שלחן ערוך הלכות חול המועד סימן תקל-תקמח
סימן תקל - חול המועד אסור בקצת מלאכות.
ובו סעיף אחד.
א. חול המועד אסור בקצת מלאכות ומותר במקצתן.
הגה. לפי צורך הענין שהיה נראה לחכמים להתיר.
סימן תקלא - דיני גילוח בחול המועד. ובו
ח' סעיפים.
א. מצוה לגלח בערב יום טוב.
ב. אין מגלחין במועד אפילו אם גילח קודם
מועד.
ג. אפילו אם היה אנוס ומפני כך לא גילח בערב
מועד אינו מגלח במועד והוא הדין למי שהיה חולה ונתרפא במועד.
ד. ואלו מגלחין במועד מי שיצא מבית השביה
ולא היה לו פנאי לגלח קודם המועד ומי שיצא מבית האסורים ואפילו היה חבוש ביד ישראל
שהיו מניחין לו לגלח וכן המנודה שהתירו לו ברגל וכן מי שנדר שלא לגלח ונשאל על נדרו
ברגל וכן הבא ממדינת הים בחול המועד או שבא בערב הרגל ולא היה שהות ביום לגלח והוא
שלא יצא מארץ ישראל לחוץ לארץ לטייל.
ה. אף על פי שהתירו להסתפר לא יסתפר ברשות
הרבים אלא בצנעה.
ו. קטן מותר לגלח במועד אפילו נולד קודם
הרגל.
ז. אבל שחל שביעי שלו בשבת ערב הרגל מותר
לגלח בחול המועד.
הגה. מי שהמיר דתו וחזר בתשובה ודרכו לגלח
מותר לגלח במועד.
ח. כל אדם מותר ליטול שפה בחול המועד.
הגה. אפילו בפרהסיא ומותר לחוף ולסרוק ראש
במועד אף על פי שמשיר שער ואין בזה משום גילוח.
סימן תקלב - דין נטילת צפרנים בחול המועד.
ובו ב' סעיפים.
א. מותר ליטול צפרנים בין דיד בין דרגל אפילו
במספרים.
הגה. אבל יש מחמירין ואוסרים וכן הוא המנהג
להחמיר שלא ליטלן בין בסכין בין במספרים אם לא לצורך מצות טבילה שנוטלן כדרכן בחול.
ב. כל רפואה מותר בחול המועד.
סימן תקלג - מלאכות המותרים בחול המועד.
ובו ה' סעיפים.
א. מותר לטחון קמח לצורך המועד אפילו כיון
מלאכתו במועד ולקוץ עצים מהמחובר ולהטיל שכר בין של תמרים בין של שעורים לצורך המועד
ושלא לצורך המועד אסור ומיהו אין צריך לצמצם אלא עושה בהרווחה ואם יותיר יותיר אבל
לא יערים לטחון או לעשות יותר בכוונה או אם יש לו קמח לא יערים ויאמר מזה אני רוצה
אבל אם יש לו לחם מותר לטחון דפת חמה עדיף.
ב. מותר לעקור פשתן מפני שראוי לכסות בו
את האוכלים ולעקור כשות שראוי להטיל בו שכר לצורך המועד ולעקור שומשומין שהיבשים שבו
ראויים לאכול מיד.
ג. פירות שנתבשלו קצת ונאכלים על ידי הדחק
מותר ללקטן כדי לאכלן ואם לקטן לאכלן והותיר וחושש שמא יתליעו אם לא יכבשם להוציא ליחה
מהם יכול לכבשם אבל אסור ללקטם תחלה כדי לכבשם ואם הוא דבר שאינו נמצא אחר המועד מותר
לקנותו ולכבשו.
ד. צד אדם דגים כל מה שיכול לצוד ומולח הכל
במועד שהרי אפשר שיאכל מהם במועד אם יסחוט אותם בידו פעמים רבות עד שיתרככו.
ה. כל מלאכות שהם לצורך המועד כשעושין אותם
אומניהם עושין בצנעה כיצד הציידים והטוחנין והבוצרים למכור בשוק הרי אלו עושים בצנעה
לצורך המועד.
הגה. ומותר לחלוב הבהמה אפילו שלא לצורך
המועד דהוי דבר האבד.
סימן תקלד - דיני כיבוס בחול המועד. ובו
ג' סעיפים.
א. אין מכבסין במועד ואלו שמכבסין הבא ממדינת
הים והיוצא מבית השביה ומבית האסורים ומנודה שהתירו לו חכמים ברגל ומי שנדר שלא לכבס
ונשאל ברגל והתירו לו ומטפחות הידים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג ובגדי קטנים ובעלת
הכתם שנמצא במועד ומי שאין לו אלא חלוק אחד וכולם מכבסין כדרכן אפילו בנתר ואהל ובפרהסיא
על גבי הנהר.
הגה. מיהו לא יכבסו רק הצריך להן דהיינו
חלוק אחד מיהו בגדי הקטנים ביותר דהיינו אותן שמלפפים בהם ומשתינים ומוציאין רעי בהם
מותר לכבס ד' וה' בפעם אחת כי צריך להרבה מהם כל רגע והא דמותר לכבס בפרהסיא היינו
דוקא כשרוחץ על גבי הנהר משום דמתכבס יותר יפה על גבי הנהר אבל אם אינו כובס על גבי
נהר לא יכבס רק בצנעה ולא בפרהסיא, כן נראה לי.
