שלחן ערוך הלכות מקח וממכר סימן קפט-רד
סימן קפט - דין אין המקח נגמר בדברים. ובו
סעיף אחד.
א. אין המקח נגמר בדברים שהאומר לחבירו היאך
אתה נותן לי חפץ זה ואמר ליה בכך וכך ונתרצו שניהם ופסקו הדמים יכולים לחזור שניהם
אפילו היה הדבר בפני עדים ואמרו להם הוו עלינו עדים שמכר זה ושלקח זה הרי זה אינו כלום
עד שיגמר המקח כל דבר ודבר כראוי לו קרקע לפי קניינו ובעלי חיים לפי קניינם ומטלטלים
לפי קניינם ולאחר שנגמר המקח כל אחד לפי קניינו אין שום אחד מהם יכול לחזור בו אפילו
לא היו עדים בדבר.
הגה. ואפילו מחלו זה לזה אח"כ לא מהני
אלא צריכין לחזור ולהקנות זה לזה.
סימן קצ - דין קניית קרקע בכסף. ובו יח סעיפים.
א. קרקע נקנה באחד מארבע דברים בכסף בשטר
בחזקה ובקנין סודר.
הגה. וכדין המקח כך דין שכירות קרקע כל ימי
השכירות ועי' לקמן סוף סי' קצ"ה.
ב. בכסף כיצד מכר לו בית או שדה ונתן לו
כסף שוה פרוטה קנה ואין אחד מהם יכול לחזור בו ואפילו נתן לו הכסף ע"מ שיחזירהו
לו קנה.
ג. האומר לחבירו תן מנה לפלוני וקנה לך קרקע
שלי כיון שנתן קנה.
ד. י"א שהוא הדין לאומר לחבירו הילך
מנה ויהיה שדך מכור לפלוני כיון שקבל זה ממנו נקנה השדה לאותו פלוני.
הגה. והוא שאותו פלוני חפץ בזה כגון שעשאו
שליח או שאמר למוכר שדך קנוי לי במה שנתן לך פלוני.
ה. וכן י"א שה"ה לאומר לחבירו
תן מנה לפלוני ויהיה שדי מכור לו לאותו פלוני עצמו כיון שקבל פלוני המנה מזה נקנה לו
לאותו פלוני עצמו השדה.
ו. וכן י"א שה"ה לאומר לחבירו
הילך מנה ויהיה שדי מכור לך עצמך בו כיון שזכה במנה נקנה לו השדה והוא שיהיה אדם חשוב
שהמוכר נהנה במה שהוא מקבל ממנו מתנה.
הגה. ראובן שהיה חייב לשמעון מנה והגיע זמן
הפרעון ואמר שמעון לראובן אמכור לך קרקע במנה ונתרצה ראובן ונתן לו מנה לא יוכל שמעון
לומר מנה זו אני גובה בחובי רק הקרקע קנויה לראובן ואח"כ יגבה שמעון חובו.
ז. בד"א שקנה בכסף לבדו במקום שאין
דרך לכתוב שטר אבל במקום שדרכן לכתוב שטר לא קנה עד שיכתוב את השטר.
ח. התנה הלוקח ואמר אם ארצה אקנה בכסף ואם
ארצה אקנה בשטר ונתן הכסף על תנאי זה ה"ז קיים ואין המוכר יכול לחזור בו מפני
התנאי והלוקח יכול לחזור בו עד שיכתוב לו השטר וכן אם התנה המוכר בזה אז הדבר תלוי
בו.
ט. הקונה מחבירו קרקע ופסקו הדמים והניח
משכון עליהם לא קנה וכל הרוצה לחזור משניהם חוזר.
הגה. אבל אם אמר לו קנה בגוף המשכון כפי
מעותיך קנה ועי' לקמן סי' ר"ד סעיף ה' וסי' ר"ז סעיף י"ז.
י. המוכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מקצת
הדמים והיה יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים אפילו לא נשאר לו אלא זוז אחד לא קנה הלוקח
את כלו אע"פ שכתב השטר או החזיק חזר בו הלוקח יד המוכר על העליונה רצה אומר לו
הילך מעותיך או קנה מהקרקע כנגד המעות שנתת ונותן לו מהזיבורית שבה ואם חזר המוכר יד
הלוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי קרקע כנגד מעותי ונוטל מהיפה שבה
ואם לא היה יוצא ונכנס ותובע קנה הלוקח את כולה ואין אחד מהם יכול לחזור בו ושאר הדמים
עליו כשאר החובות
הגה. וכן אם זקף עליו הנשאר במלוה אע"פ
שיצא ונכנס אחר הדמים קנה וכל זה שנתן לו מקצת הדמים בתורת פרעון אבל לא נתן לו אלא
בערבון בעלמא אפילו לא נפיק ועייל אזוזי לא קנה רק כנגד מעותיו אא"כ פירש שיקנה
נגד הכל ושניהם יכולין לחזור בהן ולא קנה רק מן הגרוע שבשדה נגד מעותיו.
יא. מכר שדהו מפני רעתה אע"פ שהוא יוצא
ונכנס ותובע שאר הדמים קנה הכל ואין הלוקח יכול לחזור בו שזה שתובע ורודף לא מפני שעדיין
לא גמר והקנה אלא כדי שלא יחזור בו הלוקח וכן הדין במוכר מטלטלים אע"ג שמשך הלוקח
הפירות והוציאן לרשותו והמוכר נכנס ויוצא על שאר הדמים לא קנה ויד החוזר בו על התחתונה
כמו שנתבאר אלא א"כ מכר מפני רעת ממכרו שאז קנה הכל.
יב. מי שמכר נכסיו מפני שרוצה לילך לדור
בעיר אחרת כמוכר שדהו מפני רעתה דמי.
יג. לקח שדה שוה מנה במאתים ונתן לו מקצת
דמים והמוכר נכנס ויוצא לתבוע השאר ה"ז ספק אם הוא כמוכר שדהו מפני רעתה אם לאו
ולפיכך הרוצה לחזור משניהם אינו יכול לחזור ואם תפס המוכר ממקח שמכר כנגד המעות שנשארו
לו אין מוציאין מידו.
יד. בקש למכור שדה במאה ולא מצא קונה לשדה
שוה מאה והוצרך למכור במאתים וקבל קצת מהדמים ועייל ונפיק אשארא לא קנה ושניהם יכולים
לחזור בהם אבל אם הוא בענין שאם היה רוצה לטרוח היה מוצא למכור שדה במנה ולא טרח ומכר
במאתים ה"ז ספק לפיכך הרוצה לחזור משניהם אינו יכול לחזור ואם תפס המוכר ממקח
שמכר כנגד המעות שנשארו לו אין מוציאין מידו.
טו. הא דאמרינן דכי עייל ונפק אזוזי לא קנה
היינו בדידעינן דלא מזבין אלא משום דצריך לדמי ואפילו אם קבע זמן לפרעון וכשהגיע הזמן
דחקו לפרוע לו מעותיו וזה דחהו והדיין רואה שהוא דחוק למעות ועייל ונפיק אזוזי לא קנה.
