שלחן ערוך הלכות חלוקת שותפות ומצרנות קעא-קעה
סימן קעא - איזה דבר שהשותפין כופין זה את
זה לחלוק וכל דיניו. ובו י"ז סעיפים.
א. אחד הקונה מחבירו חצי שדהו או שנים שקנו
מאחד שדה או שירשו או שניתן להם במתנה או שהחזיקו בו מההפקר וביקש אחד מהשותפין לחלוק
וליטול חלקו לבדו אם יש באותו קרקע דין חלוקה כופה את שאר השותפין וחולקין עמו ואם
אין בו דין חלוקה אין אחד מהם יכול לכוף את חבירו לחלוק וכן הדין במטלטלין.
הגה. ואם היה בו דין חלוקה וקבלו קנין שלא
לחלוק אינן יכולין לחזור בהן ראובן ושמעון שיש להן מקומות בבית הכנסת זה אצל זה וראובן
רוצה לעשות מחיצה ביניהם ולהכניס המחיצה בתוך שלו ושמעון רוצה לעכב באמרו שאם יעשה
מחיצה המקום יהיה דחוק הדין עם ראובן וכן רבים היושבים על ספסל אחד בבית הכנסת והיושב
בראש רוצה להוסיף עוד מקום אחד אצל מקומו והיושב אצלו רוצה למחות באמרו שעכשיו הוא
שני אצל הראש ואם יוסיף יהיה שלישי הדין עמו ויכול למחות וע' לעיל סי' קס"ב ס"ז
מדיני מקומות בבית הכנסת.
ב. בד"א כשאין א' מהם מכיר את חלקו
במקום שהם שותפין בו אלא יד כולם משתמשת בכל מקום אבל אם היה א' מכיר חלקו אע"פ
שאין בו דין חלוקה כופה כל אחד מהם את חבירו להבדיל בין חלקו לחלק חבירו כדי שלא יזיקו
זה את זה בראיה.
ג. איזהו דין חלוקה כל שאלו יחלק לפי השותפים
יגיע לפחות שבהם חלק ששם הכל קרוי עליו אבל אם אין שם הכל קרוי על החלק אין בו דין
חלוקה כיצד כל חצר שאין בה ד"א על ד"א מרובעות מחוץ מד' אמות של הפתחים אינה
קרויה חצר וכל שדה שאין בה כדי זריעת ט' קבין אינה קרויה שדה וכל גנה שאין בה כדי זריעת
חצי קב אינה קרויה גנה וכל פרדס שאין בה כדי זריעת ג' קבין אינה קרויה פרדס לפיכך אין
חולקין את החצר עד שיהא בה ד' אמות לכל א' וא' מהשותפין ולא את השדה עד שיהא בו זריעת
ט' קבין לכל אחד ולא הגנה עד שיהא בה חצי קב לכל א' וא' בד"א בא"י וכיוצא
בה אבל בבבל וכיוצא בה אין חולקין את השדה עד שיהא בה כדי חרישת יום לזה וכדי חרישת
יום לזה ולא את הפרדס עד שיהא בה ל"ו אילנות לזה ול"ו אילנות לזה כדי עבודת
אדם א' ביום א' ושדה שמשקים אותה בכלי עד שיהא בה כדי שימלא הפועל יום א' לזה ויום
א' לזה.
הגה. היה בו דין חלוקה ומכר א' מהן לשנים
או הורישו לב' בניו ואין לאחד מהן כדי חלוקה אינן יכולין לעכב מלחלוק דלא עדיפי מגברא
דאתו מחמתיה היו ד' שותפין ביחד לב' יש להן שיעור חלוקה ולב' אין להן שיעור חלוקה הב'
שיש להן חלוקה נוטלין חלקן והב' האחרים נשארו שותפין ואפי' אמר אחד מאותן שאין בו כדי
חלוקה תנו לי ג"כ חלקי וא"כ ישאר לרביעי פחות מכדי חלוקה וכדי לבטל החלוקה
אמר כן אין שומעין לו שלשה שהיו שותפין בבית לשנים היה להן כדי חלוקה ולאחר אין בו
כדי חלוקה וקנה א' מן השנים חלקו של האחר שאין לו כדי חלוקה אין יכול לבטל החלוקה אע"פ
שהמוכר היה יכול לבטלה.
ד. יש מי שאומר שאם יש לו אצלו קרקע הראוי
להצטרף עמו יכול חבירו לכופו לחלוק.
ה. יש מי שאומר שאם באים לחלוק בית או אע"פ
שיש בו כדי חלוקה אם אין בו כדי שיגיע לכל א' דרך בפני עצמו שלא יצטרך לעבור על חלק
חבירו אין בו דין חלוקה.
הגה. וי"א עוד דבעי' ג"כ שיוכל
להשתמש בחלקו כל מה שהיה משתמש בכולו כגון אם היה מרחץ או בית הכסא צריך שיהא ג''כ
בחלקו וכן אם רוצים לחלוק בית שיש בו דין חלוקה והבית יהיה נפסד ונגרע אין יכול לכוף
חבירו כל שנראה לב"ד שההפסד יותר מחומש וכן אם אין בו דין חלוקה ויש חומה רחבה
ואם יקלישוה יהיה בו דין חלוקה אם נראה לב"ד שאינו מזיק לבנין כופין זה את זה
לחלוק ובית שיש בו דין חלוקה אם יחלקהו לרחבו אבל אם יחלקהו לארכו לא הוי דין חלוקה
חולקין לרחבו ואם יש בצד אחד בניינים ובצד שני אין כל כך בניינים מעלין בכספים עד שיהיו
החלקים שוים והכל כדי שלא יצטרכו לשבר הבניינים ולהפסיד אבל מדעת שניהן עושין כמו שירצו.
ו. אחד מהשותפים שאמר לחבירו במקום שאין
בו דין חלוקה או בדבר שאי אפשר שיחלוקו כגון שפחה או כלי מכור לי חלקך בכך וכך או קנה
ממני חלקי בשער הזה הדין עמו וכופין את הנתבע למכור לחבירו או לקנות ממנו אפי' אמר
ליתן בו הרבה יותר מדמיו צריך השני לקנות או למכור אבל אם אין התובע רוצה לקנות או
לא ימצא במה יקנה אינו יכול לכוף את חבירו לקנות ממנו אפי' בשער הזול שהרי חבירו יכול
לומר לו איני רוצה שאקנה אלא שאמכור לפיכך שני אחים אחד עני וא' עשיר שהניח להם אביהם
מרחץ או בית הבד עשאן האב לשכור השכר לאמצע כל זמן שירצו לעמוד בשותפות עשאן האב לעצמו
אין יכול לכוף אחיו לשכור אותם אלא משתמשים בהם כדרך שנשתמש אביהם והרי עשיר אומר לעני
קח לך זיתים ובא ועשאם בבית הבד קנה לך עבדים ויבואו וירחצו במרחץ ואין העני כופה את
העשיר לקנות חלקו אא"כ אמר לו קנה ממני או מכור לי והריני לווה וקונה או מוכר
לאחרים וקונין הדין עמו.