ב. כל כלי פשתן מותר לכבסן ולא נהגו כן והוה
ליה דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם.
ג. מביאין מבית האומן כלים שהם לצורך המועד
כגון כרים וכסתות וצלוחיות אבל כלים שאינם לצורך המועד כגון מחרישה או צמר מבית הצבע
אין מביאין ואם אין לאומן מה יאכל נותן לו שכרו ומניחן אצלו ואם אינו מאמינו מניחן
בבית הסמוך לו ואם חושש שמא יגנבו מפנן לחצר אחרת אבל לא יביאם לביתו אלא בצנעה.
סימן תקלה - שלא לפנות מחצר לחצר בחול המועד.
ובו ג' סעיפים.
א. אין מפנין מחצר לחצר אפילו מכעורה לנאה
ולא לפנות דירתו ולא לפנות כליו שאינם לצורך המועד.
הגה. וכל שכן שאסור להסיע ממונו מעיר לעיר.
אבל מפנה הוא מבית לבית באותה חצר באותו
חצר ואם אין הבתים פתוחים לחצר אלא למבוי יש אומרים שמבית לבית הסמוך לו מותר.
הגה. ואם מתיירא מחמת גניבה בחצר שדר שם
מותר אפילו מחצר לחצר המשתמר ואפילו מעיר לעיר בדבר האבד שרי.
ב. יש מתירים לפנות מחצר של אחר לחצר שלו
ואפילו מנאה לכעורה.
ג. הזבל שבחצר אסור להוציא אלא יסלקנו לצדדים
ואם נתרבה עד שנעשה חצר כרפת מוציאין אותו לאשפה.
סימן תקלו - כל צרכי בהמה מותר לעשות בחול
המועד. ובו ד' סעיפים.
א. מי שצריך לרכוב במועד לטייל או לצורך
המועד ולא נסה ללכת ברגליו יכול ליטול צפרני הסוס ולתקן ברגליו והאוכף והרסן וכל צרכי
רכיבה ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד.
הגה. ומותר לרכוב במועד אפילו מעיר לעיר
אפילו בחנם וכן נהגו אלא שאסור לתקן צרכי הרכיבה אם אינו רוכב לצורך או לטייל.
ב. מותר לסרוק הסוס כדי ליפותו.
ג. אין מרביעין בהמה במועד אבל מקיזין לה
דם ואין מונעין ממנה כל רפואה אפילו אם יש בה מלאכה.
ד. אין מושיבין תרנגולת על הביצים לגדל אפרוחים
ואם הושיבה קודם המועד וברחה מעליהם יכול להחזירה והוא שיהיה לו בתוך ג' ימים לבריחה.
סימן תקלז - דין מלאכת דבר האבד. ובו ט''ז
סעיפים.
א. דבר האבד מותר לעשותו בחול המועד בלא
שינוי לפיכך בית השלחין שהתחיל להשקותה קודם המועד מותר להשקותה שכיון שהתחיל להשקותה
קודם לכן אם לא ישקנה עכשיו תפסד אבל שדה הבעל שאין משקין אותה אלא להשביחה יותר אסור
להשקותה.
ב. אפילו בבית השלחין לא התירו אלא היכא
דליכא טרחא יתירא כגון מן המעיין בין חדש בין ישן שהוא ממשיכו ומשקה אבל לא ידלה וישקה
מן הבריכה או ממי הגשמים מקובצים מפני שהוא טורח גדול אפילו ערוגה אחת חציה גבוה וחציה
נמוך אין דולים ממקום נמוך להשקות מקום גבוה.
ג. נהרות המושכין מן האגמים מותר להשקות
מהם בית השלחין במועד והוא שלא פסקו וכן הבריכות שאמת המים עוברת ביניהם מותר להשקות
מהן וכן בריכה שנטפה מבית השלחין ועדיין היא נוטפת מותר להשקות ממנה בית השלחין אחרת
והוא שלא פסק המעיין המשקה בית השלחין העליונה.
ד. ירקות שרוצה לאכלן במועד יכול לדלות מים
להשקותן כדי שיגדלו ויהיו ראויים למועד אבל אם אינו רוצה לאכלן במועד ועושה כדי להשביחן
אסור.
ה. אין עושים החריצים שבעיקרי הגפנים כדי
שיתמלאו מים ואם היו עשויות ונתקלקלו הרי זה מתקנן במועד.
ו. אמת המים שנתקלקלה מתקנין אותה היתה עמוקה
טפח חופר בה עד ששה היתה עמוקה טפחיים מעמיקה עד שבעה.
ז. מושכין את המים מאילן לאילן ובלבד שלא
ישקה את כל השדה ואם היתה שדה לחה מותר להשקות את כולה.
ח. אסור לפתוח מקום לשדה כדי שיכנסו בה מים
להשקותה ואם עושה כדי לצוד דגים כדי לאכלן במועד כגון שפותח למעלה מקום שיכנסו ולמטה
מקום שיצאו מותר.
ט. אסור להשוות השדה לצורך חרישה ואם ניכר
שמכוין כדי לדוש לצורך המועד כגון שמשוה כולה מותר.
י. אסור ללקט עצים מן השדה ליפותו לחרישה
ואם ניכר שמכוין לצרכו שצריך לעצים כגון שנוטל הגדולים ומניח הקטנים מותר.
