הלכות שבת דיני בישול בשבת סימן שיח
סימן שיח - דין המבשל בשבת. ובו י''ט סעיפים.
א. המבשל בשבת (או שעשה אחת משאר מלאכות)
במזיד אסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד ובשוגג אסור בו ביום גם לאחרים ולערב
מותר גם לו מיד (ואם אמר לאינו יהודי לעשות לו מלאכה בשבת עיין לעיל סימן ש''ז סעיף
כ').
ב. השוחט בשבת לחולה בין שחלה מאתמול בין
שחלה היום מותר הבריא לאכול ממנו חי אבל המבשל (או עשה שאר מלאכה) לחולה אסור לבריא
או לחולה שאין בו סכנה דחיישינן שמא ירבה בשבילו.
הגה. ואפילו בישל על ידי אינו יהודי אסור
בשבת (תוספות פרק קמא דגיטין ור''ן פרק אין מעמידין) ואם קצץ פירות מן המחובר לחולה
בשבת אפילו היה חולה מבעוד יום אסור לבריא בשבת משום שגדל והולך בשבת ויש בו משום מוקצה
(בית יוסף בשם אורחות חיים).
ג. כשם שאסור לבשל באור כך אסור לבשל בתולדת
האור כגון ליתן ביצה בצד קדרה או לשברה על סודר שהוחם באור כדי שתצלה ואפילו בתולדת
חמה כגון בסודר שהוחם בחמה אסור גזירה אטו תולדת האור וכן אסור להטמינה בחול או באבק
דרכים שהוחמו מכח חמה אבל בחמה עצמה כגון ליתן ביצה בחמה או ליתן מים בחמה כדי שיחמו
מותר.
ד. תבשיל שנתבשל כל צרכו יש בו משום בשול
אם נצטנן.
הגה. ויש אומרים דוקא אם מצטמק ויפה לו
(רבינו ירוחם חלק ג').
ואם לא נתבשל כל צרכו ואפילו נתבשל כמאכל
בן דרוסאי שייך בו בשול אפילו בעודו רותח והני מילי שיש בו בשול אחר בשול בתבשיל שיש
בו מרק אבל דבר שנתבשל כבר והוא יבש מותר לשרותו בחמין בשבת ואם הוא דבר יבש שלא נתבשל
מלפני השבת אין שורין אותו בחמין בשבת אבל מדיחים אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן
ומן הדג שנקרא קולייס האספנין שאינם צריכים בשול אלא מעט והדחתן היא גמר מלאכתן.
הגה. והוא הדין כל דבר קשה שאינו ראוי לאכול
כלל בלא שרייה דאסור לשרותו בשבת דהוי גמר מלאכה.
ה. יש מי שאומר דדבר שנאפה או נצלה אם בשלו
אחר כך במשקה יש בו משום בשול ואסור ליתן פת אפילו בכלי שני שהיד סולדת בו ויש מתירין.
הגה. בכלי שני ויש מקילין אפילו בכלי ראשון
ונהגו ליזהר לכתחלה שלא ליתן פת אפילו בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו.
ו. כלי שיש בו דבר חם שהיד סולדת בו מותר
להניחו בשבת על גבי קדירה הטמונה כדי שישמור חומו ולא יצטנן ויכול לטוח פיו בבצק אם
יש לו בצק שנלוש מאתמול אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר שאינו חם כל כך על גבי קדירה
שהיא חמה כל כך שהעליון יכול להתחמם מחומה עד שתהא היד סולדת בו.
ז. יש מפרשים דהא דשרי להניח כלי שיש בו
דבר חם על גבי קדירה הטמונה אפילו כלי התחתון על האש שרי ויש מפרשים שאם כלי התחתון
על האש לעולם אסור.
ח. להניח דבר קר שנתבשל כל צרכו על גבי מיחם
שעל האש יש אומרים שדינו כמניחו כנגד המדורה וכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה במקום
שהיד סולדת בו כגון שיבש מותר להניחו על גבי מיחם שעל גבי האש ויש אומרים דהוי כמניח
על גבי כירה לכתחלה ואסור אפילו אם נתבשל כל צרכו ואפילו אם מצטמק ורע לו ואפילו אם
נותנו שם לשמור חומו וראשון נראה עיקר ומכל מקום אם הוא תבשיל שיש בו רוטב ומצטמק ויפה
לו אסור לדברי הכל.