הגה. וי"א דלא יוכל לומר גוד או אגוד
כשאין לו מעות רק צריך למכור ואין אדם יכול לומר לחבירו גוד או אגוד בפחות משויו דאם
לא כן ידחוק העשיר את העני למכור את שלו פחות משויו.
ז. אמר כל אחד מהם איני קונה אלא הנני מוכר
חלקי מוכרים אותה לאחרים.
ח. אמר כל אחד מהם איני מוכר אלא כל א' מהם
רוצה שיקנה חלק חבירו או שאין אחד מהם רוצה לא לקנות חלק חבירו ולא למכור חלקו אלא
ישארו שותפין אם היה המקום עשוי לשכור שוכרין אותו וחולקים שכרו.
הגה. ויוכל אחד לומר לחבירו או שכרהו אתה
בכך או אני אשכרהו בכך כדינא דגוד או אגוד וכל מקום שיכולים להשוות עצמם בדינא דגוד
או אגוד עדיף מחלוקות אלו.
ואם אין המקום עשוי לשכור אם הוא חצר [טור]
שוכנים בה שנה שנה שאי אפשר שישכנו שניהם כא' מפני היזק ראיה שהרי אין בה דין חלוקה
ואין אדם עשוי לטרוח כל ל' יום לפנות מחצר לחצר אלא משנה לשנה.
הגה. וי"א דבחצר צריכין להשתמש ביחד
דהרי משועבד לכל אחד לביתו המיוחד לו ומהאי טעמא אין בחצר דין גוד או אגוד ודוקא בד'
אמות הצריכין לכל פתח או בדרך הצריך לכניסה ויציאה אבל בשאר חצר אמרינן גוד או אגוד.
ואם האחד יש לו שני שלישים והאחד יש לו שליש
יטילו שני גורלות א' משנה וא' משנתים ואותו שיש לו שני שלישים ישתמש בו שני שנים רצופות
ואם מרחץ הוא נכנסים בה שניהם תמיד בכל יום וכן כל דבר שראוי להשתמש בו ואינו עשוי
לשכור כגון ספר תורה או מצע אינו יכול לומר לו השתמש אתה יום ואני יום שהרי אומר לו
בכל יום אני רוצה להשתמש בו ואם הוא דבר שאין יכולין להשתמש בו כאחד חולקין אותו בימים
הגה. לא חלקו והשתמש בו אחד מן השותפין כמה
שנים לא יוכל אח"כ האחר לומר אשתמש ג"כ זמן שנשתמשת דכל זמן שלא חלקו כל
אחד בשלו הוא משתמש.
ט. אחד השוכר מחבירו מקצת שדה או חצר שאין
בה דין חלוקה או שנים ששכרו מקום אחד בשותפות כל א' מהם יכול לכוף את חבירו ולומר לו
או שכור ממני חלקי או השכר לי חלקך ואם יש בה דין חלוקה חולקין וע' לקמן סי' שי"ו
ס"ב.
י. אם אין בו דין חלוקה ואמר האחד נעשה ב'
חלקים אחד שיהא בו כשיעור וא' קטן ואני אטול הקטן ואתה טול הגדול ותן לי דמים ששוה
יותר הגדול אינו יכול לכופו ואפי' אם אמר לו טול אתה הגדול במתנה יכול הלה לומר אין
רצוני לקבל מתנה ויש חולקין בזה אבל אם אמר לו טול אתה הגדול בשוויו ואני הקטן או אקח
אני הגדול בשוויו ואתה טול הקטן ואם תאמר שאינך חפץ בקטן אני אקח הכל שומעין לו אע"פ
שאינו מניח את חבירו ליטול הכל.
יא. חצר שיש בו שבעה אמות וראובן יש לו ארבע
אמות ושמעון אין לו אלא שלש ואין שמעון רוצה לחלוק יכול ראובן לומר לו אטול חלקי חוץ
מאמה אחת שאשאר שותף בה עמך ואח"כ יאמר לו גוד או אגוד.
יב. דינא דגוד או אגוד אפי' בדבר שכולו אינו
ראוי לאחד הוא ויש חולקין בזה.
יג. דבר שאין תשמישו שוה כגון שתי שפחות
שהאחת יודעת לאפות ולבשל והאחת יודעת לטוות או שני כלים שאין מלאכתן שוה וכל א' צריך
לשניהם אפי' אם דמיהם שוים אין א' יכול לומר לחבירו טול אתה זה ואני השני או איפכא
לפי שכל א' צריך לשניהם וכן אם יש להם שדה וכרם ואין בשום א' מהם כדי חלוקה אפי' אם
דמיהם שוים לא יאמר טול אתה שדה ואני כרם או איפכא ואפילו אם יאמר לו גוד או אגוד בשניהם
כאחד אין שומעין לו אלא אם ירצה יאמר לו בא' מהם גוד או אגוד והשני ישאר בשותפות או
יאמר בכל א' זה אחר זה גוד או אגוד ושני דברים שתשמישן שוה ודמיהן שוין ואין בשום א'
מהם כדי חלוקה הא ודאי שיכול לומר כל א' מהם לחבירו גוד או אגוד והוא הדין לאם אין
דמיהם שוים.
הגה. ואין חילוק בין אם אחד נותן לשני מה
דביני ביני או שאומר לו שיקח אחד מהן בלא תוספות דמים והוא יקח השני או להפך.
ויש מי שחולק בזה.
יד. שני אחים שירשו שני בתים גדולים שיש
בכל א' כדי חלוקה והא' אומר נחלוק כל בית בפ"ע והשני אומר לא כי אלא נחלוק בית
כנגד בית לזה שאמר נחלוק בית כנגד בית שומעין.
הגה. וכל שכן אם אין בכל בית כדי חלוקה שחולקין
בתים כנגד בתים הואיל ותשמישן בשוה וכמו שנתבאר בסמוך והא דבית נגד בית חולקין היינו
בדבר שתשמישן שוה אבל יש אומרים דרוב בתים אין בהם דין חלוקה שאין כל הבתים והחדרים
שוין ואין חולקין בית נגד עלייה או חדר שאין תשמישו שוה לו וכ"ש במקום שיצטרך
לסתור בחלונות או פתחים ולחזור ולבנות שיצטרך להוציא הוצאות שאין חולקין בית אחד אבל
מדברי הרא"ש בתשובה נראה דחולקין בית נגד חנות או מרתף ונ"ל דה"ה נגד
חדר או נגד עלייה דזה מקרי תשמישו שוה גם לענין הוצאת הבנין אם נראה לב"ד שאינו
מזיק להם כל כך חולקים וכמו שנתבאר לעיל סעיף ה' לענין הפסד הבתים מיהו לענין גוד או
אגוד אין חילוק בין בית או מקום ב"ה או שאר דברים שיוכל לומר על כולו ביחד גא"א
י"א דאין דין גוד או אגוד רק בדבר שהגוף שלהן אבל במשכנתא או כדומה שעתידין לגבות
מעותיהן אין אומרים גוד או אגוד רק חולקים המעות ונ"ל דאם משתמשין במשכנתא הוי
כמו שכירות כמו שנתבאר סעיף ט' דיש חולקין.
