שלחן ערוך הלכות פסח סימן תכט- תמט
סימן תכט - שאין נופלין על פניהם כל ניסן.
ובו ב' סעיפים.
א. שואלים בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום.
הגה. ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך
פסח וכל מי שדר בעיר י''ב חודש צריך ליתן לזה.
ב. אין נופלים על פניהם בכל חדש ניסן ואין
אומרים צדקתך בשבת במנחה ואין מספידין בו ואין מתענין בו להזכיר בצבור והבכורות מתענים
בו בערב פסח.
הגה. גם אין אומרים צדוק הדין בכל חדש ניסן
ונהגו שאין מתענין בו תענית כלל אפילו יום שמת בו אביו או אמו אבל תענית חלום מתענין
ואין אומרים מזמור לתודה ואל ארך אפים ולמנצח בערב פסח ולא ביום טוב. ונוהגין להרבות
קצת באכילה ושתיה ביום אחר החג והוא אסרו חג.
סימן תל - ובו סעיף אחד.
א. שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול
מפני הנס שנעשה בו.
הגה. והמנהג לומר במנחה ההגדה מתחילת עבדים
היינו עד לכפר על כל עונותינו ופוסקים לומר ברכי נפשי.
סימן תלא - זמן בדיקת החמץ. ובו ב' סעיפים.
א. בתחילת ליל י''ד בניסן בודקין את החמץ
לאור הנר בחורין ובסדקין בכל המקומות שדרך להכניס שם חמץ.
ב. יזהר כל אדם שלא יתחיל בשום מלאכה ולא
יאכל עד שיבדוק ואפילו אם יש לו עת קבוע ללמוד לא ילמוד עד שיבדוק ואם התחיל ללמוד
מבעוד יום אין צריך להפסיק..
סימן תלב - דין ברכת בדיקת חמץ. ובו ב' סעיפים.
א. קודם שיתחיל לבדוק יברך אשר קדשנו במצותיו
וצונו על ביעור חמץ. ואם התחיל לבדוק בלא ברכה יברך כל זמן שלא סיים בדיקתו. ויזהר
שלא ידבר בין הברכה לתחילת הבדיקה וטוב שלא ידבר בדברים אחרים עד שיגמור כל הבדיקה
כדי שישים אל לבו לבדוק בכל המקומות שמכניסין בו חמץ.
ב. בברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים ואם בעל
הבית רוצה יעמיד מבני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך ויתפזרו לבדוק איש איש במקומו על סמך
ברכה שבירך בעל הבית.
הגה. ונוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם
הבודק כדי שלא יהא ברכתו לבטלה. ומיהו אם לא נתן לא עכב דדעת כל אדם עם הברכה לבער
אם נמצא.
סימן תלג - דיני בדיקת חמץ. ובו י''א סעיפים.
א. הבדיקה צריך שתהיה לאור הנר ולא לאור
הלבנה ואם עבר ולא בדק ליל י''ד כשבודק ביום י''ד לא יבדוק לאור החמה אלא לאור הנר
ואכסדרה שאורה רב אם בדקה לאור החמה דיו והוא הדין כנגד ארובה שבחדר.
ב. אין בודקין לאור האבוקה אלא לאור הנר
ולא בנר של חלב ולא של שומן ולא של שמן אלא בנר של שעוה.
.
ג. בודק כל המקומות שיש לחוש שמא הכניסו
בהם חמץ ולכן כל חדרי הבית והעליות צריכים בדיקה שפעמים אדם נכנס בהם ופתו בידו אבל
אוצרות יין שאין מסתפק מהם וכן מתבן וכיוצא בו אינם צריכים בדיקה.
ד. חורי הבית וזיזין הבולטים מהכתלים שאינם
גבוהים הרבה ולא נמוכים הרבה צריכים בדיקה אבל הגבוהים שאין יד האדם מגעת שם והנמוכים
פחות משלשה טפחים אינם צריכים בדיקה.
ה. גג היציע והמגדל שגגיהם משופעים ומפני
כך אין גגיהם ראויין לשום תשמיש אינם צריכין בדיקה אפילו הם בתוך הבית.
ו. רפת של בקר אינו צריך בדיקה שאם היה שם
חמץ הבהמות יאכלוהו וכן לול של תרנגולים אינו צריך בדיקה מפני שאם היה שם חמץ התרנגולים
יאכלוהו וכן אמצעה של חצר אינו צריך בדיקה שאם היה שם חמץ העורבים ושאר עופות המצויים
שם יאכלוהו והני מילי מספק חמץ אבל ודאי חמץ לא.
