שלחן ערוך הלכות שוכר סימן שז-שיט
סימן שז - דיני השוכר וחיובו ופטורו ואם
השאיל או השכיר. ובו ז סעיפים.
א. השוכר מחבירו בהמה או כלים דינו כשומר
שכר להתחייב בגניבה ואבידה וליפטר מאונסין.
ב. יכולין המשכיר והשוכר לחזור בהם עד שימשוך
או שיעשה א' מדרכי הקנין וכן אינו מתחייב בגניבה ואבידה עד שיעשה אחד מדרכי הקנייה
וי''א שמשסילק הבעל שמירתו מעליה מדעת השומר נתחייב בשמירתה.
ג. ראובן שכר בית משמעון ונתן שם חטה ומחמת
שעמדה שם ימים הרבה נתקלקלו הכותלים ונפלו והזיקו לשמעון ולשכניו אם היה ניכר וידוע
קלקול הכותלים והתרו בו לסלק החטה ולא סלקה פושע הוא וחייב לשלם כל ההיזק.
ד. אין השוכר בהמה או מטלטלים רשאי להשכיר
לאחר ואם השכיר לאחר דינו כדין ש''ש שמסר לשומר אחר שנתבאר בסי' רצ''א.
ה. השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה
או נאנסה כיון שהשני חייב תחזור לבעלים הראשונים שאין הלה עושה סחורה בפרתו של זה ואם
אמר לשוכר אם תרצה תשאילנה ויהיה דינך עם השואל ויהיה דיני עמך אז ישלם השואל לשוכר.
ו. השוכר פרה מחבירו ונולדה בה מכה בפשיעת
השוכר שלא מחמת מלאכה י''א שהוא פטור מלשלם כיון שסופה להתרפאות מאותה מכה לא הוי אלא
שבת ואין שבת בבהמה לפיכך אם מתבטלת כמה ימים פטור כיון שסופה להתרפאות ויש מחייבים.
ז. אין אדם רשאי לדוש בפרתו ערבית ולהשכירה
שחרית.
סימן שח - השוכר בהמה לרכוב עליה כמה יטעון
עליה. ובו ז''ס.
א. השוכר בהמה לרכוב עליה איש לא ירכיב עליה
אשה ויש חולקין ולכולי עלמא אם מנהג המקום להתייקר ברכיבת הנשים צריך להוסיף לו כפי
המנהגdef
לרכוב עליה אשה ירכיב עליה איש.
ב. שכרה לרכוב עליה אשה מרכיב עליה כל אשה
בין גדולה בין קטנה ואפי' מעוברת ומניקה.
ג. השוכר את החמור לרכוב עליה יש לו להניח
עליה כסותו ולגינו ומזונותיו של אותו הדרך לפי שאין דרך השוכר לחזור בכל מלון ומלון
לקנות מזונות יתר על זה הרי מעכב עליו בעל החמור וכן יש לבעל החמור להניח עליה שעורים
ותבן ומזונות של אותו היום יתר על זה השוכר מעכב עליו מפני שאפשר לו לקנות בכל מלון
ומלון לפיכך אם אין שם מאין יקנה מניח עליו מזונותיו ומזונות בהמתו של כל אותה הדרך
וכל אלו הדברים בשוכר סתם ובמקום שאין מנהג ידוע אבל במקום שיש מנהג הכל לפי המנהג.
ד. השוכר את הבהמה להביא עליה ק''ק ליטרין
של חטים והביא ק''ק ליטרין של שעורים ומתה חייב מפני שהנפח קשה למשוי והשעורים יש להם
נפח וכן אם שכרה להביא תבואה והביא במשקלה תבן אבל אם שכרה להביא עליה שעורים והביא
במשקלן חטים ומתה פטור וכן כל כיוצא בזה.
ה. השוכר את הבהמה לשאת עליה משקל ידוע והוסיף
על משאו אם הוסיף חלק משלשים על השיעור שפסק עמו ומתה חייב פחות מכאן פטור אבל נותן
הוא שכר התוספת.
ו. שכר סתם אינו נושא אלא משקל הידוע במדינה
לאותה בהמה ואם הוסיף חלק משלשים כגון שדרכה לשאת ל' וטען עליה ל' ואחד ומתה או נשברה
חייב.
