שלחן ערוך הלכות ברכות השחר סימן מו-נה

* חפש מילה הקשורה להלכה שהינך מחפש או מספר סימן
 על ידי הקשת F3  או  CTRL F *

שלחן ערוך הלכות ברכות השחר

סימן מו - דיני ברכת השחר. ובו ט' סעיפים.

א. כשיעור משנתו יאמר אלהי נשמה כשישמע קול התרנגול יברך הנותן לשכוי בינה. כשלובש יברך מלביש ערומים. כשיניח ידיו על עיניו יברך פוקח עורים. כשישב יברך מתיר אסורים. כשזוקף יברך זוקף כפופים. כשיניח רגליו בארץ יברך רוקע הארץ על המים. כשנועל מנעליו יברך שעשה לי כל צרכי. כשהולך יברך המכין מצעדי גבר כשחוגר חגורו יברך אוזר ישראל בגבורה.

הגה. או לובש האבנט המפסיק בין לבו לערוה.

כשמשים כובע או מצנפת בראשו יברך עוטר ישראל בתפארה. כשיטול ידיו יברך על נטילת ידים. כשירחץ פניו יברך המעביר שינה מעיני וכו'. ויהי רצון וכו' עד ברוך אתה ה' גומל חסדים טובים לעמו ישראל. אין לענות אמן אחר המעביר שינה מעיני עד שיחתום הגומל חסדים טובים לעמו ישראל שהכל ברכה אחת היא.

ב. עכשיו מפני שאין הידים נקיות וגם מפני עמי ארצות שאינם יודעים אותם נהגו לסדרם בבית הכנסת ועונין אמן אחריהם ויוצאים ידי חובתן.

ג. חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות.

ד. צריך לברך בכל יום שלא עשני עובד כוכבים שלא עשני עבד שלא עשני אשה.

הגה. ואפילו גר היה יכול לברך כך אבל לא יאמר שלא עשני גוי, שהרי היה גוי מתחלה (אבודרהם).

והנשים מברכות שעשני כרצונו.

ה. אם קדם וברך זוקף כפופים קודם שברך מתיר אסורים לא יברכנה.

ו. יש נוהגין לברך הנותן ליעף כח ואין דבריהם נראין.

הגה. אך המנהג פשוט בבני האשכנזים לאומרה.

ז. יש נוהגים לברך ברכות אחרות נוספות על אלו וטעות הוא בידם.

ח. כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן כגון שלא שמע קול תרנגול או שלא הלך או לא לבש או לא חגר אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם.

הגה. ויש אומרים דאפילו לא נתחייב בהן מברך אותן דאין הברכה דוקא על עצמו אלא מברכין שהקב''ה ברא צרכי העולם וכן המנהג ואין לשנות (טור ותוספות והרא''ש פרק הרואה והר''ן פרק קמא דפסחים וכל בו).

ט. לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה אף על פי שהוא אומרם דרך תחנונים ויש אומרים שאין לחוש כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים ונכון לחוש לסברא ראשונה.

הגה. אבל המנהג כסברא אחרונה שהרי בימי הסליחות מתפללים הסליחות ואחר כך מברכין על התורה עם סדר שאר הברכות וכן בכל יום כשנכנסין לבית הכנסת אומרים כמה פסוקים ותחנונים ואחר כך מברכין על התורה ונהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר ואין לשנות (כן משמע בתוספות ומרדכי פרק קמא דברכות). וטוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל וגו' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי לפעמים שוהין עם קריאת שמע לקרותה שלא בזמנה ויוצא בזה.

סימן מז - דיני ברכת התורה. ובו י''ד סעיפים.

א. ברכת התורה צריך ליזהר בה מאד.

ב. צריך לברך בין למקרא בין למשנה בין לגמרא.

הגה. בין למדרש.

ג. הכותב בדברי תורה אף על פי שאינו קורא צריך לברך.

ד. המהרהר בדברי תורה אינו צריך לברך. והוא הדין דיכול לפסוק דין בלא נתינת טעם לדבריו (ר''ן פרק קמא דשבת ופרק כל הצלמים כתב דהוי כהרהור).

ה. ברכות התורה אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה והערב נא וכו' ואשר בחר בנו.

ו. אומר והערב עם וי''ו.

הגה. ויש אומרים בלא וי''ו וכן נהגו (רמב''ם פרק ז' מהלכות תפלה ורשב''א בשם המאור ואבודרהם). אבל יותר טוב לומר בוי''ו.