יא. אסור לקצץ ענפי האילן לתקנו ואם ניכר
שמכוין בשביל הענפים להאכילן לבהמתו ולא לתקנו כגון שקוצץ כולן מצד אחד מותר.
יב. אין מתליעין האילנות ולא מזהמין הנטיעות
אבל סכין האילנות והפירות בשמן.
יג. אישות ועכברים שמפסידים בשדה אילן מותר
לצודן כדרכו שחופר גומא ותולה בה המצודה ואפילו בשדה הלבן הסמוכה לשדה האילן מותר לצודן
כדרכו שיוצאין ממנה ומפסידים האילן ואם אינה סמוכה לשדה האילן אין צדין אותן אלא על
ידי שינוי שנועץ שפוד בארץ ומנענעו לכאן ולכאן עד שנעשית גומא ותולה בה המצודה ויש
אומרים שבשדה הלבן הסמוכה לשדה האילן אינו מותר אלא על ידי שינוי ואם אינה סמוכה לשדה
האילן אסור אפילו על ידי שינוי.
יד. אין מכניסין צאן לדיר בחול המועד לזבל
השדה ואם הכניסן הנכרי מעצמו מותר אף בשבת אפילו אם מחזיק לו טובה על שהכניסן ובלבד
שלא יתן לו שכר ואפילו אינו נותן לו אלא שכר מזונות אסור וביום טוב יכול ליתן לו שכר
מזונו ובלבד שלא יתן לו שכר אחר ובחול המועד אפילו אם נותן לו שכר אחר מותר ובלבד שלא
ישכירנו ולא יסייענו ולא ימסור לו שומר לנער הצאן ואם ואם היה הנכרי שכיר שבת שכיר
חדש שכיר שנה מסייעין אותו בחול המועד ומוסרין לו שומר לנער הצאן.
טו. אסור לקצור השדה בחול המועד אם אינו
נפסד אם יעמוד עד לאחר המועד ואם אין לו מה יאכל אפילו מוצא בשוק לקנות אין מצריכין
אותו ליקח מן השוק אלא קוצר ומעמר ודש וזורה ובורר כדרכו ובלבד שלא ידוש בפרות והני
מילי אין צריך אלא לו לבדו אבל אם הוא צריך לדוש לצורך רבים דש אפילו בפרות.
טז. מי שיש לו כרם אצל כרמו של נכרי והנכרי
בוצר שלו בחול המועד ואם לא יבצור הישראל גם את שלו יפסיד יכול לבצרו ולדרוך היין ולעשות
החביות וכל צרכי היין בלא שינוי ובלבד שלא יכוין לעשות מלאכתו במועד.
סימן תקלח - כמה ענינים הנקראים דבר האבד.
ובו ו' סעיפים.
א. מי שהפך את זיתיו או שהיה יינו בבור ואירעו
אונס או ששכח או נתעצל שהיה סבור שהיה יכול לשהות לאחר הרגל ולא עשה קודם הרגל מאחר
שהוא דבר האבד זולף וגומר ומזפת החביות בין קטנות בין גדולות וגף החביות כדרכו בלא
שינוי.
הגה. והוא הדין דיכול לתקן החביות לקשרם
בעקלים אבל לא יכוין מלאכתו במועד אלא יעשה הכל קודם המועד אם יודע שיצטרך במועד.
וכן שולה פשתנו מן המשרה וכל כיוצא בזה מדבר
האבד ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד.
ב. מותר להכניס פירות מפני הגנבים אם אינם
במקום המשתמר ומיהו יעשה בצנעה כגון שיכניסם בלילה ואם הוא דבר שיש בו פרסום בלילה
יותר מביום כגון שצריך להכניסו באבוקות ובקולות יכניסם ביום.
הגה. ואם אי אפשר לעשותן כי אם בפרהסיא הכל
שרי בדבר האבד.
ג. אסור להסיע ממונו מעיר לעיר אם לא בשביל
דבר האבד.
ד. היו לו תאנים שטוחים בשדה ליבש וירא מהמטר
מותר לחפותם בקש אפילו חיפוי עב.
ה. מי שיש לו סחורה שאם לא יהפכנה ממטה למעלה
תתקלקל מותר להפכה בחול המועד.
ו. המכוין מלאכתו והניחה למועד ועשאה במועד
בית דין מאבדין אותה ממנו ומפקירים אותה לכל.
הגה. ואם הוא עושה מלאכת אחרים שאי אפשר
לקנסו כגון חייט או סופר שעושה מלאכת אחרים משמתינן ליה ומלקין אותו.
ואם מת לא יקנסו בנו אחריו ומותר לו לעשותה
אם הוא דבר האבד.
סימן תקלט - דיני הסחורה בחול המועד. ובו
י''ד סעיפים.
א. כל סחורה אסורה אפילו כל שהוא בין לקנות
בין למכור ואפילו אם הלוה מעות על מנת שיתנו לו אחר כך יין או סחורה אחרת בפרעון חובו
כדי להשתכר אינו יכול לילך ולתובעם אלא אם כן אינם מצויים אחר המועד דהוה ליה דבר האבד
אם לא ילך בחול המועד למקומם ויתבעם.
