שלחן ערוך הלכות
יום טוב סימן תצה-תקי
סימן תצה - איזה מלאכות אסורים ביום טוב.
ובו ד' סעיפים.
א. כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביום טוב
חוץ ממלאכת אוכל נפש וחוץ מהוצאה והבערה וכן מכשירי אוכל נפש שלא היה אפשר לעשותם מאתמול.
הגה. ויש מחמירין אפילו באוכל נפש עצמו כל
שאינו מפיג טעם כלל אם עשאו מערב יום טוב. מיהו אם לא עשאו מערב יום טוב ויש בו צורך
יום טוב מותר לעשותו על ידי שינוי.
ב. קצירה וטחינה ובצירה וסחיטה וצידה אף
על פי שהם מלאכת אוכל נפש אסרום חכמים.
ג. אין מוציאין משא על הבהמה ביום טוב.
ד. מוקצה אף על פי שמותר בשבת החמירו בו
ביום טוב ואסרוהו.
הגה. ויש מתירין מוקצה אפילו ביום טוב אבל
נולד אסור לדבריהם אפילו בשבת וכל מוקצה שאינו בעלי חיים כגון אוצר של פירות ועצים
סגי כשיאמר מכאן אני נוטל ואין צריך שירשום. ומותר להכין מיום טוב ראשון לשני בב' ימים
של גליות. ועיין לעיל סימן ש''י כל דיני מוקצה.
סימן
תצו - דיני יום טוב שני של גליות. ובו ג' סעיפים.
א. בגליות שעושין שני ימים טובים מספק כל
מה שאסור בראשון אסור בשני ומנדין למי שמזלזל בו ואם הוא צורבא דרבנן אין מחמירין לנדותו
אלא מלקין אותו.
ב. אין חילוק בין ראשון לשני אלא לענין מת
וכן לכחול את העין.
הגה. או שאר חולי שאין בו סכנה.
אף על פי שאסור בראשון אלא על ידי נכרי אם
אין בו סכנה בשני מותר אפילו על ידי ישראל חוץ מיום טוב שני של ראש השנה דשני ימים
קדושה אחת אריכתא הן.
הגה. ודוקא שבות דרבנן דומיא דמכחל עינא
אבל אב מלאכה אסור לישראל לעשותו אפילו ביום טוב שני.
ג. בני ארץ ישראל שבאו לחוצה לארץ אסורים
לעשות מלאכה ביום טוב שני בישוב אפילו דעתו לחזור וכל זמן שלא הגיע לישוב אפילו אין
דעתו לחזור מותר לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן אבל אם הגיע לישוב ואין דעתו לחזור
נעשה כמותן ואסור בין במדבר בין בישוב וכל חוץ לתחום אין נותנין עליו חומרי מקום שהלך
לשם.
סימן
תצז - דיני הכנה ביום טוב. ובו י''ז סעיפים.
א. אין צדין דגים מן הביברים.
הגה. אפילו במקום שאינם מחוסרים צידה לפי
שהביבר רחב הרבה והדגים נשמטים אילך ואילך.
ב. דגים ועופות וחיה שהם מוקצה אין משקין
אותם ביום טוב ואין נותנים לפניהם מזונות שמא יבא ליקח מהם וכל מה שאסור לאכלו או להשתמש
בו מפני שהוא מוקצה אסור לטלטלו.
ג. אפילו ספק צידה אסור כגון מצודות חיה
דגים ועופות שהיו פרושות מערב יום טוב ולמחר מוצא בהם אסורים אלא אם כן ידוע שניצודו
מבעוד יום ואם מצא המצודות מקולקלות מבערב יום טוב בידוע שמערב יום טוב ניצודו.
ד. ספק מוכן מותר ביום טוב שני משום דהוי
ספק ספיקא.
ה. אם סכר אמת המים בכניסה וביציאה מערב
יום טוב מותר ליקח ממנה דגים ביום טוב דהוה ליה ניצודין ועומדין.
ו. אווזים ותרנגולים ויונים שבבית או שבחצר
העומדים לאכילה מותר לצודן ואין צריכים זימון.
ז. שאר כל חיה ועוף שמחוסרים צידה שצריך
לומר הבא מצודה ונצודנו אסור לצודן וליתן לפניהם מזונות וכל שאין מחוסרים צידה מותר
לצודם וליתן לפניהם מזונות.
ח. איל וצבי שקננו בפרדס וילדו בו עפרים
ועדיין הם קטנים שאין צריכים צידה מותרים בלא זימון ודוקא בפרדס הסמוך לעיר בתוך שבעים
אמה דדעתיה עלייהו והאם אפילו זימון אין מועיל לה כיון שמחוסרת צידה.