ז. הכתף שהוסיף על משאו קב אחד'הוזק במשא
זה חייב בנזקיו שאע''פ שהוא בן דעת והרי הוא מרגיש בכובד המשא יעלה על לבו שמא מחמת
חוליו הוא זה הכובד.
הגה. הלוקח חמורו של חבירו שלא מדעתו ועושה
מלאכתו וכוונתו ליתן לו שכרו הוי כשואל שלא מדעת והוי גזלן ואם החמור עומד לשכור לא
הוי גזלן ומיהו אם מיחו בו בני ביתו ואומרים שבעל החמור צריך לחמורו הוי כשלא מדעת
והוי גזלן ואם לקחו להציל את שלו ורוצה ליתן לבעל החמור הפסדו לא הוי גזלן דתנאי ב''ד
הוא כדלעיל סי' רס''ד סעיף ה' וע' לקמן סי' שס''ג סעיף ה' מדינים אלו.
סימן שט - השוכר את הבהמה לילך למקום ידוע
והוליכה למקום אחר. ובו ה סעיפים.
א. השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה
אם הוחלקה פטור אע''פ שעבר על דעת הבעלים ואם הוחמה חייב.
ב. שכרה להוליכה בבקעה והוליכה בהר אם הוחלקה
חייב שהחלקות יותר בהר מבבקעה ואם הוחמה פטור שבבקעה חמימות יותר מבהר מפני הרוח שמנשבת
בראש ההרים ואם הוחמה מחמת המעלה חייב וכן כל כיוצא בזה.
הגה. שינה מהר לבקעה ומבקעה להר ונתייגעה
ומתה חייב וכן אם שכרה להוליכה למקום אחד והוליכ' למקום אחר ואויר הדרך משונה מבמקום
אחר חייב וכן כל כיוצא בזה.
ג. השכיר בהמתו לילך בה למקום פלוני ולהחזירה
למחר והלך השוכר עליה למקום ההוא והחזירה בו ביום ונתרעם המשכיר לזקני העיר על אשר
הוליכה והביאה ביום א' ואמרו למשכיר לקבלה ולהשתדל ברפואתה וכן עשה ומתה לסוף ח' ימים
חייב השוכר כיון שפשע בה.
הגה. השוכר את החמור ונעשה פסח בדרך ולא
חש לכך והניח עליו משוי ונתקלקלה הוי פשיעה דלא ה''ל להניח עליו משוי אבל אם היה נחוץ
לדרכו ולא היה אפשר לשכור חמור אחר לא הוי פשיעה ופטור.
ד. השוכר את הפרה לחרוש בהר וחרש בבקעה ונשבר
הקנקן והוא הכלי שחורש בו הרי השוכר פטור ודין בעל הפרה עם האומנין שחרשו וכן אם לא
שינה על דעת הבעלים ונשבר הקנקן דין בעל הפרה עם האומנים שכרה לחרוש בבקעה וחרשה בהר
ונשבר הקנקן השוכר חייב ודינו של שוכר עם האומנים.
הגה. וי''א דאם האומנים הם שכורין מן המשכיר
הרי הם פטורים מן השוכר הואיל ושינה והמשכיר צריך ליתן להן שכרן.
ומיהו דין האומנין ששברו בעת חרישה שמשלמים
מי משלם זה האוחז את הכלי בעת החרישה ואם היתה השדה מעלות מעלות שניהם חייבים בדמי
הקנקן המנהיג אותה במלמד והאוחז את הכלי.
ה. שכרה לדוש בקטנית ודש בתבואה והוחלקה
פטור בתבואה ודש בקטניות חייב שהקטנית מחלקת.
סימן שי - השוכר את החמור ונסתמא או מת או
נשבר. ובו ג''ס.