טו. י"א דלא אמרי' גוד או אגוד אלא
בנתינת דמים מיד אבל אם אמר גוד ואמתין לך המעות ל' יום או אגוד ותמתין לי המעות ל'
יום אין שומעין לו שיכול לומר לו אני נוח לך ואתה קשה ממני.
טז. היכא דאין דין חלוקה ויש שם יתומים גדולים
וקטנים והגדולים רוצים לחלוק יש מי שאומר שב"ד מעמידים אפוטרופוס לקטנים ודנים
להם גוד או אגוד וי"א דלא שייך ביתומים גוד או אגוד שאין אפוטרופוס רשאי למכור
חלקם.
יז. לא נאמר דין גוד או אגוד בד' אמות של
פירוק משא ולא במה שצריכים ליציאה וביאה ואע"פ שהבתים פתוחים מצד אחד לרשות הרבים
שאין אדם עשוי לפרוק משאיו בדרכים לעין כל.
סימן קעב - בית או חצר איך נותנים ד"א
ודין הזבל שבחצר ונתינת האכסניא. ובו ט' סעיפים.
א. חצר המתחלקת נותן לכל פתח ד' אמות והשאר
חולקי' בשוה שכל פתח צריך לפניו ד' אמות לתוך החצר ואפי' שהפתח רחב הרבה נוטל ד"א
על פני כל רחבו לתוך אויר החצר ואם אין הפתח רחב ד' משלים עליו מהצדדים ד' כדי שיהיה
לו ד' על ד' ואם יש לא' פתוח לחצר בית שיש לו ב' פתחים ולשני בית שאין לו אלא פתח א'
אותו שיש לו ב' פתחים נוטל לכל פתח ארבע אמות כפי מה שהם פתחיו ובעל הפתח אחד אין לו
אלא ד' אמות לפני פתחו בד"א בשנים שקנו מההפקר כגון שבנו במקום הפקר זה בנה לו
בית ופתח בו ב' פתחים וזה בנה לו בית ופתח בו פתח אחד ואח"כ הקיפו אותם עד שנעשה
להם לחצר.
הגה. וי"א דהוא הדין אם חלק נכסיו על
פיו ונתן לאחד מבניו בית עם שני פתחים ולאחד עם פתח אחד.
אבל שנים שקנו או שירשו קנו וירשו בשוה חלק
כחלק בין בבתים בין בחצר ולא יטול האחד יותר מחבירו כלום ואפי' אם קדמו וחלקו הבתים
קודם חלוקת החצר לא אמרינן אותו שעלה לחלקו הבית שיש לו שני פתחים זכה בד' אמות החצר
לכל אחד מפתחיו אלא חולקים בשוה.
ב. בד"א כששני הבתים שוים וחלקו בית
כנגד בית ולא הוצרכו לשום אותם ולהעלות בדמים אבל אם אינם שוים ושמו אותם והעלום בדמים
ואותו שהגיע לחלקו הבית שיש בו שני פתחים נתן לחבירו הדמים ששוה יותר על שלו בכלל זה
העילוי ג"כ ד' אמות שבחצר וזכה בהם כמו שזכה במה שביתו שוה יותר משל האחר אע''פ
שבעוד שלא חלקו לא היו הד' אמות שלו לגמרי אלא לפרק בו משאו וחבירו היה משתמש בו ג"כ
כשהיה מוצא אותם פנויים עתה שחלקו הם שלו לגמרי.
הגה. וכל זה מיירי בסתם חצירות אבל חצר שיש
לכל אחד חלק ידוע כל אחד אינו נוטל אלא כפי מה שיש לו ואם מגיע לכל אחד לפני ביתו ד'
אמות על ד' אמות חולקין בין אם יש לבית פתחים הרבה או לא.
ג. בית שיש לו פתחים רבים מכל רוחותיו יש
לו ארבע אמות לכל רוח ואם ייחד לו פתח אין לו אלא ארבע אמות כנגד פתחו.
ד. אכסדרה אם אפשר לו להכנס בתוכו במשאו
אין לה ארבע אמות ואם לאו יש לה ד' אמות שלא אמרו שיש לכל פתח ארבע אמות אלא לפרק שם
משאו בית שער או מרפסת יש להם ארבע אמות היו חמשה בתים פתחים למרפסת והמרפסת פתוחה
לחצר אין לה אלא ד' אמות.
ה. לול של תרנגולים אין לה ד' אמות.
ו. בית חציו מקורה וחציו אינו מקורה בין
שקירויו לפנים בין שקירויו לחוץ אין לה ד' אמות ודוקא כשיש ד"א על ד"א במה
שאינו מקורה.
ז. בית סתום יש לו ד' אמות פרץ את פצימיו
אין לו ארבע אמות.
הגה. שלפני הפתח אבל יש לו חלק בחצר מאחר
שהיה שם פתח בתחלה.
ח. בית שאין לו ד' אמות על ד' אמות אין לו
ד' אמות בחצר כנגד הפתח אלא אם יש בחצר ד' אמות לזה וד' אמות לזה עד פתח הבית הזה חולקין.
ט. הזבל של חצר מתחלק לפי הפתחים אבל אכסניא
של מלך לפי בני אדם.
סימן קעג - שותפים או אחים שרצו לחלוק דבר
שאין בו דין חלוקה וחלוקת ספרים ושאין להם חזקה זה על זה.
א. השותפין שרצו לחלוק דבר שאין בו דין חלוקה
אע"פ שהם מפסידין את שמו חולקין ובכתבי הקדש דהיינו כ"ד ספרים שהם כתובים
בגליון כספר תורה שלנו אם הם בכרך אחד אין חולקין אע"פ שאם היו של אחד מותר לחתכןdef
ואם הם בשתי כריכות אם הם שני ענינים אין בו דינא דגוד או אגוד ואם הם
ענין א' אומרים בו גוד או אגוד.
ב. אם חלקו בגורל לאחר שעלה הגורל לא' מהם
נתקיימה החלוקה לכולם.
הגה. מיהו הרא"ש כתב דאין הגורל קונה
רק מברר החלקים ואם החזיק אחד בחלקו החלוקה קיימת וע"ל סי' קנ"ז סעיף ב'.
ג. האחים שחלקו הרי הם כלקוחות זה מזה ואין
להם זה על זה דרך ולא סולמות ולא חלונות ולא אמת המים שכיון שחלקו לא נשאר לא' מהם
זכות בחלק חבירו אע"פ שהיה מקודם וה"ה לשנים שקנו שדה כא' וחלקו לא נשאר
לא' מהם זכות בחלק חבירו אבל ב' שקנו שדה משני אנשים או משני אחים כשהיה נודע חלק כל
אחד והיו מחזיקים בנזקים אלו אין לא' מהם להפסיק אמת המים ולא לשנות דבר מהנזקים שהחזיקו
בהם המוכרים.