ט. יוני שובך ויוני עלייה וצפרים שקננו בטפיחים
אסור לצודן לפיכך אין זימון מועיל להם והני מילי בגדולים אבל בקטנים שאינם מפריחים
מותר לצודן אבל זימון צריכים.
י. כיצד הוא הזימון אומר זה וזה אני נוטל
למחר ואין צריך לנענעם אבל באומר מכאן אני נוטל למחר לא סגי.
יא. אם זימן כל השובך ואינו צריך אלא לזוג
אינו מועיל.
הגה. ואם הוא אפשר שיצטרך כל השובך יכול
להזמין כל השובך ולמחר נוטל מה שצריך.
יב. זימן שנים ומצא שלשה או זימן שחורים
ולבנים בקינים המובדלים במחיצה ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים אסורין
אלא אם כן מכירן.
יג. זימן שלשה ומצא שנים מותרים..
יד. זימן בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים
ואם אין סביבותיהם קן אחר הרי אלו מותרים והני מילי במדדין אבל אם הם מפריחין אסורים
ואפילו יש קן אחר בתוך נ' אמה אם הוא בקרן זוית שאינו יכול לראותו מקן זה כיון שאינם
מפריחין אלא מדדין משום דכל היכא דמדדה ולא הדר חזי לקניה לא מדדה.
טו. אינו יהודי שהביא דורון לישראל ביום
טוב בני יונה קטנים משובכות שיש לו בעיר כיון שאין צריכים צידה מותרים.
טז. השוחט בהמה ביום טוב טוב לו שלא יבדוק
עד שיפשיט שאם תמצא טריפה לא יהא רשאי להפשיטה.
יז. אם נמצאת טריפה אסור לטלטלה אבל מותר
למוכרה לנכרי כדרך שהתירו מכירה לישראל שלא ישקול ולא יזכיר סכום דמים ואם אינו מאמינו
יקח ממנו משכון.
סימן
תצח - דיני שחיטה ביום טוב. ובו כ' סעיפים.
א. אין מראין סכין לחכם ביום טוב לראות אם
הוא ראוי לשחוט בו שמא תהיה פגומה ויאמר לו אסור לשחוט בה מפני פגימתה וילך ויחדדנה
במשחזת וחכם שראה סכין לעצמו יכול להשאילו לאחרים.
הגה. ועכשיו בזמן הזה שכל שוחט רואה סכין
בעצמו כל הרוצה לשחוט ביום טוב יבדוק סכינו מערב יום טוב ולא ביום טוב שמא ישחיזנו
מיהו אם לא בדקו מערב יום טוב והוא שעת הדחק יכול לבדקו ביום טוב.
ב. יכול להוליך סכין והבהמה אצל טבח לשחוט
ואפילו גדי קטן שצריך להוליכו על כתפו ואף על פי שהיה אפשר להוליכה מאתמול.
ג. בהמות שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות
ולנות בתוך התחום הרי אלו מוכנות ולוקחין מהן ושוחטין אותן ביום טוב אבל הרועות והלנות
חוץ לתחום אם באו ביום טוב אין שוחטין אותן ביום טוב מפני שהן מוקצין ואין דעת אנשי
העיר עליהן והני מילי בבהמות ישראל אבל של נכרי לית בהו משום מוקצה דאין האינו יהודי
צריך הכן אלא אם כן באו בשביל ישראל שאז אסור לפיכך נכרי שהביא בהמה במקולין אם ידוע
שלנות חוץ לתחום אסורות ואם ספק מותרות אפילו באו לצורך ישראל שהמוקצה הולכים בספיקו
להקל ואם הביאם לצורך הנכרי או אפילו סתם בעיר שרובה נכרים מותר שכל המביא לצורך הרוב
מביא.
ד. בהמות הידועות ללון חוץ לתחום ונמצאו
בעיר ביום שני אני אומר שמא מבערב הכניסן וחוץ לחומה לנו ומותרות וכל שכן השחוטות בבוקר
שחזקה מבערב הכניסן לתוך התחום.
ה. עגל שנולד ביום טוב מותר לשחטו אם האם
עומדת לאכילה והוא דקים ליה בגויה שכלו לו חדשיו.
הגה. ובעינן גם כן שהפריס על גבי קרקע דחיישינן
שמא יראה בו ריעותא באיברים הפנימיים ונמצא שחט ביום טוב שלא לצורך כן נראה לי מדברי
הרא''ש והטור.
ואם היו שבת ויום טוב סמוכים זה לזה נולד
בזה מותר בזה.
ו. בהמה מסוכנת שירא שמא תמות והוא אכל כבר
ואין צריך לה אסור לשחטה אלא אם כן יש שהות ביום כדי לאכול ממנה כזית צלי מבעוד יום.