הגה. מיהו אם נזדמן לו ריוח מרובה במועד
יכול למכור בצנעה ויוציא לשמחת יום טוב יותר ממה שהיה דעתו להוציא.
ב. מי שהלוה לחבירו מעות מותר לתובעו בחול
המועד לגבות מעותיו ואין צריך לומר שמותר לגבות חובו מן העכו''ם.
ג. מכר לחבירו פרקמטיא קודם מועד יש מי שאוסר
לתבוע דמיה במועד אלא אם כן יהא הלוקח אדם שאינו מצוי במקום המוכר ונזדמן לו בחול המועד
דהוי כדבר האבד ולי נראה שכיון שזקף עליו המעות בחובו קודם המועד הוה ליה כהלואה ומותר
לגבות ממנו בחול המועד אפילו הוא אדם שמצוי במקום המוכר.
הגה. וכן מותר לקבול במשפט בשביל חובותיו
המותרים לתבוע וכן מותר לעשות זקיפה עם חובותיו במועד כדי להבטיחן דכל זה בכלל דבר
האבד ושרי.
ד. אם יש לו סחורה שאם לא ימכרנה עתה יפסיד
מהקרן מותר למוכרה אבל אם לא יפסיד מהקרן לא ומכל מקום אם הוא בענין שאם ימכרנה עתה
יהיו לו מעות בריוח ויוציא יותר לשמחת יום טוב מותר למכור ונראה לי שלא נאמרו דברים
הללו אלא במי שיש לו מעות מועטים וחס עליהם מלהוציא כל כך לשמחת יום טוב ואלו היו לו
מעות בריוח היה מוציא יותר אבל מי שיש לו מעות בריוח להוציא לשמחת יום טוב ככל אשר
יתאוה ואין בדעתו להוציא כל כך לא נתיר לו למכור כדי שיוציא יותר.
ה. אם הוא דבר שאינו מצוי תמיד לאחר המועד
כגון ספינות או שיירות שבאו או שהם מבקשים לצאת ומכרו בזול או לקחו ביוקר מותר לקנות
ולמכור אפילו שלא לצורך תשמישו אלא לעשות סחורה ולהשתכר והוא הדין לירידים הקבועים
מזמן לזמן. אבל מקומות שיש להם יום השוק יום אחד בשבוע אינו מותר למכור ולקנות ביום
השוק שבתוך המועד שאין זה דבר האבד שאם אינו נמכר ביום השוק שבתוך המועד ימכר ביום
השוק שלאחר המועד.
הגה. ותגר שקונה מזה ומוכר לזה וחוזר וקונה
ומוכר מותר דהוי דבר האבד.
ו. מציאה אסור לטרוח ולחפש עליה כגון נהר
שהציף דגים על שפתו אסור לאספם כדי לכבשם אלא אם כן יהיו ראויים לאכול מהם במועד.
ז. המלוה את חבירו על חפץ או על סחורה על
תנאי שאם לא יפרע לו לסוף שמונה ימים שיהא קנוי לו יש מתירים ויש אוסרים.
ח. עכו''ם שפרע לישראל יין בחובו מותר לקבלו
ממנו דכמציל מידו דמי.
ט. מי שצריך לקנות יין בעת הבציר לצורך שתיית
כל השנה ואם יעבור המועד לא ימצא כמו שמוצא עתה דבר האבד הוא ומותר לקנות ולתקן החביות
ולזפותן ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד אבל יותר מכדי צורך שתייתו לא יקנה.
הגה. ואם הוא דבר שאינו מצוי אחר כך להרויח
בו מותר.
י. מוכרי תבלין או ירק וכל דבר שאינו מתקיים
פותחין ומוכרים כדרכם בפרהסיא שהכל יודעין שהם לצורך המועד.
יא. מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה
לצורך המועד כיצד אם היתה החנות פתוחה לזוית או למבוי פותח כדרכו ואם היתה פתוחה לרשות
הרבים פותח אחת ונועל אחת וערב יום טוב האחרון של חג הסוכות מוציא ומעטר את השוק בפירות
בשביל כבוד יום טוב.
יב. אין לוקחים בתים ואבנים עבדים ובהמה
[אלא] לצורך המועד או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל או לצורך השכיר שמוליך הדברים הנקנים
שאין לו מה יאכל.
הגה. ודוקא הני דאיכא פרסום בקנייתן ואוושי
מילתא אבל שאר כלים נהגו לקנותן בצנעה.
יג. להלוות לנכרי ברבית לאותם שרגילים ללוות
ממנו מותר משום דהוי דבר האבד ולאותם שאינם רגילים ללוות גם כן מותר והוא שיקחו רבית
של שבוע ראשון ויוציאנו בשמחת יום טוב.
הגה. ומותר ליקח ערבות במועד על הלואה שיעשה
אחר המועד.
יד. הלואה דשולחנות בקביעות וחילוף אסור.
סימן תקמ - דיני בנין וסתירה בחול המועד.
ובו ח' סעיפים.
א. בנין אפילו כל שהוא אסור ואם נפרץ גדר
גנתו בונהו מעשה הדיוט דהיינו שמניח אבנים זו על זו ואינו טח בטיט או גודר אותו בקנים
וגומא וכיוצא בהם וכן אם עשה מעקה לגג בונה אותו מעשה הדיוט אבל כותל חצר הסמוך לרשות
הרבים שנפל בונהו כדרכו ואם היה נוטה ליפול סותרו מפני הסכנה ובונהו כדרכו.