ז. ברכת אהבת עולם פוטרת ברכת התורה אם למד מיד בלי הפסק.

ח. ויש להסתפק אי סגי בקורא קריאת שמע סמוך לה מיד בלי הפסק ולכן יש ליזהר לברך ברכת התורה קודם אהבת עולם.

ט. יש אומרים שאם הפסיק בין ברכת התורה ללמודו אין בכך כלום והנכון שלא להפסיק ביניהם וכן נהגו לומר פרשת ברכת כהנים סמוך לברכת התורה.

י. אם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו כיון שדעתו לחזור ללמוד לא הוי הפסק והוא הדין לשינה ומרחץ ובית הכסא דלא הוי הפסק.

יא. שינת קבע ביום על מטתו הוי הפסק ויש אומרים דלא הוי הפסק וכן נהגו.

יב. אף אם למד בלילה הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן.

יג. המשכים קודם אור היום ללמוד מברך ברכת התורה ואינו צריך לחזור ולברך כשילך לבית הכנסת המשכים קודם אור היום מברך כל סדר הברכות חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה ופרשת התמיד. שימתין מלאומרה עד שיאור היום.

הגה. ולכתחילה יטול ידיו קודם שיברך ללמוד ואם לא היה לו מים יכול ללמוד ולברך בלא נטילה כמו בשאר ברכות שמברך קודם נטילה כדלעיל סימן מ''ו.

יד. נשים מברכות ברכת התורה.

סימן מח - אומרים פרשת התמיד, ופסוקי קרבן שבת אומרים אצל פרשת התמיד. ובו סעיף אחד.

הגה. ואומרים פרשת התמיד ויש אומרים סדר המערכה ורבון העולמים אתה צויתנו וכו' ואם אי אפשר לאומרו בצבור יכול לאומרו בביתו ולחזור פרשת התמיד לבד עם הצבור ויכוין בפעם השניה כקורא בתורה. ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקורין בתורה דוגמת התורה שנתנה ברתת וכן בשעה שמתפללים על שם כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (אבודרהם).

א. בשבת אומרים אצל פרשת התמיד פסוקי מוסף דשבת אבל לא בראש חודש ויום טוב מפני שקורין בתורה בפסוקי מוסף.

הגה. ויש אומרים שמזכירין גם מוסף ראש חודש וכן נוהגין כדי לפרסם שהוא ראש חודש וכן הוא לקמן סימן תכ''א.

סימן מט - שיכול לומר קריאת שמע בעל פה. ובו סעיף אחד.

א. אף על גב דקיימא לן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה כל דבר שרגיל ושגור בפי הכל כגון קריאת שמע וברכת כהנים ופרשת התמיד וכיוצא בהן מותר.

סימן נ - טעם למה אומרים משנת איזהו מקומן. ובו סעיף אחד.

א. קבעו לשנות אחר פרשת התמיד פרק איזהו מקומן וברייתא דר' ישמעאל כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום מקרא משנה וגמרא דברייתא דר' ישמעאל הוי במקום גמרא שהמדרש כגמרא.

סימן נא - דיני תפלה מן ברוך שאמר עד ישתבח. ובו ט' סעיפים.

א. אומרים ברוך שאמר קודם פסוקי דזמרה וישתבח לאחריהם.

ב. אם סיים ברוך שאמר קודם שסיים החזן עונה אחריו אמן.

ג. אחר ישתבח יכול לענות אמן אחר ברכת עצמו (ועיין לקמן סימן רט''ו).

ד. צריך ליזהר מלהפסיק בדבור משיתחיל ברוך שאמר עד סוף שמונה עשרה. (ואפילו לצורך מצוה אין לדבר בין ברוך שאמר לישתבח) (בית יוסף בשם כל בו) (ועיין לקמן סימן נ''ג נ''ד).

ה. בין המזמורים האלו שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם ובאמצע המזמור שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד.

ו. צריך להפסיק בין אלילים ובין וה' שמים עשה.

ז. צריך לכוין בפסוק פותח את ידך ואם לא כיון צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת.