וכשיש שהות ביום ושחטה אינו נוטל עורה אלא אם כן שייר ממנו אבר אחד ומביאו עמו.
הגה. ויש אומרים דאין להפשיטה כלל אלא אם
כן שחטה לצורך יום טוב וכך ראוי להורות.
ז. אם שחט בהמה בשדה לא יביאנה במוט או במוטה
כדרך שעושה בחול אלא יביאנה בידו איברים איברים.
ח. עוף שנדרס ברגלים ויש לחוש שנתרסקו איבריו
ולכן צריך שהייה מעת לעת ובדיקה אחר שחיטה מותר לשחטו ביום טוב ולא חיישינן שמא ימצא
טריפה אף על גב דאתיליד ביה ריעותא.
ט. בכור בזמן הזה שאינו יכול לשחטו בלא מום
אין חכם יכול לראותו ביום טוב אם יש בו מום ואפילו אם עבר וראהו ומצא שיש בו מום אינו
יכול לשחטו אבל אם נולד במומו ועבר וראהו נשחט על פיו ואם ראה המום מערב יום טוב וראה
שהוא מום שראוי לישחט עליו יכול לחקור עליו ביום טוב אם נפל בו המום מאליו ומתירו.
הגה. ואם נפל בכור לבור אסור להעלותו דהא
אינו ראוי לשחטו אלא עושה לו פרנסה במקומו.
י. אותו ואת בנו שנפלו לבור מעלה את הראשון
על מנת לשחטו ואינו שוחטו וחוזר ומערים ומעלה את השני רצה זה שוחט רצה זה שוחט.
יא. בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל יכולים
לשחטה ביום טוב ואפילו יש להם שתים יכול לשחוט שתיהן.
יב. השוחט בהמה ביום טוב אינו רשאי לתלוש
הצמר לעשות מקום לסכין אלא מפנהו ומושכו אילך ואילך ואם נתלש נתלש.
יג. השוחט את העוף לא ימרוט את הנוצה כדי
לעשות מקום לסכין.
יד. לא ישחוט אדם חיה ועוף ביום טוב אלא
אם כן יש לו עפר מוכן מבעוד יום ואם עבר ושחט אם יש לו דקר נעוץ מבעוד יום בעפר תיחוח
מכסהו בו.
טו. אפר כירה שהוסק מערב יום טוב מותר לכסות
בו אבל אם הוסק ביום טוב אסור אלא אם כן הוא חם שראוי לצלות בו ביצה ואם שחט מותר לכסות
בו אף על פי שאינו ראוי לצלות בו ביצה.
טז. הכניס עפר הרבה לביתו לצורך גינתו והוא
כנוס במקום אחד מותר לכסות בו שכל זמן שהוא צבור דעתו עליו לכל מה שיצטרך אבל אם הכניס
מלא קופה לצורך גינתו לא שמאחר שהוא מועט בטל.
יז. מכניס אדם מלא קופתו עפר לבית בסתם ועושה
בו כל צרכו ולא אמרינן שהוא בטל אגב קרקע הבית והוא שייחד לו קרן זוית דכיון שלא שטחו
מוכחא מילתא דלצרכו בעי ליה ואם הוא עפר תיחוח מותר לכסות בו.
יח. כוי אין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו
אין מכסין את דמו אפילו יש לו עפר מוכן מפני שהרואה יאמר ודאי חיה הוא דאם לא כן לא
היו מטריחין לכסות דמו ביום טוב ויבא להתיר חלבו ולערב אם רשומו ניכר יכסנו.
הגה. ודוקא ששחטו בקרן זוית וכהאי גוונא
אבל אם שחטו באמצעית החצר אפילו דם בהמה יכול לכסות אם יש לו עפר מוכן דהוה ליה כגרף
של רעי וצריך לכסות שלא יתלכלכו כליו בחצר.
יט. שחט בהמה וחיה ונתערב דמם ויש לו עפר
מוכן או אפר כירה אם יכול לכסותו בדקירה אחת שאינו צריך להרבות בשביל דם הבהמה יכסנו
ואם לאו לא יכסנו.
כ. שחט צפור מערב יום טוב ולא כיסה דמו לא
יכסנו ביום טוב.
סימן תצט - דין מליגה ומליחה ביום טוב. ובו
ה' סעיפים.
א. אין מרגילין ביום טוב כיצד הוא מרגיל
זה המוציא כל הבשר מרגל אחד כדי שיוציא כל העור שלם ולא יקרע מפני שטורח בהפשט זה טורח
גדול ואין בו צורך למועד.
ב. אסור למלוג גדי אלא אם כן מולגו לאכול
העור.