א. השוכר את הבהמה וחלתה או נשתטית או נלקחה
לעבודת המלך אע''פ שאין סופה לחזור אם נלקחה דרך הליכה הרי המשכיר אומר לשוכר הרי שלך
לפניך ונותן לו שכרו משלם בד''א כששכרה לשאת עליה משאוי שאיפשר להשליכ' בלא הקפדה אבל
אם שכרה לרכוב עליה או לשאת עליה כלי זכוכית וכיוצא בהם חייב להעמיד לו בהמה אחרת ואם
לא העמיד יחזיר השכר ויחשוב עמו על שכר כמה שהלך בה מתה הבהמה או נשברה בין ששכרה לשאת
בין ששכרה לרכוב אם אמר לו חמור סתם אני משכיר לך חייב להעמיד לו בהמה אחרת ואם לא
העמיד יש לשוכר למכור הבהמה וליקח בה בהמה אחרת ואם אין בדמים ליקח בהמה אחרת שוכר
בדמים בהמה אחרת עד שיגיע למקום שפסק עמו.
ב. א''ל חמור זה אני שוכר לך אם שכרה לרכוב
עליה או לכלי זכוכית ומתה בחצי הדרך אם יש בדמיה ליקח בהמה אחרת יקח ואם אין בדמיה
ליקח שוכר אפי' בדמי כולה עד שיגיע למקום שפסק עמו ואם אין בדמיה לא ליקח ולא לשכור
נותן לו שכרו של חצי הדרך ואין לו עליו אלא תרעומת ואם שכרה למשא הואיל וא''ל חמור
זה ומת בחצי הדרך אינו חייב להעמיד לו אחרת אלא נותן לו שכרו של חצי הדרך ומניח לו
נבלתו.
הגה. ויש חולקין וס''ל דאפי' שכרו למשא דינו
כשכרו לרכיבה והא דאמרינן דנותן לו שכרו מחצי הדרך היינו שיכול למכור סחורתו שם או
שיכול לשכור חמור אחר עד מקום שרוצה לילך אבל בלא''ה אינו נותן לו כלום משכרו דהא לא
מהני ליה מידי.
ג. ראובן השכיר בהמתו לשני ימים לילך ולחזור
ובחזרתו ביום השני גדל הנהר עד שהוצרך לעכב יום אחד אם שכרה לימים פשיטא שצריך ליתן
לו שכירות כל יום ויום ואם שכרה למקום פלוני ולחזור או ששכרה לשני ימים והזכיר המקום
שרוצה לילך שם וידוע שהוא מהלך שני ימים ועכבו הנהר אם לא היה רגיל להתגדל פסידא דבעל
בהמה ואם היה רגיל להתגדל והשוכר מכיר ענין הנהר ולא המשכיר פסידא דשוכר ואם שניהם
ידעו פסידא דבעל בהמה ומזונות הבהמות והשכירות דין אחד להם.
סימן שיא - השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך
או טבעה בחצי הדרך. ובו ו סעיפים.
א. ספינה שהוסיף בה א' משלשים על משאה וטבעה
חייב לשלם דמיה.
ב. השוכר את הספינה וטבעה בחצי הדרך אם א''ל
ספינה זו אני משכיר לך ושכרה השוכר להוליך בה יין סתם אע''פ שנתן לו השכר יחזיר כל
השכר שהרי זה אומר לו הבא לי הספינה עצמה ששכרתי שהקפדה גדולה יש בספינה זו ואני אביא
יין מכל מקום ואוליך בה.
הגה. ואם אפשר להוציא הספינה מן המים ולהשכיר
ספינה אחרת בדמיו או בכל מה ששייך לספינה צריך להשכיר כמו שנתבאר לעיל סי' ש''י לענין
חמור.
ג. א''ל ספינה סתם אני משכיר לך ושכרה השוכר
להוליך בה יין זה אע''פ שלא נתן לו מהשכר כלום חייב ליתן כל השכר שהרי אומר לו הבא
לי היין עצמו ואני אביא לך ספינה מ''מ ואוליכנו אבל צריך לנכות כדי הטורח של חצי הדרך
שאינו דומה המטפל בהולכת הספינה ליושב ובטל.
ד. אמר לו ספינה זו אני משכיר ושכר השוכר
להוליך בה יין זה אם נתן השכר אינו יכול להחזירו ואם לא נתן לא יתן שאין זה יכול להביא
הספינה עצמה ולא זה יכול להביא יין עצמו.