הגה. אבל לקמן סימן תמ''ה סעיף ג' מבואר
דמותר להשליך חמץ במקום שהעופות מצויים כל שכן שאין צריך לבער משם אפילו חמץ ודאי עד
לאחר זמן איסורו.
ז. חור שבין יהודי לחבירו כל אחד בודק עד
מקום שידו מגעת והשאר מבטל בלבו ודיו ושבין יהודי לעכו''ם אינו צריך בדיקה כלל שמא
יאמר כשפים הוא עושה לי ונמצא בא לידי סכנה.
ח. כותל שנשתמש בו חמץ בחורין ונפל ונעשה
גל אפילו אינו גבוה ג' טפחים כדי חפישת הכלב אין צריך לבדוק תחתיו כיון שיש בו סכנת
עקרב שמצויים בגלים חיישינן שמא אחר שישלים בדיקתו שאינו עוסק במצוה יחפש אחר מחט שנאבד
לו ויבא לידי סכנה והני מילי בסתם אבל בידוע שיש תחתיו חמץ אם אין עליו גובה שלשה טפחים
צריך להוציאו משם במרא וחצינא בענין שאין בו סכנה ואם יש עליו גובה שלשה טפחים מבטלו
בלבו ודיו.
ט. מרתף שמסדרין בו שורות של חביות זו אצל
זו עד שנתמלא כולו וחוזרין ומסדרין שורות אחרות על התחתונות עד הקורה אין צריך לבדוק
אלא שורה העליונה ואחרת למטה ממנה דהיינו שורה על פני רוחב המרתף ולא על כל שטח המרתף
אלא העליונה הרואה את הקורה ואת הפתח ואחרת למטה ממנה.
י. בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכים בדיקה
מפני שהתינוקות מכניסים בהם חמץ.
יא. המכבד חדרו בי''ג בניסן ומכוין לבדוק
החמץ ולבערו ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ אף על פי כן צריך לבדוק בליל י''ד.
הגה. וכל אדם צריך לכבד חדריו קודם הבדיקה.
והכיסים או בתי יד של בגדים שנותנים בהם לפעמים חמץ צריכין בדיקה.
סימן תלד - דינים הנוהגים תיכף אחר הבדיקה.
ובו ד' סעיפים.
א. אחר הבדיקה יהא נזהר בחמץ שמשייר להצניעו
כדי שלא יצטרך בדיקה אחרת כגון אם יטלנו עכבר בפניו או אם יחסר לחמו כגון שיניח עשר
ככרות וימצא תשע אבל בסתם שאינו יודע אם חסר ממנו אם לאו לא ואם כפה עליו כלי ולא מצאו
אינו צריך לבדוק שודאי אדם נטלו לכך יכפה עליו כלי או יתלנו באויר או יניחנו בתיבה
מקום שאין עכבר יכול לבוא.
ב. אחר הבדיקה מיד בלילה יבטלנו ויאמר כל
חמירא דאיתיה ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטיל וליהוי כעפרא דארעא.
הגה. ויאמר הביטול בלשון שמבין. ואם אמרו
בלשון הקודש כל חמירא כולל חמץ ושאור, אבל בשאר לשונות צריך להזכיר כל אחד בפני עצמו.
וטוב לחזור ולבטלו פעם אחרת ביום י''ד סוף
שעה חמישית קודם שתגיע שעה ששית שמשתגיע שעה ששית נאסר ואין בידו לבטלו.
הגה. ואין לבטל ביום אלא לאחר ששרף החמץ
כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו.
ג. בביטול היום יאמר דחזיתיה ודלא חזיתיה
דבערתיה ודלא בערתיה.
ד. שלוחו יכול לבטל. אם אין האיש בביתו יבטל
במקום שהוא ואם אינו עושה כן טוב שתבטל אשתו.
סימן תלה - דין מי שלא בדק בליל י''ד. ובו
סעיף אחד.
א. לא בדק בליל י''ד יבדוק ביום י''ד באיזו
שעה שיזכור מהיום לא בדק כל יום י''ד יבדוק בתוך הפסח לא בדק בתוך הפסח יבדוק לאחר
הפסח כדי שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח שהוא אסור בהנאה ועל הבדיקה שלאחר הפסח לא יברך.
סימן תלו - דין המפרש בים, והיוצא בשיירא.
ובו ג' סעיפים.