הגה. ואפילו אינו נוטה רק לחצר או למבוי
מותר לסתרו מפני הסכנה ולחזור ולבנותו וכן בשאר דברים דאיכא למיחש לסכנה בונה וסותרו
כדרכו.
ב. מותר ליטול גבשושית שבבית.
ג. סדקים שבגג מותר לסתמן ביד וברגל אבל
לא בכלי אומנות.
ד. ציר הדלת והמפתח והצנור והקורה בין שהם
של עץ בין שהם של ברזל שנשברו אפילו מערב יום טוב יכול לתקנם בלא שינוי מפני שזה הפסד
גדול הוא שאם יניח הפתח פתוח ודלתות שבורות נמצא מאבד כל מה שבבית.
ה. מותר לבנות מעשה הדיוט אבוס שתאכל בו
הבהמה.
ו. מותר לבנות מעשה הדיוט אצטבא לישב או
לישן עליה.
ז. תנור וכיריים שאפשר שייבשו ויאפה בהם
במועד עושין ואם לאו אין עושין אותם. ובין כך ובין כך בונים על חרס של תנור ועל הכירה
הטפילה שלהם.
ח. נוקרים את הרחיים ופותחים להם עין ומעמידים
אותם ובונים אמת המים של רחיים וקוצצים צפרני החמור של רחיים.
הגה. ומותר לחדד סכין במועד וסכין שנשבר
במועד מותר לעשות אחרת.
סימן תקמא - דיני אריגה בחול המועד. ובו
ה' סעיפים.
א. מותר לעשות מצודות דגים מערבה שהוא מעשה
הדיוט אבל לא הארוגים מחוטים שהוא מעשה אומן.
הגה. ומותר לתקן הפתילות לנרות בחול המועד
דמעשה הדיוט הוא.
ב. מסרגין המטות אבל אין מפשילין חבלים בתחילה.
ג. מותר למעך בגדי פשתן בידים אחר הכיבוס
כדי ללבנן ולרככן אבל אין עושין קשרי בתי ידים מפני שהוא מעשה אומן.
ד. אסור לתקן מלבושיו ומנעליו הקרועים וכן
אסור לומר לנכרי לתקנם.
ה. מי שצריך לו בגד במועד אם היה הדיוט ואינו
מהיר באותה מלאכה הרי זה עושה אותו כדרכו ואם היה אומן מהיר הרי זה עושה אותה מעשה
הדיוט דהיינו שיעשה תפירות רחבות ותפירה אחת למעלה ואחת למטה כשיני הכלב.
הגה. וכל אדם יחמיר על עצמו לתפור בשינוי
זה ולא מהני לאומן לתפור על ידי שישנה באחיזת המחט בידו אלא בעינן שינוי הניכר.
סימן תקמב - שלא לעשות מלאכה לאחרים בחול
המועד אלא בחנם. ובו ב' סעיפים.
א. אפילו מלאכות המותרות אינם מותרות לעשותם
אלא לעצמו או לאחרים בחנם אבל בשכר אסור ומיהו אם אינו נותן לו שכר קצוב אלא שאוכל
עמו בשכרו מותר.
הגה. ודבר האבד מותר לעשות אפילו בשכר קצוב.
ב. כל מלאכה מותר לעשותה על ידי פועל שאין
לו מה יאכל כדי שישתכר וירויח.
סימן תקמג - דין מלאכה על ידי אינו יהודי
בחול המועד. ובו ג' סעיפים.
א. כל דבר שאסור לעשותו אסור לומר לנכרי
לעשותו.
ב. נכרי שקבל מערב יום טוב לבנות ביתו של
ישראל בקבלנות אסור להניח לעשות בחול המועד אף על פי שהוא חוץ לתחום אבל אם נתן לו
מלאכה בתלוש קודם המועד בקבלנות לעשותה בתוך ביתו של נכרי מותר.
ג. מותר ליתן לנכרי מלאכה בקיבולת או בשכיר
יום שיעשנה אחר המועד ובלבד ובלבד שלא ימדוד וישקול וימנה כדרך שעושה בחול.
הגה. ואף אם יעשה הנכרי אחר כך מלאכה שרי
הואיל והתנה עמו לעשותה אחר המועד.
סימן תקמד - דין צרכי רבים בחול המועד. ובו
ב' סעיפים.
א. צרכי רבים מותר לעשותם בחול המועד כגון
לתקן הדרכים ולהסיר מהם המכשולות ולציין הקברות כדי שיזהרו מהם הכהנים ולתקן המקואות.
הגה. ודוקא צרכי רבים כאלו שהם צריכים לגוף
האדם אבל שאר צרכי רבים כגון בנין בית הכנסת אסור לעשות במועד והוא הדין דלשאר צרכי
מצוה אסור לעשות מלאכת אומן במועד.
ב. בורות ומעיינות של רבים שנפל בהם עפר
ואבנים ונתקלקלו מותר לתקנם ואפילו אין רבים צריכים להם עתה כיון שאינו מעשה אומן אבל
לחפור להם בורות מחדש שהוא מעשה אומן אם הרבים צריכים להם עתה מותר אפילו אם כוונו
מלאכתן במועד ואפילו בפרהסיא ובטירחא יתירה ואם אין צריכים להם עתה לא יעשו אבל בורות
שיחין ומערות של יחיד אסור לחפור אותם מחדש ואפילו צריך להם עתה ואם היו עשוים כבר
ונתקלקלו אם צריך להם עתה מותר לתקנם ואם אין צריך להם עתה אסור לתקנם אבל מותר להמשיך
מים לתוכן אפילו אין צריך להם עתה.
