שלחן ערוך הלכות מאון סימן קנה
סימן קנה - עד איזה זמן הקטנה ממאנת, ויתר
דיני מאון, ובו כ"ב סעיפים
א- קטנה שאין לה אב, או שיש לה אב
והשיאה אביה ונתאלמנה או נתגרשה כשהיא קטנה, שהיא כיתומה בחיי האב, שהרי אין לו עוד
רשות בה, והשיאוה לדעתה, כיון שאין קדושיה אלא מדרבנן, אם אינה חפצה בבעלה אינה צריכה
ממנו גט, אלא יוצאת ממנו במאון. אבל אם השיאוה שלא לדעתה, או אפלו לדעתה, ואינה יודעת
לשמר קדושיה, אפלו מאון אינה צריכה. הגה. ולכתחלה יש לבית דין לזהר שלא להשיא יתומה
קטנה במקום שנראה להם שיבא לידי מאון. ואין לדין בזה אלא מה שעיניו רואות.
ב- איזו היא קטנה שצריכה למאן, מבת
שש שנים עד בת עשר בודקין אותה לפי יפי דעתה אם יודעת לשמר קדושיה, ושהם קדושין, לא
שתשמר אותם כדרך שמשמרת האגוז והתמרה וכיוצא בהם, הרי זו צריכה מאון. ואם אינה יודעת
לשמר קדושיה, אינה צריכה למאן, אלא הולכת לבית אמה כאלו לא נתקדשה מעולם. ופחותה מבת
שש, אפלו היא נבונת לחש ביותר ויודעת לשמר, אינה צריכה מאון. ויתרה על בת עשר, אפלו
סכלה ביותר, צריכה מאון. הגה. ויש אומרים דכל זה כשנשאת לדעת אחיה ואמה, אבל אם נשאת
שלא לדעתן, אינה צריכה למאן. ויש אומרים דאם הגיעה לפעוטות, צריכה למאן.
ג- המאון הוא שתאמר. אי אפשי בפלוני
בעלי או אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי. ואפלו לא אמרה דבר, אלא הלכה ונתקדשה לאחר
כשהיא קטנה, אף על פי שהיתה נשואה, קדושיה הם הם מאוניה.
ד- ממאנת, בין מן הארוסין בין מן הנשואין,
אפלו שלא בפני הבעל ושלא בפני בית דין, רק שיהיה בפני שנים שיעידו על הדבר. ויש מי
שאומר, דלכתחלה בעינן ג'.
ה- כשם שממאנת בבעל כך ממאנת ביבם,
אם לא מאנה בבעל.
ו- מאנה בבעל ונשאת לאחר, ממאנת בו.
וכן בשלישי וברביעי, אפלו כמה פעמים, כל זמן שהיא קטנה.
ז- השנים שמאנה בפניהם כותבין לה גט
מאון וחותמין בו ונותנים לה. ואינו כגט גרושין להיות נתינתו מגרש, לפיכך, אינו צריך
כתיבה לשמה, ולא מסירה, ולא דבר ממשפטי גט הגרושין. ואין כותבין בו טפס הגט, לפי שאינו
אלא כמעשה בית דין.
ח- אלו שממאנת בפניהם צריך שיכירו
אותה ואת בעלה. לפיכך, כל מי שיראה שמאנה בפני שנים יכול לכתב לה גט מאון, אף על פי
שאינו מכירה, שודאי הכירוה אותם שמאנה בפניהם. ודוקא לכתחלה, אבל בדיעבד אפלו שאינם
מכירים הבעל רק האשה, סגי.
ט- אותם שממאנת בפניהם צריך שיתברר
להם שהיא קטנה.