א. המפרש מיבשה לים או יוצא בשיירא ואינו
מניח בביתו מי שיבדוק תוך שלשים יום זקוק לבדוק.. קודם שלשים יום אינו צריך לבדוק ואם
דעתו לחזור קודם הפסח צריך לבדוק ואחר כך יצא דחיישינן שמא יחזור ערב פסח בין השמשות
ולא יהיה לו פנאי לבער וכן העושה ביתו אוצר תוך שלשים יום זקוק לבדוק ואחר כך כונס
אוצרו לתוכו קודם שלשים יום אם דעתו לפנותו קודם הפסח צריך לבדוק ואחר כך עושהו אוצר
ואם אין דעתו לפנותו קודם הפסח אינו צריך לבדוק.
הגה. ואוצר חטים שיש חטים מחומצים בקרקעית
הבור אם נעשה האוצר שלשים יום קודם הפסח אינו זקוק לבער אלא מבטלו בלבו ודיו מיהו לאחר
פסח כשמפנה האוצר אסור ליהנות מאותן חטים ואם אין שם חמץ ידוע אלא ספק מותר למכור האוצר
כך ביחד.
ב. ויש אומרים דקודם ל' יום שאינו צריך לבדוק
היינו כשאין דעתו לחזור בתוך הפסח ואף על פי שדעתו לחזור קודם הפסח או אחריו אינו צריך
לבדוק כיון שהוא קודם שלשים אבל אם דעתו לחזור בתוך הפסח צריך לבדוק אפילו מראש השנה
ואם שכח ולא בדק יבטל כשיגיע הפסח ולא יברך על הבטול. הגה גם אשתו תבדוק ותבטל בביתו
דילמא ישכח לבטל במקום שהוא.
ג. ישראל היוצא מבית נכרי תוך שלשים יום
ונכנס בבית אחר בעיר זו או הולך לעיר אחרת אינו צריך לבער בית הנכרי שהרי יקיים מצות
ביעור באותו בית אחר אבל אם הוא מפרש או יוצא בשיירא ולא יכנס בפסח בבית יש מי שאומר
שחל עליו חובת הביעור כיון שהוא תוך ל' יום וצריך לבער בית הנכרי שהוא יוצא ממנו כדי
לקיים מצות ביעור.
סימן תלז - המשכיר בית לחבירו, על מי חל
חובת ביעור. ובו ד' סעיפים.
א. המשכיר בית לחבירו לצורך י''ד וממנו ואילך
וקנהו באחד מהדרכים ששכירות קרקע נקנה בו אם עד שלא מסר לו המפתח חל י''ד על המשכיר
לבדוק ואם משמסר לו המפתח חל י''ד על השוכר לבדוק.
ב. השוכר בית מחבירו בי''ד ואינו יודע אם
הוא בדוק אם הוא בעיר שואלו אם בדקו ואם אינו בעיר חזקתו בדוק ומבטלו בלבו ודיו.
ג. המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ונמצא שאינו
בדוק על השוכר לבדוק ואינו מקח טעות ואפילו במקום שבודקים בשכר שהרי מצוה הוא עושה.
הגה. ויש אומרים דצריך להחזיר לו שכר הבדיקה
הואיל והתנה בהדיא שיהיה בדוק.
ד. בית שהוחזק שלא בדקו המשכיר ואמרו אשה
או עבד או קטן אנו בדקנוהו הרי אלו נאמנים והוא שיהא קטן שיש בו דעת לבדוק.
סימן תלח - עכבר שנכנס למקום בדוק וככר בפיו.
ובו ב' סעיפים.
א. עכבר שנכנס לבית בדוק וככר בפיו ונכנס
אחריו ומצא פירורין אפילו כדי כל הככר צריך לחזור ולבדוק הבית אחר הככר שהכניס לפי
שאין דרכו של עכבר לפרר והני פירורין מעלמא אתו ולא מאותו ככר אבל אם תינוק נכנס לבית
בדוק וככר בידו ונכנס אחריו ומצא פירורין אינו צריך לחזור ולבדוק שחזקתו שאכלו ואלו
הפירורין שנפלו ממנו בשעת אכילה שדרך התינוק לפרר ויש אומרים שאם אין בפירורין כדי
כל הככר צריך לחזור ולבדוק..
ב. כזית חמץ למעלה על הקורה מחייבים אותו
מחייבין אותו להביא סולם להורידו מפני שפעמים יפול מהקורה אבל אם היה חמץ בבור אין
מחייבין אותו להעלותו אלא מבטלו בלבו ודיו.
סימן תלט - דין מי שבדק ולא מצא מספר ככרות
שהניח. ובו ד' סעיפים.
א. ט' צבורין של מצה ואחד של חמץ ובא עכבר
ונטל ולא ידענו אם נטל חמץ או אם נטל מצה ונכנס לבית בדוק צריך לחזור ולבדקו, מיהו
אם הככר קטן שיכול העכבר לאכול תלינן להקל שאכלו ואין צריך לבדוק, שכל הקבוע כמחצה
על מחצה ואם פירש הככר ממקום קביעתו ונטלו העכבר משם אין צריך לחזור ולבדוק דכל דפריש
מרובא פריש.