הגה. שנים שחלקו חצר ונשאר באר מים חיים
בחלק א' מהן ונשאר רשות לשני לשמש בו ונתקלקל הבאר על שניהן לתקנו ואם נפל אזלא חזקת
הב' לענין הזה דאין לו עוד דרך לשאוב משם אבל מקום הבאר לשניהם אבל אם חלקו ונשאר הבאר
מתחלה לאחד בלבד שנתן רשות לשני לשאוב משם אם נפל אזלא חזקתו לגמרי ואין לו עוד חלק
בבאר אפי' חזר ותקנו.
ד. אחים שחלקו ועלה חלק א' מהם כרם ולשני
שדה הלבן יש לבעל הכרם ד' אמות בשדה הלבן להפך בו מחרישתו.
סימן קעד - אחים או שותפים או בכור שבאים
לחלוק בו. ובו ה' סעיפים.
א. האחין או השותפין שבאו לחלוק השדה וליטול
כל אחד חלקו אם היתה כולה שוה לגמרי חולקין לפי המדה בלבד ואם אמר א' תנו לי חלקי מצד
זה כדי שיהא סמוך לשד' אחר שלי ויהיה הכל שדה א' שומעין לו וכופה אותו על זה שעיכוב
בדבר זה מדת סדום היא ויש אומרים דהוי ספק וכל דאלים גבר אבל אם היה חלק ממנה טוב או
קרוב לנהר יותר או קרוב לדרך ושמו אותה היפה כנגד הרע ואמר תנו לי בשומא שלי מצד זה
אין שומעין לו אלא נוטל בגורל אמר להם תנו בשומא שלי מצד זה חצי מדתה מהצד הרע וטול
אתה מהצד הטוב כדי שיהא חלקי סמוך לשדה שלי שומעין לו.
הגה. היו בכאן שני שדות האחד אומר לחלוק
כל שדה ושדה והאחד אומר לחלוק שדה כנגד שדה שומעין לזה שאומר לחלוק שדה כנגד שדה ודוקא
ששתיהן שוות ואין נפקותא בחלוקת השדות לחצאין אבל אם האחד טובה בשום צד או שאחד יש
לו מצר אצל השדות חולקין כל שדה לשנים.
ב. הבכור שחלק נוטל ב' חלקים שלו כאחד אבל
היבם שחלק עם אחיו בנכסי האב נוטל חלקו וחלק אחיו בגורל אם עלו במקום א' עלו ואם עלו
בב' מקומות עלו.
הגה. וי"א דדוקא שהיו החלקים שווים
אבל אם היה אחד טוב מחבירו אפי' בכור אינו נוטל חלקו ביחד וכן אם היה לפשוט שדה במצר
אלו השדות.
ג. ארץ מרובעת שהיה הנהר מקיף לה מזרח וצפון
והדרך דרום ומערב חולקין אות' באלכסון כדי שיגיע לזה נהר ודרך ולזה נהר ודרך ואם אמר
תנו לי החצי שמצד זה שהוא בצד שדי שומעין לו כללו של דבר כל דבר שהוא טוב לזה ואין
על חבירו הפסד כלל כופין אותו לעשות.
ד. ב' שקנו שדה בשותפות א' שליש וא' ב' שלישים
כשחולקים נוטל ב' שלישים ביחד כיון שקנו אותה כאחד אבל ג' שקנו שדה בשותפות ושוב קנה
הא' חלק חבירו כשבאים לחלוק אינו יכול לכוף את חבירו שיתן לו שני חלקים ביחד כיון ששני
החלקים לא היו מתחלה שלו אלא בא מכחו ומכח אחיו שקנה ממנו שליש.
הגה. שני אחין שמתו ולכל אחד שני בנים ובאין
לחלוק השדה שהיה של אביהן וב' הבנים של אחד מהן רוצים להיות שותפין והאחרים רוצים לחלוק
חולקין השדה לד' חלקים ונותנים לאלו השנים חלקן ביחד ולאחרים כל אחד לבדו אבל אם היו
מתחילה ד' אחין שלא באו השנים מכח א' אין נותנין להם חלקן ביחד וי"א דאפי' בכה"ג
נותנין להם ביחד דכופין על מדת סדום.
ה. האחים שבאו לחלוק ושמו החלקים זה כנגד
זה ובאו להטיל שלשה גורלות וא' מהם חפץ בא' מן החלקים ומעלה אותה ואומר אני אתן בו
יותר כך וכך על מה ששמאוהו או אתם תקחו אותו בכך וכך שומעין לו ואם אינם רוצים באותו
עילוי יטלנו הוא בלא גורל ויש חולקים.
סימן קעה - אחין שרצו לחלק וכל דיני דבר
מצרא. ובו ס"ג סעיפים.
א. לא היו כאן כל האחים ואותו שלפנינו מבקש
לחלוק חולק בפני שלשה אפילו הם הדיוטות ובלבד שיהיו נאמנים ובקיאים בשומא ואם חלק בפחות
משלשה לא עשה כלום ואם היו מעות וכולם מטבע אחד ושוים א"צ שלשה אלא שנים לראיה
בעלמא.
הגה. וכן אם היו הנכסים מופקדים ביד אח'
ובאו מקצת האחין נותנין להן חלקן בדרך הנזכר.
ב. אם אחר שחלק זה בפני ג' שלא בפני אחיו
ובא אחיו ואמר אותו החלק שוה בעיני יותר ואני מוסיף דמים יותר ממה ששמתם אותו שומעין
לו לבטל החלוקה אבל אם בא לבטל החלוקה בלא טענה ולומר נפיל גורל אחר אין שומעין לו.
ג. שני אחים שחלקו ואח"כ בא אח שלא
היו יודעים בו בטלה החלוקה ואפי' שהי' להם שלשה שדות ונטל כל א' מהם אחת מהן והשלישית
חלוקה ביניהם וכשבא האח השלישי נפל חלקו באותה שחלקו ביניהם לא נאמר ישאר כל א' מהם
בשלו אלא איזה מהם שירצה יכול לבטל כל החלוקה ויפילו גורל אחד לכולם ואפי' נתרצה האח
השלישי ליטול מעט מזה ומעט מזה בלא גורל אפי' הכי יכול כל א' מהשנים לבטל החלוקה כיון
שהיתה בטעות.
ד. וכן אם בא ב"ח של אביהם וגבה חובו
מחלקו של א' מהם כגון שעשאו אפותיקי בטלה החלוקה וחולקין חלוקה אחרת.
הלכות מצרנות- סימן קעה - המשך
ה. אחד מן האחים או השותפין שמכר חלקו לאחד
שאר האחין או השותפין מסלקין ללוקח ויש אומרים שאפי' אם הוא מצרן מסלקו השותף.
