שלחן ערוך הלכות
יום טוב סימן תקי-תקכט
סימן תקיא - הבערה, ולהחם מים, מותר ביום
טוב. ובו ד' סעיפים.
א. מותר לעשות מדורה להתחמם כנגדה.
הגה. יש אומרים דאסור להחם בית החורף ביום
טוב דלפעמים אין הקור גדול ואינו אלא למפונקים והוי כמרחץ ומוגמר דאסור ונהגו להקל.
ב. מותר להחם ביום טוב מים לרחוץ ידיו אבל
לא כל גופו אפילו אינו ואפילו אינו רוחצו בבת אחת.
הגה. אבל מותר לרחוץ תינוק במים שהוחמו על
ידי ישראל ביום טוב אבל אסור לחמם לצרכו אפילו על ידי נכרי אבל כשצריך להם לבשל או
להדיח אז מותר להרבות בשבילו. ודין חמי טבריה כמו בשבת כדאיתא סימן שכ''ו.
אבל במים שהוחמו מערב יום טוב מותר לרחוץ
כל גופו אפילו כאחד מיהו דוקא חוץ למרחץ אבל במרחץ אסור.
הגה. ויש אוסרים בכל ענין וכן נוהגין.
ג. אדם מותר לטבול ביום טוב מטומאתו.
ד. אין עושין מוגמר דהיינו לפזר מיני בשמים
על הגחלים בין להריח ובין לגמר הבית או הכלים אבל אם עושה כדי ליתן ריח טוב בפירות
למתקן לאכילה מותר אפילו אם מפזרן על גבי גחלת של עץ.
הגה. ואסור לסחוף כוס מבושם על הבגדים משום
דמוליד בהן ריחא.
סימן תקיב - שלא לבשל לצורך כותים ביום טוב.
ובו ג' סעיפים.
א. אין מבשלים לצורך עכו''ם ביום טוב לפיכך
אסור להזמינו שמא ירבה בשבילו ודוקא להזמינו.
הגה. לביתו אבל לשלוח לו לביתו על ידי עכו''ם
שרי.
אבל עבדו ושפחתו וכן שליח שנשתלח לו וכן
עכו''ם שבא מאליו מותר להאכילו עמו ולא חיישינן שמא ירבה בשבילו.
הגה. ומותר להרבות בשביל עבדו ושפחתו באותה
קדירה שמבשל בה לעצמו אבל לשאר עכו''ם בכל ענין אסור. וישראל האופה בתנור של עכו''ם
וצריך לתת לו פת אחד לא ייחד לעכו''ם אחד קודם אפייה דאז אופה של עכו''ם אלא יאפה סתם
ויתן לו אחר כך אחד.
ב. בני החיל שנתנו קמח שלהם לישראל לאפות
להם פת אם אינם מקפידים כשישראל נותן ממנו לתינוק מותר לאפות להם.
ג. אסור לבשל ולאפות לצורך כלבים אבל מותר
לטלטל מזונות וליתן לפניהם.
הגה. אבל אסור להוציא בשבילן מרשות לרשות.
וכן אסור לגבל המורסן לעופות כי אם על ידי שינוי. ומותר להרבות בשביל הכלבים באותה
קדירה שמבשל בה לעצמו אפילו אם יש לו דבר אחר שיוכל ליתן לכלבים אם היה רוצה.
סימן תקיג - דין ביצה שנולדה ביום טוב. ובו
ח' סעיפים.
א. ביצה שנולדה ביום טוב אסור ליגע בה. וכל
שכן שלא לאכלה ואם נתערבה אפילו באלף כולן אסורות.
ב. ספק אם נולדה ביום טוב או בחול אסורה.
ג. ביצה שנולדה ביום טוב שנתבשלה בשוגג עם
בשר ותבשיל אם יש ס' כנגדו הכל מותר חוץ מן הביצה אבל אם לבנו בו התבשיל וכיוצא בזה
מידי דלחזותא וטעמא עביד לא בטיל.
ד. מותר לכפות עליה כלי כדי שלא תשבר ובלבד
שלא יגע בה הכלי.
ה. אם נולדה ביום טוב ראשון מותרת ביום טוב
שני בשני ימים טובים של גלויות אבל בשני ימים טובים של ראש השנה וכן בשבת ויום טוב
הסמוכים זה לזה נולדה בזה אסורה בזה.
הגה. ואם יום טוב ביום א' ב' ונולדה בשבת
שלפניהם מותר ביום ב' של גליות.
