הלכות שבת דיני דיבור בשבת סימן שו-שז
סימן שו - באיזה חפצים מותר לדבר בשבת. ובו
י''ד סעיפים.
א. ממצוא חפצך חפציך אסורים אפילו בדבר שאינו
עושה שום מלאכה כגון שמעיין נכסיו לראות מה צריך למחר או לילך לפתח המדינה כדי שימהר
לצאת בלילה למרחץ וכן אין מחשיכים על התחום לשכור פועלים.
הגה. והוא הדין דאסור לטייל למצוא סוס או
ספינה או קרון לצאת בו (מרדכי סוף פרק מי שהחשיך).
אבל מחשיך על התחום להביא בהמתו ויש אומרים
שאם אין הבהמה יכולה לילך ברגלים כגון שהוא טלה קטן אינו רשאי להחשיך דאינו רשאי להביא
דאסור לטלטל בעלי חיים שהם מוקצים.
ב. היתה בהמתו עומדת חוץ לתחום יכול לקרות
לה כדי שתבוא.
ג. מחשיכין על התחום לעשות צרכי כלה או צרכי
מת להביא לו ארון ותכריכין ויכול לומר לחבירו שיחשיך כדי שיביא לו ויכול לומר לו לך
למקום פלוני למחר ואם לא מצאת במקום פלוני לך למקום פלוני לא מצאת במנה קח במאתים ובלבד
שלא יזכיר לו סכום מקח כלומר שלא יאמר לו סך ידוע שלא להוסיף עליו וכן אם לקח ממנו
בשמונה לא יאמר תן לי עוד בשנים ואהיה חייב לך עשרה.
הגה. ואם אי אפשר לו אלא אם כן יזכיר לו
סכום מקח מותר בכל ענין דהא צרכי מצוה הוא (הגהות מרדכי פרק ה') ויש אוסרים בכל ענין
וכן עיקר (בית יוסף בשם הר''ן ומרדכי פרק כירה והגהות מיימוני פרק א' ופרק כ''ו).
ד. השוכר את הפועל לשמור זרעים או דבר אחר
אינו נותן לו שכר שבת לפיכך אין אחריות שבת עליו היה שכיר שבת שכיר חודש שכיר שנה שכיר
שבוע נותן לו שכר שבת לפיכך אחריות שבת עליו ולא יאמר תן לי של שבת אלא אומר תן לי
שכר השבוע או החודש (ואם שכרו לחודש והתנה לשלם לו כל יום כך וכך מקרי שכיר יום) (ר''ן
סוף פרק אף על פי), או יאמר לו תן לי שכר עשרה ימים.
ה. אסור לשכור חזנים להתפלל בשבת ויש מי
שמתיר.
הגה. ואם שכרו לשנה או לחודש לכולי עלמא
שרי.
ו. חפצי שמים מותר לדבר בהם כגון חשבונות
של מצוה ולפסוק צדקה ולפקח על עסקי רבים ולשדך התינוק ליארס וללמדו ספר או אומנות ודוקא
לדבר אם רוצה להשתכר אבל לשכרו ולהזכיר לו סכום מעות אסור.
הגה. יש אומרים דבמקום שנוהגין ליתן לקורא
בתורה מי שברך ונודר לצדקה או לחזן דאסור בשבת לפסוק כמה יתן (אור זרוע) והמנהג להקל
דהא מותר לפסוק צדקה.
ז. מותר למדוד בשבת מדידה של מצוה כגון למדוד
אם יש במקוה מ' סאה ולמדוד אזור מי מי שהוא חולה וללחוש עליו כמו שנוהגים הנשים מותר
דהוי מדידה של מצוה.
ח. הרהור בעסקיו מותר ומכל מקום משום עונג
שבת מצוה שלא יחשוב בהם כלל ויהא בעיניו כאלו כל מלאכתו עשויה.
ט. אסור לומר לאינו יהודי שילך חוץ לתחום
בשבת אחר קרובי המת שיבואו להספידו אבל חולה דתקיף ליה עלמא ואמר שישלחו בעד קרוביו
ודאי שרי.
י. להחליף משכון לאינו יהודי בשבת מותר אם
הוא מלבוש ויוציאנו האינו יהודי דרך מלבושו (ועיין לקמן סימן שכ''ה).