ב. ב' צבורין אחד של חמץ ואחד של מצה וב'
בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק ובאו שני עכברים זה נטל חמץ וזה נטל מצה ואין ידוע לאיזה
בית נכנס זה שנטל החמץ וכן שני בתים בדוקים וצבור אחד של חמץ ובא עכבר ונטל ואין ידוע
לאיזה בית נכנס או שידע שנכנס לאחד מהם ונכנס אחריו ובדק ולא מצא כלום או שבדק קצת
מהבית ומצא ככר אינו צריך לחזור ולבדוק..
ג. הניח ט' ככרות חמץ ומצא י' צריך לבדוק
אחר כל הט' וכן אם הניח עשרה ומצא ט' צריך לבדוק אחר כל הי' שאנו אומרים מה שהניח נטל
ואלו אחרים הם ויש אומרים הני מילי בקשורים יחד אבל אם אינם קשורים יחד אין צריך לבדוק
אלא אחר האחד.
ד. הניח חמץ בזוית זו ומצאו בזוית אחרת צריך
לחזור ולבדוק.
סימן תמ - דין חמצו של נכרי שהופקד אצל ישראל.
ובו ד' סעיפים.
א. נכרי שהפקיד חמצו אצל ישראל אם הוא חייב
באחריותו מגניבה ואבידה בין שהוא בביתו בין שהוא בכל מקום ברשותו חייב לבערו.
הגה. ואפילו חזר והפקידו ביד נכרי אחר.
ויש אומרים שאפילו אינו עליו אלא שומר חנם
שחייב בפשיעה חייב לבערו ואפילו אם אינו חייב באחריותו בדין אלא שיודע שהנכרי אלם ויכפהו
לשלם אם יאבד חייב לבערו ויש חולקים.
ב. ואם אינו חייב באחריותו אינו חייב לבערו
אפילו אם כבוש תחת ידו כגון שהוא גר תושב ושרוי עמו בחצר וצריך לעשות לפניו מחיצה גבוה
י' טפחים כדי שלא ישכח ויאכלנו.
הגה. ונכרי שהניח חמץ בבית ישראל בלא רשותו
כופה עליו כלי ודוקא ביום טוב אבל אם הוא קודם יום טוב צריך לעשות מחיצה.
ג. נכרי שנכנס לבית ישראל וחמצו בידו אינו
זקוק להוציאו אף על פי שהישראל רואה חמץ של נכרי אינו בכך כלום אבל אסור להעלותו עמו
על השלחן ואפילו בהפסק מפה.
ד. ישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל חבירו או
אצל הנכרי אף על פי שקבל עליו הנפקד אחריות עובר עליו [אף] המפקיד.
סימן תמא - דיני מי שהלוה על חמץ. ובו ב'
סעיפים.
א. נכרי שהלוה לישראל על חמצו ומשכנו בידו
ואמר ליה מעכשיו יהא שלך אם לא אפרע לך לזמן פלוני והגיע הזמן ולא פרעו מותר אפילו
לא הגיע הזמן שקבע עד אחר הפסח דמשהגיע הזמן ולא פרעו נקנה לו למפרע והוי ליה חמצו
של נכרי.
ב. ישראל שהלוה לנכרי על חמצו אם משכנו בידו
ואמר ליה מעכשיו והגיע הזמן אפילו אחר הפסח ולא פרעו אפילו אין אחריותו עליו אסור משום
דקני ליה למפרע אבל אם לא אמר ליה מעכשיו ואין אחריותו עליו מותר.
סימן תמב - דין תערובת חמץ. ובו י''א סעיפים.
א. תערובת חמץ עוברים עליו משום בל יראה
ובל ימצא כגון המורייס וכותח הבבלי ושכר המדי וכל כיוצא באלו מדברים הנאכלים אבל דבר
שיש בו תערובת חמץ ואינו ראוי לאכילה מותר לקיימו בפסח כגון עריבת העבדנין שנתן לתוכה
קמח ועורות אפילו נתנן שעה אחת קודם זמן הביעור הרי זה מותר לקיימו ואם לא נתן העורות
ונתן הקמח קודם ג' ימים לשעת הביעור מותר לקיימו שהרי נפסד והבאיש תוך שלשה ימים חייב
לבער וכן הקילור והרטיה והאספלנית והתריאק''ה שנתן לתוכו חמץ מותר לקיימן בפסח שהרי
נפסד צורת החמץ.