ה. שכר ספינה סתם ליין סתם הרי אלו חולקין
השכר ודוקא כשאין אחד מהם רוצה להשלים אבל זה מביא יינו וזה אינו מביא ספינה אם נתן
שכר נמי יטול ויוציא מתחת ידו.
ו. השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך נותן
לו שכר כל הדרך ואם מצא השוכר מי שישכיר אותה לו עד המקום שפסק שוכר ויש לבעל הספינה
עליו תרעומת ובהכנסת השנייהdef וכן אם מכר כל הסחורה שבספינה לאיש אחד בחצי הדרך וירד
ועלה הלוקח נוטל שכר חצי הדרך מהראשון ושכר החצי מזה האחרון ויש לבעל הספינה עליו תרעומת
מפני שגרם לו לסבול דעת איש אחר שעדיין לא הורגל וכן כל כיוצא בזה.
סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב
או סתם. ובו כ סעיפים.
א. המשכיר לחבירו בית או חצר או מרחץ או
חנות לזמן קצוב אינו יכול לחזור בו ולהוציאו תוך זמנו אפילו נפל ביתו של משכיר שאין
לו מקום לדור בו ואפילו העני וצריך למכרו לאחר אינו יכול להוציאו והמקח קיים ולוקח
צריך להניחו ביד השוכר עד שישלים זמנו התנה עמו שיוכל להוציאו לצרכו ומכרו אין הלוקח
יכול להוציאוdef
ואם הקדים לו השכר אפי' לזמן מרובה אינו יכול להוציאו עד שיכלה זמן כל
השכירות שהקדים לו.
הגה. ואפי' לא קצב לו זמן אפ''ה מסתמא שכרו
נגד מעותיו המשכיר בית לחבירו ובתוך הזמן רוצה לבנותו אין יכול לכופו לצאת אפי' לבית
יפה ממנו גם להכניס פועלים לבית לבנותו מיהו מבקשים מן השוכר לעשות לפנים משורת הדין.
ב. אם חזר אחר שהשכירו לזה והשכירו או מכרו
לעכו''ם או אנס שהפקיע שכירות הראשון ה''ז חייב להשכיר לו בית אחר כמותו וכן כל כיוצא
בזה.
ג. משכנו לשנים ידועים בכך וכך לכל שנה ושנה
כ''ז שלא יפדנו וחזר ומכרו לאחר אין הלוקח יכול לקחתו מיד המלוה תוך השנה אבל אחר השנה
יכול לקחתו.
ד. השכיר לו ללינה אין פחות מיום אחד לשביתה
אין פחות משני ימים לנישואין אין פחות מל' יום.
ה. המשכיר בית לחבירו סתם אינו יכול להוציאו
עד שיודיענו ל' יום מקודם כדי לבקש מקום ולא יהא מושלך בדרך ולסוף הל' יצא בד''א בימות
החמה אבל בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מהחג ועד הפסח.
ו. קבע לו שלשים יום לפני החג אם נשאר מהל'
יום אפי' יום א' אינו יכול להוציאו עד מוצאי הפסח והוא שיודיעו ל' יום מקודם בד''א
בעיירות אבל בכרכים אחד בימות החמה ואחד בימות הגשמים צריך להודיעו שנים עשר חדש מקודם
וחנות בין בכרכים בין בעיירות צריך להודיעו י''ב חדש מקודם.
ז. כשם שהמשכיר חייב להודיעו כך השוכר חייב
להודיעו מקודם שלשים יום בעיירות או מקודם י''ב חדש בכרכים כדי שיבקש שכן ולא ישאר
ביתו פנוי ואם לא הודיעו אינו יכול לצאת אלא יתן השכר.
הגה. או יעמוד לו אחר במקומו ואם רוצה להעמיד
אדם שאינו הגון אין המשכיר צריך לקבלו.
ח. אם שכרו לזמן קצוב כיון שכלה הזמן יכול
להוציאו מיד אפי' כלה הזמן באמצע ימות הגשמים.