טז. יש מי שאומר דעייל ונפיק אזוזי היינו
שהלך אליו לבקש מעותיו שני פעמים לא שנא מצאו ובקש ממנו לא שנא לא מצאו רק שגילה דעתו
שהלך לבקשו ודוקא דעייל ונפיק ביומא דאוקמוה לזבוני או ביום שקרוב לו אבל לא עייל ונפק
ביומיה אפילו עייל ונפיק למחר לא מצי הדר ביה וכי עייל ונפיק ביומיה אפילו ששתק אז
ולאחר כמה ימים חוזר הרשות בידו ואי עייל ונפיק ביומיה תרי זימני ולא יהיב ליה ומקמי
דשלים יומיה אייתי ליה זוזי קנה ולא מצי הדר ביה דכל דפרע ביומיה כפורע מיד דמי.
הגה. וכן הא דאמרינן דקנה עד נגד מעותיו
י"א דהיינו דוקא במקום שכסף קונה בלא שטר אבל במקום שצריך שטר אין השטר קונה לחצאין
וכל שלא קנה כולו אפילו נגד מקצתו נמי לא קנה מיהו אם התנה הכל כפי תנאו.
יז. דין מטלטלין כדין הקרקעות לדבר זה שאפילו
משכן והכניסם לרשותו והמוכר עייל ונפיק אזוזי לא קנה אלא שבזה יש חילוק במטלטלים אם
הוא דבר שאינו ראוי ליחלק כגון שמכר לו בעל חי ונתן לו קצת מהדמים ועייל ונפיק אזוזי
המקח בטל לגמרי לפי שאינו ראוי ליחלק והמוכר אינו רוצה להיות שותף עמו אבל במידי דבר
חלוקה הוא אין המקח בטל אלא כנגד מה שחייב לו.
יח. הקונה דבר מחבירו ונתן לו הדמים וטעה
במנין המעות ולאחר זמן תבעו המוכר ואמר לו מאה שנתת לי אינם אלא צ' נקנה המקח ומחזיר
לו העשרה אפילו אחר כמה שנים בין בקרקע בין במטלטלין.
הגה. מי שהעלילו עליו וכדי להבריח מכר קרקעותיו
וקבל המעות כשנתבטלה העלילה בטל המקח אפילו אם נתרצו אח"כ במקח דמאחר ששטר שעשו
בראשונה לא היה כלום דלא היה רק כדי להבריח הו"ל אח"כ שטר מוקדם ופסול.
סימן קצא - דין קניית קרקע בשטר. ובו ד'
סעיפים.
א. בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס
או על העלה שדי נתונה לך שדי מכורה לך כיון שהגיע השטר לידו קנה אע"פ שאין שם
עדים כלל.
ב. בד"א במוכר שדהו מפני רעתה אבל בשאר
קרקעות אע"פ שהגיע שטר המכר בעדים לידו לא קנה עד שיתן דמים.
ג. שטרי דידן שטרי קנין הם.
הגה. והקרקע נקנה על ידו ואם כתב לו בפירוש
שלא מכר לו בשטר ואינו אלא לראייה בעלמא אין הקרקע נקנית על ידו.
ד. קנה קרקע בדמים ידועים והמוכר אומר לא
קבלתי המעות והלוקח אומר כבר נתתי אם הוא מקום שנותנים מעות ואח"כ כותבים וכתב
בשטר שהודה שקבל הלוקח נאמן.
הגה. מכר לו קרקע בשטר או במעות לאחר שלשים
יום ונקרע השטר תוך הזמן או נאבדו המעות אם אמר לו קני לך מעכשיו ולאחר ל' יום קנה
לא אמר מעכשיו לא קנה וה"ה לקנין חזקה.
סימן קצב - דין קניית קרקע בחזקה. ובו טז
סעיפים.
א. בחזקה כיצד מכר או נתן לו בית או שדה
כיון שנעל או גדר או פרץ כל שהוא והועיל במעשיו הרי זה קנה.
ב. בד"א כשהחזיק בפני המוכר או הנותן
אבל שלא בפניו לא קנה אלא א"כ אמר לו לך חזק וקני ואם מסר לו המפתח הוי כאומר
לו לך חזק וקני וכן המוכר בור לחבירו כיון שמסר לו דליו הוי כאומר לו לך חזק וקני.
ג. נעל כיצד מכר או נתן לו בית או חצר והיה
הפתח פתוח ונעל הלוקח את הפתח וחזר ופתחו קנה ויש מי שאומר שצריך לנעול במפתח וה"ה
אם עשה מנעול לדלת או שהעמיד דלתות י"א דקנה.
ד. גדר כל שהוא כיצד היה שם גדר והיו עולים
בו בנחת והוסיף עליו כל שהוא והשלימו לעשרה ונמצא שאין עולים אלא בדוחק ה"ז הועיל
וקנה.
ה. פרץ כל שהוא כיצד היתה שם פרצה והיו נכנסים
בה בדוחק והרחיבה כל שהוא עד שנמצא נכנסין בריוח ה"ז הועיל וקנה.
ו. נתן צרור והועיל כגון בו המים לשדה או
נטל צרור והועיל כגון שפתח בנטילתו המים לשדה קנה וכן כל כיוצא בזה אבל אם ראה אמת
המים בא להזיק הקרקע ונתן צרור ומנעה המיםdef לא קנה שסילוק ההיזק אינו קונה
אלא הבאת התועלת.
ז. המוכר או הנותן לחבירו שדה בצד שדהו כיון
שדש המצר שבין שתי השדות ונעשו שתיהן כשדה אחת קנה אבל אם הלך בה לארכה ולרחבה אין
הילוך זה מועיל כלום ואם שביל של כרמים מכר לו הואיל ונעשה להילוך קנה בהילוך וכמה
שיעור רוחב הדרך שיקנה בהלוכו אם היה מסוים במחיצות קנה כדי שיגביה רגל ויניח רגל בצדה
ואם אין שם מחיצות קנה ברוחב כדי שתהיה על ראשו חבילה של שריגים ויסוב בה.
ח. היתה הקרקע צחיח סלע שאין בה לא גדר ולא
פרצה ואינה בת זריעה החזקה שקונה אותה שטיחת פירות או העמדת בהמה שם וכיוצא בזה משאר
התשמישים.
ט. הציע מצעות בבית או בשדה ושכב עליהם או
ערך שלחן ואכל ולא עוד אלא אפילו נתן כליו לתוכו או צבר בו פירות הראוים לצבור קנה.
י. המוכר שדה לחבירו ונכנס בה הלוקח וזרעה
או נרה או שאסף פירות האילן או זמרו וכן כל כיוצא בדברים אלו קנה.
יא. וכן אם אסף המוכר סל של פירות ונתן ללוקח
קנה לוקח.
הגה. ויש חולקין וסבירא להו דאין קונין בחזקות
אלו לא באכילת פירות ולא בהעמדת בהמה וכיוצא בזה שאינו מועיל לקרקע והכי מסתברא היה
גבשושית בשדה ונטלה או גומא וסתמה הוי חזקה ונ"ל דוקא אם מהני לקרקע אבל חפר מעט
לא קנה אלא בשדה העומד לחרישה.
יב. המוכר לחבירו י' שדות בי' מדינות כיון
שהחזיק באחד מהם קנה כולם ואפילו היתה אחת מהם הר גבוה והשנית מצולה שהרי אין תשמיש
של זו כתשמיש של זו בד"א שנתן דמי כולם אבל אם לא נתן דמי כולם לא קנה אלא כנגד
מעותיו לפיכך אם היו הכל במתנה קנה כולם והוא הדין בעשרה בתים או בית ושדה דינן כעשרה
שדות.
יג. וכן בשכירות כיון שהחזיק באחד מהם קנה
כולם כל זמן השכירות.
הגה. ובשכירות לא בעינן שנתן דמי כולן דשכירות
אינה משתלמת אלא לבסוף.