סימן תקמה - דיני כתיבה בחול המועד. ובו
י''א סעיפים.
א. אסור לכתוב בחול המועד ואפילו להגיה אות
אחת בספר אסור.
הגה. ולצורך רבים יש אוסרים כל שאינו לצורך
המועד ויש מתירין. ונהגו להקל בכתב שלנו שאינו מעשה אומן.
ב. נראה לי שאם אין להם ספר תורה כשר לקרות
בו בצבור מותר להגיהו בחול המועד כדי לקרות בו בצבור וכן בספרי מקרא וגמרא שצריך לקרות
במועד מותר להגיהם במועד משום דהוה דבר האבד ואם אין להם ספר תורה כלל אם אפשר לכתבו
כולה בחול המועד על ידי סופרים הרבה יכתבוהו דצורך המועד הוא לקרות בתורה בצבור במועד.
הגה. והוא הדין שאר ספרים ללמוד בהם.
ג. כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו וטווה
על יריכו תכלת לבגדו ואם אין לו מה יאכל כותב ומוכר לאחרים כדי פרנסתו.
הגה. או שיהיו לו הוצאותיו יותר בריוח לשמחת
יום טוב. ואם כתבן כדי להניחן במועד בכל ענין שרי. ואינו אסור רק הכתיבה אבל עשייתן
שרי.
ד. מותר לכתוב חשבונותיו ולחשוב יציאותיו.
הגה. והוא הדין הכתבים שכותבים כשמלוים על
משכונות שרי.
ה. מותר לכתוב שטר קידושין ושטרי פסיקתא
גיטין ושוברים דייתיקי מתנות פרוזבולין אגרות שום ואגרות מזון (פירוש שטרי פסיקתא שאדם
פוסק לתת לבנו או לבתו כך וכך. ופירוש דייתיקי שטר צואה דא תהא למיקם ולהיות. ופירוש
פרוזבול פרוז בולי ובוטי כלומר תקנת המלוה שלא יאבד ממונו ותקנה ללוה שימצא מי שילונו.
ופירוש אגרות שום ששמו בית דין נכסי לוה ונתנום למלוה ואגרות מזון שמכרו בית דין את
הקרקע למזון האשה והבנות וכתבו מעשה בית דין על זה אי נמי מי שקבל עליו לזון את בת
אשתו) שטרי חליצה ומיאונין ושטרי ברורין ופסקי דינין.
הגה. ומותר לכתוב כתובה במועד ויש אוסרים.
ואגרות שאלת שלום שאדם שולח לחבירו ואפילו
על דבר פרקמטיא שאינה אבודה.
ו. אין כותבין שטרי חוב במועד ואם אינו מאמינו
מלוה ללוה או שאין לו לסופר מה יאכל הרי זה יכתוב.
הגה. ומותר לכתוב שטר מכירה במועד אבל אין
לכתוב שטר אריסות וקבלנות שקבל קודם המועד.
ז. כל הדברים שמותר לכתוב אפילו בלא שינוי
מותר וכל מה שאסור לכתוב אפילו על ידי שינוי אסור.
הגה. ובלוחות של שעוה מותר לכתוב לפי שאינו
כתב המתקיים.
ח. מי ששלחו לשאול ממנו שאלה ואין השליח
רוצה להתעכב עד אחר המועד מותר לכתבה וכן מותר להעתיקה מפני שחשוב דבר האבד.
ט. ואם שמע דבר חידוש מותר לכתבו כדי שלא
ישכח וכן אם ראה ספר מחודש מותר להעתיקו אם לא ימצא להעתיקו לאחר המועד.
י. בזמן הבית היו דנין בין דיני ממונות בין
דיני נפשות והיו משמתין ומכין למי שלא קיבל עליו הדין.
יא. מותר לקבול בשביל חובותיו בחול המועד.
סימן תקמו - דיני אירוסין ונישואין בחול
המועד. ובו ה' סעיפים.
א. אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא
אלמנות ולא מייבמין ומותר לארס ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין הארוס בבית ארוסתו בשעת
אירוסין ומותר לעשות ריקודין ומחולות ולעשות סעודת הארוס עם מריעיו שלא בבית ארוסתו
וכן לסעוד הארוס בבית ארוסתו שלא בשעת אירוסין מותר.
ב. מותר להחזיר גרושתו מן הנשואין.
ג. הכל מותרים לישא בערב הרגל ולעשות סעודה
ברגל בין בתולות בין אלמנות.
ד. מותר לעשות ברגל סעודת ברית מילה וכן
סעודת פדיון הבן.
ה. עושה אשה כל תכשיטיה במועד כוחלת ופוקסת
ומעברת סרק על פניה וטופלת עצמה בסיד וכיוצא בו והוא שתוכל לסלקו במועד ומעברת שער
מבית השחי ומבית הערוה בין ביד בין בכלי ומעברת סכין על פדחתה.
סימן תקמז - דין מי שמת לו מת בחול המועד.