ו. ביצה שיצאה רובה מערב יום טוב וחזרה ואחר
כך נולדה ביום טוב מותרת לפיכך אפילו בדק בקינה של תרנגולת ערב יום טוב סמוך לחשיכה
ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה מותרת שתרנגולת אינה יולדת בלילה ואנו תולין
שמאתמול יצא רובה וחזר והוא שיש תרנגול זכר תוך ס' בתים ואין מפסיק נהר שאין בו גשר
שאם לא כן אפשר שתלד בלילה ואסור אבל אם לא בדק מערב יום טוב אפילו ליכא זכר בהדה שריא
שאנו תולים שמאתמול נולדה ובלא זכר רובן יולדות ביום לפיכך מותר ליקח ביצים מן הנכרי
בליל ראשון של יום טוב דתלינן שמערב יום טוב נולדו וכן בליל שני של שני ימים טובים
של גליות אבל לא בליל שני של ראש השנה ולא בליל יום טוב שאחר השבת.
הגה. ונכרי המביא ביצים ביום טוב ראשון ומסיח
לפי תומו שנולדו מאתמול מותר לסמוך עליו. ודוקא ביום טוב שחל באמצע השבוע אבל ביום
טוב שחל באחד בשבת שאז יש לחוש שמא נולדה בשבת ואסור מדאורייתא ביום טוב אין נכרי מסיח
לפי תומו נאמן ודוקא ביום טוב ראשון אבל ביום טוב שני אפילו ראש השנה נאמן דאינו אלא
דרבנן.
ז. השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות
ואפילו ביום טוב שלאחר שבת.
ח. אפרוח שנולד ביום טוב אסור. ואם נולד
בשבת אסור ביום טוב שלאחריו.
סימן תקיד - שלא לכבות ביום טוב. ובו י''א
סעיפים.
א. אסור לכבות דליקה ביום טוב ואפילו אם
רואה ביתו שנשרף אם אין שם סכנת נפשות ואין מכבין הבקעת אפילו כדי שלא יתעשן הבית או
הקדירה או כדי לשמש מטתו.
הגה. ויש אומרים דוקא אם אפשר להציל הקדירה
בלא כיבוי אבל אם אי אפשר להציל או לבשל הקדירה בענין אחר רק שיכבה מותר לכבות וכן
נראה לי עיקר וכן בבית אם ישרף הבית לא יהיה לו מקום לאכול שם ויפסיד סעודתו מותר לכבות
אבל אם יש לו בית אחר לאכול שם אסור לכבות משום הפסד ממונו (בית יוסף בשם אורחות חיים.
ב. להטות הנר כדי להרחיק השמן מן הפתילה
חשיב כיבוי ואסור וכן אסור ליקח פתילה מנר הדולק אפילו ליתנה בנר אחר שהרי כשמוציאה
מיד הוא מכבה אותה.
הגה. ומותר להוסיף פתילות לנר דולק כדי שיבעיר
הרבה ויכבה במהרה.
ג. נר של שעוה שרוצה להדליקו ביום טוב וחס
עליו שלא ישרף כולו יכול ליתן סביבו קודם שידליקנו דבר המונע מלישרף בענין שיכבה כשיגיע
שם.
הגה. ויש מתירין לחתוך נר של שעוה באור דהיינו
שמדליקים גם למטה כדי לקצרה וכן נוהגין אבל על ידי סכין אסור. ומותר להעמיד נר במקום
שהרוח שולט כדי שיכבה אבל אסור להעמידו שם אם כבר הרוח מנשב.
ד. נר שכבה ורוצה להדליקו בו ביום מותר לחתוך
ראש הפתילה כדי שיהא נוח לידלק.
הגה. ושיורי שמן ופתילה מותרין אפילו ביום
טוב אחר שבת או שני ימים טובים של ראש השנה.
ה. נר של בטלה דהיינו שאינו צריך לו אסור
להדליקו אבל של בית הכנסת לא חשיב של בטלה ומותר להדליקו אפילו ביום טוב שני אחר מנחה
ואין בזה משום מכין לחול שהרי בהדלקתו יש מצוה לאותה שעה ולתקן הפתילות והעששיות ביום
טוב אחר מנחה אם רוצה להדליק בו ביום מותר ואם לאו אסור.
ו. אין נותנין נר על גבי אילן מערב יום טוב
דחיישינן שמא יבא להשתמש באילן.
ז. אין פוחתין נר של חרס דהיינו בעודו רך
כמו ביצים של יוצר למעך אותו ביד לעשות לו בית קבול מפני שהוא עושה כלי.
ח. אין חותכין הפתילה לשנים אלא אם כן על
ידי שנותן שני ראשיה בפי שני נרות ומדליקה באמצע והוא שיהא צריך לשתיהן.