הגה. ואומרים פסוק ואנחנו נברך יה אחר תהלה לדוד (טור וכל בו), וכופלין פסוק כל הנשמה תהלל יה לפי שהוא סוף פסוקי דזמרה , וכן פסוק ה' ימלוך לעולם ועד (אבודרהם). כשמגיע לועתה ה' אלהינו מודים אנחנו לך או לפסוק וכל קומה לפניך תשתחוה אין לשחות ולהשתחות שם כדלקמן סימן קי''ג (הר''י סוף פרק אין עומדין ורבינו ירוחם נתיב א'). ונהגו לעמוד כשאומרים ברוך שאמר ויברך דויד וישתבח.

ח. אין אומרים הזמירות במרוצה כי אם בנחת.

ט. מזמור לתודה יש לאומרה בנגינה שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה.

הגה. ואין אומרים מזמור לתודה בשבת ויום טוב או בימי פסח שאין תודה קריבה בהם משום חמץ ולא בערב פסח ועיין לקמן סימן תכ''ט ולא בערב יום כפור ועיין לקמן סימן תר''ד וכן נהגו במדינות אלו (מנהגים).

סימן נב - דין מי ששהה לבוא לבית הכנסת עד ישתבח. ובו סעיף אחד.

א. אם בא לבית הכנסת ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרה אומר ברוך שאמר עד מהולל בתשבחות ואחר כך תהלה לדוד עד מעתה ועד עולם הללויה. ואחר כך הללו את ה' מן השמים עד לבני ישראל עם קרובו הללויה. ואחר כך הללו אל בקדשו עד כל הנשמה תהלל יה.

הגה. ואם יש לו שהות יותר יאמר הודו לה' קראו עד והוא רחום וידלג עד והוא רחום שקודם אשרי כי בנתיים אינו רק פסוקים מלוקטים.

ואחר כך ישתבח ואחר כך יוצר וקריאת שמע וברכותיה ויתפלל עם הצבור ואם אין שהות כל כך ידלג גם מזמור הללו את ה' מן השמים.

הגה. אם עוד אין שהות לא יאמר רק ברוך שאמר ותהלה לדוד וישתבח.

ואם כבר התחילו הצבור יוצר ואין שהות לומר פסוקי דזמרה אפילו בדילוג יקרא קריאת שמע וברכותיה עם הציבור ויתפלל עמהם ואחר כך יקרא כל פסוקי דזמרה בלא ברכה שלפניהם ולא של אחריהם.

הגה. ומכל מקום יאמר כל הברכות שמחוייב לברך בבוקר.

סימן נג - דין הראוי לירד לפני התיבה. ובו כ''ו סעיפים.

א. אומר שליח ציבור ישתבח מעומד.

ב. אין לומר ישתבח אלא אם כן אמר ברוך שאמר וקצת פסוקי דזמרה.

ג. אין לברך על עטיפת ציצית בין פסוקי דזמרה לישתבח אלא בין ישתבח ליוצר.

הגה. מיהו השליח ציבור אם לא היה לו טלית תחלה יתעטף בציצית קודם שיתחיל ישתבח כדי שיאמר הקדיש מיד אחר ישתבח ולא יפסיק (כל בו סימן ה'). וכן אם אין מנין בבית הכנסת ימתין השליח ציבור עם ישתבח וישתוק עד שיבא מנין ויאמר ישתבח וקדיש.

ד. שליח ציבור צריך שיהיה הגון ואיזהו הגון שיהא ריקן מעבירות ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו ושיהיה עניו ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ורגיל לקרות תורה נביאים וכתובים.

ה. אם אין מוצאין מי שיהיה בו כל המדות האלו יבחרו הטוב שבצבור בחכמה ובמעשים טובים.

הגה. ואם היה כאן עם הארץ זקן וקולו נעים והעם חפצים בו ובן י''ג שנה המבין מה שאומר ואין קולו נעים הקטן הוא קודם (מרדכי סוף פרק קמא דחולין). מי שעבר עבירה בשוגג כגון שהרג הנפש בשגגה וחזר בתשובה מותר להיות שליח ציבור אבל אם עשה במזיד לא דמכל מקום יצא עליו שם רע קודם התשובה (תשובת אור זרוע בהלכות ברכות).

ו. אין ממנין אלא מי שנתמלא זקנו מפני כבוד הציבור אבל באקראי משהביא שתי שערות יוכל לירד לפני התיבה ובלבד שלא יתמנה מפי הצבור או מפי שליח ציבור הממנה אותו להקל מעליו להתפלל בעדו לעתים ידועים.

ז. אם אין שם מי שיודע להיות שליח ציבור כי אם בן י''ג ויום אחד, מוטב שיהא הוא שליח ציבור משיבטלו מלשמוע קדושה וקדיש.