יד. היו מקצת הקרקעות במכר ומקצת בשכירות
כיון שהחזיק בין בשל מכר בין בשל שכירות קנה הכל.
טו. דין מחזיק בנכסי הגר יתבאר בסימן ער"ה.
טז. חזקה לחודה בלא כסף ובלא שטר קניא כל
היכא דלא עייל ונפיק אזוזי מיהו אם התנה הכל לפי תנאוdef.
סימן קצג - המחובר לקרקע דינו כקרקע. ובו
סעיף אחד.
א. כל המחובר לקרקע שצריך לקרקע הרי הוא
כקרקע ונקנה בכסף או בשטר או בחזקה אפילו לא נתכוין לקנות הקרקע אלא החזיק בקרקע לקנות
המחובר בו או נתן כסף בעד הקרקע כדי לקנות המחובר בו קנה אע"פ שלא קנה הקרקע אבל
אם אינו צריך לקרקע כגון ענבים העומדים ליבצר ה"ז כמטלטלין לקנין ויש להם אונאה.
סימן קצד - עכו"ם שמכר קרקע לישראל
וקיבל כסף ולא כתב שטר. ובו ג' סעיפים.
א. העכו"ם אינו קונה בחזקה אלא בשטר
הוא שקונה עם נתינת הכסף וישראל הקונה מעכו"ם הרי הוא כעכו"ם ואינו קונה
אלא בשטר.
הגה. מיהו שכירות מן העכו"ם קונה בכסף
לחוד וכן אם התנה לוקח שיקנה לו בכסף בלחוד קנה מיד.
ב. מאחר שעכו"ם אינו קונה הקרקע מישראל
ולא מקנהו לישראל אלא בשטר ישראל שלקח שדה מהעכו"ם ונתן דמים וקודם שיחזיק בה
בא ישראל אחר והחזיק בה כדרך שמחזיקים בנכסי הגר זכה אחרון וי"א דאפילו החזיק
בה ראשון זכה האחרון דלא סמכא דעתא דראשון בלא שטר וכן נ"ל אבל אם החזיק הא' קודם
שנתן המעות זכה ונותן לראשון את הדמים מפני שהעכו"ם מעת שלקח הדמים סילק רשותו
וישראל לא קנה עד שיגיע השטר לידו ונמצאו נכסים אלו כנכסי מדבר שכל המחזיק בהם זכה
ואחריותו על העכו"ם המוכר.
הגה. והשני מקרי רשע ומ"מ אם בא הראשון
להשתדל ע"י העכו"ם להוציאו מיד השני נקרא מסור הואיל והשני נותן לו מעותיו
בד"א במקום שאין משפט ידוע למלך אבל
אם דין אותו המלך ומשפטו שלא יזכה בקרקע אלא מי שכתוב בשטר או הנותן דמים וכיוצא בדברים
אלו עושים כפי משפט המלך
הגה. עכו"ם שהיה לו משכון או פקדון
ביד ראובן ונתנו לשמעון בשטר זכה ראובן במה שבידו דמיד שנתן העכו"ם לשמעון נסתלק
העכו"ם ושמעון לא קנה עד דמשיך ולכן הוי כהפקר וזכה בו ראובן כזוכה מן ההפקר.
ג. יש מי שאומר שאפילו אם כתב העכו"ם
שטר לראשון קודם שיחזיק בו אחר אינו כלום כיון שכבר נסתלק הרי הוא כאחר אלא צריך שיכתוב
השטר קודם שיקבל המעות.
סימן קצה - דין קניית קרקע או מטלטלין בחליפין.
ובו יא סעיפים.
א. בקנין כיצד יתן הקונה למקנה כלי כל שהוא
ויאמר לו קנה זה חלף הקרקע או המטלטל שמכרת או שנתת לי וכיון שמשך המקנה הכלי נקנה
הקרקע או המטלטלים ללוקח או למקבל מתנה בכל מקום שהוא אע"פ שלא החזיק ולא נתן
כסף ולא כתב שטר ולא משך ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו אפילו אין עדים בדבר אם מודים
זה לזה.
הגה. וכן אם קבלו קנין לפני פסולי עדות הוי
קנין הואיל ומודים זה לזה שקנה.
ב. אין קונים אלא בכלי ואע"פ שאין בו
שוה פרוטה ואין קונים בדבר שאסור בהנאה ולא בפירות ולא במטבע מטבע שנפסל לגמרי הוי
ככלי וקונין בהםdef ואין קונין בכליו של מקנה.
ג. הקנה אחד כלי למוכר כדי שיקנה הלוקח אותו
הממכר זכה הלוקח אפילו הקנהו שלא בפני הקונה ואע"פ שהקנה לו הכלי ע"מ להחזירו
נקנה המקח.
הגה. ולכך הורגלו לעשות הקנין בסודר של עדים
אפילו בפני הקונה לפי שרוב הקנינים הן שלא בפני הקונה והא דנקנה המקח שלא בפני הקונה
היינו במתנה וכיוצא בזה דודאי ניחא ליה אבל במקח שאפשר שאינו חפץ לקנות לא קנה ושניהן
חוזרין.
ד. אע"פ שלא תפס המקנה כל הכלי אלא
מקצתו ונשאר קצתו ביד הקונה קנה בו והוא שיאחז ממנו שיעור כלי שהוא שיעור ג' אצבעות
ואם אחז פחות מג' אצבעות צריך שיאחוז בענין שיהא יכול לנתק כל הכלי ולהביאו אצלו.
הגה. וי"א דאין קנין בפחות מג' ואין
המוכר יכול לעכב הכלי או לחתוך קצתו דסתם קנין ע"מ להחזיר הכלי הוא ואין מקנין
בכלי אלא מדעת בעליו ולכן מי שלקח סודר חבירו בלא דעתו ומקנה בו אינו קנין וי"א
אפילו הוי כלי שאול לו אינו קנין אא"כ השאילו כדי להקנות בו וכן נראה לי.
ה. י"א שאין הקנין מועיל אא"כ
מקנה לו החפץ הנמכר או הניתן מיד אבל אם אמר לו הקונה תקנה סודר זה ותקנה חפצך לי לאחר
שלשים לא קנה מפני שבשעה שיש לו לקנות כבר החזיר הסודר לקונה אבל אם אמר לו קנה ע"מ
שתקנה לי מעכשיו ולאחר ל' יום קנה.
הגה. ובסתם אמרינן דהוי מעכשיו באופן המועיל
דודאי בכדי לא הוי עביד.
ו. אע"פ שנגמר הדבר בקנין סודר כל אחד
משניהם יכול לחזור בו כ"ז שעוסקים באותו ענין ואם הפסיקו הענין אין א' מהם יכול
לחזור בו.
ז. בשאר דרכי הקנייה אין שום אחד מהם יכול
לחזור בו לאחר כדי דיבור.
ח. יש מי שכתב שאם פירש בשעת קנין סודר בלא
חזרה או שכתבו שטר או שקבלו דיינים לפשרה בקנין אע"פ שעוסקים באותו ענין אינם
יכולים לחזור בהם אחר כדי דיבור.
ט. בדרכים שהקרקע נקנה בהם שכירות ושאלת
קרקע נקנין.
הגה. ואפילו במקום שכסף אינו קונה בלא שטר
כמו שנתבאר לעיל סי' ק"ץ מ"מ שכירות סגי ליה בכסף לחוד
וי"א שאינם נקנים בקנין סודר.