ט. אין גודלין את הפתילה ולא מהבהבין אותה
אבל אם אינה קשה כל צרכה יכול למעכה בידו כדי להקשותה ומותר לשרותה בשמן.
י. מותר להסיר הפחם שבראש הנר כשהוא דולק
אבל אינו חותך ראש הפתילה בכלי.
יא. המדליק נר של יום טוב צריך לברך אשר
קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של יום טוב.
סימן תקטו - דין דברים הבאים ביום טוב חוץ
לתחום. ובו ט' סעיפים.
א. נכרי שהביא דורון לישראל ביום טוב אם
יש ממינו אם יש ממינו במחובר או שמחוסר צידה אסור אף למי שלא הובא בשבילו לאכלו בו
ביום ואפילו לטלטלן אסור ולערב מותרים בכדי שיעשו ובשני ימים טובים של גליות אם הובא
ביום ראשון מותר מותר מיד בליל יום טוב שני בכדי שיעשו.
הגה. יש מחמירין לאסרו עד מוצאי יום טוב
שני ונוהגין להחמיר אם אינו לצורך יום טוב לצורך אורחים ובכהאי גוונא דאז נוהגין להקל
לאחרים שלא הובא בשבילן.
וכן אם הובא ביום טוב שני צריך להמתין במוצאי
יום טוב בכדי שיעשו אבל בשני ימים של ראש השנה או ביום טוב הסמוך לשבת בין מלפניו בין
מלאחריו אם הובא בראשון צריך להמתין במוצאי יום טוב בכדי שיעשו אבל בב' ימים של ראש
השנה או ביום טוב הסמוך לשבת בין מלפניו בין מאחריו אם הובא בראשון צריך להמתין עד
מוצאי יום טוב ושבת בכדי שיעשו ושיעור כדי שיעשו היינו כדי שילך הנכרי למקום שליקט
ויגמור המלאכה ויחזור לכאן ואם נסתפק לו מהיכן הביאן שיעורן כדי שיבוא מחוץ לתחום.
ב. אפילו תלשן הנכרי או צדן לעצמו או נפל
מן האילן מעצמו או נצוד מעצמו אסור לאכלו בו ביום ולטלטלו אף למי שלא הובאו בשבילו
אבל לערב מותרין מיד במוצאי יום טוב אף למי שהובאו בשבילו.
ג. אפילו אם הוא ספק אם נלקטו או ניצודו
היום אסורים אבל אם ניכר בהם שלא נלקטו ושלא ניצודו היום מותר למי שלא הובאו בשבילו
ואם לא באו מחוץ לתחום מותר אף למי שהובאו בשבילו.
הגה. נכרי מסיח לפי תומו שלא נלקט היום או
ניצוד היום נאמן.
ד. יש מתירים לאכלם בשבת בכדי שיעשו ויש
אוסרים.
הגה. ולדידן דנוהגין להחמיר בשני ימים טובים
של גליות נמי דינא הכי ולענין הלכתא נראה דשני ימים טובים של ראש השנה יש להחמיר בשבת
אבל בשני יום טוב של גליות יש להקל בשבת שהוא לאחריהן ודוקא בפירות שאין צריכים הכנה
ביום טוב שלפני השבת אבל דבר שצריך להכין ביום טוב שני לצורך השבת אסור מאחר דנוהגין
לאסור ואף לטלטל ביום טוב שני אם לא לצורך אורחים וכיוצא בזה.
ה. דבר שאין במינו במחובר ואינו מחוסר צידה
אם בא מתוך התחום מותר לכל ואם באו מחוץ לתחום אסור לאוכלן למי שהובאו בשבילו ולכל
בני ביתו אבל מותר לטלטלן בתוך ד' אמות או בתוך העיר מוקפת חומה או מבצר שידוע שהוקף
לדירה ואחרים מותרים אף לאוכלם ולערב צריך להמתין מי שהובאו בשבילו בכדי שיעשו.
הגה. ומותרין אחר כך אפילו לדידן שנוהגין
להחמיר בשאר דברים כמו שנתבאר.
ו. בעיר שרובה נכרים מן הסתם כל המביא לצורך
הרוב מביא.
הגה. מחצה על מחצה או שידוע שליקט לצורך
שניהם אסור.
ז. אם הוא ספק אם באו מחוץ לתחום אם הוא
נכרי השרוי עמו בעיר ופירות המצוים בעיר מותר ואם לאו אסור.
ח. דבר שאין במינו במחובר שהובא לישראל ביום
טוב ראשון של ראש השנה מותר בשני והוא הדין לשבת ויום טוב הסמוכים זה לזה.