ב. הפת עצמה שעיפשה ונפסלה מלאכול הכלב ומלוגמא
שנסרחה אינו חייב לבער.
ג. בגדים שכבסו אותם בחלב חטה וכן ניירות
שדבקו אותם בחמץ וכל כיוצא בזה מותר לקיימן בפסח שאין צורת החמץ עומדת.
הגה. ולכן מותר לדבק ניירות בחלון תוך שלשים
לפסח ויש מחמירין אם נראה מבחוץ.
ד. דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל
או שאינו מאכל כל אדם כגון התריאק''ה וכיוצא בו אף על פי שמותר לקיימו אסור לאכלו עד
אחר הפסח ואף על פי שאין בו מן החמץ אלא כל שהוא הרי זה אסור לאכלו.
הגה. ולקמן סימן תמ''ז סעיף ד' בהג''ה יתבאר
דיש חולקים ומתירים אם נתבטל קודם הפסח והכי קיימא לן.
ה. שכר שעושים מחיטים ושעורים חייבים לבערו
וכן אם העמיד גבינות בחלא משכר שעורים או חטים חייב לבערם.
ו. נהגו לגרר הכתלים והכסאות שנגע בהם חמץ
ויש להם על מה שיסמוכו ואם יש חמץ בסדק שאינו יכול לחטט אחריו יטיח עליו מעט טיט.
ז. בצק שבסדקי עריבה אם יש כזית במקום אחד
חייב לבער ואם לאו אם היה עשוי לחזק בו שברי העריבה או לסתום בו נקב בטל במיעוטו ואם
לאו חייב לבער.
ח. היו בו שני חצאי זיתים בב' מקומות וחוט
של בצק ביניהם רואים כל שאילו ינטל החוט ניטלין עמו חייב לבער ואם לאו אינו צריך לבער
במה דברים אמורים בעריבה אבל בבית אף על פי שאם ינטל החוט אין ניטלין עמו חייב לבער
מפני שפעמים מקבץ אותם היה חצי זית בבית וחצי זית בעליה חצי זית בבית וחצי זית באכסדרה
חצי זית בבית זה וחצי זית בבית שלפנים ממנו הואיל ואלו החצאי זיתים דבוקים בכותלים
או בקורות או בקרקעות אינו חייב לבער אלא מבטלו בלבו ודיו.
ט. חמץ שנתעפש קודם זמן איסורו ונפסל מאכילת
הכלב או ששרפו באש ונחרך עד שאינו ראוי לכלב או שייחדו לישיבה וטח אותו בטיט מותר לקיימו
בפסח.
י. דיו שהוא מבושל בשכר שעורים מותר לכתוב
בו.
יא. עריבות שלשין בהם חמץ אין לסמוך על מה
שרוחצים אותן בחמין ומנקרין החמץ מהן כי אי אפשר לנקרן שלא ישאר בהן בין הכל כזית והכלי
מצרפו וצריך ליתנן במתנה לנכרי עד לאחר הפסח או לטוחן בטיט והוא הדין לבצק שבכלי נסרים
שאינו יכול להוציאו.
הגה. וטוב לעשות כן בכלים שמניחין בהם קמח
כל השנה וכן בכלים שמניחים בהם פת כל השנה ומפה שהיתה מונחת על שק קמח לא מהני לה ניעור
וצריכה כבוס כדי להשתמש עליה בפסח.
סימן תמג - דין חמץ בערב פסח לאחר שש. ובו
ג' סעיפים.
א. חמץ משש שעות ולמעלה ביום י''ד אסור בהנאה,,
ואסרוהו חכמים שתי שעות קודם דהיינו מתחלת שעה חמישית ומיהו כל שעה חמישית מותר בהנאה
ורשאי למכרו לנכרי אפילו הרבה ביחד שודאי לא יאכלנו קודם פסח ויכול להאכילו לבהמה חיה
ועוף ובלבד שיעמוד עליהם לראות שלא יצניעו ממנו ויבער מה ששיירו ממנו ומתחלת שעה ששית
ולמעלה אסרוהו גם בהנאה.
הגה. ובשנת העיבור שהיום ארוך אלו הארבע
שעות לפי ענין היום ומותר לאכול חמץ עד שליש היום. ויש אומרים עד ב' שעות קודם חצות.
ב. ישראל שהיה בידו חמצו של ישראל אחר בפקדון
יעכבנו עד שעה חמישית ואם לא בא בעליו ימכרנו לנכרי ואם לא מכרו חייב לבערו בזמן איסורו
אפילו אם אינו חייב באחריותו.
ג. אם קנו שום דבר בחמץ אחר שש שעות מותר
מפני שחמץ אינו תופס דמיו.