י. שכירות ומשכונא אינם נקנים במלוה.
הגה. משום דהויין כמכר ואין קונים במלוה
אפילו בתורת כסף.
יא. אין קונין בשבת קנין סודר ואם קנו אע"פ
שעשו עבירה קנו.
סימן קצו - דין קניית עבד כנעני. ובו ה'
סעיפים.
א. עבד כנעני דינו כקרקע לקנייה נקנה בכסף
או בשטר או בחזקה או בקנין סודר.
הגה. ונקנה ג"כ במשיכה כגון שתקפו והביאו
אליו וכמו שיתבאר למטה.
ב. במה היא החזקה בקנין העבדים שישתמש בו
בפני רבו כדרך שמשתמשין בעבדים ואם הוא שלא בפני רבו צריך שיאמר לו לך חזק וקני.
ג. כיצד התיר לו מנעלו או שהנעיל לו מנעלו
או שהוליך כליו אחריו לבית המרחץ או שהפשיטו או סכו או גרדו או הלבישו או הגביה את
רבו קנה וי"א שה"ה אם הגביהו רבו.
ד. עשה לו מלאכה שאינה בשימוש גופו כגון
שתפר לו בגד וכיוצא בזה קנאו רבו וי"א שלא קנאו.
ה. תקפו והביאו אצלו קנאו אבל אם קראו ובא
אצלו או שאמר לו רבו הראשון לך אצל הלוקח והלך אצלו לא קנה ואם הוא עבד קטן קראו ובא
אצלו קנאו.
סימן קצז - דין קניית בהמה גסה ודקה. ובו
ז' סעיפים.
א. בהמה בין דקה בין גסה אינה נקנית במסירה
אלא במשיכה ואינו צריך להגביה.
הגה. וי"א דאף מסירה קונה בבהמה גסה
וי"א אף בדקה אם הוא בפני המוכר וע"ל סי' קצ"ח ס"ח עד י"ג
בדיני מסירה א"ל לקנות במשיכה ושינה בין לגריעותא כגון למסירה או למעליותא כגון
שהגביה לא קנה אלא במשיכה כמו שא"ל.
ב. הגבהה קונה בכל מקום אבל משיכה אינו קונה
אלא בסימטא או בחצר של שניהם אבל לא ברשות הרבים ולא בחצר שאינה של שניהם.
ג. כיצד קונין את הבהמה במשיכה א"צ
לומר אם משכה והלכה או שרכב עליה והלכה בו שקנה אלא אפילו קרא לה ובאה או שהכישה במקלו
ורצתה בפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה והוא שימשוך בפני הבעלים ואם משך שלא בפני הבעלים
צריך שיאמר לו קודם שימשוך לך משוך וקני.
ד. המוכר עדר לחבירו או שנתן לו במתנה כיון
שמסר לו משכוכית היא הבהמה המהלכת בראש העדר והכל נמשכים אחריה א"צ לומר משוך
וקני ואם משך העדר אפילו שלא בפניו קנה דמסירת משכוכית הוי כאומר לך משוך וקני.
הגה. מכר לו ספר אחד ונתן לו חציו והלך ומשך
או הגביה השני לא קנה דלא דמי החצי שנתן לו למשכוכית לא מסר לו המשכוכית ומכר לו רק
י' בהמות אם קונה במשיכה לא קנה אלא אותה שמשך ואם קונה במסירה אם מסר לו באפסר אחת
ונתן לו דמי כולן קנה לא מסר לו דמי כולן לא קנה רק כנגד מעותיו כמו שנתבאר לעיל גבי
קרקע סוף סי' קצ"ב.
ה. המוכר בהמה לחבירו או נתנה לו במתנה ואמר
קנה כדרך שבני אדם קונים אם משך או הגביה קנה אבל אם רכב עליה אם בשדה קנה ואם בעיר
לא קנה לפי שאין דרך בני אדם לרכוב בעיר לפיכך אם היה אדם חשוב שדרכו לרכוב בעיר או
אדם מזולזל ביותר שאינו מקפיד על הלוכו בעיר ורוכב כגון המטפלין בגידול הבהמות או העבדים
או שהיתה אשה או שהיה ברשות הרבים שהרבים דוחקים שם הרי זה קונה ברכיבה והוא שתהלך
בו.
ו. האומר לחבירו משוך ותקנה או חזק ותקנה
וכיוצא בדברים אלו והלך ומשך או החזיק לא קנה שמשמע תקנה להבא ועדיין לא הקנה לו והוא
הדין לאומר לו משוך חפץ זה לקנותו.
ז. האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקני אלא
לאחר שלשים יום ומשך לא קנה ואם אמר ליה קנה מעכשיו ולאחר ל' יום קנה ואפילו היתה עומדת
באגם ביום ל' שזה כמי שהקנה אותה מעתה על תנאי נעשה התנאי נתקיים הקנין וכל האומר על
מנת כאומר מעכשיו דמי.
סימן קצח - דין קניית מטלטלין איזה במשיכה
ואיזה במסירה ומה דינו במעות שבידו. ובו טו סעיפים.
א. דבר תורה מעות קונות אבל חכמים תקנו שלא
יקנו המטלטלים אלא בהגבהה או במשיכה דבר שאין דרכו להגביה כיצד המקבץ עצים או פשתן
וכיוצא בהם ועשה מהם טעון גדול שאי אפשר להגביהו אינו נקנה במשיכה שהרי אפשר להתירו
ולהגביהו עץ עץ אבל אם היה טעון של אגוזים או של פלפלים או של שקדים וכיוצא בהם שאין
אחד יכול להגביהו הרי זה נקנה במשיכה וע"ל סי' ר' סעיף ז' בדין משיכה והגבהה.
ב. הגבהה י"א שצריך להגביה ג' טפחים
ויש אומרים דסגי בהגבהת טפח.
ג. משיכה שאמרו צריך שימשוך החפץ כולו ויוציאנו
מכל המקום שהוא בו.
ד. דברים שאין דרכם להגביהם אי אגבהינו קנה.
ה. ולמה תקנו חכמים שלא יהא מעות קונות גזירה
שמא יתן הלוקח דמי החפץ וקודם שיקחנו יאבד באונס כגון שתפול דליקה וישרף או יבואו לסטים
ויטלוהו ואם היה ברשות הלוקח יתמהמה המוכר ולא יציל לפיכך העמידוהו חכמים ברשות המוכר
כדי שישתדל ויציל לפיכך אם היה ביתו של לוקח שיש בו החפץ שנמכר מושכר למוכר העמידוהו
על דין תורה שהרי מצוי הוא אצל ביתו ויכול להציל וכן השוכר המקום שאותם המטלטלים הנמכרים
מונחים בו באחד מדרכי קניית השכירות שנתבארו בסי' קצ"ה [סעיף ט'] קנה המטלטלים
שבו ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו והוא שתהא חצר המשתמרת לדעת השוכר או שהוא עומד
בצד המקום ההוא.
הגה. וי"א דאם היו המטלטלין במקום דליכא
למיחש לדליקה נקנו במעות וכן אם התנו בהדיא דמעות יקנו קנו.
ו. י"א דשכירות המטלטלים נקנה בכסף
דליכא למיחש שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה דכיון שהגוף שלו טרח ומציל.
ז. הספינה הואיל וא"א להגביה ויש במשיכתה
טורח גדול ואינה נמשכת אלא לרבים לא הצריכוה משיכה אלא נקנית במסירה וכן כל כיוצא בזה
ואם אמר לו לך משוך וקנה אינו קונה הספינה עד שימשכנה כולה ויוציאנה מכל המקום שהיתה
בו שהרי הקפיד המוכר שלא יקנה זה אלא במשיכה.