ט. ישראל ששיגר דורון לחבירו על ידי נכרי
מערב יום טוב ונתעכב הנכרי והביאם ביום מחוץ לתחום מותר אפילו למי שהובא בשבילו לאכלם
אבל אסור לכל ישראל לטלטלם חוץ לארבע אמות או חוץ לעיר המוקפת חומה או חוץ למבצר שידוע
שהוקף חומה לדירה.
הגה. ודוקא שהיה דעתו מאתמול דלית ביה איסור
מוקצה אבל אם לא היה דעתו מאתמול אף על גב דלית ביה איסור תחומין אסור משום מוקצה דכל
של ישראל צריך הכנה מבעוד יום ואפילו למי שלא הובא בשבילו אסור.
סימן תקטז - דין איזה דברים מותרים לשלוח
ביום טוב. ובו ג' סעיפים.
א. מותר לשלוח לחבירו ביום טוב בהמה חיה
ועוף אפילו חיים ויינות שמנים וסלתות וקטניות אבל לא תבואה לפי שמחוסרת טחינה שהיא
מלאכה האסורה ביום טוב.
ב. כל דבר שמותר לשלוח ביום טוב לא ישלחנו
בשורה דהיינו שלשה בני אדם או יותר זה אחר זה נושאים כולם מין אחד אבל אם כל אחד נושא
מין אחר מותר.
ג. משלחים כלים אף על פי שאינם תפורים שהם
ראויים לישען עליהם ואפילו יש בהם כלאים אם הם קשים ומשלחין תפילין כיון שראויים להניחם
בחול.
הגה. וכל כיוצא בזה אפילו דרך רשות הרבים
מותר לשלחן.
סימן תקיז - באיזה אופן מותר ליקח ביום טוב
מן החנוני מיני מאכל. ובו ד' סעיפים.
א. לומר לחנוני לתת לו ביצים או אגוזים או
שאר מיני מאכל ומשתה דינו ביום טוב כמו בשבת. ואם הוא נכרי אסור ליקח ממנו דבר שבמינו
במחובר או שבמינו מחוסר צידה אלא אם כן ניכר בהם שלא נלקטו ושלא ניצודו היום וכן לא
יקח ממנו ביצים שמא נולדו היום אבל דבר שאין בו משום מחובר ולא משום צידה ולא משום
נולד מותר ליקח ממנו אפילו הובא היום מחוץ לתחום וכן קמח שנטחן היום בעיר שרובה נכרים
מותר ליקח ממנו דאדעתא דנכרי טחני ליה והוא הדין ליקח ממנו פת שאפה בו ביום.
ב. ישראל שאמר לנכרי מבעוד יום תקנה לי יונים
למחר לא יפה עשה אבל אם עשה כבר מותר לאכול מהם ביום טוב והוא שלא יהיו מפריחין אבל
אם רגיל בכך אסור לאכול מהם דאין זה חשיב דיעבד כיון שרגיל בכך.
ג. לומר לחבירו מלא לי כלי זה יין דינו ביום
טוב כמו בשבת.
הגה. כדאיתא סימן שכ''ג. והוא הדין דאסור
להטיל גורלות ביום טוב כמו בשבת כדאיתא לעיל סימן שכ''ב סעיף ל'.
ד. לא ימוד אדם שעורים ליתן לפני בהמתו אלא
משער ונותן לה.
סימן תקיח - דיני הוצאה מרשות לרשות ביום
טוב. ובו ט' סעיפים.
א. מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה הותרה
שלא לצורך כגון קטן ולולב וספר תורה וכלים.
הגה. הצריכים לו קצת או שמתיירא שלא יגנובו
או שאר פסידא.
אבל אבנים וכיוצא בהן אסור.
הגה. ומותר לשחוק בכדור אפילו ברשות הרבים
אף על גב שאינו אלא טיול בעלמא ואם הניח עירוב מותר לטלטל ולהוציא כל שיש לו תורת כלי
אף על פי שאינן לצורך היום כלל.
ב. אסור לישראל להוציא שום דבר ביום טוב
לצורך נכרי.
הגה. אבל מותר לשלוח לו על ידי נכרי כגון
שצריך להחזיר משכון לנכרי אלם וכדומה לזה.
ג. לקח עץ שאינו מיוחד לשפוד וצלה בו בשר
אסור לטלטלו אחר כך שאינו כלי אלא שומטו ומניחו בקרן זוית כדי שלא יזוקו בו אפילו אין
עליו בשר כלל.
הגה. ולצורך אוכל נפש מותר לטלטל הכל אפילו
מוקצה.
ד. מותר לטלטל סולם של שובך משובך לשובך
אפילו ברשות הרבים אבל סולם של עלייה אסור בטלטול.