ט. מה שאמרנו שאין המשכיר יכול להוציאו ולא
השוכר יכול לצאת עד שיודיענו מקודם אם הוקרו הבתים יש למשכיר להוסיף עליו ולומר לשוכר
או שכור בשוויה או תצא וכן אם הוזלו הבתים יש לשוכר לפחות השכר ולומר למשכיר או שכור
לי כשער של עכשיו או הרי ביתך לפניך מיהו דוקא דהתנו הכי מקודם הזמן ואע''פ שעבר זמן
הודעה אבל אם עמדו בסתם מסתמא דעתם היה על השכר הראשון.
הגה. וכן אם שכרו לזמן קצוב אע''פ שנתייקרו
הבתים או הוזלו אינן יכולין לשנות רק כפי שהתנו מי ששכר בית לחבירו והיה אוהבו ונעשה
שונאו אין יכול להוציאו מן הבית ואם א''ל מתחלה שאינו משכיר לו רק משום שהוא אוהבו
ונעשה שונאו יכול להוציאו.
י. בד''א שהשכירו סתם אבל אם השכירו לזמן
ידוע אע''פ שנתייקרו הבתים או הוזלו אינם יכולים לא להוסיף ולא לגרוע.
יא. נפל בית המשכיר שהיה דר בו ה''ז יכול
להוציא השוכר מביתו ואומר לו אינו בדין שתהי' אתה יושב בביתי עד שתמצא מקום ואני מושלך
בדרך שאין אתה בעל זכות בבית זה יותר ממני ודוקא בשוכר סתם אבל בשוכר לזמן ידוע אינו
יכול להוציאו תוך זמנו.
יב. נתן הבית לבנו לישא בו אשה אם היה יודע
שבנו נעשה חתן בזמן פלוני והיה אפשר לו להודיעו מקודם ולא הודיעו אינו יכול להוציאו
ואם עכשיו נזדמנה לו אשה והרי הוא נושאה מיד ה''ז יש לו להוציאו שאינו בדין שיהא זה
יושב בביתו ובן בעל הבית ישכור בית שיעשה לו חתונה.
יג. מכר הבית או נתנו או הורישו אין השני
יכול להוציאו עד שיודיעו מקודם ל' יום או מקודם י''ב חדש שהרי השוכר אומר לו אין כחך
יותר מכח זה שזכית בבית זה.
יד. מקום שנוהגין שיש להם ראש שנה קבוע לשכירות
הבתים וראובן שכר בית משמעון לשנה אחת ואחר שכלתה השנה נשאר בבית חדש אחד ולא דברו
זה עם זה כלום בשכירות שנה הבאה ורצה ראובן לצאת מהבית ושמעון מעכב על ידו שלא לצאת
עד תשלום שנה שניה הדין עם שמעון.
הגה. שנים שהיו דרים בבית והיו חולקין על
הבית ואח''כ נתחייב אחד בדין צריך לצאת אפי' באמצע החורף אע''פ שלא הודיעו חבירו מקודם.
טו. המשכיר בית לשנה בסכום ידוע ונתעברה
השנה נתעברה לשוכר השכיר לחדשים נתעברה למשכיר הזכיר לו חדשים ושנה בין שאמר לו דינר
לחדש שנים עשר דינר בשנה בין שאמר לו י''ב דינר לשנה דינר בכל חדש הרי חדש העיבור של
משכיר שהקרקע בחזקת בעליה.
הגה. אבל מי ששכר מלמד לבנו וא''ל שני לשונות
כאלו והמלמד למד עמו חדש העיבור א''צ לשלם לו חדש העיבור.
טז. ב''ה שאמר לזמן השכרתיך והשוכר אומר
לא שכרתי אלא סתם או לזמן ארוך על השוכר להביא ראיה ואם לא הביא ב''ה נשבע היסת ומוציאו
מן הבית.
הגה. וכן בכל ספק שנופל בין הדר בבית חבירו
ובין חבירו אם לא שאכלה שני חזקה דאז נאמן במגו דלקחתי.