ח. מסירה זו שאמרו אין צריך שימסרנו מידו
ליד לוקח אלא כיון שאחז בה הלוקח בפני המוכר או במצותו הוה ליה מסירה.
ט. מסירה אינו קונה אלא בר"ה ובחצר
שאינה של שניהם ומשיכה אינו קונה אלא בסימטא או בחצר של שניהם והגבהה קונה בכל מקום.
הגה. אמר ליה המוכר לקנות במסירה או במשיכה
במקום שאין קונין לא מהני ולא קנה.
י. לפיכך אם היתה הספינה עומדת בר"ה
או בחצר שאינה של שניהם והקפיד המוכר ואמר ליה משוך וקנה צריך למשכה כולה ושיוציאנה
מאותו רשות שאין משיכה קונה בו ויכניסנה לרשות שהמשיכה קונה בו.
יא. היתה עומדת בסימטא או בחצר שניהם אינה
נקנית אלא במשיכה ולא במסירה.
יב. היתה עומדת בר"ה ולא אמר להם המוכר
כלום והלך הלוקח ומשך לא קנה עד שימשכנה כדינה מר"ה לסימטא אע"פ שנקנית במסירה
בר"ה ומסירה אינה צריכה שימסור לו מיד ליד אפ"ה כיון שהתחיל למשוך כבר גילה
בדעתו שאינו רוצה לקנות בחזקה זו שהוא מחזיק ותפוס בה אלא במשיכה.
יג. י"א דספינה אינה נקנית במשיכה אלא
כדרך משיכתה כגון שמונחת במים או ברקק מים שהוא בסימטא או בחצר של שניהם אבל אם היתה
ביבשה אינו קונה עד שיגביהנה.
יד. דבר הנקנה במשיכה שהיה בר"ה או
בחצר שאינה של שניהם ומשכו הלוקח לרשותו או לסימטא כיון שהוציא מקצתו מר"ה או
מרשות שאינה של שניהם קנה מאחר שמשכו כולו והוציאו מכל המקום שהיה בו.
טו. הנותן דמי המטלטלים או מקצתן וחזר בו
הלוקח וא"ל המוכר בא וטול מעותיך הרי המעות אצלו כמו בפקדון ואם נגנבו או אבדו
אינו חייב באחריותן אבל אם חזר בו המוכר ואמר ללוקח בא וטול את שלך הרי המעות ברשותו
וחייב באחריותו אפילו מאונסים גדולים עד שיקבל עליו מי שפרע ויאמר לו אח"כ בא
וטול את שלך ואז אי איתנהו בעין הנך זוזי ממש דיהיב ליה לוקח פטור אבל אם הוציאם וייחד
אחרים תחתיהם וקבל מי שפרע י"א שחזרו הלואה וחייב אפילו באונסים עד שיבואו לרשות
לוקח ויש מי שאומר שאפילו הוציאם כיון שקבל עליו מי שפרע ונותנם לו אע"פ שלא רצה
הלוקח לקבלם פטור.
סימן קצט - יש דרכים שמעות קונות ויש זמן
שמעות קונות. ובו ד' סעיפים.
א. יש מעות קונות כיצד היו לו מעות בידו
בלא מנין ובלא משקל ואמר לחבירו מכור לי חפץ שלך במעות אלו שבידי ולקחם המוכר ולא דקדק
לידע מנינם נקנה החפץ ללוקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו מפני שהוא דבר שאינו מצוי לא
גזרו ביה רבנן.
הגה. ואפילו הלוקח ידע מנינם רק שאמר למוכר
מכור לי באלו והמוכר לא דקדק במנינם יש אומרים דקנה.
ב. וכן ראובן שמכר מטלטלין לשמעון במנה וקנה
שמעון המטלטלין ונתחייב לראובן בדמים ואח"כ היה לשמעון מטלטלים אחרים למכור וא"ל
ראובן מכור אותם בדמים שיש לי בידך מדמי המכר ואמר ליה הן נקנין אותן המטלטלים לראובן
בכל מקום שהם ואע"פ שלא משך ולא הגביה שגם זה דבר שאינו מצוי הוא ולא גזרו ביה
רבנן אבל אם היה עליו חוב שלא מחמת המכר וא"ל מכור לי מטלטלין בחוב שיש לי אצלך
ונתרצו שניהם לא קנה.
הגה. מיהו י"א דמיירי דוקא שאמר ליה
מכור לי בהנאת מחילת הדמים שיש לי אצלך אבל אם אמר ליה מכור לי בדמים שיש לי בידך לא
קנה ועי' לקמן סי' ר"ד סעיף י'.
ג. יש זמן שמעות קונות שהעמידו חכמים דבריהן
על דין תורה בבשר בארבעה פרקים ואלו הם ערב יום טוב האחרון של חג וערב יום טוב ראשון
של פסח וערב העצרת וערב ראש השנה שאם היה לטבח שור שוה מאה דינרים ולקח מהלוקח דינר
כדי ליתן לו בשר כשישחוט ולא נתקבצו לו כל דמי השור משחיטין אותו בעל כרחו כדי ליתן
הבשר ללוקח לפיכך אם מת השור מת ללוקח ומפסיד הדינר.
הגה. ויש מי שכתב דה"ה הנותן מעות על
יין לקידוש בערב שבת דקנה דכל כהאי גוונא העמידו דבריהם על דין תורה.
ד. יתומים או אפוטרופוס שלהם שמכרו מטלטלים
ומשכן הלוקח ועדיין לא נתן המעות ונתייקרו חוזרים בהם כדין התורה שאין משיכה קונה אלא
מעות ובזו בלבד חלוק דין היתומים מדין שאר בני אדם אבל בשאר החלוקות דין היתומים שוה
לשל כל אדם לענין זה.
הגה. ודוקא יתומים אבל הקדש וצדקה קונה במעות
ולכן אם נתן אחד דמים להקדש על המקח ונתייקר אין הקדש יכול לחזור בו.
סימן ר' - דין קניית מטלטלין על ידי חצירו
וכיצד קונה כליו. ובו י"ב סעיפים.
א. היו מטלטלין ברשות הלוקח המשתמר לדעתו
הגה. ויש חולקין וסבירא להו דבמכר או מתנה
אם משומר לדעת המוכר או הנותן סגי וקנה וכן נראה להורות מיהו אם המוכר השכיר לו חצר
עצמו והמטלטלין שמוכר לו מעורבין עדיין עם שאר מטלטלין של מוכר מקרי חצר שאינו משומר
ולא קנה
או שהוא עומד בצד אותו רשות כיון שקבל עליו
המוכר למכור קנה לוקח ואע"פ שעדיין לא מדד והוא שפסק דמים.
ב. היו ברשות המוכר או ברשות אדם אחר שהם
מופקדים אצלו לא קנה הלוקח עד שיגביה המטלטלין או עד שימשכם כמו שנתבאר.
הגה. מיהו אם שכר המקום שמונח בו או נתנו
לו במתנה ובקנין או אפילו בדבור בעלמא קנאו דהשתא הוי ברשותו וקונה לו והא דמהני דבור
בעלמא היינו ברשות אחר אבל אם מונח ברשות המוכר ואומר יזכה חצרי ללוקח במקח שקנה ממני
לא קנה עד שישכיר לו מקומו ויקנה לו באחד מדרכי הקנייה ואם היו הפירות מופקדים ביד
אחר לא סגי שיאמר תקנה חצרי ללוקח עד שיאמר כן מדעת המוכר.