ו. המוכר קרקעו לאחר בין שמכרה הוא בין שמכר
שלוחו בין שמכרו ב"ד יש לחבירו שהוא בצד המצר שלו ליתן דמים ללוקח ולסלק אותו
ואפי' הלוקח ת"ח ושכן וקרוב למוכר והמצרן עם הארץ ורחוק מן המוכר המצרן קודם ומסלק
את הלוקח.
הגה. ואפי' אם אומר המוכר קודם שאמכור למצרן
לא אמכור כלל אפ"ה קנה המצרן בעל כרחו של מוכר [תשובת מיימוני ס' קנין סי' ל"ב].
וזה הלוקח הרחוק חשוב כשלוחו לכל דבר ועידי
הקנין של לוקח יכתבו שטר בשם המצרן ואין צריכים קנין אחר וכן אם הוקרה צריך ליתנה לו
כמו שקנאה ואם הוזלה צריך ליקח אותה כמו שקנאה אם חפץ בה ואם תיקן בה והשביחה ה"ל
כיורד ברשות ושמין לו וידו על העליונה ואי בתר דתבעיה COהשביחהCS ה"ל כיורד שלא ברשות ואם
עקר ממנה נטיעות או קלקל מנכה לו מן הדמים מה שקלקל ואפי' קלקל קודם שיבא המצרן ואם
אכל פירות אותם שאכל אחר שבא והביא מעות לסלקו צריך לשלם ושאכל קודם אינו צריך לשלם
ואם לוה הלוקח קודם שבא המצרן אין שעבוד הבע"ח חל עליו ואינו טורף מהמצרן.
ז. קנאה הלוקח במנה והיא שוה ק"ק אם
היה נותנה כן לכל אדם כגון שמוכר מחמת דוחק לא יתן לו המצרן אלא מנה ואם לא הי' נותנה
כן לאחר צריך ליתן לו ק"ק ואם טען הלוקח שלא היה נותנה כן לאחר והמצרן אומר שהיה
נותנה כן לאחר על המצרן להביא ראיה.
ח. אם מכרה לו בהמתנה לית בה משום דינא דבר
מצרן אא"כ המצרן רוצה לפרוע מיד.
הגה. או שאין המוכר מקפיד ורוצה להמתין למצרן.
ט. קנאה במאתים ואינו שוה אלא מנה אם המצרן
חפץ בה צריך ליתן לו ק"ק ואם טען המצרן שעשו קנוניא ביניהם נשבע הלוקח בנקיטת
חפץ ונוטל ק"ק ואם היו שם עדים שנתן ק"ק והמצרן טוען שאמנה היתה בינו ובין
המוכר והוא יודע בודאי שלא לקחו ממנו אלא במנה נותן לו דמים כפי מה שהעדים מעידים ומסלקו
ומשביעו שלקחו בק"ק ונפטר.
הגה. גבאה בחובו אינו צריך ליתן לו רק כפי
שומת בית דין הקרקע אע"פ שהחוב היה יותר.
י. המוכר על תנאי בין שהתנה מוכר בין שהתנה
לוקח אין בעל המצר יכול לסלקו עד שיתקיימו התנאים ויזכה הלוקח בקרקע ולא תשאר בה עילה
כלל ואח"כ יסלק אותו.
יא. היה לשדה הנמכר ד' המצרנים מד' רוחותיו
יד כולם שוה בה ויחלקוה באלכסון כדי שיגיע לכל א' חלק על פני כל שדהו ואם היה ה' מצרנים
כגון שהיו שלש משלש רוחותיו וברוח הד' שנים אותם השנים חשובים כא' ונוטלין בין שניהן
חלק אחד כאחד מהחלקים שנוטלים השלשה בד"א כשבאו כאחד אבל אם קדם א' וסילק ללוקח
זכה בה הוא לבדו ואפי' היו המצרנים הרבה והיה בהם מי שאינו מצרן אלא בחלק קטן מאד אם
קדם הוא וסילק ללוקח או קדם וקנאה מהמוכר זכה בה.
הגה. מיהו לכתחילה ימכור לכולם ביחד ויש
חולקין ואם קדם אחד מהן לקנות והאחרים טוענין שגם הם רצו לקנותו רק שזה גזם להם להזיק
והיה בידו לעשות ויש להם עדים על כך כשיסורו אונסן יכולין לסלקו מחלקן וע' לקמן סי'
זה סעיף ל"ג.
באו קצת מהמצרנים וקצתם במדינה אחרת אלו
שבכאן מסלקין ללוקח והיא שלהם לבדם.
יב. היו הרבה שותפין לרוח אחת לשדה הנמכרת
כל א' מהם יכול לסלק ללוקח ואם קדם אחד מהם וסילקו זכה הוא ואין שאר השותפין יכולין
לערער ולא עוד אלא אפילו היה מצד א' לשדה הנמכרת שדה משותף בין שנים ומצד א' אצלה שדה
של אדם אחר וקנאה א' מהשותפין בשדה שאצל השדה הנמכרת אין בעל השדה שבצד א' יכול לומר
לאותו שקנאה אני מצרן ודאי ואתה ספק דשמא יפול חלקך לצד אחר אלא חשוב ודאי כמוהו כיון
שיש לו חלק בכל השדה וכיון שקדם זכה וה"ה שאם קנאה איניש דעלמא שא' מהמצרנים יכול
לסלקו אע"פ שיש לו שותף ואין הלוקח יכול לומר לו שמא יפול חלקך מצד אחר וכן שדה
הנמכרת של שנים ומכר א' מהם חלקו לאחר המצרן מסלקו ואין הלוקח יכול לומר כיון שאין
החלק שקניתי מסויים שמא יפול חלקו מצד אחר שאינו מצד השדה שלך.
יג. א' שלקח משנים שדה אחת ובא המצרן לסלקו
מחציו שלקח מן האחר אינו יכול לסלקו אא"כ מסלקו מכולה או מניחו בכולה.
הגה. ודוקא בשדה אחת אבל שתי שדות יכול לסלקו
מאחת ומניח לו אחת.
אבל המוכר קרקע לשנים יכול המצרן לסלק לשניהם
או לסלק האחד ולהניח האחד.
יד. בעל בנכסי אשתו יש לו דין מצרנות שאם
יש לה קרקע מנכסי מלוג ובאו למכור קרקע שאצלו יכול הבעל לסלק הלוקח אפילו אם קנו מידה
שמחלה ללוקח אינו כלום והבעל יכול לסלקו עמדה היא וסלקה ללוקח וכן העבד שהיה נושא ונותן
בנכסי אדוניו וסילק את הלוקח אם רצה הבעל או האדון מקיים על ידיהם ואם לא רצה לא יקיים
ותחזור ללוקח ויחזיר הדמים.
טו. המצרן שבא לסלק את הלוקח וקודם שסילקו
מכר השדה שיש לו על המצר איבד זכותו וגם הלוקח שקנה ממנו אין לו דין מצרן לסלק הלוקח
שקנה סמוך למצר.