יז. המשכיר בית לחבירו לזמן ורוצה לסתרו
בתוך הזמן השוכר יכול לעכב עליו ואם עבר וסתרו בתוך הזמן חייב להעמיד לו בית אחר או
ישכיר לו כמותו ואם מעצמו נפל אם אמר לו בית זה אני משכיר לך אינו חייב לבנותו אלא
מחשב על מה שנשתמש בו ומחזיר לו שאר השכירות ויש מי שאומר דדוקא בשנפל כולו אבל אם
הוא קיים אלא שהוא מסוכן לדור בו חייב המשכיר לתקנו אם יש בידו שכירות מוקדם ואם אמר
לו בית סתם ונפל חייב לבנותו או יתן לו בית אחר ואם היה קטן מהבית שנפל אין השוכר יכול
לעכב עליו והוא שיהיה קרוי בית שלא השכיר אלא בית סתם אבל אם אמר לו בית כזה אני משכיר
לך חייב להעמיד לו בית כמדת ארכו ומדת רחבו של בית זה שהראהו ואינו יכול לומר לא היה
ענין דברי אלא שיהיה קרוב לנהר או לשוק או למרחץ כזה אלא חייב להעמיד לו בית כמדתו
וכצורתו לפיכך אם היה קטן לא יעשנו גדול גדול לא יעשנו קטן א' לא יעשנו שנים שנים לא
יעשנו אחד ולא יפחות מהחלונות שהיו בו ולא יוסיף עליהם אלא מדעת שניהם.
הגה. נשרף הבית דינו כנפל נשרף כל העיר הוי
מכת מדינה ומנכה לו מן שכירותו מה שלא דר בו בין הקדים לו שכרו או לא המשכיר בית לחבירו
והוא נפל אדעתא דלבנותו הוא מוגיר ליה.
יח. המשכיר עלייה סתם חייב להעמיד לו עלייה
אמר לו עלייה זו שעל גבי בית זה אני משכיר לך הרי שעבד בית לעלייה לפיכך אם נפחתה העלייה
בארבע טפחים או יותר חייב המשכיר לתקן ואם לא תקן הרי השוכר יורד ודר בבית עם בעל הבית
ונכנס ויוצא דרך פתח הבית עד שיתקן לו את העלייה אבל אם נפל הבית והעלייה א''צ לבנות
לו אחר כיון שאמר לו בית זה.
הגה. אבל אם נפל העלייה צריך לבנותו כל זמן
שהבית קיים.
יט. היו שתי עליות זו על גב זו ונפחתה העליונה
דר בתחתונה נפחתה התחתונה הרי זה ספק אם ידור בעליונה או בבית לפיכך לא ידור ואם דר
מוציאין אותו משם.
כ. מעשה באחד שאמר לחבירו דלית זו שעל גבי
אפרסק הזה אני משכיר לך ונעקר אילן האפרסק ממקומו ובא מעשה לפני חכמים ואמרו לו חייב
אתה להעמיד האפרסק כ''ז שהדלית קיימת וכן כל כיוצא בזה.
הגה. ודוקא בכה''ג שהאפרסק עדיין בעולם רק
שנעקר ממקומו אבל אי נקצץ לא מחויב להעמיד לו אחר וכן אם נפל הבית שתחת עלייה ואמר
לו עלייה שעל גב בית זו א''צ להעמיד בית אחר.
סימן שיג - המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה
באיזה מקום רשאי להשתמש. ובו ד סעיפים.
א. המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה משתמש
בזיזים ובכותלים עד ארבע אמות ובתרבץ של חצר וברחבה שאחורי הבתים ומקום שנהגו להשתמש
בעובי הכתלים ובכל אלו הדברים הולכים אחר מנהג המדינה והשמות הידועים להם.
ב. המשכיר חצירו סתם לא השכיר הרפת שבה.
ג. הזבל שבחצר הרי הוא של שוכר לפיכך הוא
מיטפל בו להוציאו ואם יש שם מנהג הולכים אחר המנהג בד''א כשהיו הבהמות שעשו הזבל של
שוכר אבל אם הבהמות של אחרים הזבל של בעל החצר שחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו אע''פ
שהיא שכורה ביד אחרים.
הגה. מיהו אם קלטו השוכר בכלי מן האויר ולא
נח בחצר הרי שלו.
ד. והאפר היוצא מהתנור וכירה של שוכר.
סימן שיד - מה הדברים שעל המשכיר לעשות או
על השוכר. ובו ב סעיפים.