ג. כליו של אדם כל מקום שיש לו רשות להניחו
קנה לו וכיון שנכנסו המטלטלים בתוך הכלי אין אחד מהם יכול לחזור בו והרי זה כמי שהונחו
בתוך ביתו.
הגה. ויש מחלקין דאם אינן ברשות לוקח רק
בסימטא וכיוצא בזה אין כליו קונים אא"כ מדד או עד שיאמר לו זיל וקני
לפיכך אין כליו של אדם קונים לו ברשות הרבים
ולא ברשות המוכר אלא א"כ אמר לו המקנה לך וקנה בכלי זה ואז קנה אם הוא ברשות המוכר.
ד. וכן אם קנה הכלי מהמוכר והגביהו ואח"כ
הניחו שם ברשות המוכר וחזר וקנה ממנו הפירות כיון שנכנסו בתוך כלי זה קנה אותם שמפני
הנאת המוכר במכירת הכלי אינו מקפיד על מקומו.
ה. כשם שאין כליו של לוקח קונה לו ברשות
מוכר כך אין כליו של מוכר קונה ללוקח אע"פ שהוא ברשות לוקח.
ו. משיכה מהני בכליו של מוכר שאם מדד המוכר
ונתן לתוך כליו ומשכו הלוקח בפניו קנה ואפילו לא אמר לו משוך הכלי לקנות מה שבתוכו.
ז. אין הרשות קונה ולא הכלי ולא משיכה ולא
הגבהה אא"כ פסק תחלה המדה בכך וכך אבל כ"ז שלא פסק אין לו שום צד שיקנה בו
דכל זמן שלא פסק לא סמכה דעת שניהם שמא לא יסכימו על הסכום ואם המקח דבר שדמיו קצובים
אע"פ שלא פסק קנה וכן אם א"ל הריני מוכר לך כפי מה שישמוהו ג' קנה אפילו
אין דמיו קצובים היו הפירות בסימטא או בחצר של שניהם ואפילו היו ברשות לוקח והיו בתוך
כליו של מוכר קבל עליו המוכר למכור והתחיל המוכר למדוד בתוך כליו של מוכר אם א"ל
כור בשלשים סלע אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה הואיל ועדיין הפירות בכליו
ולא גמר כל המדה וכליו של מוכר אינן קונים ללוקח אע"פ שהוא ברשות לוקח.
הגה. וי"א דכל שגילה דעתו שאינו רוצה
למכור רק הכור ביחד אפילו היה ברשות לוקח ובכליו של לוקח או שמשך או שהגביה לא קנה
אא"כ מדדו
ואם א"ל כור בל' סאה בסלע ראשון ראשון
קנה כיון שפסקו דמים על [כל סאה וסאה] כל סאה שיגביה המוכר ויערה אותה נגמרה מכירתה
הואיל ואין הפירות ברשות המוכר ולא ברשות הרבים ואילו לא היו הפירות בכליו של מוכר
כיון שהם ברשות לוקח קנה משפסק אע"פ שלא מדד כמו שנתבאר בס"ג.
הגה. וי"א דלא קנה ראשון ראשון אלא
מטעם שהוא מוחזק ולכן אם לא נתן המעות הלוקח יכול לחזור פתח לו המוכר חבית יין וכשמדד
לו החצי רוצה הלוקח לחזור ולא ליקח יותר והמוכר אומר שהמותר יחמיץ צריך הלוקח ליקח
כולו או לקבל אחריות על המותר אם יתקלקל שישלם לו כל החבית כפי מה שהיה שוה בשעה שקנאו
וי"א דכל זה כשמדר המוכר אבל אם מדד הלוקח קנה בכל ענין דמדידתו הוי כמשיכה ויש
חולקין כל שנקנה המקח אין אחד מהם יכול לחזור אע"פ שנפלו חילוקים ביניהם ומיאן
המוכר לתת לו מקחו אלא ידונו אח"כ על מה שביניהם.
ח. הכניס הלוקח את החמורים לביתו עם התבואה
שעליהם אותה משיכה אינה כלום אפילו אם פסק הדמים ומדד המוכר על החמורים לא קנה ויש
מי שאומר שאפילו מדד לוקח על החמורים לא קנה שלא נתכוין למשיכה ולקנות במדידה זו דלמדידה
בעלמא נתכוין.
ט. המוכר יין או שמן לחבירו בסימטא או בחצר
של שניהם או ברשות לוקח והיתה המדה של סרסור עד שלא נתמלאה המדה הרי הן של מוכר משנתמלאה
המדה הרי הן ברשות לוקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו וכן פירות שהיו צבורים בסימטא או
בחצר של שניהם והמדה אינה של אחד מהם והיה המוכר מודד עד שלא נתמלאה המדה הרי היא ברשות
מוכר ומשנתמלאה המדה הרי היא ברשות לוקח.
י. היתה המדה של אחד מהם והיו בה רשמים לידע
חציה שלישיה ורביעה וכיוצא בהן כיון שהגיע לרושם מהרשמים קנה ראשון ראשון ואע"פ
שלא נתמלאת המדה שכל רושם מהם כמדה בפני עצמה שהרי כל אחד מהם הוא המדה והוא סומך על
הרשמים שבה.
יא. הנוטל כלי מבית האומן על מנת לבקרו אם
היו דמיו קצובים ונאנס בידו חייב שהואיל ודמיו קצובים מעת שהגביה נעשה ברשותו ואין
המוכר יכול לחזור בו והוא שיגביהנו כדי לקנות את כולו ויהיה אותו חפץ הנמכר חביב על
הלוקח אבל חפץ שהמוכר קץ בו והוא מבקש ורודף למכרו הרי הוא ברשות המוכר עד שיפסוק הדמים
ויגביהנו הלוקח אחר שפסק ואם גילה דעתו שאינו חפץ בו ונגנב או נאבד קודם שיחזירנו יש
אומרים שהוא כשומר שכר וי"א שהוא כשומר חנם.
יב. אחד המושך או המגביה או המחזיק בעצמו
או שאמר לאחד להגביה או למשוך לו או להחזיק לו ה"ז זכה לו וכן בשאר דרכי הקנייה.
סימן רא - דין רושם על החבית והתוקע כפו
לחבירו. ובו ב"ס.
א. מכר לו בדברים בלבד ופסקו הדמים ורשם
הלוקח רושם על המקח כדי שיהיה לו סימן ידוע שהוא שלו אע"פ שלא נתן לו מהדמים כלום
כל החוזר בו אחר שרשם מקבל מי שפרע ואם מנהג המדינה הוא שיקנה הרושם קנין גמור נקנה
המקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו וחייב זה ליתן הדמים והוא שרשם בפני המוכר או שאמר
ליה המוכר רשום מקחך.
ב. וכן כל דבר שנהגו התגרים לקנות בו כגון
ע"י שנותן הלוקח פרוטה למוכר או על ידי שתוקע לו כפו וכן כל כיוצא בזה.
סימן רב - דין קניית מטלטלין אגב קרקע או
עבדים וקרקע או עבד ומטלטלין או בהמה וכלים שעליה. ובו ט"ו סעיפים.