סימן תמד - דין ערב פסח שחל להיות בשבת.
ובו ח' סעיפים.
א. י''ד שחל להיות בשבת בודקין ליל שלשה
עשר ומבערים הכל לפני השבת ומשיירין מזון שתי סעודות לצורך השבת דסעודה שלישית זמנה
אחר המנחה ואז אינו יכול לעשותה לא במצה ולא בחמץ אלא במצה עשירה וצריך לעשותה קודם
שעה עשירית.
הגה. ובמדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה
עשירה כדלקמן סימן תס''ב סעיף ד' בהג''ה, יקיים סעודה שלישית במיני פירות או בבשר ודגים
כדלעיל סימן רצ''א סעיף ה' בהג''ה.
ב. טוב לבער בערב שבת קודם חצות כדי שלא
יבואו לטעות בשאר שנים לבער אחר חצות.
ג. אין מבשלין לשבת זה דייסא וכיוצא בזה
ואין עושין בו פת הצנומה בקערה.
הגה. ואם עבר ובשל והמאכל דבוק בקדירה ואי
אפשר לקנחו יש להדיחו מעט להעביר החמץ.
ד. אחר שאכל בשבת זה סעודת שחרית ינער המפה
שאכלו בה ויקנח הקערות באצבעו ויטמנם מן העין עם שאר כלי החמץ ואם נשאר פת יכול ליתנו
לנכרי על מנת שלא לצאת בו לרשות הרבים דרך הערמה ודבר מועט.
ה. אם נשאר חמץ אחר שאכלו מבטלו וכופה עליו
כלי עד מוצאי יום טוב ומבערו.
ו. אף על פי שלא ישאר החמץ בבית אחר סעודת
שחרית צריך לבטל החמץ כדרך שהוא מבטל בשאר שנים.
ז. ההולך ביום ארבעה עשר לדבר מצוה כגון
למול את בנו או לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בביתו אם יכול לחזור
לביתו ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבער ואם לאו יבטלנו בלבו ואם היה הולך להציל מן
הנהר ומן הדליקה ומהמפולת ומיד העכו''ם יבטלו בלבו ולא יחזור אפילו יש שהות ואם יצא
לצורך עצמו יחזור מיד עד כמה הוא חוזר עד כביצה פחות מכאן מבטלו בלבו ודיו.
ח. היתה לו עיסה בביתו והוא טרוד במקום אחר
וירא שמא תחמיץ מבטלה בלבו קודם שתחמיץ אבל אם החמיצה אין הביטול מועיל אם הוא אחר
זמן איסורו.
סימן תמה - דין ביעור חמץ. ובו ג' סעיפים.
א. כיצד ביעור חמץ שורפו או פוררו וזורה
לרוח או זורקו לים ואם היה החמץ קשה ואין הים מחתכו במהרה הרי זה מפררו ואחר כך זורקו
לים.
הגה. והמנהג לשורפו וטוב לשורפו ביום דומיא
דנותר שהיה נשרף ביום אך אם רוצה לשורפו מיד אחר הבדיקה כדי שלא יגררנו חולדה הרשות
בידו.
ב. ואם נתנו לנכרי קודם שעה ששית אינו צריך
לבער ואם שרפו קודם שעה ששית הרי זה מותר ליהנות בפחמין שלו בתוך הפסח אבל אם שרפו
משעה ששית ולמעלה הואיל והוא אסור בהנאה הרי זה לא יסיק בו תנור וכיריים ולא יבשל ואם
בישל או אפה אותה הפת ואותו התבשיל אסורים בהנאה וכן הפחמין שלו אסורים בהנאה הואיל
ושרפו אחר שנאסר בהנאה.
ג. קודם זמן איסורו יכול להשליכו במקום שהעורבים
מצויים שם ואם מצאו אחר זמן איסורו שלא אכלוהו העורבים אף על פי שהמקום הפקר לא יניחנו
שם אלא יבערנו..
סימן תמו - דין מי שמוצא חמץ בתוך המועד.
ובו ד' סעיפים.
א. המוצא חמץ בביתו אם הוא בחול המועד יוציאנו
ויבערנו מיד ואם הוא יום טוב יכפה עליו כלי עד הלילה ואז יבערנו,.
ב. יש מי שאומר דיום טוב שני דינו כחול המועד
לענין זה.
ג. גגו של נכרי שהיה סמוך לגגו של ישראל
ונתגלגל החמץ מגגו של נכרי לגגו של ישראל הרי זה דוחפו בקנה ואם היה בשבת או ביום טוב
כופה עליו כלי.