ח. מי שאינו בעל זקן כל שניכר בו שהגיע לכלל שנים שראוי להתמלאות זקנו נתמלא זקנו קרינן ביה הילכך בן כ' שנה אף על פי שאין לו זקן ממנין אותו.

הגה. וכן אם היה לו זקן אפילו מעט קרינן ביה נתמלא זקנו אם הוא מבן י''ח ולמעלה (בית יוסף בשם מסכת סופרים פרק י''ד ונימוקי יוסף פרק הקורא עומד).

ט. סריס יש אומרים שמותר למנותו אם הוא בן עשרים.

י. יש ללמוד זכות על מקומות שנוהגים שהקטנים יורדין לפני התיבה להתפלל תפלת ערבית במוצאי שבתות.

הגה. ובמקומות שלא נהגו כן אין לקטן לעבור לפני התיבה אפילו בתפלת ערבית אפילו הגיע לכלל י''ג שנים ביום השבת אין להתפלל ערבית של שבת דהרי עדיין אין לו י''ג שנה.

יא. שליח ציבור שמאריך בתפלתו כדי שישמעו קולו ערב אם הוא מחמת ששמח בלבו על שנותן הודאה להשם יתברך בנעימה תבא עליו ברכה והוא שיתפלל בכובד ראש ועומד באימה וביראה אבל אם מכוין להשמיע קולו ושמח בקולו הרי זה מגונה ומכל מקום כל שמאריך בתפלתו לא טוב עושה מפני טורח הצבור.

יב. אין ממנין מי שקורא לאלפי''ן עייני''ן ולעייני''ן אלפי''ן.

יג. פוחח והוא מי שבגדו קרוע וזרועותיו מגולים לא ירד לפני התיבה.

יד. סומא יורד לפני התיבה ובלבד שלא יקרא בתורה משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה.

טו. שליח ציבור קבוע יורד לפני התיבה מעצמו ולא ימתין שיאמרו לו.

טז. מי שאינו שליח ציבור קבוע צריך לסרב מעט קודם שירד לפני התיבה ולא יותר מדאי אלא פעם ראשונה מסרב וכשיאמרו לו פעם שניה מכין עצמו כמו שרוצה לעמוד ובפעם שלישית יעמוד ואם האומר לו שירד הוא אדם גדול אינו מסרב לו כלל.

יז. אם טעה שליח ציבור וצריכין להעמיד אחר תחתיו אותו שמעמידין תחתיו לא יסרב.

יח. האומר איני יורד לפני התיבה מפני שבגדי צבועין או מפני שברגלי סנדל לא ירד באותה תפלה כלל מפני שדרך האפיקורסין להקפיד בכך וחיישינן שמא אפיקורסות נזרקה בו.

(הגה. ואפילו אם נותן אמתלא לדבריו לא מהני) (בית יוסף בשם ר' יהונתן).

יט. יש מונעים גר מלהיות שליח ציבור ונדחו דבריהם אפילו יחיד יכול לעכב ולומר איני רוצה שפלוני יהיה חזן אם לא שכבר הסכים עליו מתחלה.

הגה. ודוקא שיהיה לאותו יחיד טעם הגון על פי טובי העיר אבל בלאו הכי אין היחיד יכול למחות בשליח ציבור (מהרי''ו סימן ס'). ואם הוא שונאו יכול למחות בו קודם שהסכים עליו (מהר''ם פדואה סימן ק''ד ומהרי''ק שורש מ''ד). ומי שהוא שונא לשליח ציבור לא יעלה לספר תורה כשקורא התוכחה (אור זרוע).

כ. אם אחד רוצה לומר תפלה בשביל אביו ואחד רוצה לומר בשביל אחר מי שירצה הקהל שיאמר התפלה הוא יאמר.

כא. אין למנות שליח ציבור על פי שר עובד גלולים אף שרוב הצבור חפצים בו.

כב. שליח צבור בשכר עדיף טפי מבנדבה.

הגה. ואין לאדם להתפלל בלא רצון הקהל. וכל מי שמתפלל בחזקה ודרך אלמות אין עונין אמן אחר ברכותיו (בנימין זאב סימן קס''ג ואגודה פרק כיצד מברכין).

כג. שכר שליח ציבור פורעים מקופת הקהל אף על פי שהשליח ציבור מוציא הדל כעשיר מכל מקום אין יד העני משגת כעשיר.