טז. מי שעשאו בעל הבית שליח למכור שדהו אף
ע"פ שהשליח עצמו מצרן אינו רשאי לקנות וכשמכר לאחרים אינו יכול לסלק את הלוקח
וכן מי שחתם על שטר המכירה בעד אינו יכול לסלק ללוקח.
יז. מת הלוקח קודם שסילקו המצרן אינו יכול
לסלק ליורש וכן נ''ל עיקר.
יח. נתן הלוקח הקרקע במתנה לאחר שלא באחריות
אין המצרן יכול לסלקו והוא שלא יהא רמאות בדבר ויש חולקין וכנ"ל עיקר.
יט. מכרה לוקח ראשון ללוקח שני וכן אם מכרה
היורש או המקבל מתנה המצרן מסלק את הלוקח.
כ. טרפה בעל חוב בחובו המצרן מסלקו בין ששמוהו
לו בית דין בחובו בין שהגבהו ליה מדעתו ואם ירצה הנטרף לתת הדמים שהיו עליו בחובו תחזור
לו שדהו לעולם.
כא. בעל חוב של המוכר שטרף מהמצרן יש מי
שאומר שהמצרן חוזר ונוטל מהלוקח והלוקח נוטל מהמוכר וחלקו עליו לומר שאין דין המצרן
עם הלוקח כלל אלא עם המוכר.
כב. יש מי שאומר דמצרן לא יכול לאחותי אינשי
אחריני בדוכתיה לסלוקי ללוקח בדיני דבר מצרא אלא היכא דאקנה ליה בארעא קמייתא דקא תבע
מחמתו והני מילי לאפוקי מיניה דלוקח הוא דלא מפקינן אבל למהוי בדוכתיה דבר מצרא לאזמוני
זוזי ללוקח בזמניה אפי' שדרינהו ע"י שליח שעשאו בעדים בדוכתיה קאי.
כג. הביאו המצרן והלוקח כל א' מעותיו אם
היו מעותיו של לוקח טובים משל מצרן או שהיו ממהרים יותר לצאת בהוצאה או שאלו צרורין
וחתומין ואלו מותרין בטל זכות המצרן וה"ה אם קדם הלוקח ופרע אין המצרן יכול לסלקו
אלא בכעין מעותיו.
הגה. והוא הדין בכל דבר שיש פסידא למוכר
לא תקנו בזה זכות למצרן.
כד. החליף חצר בחצר או בשדה או בכרם או איפכא
כיון שהוא קרקע בקרקע אין בו דין בעל המצר אבל אם החליף חצר בבהמה או במטלטלין רואין
דמי אותו הבהמה או דמי אותן המטלטלין ונותן לו בן המצר ומסלקו וא"י לומר לו תן
לי כמו שלקחתי בו שהערמה היא זאת ואינה מועלת כלום וכן כל כיוצא בזה שיראה לדיין שהוא
הערמה אינו מבטל כח המצרן.
כה. אמר המצרן אטרח ואביא מעות לא נטרינן
ליה ואיבד זכותו ואם אמר אלך ואביא מעות אם הוא אמוד שיש לו ממתינים לו עד שילך ויביא
ואם אינו אמוד אין שומעין לו ויש מי שאומר דאי מקמי דאתא לב"ד או לגבי מוכר לא
הוה יודע בהני זביני אי נמי ידע בהני זביני ולא הוה ידע בסכום דמיה כי אמר איזל ואייתי
זוזי אף ע"ג דלא אמוד נטרינן ליה ודוקא שיעור דאזיל ואייתי מגו ביתיה אבל טפי
לא נטרינן ליה.
כו. היה רוצה הלוקח לקנותה לבנות בה בתים
ובן המצר רוצה לזורעה הלוקח זוכה משום ישוב הארץ ואין בה דין בן המצר ויש מי שאומר
שאם המצרן רוצה לנוטעה יכול לסלקו.
כז. היה מפסיק בינו ובין מצר חבירו רכב דקלים
או בנין גבוה וחזק או גומא וכיוצא בהם רואים אם יכול להכניס אפי' תלם אחד בתוך הדבר
המפסיק עד שיתערבו שתי השדות הרי זה בן מצר שלו ומסלק הלוקח ואם לאו אינו מסלק הלוקח.
כח. מכר לו קרקע מעט באמצע שדהו ואח''כ מכר
לו קרקע בצד אותה שבאמצע רואים אם אותה המעט שמכר לו תחלה היא עידית או זבורית לגבי
זאת הקרקע שמכר לו באחרונה זכה הלוקח ואין בן המצר יכול לסלקו שהרי הוא עצמו בן המצר
הוא מפני אותו מעט שקנה באמצע ואם אותו מעט שקנה באמצע כמו זאת שמכר לו בסוף בצדו הרי
זה מערים ובן המצר מסלק אותו מהשדה שקנה בסוף.
הגה. וכן אם נתן לו מעט קרקע במתנה רואין
אם מכר לו אחר כך כל כך ביוקר עד שהבליע המתנה הרי הערים ויוכל בן המצר לסלקו.
הגה. ואם יש חשש ערמה בדבר מחרימין על ככה
וכן בכל דבר שיש לחוש לערמה לדחות בן המיצר מחרימין על כך.
כט. בא הלוקח ונמלך בבן המצר וא"ל הרי
פלוני בן המצר שלך רוצה למכור לי שדה זו אלך ואקח ממנו וא"ל לך וקח לא ביטל זכותו
ויש לסלק אותו אחר שיקנה אלא אם כן קנו מידו ויש מי שאומר שאם אמר בפני עדים הוו עלי
עדים שנסתלקתי אין צריך יותר שרוצה לומר נסתלקתי כדין בקנין.
הגה. אם אמר הלוקח למצרן לקנות והוא אומר
לא בעינא ליה י"א דזכה הלוקח מיד דאינו נעשה שלוחו בעל כרחו.
ל. במה דברים אמורים שצריך קנין כשמחל לו
קודם שקנה אבל אם מחל לו זכותו אחר שלקח כגון שבא המצרן וסייע אותו או שכרו ממנו או
שראוהו בונה וסותר כל שהוא ומשתמש בו ולא מיחה בו ולא ערער אף ע"פ שהוא בתוך זמן
הראוי לסילוק הרי זה מחל ושוב אינו יכול לסלקו.
לא. נמלך המוכר בבן המצר למכור לו באותם
דמים ואמר ליה זיל זבין לעלמא דלא בעינא ליה לא צריך למקנא מיניה.
לב. אם שהה המצרן שיעור שילך ויביא מעות
ויתבענו בדין ולא תבעו איבד זכותו.
הגה. היה אנוס לא אבד זכותו וכן אם שתק מכח
טעות כגון שהיה סבור שדמי המכירה יגיעו לו ואח"כ כשנודע לו שיגיעו למצרן שלו בא
לסלק הלוקח הדין עמו.