ג. בהמה שנשחטה ביום טוב מותר להגביה עורה
וליתנה במקום דריסת הרגלים אף על פי שאין עליו בשר כלל ומותר למלוח עליו מליחה קלה
כדרך שמולחים לצלי ומותר להערים ולמלוח כאן מעט וכאן מעט עד שימלח את כולו אבל אם נשחטה
מערב יום טוב אסור.
הגה. ונוצות של עוף דינן כמו בעור דמותר
לטלטלן כדי להצניען כמו בעור.
ד. אין מולחין את החלבים ולא מהפכין בהם
אפילו לשוטחן על גבי יתדות אף על פי שנשחטה ביום טוב וכן אסור למלוח בשר עליהם באויר.
ה. עלי שהוא דף עב וכבד וכלי הוא אלא שמלאכתו
לאיסור לכתוש בו הריפות מותר לטלטלו לקצב עליו בשר ולאחר שקצב עליו אסור לטלטלו מחמה
לצל.
סימן תק - דין הנצרך לבשר ביום טוב היאך
יתנהג, וסדר מליחתו. ובו ו' סעיפים.
א. אין קונים בשר בפיסוק דמים לומר לטבח
תן לי בסלע או בשתים וכן לא יאמר לו הריני שותף עמך בסלע אלא מחלק להם שלישיות או רביעיות
כפי החלקים שדרך לחלק בעיר בלא פיסוק דמים ומביא שתי בהמות ויאמר זו כזו ולמחר שמין
הנשארת וכפי ששוה כך יפרע לו.
הגה. ויש אומרים דדוקא ישראל לגבי ישראל
שרי בכהאי גונא אבל ישראל עם נכרי אפילו בכהאי גוונא אסור.
ב. אסור לשקול בשר אפילו בביתו לידע כמה
יבשל ואפילו ליתנו בכף מאזנים לשמרו מן העכברים אסור אם הוא תלוי במקום שרגילים לשקול
בה ואפילו לשקול מנה כנגד מנה אסור ומותר לשקול בידו שלוקח החתיכה בידו ומשער כמה יש
בה וטבח אומן אפילו זה אסור אבל אם הוא יודע לכוין דרך חתיכתו לחתך ליטרא או חצי ליטרא
חותך כדרכו ואינו חושש.
ג. אין נוקבין נקב בבשר בסכין לתלותו בו
אבל ביד מותר ואם לעשות בו סימן מותר אפילו בסכין.
ד. מולגין הראש והרגלים ומהבהבין אותם באור
אבל אין טופלין אותם בסיד ולא בחרסית ולא באדמה דמתחזי כעיבוד ואין גוזזין אותם במספרים
שנראה כעושה לצורך השיער.
ה. מותר למלוח כמה חתיכות בבת אחת אף על
פי שאינו צריך אלא אחת.
הגה. ויש אומרים דלא שרי להערים רק קודם
אכילת שחרית. ומותר למלוח הבשר ביום טוב אף על פי שהיה אפשר למלחו מערב יום טוב.
ו. נוהגין לנקר בשר ביום טוב אפילו נשחט
מערב יום טוב.
סימן תקא - עצים האסורים והמותרים ביום טוב.
ובו ז' סעיפים.
א. אין מבקעין עצים מן הקורות שעומדות לבנין
ולא מקורה שנשברה ביום טוב אפילו אם היתה רעועה מערב יום טוב וקרובה להשבר אבל אם נשברה
מערב יום טוב אם אי אפשר להסיקה בלא ביקוע מבקעין ממנה חתיכות גדולות ולא יבקע לא בקרדום
ולא במגל ולא במגירה אלא בקופיץ ובצד הקצר שלו אבל לא בצד הרחב ויש מי שאוסר אפילו
בקופיץ לפי שאין אנו בקיאין מהו ולא התירו אלא בסכין.
ב. עצים גדולים קצת וראוים להסקה בלא ביקוע
לא יבקע כלל ואפילו לשברם ביד יש מי שאוסר.
ג. אין מביאין עצים מן השדה אפילו אם היו
מכונסין שם מבערב אבל מגבב הוא בשדה משלפניו ומדליק שם. ומביאין מהמכונסים שברשות היחיד
ואפילו היתה מוקפת חומה שלא לשם דירה ובלבד שיהיה בה מסגרת ותהיה בתוך תחום שבת ואם
חסר אחת מכל אלו הרי הן מוקצה.
ד. עלי קנים ועלי גפנים אף על פי שהם מכונסים
בקרפף כיון שהרוח מפזרת אותם הרי הם כמפוזרין ואסורים ואם הניח עליהם כלי כבד מערב
יום טוב הרי אלו מוכנים.
ה. עצים שנשרו מן האילן ביום טוב אין מסיקין
בהם..