י- קטנה הממאנת אין לה כתבה מנה ומאתים,
אבל יש לה תוספת. וכל זמן שלא מאנה, בעלה זכאי במעשה ידיה ובמציאתה, וחיב במזונותיה
ופדיונה כל זמן שהיא תחתיו, אבל אם הלך למדינת הים, ולותה ואכלה או לצרך פדיונה, ועמדה
ומאנה, אינו חיב לשלם, אף על פי שאכל פרותיה, ואפלו הם בעין עדין, שלקטן ומנחין ברשותו,
אינו מחזירן. ונכסין של צאן ברזל ושל מלוג, אם הם בעין, נוטלתן. ומה שאבד מהם מנכסי
צאן ברזל, חיב לשלם. ומנכסי מלוג, פטור. והוא מתר בקרובותיה, והיא מתרת בקרוביו, וכשרה
לכהנה, ואינה צריכה להמתין ג' חדשים מלהנשא. ואם נשאת לאחר וגרשה או מת, מתרת לחזר
לראשון. ולא עוד, אלא אפלו גרשה הראשון, והחזירה, ומאנה בו, ונשאת לאחר אחר שמאנה בו,
וגרשה האחר, מתרת לחזר לראשון. שכל היוצאת במאון, אף על פי שקדמו גט, הרי זו כמי שלא
נתגרשה ממנו בגט מעולם, ומתרת לחזר לו. אבל המגרש את הקטנה בגט, יש לה כתבה, ואסור
בקרובותיה, ואסורה בקרוביו, ואסורה לכהנה, וצריכה להמתין שלשה חדשים. ואם נשאת לאחר
ומאנה בו, אסורה לחזר לראשון, מפני שיצאה ממנו בגט, אף על פי שיצאה מן האחרון במאון,
ואין צריך לומר אם גרשה האחרון או מת. וכן אסורה לאבי הראשון, ולבנו, ולאחיו, כשאר
הגרושות, אף על פי שיצת מן האחרון במאון. ואם מאנה בראשון, והחזירה וגרשה ונשאת לאחר
ונתאלמנה או נתגרשה או מאנה בו, אסורה לחזר לראשון ולקרוביו. שכל שיצת ממנו במאון לבסוף,
דינה כממאנת. וכל שיצת ממנו בגט לבסוף, דינה כמגרשת.
יא- הממאנת ביבם, אסורה באביו, מפני
שנראית ככלתו בעת שמת בנו ונפלה ליבום. אבל לשאר קרובים, מתרת. ויש אומרים גם בשאר
קרובים. ודוקא בקרובי המת, אבל בקרובי היבם שמאנה בו מתרת. ומכל מקום אם מאנה באחד
מהיבמים, מתרת לשאר אחין.
יב- עד מתי הקטנה ממאנת, עד שתביא ב'
שערות אחר י"ב שנה, או עד שתלד. ומשעת הריון הוי כגדולה. וכל זמן שלא הביאה ב'
שערות ולא ילדה, חשובה כקטנה, אפלו נולדו לה סימני אילונית. אבל אם היא בת עשרים, ונולדו
בה סימני אילונית, חשובה כגדולה למפרע, מזמן שהיתה בת י"ב, אף על גב שהביאה אחר
כך שתי שערות, ואינה יכולה למאן. ובת י"ט שנה ושלשים יום, דינה כבת כ', דל' יום
בשנה חשוב שנה. ויש מי שאומר, שאינה חשובה בת כ' שנה עד שתהיה בת כ' שנה פחות ל' יום.
יג- אם היא בת כ', ולא נולדו בה סימני
אילונית ולא הביאה שתי שערות, חשובה כקטנה עד שתביא ב' שערות או שתגיע לרב שנותיה שהם
ל"ה שנה ויום אחד, שאז הרי היא אילונית אף על פי שלא נראו בה סימני אילונית, וחשובה
כגדולה ואינה יכולה למאן. וע"ל סי' קע"ב סימני אילונית מה הם.
יד- אין שתי שערות סימן גדלות אלא אם
כן באו מי"ב שנה ואילך, אבל אם באו קדם לכן, אפלו תוך שנת שנים עשר, חשיבי כשומא,
ואינה נחשבת גדולה על ידם, אלא אם כן הביאה אחרות אחר שנים עשר שנה. ויש אומרים שאם
הביאה שערות ביום אחרון של שנת שנים עשר חשובה גדולה. ומיהו, כשמוצאים לה שערות אחר
הזמן, מחזיקין אותה כגדולה אפלו לחליצה, ולא חישינן שמא באו קדם הזמן. ויש אומרים שאם
נראו בה ב' שערות קדם שתים עשרה שנה, ועודם עליה אחר שתים עשרה שנה, אף על פי שלא הביאה
שערות אחר שתים עשרה שנה, חשובה כגדולה למאון, ואף על פי כן חשובה כקטנה לחליצה. ספק
אם הגיעה לשנים עשר שנים או לא, אזלינן לחמרא.
