם יש עליה שומן מבחוץ ואם לא נתבשלה עדיין
יחזור וימלחנה מבחוץ ומותרת ביצים הנמצאים בעופות לאחר שחיטה אם לא נגמר החלבון שלהם
רק החלמון לבד צריכים מליחה כשאר בשר ומותר למלחן עם בשר ואם נגמר אף החלבון אפי' הקליפה
הקשה עליו כמו שהיא נמכרת בשוק נוהגין למלחה אך יזהר שלא למלחה עם בשר מיהו בדיעבד
אין לחוש וכל שומן אפילו של עופות דינו כשאר בשר לענין מליחה והדחה.
ב. בני מעיים בלא שומן שעליהם אף על פי שאין
מחזיקין בהם דם מותר למלחם עם בשר.
הגה. ויש אוסרין למלחם עם בשר והכי נוהגין
לכתחלה ובדיעבד מותר.
ג. שומן הכנתא שעל הדקים מלאה חוטים דקים
מלאים דם ולפיכך יש אוסרים אותה לקדירה אפי' על ידי חתיכה ומליחה ועכשיו נוהגין היתר
ואותם חוטין של דם כשאדם בקי בהם מותחן ונפשלים היטב עד שלא ישאר אחד מהם.
סימן עו - דין בשר לצלי. ובו ו' סעיפים.
א. הצלי אין צריך מליחה לפי שהאש שואב הדם
שבו מעצמו אבל אם דם אחר נטף על הצלי אפי' אותו דם הוא צונן לא אמרינן שהאש שואבו ואוסר
ממנו כדי נטילה.
ב. רצה למלוח צלי ולאכלו בלא הדחה עושה ואין
לחוש לדם שעל המלח ויש מי שאומר דהני מילי כשמולחו וצולהו מיד אבל אם שהה במלחו המלח
בולע ונאסר לפיכך מדיחו יפה קודם צלייה.
הנה. וי"א דצלי בעי הדחה תחילה וי"א
דצריך גם כן קצת מליחה תחילה והמנהג להדיחו תחילה וגם למלחו קצת כאשר נתחב בשפוד וצולהו
מיד קודם שיתמלא המלח דם מיהו אם לא הדיחו ולא מלחו כלל או מלחו בלא הדחה תחילה ונצלה
כך מותר ובלבד שלא שהה כך במליחתו בלא הדחה שיעור מליחתו אבל אם שהה כל כך קודם שצלאו
אסור ואין חלוק בכל זה בין אווזות ושאר עופות החלולים ובלבד שלא יהיו מלואים בביצים
או בשאר בשר אבל אם הם מלואים דינם כבשול וצריכים מליחה תחילה כמו לקדרה ונהגו להחמיר
כשצולין בשר בלא מליחה שלא להפך השפוד תמיד כדי שיזוב הדם ובדיעבד אין לחוש ואין מלוק
בכל זה בין אם רוצה לאכלו כך צלי או רוצה לבשלו אחר כן רק שיצלנו תחלה כדי שיהא ראוי
לאכילה דהיינו כחצי צלייתו. י"א דכל צלי צריך הדחה אחר צלייחו משום דם הדבוק בו
וכן נוהנין לכתחלה מיהו אם לא הדיחו ואפילו בשלו כך מותר ואפילו נמלח תחלה קודם צלייתו
ולא הודח אחר המליחה אפילו הכי מותר ולא חיישינן לדם ומלח שעליו דנורא משאב שאיב.
ג. לא נקב הורידים בעוף בשעת שחיטה אסור
לאכלו ואפילו צלי עד שיחתוך אבר אבר ויצלה רצה לאכול ממנו בשר חי אסור עד שיחתוך וימלח
ואם נקר הבשר מחוטי דם אוכל אפילו בלא מליחה חי או צלי ואפי' כולו כאחד ויש שהחמירו
שלא לאכלו כולו כאחד אפילו בצלי אלא לאחר חתיכת הורידין ורוב שני הסימנים.
ד. יש מי שאוסר לחתוך בסכין צלי שאצל האש
שלא נמלח כל זמן שאינו נצלה כל צרכו מפני דם שנבלע בסכין ויש מי שאוסר השפוד שצלו בו
בשר בלא מליחה ויש מי שהורה שאסור להשהות הצלי על השפוד לאחר שהוסר מן האש לאחר שפסק
הבשר מלזוב שמא יחזור הבשר החם ויבלע ממנו ויש מתירין בכל זה וכן המנהג להתיר.
ה. צלי שלא נמלח וחתכו על גבי ככר אף על
פי שיש בככר מראה אודם מותר אם נצלה עד כדי שהוא ראוי לאכילה לרוב בני אדם.
ו. בשר שצולין בלא מליחה אין נותנין כלי
תחתיו לקבל שמנונית הנוטף ממנו עד שיצלה עד שיהא ראוי לאכילה על ידי צליה זו.
סימן עז - דין עופות שנמלאו בשר שלא נמלח.
ובו סעיף אחד.
א. עופות או גדיים שממלאים אותם בשר שלא
נמלח אם לצלי מותר אפילו פיהם למעלה ואפילו אם נמלח החיצון דכמו שבולע דם המילואים
כך פולטו.
הגה. וכ"ש אם נמלח הפנימי ולא החיצון
דשרי דנורא משאב שאיב הדם מן החיצון ואינו נבלע בפנימי.
ולקדרה אסור עד שימלח חיצון לבדו ופנימי
לבדו אבל אם לאחר שמילאו מלח החיצון אינו מפליט דם שבפנימי.
הגה. וכל זה בדיעבד אבל לכתחלה אין לעשות
שום מולייתא רק אם נמלחו שניהם וכל זה מיירי שאין במולייתא זו רק בשר או עשבים אבל
אם יש שם ביצים הנקרשים דינו כאילו נתבשל בקדירה ואפילו בדיעבד יש לאסור אם לא נמלחו
שניהס. בשר שלא נמלח ולא הודח שנצלה עם בשר שנמלח והודח מותר בדיעבד אבל לכתחלה אסור
לצלות בשר שנמלח עם הבשר שלא נמלח ואפילו הודח.
סימן עח - שלא לדבק בצק בבשר שלא נמלח. ובו
סעיף א'.
א. הטופל בצק בעוף שלא נמלח אע"ג דבגמ'
מפליג בין סמידא לשאר קימחי ובין אסמיק ללא אסמיק אנן השתא לא בקיאינן במלתא ובכל גוונא
יש לאסור אבל אם נמלח ושהה כדי מליחה ואח"כ הודח מותר בכל גונא.
הגה. ודוקא לטפל בבצק אסור אבל מותר למשוח
בשמן או בציר בשר שלא נמלח דאין זה מעכב הפליטה ופשטיד"א יש לו כל דין בישול בקדירה
בין לקולא בין לחומרא.