ודוקא משעה שנתגלה המכר לבני העיר והחזיק
הלוקח בקרקע אבל אם לקחה בצנעא לא איבד זכותו עד שיתפרסם המכר וישהה אחר כך מלתובעו
בדין.
לג. אם יש עדים שזה איימו לבן המצר בדבר
שיש בידו להזיקו שלא יערער על המקח כשיעבור האונס יכול לסלקו.
לד. היה בן המצר במדינה אחרת או חולה או
קטן ואחר זמן הבריא החולה או הגדיל הקטן ובא ההולך אינו יכול לסלקו שאם אתה אומר כן
אין אדם יכול למכור קרקיעתו שיאמר הקונה לאחר כמה שנים תצא מידי.
הגה. וי"א דמ"מ לכתחילה ילך המוכר
לפני ב"ד שיודיעו לאוהבי או קרובי המצרן אם רוצה לקנות.
לה. היו המצרנים רבים ומכר א' מהם זכותו
ללוקח אפי' בקנין יכולים האחרים לסלקו.
לו. מכר כל נכסיו לא' אין בעל המצר של שדה
אחת מסלק את הלוקח מאותה השדה שהרי היא ואחרת קנה כאחד ואפי' אם המצרן ג"כ רוצה
לקנות כל נכסיו בכל מקום שהן אינו יכול לסלקו.
לז. מכרה למי שקנאה הוא ממנו אין המצרן יכול
לסלקו כיון שכבר מכרה לו וה''ה אם מכרה לבן אותו שקנאה הוא ממנו שאין המצרן יכול לסלקו
ויש מי שחולק במכר לבן.
הגה. מיהו לכתחילה אם בא המצרן ובעלים הראשונים
ליקח המצרן קודם ואם בא אדם אחר ליקח אפי' לכתחילה אין הבעלים ראשונים יכולין לעכב
מכר ראובן לשמעון ושמעון ללוי ולוי חזר ומכר לראובן המצרן יכול לסלקו.
לח. הקונה מהעכו"ם אין המצרן יכול לסלקו.
לט. מכרה לעכו"ם עכו"ם לאו בר
דינא דבר מצרא הוא.
הגה. הקונה בצד עכו"ם י"א דאין
המצרן שבצד השני יכול לסלוקי' וי"א דאין לסמוך על זה אא"כ יש צד אחר בדבר
שאין לסלקו.
מ. המוכר לעכו"ם או שוכר לו משמתין
אותו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא מהעכו"ם עד שינהוג העכו"ם עם בן המצר שלו
בדיני ישראל בכל ואם אנסו בדבר שלא כדין ישראל משלם המוכר ודוקא ששמתוהו תחילה אבל
אם לא שמתוהו ואירע לו אונס מן העכו"ם י"א דפטור לשלם ואם בא לו היזק מכח
שכונת העכו"ם בחיי המוכר חייב הבן לשלם ממה שירש מאביו אבל אם לא בא לו ההיזק
אלא לאחר מיתת המוכר יש מי שאומר שלא קנסו בנו אחריו.
מא. במ"ד אמורים כשיכול למוכרה או לשוכרה
לישראל בדמים שנותן העכו"ם אבל אינו חייב למוכרה לישראל בפחות ואי חזינן שהעכו"ם
מכוין לקנות במצר ישראל כדי להשחית נחלתו הכל לפי ראות הדיין.
מב. המוכר שדה רע כדי לקנות בדמים שדה יפה
או שמכר מקום רחוק כדי לקנות מקום קרוב אין בהם דין בן המצר שמא בנתים שיודע למצרן
יקנה אחר אותו שדה שהוא רוצה לקנות.
מג. מכר כדי ליתן מנת המלך או שמכר לקבורה
או למזון האשה והבנות אין בו דין בן המצר ואפי' שלוה לצרכי קבור' או למזון האש' והבנות
או שלוה מחבירו לפרוע המס כשמוכר לפרוע למלוה אין בו משום דין המצר ויש אומרים דהמצרן
קודם.
מד. טען הלוקח ואמר מפני המס וכיוצא בו מכר
לי המוכר ובעל המצר אומר שקר אתה טוען כדי לבטל זכותי על בעל המצר להביא ראיה ואם לא
הביא ראיה ישבע הלוקח היסת.
מה. אפי' היה בדבר ספק אין הלוקח מסתלק אלא
בראיה ברורה שמביא בעל המצר לפיכך אם טען הלוקח ואמר גזלן אתה לשדה זו אריס אתה לשדה
זו או שוכר או ממושכן צריך בעל המצר להביא ראיה שהוא בעל המצר ושקרקע זו בחזקתו וכן
כל כיוצא בזה.
הגה. וכן במקום שהפוסקים חולקין אין מוציאין
מיד הלוקח הואיל ומוחזק מיהו לכתחילה יש למכור למצרן.
מו. סלקיה מצרן ללוקח ואח"כ נודע ששדה
זו לא היתה של מצרן יד הלוקח על העליונה רצה מחזיק במעותיו רצה מחזיר למצרן מעותיו
וחוזר למקנתו וחייב לשלם לו כל הפירות שאכל ואם הנגזל שבא הקרקע עתה לידו רוצה לסלק
הלוקח משום דינא דבר מצרא חזינן אי ידע דזבניה והיה יכול לסלקיה בעידנא דסלקיה גזלנא
ולא סלקיה תו לא יכול לסלוקיה ואי לא ידע ביה מקמי הכי אע"ג דאתי עליה לבתר דסלקיה
גזלנא ללוקח לא בטלא מצרנותיה בהכי.
מז. המוכר לאשה או ליתומים קטנים אבל יתומים
גדולים או קטנים שאינם יתומים אית בהו משום בר מצרא אין בו משום דינא דבר מצרא מכר
לטומטום ואנדרוגינוס אין המצרן יכול לסלקו לפי שהם ספק אשה.
הגה. ודוקא אשה שיש לה נכסים ידועים או אלמנה
שאין לחוש שמערמת וקונה לבעלה ואומרת לעצמה קנתה היא ובעלה ביחד אין יכולין לסלק אפי'
הבעל הקונה מן האשה י"א דלית בו משום דינא דבר מצרא ודוקא מצרן אינו יכול לסלק
אשה אבל שותף יכול לסלקה דשותף עדיף ממצרן.
מח. קטן שהוא מצרן אם רואים ב''ד שזכות הוא
לו יסלקו את הלוקח או יטלו לו חלקו עם שאר המצרנים.
מט. המוכר לא' מן השותפים שלו במשא ובמתן
אע"פ שאינו שותפו בקרקע זכה בה ואין שאר שותפין או שאר בני המצר נוטלים עמו.
הגה. אם הלוקח לית לי' ארעא ודחיקא ליה שעתא
והמצרן א"צ לה רק להרווחא בעלמא י"א דלית ביה משום דינא דבר מצרא ויש חולקין
ומדברי מוהר"ם סי' ש"מ ומהרי"ו סי' צ"ט נראה כסברא הראשונה ודוקא
שהלוקח מן העיר ולא יוכל למצוא בית במקום אחר אבל בלאו הכי המצרן קודם לכולי עלמא.