ובו י''ב סעיפים.
א. חול המועד אסור בהספד ותענית לפיכך אין
מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד ומטעם זה אין מוליכין המת לבית הקברות עד
שיהיה הקבר מתוקן.
ב. נשים מענות דהיינו שכולם עונות כאחת אבל
לא מקוננות דהיינו שאחת מדברת וכולן עונות אחריה ולא מטפחות דהיינו להכות כף אל כף
נקבר המת אף לא מענות.
ג. כל שלשים יום לפני המועד אסור להספיד
על המת שמת לו מלפני שלשים יום קודם המועד ואפילו אם יש לו הספד בלא זה כגון שמת לו
מת בתוך שלשים שמותר לספדו אפילו מת ערב הרגל אסור להספיד עמו על המת שמת לפני שלשים
יום קודם המועד.
ד. מי שבאה לו שמועה בתוך ל' יום קודם הרגל
נראה לי שמותר לספדו ואף על פי שהיא רחוקה.
ה. יראה לי שמה שאנו נוהגים בתשלום השנה
לספוד המת ולהזכיר נשמתו אינו בכלל זה ומותר לעשותו בתוך שלשים לרגל.
ו. אין קורעין על המת בחול המועד אלא לקרוביו
שהם חייבים להתאבל עליו וכן על חכם או על אדם כשר או אם עמד שם בשעת יציאת נשמה ועל
קרוב שחייב להתאבל עליו ועל חכם קורע אפילו אינו בפניו אלא שבאה לו שמועה במועד אם
הוא בתוך שלשים ועל אדם כשר אינו קורע אלא אם כן ידע בין מיתה לקבורה.
הגה. ויש חולקים ונהגו בני אשכנז שלא לקרוע
במועד כי אם על אביו ואמו ועל שאר המתים קורעים לאחר המועד ובמקום שאין מנהג יש לקרוע
על כולם.
ז. אין חולצין כתף אלא קרוביו של מת המחוייבים
להתאבל עליו או על חכם.
ח. מברין בחול המועד והוא שלא יברו ברחבה
אלא קרוביו של מת ולא יברו האבל בתוך ביתו אלא על מטות זקופות לפי שאין כפיית המטה
ברגל כלל.
ט. על החכם מברין הכל בחול המועד בתוך הרחבה
כדרך שמברין את האבלים שהכל אבלים עליו.
י. עושין כל צרכי המת בחול המועד גוזזין
שערו ומכבסים כסותו ועושין לו ארון בחצר שבו המת כדי שיהא ניכר שהוא לצורך המת ואם
לא היו להם נסרים מביאים קורות ונוסרים מהם נסרים בצנעה בתוך הבית ואם היה אדם מפורסם
עושים אפילו בשוק אבל אין כורתין עץ מן היער לנסור ממנו נסרים לארון ואין חוצבין אבנים
לבנות בהם קבר ובמקום שהיהודים מעט דרים במקום אחד והכל יודעים כשיש מת בעיר הכל חשוב
כמפורסם.
יא. אין חופרים כוכין בחפירה וקברות בבנין
בחול המועד להיות מוכנים למת שימות אבל מחנכין אותה שאם היה ארוך מקצרו או מאריכו או
מרחיבו.
יב. אין לתלוש עשבים ועפר בחול המועד בבית
הקברות כמו שנוהגים לעשות בחול.
סימן תקמח - דין אבילות בחול המועד. ובו
כ' סעיפים.
א. הקובר את מתו בתוך הרגל לא חל עליו אבילות
ברגל אלא לאחר הרגל מתחיל למנות שבעה ונוהג בהם אבילות ומונה שלשים מיום הקבורה ונוהג
בשאר השלשים ככל גזירת שלשים.
ב. במקומות שעושין שני ימים טובים מונה השבעה
מיום טוב שני האחרון אף על פי שאינו נוהג בו אבילות הואיל ומדבריהם הוא עולה לו מן
המנין ומונה מאחריו ששה ימים בלבד.
הגה. אם יום שני של ראש השנה עולה למנין
שבעה, עיין ביורה דעה סימן שצ''ט סעיף י''ג בהגהות.
ג. הקובר את מתו ביום טוב שני של גליות שהוא
יום טוב האחרון או ביום טוב שני של עצרת נוהג בו אבילות אם היה אותו היום יום מיתה
וקבורה הואיל ויום טוב שני מדבריהם ואבילות יום ראשון של תורה ידחה עשה של דבריהם מפני
עשה של תורה אבל אם קברו ביום טוב שני של ראש השנה אינו נוהג בו אבילות ששניהם כיום
ארוך.
הגה. ויש חולקים דסבירא להו דאין נוהג אבילות
בשום יום טוב שני וכן מנהג פשוט ואין לשנות.
ד. זה שאמרנו שהקובר מתו ברגל לא חלה עליו
אבילות הני מילי דברים של פרהסיא אבל דברים שבצנעה נוהג.
ה. אף על פי שאין אבילות נוהג במועד אנינות
נוהג בו שאם מת לו מת בחול המועד אסור בדברים שאונן אסור בהם ואם מת ביום טוב ואינו
רוצה לקוברו בו ביום אין עליו דין אנינות אלא אם כן צריך להחשיך על התחום להכין לו
צרכי קבורה אז חל עליו דין אנינות משעה שמחשיך אבל אם מת ביום טוב שני והוא רוצה לקברו
בו ביום או ביום טוב ראשון ורוצה לקברו על ידי נכרי חל עליו אנינות.