טו- כשבודקין אותה, בודקין על ידי נשים
כשרות ונאמנות. ואפלו אשה אחת בודקה, ושומעין לה אם הביאה ואם לא הביאה, ואפלו היא
קרובה. ועין לקמן סימן קס"ט, אם נשים נאמנות על שנותיה.
טז- שתי שערות צריך שיהיה בעקרן גמות.
ואפלו שתיהן בגמא אחת הרי אלו סימן. נמצאו שתי גמות זו בצד זו ואין בהן שער, הרי אלו
סימן, חזקה אין גמא בלא שער, ושערות היו בהם ונשרו.
יז- ב' שערות צריכות שיהיו במקום הערוה.
ובית הערוה כלו מקום סימנים, בין למעלה בין למטה, בין על אברי הזרע עצמן. ויש מי שאומר,
שאפלו אחת בגבה ואחת בכרסה, או אחת בקשרי אצבעותיה של יד- ואחת בקשרי אצבעותיה של רגל, חשובה גדולה למאון אבל לא לחליצה.
יח- שעור ארך השתי שערות, משיצמחו ויהיו
ראויים להנטל בפי הזוג או לקרץ בצפרן, חשובה גדולה למאון. אבל אינה חשובה גדולה לחליצה
עד שיהיה בהן כדי לכף ראשן לעקרן. ועין לקמן בפרוש סדר החליצה סימן כ"ז.
יט- במה דברים אמורים שיכולה למאן אחר
י"ב שנה, כשבדקו אותה ולא הביאה שתי שערות. אבל סתמא, משיש לה י"ב שנה איננה
יכולה למאן, חזקה שהביאה שתי שערות. ומכל מקום לא תחלץ עד שיבדקו אותה וימצאו שתי שערות.
כ- במה דברים אמורים שיכולה למאן כשבודקים
אותה ולא הביאה, כשלא בעל אחר היות לה שתים עשרה שנה ויום אחד. אבל אם בא עליה אחר
כך, אינה יכולה למאן, שאף על פי שאין מוצאין לה סימנין חוששין שמא נשרו. שהוא ספק דאוריתא,
שאם היה ידוע שהיו לה שתי שערות קדם שבא עליה הוו קדושין גמורים, שודאי בעל לשם קדושין,
ואם קדשה אחר לא היתה צריכה ממנו גט. וכיון שהוא ספק דאוריתא חישינן שמא הביאה סימנין
קדם שבעל, וצריכה גט מספק. ואם מאנה בו אחר שנבעלה, ונבדקה ולא נמצאו לה שערות, ונתקדשה
לאחר, צריכה ממנו גט, מספק, ואסורה לחזר לו, ואם נשאת תצא מזה ומזה. והולד, ספק ממזר
משניהם.
כא- הביאה שתי שערות אחר שתים עשרה
שנה, ולא בעל אחר כך, הוו ספק קדושין. ואם בא להוציאה צריכה גט, מדרבנן. ואם לא גרשה,
ועמדה ונתקדשה לאחר, צריכה גט משניהם. ואם ירצו, מגרש ראשון ונושא שני. אבל אם גרש
שני, לא יקים ראשון, שמא יאמרו. החזיר גרושתו אחר שנתארסה. ואם בא עליה שני קדם שגרש
ראשון, תצא מזה ומזה, ואין הולד מן השני ממזר. ואם בא עליה ראשון קדם שני, הולד ממזר.
כב- יש אומרים דהאדנא יש להחמיר שלא
תמאן אחר שתים עשרה שנה, אף על פי שנבדקה ולא נמצאו לה שתי שערות וגם לא בעל אחר שתים
עשרה שנה. הגה. ולכלי עלמא אם היא פחותה מבת שתים עשרה שנה ממאנת, אפלו בזמן הזה. וכן
עשה מהר"ר יעקב פולק ז"ל מעשה בימיו. ודלא כיש מחמירין ואמרו שאין בת ממאנת
בזמן הזה כלל.
