הלכות שבת רחיצה וסיכה סימן שכו-שכז
סימן שכו - דיני רחיצה בשבת. ובו י''ג סעיפים.
א. אסור לרחוץ כל גופו אפילו כל אבר ואבר
לבד אפילו במים שהוחמו מערב שבת בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקע ואפילו לשפוך המים
על גופו ולהשתתף אסור אבל מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו.
הגה. או שאר איברים כל שאינו רוחץ כל גופו
(בית יוסף בשם הרא''ש פרק תינוקות).
והני מילי בחמי האור אבל בחמי טבריא מותר
לרחוץ אפילו כל גופו יחד ואין צריך לומר בצוננין והא דשרי בחמי טבריא דוקא בקרקע אבל
בכלי לא דאתי לאיחלופי בחמי האור.
ב. יש אומרים דהא דשרי בחמי טבריא דוקא כשאין
המקום מקורה אבל אם המקום מקורה אסור משום דאתי לידי זיעה ואסור ויש אומרים דמותר להזיע
בחמי טבריה.
ג. אמת המים שהיא חמה אסור להמשיך לתוכה
אפילו מערב שבת סילון (פירוש צינור מרזב וסילון דבר אחד הם) של צונן ופי הסילון יוצא
חוץ לאמה ומימיו נשפכים לעוקא (פירוש גומא) שבקרקע ואם המשיכו אסורים אפילו המים שנכנסו
לה מערב שבת ברחיצה ובשתיה כאלו הביא סילון של מים מערב יום טוב ביום טוב כחמין שהוחמו
ביום טוב ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה.
ד. לא ישתטף אדם בצונן כל גופו ויתחמם כנגד
המדורה מפני שמפשיר מים שעליו ונמצא כרוחץ כל גופו בחמין אבל מותר להשתטף בצונן אחר
שנתחמם אצל האש.
ה. יש אומרים שצריך ליזהר שלא לחמם ידיו
אצל האש אחר נטילה אם לא ינגבם תחלה יפה.
ו. אסור ליתן על גבי בטנו כלי שיש בו מים
חמין ואפילו בחול מפני הסכנה שפעמים שהם רותחים (אבל מותר להחם בגד וליתנו על בטנו).
ז. הרוחץ בנהר צריך שינגב גופו יפה כשעולה
מהנהר מפני שלא ישארו המים עליו ויטלטלם ד' אמות בכרמלית לפי שהעולה מן הרחיצה יש רבוי
מים על גופו אבל ההולך ברשות הרבים ומטר סוחף על ראשו ועל לבושו לא הקפידו בו.
ח. אדם מותר לטבול מטומאתו בשבת.
ט. מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בדברים שאינם
משירים שער מעורבים עם דברים המשירים ובלבד שלא יהיה הרוב מדבר המשיר.
י. מותר לרחוץ ידיו במורסן.
הגה. דגיבול כלאחר יד שרי ואסור לרחוץ ידיו
במלח וכל שכן בבורית שקורין זיי''ף בלשון אשכנז (בנימין זאב סימן רע''ח) או בשאר חלב
שנימוח על ידיו והוי נולד (מרדכי פרק במה בהמה וסמ''ג והגהות מיימוני פרק כ''א וטור
סימן שכ''א).
יא. מרחץ שסתמו נקביו מערב שבת למוצאי שבת
רוחץ בו מיד אבל אם לא סתמו נקביו אף על פי שמאליו הוחם בשבת צריך להמתין לערב בכדי
שיעשו לפי שאסור לעשות כן גזירה שמא יחתה בגחלים.
יב. אסור ליכנס למרחץ אפילו להזיע. (ויש
אומרים דאפילו לעבור במרחץ במקום שיכול להזיע אסור) (רש''י וטור).
יג. עיר שישראל ועכו''ם דרים בה ויש בה מרחץ
רוחצת בשבת אם רוב עכו''ם מותר לרחוץ בה במוצאי שבת מיד ואם רוב ישראל או אפילו מחצה
על מחצה אסור למוצאי שבת עד כדי שיוחם.
סימן שכז - דיני סיכה בשבת. ובו ד' סעיפים.
א. החושש במתניו לא יסוך שמן וחומץ אבל סך
הוא שמן לבדו אבל לא בשמן ורד משום דמוכחא מלתא דלרפואה קא עביד ואם הוא מקום שמצוי
בו שמן ורד ודרך בני אדם לסוכו אפילו בלא רפואה מותר.
הגה. ובמקום שאין נוהגין לסוך בשמן כי אם
לרפואה בכל שמן אסור.
ב. סכין וממשמשין להנאתו על ידי שינוי דהיינו
שסך וממשמש ביחד ולא ימשמש בכח אלא ברפיון ידים.
ג. אין מגרדין בכלי העשוי לכך אלא אם כן
היו ידיו או רגליו מטונפות בטיט וצואה.
ד. לא יסוך רגלו בשמן והוא בתוך המנעל או
הסנדל (החדשים) (מיימוני פרק כ''ג), מפני שהעור מתרכך ודמי לעיבוד אבל סך רגלו ומניחו
במנעל וסך כל גופו ומתעגל על גב העור והוא שלא יהא בשמן הנישוף בגופו שיעור כדי לעבדו
אפילו יש בו כדי לצחצחו מותר והוא שלא יכוין אפילו לצחצחו.