א. המשכיר בית לחבירו חייב להעמיד לו דלתות
ולפתוח לו החלונות שנתקלקלו ולחזק את התקרה ולסמוך את הקורה שנשברה ולעשות נגר ומנעול
וכן אם נפחתה המעזיבה והתקרה בד' טפחים חייב לתקנה וכן כל כיוצא בזה מדברים שהם מעשה
אומן והם עיקר גדול בישיבת הבתים והחצרות.
הגה. ואע''פ שנכנס שם השוכר [וראה שלא היו
שם דברים אלו לא] אמרינן דנתפייס במה שראה אלא על המשכיר לתקן תקן המשכיר דברים אלו
ונשברו תוך ימי השכירות אם א''ל בית זה א''צ להעמיד לו אחר אמר לו בית סתם צריך לתקנו
כל ימי השכירות.
ב. השוכר חייב לעשות מעקה ומזוזה ולתקן מקום
המזוזה משלו וכן אם רצה לעשות סולם או מרזב או להטיח גגו הרי זה עושה משל עצמו.
הגה. וה''ה כל דבר שאינו מעשה אומן ובכל
אלו העניינים הולכין אחר מנהג המדינה.
סימן שטו - דין המשכיר בית על תנאי. ובו
ד סעיפים.
א. שכירות קרקע נשכר בדרכים שהוא נקנה בהם.
ב. כשם שמתנה אדם כל תנאי שירצה במקח כך
מתנה בשכירות וכל שממכרו ממכר בנכסיו שכירותו שכירות וכל שאין לו למכור אין לו להשכיר
אלא אם כן יש לו פירות בלבד באותו קרקע שזה שוכר ואינו מוכר.
ג. השוכר בית מחבירו וטוען ששכרו על תנאי
שיכניס עמו דיורין אחרים והמשכיר מכחישו ישבע המשכיר שלא התנה כן והוא הדין לכל טענות
שביניהם.
ד. ראובן שכר נער לשמשו ואמר לו שמעון לסמוך
עליו לשלם לו כל מה שיפסיד בהיות הנער בביתו אע''פ שלא היה קנין בדבר חייב כי כל תנאי
שכירות אינו צריך קנין.
סימן שטז - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב
ורצה השוכר להשכירו לאחרים. ובו ג סעיפים.
א. המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב ורצה השוכר
להשכיר הבית לאחר משכיר עד סוף זמנו והוא שלא יהיה מנין בני בית האחד יותר מבני ביתו
ואם אמר לו המשכיר למה תטרח ותשכיר ביתי לאחרים אם לא תרצה לעמוד בו צא והניחו ואני
פוטר אותך משכירותו שומעין לו.
הגה. וע''ל סי' שי''ב ס''ז ואם השוכר רוצה
לצאת מן הבית ולהניחו כך בלא דיורין ורוצה לשלם למשכיר יכול המשכיר להשכירו לאחרים
דביתא מיתבא יתיב ושאייה יוכת שער מי שנתן ביתו לאחר או השכירו ושייר כח לעצמו שכשירצה
יכול לדור עם המקבל מתנה או השוכר בבית יכול למכור כחו לאחר ובלבד שלא יהו בני ביתו
מרובים ויש מחלקים בין אם שייר לעצמו חלק מסויים כגון חצי הבית אז יוכל למכרו לאחר
אבל אם שייר לעצמו חלק שאינו מסויים כגון דיוכל לסלקו אינו יכול למכרו או להשכיר זכותו
לאחר מי שנותן לאחר דירה בביתו ואין המקבל צריך לאותה דירה נ''ל דיוכל להשכירו או למכרו
לאחר שבני ביתו אין מרובים ממנו דלא גרע כח המקבל מתנה מכח המשייר לעצמו דנותן בעין
יפה נותן וע' לעיל סי' קנ''ד סעיף כ''ח.
ב. שנים ששכרו בית בשותפות לדור בו יחד אין
אחד מהשותפין יכול להושיב אחר במקומו אפי' יש לו דיורין פחותים ממנו כי יכול לומר אותך
אני יכול לקבל אבל אחר איני יכול לקבל ואינו יכול לכופו לחלוק שהבית אינו שלהם אלא
שכור להם לזמן.