ד. מצא פת בפסח בביתו ואינו יודע אם הוא
חמץ או מצה מותר אפילו באכילה דאזלינן בתר בתרא ואם הוא מעופש הרבה שאי אפשר לו להתעפש
כל כך משנכנס הפסח אז ודאי הוא חמץ ואם עברו מימי הפסח שנוכל לתלות שנתעפש משנכנס הפסח
עד עתה אם אנו נוהגים לאפות בפסח פת חם בכל יום תולין להקל אפילו הוא מעופש הרבה שאנו
תולים לומר בכל יום אפה פת חם ונתנו עליו ולפיכך הרבה להתעפש.
סימן תמז - דיני תערובת חמץ בתוך הפסח. ובו
י''ב סעיפים.
א. חמץ בפסח אוסר תערובתו בין במינו בין
שלא במינו במשהו אפילו בהנאה.
הגה. וצריך לשרוף הכל ולא סגי בפדיון דמי
החמץ ולמכור השאר. מיהו כלים שנתבשל בהם מותרים לאחר הפסח ואין צריכין שבירה או הגעלה.
ודין תערובתו כדין שאר תערובות אלא שמה שאוסר
בשאר תערובות פחוס מס' אוסר בחמץ במשהו אבל אם בשאר תערובות לא היה צריך ששים אלא קליפה
או נטילת מקום אף בחמץ כן שחם בחם בלא רוטב די בקליפה כשאר איסורים וכן אם נגע ככר
חמץ בככר מצה ושניהם חמין ואין שם דבר המפעפען לא אסר אלא מקום מגעו בלבד לפי שאינו
מבליע יותר.
הגה. ובדין ריחא מלתא לענין תבשיל שיש בו
חמץ עם שאר תבשילין יש מקילין במקום דהיה מותר בשאר איסורים ויש מחמירין דמשהו מיהא
איכא. ודוקא במקום ששייך בו ריחא אלא דבשאר אסורים לאו מילתא היא כמו שיתבאר ביורה
דעה סימן ק''ח בסייעתא דשמיא.
ב. חמץ שנתערב משש שעות עד הלילה אינו אוסר
במשהו אלא דינו כשאר איסורין.
ג. חטה שנמצאת בערב פסח בתרנגולת מבושלת
מותר לבטלה בס' אבל אם חממו התרנגולת בפסח בעוד שהחטה בתוכה חוזרת ליתן טעם בתוכה בפסח
והוי במשהו.
הגה. ומיהו בחימום כלי שני אין לחוש. ויש
מחמירין בכלי שני בפסח וטוב להחמיר אם היד סולדת בו דבלאו הכי לא מקרי כלי שני.
ד. אם נתערב החמץ קודם הפסח ונתבטל בס' אינו
חוזר וניעור בפסח לאסור במשהו ויש חולקים.
הגה. ונוהגין כסברא הראשונה בכל תערובת שהוא
לא בלח. ומיהו בדבר יבש שנתערב או שיש לחוש לתערובות כגון פת שנפל ליין אף על פי שנטלו
משם אסור בפסח דחיישינן שמא נשארו בו פירורין ונותנין טעם בפסח.
ה. בשר יבש וגבינה ודגים שנמלחו קודם הפסח
ולא נזהרו בהם מותר לאכלם בפסח מיהו דגים מלוחים השרוים במים בפסח בכלי חמץ יש להחמיר
ליזהר מהן מפני שהם בולעים בפסח מפליטת הכלים וחמץ בפסח במשהו.
הגה. ויש חולקין ומחמירין ובמדינות אלו המנהג
להחמיר לכתחלה שלא לאכול גבינות ודגים ובשר יבש אבל אם הדיחו הבשר ג' פעמים קודם פסח
נוהגין לאכלו ובכרכשות אין מועיל הדחה לפיכך אין להשרות הטבחות היבשות ובדיעבד אין
להחמיר באלו אבל בשומן מהותך בכלי חמץ אסור מדינא אם לא היו נזהרין בשעת עשייתו מחמץ
ושלא התיכו אותו בכלי חמץ שהם בני יומן. וכן כל דבר שמבשלים בכלי חמץ כגון יין מבושל
או מרקחת וכדומה אסור בפסח אבל ביום טוב האחרון יש להקל בו והוא הדין אם נתערב משהו
מדברים אלו תוך המאכל שאין להחמיר לאסור התערובת כן נראה לי. יש מחמירין להסתפק מחומץ
יין שמסתפקין ממנו כל השנה דחיישינן שמא נתנו בו מן הנשאר מן הסעודה ולפעמים יש בו
פירורי לחם. ובמקומות אלו שאין חומץ יין מצוי לא ראיתי מחמירין בזה. עוד יש מחמירין
לכתחילה שלא למלאות מן יין וחומץ יין תוך ל' לפסח בכלי חמץ ואם מלאוהו תוך שלשים נוהגין
שלא לשתותו בפסח והמיקל לא הפסיד כל שכן במקום שאין יין וחומץ מצוי כן נראה לי. חבית
יין שדבקו נסריו בבצק אם הוא תוך שני חדשים קודם פסח עדיין רך הוא ונותן טעם בפסח ואסור
לשתותו ואם נתנוהו קודם לכן כבר נתייבש ואינו נותן טעם בפסח ושרי. מיהו אם יש כזית
בצק במקום אחד חייב לבערו אף על פי שעשוי לחזק כדלעיל סימן תמ''ב סעיף ז'.