ו. כלים שנשברו ביום טוב אין מסיקין בהם
שהם נולד (ואם הסיק בכלים אסור להפוך באש לאחר שהודלקו במקצת דאז הוי שבר כלי אלא אם
כן ריבה עליהם עצים מוכנים) אבל מסיקין בכלים שלמים או בכלים שנשברו מבעוד יום.
ז. שקדים ואגוזים שאכלם מערב יום טוב מסיקין
בקליפיהם ביום טוב ואם אכלם ביום טוב אין מסיקין בקליפיהן.
הגה. גם אין להסיק עם האגוזים והשקדים עצמן
אלא אם כן הם עדיין בקליפה. ולפידים שנשארו מיום טוב ראשון שכבו מותר לחזור ולהדליקם
אפילו ביום טוב שני של ראש השנה או יום טוב אחר שבת.
סימן תקב - דיני האש ביום טוב. ובו ד' סעיפים.
א. אין מוציאין אש לא מן העצים ולא מן האבנים
ולא מן העפר ולא מן המים ואין עושים פחמים ואין נופחין במפוח אלא בשפופרת ונהגו היתר
במפוח של בעלי בתים על ידי שינוי להפכו מלמעלה למטה.
הגה. ומותר לכסות האש בכלי או בעפר מוכן
אם אינו מכבהו ודוקא לצורך יום טוב ראשון אבל לצורך יום טוב שני אסור.
העושה מדורה ביום טוב כשהוא עורך את העצים
אינו מניח זה על זה עד שיסדר המערכה מפני שנראה כבונה אלא או שופך העצים בעירבוב או
עורך בשינוי כיצד מניח עץ למעלה ומניח אחר תחתיו ואחר תחתיו עד שהוא מגיע לארץ וכן
הקדרה אוחז אותה ומכניס האבנים תחתיה אבל לא יניחנה על גבי האבנים וכן המטה אוחז למעלה
ומכניס הרגלים תחתיהם אפילו ביצים לא יעמיד אותם שורה על גבי שורה עד שיעמדו כמו מגדל
אלא ישנה ויתחיל מלמעלה למטה וכן כל כיוצא בזה צריך שינוי.
הגה. וכן שלחן שיש לו דפנות המגיעות לארץ
צריך שינוי אבל מותר להושיב שלחן שלנו על רגליו ואין בזה משום בנין ויש אומרים דאפילו
מגיע לארץ כל זמן שאינו צריך לאויר של תחתיו שרי.
ב. אגודה של עצים שהודלקה במדורה כל עץ שלא
אחזה בו האש מותר לשמטו ואינו דומה למסיר שמן מהנר.
הגה. ומותר ליקח עץ הדולק מצד זה של מדורה
ולהניחו בצד אחר הואיל ואינו מכוין לכיבוי.
ג. אין סומכין את הקדרה ולא את הדלת בבקעת.
הגה. אבל מותר לצלות בו וכל שכן שמותר להסיק
בו עם שאר עצים אף על גב שאינו ראוי להסיק בפני עצמו.
ד. לדידן מותר לבשל בקדרות חדשות ביום טוב.
הגה. ויש אוסרין וכן המנהג אם לא על ידי
הדחק ולכן נהגו כשקונין קדרות חדשות בפסח מבשלים בהן קודם יום טוב.
סימן תקג - שלא להכין מיום טוב לחבירו. ובו
ב' סעיפים.
א. אסור לאפות או לבשל או לשחוט ביום טוב
לצורך מחר אפילו הוא שבת או יום טוב ואפילו בשני ימים של ראש השנה אבל ממלאה אשה קדרה
בשר אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת.
הגה. וכל שכן שיכול לשחוט אף על פי שאינו
צריך אלא לכזית וכן יכולה לבשל הרבה קדרות ולאכול מכל אחת מעט.
ודוקא קודם אכילה אבל אחר אכילה אינה יכולה
לבשל ולומר אוכל ממנה כזית דהוי הערמה מיהו אם עברה ובשלה מותר לאוכלו.
ב. ממלא נחתום חבית של מים אף על פי שאינו
צריך אלא לקיתון אחד.
הגה. אבל צריך להשים הכל אצל האש בפעם אחת
אבל אסור להוסיף אם כבר החבית אצל האש דטרחא שלא לצורך הוא.
סימן תקד - דין התבלין ביום טוב. ובו ד'
סעיפים.
א. דכין את התבלין כדרכן שאם ידוך אותם מבעוד
יום יפיג טעמן אבל מלח אינו נידוך ביום טוב אלא אם כן הטה או שידוך בקערה וכיוצא בה
שישנה שאם שחק המלח מערב יום טוב לא יפיג טעמו ואין שוחקין את הפלפלין ולא את החרדל
ברחיים שלהם משום דהוי כעובדין דחול דך אותם במדוכה ככל התבלין.