נ. כל הרוצה למכור קרקע ובאו שנים כל אחד
מהם אומר אני אקח בדמים אלו ואין אחד מהם בעל המצר אם היה האחד מיושבי העיר והאחד משכני
השדה שכן העיר קודם שכן ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם קרוב ות"ח ת"ח קודם שכן
וקרוב שכן קודם קדם א' מהן וקנה זכה ואין חבירו שראוי לקדם לו יכול לסלקו הואיל ואין
א' מהם בעל המצר.
הגה. י"א דלא מיקרי שכן אלא אם הוא
חבירו הרגיל עמו אבל מה שדר אצלו אינו כלום ויש מי שחולק.
נא. היה הקרקע של אחד והבנין או האילנות
של אחר אם יש לבעל הבנין או בעל האילנות זכות בקרקע כל א' מהם בן המצר של חבירו לפיכך
אם מכר אחד מהם חלקו חבירו מסלק הלוקח אפי' [הלוקח] הוא מצרן אבל אם אין לבעל האילנות
או לבעל הבנין זכות בקרקע אלא כל זמן שירצה אומר לו עקור אילניך או הרוס בניינך ומכר
בעל הקרקע זכה הלוקח ואין בעל האילנות או בעל הבנין מסלק אותו ואם מכר בעל הבנין או
בעל האילן הרי בעל הקרקע מסלק אותו.
הגה. הבית והעלייה של שניהם ומכר הא' ביתו
למצרן אין בעל העלייה יכול לסלקו דלא מקרי שותפים זה לזה רק דינן כמצרנים.
נב. וכן אם נמכר קרקע הסמוך לזה שהקרקע לא'
והבנין לאחר בעל הקרקע קודם לבעל הבנין אלא א"כ יש לבעל הבנין זכות בקרקע כמו
שנתבאר.
נג. בכל הקרקעות שבעולם יש דין מצרנות אבל
במטלטלין ועבדים אין דין מצרנות ומחובר לקרקע כקרקע ויש בו דין מצרנות וה"ה במקומות
בית הכנסת.
הגה. י"א דהמוכר מקומות בבית הכנסת
בני משפחתו יכולין לסלק המוכר משום פגם משפחה וי"ח ונ"ל דהכל לפי הענין דאם
היה פגם בזה למשפחה כגון שיושבין משפחות משפחות לבד יש לדון כסברא הראשונה וכמו שאמרו
לענין המוכר קברו וכל כיוצא בזה המלוים ביחד בחנות אין לו דין קרקעות ואין המצרן או
השותף מסלק הלוקח כמו בקרקעות ודינו כמו מטלטלין מיהו אם נראה לב"ד היזק לשותף
השני מצי מסלק ליה וכן בכל מטלטלין אע"פ שאין בהם דין מצרנות מ"מ שותפין
במטלטלין ואחד מכר חלקו יכול השותף השני לסלק הלוקח אם נראה לב"ד שאין השותף השני
נוח לו כראשון.
נד. הנותן מתנה אין בה דין בן המצר היה כתוב
בשטר מתנה שאחריות מתנה זו על הנותן יש בה דין בן המצר וכמה נותן לו מה שהיה שוה אמר
הלוקח כן הוא והערמה עשינו ומכירה הוא ובכך וכך קניתיה נשבע בנקיטת חפץ ונוטל כדין
השלוחין והוא שיטעון דמים שהן ראויים או יותר מעט אבל אם אמר על שוה מנה בק"ק
קניתי אינו נאמן היה כתוב בשטר מתנה וקבלתי עלי אחריות מתנה זו שאם תצא מידו אתן לו
ק''ק נותן לו בן המצר ר' ואח"כ מסלקו ואע"פ שאינו שוה אלא מנה.
נה. הקדש לעניים אין בו משום דינא דבר מצרא.
נו. היתה שדה שאצל המצרן הפקר ובא אחד והחזיק
בה אם ימצא כמותה במקום אחר של הפקר להחזיק בה יכול המצרן לסלקו ואם לאו אינו יכול
לסלקו.
נז. הממשכן שדהו ואח"כ מכרו לזה שהוא
ממושכן בידו אין המצרן יכול לסלקו אבל אם מכרה הממשכן לאחר אפי' אינו בן המצר אין המלו'
יכול להוציא מידו.
הגה. וי"א דאפי' קדם המצרן וקנאה יוכל
המלוה לסלקו וכן נראה לי לדון ולהורות והוא שנראה לב"ד שלא היה ערמה בדבר שהלוה
למוכר כדי שיסלק המצרן המלוה לעכו"ם על שדהו או ביתו ובא אחר וקנאו המלוה מסלקו
המלוה על בית ולא הלוה על המרתף שתחתיו אין לו שייכות במרתף ואם קנה המרתף המצרן מסלקו.
נח. אם בתחלת המשכונא בא המצרן לערער לעכב
ולומר אני אלוה לך כי שמא כונתך להערים למכור למלוה אינו יכול לעכב בידו כי יאמר בעל
השדה זה נוח לי ואתה קשה ממנו אמנם אם יראה לדיין שיש בו ערמה דוחין את המלוה אם שדה
הסמוכה למשכונא נמכרת הלוה מעכב על המלוה ואין המלוה מעכב על הלוה ואם אין הלוה חפץ
לקנותו וקנאו אחר אפילו אינו בן המצר אין המלוה יכול להוציאו מידו ואם קדם המלוה וקנה
בן המצר מוציאו מידו וי"א דלמלוה דין מצרן וכן נראה עיקר.
נט. השוכר בית מחבירו והמצרן רוצה להוציאו
מידו לשכרו לעצמו אין שומעין לו.
ס. מי שיש לו בית בשכירות ובית שאצלו נמכר
אינו יכול לזכות בו מדין בן המצר ואם קדם וקנאו בן המצר יכול לסלקו..
סא. שנים ששכרו שדה בשותפות וא' מהם רוצה
להשכיר חלקו לאחר והשני רוצה לזכות בו מדין בן המצר הדין עמו כיון שהוא שותף בו.
סב. השכיר ביתו לאחד ואח"כ מכרה לו
אין בן המצר יכול להוציא מידו.
הגה. היה בית וחנות זה על זה ושכרן לשנים
ואח"כ בא למכרם כל אחד מצרן לשלו ולמה שהוא דר בו.
סג. השכיר ביתו לאחד ואח"כ מכרה לאחר
אפי' אינו בן המצר אין השוכר יכול להוציאו מידו.
הגה. ראובן היה לו קרקע שמעלה ממנו מס לשמעון
לשנה ומכר שמעון המס ללוי וראובן אומר שהוא מצרן אם מכר שמעון ממכר עולם הדין עם ראובן
ואם לא מכר רק לשנים קצובים אינו אלא כמוכר חוב בעלמא שאין בו מצרנות.