ה. להוציא גרף של רעי ולהחזירו כדינו בשבת
כך דינו ביום טוב.
ו. בהמה שמתה ביום טוב אם היתה מסוכנת מערב
יום טוב הרי זה מחתכה לכלבים ואם לא היתה מסוכנת אף על פי שהיתה חולה הרי זה מוקצה
ולא יזיזנה ממקומה.
ז. מתחילין בערימות התבן אם היא תיבנא סריא
ואית ביה קוצים שעומד להסקה.
ח. נוטלים עצים הסמוכים לדופני הסוכה ומסיקין
בהם.
הגה. והוא הדין אם זרק חבילות על הסכך דאינן
בטלות לגבי הסכך אם דעתו להסיקן מותר ליטלן משם.
ט. בית שהוא מלא פירות מוכנים ונפחת נוטל
ממקום הפחת.
סימן תקיט - צירי דלתות מותר להסיר ולהחזיר
לצורך יום טוב. ובו ה' סעיפים.
א. מסלקין תריסי חנויות ומחזירין אותם ביום
טוב כדי שיוציא תבלין שהוא צריך להן ולא ימנע משמחת יום טוב במה דברים אמורים כשיש
להם ציר באמצע אבל יש להם ציר מן הצד אסור גזירה שמא יתקע ושאין להם ציר מן הצד כל
עיקר אפילו בבית מותר להחזיר.
ב. כלים שהם מפוצלים כגון מנורה של חוליות
וכסא ושלחן שהם חתיכות חתיכות מעמידין אותם ביום טוב והוא שלא יתקע.
ג. להתיר ולהפקיע ולחתוך חותמות שבכלים ושבקרקע
ולשבר פותחות כדינם בשבת כך דינם ביום טוב.
ד. לקטום קש או קיסם או תבן או עצי בשמים
דינם ביום טוב כדינן בשבת.
ה. קמטים שעושין הנשים בבתי זרועותיהן ובבתי
שוקיהן אסור לעשותן ביום טוב משום תקון מנא.
סימן תקכ - לכבד הבית. ובו סעיף אחד.
א. לכבד הבית כדינו בשבת כך דינו ביום טוב.
סימן תקכא - דין שלשול פירות ביום טוב ממקום
למקום. ובו ג' סעיפים.
א. משילין פירות דרך ארובה ביום טוב ולא
ישלשלם בחלונות ולא יורידם בסולמות ולא יטלטלם מגג לגג אף על פי שהן שוין.
ב. מותר לכסות פירות או כדי יין או לבנים
מפני הדלף.
ג. ליתן כלי תחת הדלף כדינו בשבת כך דינו
ביום טוב.
סימן תקכב - קצת דברים האסורים לטלטל ביום
טוב. ובו ד' סעיפים.
א. אין הסומא יוצא במקלו ולא הרועה בתרמילו.
ב. אין יוצאין בכסא אחד האיש ואחד האשה ואיש
שהיו רבים צריכים לו מותר ומוציאין אותו על הכתף אפילו באפריון.
ג. מי שנתכווצו גידי שוקיו יכול לצאת במקל.
ד. אין מנהיגין בהמה במקל.
סימן תקכג - דינים הנוהגין בבהמות ביום טוב.
ובו ד' סעיפים.
א. מסירים זבובים הנתלים בבהמה אף על פי
שהן עושין חבורה.
ב. אין מגרדין בהמה במגרדת ביום טוב ביום
טוב מפני שמשרת שער.
ג. אין מילדין בהמה ביום טוב אבל מסעדין
אותה שאוחז בולד שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן לו דד לתוך פיו.
ד. בהמה שריחקה ולדה מותר לזלף מי שליתה
עליו וליתן מלא אגרוף מלח ברחמה כדי שתרחם עליו אבל הטמאה אסור לעשות לה כן.
הגה. ועיין לעיל סימן רמ''ו סעיף ג' בהג''ה
אם אדם מצווה על שביתת בהמתו ביום טוב.
סימן תקכד - כמה דברים האסורים ביום טוב.
ובו ב' סעיפים.
א. אין עולין על גבי אילן ולא רוכבין על
גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מספקין להכות כף על ירך ולא מטפחין להכות כף על
כף ולא מרקדין ולא דנין ולא מקדשין ולא כונסין ולא מיבמין ולא מגרשין ולא חולצין ולא
מקדישין ולא מחרימין ולא מפרישין תרומה ומעשרות.
הגה. ודין פדיון הבן כדינו בשבת כך דינו
ביום טוב ועיין לעיל סימן של''ט סעיף ד'.