הגה. ומיהו נוהגין לשנות קצת במדוכת תבלין
וכן ראוי להורות.
ב. מותר להוליך תבלין ומדוך אצל מדוכה או
מדוכה אצלם אפילו דרך רשות הרבים אף על פי שהיה אפשר להוליכם מערב יום טוב.
ג. אין כותשין הריפות במכתשת גדולה אבל כותשין
במכתשת קטנה שזה הוא השינוי שלה ובארץ ישראל אפילו בקטנה אסור וכיון שאין אנו יודעים
עכשיו מה נקראת גדולה או קטנה יש לאסור הכל.
הגה. ומותר לגרוד גבינה ביום טוב על הכלי
שהוא מורג חרוץ מיהו צריך שינוי מעט כמו דיכת מלח והוא הדין מצות בלא שינוי משום דאין
טחינה באוכלין שהיו טחונין תחלה.
ד. מותר אדם למדוד תבלין ליתן בקדירה בשביל
שלא יקדיח תבשילו.
סימן תקה - דין החולב בהמה ביום טוב. ובו
סעיף אחד.
א. בהמה שהיא עומדת לאכילה ורוצה לחלוב אותה
לאכול החלב אם לקדירה שאין בה אוכלין אסור ואם יש בה אוכלין מותר וכגון שבא החלב לתקנו
או שיש בה פירורין והחלב נבלע בהם אבל החולב כל צאנו לא התיר מפני פרוסה שנותן בכלי.
הגה. ונכרי החולב בהמה ביום טוב וישראל רואהו
יש להקל אך נהגו בו איסור ואין לשנות מיהו ביום טוב של גליות מותר ביום טוב שני ואם
מותר לומר לנכרי לחלוב בהמתו בשבת עיין לעיל סימן ש''ה סעיף כ'. ועיין לקמן סימן תק''י
סעיף ה' אם מותר להעמיד חלב ולעשות גבינה ביום טוב.
סימן תקו - דיני לישה ביום טוב. ובו ט' סעיפים.
א. אין מודדין קמח ביום טוב כדי ללוש אלא
יקח באומד הדעת.
הגה. ומותר ליקח הקמח מן הכלי אף על פי שעושה
גומא בקמח.
ב. אין מרקדין הקמח בתחלה אפילו על ידי שינוי
אבל אם רקדו מאתמול ונפל בו צרור או קיסם ורוצה לרקדו פעם שנית מותר אף בלא שינוי.
הגה. ויש אומרים דמותר ליטול הצרור או הקיסם
בידו אבל יש מחמירין ואוסרין.
ואם לא נפל בו דבר אלא שרוצה לרקדו שנית
כדי שיהא הפת נאה צריך שינוי קצת כגון על גבי שלחן.
הגה. והוא הדין דמותר לעשות על ידי נכרי
אפילו תחלת הרקידה אם ישנה קצת.
ג. הלש עיסה ביום טוב יכול להפריש ממנה חלה
ולהוליכה לכהן. אבל עיסה שנלושה בערב יום טוב אסור להפריש ממנה חלה ביום טוב.
הגה. אלא אוכל ומשייר קצת ולמחר מפריש מן
המשוייר חלה ומותר לאפות הפת על ידי שיאכל ממנו ויפריש אחר כך חלה. ואם רוצה יוכל ללוש
עוד עיסה אחת ביום טוב ויצרפם יחד ויפריש מאותה עיסה גם על מה שלש מערב יום טוב (הגהות
מיימוני פרק ג' ומרדכי פרק אלו עוברין ובית יוסף בשם תוספות פרק קמא דביצה).
ד. המפריש חלה ביום טוב והיא טמאה לא יאפה
אותה ולא ישרפנה שאין שורפין קדשים ביום טוב אלא מניחה עד הערב ושורפה.
ה. מותר לעשות ביום טוב פתין גדולים ולא
חיישינן שמתוך כך יבא לאפות יותר ממה שצריך.
ו. היה לו קמח או עיסה בשותפות עם נכרי אסור
לאפותה ביום טוב אלא יחלקנה ויאפה את שלו.
ז. אם יש לאדם הרבה פת נקייה אינו אופה פת
אחרת אלא אם כן יש לו בני בית שרגיל להאכילם פת הדראה אבל אם יש לו פת הדראה הרבה יכול
לאפות פת נקיה.
ח. אסור לעשות שאור ביום טוב אלא על ידי
שינוי מפני שהיה אפשר לעשותו מבעוד יום.
ט. אפילו נשחטה הבהמה מערב יום טוב מותר
להפריש המתנות ביום טוב.
סימן תקז - דין אפייה ביום טוב. ובו ז' סעיפים.