הגה. ויש אומרים שגובין חצי לפי ממון וחצי לפי הנפשות וכן הוא מנהג הקהלות (מהר''ם פדואה מ''ד).

כד. צבור שצריכין לשכור רב ושליח ציבור ואין בידם כדי שכר שניהם אם הוא רב מובהק וגדול בתורה ובקי בהוראה הוא קודם ואם לאו שליח ציבור קודם.

כה. אין מסלקין חזן מאומנתו אלא אם כן נמצא בו פסול.

הגה. ואין מסלקין אותו משום רנון בעלמא כגון שיצא עליו שם שנתפס עם הכותית או שמסר אדם. אבל אם באו עליו עדים בזה וכיוצא בזה מעבירין אותו. ושליח ציבור שהוא שוחט ובודק לא יתפלל בבגדים הצואין ומסריחין. ואם אינו רוצה להחליף בגדיו בשעת התפלה ולהתפלל מעבירין אותו. ושליח ציבור המנבל פיו או שמרנן בשירי עגבים ממחין בידו שלא לעשות כן ואם אינו שומע מעבירין אותו (כל בו דף קנ''ה ע''ד). שליח ציבור שהזקין ורוצה למנות בנו לסייעו לפרקים אף על פי שאין קול בנו ערב כקולו אם ממלא מקומו בשאר דברים בנו קודם לכל אדם ואין הצבור יכולין למחות בידו (תשובת רשב''א סימן ש').

כו. קהל שנהגו למנות אנשים על צרכי הצבור לזמן ובהגיע הזמן יצאו אלו ויכנסו אחרים תחתיהם בין לחזן בין לקופה של צדקה בין לשאר מנויים הצריכין לצבור בין שנוטלים עליהם שכר בין שאינם נוטלים אפילו לא קבעו להם זמן סתמם כפירושן מאחר שנהגו כך.

הגה. יש מי שכתב דשליח צבור יתפלל מתוך ספר המיוחד לצבור דודאי נכתב לשמו (מהרי''ל בשם רוקח).

סימן נד - דינים השייכים לישתבח. ובו ג' סעיפים.

א. ישתבח אינה פותחת בברוך לפי שהיא סמוכה לברוך שאמר ששתיהן נתקנו על פסוקי דזמרה זו לפניהם וזו לאחריהם.

ב. אין לענות אמן אחר מלך מהולל בתשבחות אלא אחר חי העולמים ששם הוא סיום הברכה.

ג. המספר בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה ויש מי שאומר שלצרכי צבור או לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה מותר להפסיק.

הגה. ומזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה או לקבול בבית הכנסת שיעשה לו דין בין ישתבח ליוצר דכל זה מיקרי לצורך מצוה ולאחר כך כשחוזרין להתפלל יאמר השליח ציבור מקצת פסוקי דזמרה ויאמר קדיש עליהם כי לעולם אין אומרים קדיש בלא תהלה שלפניו ולכן מתחילין ערבית בלא קדיש. וכן מי שלא היה לו ציצית או תפילין והביאו לו בין ישתבח לקדיש יכול להניחם ולברך עליהם אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר (אור זרוע פרק תפלת השחר) וכל שכן שלא יפסיק לאחר שאמר השליח ציבור ברכו קודם שמתחילין ברכת יוצר (בית יוסף סוף סימן נ''ו בשם המנהיג ועיין לקמן סוף סימן נ''ז).

סימן נה - דיני קדיש. ובו כ''ב סעיפים.

א. אומרים קדיש ואין אומרים אותו בפחות מי' זכרים בני חורין גדולים שהביאו ב' שערות והוא הדין לקדושה וברכו שאין נאמרין בפחות מעשרה.

ב. אם התחיל לומר קדיש או קדושה בעשרה ויצאו מקצתן גומרים אותו הקדיש או אותה הקדושה שהתחיל והוא שנשתיירו רובן.

הגה. ומכל מקום עבירה היא לצאת ועליהם נאמר ועוזבי ה' יכלו (ירושלמי). אבל אם נשארו י' מותר לצאת (מרדכי פרק בתרא דמגילה).

ג. אם התחיל באבות ויצאו מקצתן גומר אפילו קדושה.