ג. ראובן משכן ביתו לזמן והתנה שאחר הזמן
יהיה רשות לדור בו הוא וסייעתו או למשכן או להשכיר למי שירצה יש מי שאומר שאפי' בלא
תנאי רשאי להשכיר או למשכן ומפני התנאי רשאי להשכיר ולמשכן אפי' למי שיש סיעה גדולה
מסיעתו.
סימן שיז - אמר השוכר פרעתי שכר הבית והמשכיר
אומר לא פרעת. ובו ד סעיפים.
א. השוכר שאמר נתתי שכר הבית שנתחייבתי בו
והמשכיר אומר עדיין לא נטלתי בין שהיתה בשטר בין שהיתה בלא עדים אם תבעו בתוך לל' יום
על השוכר להביא ראיה או יתן ויחרים על מי שלקח ממנו שלא כדין או יטעון עליו בדמים שנתן
תחלה טענה בפני עצמה וישביענו היסת ואם תבעו המשכיר לאחר ל' יום אפי' ביום ל' על המשכיר
להביא ראיה או ישבע השוכר שכבר נתן לו שכרו ויפטר וכן אם שכר ממנו שיתן לו השכר שנה
בשנה ותבעו בתוך השנה על השוכר להביא ראיה תבעו לאחר השנה ואפי' ביום אחרון של השנה
על המשכיר להביא ראיה.
ב. המשכיר בית לחבירו בשטר לעשרה שנים ואין
בו זמן השוכר אומר עדיין לא עבר מזמן השטר אלא שנה והמשכיר אומר כבר עברו ושלמו שני
השכירות ושכנת עשרה שנים על השוכר להביא ראיה ואם לא הביא ראיה ישבע המשכיר היסת ויוציאנו
ומיהו י''א דאם הוא לאחר זמן השכירות שיכול לומר פרעתי או לא שכרתי מעולם ונפל טענה
בין המשכיר והשוכר אע''פ שקרקע בחזקת בעליה עומדת השוכר נאמן במיגו.
ג. שטר השכירות או שטר המשכנתא שכתוב בו
שנים סתם בעל הפירות אומר שלשה ובעל הקרקע אומר ב' וקדם זה השוכר או המלוה ואכל הפירות
הרי הפירות בחזקת אוכליהם עד שיביא בעל הקרקע ראיה ויש מי שאומר שאם יראה ב''ד שלא
יוכל השוכר או הממשכן לברר עוד דבריו מוציאין מידו.
ד. אכלה השוכר או הממשכן שלשה שנים וכבש
השטר ואמר לחמש שנים יש לי פירות ובעל הקרקע אמר לג' אמר לו הבא שטרך ואמר אבד השוכר
נאמן שאילו רצה אמר לקוחה היא בידי שהרי אכלה ג' שנים ודוקא שאין עדים שהיא מושכרת
או ממושכנת בידו וגם בעל הקרקע לא מיחה הא לאו הכי אינו נאמן.
סימן שיח - השוכר רחים מחבירו ושוב לא נצטרך.
ובו סעיף א'.
א. השוכר רחים מחבירו שיטחן לו עשרים סאה
בכל חדש בשכרו והעשיר בעל הרחים והרי אינו צריך לטחון שם אם יש לשוכר חטים שצריך לטחון
לעצמו או לאחרים כופין אותו ליתן דמי טחינת עשרים סאה שזו מדת סדום היא ואם אין לו
יכול לומר אין לי דמים והריני טוחן לך כמו ששכרתי ואם אין אתה צריך מכור לאחרים.
סימן שיט - מי שהטעה חבירו עד שהכניס פירותיו
לביתו. ובו ס''א.
א. מי שהכניס פירותיו לבית חבירו שלא מדעתו
או שהטעהו עד שהכניס פירותיו והניחם והלך יש לבעל הבית למכור לו מאותם הפירות כדי ליתן
שכר הפועלים שמוציאין אותם ומשליכים אותם לשוק ומדת חסידות הוא שיודיע לב''ד וישכירו
במקצת דמיהם מקום משום השבת אבידה לבעלים אע''פ שלא עשה כהוגן.