א. אופין בפורנ''י דהיינו תנורים שלנו הגדולים
ופיהם בצדם ובלבד שלא תהא חדשה דחיישינן שמא תפחת ויפסד הלחם וימנע משמחת יום טוב ומחמין
חמין באנטיכי.
ב. אף על פי שעצים שנשרו מן הדקל ביום טוב
או בשבת שלפניו אסור להסיקן אם נשרו ביום טוב בתוך התנור מרבה עליהם עצים מוכנים ומבטלן
ובלבד שלא יגע בהם עד שיתבטלו ברוב אבל אם נפלו בתנור בשבת אסור להסיקן ביום טוב שלאחריו
אפילו על ידי ביטול ברוב.
ג. אסור ליקח עץ מבין העצים לחתות בו האש
בתנור דהוי ליה מתקן מנא.
ד. תנור שנפל לתוכו מטיח הטיט אם אפשר לאפות
ולצלות בו בלא גריפה ולא יתחרך הפת או הצלי אסור לגרפו מפני שהוא מטלטלו שלא לצורך
אבל מותר להשכיב האש והאפר שבו כדי שיהיה חלק ולא יגע בפת כלל אף על פי שאם היה נוגע
בו לא היה כדי לחרכו אבל אם יש בטיח שנפל לתוכו כדי לחרך הפת או הצלי אם היה נוגע בהם
אף על פי שבלא גריפה היה אפשר לאפות ולצלות בו כיון שהיה מתחרך מותר לגרפו דחשיב טלטול
לצורך ודוקא בתנורים שלהם שהיו מדבקים הפת סביבם ואין צריכים לגרפם אלא מהטיח שנפל
לתוכו אבל תנורים שלנו כיון שאי אפשר לאפות בהם בלא גריפה מותר לגרפן מהאפר והגחלים
ואף על פי שהוא מכבה אי אפשר בלא כן וכשם שמותר להבעיר לצורך אוכל נפש כך מותר לכבות
לצורך אוכל נפש והרי זה כמניח בשר על הגחלים וכן נהגו.
ה. תנור וכירים חדשים אין סכין אותם בשמן
ולא טשין אותן במטלית אבל מותר להסיקן אפילו היסק ראשון ובלבד שלא יפיגם בצונן כדי
לחסמן ואם הוסקו יותר מדאי והוצרכו להפיגם בצונן כדי לאפות בהם מותר לפיכך מותר לשרות
במים המכבדות שמכבדין בה התנור אף על פי שמכבה.
ו. מותר לאפות תנור מלא פת אף על פי שאינו
צריך אלא פת אחד ודוקא בתנוריהם שהיו קטנים והיו מדבקים הפת בדפנותיהם ומתוך שהוא מלא
אין מקום לחומו להתפשט והפת נאפה יפה אבל בתנורים שלנו אין לאפות יותר ממה שצריך.
ז. מותר לסתום פי התנור בטיט ורפש שעל שפת
הנהר והוא שרככו מאמש או עשה בו סימן ונתקו לצד אחד אבל לגבל טיט ביום טוב אסור ומותר
לגבל אפר לסתום בו פי התנור.
סימן תקח - דברים האסורים ביום טוב להכנת
צלי. ובו ב' סעיפים.
א. אין מלבנים את האבנים לצלות או לאפות
עליהם מפני שמחסמן ואין שוברים את החרס ואין חותכין את הנייר לצלות עליהם ואין פוצעין
את הקנה לעשותו כמו שפוד לצלות בו.
ב. פוצעים אגוזים במטלית ולא חיישינן שמא
תקרע.
סימן תקט - כמה דינים פרטיים להלכות יום
טוב. ובו ז' סעיפים.
א. שפוד שנרצף אף על פי שהוא יכול לפשטו
בידו אין מתקנין אותו.
הגה. ודוקא שיכול לצלות בו בלא תיקון אבל
אם אינו יכול לצלות בו כך ונשבר ביום טוב מותר לתקנו ואין מורין כן לרבים שלא יבואו
לתקן גם כן בנשבר מערב יום טוב. והוא הדין לכל המכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב.
ב. שפוד שרוצים לצלות בו והיה ארוך יותר
מדאי אסור לחתכו ולא לשרפו אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה אבל מחדדה על גבי העץ או
חרס או אבן ואין מורים דבר זה לרבים כדי שלא יבאו לחדדם במשחזת במה דברים אמורים כשיכולה
לחתוך בדוחק או שנפגמה אבל אם אינה יכולה לחתוך כלל אין משחיזין אותה אפילו על העץ
שמא יבא להשחיזה במשחזת.