ו. אף על פי שאין אבילות ברגל אם מת לו מת
ברגל מתעסקים בו ברגל לנחמו ולאחר הרגל כשיכלו שבעה למיתת המת אף על פי שעדיין לא כלה
האבילות מלאכתו נעשית על ידי אחרים בבתיהם ועבדיו עושים לו בצנעה בתוך ביתו ואין צריכים
לנחמו אחר הרגל מנין הימים שנחמוהו ברגל.
ז. מת לו מת קודם הרגל ונהג אבילות אפילו
שעה אחת לפני הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה וימי הרגל עולים למנין שלשים הרי שבעה לפני
הרגל והרגל ומשלים עליהם עד שלשים ודוקא שנהג אבילות באותה שעה אבל אם שגג או הזיד
ולא נהג אבילות או שהיה סמוך לחשיכה ולא היה יכול לנהוג אין הרגל מבטל האבילות ודינו
כדין קובר מתו ברגל.
ח. אם נהג שבעה ופגע בו הרגל מבטל ממנו גזירת
שלשים אפילו חל יום שבעה בערב הרגל מותר לספר ולכבס בערב הרגל.
הגה. והוא הדין הרחיצה לדידן דנוהגין איסור
רחיצה כל שלשים ומותר לרחוץ סמוך לערב ואין צריך להמתין עד הלילה.
ואין צריך לומר אם חל יום ה' להיות בשבת
ערב הרגל שמותר לספר בערב שבת ואם לא גילח בערב הרגל מותר לגלח אחר הרגל שהרי כבר נתבטל
ממנו גזירת שלשים אבל בתוך הרגל לא יגלח כיון שהיה אפשר לו לגלח קודם הרגל ואם חל יום
שבעה שלו בשבת ערב הרגל מותר לגלח בחול המועד כיון שלא היה אפשר לו לגלח קודם.
ט. הא דרגל מבטל גזירת שלשים בשאר מתים אבל
באביו ואמו שאסור לספר עד שיגערו בו חביריו אפילו פגע בו הרגל לאחר ל' יום אינו מבטל.
י. ואם חל אחד מימי האבילות חוץ מהשביעי
בערב הרגל מותר לכבס ולא ילבשנו עד הלילה וטוב ליזהר מלכבס עד אחר חצות כדי שיהא ניכר
שמפני הרגל הוא מכבס אבל לרחוץ אסור עד הלילה ויש מתירין לרחוץ אחר תפלת המנחה סמוך
לחשיכה.
הגה. ולדידן דנוהגים איסור רחיצה כל שלשים
אסור לרחוץ דהא הרגל לא בטל ממנו רק גזירת שבעה והוא הדין לענין כיבוס במקום דנוהגין
איסור כבוס כל שלשים.
יא. ראש השנה ויום הכיפורים חשיבי כרגלים
לבטל האבילות.
יב. נהג שעה אחת לפני הפסח אותה שעה חשובה
כשבעה ושמנה ימי הפסח הרי חמשה עשר ומשלים עליהם חמשה עשר.
יג. שעה אחת לפני עצרת חשובה כשבעה ועצרת
כיון שאם לא הקריב קרבנות עצרת בעצרת יש לו תשלומין כל שבעה חשוב כשבעה הרי י''ד ומשלים
עליהם י''ו ויום שני של עצרת עולה למנין הי''ו.
יד. שעה אחת לפני ראש השנה בטלה ממנו גזירת
שבעה מפני ראש השנה וגזירת שלשים מבטל ממנו יום הכיפורים ומגלח בערב יום הכיפורים והוא
הדין לקובר מתו בשלשה לתשרי שמגלח בערב יום הכפורים.
טו. שעה אחת לפני יום הכיפורים בטלה ממנו
גזירת שבעה מפני יום הכיפורים וגזירת שלשים מבטל ממנו החג ומגלח בערב החג.
טז. שעה אחת לפני החג והחג הרי י''ד ושמיני
עצרת שבעה הרי כ''א יום ויום שני של שמיני עצרת הרי כ''ב ומשלים עליהם ח'.
יז. שמע שמועה קרובה בשבת או ברגל ולמוצאי
שבת ורגל נעשית רחוקה דינו כדין שמע שמועה רחוקה אחר השבת והרגל אלא שבשבת וברגל נוהג
דברים שבצנעה.
יח. שמע שמועה רחוקה בשבת או ברגל אינו נוהג
בהם אפילו דברים שבצנעה אלא למוצאי שבת או הרגל נוהג שעה אחת ודיו.
יט. שמע שמועה קרובה בשבת שבת עולה ליום
אחד ולמחר קורע והוה ליה יום ששי שביעי לאבילות.
כ. אם עשרה ימים אחר החג שמע שמת לו מת בערב
החג אף על פי שאם נמנה שעה אחת לפני החג שבעה ושבעת ימי החג ויום שמיני עצרת כ''א ועשרה
ימים אחרים הרי ל''א אין לזה דין שמועה רחוקה אלא דין שמועה קרובה שאין הרגל עולה למי
שלא נהג אבילות קודם לו כלל וכל שכן למי שלא היה יודע שמת לו מת.