ב. שכיב מרע דתקיף ליה עלמא טובא שרי לגרש
אפילו בשבת.
סימן תקכה - דין הלואה ביום טוב. ובו ב'
סעיפים.
א. הלואת יום טוב ניתנה ליתבע בדין.
ב. גבאי צדקה גובין מהחצרות ביום טוב אבל
לא יכריזו כדרך שמכריזין בחול אלא גובין בצנעה ונותנים לתוך חיקם ומחלקים לכל שכונה
ושכונה בפני עצמה.
סימן תקכו - דין מת ביום טוב. ובו י''ב סעיפים.
א. מת המוטל לקברו אם הוא ביום טוב ראשון
יתעסקו בו עממין אפילו מת בו ביום ואפילו אם יכולין להשהותו עד למחר שלא יסריח וכל
זה בעשיית וארון ותכריכין אבל להלבישו ולחמם לו מים לטהרו ולהוציאו ולשומו בקבר מותר
על ידי ישראל.
הגה. וטוב ליזהר לטהרו על ידי קש על גב עור
או נסר ולא על ידי סדינים שלא יבא לידי סחיטה.
ב. מת ביום טוב ראשון אסור להלינו עד יום
טוב שני כדי שיתעסקו בו ישראל.
ג. בשבת וביום הכפורים לא יתעסקו בו כלל
אפילו על ידי עממין אפילו להוציאו על ידיהם ולהניחו בכוך העשויה מאתמול.
ד. ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל אפילו ביום
שני של ראש השנה ואפילו לא אשתהי אפילו לחתוך לו הדס מהמחובר ולעשות לו תכריכין וארון
ולחצוב לו קבר ולחמם לו מים לטהרו ולגזוז לו שערו ואם אין באותה העיר מקום קברות לישראל
מוליכין אותו לעיר אחרת שיש בה שכונת קברות אפילו חוץ לתחום ומשכירים לו ספינה להוליכו
ממקום למקום דיום טוב שני לגבי מת כחול שויוה רבנן ואפילו אפשר בעממין יתעסקו בו ישראל.
הגה. אבל באשכנז ובמדינות אלו אין נוהגין
כן אלא כל היכא דאפשר בעממין עושין הקבר והארון ותכריכין על ידי עממין ושאר הדברים
עושים ישראלים כמו ביום טוב ראשון אבל אם לא אפשר בעממין מותר לעשות הכל על ידי ישראלים.
חוץ מן הכיפה שבונים על הקבר שאין בונין
אותה ביום טוב.
הגה. אבל מותר לכסותו בעפר כדרכו בחול ודלא
כיש מחמירין, כן נראה לי. במה דברים אמורים כשרוצים לקוברו בו ביום אבל אם אין רוצים
לקברו בו ביום אין עושים לו שום דבר איסור מלאכה אפילו על ידי נכרי אבל טילטול מותר
(ודין קריאת שמע ותפלה אם מת לו מת ביום טוב ראשון או שני עיין לעיל סימן ע''א סעיף
ב' ולקמן סימן תקמ''ח בסעיף ה').
ה. החופר קבר למת ביום טוב שני מותר לו ליטול
שכר.
ו. מותר ללוות המת ביום טוב ראשון תוך התחום
וביום טוב שני אפילו חוץ לתחום וחוזרין למקומם בו ביום וכן מותר להחזיר כלי הקבורה
שהוליכו עמהם חוץ לתחום.
ז. המלוים את המת אסורים לרכוב על בהמה אפילו
ביום טוב שני ואפילו האבלים אבל הקוברים שצריכים לקוברו אם אי אפשר מתירים להם ביום
טוב שני לרכוב על גבי בהמה.
ח. אם נודע לבני עיר אחת שישראל מת רחוק
משם ד' או חמשה ימים ולא ניתן לקבורה אף על פי שלא יוכלו להגיע לו עד לאחר המועד מותר
לצאת לדרך ביום טוב שני כדי למהר קבורתו.
הגה. ומותר להביא מת ביום טוב שני מחוץ לתחום
לתוך העיר לקברו בקברות ישראל אף על פי שהיה אפשר לקברו במקומו.
ט. תינוק שמת בתוך שלשים אם גמרו שערו וצפרניו
הוא בחזקת בן קיימא ודינו כמת גדול אף על פי שאין אנו יודעים אם כלו לו חדשיו דרוב
נשים יולדות ולד קיימא.
י. נפלים שנהגו להסיר ערלתן בצרור אבן או
בקנה אסור אפילו ביום טוב שני של גליות.
הגה. ואסור לקברו ביום טוב אלא מניחו עד
למחר.