הגה. ואם יצאו מקצתן לאחר שהתחילו להתפלל יוצר לא יתחיל השליח ציבור להתפלל התפלה בקול רם דכבר נשלם תפלת יוצר ואם יצאו לאחר שהתחיל בקול רם וקדושה יכולים להשלים כל סדר קדושה ולומר הקדיש שלם שלאחריה דשייך לתפלה שהרי אומר תתקבל צלותהון וכו' אבל אין קורין בתורה דזהו ענין אחר. ותפלת ערבית וקדיש שלאחריו לא שייך לקריאת שמע וברכותיה (ר''ן פרק הקורא את המגילה שבולי הלקט ותרומת הדשן סימן ט''ו).

ד. יש מתירין לומר דבר שבקדושה בתשעה וצירוף קטן שהוא יותר מבן שש ויודע למי מתפללין ולא נראין דבריהם לגדולי הפוסקים והוא הדין דעבד ואשה אין מצטרפין.

הגה. ואפילו על ידי חומש שבידו אין לצרפו מיהו יש נוהגין להקל בשעת הדחק (הרא''ש ומרדכי והגהות מיימוני פרק ט' מהלכות תפלה).

ה. אם לא הביא שתי שערות אפילו הוא גדול בשנים דינו כקטן עד שיצאו רוב שנותיו שאז יתברר שהוא סריס ואם נראו לו סימני סריס קודם לכן דינו כגדול.

הגה. ומיהו אין מדקדקין בשערות אלא כל שהגיע לכלל שנותיו מחזקינן אותו כגדול ואומרים לענין זה מסתמא הביא שתי שערות (מהרי''ק שורש מ''ט).

ו. ואם התחיל אחד מהעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם או שהוא ישן אפילו הכי מצטרף עמהם.

ז. כשאחד מתפלל לבדו נכון שהאחרים ימתינו מלומר קדיש עד שיגמור כדי שיזכה גם הוא.

ח. חרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר הן כפקחין ומצטרפים אבל מי שאינו שומע ואינו מדבר הרי הוא כשוטה וקטן.

ט. לעולם הוא קטן עד שיביא ב' שערות אחר שיהיה בן י''ג ויום אחד ושנת העיבור בת י''ג חדש.

י. אם נער אחד נולד בכ''ט לאדר ראשון משנה מעוברת ונער אחד נולד באדר שני באחד בו ושנת י''ג אינה מעוברת אותו שנולד בכ''ט לאדר הראשון צריך להמתין עד כ''ט לאדר בשנת י''ג להיות בן י''ג שנה ואותו שנולד אחריו באחד באדר השני יהיה בן י''ג שנה כיון שהגיע אחד באדר של שנת י''ג.

הגה. ומי שנולד באדר ונעשה בר מצוה בשנת העיבור אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני (תשובת מהר''י מינץ סימן ט''ו).

יא. עבריין שעבר על גזירת הצבור או שעבר עבירה אם לא נידוהו נמנה למנין עשרה.

יב. מנודה אין מצרפין אותו לכל דבר שצריך עשרה אבל מותר להתפלל בבית הכנסת שהוא שם אלא אם כן פירשו להחמיר עליו בכך.

יג. צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח צבור עמהם והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ דהיינו כשסוגר הדלת ממקום פנימית של עובי הדלת ולחוץ כלחוץ.

יד. מי שעומד אחורי בית הכנסת וביניהם חלון אפילו גבוה כמה קומות אפילו אינו רחב ארבע ומראה להם פניו משם מצטרף עמהם לעשרה.

הגה. גגין ועליות אינן בכלל בית והעומד עליהם אינו מצטרף (רי''ו נ''ג ח''ז).

טו. אם מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ ושליח צבור תוך הפתח הוא מצרפן.

טז. חצר קטנה שנפרצה במילואה לגדולה דהיינו שנפרצה קטנה במקום חיבורה לגדולה ונפל כל אותו כותל שהיה מפסיק ביניהם ובגדולה נשארה משארית כותל זה שנפל פסים (פירוש מעט כותל ישר ושוה) מכאן ומכאן הגדולה כמופלגת מן הקטנה ואין הקטנה מופלגת מן הגדולה אלא הרי היא כקרן זוית שלה לפיכך אם תשעה בגדולה ואחד בקטנה מצטרפים שהקטנה נגררת אחר הגדולה והרי היא כאילו היא בתוך הגדולה כיון שהרוב בגדולה אבל אם היו תשעה בקטנה ואחד בגדולה או חמשה בזו וחמשה בזו אין מצטרפין.