ג. עופות שממלאים אותם בשר וביצים מותר לתפרם
ביום טוב והוא שיתקן מערב יום טוב החוט וישימנו במחט ויזהר שלא יחתוך החוט ביום טוב.
הגה. וכן נהגו לשרוף החוט הנשאר בעוף לאחר
שתפרו בו.
ד. מותר לחתוך ביום טוב אגד גדיים ועופות
מקולסים וחוטים תפורים וכן יכולים לשרוף פתילה או סמרטוט שקושרים בו העוף.
ה. מותר ללבן ביום טוב כלי ברזל שאפו בו
פלאדי''ן של גבינה ואחר הליבון יאפה בו פשטיד''א של בשר והוא שכשיתלבן יתנו אותו על
המאכל מיד אבל אם הוא בלוע מנבילה וכיוצא בה אסור ללבנו אפילו לאפות בו דבר היתר.
הגה. והוא הדין דאסור להגעיל כלי ביום טוב.
ומותר ללבן שפוד שצלו בו בשר שאינו מלוח ורוצה לחזור ולצלות בו ביום טוב.
ו. אין נוקבין נקב חדש בחבית ביום טוב.
ז. להטביל כלי חדש ביום טוב דינו כמו בשבת
כדאיתא בסימן שכ''ג סעיף ז'.
הגה. ודין הדחת ושפשוף כלים ביום טוב דינו
כמו בשבת כדאיתא סימן שכ''ג ומותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש ושמחת יום טוב.
סימן תקי - כמה דברים האסורים לעשות ביום
טוב, ואיזו מהם מותרים על ידי שינוי. ובו י''א סעיפים.
א. מוללין מלילות ומפרכין קטניות כדרכן ביום
טוב ומנפח מעט מעט ואוכל ואפילו בקנון ותמחוי אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה.
ב. הבורר קטניות ביום טוב בורר כדרכו בחיקו
ובתמחוי אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה במה דברים אמורים כשהאוכל מרובה על הפסולת
אבל אם היתה הפסולת מרובה על האוכל בורר את האוכל ומניח את הפסולת ואם היה טורח בברירת
הפסולת מן האוכל יותר מטורח ברירת האוכל מן הפסולת אף על פי שהאוכל מרובה בורר את האוכל
ומניח את הפסולת.
הגה. ולוזים ובטנים שנשתברו ועדיין בקליפיהם
לא מיקרי הקליפה פסולת כיון דאורחייהו בהכי ועדיין מעורבין.
ג. אין מסננים החרדל במסננת שלו ואין ממתקין
אותו בגחלת של עץ אבל בשל מתכות מותר.
ד. אין תולין המשמרת ביום טוב לסנן בה שמרים
אבל אם היתה תלויה ועומדת מותר ליתן בה שמרים לסננן ומערים ותולה אותה ליתן בה רמונים
ואחר כך נותן בה שמרים.
הגה. ושאר דיני סינון ביום טוב כמו בשבת
כדאיתא סימן שי''ט.
ה. אין עושין גבינה ביום טוב והוא הדין דאין
עושין חמאה מן החלב ביום טוב.
ו. אין גוזזין את הירק במספרים שדרכן לחתכם
בהן מן המחובר.
ז. מתקנים את הקונדס והעכביות.
הגה. ומותר למלוח הרבה חתיכות צנון ביום
טוב אם רוצה לאכלן אף על פי שאסור בשבת ויש מחמירין.
ח. אף על פי שהותרה הוצאה ביום טוב אפילו
שלא לצורך לא ישא משאות גדולות כדרך שהוא עושה בחול אלא צריך לשנות כיצד המביא כדי
יין ממקום למקום לא יביאם בסל ובקופה לתת לתוכה ארבעה או חמשה כדים אלא יביאם על כתפו
או לפניו אחד או שנים דמוכח שלצורך יום טוב הביאם.
הגה. ודוקא כשמוליכן ממקום למקום אבל מזוית
לזוית או מבית לבית באותו חצר שרי בכל ענין.
ט. המוליך את התבן לא יפשיל את הקופה לאחוריו
אלא נוטלה בידו.
י. וכן משאות שדרכן לישא אותם במוט ישא אותן
על גבו מאחוריו ושדרכן לישא אותן מאחוריו ישא אותן על כתיפו ושדרכן להנשא על הכתף ישא
אותן בידו לפניו או יפרוש עליהן בגד וכל כיוצא בזה משינוי המשא ואם אי אפשר כגון שזימן
הרבה אורחים וצריך למהר ולהביא לפניהם עושה כדרכו במה דברים אמורים בנושא על האדם אבל
על גבי בהמה לא יביא כלל.
יא. אין מביאין עצים לא בחבל ולא בקופה ולא
במחצלת אבל מביא במטפחת ובחיקו.