ו. מלח ששמו במדוכה מותר למלוח בו בשר בפסח.
ז. בוסר שדכין קודם פסח במדוכות מחומצות
מותר לאכלו בפסח.
הגה. משום דאינו מפליט בצונן ואפילו אם נעשה
בפסח אינו אוסר אם היה הכלי נקי אבל אם חתכו בסכין של חמץ תוך הפסח יש להחמיר דסתם
סכין אינו נקי ויש לחוש לחמץ הדבוק עליו. אבל אם נתערב אותו דבר בתבשיל אין לחוש להחמיר
ולאסור מספק כן נראה לי.
ח. זיתים שנזהרו לחתכם בסכין חדשה אפילו
לא נזהרו לכבשם בקדירה חדשה אם אינה בת יומא מותרת לכולי עלמא.
ט. יבש ביבש אף על גב דבשאר איסורים חד בתרי
בטיל חמץ במצה אפילו באלף לא בטיל ויש אומרים דחמץ שוה לשאר איסורין בזה.
י. נותן טעם לפגם מותר גם בפסח.
הגה. ויש מחמירין וכן נוהגין באלו המדינות
ובמקום שיש מנהג להחמיר אפילו משהו ונותן טעם לפגם אסור.
יא. בין חמץ שנתערב קודם פסח ועבר עליו הפסח
בין שנתערב בפסח ועבר עליו כל הפסח בין שעבר הפסח על החמץ ונתערב לאחר הפסח בטל בששים..
יב. חמץ נוקשה אפילו בעיניה אינו אסור בהנאה
אחר הפסח והפדיאו''ש חמץ גמור הן ואסורים בהנאה אחר הפסח.
הגה. יש נמנעין לשחוק על השלחן עם קלפים
הנקראים קרטי''ן בפסח דחוששין שמא יפול מחמץ נוקשה שבהן לתוך מאכל.
סימן תמח - דין חמץ שעבר עליו הפסח. ובו
ז' סעיפים.
א. חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר אפילו
באכילה.
ב. אם נכרי מביא לישראל דורון חמץ ביום אחרון
של פסח לא יקבלנו הישראל וגם לא יהא ניכר מתוך מעשיו שחפץ בו וטוב שיאמר שאינו רוצה
שיקנה לו רשותו.
ג. חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה
אפילו הניחו שוגג או אנוס ואם מכרו או נתנו לנכרי שמחוץ לבית קודם הפסח אף על פי שהישראל
מכירו לאינו יהודי ויודע בו שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ויחזור ויתננו
לו מותר ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה בלי שום תנאי או שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט
אבל מתנה על מנת להחזיר לא מהני.
ד. רשאי ישראל לומר לנכרי בשעה חמישית או
קודם עד שאתה לוקח חמץ במנה קח במאתים שמא אצטרך ואקחנו ממך אחר הפסח אבל לא ימכור
לו ולא יתן לו על תנאי ואם עשה כן הרי זה עובר בבל יראה ובל ימצא.
ה. חמץ שנמצא בבית ישראל אחר הפסח אסור אף
על פי שביטלו.
ו. אסור להאכיל חמצו בפסח אפילו לבהמת אחרים
או של הפקר.
ז. אסור ליתן בהמתו לנכרי להאכילה בימי הפסח
אם הוא יודע שמאכיל אותה פסולת שעורים שהוא חמץ.
סימן תמט - דין חמץ שנמצא בחנות ישראל, והפועלים
אינם יהודים, או בהיפוך. ובו סעיף אחד.
א. חנות של ישראל ומלאי של ישראל ופועלים
הנכנסים לשם נכרים חמץ שנמצא שם אחר הפסח אסור בהנאה חנות של נכרי ומלאי של נכרי ופועלים
הנכנסים לשם ישראל חמץ שנמצא שם מותר אפילו באכילה כך היא גירסת רש''י ורבינו האי אבל
רבינו חננאל גורס בהיפך.