יא. אין קורעין על המת אפילו ביום טוב שני
אפילו קרוביו.
יב. כשמת בליל יום טוב שני משכימין וקוברין
אותו קודם תפלה כשמת ביום קוברים אותו אחר האכילה.
הגה. ודין צדוק הדין ביום טוב, עיין ביורה
דעה סימן ת''א סעיף ו'.
סימן תקכז - דיני עירוב תבשילין. ובו כ''ד
סעיפים.
א. יום טוב שחל להיות בערב שבת לא יבשל בתחלה
לצורך שבת בקדירה בפני עצמה אבל מבשל הוא כמה קדירות ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת
ועל ידי עירוב מבשל בתחלה לשבת (פירוש ענין העירוב הוא שיבשל ויאפה מיום טוב לשבת עם
מה שבשל ואפה כבר מערב יום טוב לשם שבת ונמצא שלא התחיל מלאכה ביום טוב אלא גמר אותה).
הגה. ומותר להניח עירוב זה אפילו ספק חשיכה.
ב. עירוב זה עושין אותו בפת ותבשיל ואם לא
עשאו אלא מתבשיל לבד מותר.
ג. שיעור תבשיל זה כזית בין לאחד בין לאלפים
בין בתחלתו בין בסופו.
הגה. ויש מצריכין לכתחלה בפת כביצה וכן נוהגין
לכתחלה.
ד. צריך שיהא תבשיל זה דבר שהוא ראוי ללפת
בו את הפת לאפוקי דייסא.
ה. תבשיל זה שאמרו אפילו צלי אפילו שלוק
אפילו כבוש או מעושן אפילו מין דגים קטנים שהדיחן במים חמים והדחתן הוא בישולן לאכילה
הרי זה סומך עליהם וכן סומך על תפוחים מבושלים ועל דגים קטנים שבישלן.
ו. סומך מערב יום טוב אפילו על עדשים שבשולי
קדרה וכן על שמנונית שנדבק בסכין וגרדו והוא שיהא בו כזית.
ז. מצוה על כל אדם לערב ומצוה על כל גדול
העיר לערב על כל בני עירו כדי שיסמוך עליו מי ששכח או נאנס או שהניח עירוב ואבד אבל
מי שאפשר לערב ולא עירב אלא שרוצה לסמוך על עירובו של גדול העיר נקרא פושע ואינו יוצא
בו.
ח. כשמערב על אחרים אינו צריך לפרט אלא מניח
בכלל על כל בני העיר וכל מי שהוא בתחום העיר יוצא בו.
הגה. אבל מי שהוא חוץ לתחום אינו יוצא בו
אפילו הניח עירוב תחומין ויכול לבוא לכאן אלא אם כן התנה עליו המניח בהדיא.
ט. דעת מניח בעינן שיכוין להוציא לאחר אבל
דעת מי שהניחו בשבילו לא בעינן בשעת הנחה רק שיודיעוהו ביום טוב קודם שיתחיל לבשל לצורך
השבת.
הגה. ואם דרך הגדול להניח עליהם סומכין עליו
מסתמא.
י. המערב לאחרים צריך לזכות להם על ידי אחר
וכל מי שמזכים על ידו בעירובי שבת מזכין על ידו בעירובי תבשילין וכל מי שאין מזכין
על ידו באותו עירוב אין מזכין על ידו בזה.
יא. צריך הזוכה להגביה העירוב מן הקרקע טפח.
יב. חוזר ונוטלו מיד הזוכה ומברך על מצות
עירוב ואומר בדין יהא שרי לן לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא
מיום טוב לשבת לנא ולפלוני ופלוני או לכל בני העיר הזאת.
הגה. ומי שאינו יודע בלשון הקודש יכול לאומרו
בלשון לע''ז שמבין.
יג. אף על פי שהניח עירוב אינו יכול לבשל
מיום טוב ראשון לשבת.
יד. אם הניח העירוב על דעת לסמוך עליו כל
זמן שיהיה קיים אפילו ליום טוב אחר לכתחילה לא יסמוך עליו ליום טוב אחר אבל בדיעבד
יכול לסמוך עליו.
טו. נאכל העירוב או שאבד קודם שבישל לשבת
אינו יכול לבשל אלא אם כן נשתייר ממנו כזית.
טז. לאחר שהכין צרכי שבת יכול לאכלו.
יז. התחיל בעיסתו ונאכל העירוב גומר אותה
עיסה והוא הדין אם התחיל לבשל שגומר אותו התבשיל שהתחיל.