יז. היה שליח צבור בקטנה וצבור בגדולה מוציאן ידי חובתן שהוא נגרר אחריהם אבל אם היה שליח ציבור בגדולה וצבור בקטנה אינו מוציאן ידי חובתן שאין הרוב נגרר אחר היחיד.

יח. אם קצת העשרה בבית הכנסת וקצתם בעזרה אינם מצטרפים.

יט. שליח ציבור בתיבה ותשעה בבית הכנסת מצטרפין אף על פי שהיא גבוה י' ורחבה ד' ויש לה מחיצות גבוהות י' מפני שהיא בטלה לגבי בית הכנסת ויש מי שכתב דהני מילי כשאין המחיצות מגיעות לתקרת הגג.

כ. היו עשרה במקום אחד ואומרים קדיש וקדושה אפילו מי שאינו עמהם יכול לענות ויש אומרים שצריך שלא יהא מפסיק דבר שאינו נקי או עבודת כוכבים.

כא. עיר שאין בה אלא עשרה ואחד מהם רוצה לצאת בימים הנוראים מחייבין אותו לישאר או להשכיר אחר במקומו ואם הם י''א ורוצים לצאת שנים ישכירו שניהם אחד בשותפות במקומם ושניהם יפרעו בשוה ואם אחד עני ואחד עשיר פורעים חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות ושכר החזן על היוצאים כעל הנשארים.

הגה. ואין חילוק בין אם רוצה לילך זמן ארוך קודם יום טוב או לא כל שלא יחזור ביום טוב (מהרי''ל סימן תכ''ז).

כב. לא היו כופין להשכיר להשלים מנין כי אם בימים הנוראים וכגון שאין חסרים כי אם אחד או שנים אלא אם כן מנהג קבוע ומפורסם בעיר לכוף להשכיר אפילו בחסרון ג' או ד' אם יש מנין מיושבי העיר כופין לשכור חזן.

הגה. וכן במקום שאין מנין תמיד בבית הכנסת כופין זה את זה בקנסות שיבאו תמיד מנין לבית הכנסת שלא יתבטל התמיד (תשובת ריב''ש סימן תקי''ח). ועיין לקמן ריש סימן ק''ן אם כופין זה את זה לבנות בית הכנסת.

סימן נו - דין עניית הקדיש על ידי הקהל. ובו ה' סעיפים.

א. יש לכוין בעניית הקדיש.

הגה. ולא יפסיק בין יהא שמיה רבא למברך (הגהות אשירי בשם אור זרוע כתב דלפירוש ראשון לא יפסיק בין שמיה לרבא ולפירוש ר''י אין להפסיק בין רבא למברך).

ולענות אותו בקול רם ולהשתדל לרוץ כדי לשמוע קדיש.

הגה. ויש לעמוד כשעונין קדיש וכל דבר שבקדושה. ומי שבא לבית הכנסת ושומע הקהל עונין קדיש עונה עמהם אף על פי שלא שמע שליח צבור שאמר יתגדל וכו' (הגהות חדשים במרדכי דברכות). וגם השליח ציבור צריך לומר יהא שמיה רבא וכשמתחיל יתגדל יש לומר ועתה יגדל נא כח וגו' זכור רחמיך וגו'.

ב. כששליח צבור אומר יתברך כל העם עונים אמן וכן כשאומר בריך הוא וכן כשאומר ואמרו אמן. ולא נהגו לומר אמן אחר יתברך ולא אחר בריך הוא. ולא יפסיק בין בריך הוא לעילא מכל ברכתא וכו'.

ג. העונים עד לעלמי עלמיא בלבד טועים הם כי אסור להפריד בין עלמיא ליתברך.

ד. כשאומר החזן יתגדל כורע וכן ביהא שמיה רבא וכן בבריך הוא וכן באמן.

ה. לאחר שסיים הקדיש פוסע ג' פסיעות ואחר כך אומר עושה שלום וכו'.

סימן נז - דין ברכו וענייתו. ובו ב' סעיפים.

א. אומר שליח צבור ברכו את ה' המבורך ועונים אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד וחוזר שליח ציבור ואומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ונהגו שהשליח ציבור מאריך בברכו והקהל אומרים יתברך וישתבח וכו' בעוד שהוא מאריך בברכו.

ב. מקום שנהגו לצעוק על חבריהם בין קדיש וברכו ליוצר אור או לדבר בצרכי רבים טועים הם. (ועיין לעיל סוף סימן נ''ד).