ט. כלי ראשון (פירוש הכלי שמשתמש בו על האש)
אפילו לאחר שהעבירוהו מעל האש מבשל כל זמן שהיד סולדת בו לפיכך אסור ליתן לתוכו תבלין
אבל מלח מותר ליתן לתוכו כיון שהעבירו מעל האש דצריכא מלחא בישולא כבשרא דתורא ויש
מי שאוסר לתת לתוך כלי זה בשר מלוח אפילו הוא של שור.
הגה. ונראה לי דבלא מלוח נמי אסור אלא דנקט
מלוח דבלאו הכי אסור משום דם שבו ויש אוסרים לתת מלח אפילו בכלי שני כל זמן שהיד סולדת
בו והמחמיר תבוא עליו ברכה (תוספות ומרדכי פרק כירה) ואם עבר ונתן מלח אפילו בכלי ראשון
אפילו הוא על האש שעבד איסורא מותר המאכל דהמלח בטל על גבי המאכל (בית יוסף בשם שבולי
הלקט).
י. אסור ליתן תבלין בקערה ולערות עליהן מכלי
ראשון.
יא. אמבטי (פירוש כלי שרוחץ בו) של מרחץ
שהיא מלאה מים חמין (אף על פי שהיא כלי שני) (תוספות ורא''ש וטור) אין נותנין לה מים
צונן שהרי מחממן הרבה אבל נותן הוא ממים חמין שבזה האמבטי לתוך אמבטי אחר של צונן.
יב. מיחם שפינה ממנו מים חמין מותר ליתן
לתוכו מים צונן (מרובים) כדי להפשירן ומותר לצוק מים חמין לתוך מים צונן או צונן לתוך
חמין והוא שלא יהיו בכלי ראשון מפני שמתחממין הרבה.
הגה. ואם המים מרובים כל כך שאי אפשר שיתבשלו
רק שיפיגו צנתן אפילו בכלי ראשון שרי רק שלא יהיה על האש.
יג. מותר ליתן קיתון של מים או של שאר משקים
בכלי שני שיש בו מים חמין אבל בכלי ראשון אסור.
יד. מותר ליתן קיתון של מים או שאר משקים
כנגד האש להפיג צנתן ובלבד שיתנם רחוק מהאש בענין שאינו יכול להתחמם באותו מקום עד
שתהא היד סולדת (פירוש מתחממת ונכוית) בו דהיינו מקום שכריסו של תינוק נכוית בו אבל
אסור לקרבו אל האש למקום שיכול להתחמם שתהא היד סולדת בו ואפילו להניח בו שעה קטנה
שתפיג צנתו אסור כיון שיכול להתבשל שם.
הגה. והוא הדין בפירות או שאר דברים הנאכלים
כמות שהן חיין (מרדכי פרק כירה ועיין לעיל סוף סימן רנ''ד).
טו. דבר שנתבשל כל צרכו והוא יבש שאין בו
מרק מותר להניחו כנגד המדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו.
הגה. ואפילו נצטנן כבר אבל אם הוא רותח אפילו
בדבר שיש בו מרק מותר ויש מקילין לומר דכל שאין נותנו על גבי האש או הכירה ממש רק סמוך
לו אפילו נצטנן מותר (המגיד פרק כ''ו) ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי וכמו שכתבתי
לעיל סימן רנ''ג.
טז. מותר ליתן אינפאנדא כנגד האש במקום שהיד
סולדת ואף על פי שהשומן שבה שנקרש חוזר ונימוח.
הגה. וכל שכן קדירה שיש בה רוטב שנקרש שכשהשומן
נימוח אינו בעין דשרי (רבי ירוחם חלק ג') ויש מחמירין (ר''ן פרק במה טומנין) ונהגו
להחמיר מיהו במקום צורך יש לסמוך אסברא ראשונה.
יז. אסור ליתן צונן (על המיחם) אפילו להפשיר
כל שהמיחם חם כל כך שאילו היה מניחו שם הרבה היה בא לידי בישול דהיינו שיהיה יד סולדת
בו שדין מניח על גבי מיחם כדין מניח כנגד המדורה ואם אינו חם כל כך מותר.
יח. האלפס והקדירה שהעבירן מרותחין מעל גבי
האור אם לא נתבשל כל צרכו אין מוציאין בכף מהם שנמצא מגיס ואיכא משום מבשל ואם נתבשל
כל צרכו מותר אבל צמר ליורה אף על פי שקלט העין אסור להגיס בו (פירוש לנענע אותו בכף).
הגה. ולכתחלה יש ליזהר אף בקדירה בכל ענין
(פסקי מהרי''ו).
יט. אסור לטוח שמן ושום על הצלי בעודו כנגד
המדורה אפילו נצלה הצלי מבעוד יום דמכל מקום יתבשל השום והשמן.