א. המקנה קרקע ומטלטלין באח' כיון שקנה הקרקע
באחד מדרכי הקנייה נקנו המטלטלין עמהם בין שהיו שניהם במכר או במתנה בין שמכר מטלטלין
ונתן קרקע בין שמכר קרקע ונתן מטלטלים כיון שקנה קרקע קנה המטלטלים וי"א דאפילו
הקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה.
ב. בד"א כשהיו אותם המטלטלים צבורים
באותה קרקע אבל אם היו במקום אחר צריך שיאמר לו קנה מטלטלין אגב קרקע אפילו היו המטלטלין
במדינה אחרת וא"ל קנה אותם ע"ג קרקע פלוני כיון שקנה קרקע נקנו המטלטלין
אע"פ שאינם צבורים בתוכה ואם לא אמר ליה קנה אגב קרקע לא קנה מאחר שאינם צבורים
בתוכה.
הגה. וי"א דאפילו הם צבורים בתוכה צריך
שיאמר קנה אגב קרקע וכן נראה לי עיקר וי"א דבעינן דוקא לשון אגב אבל עם לא מהני
ויש חולקין.
ג. הקנה השדה לאחד והמטלטלים לאחר אע"פ
שא"ל קנה המטלטלים על גבי קרקע והחזיק האחד בקרקע לא קנה השני מטלטלין ואם תפסן
אחר שחזר בו המקנה אין מוציאין מידו שהרי תפסן אחר שקנה חבירו הקרקע שנקנו אלו על גבו.
ד. הקנה שדה לאפוטרופסים ומטלטלים ליתומים
קני.
ה. בהמות כמטלטלים בדינים אלו.
ו. אין קרקע נקנה אגב קרקע.
ז. קרקע כל שהוא מקנין על גביו מטלטלים הרבה.
הגה. והא דבעינן קרקע כל שהוא לאפוקי אם
ידענו בודאי שאין לו אבל כשאינו ידוע שאין לו והוא מקנה אגב קרקע סגי בכך וא"צ
לסיים הקרקע שמקנה על ידה ולכן מקנין אגב קרקע ארבע אמות אע"פ שאין יודעים שיש
לו וע"ל סי' קי"ג ויכול להקנות אגב מקומות של בית הכנסת אע"פ שהמקומות
של רבים וכל אחד יושב על מקום אחד הוי כמו שאול לו ומקנים על ידם.
ח. המקנה עבדים וקרקעות כאחד החזיק בעבדים
לא קנה הקרקעות החזיק בקרקעות אם היו עבדים בתוכה קנה ואם לאו לא קנה אפילו שיאמר לו
קנה אותם על גבי קרקע.
ט. המקנה עבדים ומטלטלים כאחד משך המטלטלים
לא קנה העבדים החזיק בעבדים לא קנה המטלטלים אא"כ היו המטלטלים על גבי העבד והוא
שיהיה כפות וי"א שצריך גם שיהיה ישן.
י. היה לאחד עציץ נקוב וזרעים שבו לאחר אם
הקנה בעל העציץ עציצו לבעל הזרעים כיון שמשך קנה.
יא. הקנה בעל זרעים זרעיו לבעל העציץ לא
קנה עד שיחזיק בזרעים עצמם.
יב. היה העציץ והזרעים שבו הכל לאחד והקנה
שניהם לאחר החזיק בעציץ לקנות הזרעים אף העציץ לא קנה החזיק בזרעים קנה העציץ תוס'
שםdef.
יג. המקנה בהמה וכלים שעל גבה כאחד אע"פ
שמשך הבהמה וקנאה לא קנה הכלים שעליה עד שיגביה או ימשוך הכלים עצמם אם אין דרכם להגביה
שהבהמה כחצר המהלכת היא ואין מה שבתוכה קנוי לבעלה לפיכך אם היתה הבהמה כפותה קנה אף
כלים שעליה ויש מי שאומר דבמציאה אם אומר אני מושך בהמה לקנותה ואת הכלים שעליה קנאם
אפילו אינה כפותה.
יד. א"ל המוכר משוך בהמה זו וקנה כלים
שעליה הואיל ולא הקנה לו גוף הבהמה אף על פי שמשכה והיא כפותה לא קנה כלים שעליה.
טו. א"ל משוך קופה זו ובמשיכתה קנה
מה שבתוכה קנה מה שבתוכה אע"פ שלא קנה הקופה.
סימן רג - כל מטלטלין נקנין בחליפין ומטבע
אין נקנה בחליפין. ובו י' סעיפים.
א. כל המטלטלין קונים זה את זה בחליפין א"צ
לומר אם אין המקנה מקפיד לידע שיווי החפץ שנוטל בחליפין כעין שקונין בסודר שזהו קנין
גמור שמועיל לכל הדברים בין קרקע בין מטלטלי בין בעלי חיים ופירות נמי אע"פ שאין
קונים בהם נקנים בחליפין חוץ ממטבע שאינו נקנה בחליפין ולא קונה וכן דבר שאין בו ממש
אין קנין מועיל בו כגון שקנו ממנו שילך עם פלוני למקום פלוני או שיחלקו חצר שביניהם
וכיוצא באלו שהם קנין דברים ואין לו על מה לחול.
הגה. וטובת הנאה לאו ממון ואינה נקנה בחליפין
ועיין לקמן סי' רמ"ה האומר אתן דבר לפלוני אי הוי קנין דברים מי שקנו ממנו שיעשה
שטר מחילה לחבירו הוי קנין דברים דשטר מחילה אינו אלא סילוק בעלמא אבל אי קנו ממנו
להחזיר לחבירו כל זכיותיו שיש לו עליו לא הוי קנין דברים
אלא אפילו מקפיד לידע שיווי החפץ שנוטל דהשתא
דומה לדמים אפ"ה נקנה כיצד היה לזה פרה ולזה חמור והעריכו אותם כמה שוה כל אחד
מהם והסכימו להחליפם זה בזה כיון שמשך בעל הפרה את החמור נקנית פרתו לבעל החמור בכל
מקום שהיא ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו.
ב. החליף חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ולא
משך את הטלה לא קנה מפני שאין כאן משיכה גמורה וי"א דדוקא בכהאי גוונא משום שאין
החמור ראוי ליחלק אבל אם אמר פרה וטלה בכור חטים ומשך הפרה ולא משך הטלה קנה בחטים
כנגד דמי הפרה.
ג. לשונות של זהב ושל כסף ושל שאר מיני מתכות
הרי הם כשאר מטלטלים ונקנים בקנין וקונין זה את זה בהחלפה אבל המטבעות של כסף או של
זהב או של נחושת הרי כולם דמים כנגד שאר מטלטלים והנותן אחד מהם בדמי מטלטלים לא קנה
ואין אחד מהם נקנה בקנין ולא נעשה קנין.
הגה. ולפיכך המייחד מעות והקנה לאחד בחליפי
המטלטלים הואיל ולא קנה זה המעות לא קנה זה המטלטלין אע"פ שמשכן ודוקא בתורת חליפין
שייחד לו המעות אבל בתורת דמים משמשך החפץ נתחייב בדמיו מיד.
ד. בד"א בזמן שמכר שאר מטלטלים באחד
ממיני מתכות אלו אבל המוכר מטבע במטבע הדינרים של זהב לגבי מטבעות של כסף הרי הם כפירות.
הגה. ואם הקנה לו הכסף בתורת דמים שלא ייחד
דווקא מעות אלו משמשך הזהב נתחייב לו הכסף לפי מה שפסק עמו
וכן המעות של נחשת כמו פירות לגבי מטבעות
של כסף כיצד נתן לו דינר זהב בכ"ה דינרי כסף כיון שמשך הדינר זהב נתחייב ליתן
לו הכ"ה דינרי כסף כמו שפסק עמו אם חדשים חדשים ואם ישנים ישנים אבל אם נתן לו
כ"ה דינרי כסף בדינר זהב לא קנה עד שיקח הדינר של זהב.