יח. אפה ולא בישל או בישל ולא אפה ונאכל
העירוב או אבד מה שנעשה בהיתר אפילו נתכוין בו לצורך יום טוב יכול הוא להניחו לשבת
ולבשל מכאן ואילך ליום טוב.
יט. מי שלא עירב מותר להדליק נר של שבת ויש
אוסרין.
כ. מי שלא עירב כשם שאסור לבשל לעצמו כך
אסור לבשל לאחרים ואפילו בביתם וגם אחרים אסורים לבשל לו ואין תקנה אלא שיתן קמחו ותבשילו
לאחרים שעירבו במתנה והם אופים ומבשלים ונותנין לו ואפילו בביתו יכולים לבשל ואם אין
שם אחרים שעירבו יש אומרים שמותר לאפות בצמצום פת אחד ולבשל קדירה אחת ולהדליק נר אחד.
הגה. ואם הניח עירוב ולא הזכיר המלאכות בהדיא
אלא אמר בדין יהא שרי לן למעבד כל צרכנא הוי כמי שלא עירב כלל. ומי שמתענה ביום טוב
אסור לבשל לאחרים אפילו לצורך בו ביום דהוי כמי שלא הניח עירוב שאינו מבשל לאחרים.
כא. אם נזכר שלא עירב קודם סעודת שחרית יבשל
הרבה בקדירה אחת ויותיר לשבת.
הגה. והוא הדין שיוכל לילך מבעוד יום לחדר
בנר דלוק לחפש איזה דבר ויניחנו דולק עד הלילה.
ויש אומרים דאפילו לבשל כמה קדירות מותר
כיון שקודם אכילה הוא והוא שיאכל מכל אחד ואחד.
כב. אם נזכר ביום טוב ראשון שלא עירב אם
הוא ביום טוב של ראש השנה אינו יכול לערב על תנאי אבל אם הוא ביום טוב של גליות יכול
לערב בתנאי אם היום קודש אינו צריך לערב ואם היום חול בעירוב זה יהא שרי לן לאפויי
ולבשולי וכו' ולמחר אין צריך לומר כלום ויש אומרים דאי לית ליה מידי דבשיל מאתמול לא
מהני תנאי.
כג. אם עבר במזיד ובישל כמה קדירות שלא לצורך
יום טוב מותר לאוכלן בשבת או בחול.
כד. אם הערים לבשל ב' קדירות לצוך היום והותיר
אחת לצורך מחר אסור לאכלה.
סימן תקכח - דיני עירובי חצירות ביום טוב.
ובו ב' סעיפים.
א. יום טוב אין צריך עירובי חצרות ושיתופי
מבואות אבל עירוב תחומין צריך וכל הלכות תחומין נתבארו בהלכות עירובי תחומין.
ב. יום טוב שחל להיות בערב שבת אין מערבין
לא עירובי חצרות ולא עירובי תחומין אבל אם נזכר ביום הראשון בב' ימים טובים של גליות
יכול לערב עירובי חצירות בתנאי אבל עירובי תחומין אין מניחין אותו ביום טוב בתנאי.
סימן תקכט - דיני שמחת יום טוב. ובו ד' סעיפים.
א. מצות יום טוב לחלקו חציו לבית המדרש וחציו
לאכילה ושתייה ואל יצמצם בהוצאות יום טוב וצריך לכבדו ולענגו כמו בשבת.
הגה. ואסור לאכול ממנחה ולמעלה בערב יום
טוב כמו בשבת שזהו מכלל הכבוד מיהו אם ערב יום טוב שבת יכול לקיים סעודה שלישית ויאכל
מעט פת לכבוד יום טוב. ומצוה ללוש פת בערב יום טוב לכבוד יום טוב כמו בערב שבת כמו
שנתבאר לעיל סימן רמ''ב.
וחייב לבצוע על שתי ככרות ולקבוע כל סעודה
על היין ובגדי יום טוב יהיו יותר טובים משל שבת ולא נהגו לעשות בו סעודה שלישית..
ב. חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד הוא
ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו כיצד משמחן הקטנים נותן להם קליות ואגוזים והנשים קונה
להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו וחייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר עניים..
ג. אדם אוכל ושותה ושמח ברגל ולא ימשוך בבשר
וביין ובשחוק וקלות ראש לפי שאין השחוק וקלות ראש שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו
על ההוללות והסכלות אלא על שמחה שיש בה עבודת היוצר.
ד. חייבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים
שיהיו משוטטים ומחפשים בגנות ובפרדסים ועל הנהרות שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים
ונשים ויבואו לידי עבירה וכן יזהירו בדבר זה לכל העם שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם
בשמחה ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה אלא יהיו כולם קדושים.