ה. נתן לו שלשים איסר של נחושת בדינר כסף
חייב ליתן לו דינר כסף כמו שפסק עמו אם חדש חדש ואם ישן ישן אבל אם נתן לו דינר כסף
בשלשים איסרות נחושת לא קנה עד שיקח האיסרות של נחושת.
ו. נחושת יש אומרים דהוי טיבעא לגבי דהבא
ויש אומרים דהוי פירא לגבי דהבא.
ז. כולם יש להם דין מטבע לגבי שאר מטלטלים
וכולם זה כנגד זה כגון שמכר דינר זהב בדינר זהב או דינר כסף בדינר כסף או דינר נחושת
בדינר נחושת יש להם דין מטבע.
ח. מעות הרעות שפסלתן מלכות או מדינה או
דינרים שאין יוצאים באותה מדינה ואין נושאין ונותנין בהן עד שמשנים אותם למטבע אחר
הרי הם כפירות לכל דבר ונקנין בקנין ומתחייבין ע"י משיכתן לתת מעות שפסקו ואם
נטלו כנגדן מעות לא קנו.
הגה. וי"א דאפילו מעות הרעות שלא נפסלו
לגמרי רק שאינן יוצאין בהוצאה להדיא נקראו מטלטלין וכן נראה עיקר.
ט. המטבע אין דרך שיזכה בו מעתה מי שאינו
ברשותו אלא על גב קרקע כגון שקנה קרקע ועל גבו מעות או שישכור מקום המעות כיון שזכה
בקרקע בכסף או בשטר או בחזקה או בקנין זכה במעות והוא שיהיו אותם מעות קיימים כגון
שהיו מופקדים במקום אחר ולא כפר המפקיד אבל ראובן שהיה לו חוב על שמעון והקנה ללוי
קרקע ועל גבו החוב לא קנה החוב אבל יכול הוא להקנות לו החוב במעמד שלשתן כמו שנתבאר
בסי' קכ"ו וכן יכול הוא להקנותו לו ע"י שימכור לו או יתן במתנה שטר החוב
כמו שנתבאר בסימן ס"ו.
י. המחליף קרקע בקרקע או מטלטלים בקרקע או
קרקע במטלטלים כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו.
הגה. החליף מעות ומטלטלים או מעות וקרקע
ביחד י"א הואיל וחליפין אינן קונין במעות נתבטל כל הקנין וי"א דכל הקנין
קיים וי"א דקיים אצל הקרקע והמטלטלין ובטל אצל המעות והוא הדין אם קנו באיזה דבר
המועיל בו קנין עם דבר שאין בו ממש דהוי קנין דברים שנים שקנו מזה לזה להחליף על כל
אשר להן י"א דלא מהני בזה קנין וי"א דמהני אך כל אחד יעמוד בשלו וחבירו יתן
לו המותר בנכסיו דעיקר כוונתן היתה להרויח ולא להחליף ממש וע"ל סי' ר"ט סעיף
ב'.
סימן רד - אימתי מקבל החוזר בו מי שפרע ומתי
נקרא מחוסר אמנה. ובו י"א סעיפים.
א. מי שנתן דמים ולא משך המטלטלים אף ע"פ
שלא נקנו לו המטלטלים כמו שנתבאר כל החוזר בו בין לוקח בין מוכר לא עשה מעשה ישראל
וחייב לקבל מי שפרע ואפילו לא נתן אלא מקצת הדמים.
ב. נתן דמי המקח ונאנס קודם שיקחנו ואמר
ליה תן לי מקחי או החזר לי מעותי אע"פ שיש עדים שאבד באונס ולא היה כח במוכר להצילו
ולא נתרשל בדבר ה"ז מחזיר הדמים ואין כאן מקום למי שפרע וי"א דהוא הדין למי
שחוזר בו מפני שהוא ירא להפסיד כל המקח.
ג. הפוסק על שער שבשוק וקבל דמים ולא היה
לו אותו המין שפסק עליו נתבאר בסימן ר"ט.
ד. כיצד מקבל מי שפרע אוררין אותו בב"ד
ואומרים מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו
בים הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו.
ה. הלוקח מחבירו קרקע או שאר מטלטלים ופסקו
הדמים והניח משכון על הדמים לא קנה וכל הרוצה לחזור משניהם חוזר ואינו חייב לקבל מי
שפרע.
ו. מכר לו בדברים בלבד ופסקו הדמים ורשם
הלוקח רושם על המקח כדי שיהיה לו סימן ידוע שהוא שלו אע"פ שלא נתן מהדמים כלום
כל החוזר בו אחר שרשם מקבל מי שפרע ואם מנהג המדינה הוא שיקנה הרושם קנין גמור נקנה
המקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו וכל זה בשרשם בפני המוכר או שאמר לו המוכר רשום מקחך.
ז. הנושא ונותן בדברים בלבד ה"ז ראוי
לו לעמוד בדבורו אע"פ שלא לקח מהדמים כלום ולא רשם ולא הניח משכון וכל החוזר בו
בין לוקח בין מוכר אע"פ שאינו חייב לקבל מי שפרע ה"ז ממחוסרי אמנה ואין רוח
חכמים נוחה הימנו.
ח. וכן מי שאומר לחבירו ליתן לו מתנה ולא
נתן הרי זה ממחוסרי אמנה בד"א במתנה מועטת שהרי סמכה דעתו של מקבל כשהבטיחו אבל
במתנה מרובה אין בה חסרון אמנה שהרי לא האמין זה שיתן לו דברים אלו עד שיקנה אותו בדברים
שהם נקנים בהם.
ט. יש מי שאומר שאם רבים אמרו לאדם אחד ליתן
לו מתנה אינם יכולים לחזור בהם אפילו אם היא מתנה מרובה.
י. מי שהיה לו חוב אצל חבירו וא"ל מכור
לי מטלטלין אלו בחוב שיש לי אצלך ורצה המוכר יש אומרים שהרי זה כמי שנתן דמים וכל החוזר
בו מקבל מי שפרע ויש חולקים..
יא. ראובן שהיה חייב לשמעון מנה ואמר שמעון
לראובן מטלטל זה אמכור לך במנה ונתן לו ראובן המנה יכול שמעון לומר מנה זה אני גובה
בחובי והחפץ לא אתן לך ואיני במי שפרע אבל אם אמר ליה ראובן הא לך עוד מנה ותן לי החפץ
צריך ליתן או יקבל מי שפרע.
הגה. אע"פ שבדברים בלא מעות יכול לחזור
בו וא"צ לקבל עליו מי שפרע מ"מ ראוי לאדם לעמוד בדיבורו אע"פ שלא עשה
שום קנין רק דברים בעלמא וכל החוזר בו בין לוקח בין מוכר אין רוח חכמים נוחה הימנו
והני מילי בחד תרעי אבל בתרי תרעי אין זה ממחוסרי אמנה וכל האומר לתת לחבירו מתנה מועטת
ולא נתנה לו הרי זה ממחוסרי אמנה ועי' לקמן סי' רמ"ט וי"א דאפילו בתרי תרעי
אסור לחזור ואם חזר בו יש בו משום מחוסרי אמנה וכן נראה עיקר.