יא. מותר לקנות בית בארץ ישראל מן האינו
יהודי בשבת וחותם ומעלה בערכאות.
הגה. שלהם בכתב שלהם דאינו אסור רק מדרבנן
ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו (אור זרוע).
יב. מותר להכריז בשבת על אבדה אפילו היא
דבר שאסור לטלטלו.
הגה. ומותר להתיר חרמי צבור בשבת אף על פי
שאינו לצורך שבת הואיל והוא יום כנופיא לרבים הוי כעסקי רבים דשרי לדבר בם אבל אין
מחרימין בשבת כי אם מדבר שהוא לצורך שבת (אגודה פרק כ''ג).
יג. להכריז בשבת על קרקע הנמכר שכל מי שיש
לו זכות עליו יבוא ויגיד ואם לאו יאבד זכותו אסור.
הגה. וכן אסור להכריז יין בשבת דהוי כמקח
וממכר.
יד. מי ששלחו לו שהוציאו בתו מביתו בשבת
להוציאה מכלל ישראל מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה ויוצא אפילו חוץ לשלש פרסאות
ואי לא בעי בית דין גוזרין עליו (ועיין לקמן סימן שכ''ח סעיף י').
סימן שז - דיני שבת התלוים בדיבור. ובו כ''ב
סעיפים.
א. ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך
של חול הלכך אסור לומר דבר פלוני אעשה למחר או סחורה פלונית אקנה למחר ואפילו בשיחת
דברים בטלים אסור להרבות.
הגה. ובני אדם שסיפור שמועות ודברי חידושים
הוא עונג להם מותר לספרם בשבת כמו בחול אבל מי שאינו מתענג אסור לאמרם כדי שיתענג בהם
חבירו (תרומת הדשן סימן ס''א).
ב. אסור לשכור פועלים ולא לומר לאינו יהודי
לשכור לו פועלים בשבת אף על פי שאין הישראל צריך לאותה מלאכה אלא לאחר השבת שכל מה
שהוא אסור לעשותו אסור לומר לאינו יהודי לעשותו ואפילו לומר לו קודם חשכה לעשותו בשבת
אסור אבל מותר לומר לו אחר השבת למה לא עשית דבר פלוני בשבת שעבר אף על פי שמבין מתוך
דבריו שרצונו שיעשנה בשבת הבאה.
ג. אסור ליתן לאינו יהודי מעות מערב שבת
לקנות לו בשבת אבל יכול לומר לו קנה לעצמך ואם אצטרך אקנה ממך לאחר השבת.
ד. מותר לתת לאינו יהודי מעות מערב שבת לקנות
לו ובלבד שלא יאמר לו קנה בשבת.
הגה. וכן מותר ליתן לו בגדים למכור ובלבד
שלא יאמר לו למכרן בשבת (בית יוסף בשם סמ''ג) מי ששכר אינו יהודי להוליך סחורתו ובא
האינו יהודי ולקחה מבית ישראל בשבת אסור והיו עונשין העושה (רבינו ירוחם חלק י''ב).
ה. דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשותו בשבת
אלא משום שבות מותר לישראל לומר לאינו יהודי לעשותו בשבת והוא שיהיה שם מקצת חולי או
יהיה צריך לדבר צורך הרבה או מפני מצוה כיצד אומר ישראל לאינו יהודי בשבת לעלות באילן
להביא שופר לתקוע תקיעת מצוה או להביא מים דרך חצר שלא עירבו לרחוץ בו המצטער ויש אוסרין.
הגה. ולקמן סימן תקפ''ז פסק להתיר ועיין
לעיל סימן רע''ו דיש מקילין אפילו במלאכה דאורייתא ועיין שם סעיף ג'.
ו. אסור לחשב חשבונות אפילו אם עברו כגון
כך וכך הוצאתי על דבר פלוני ודוקא שעדיין שכר הפועלים אצלו אבל אם פרעם כבר מותר.
ז. מותר לומר לחבירו הנראה בעיניך שתוכל
לעמוד עמי לערב אף על פי שמתוך כך מבין שצריך לו לערב לשוכרו אבל לא יאמר לו היה נכון
עמי לערב.
ח. יכול לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך
למחר וכן מותר לומר לו לך עמי לכרך פלוני למחר כיון שהיום יכול לילך על ידי בורגנין
וכן כל כיוצא בזה שיש בו צד היתר לעשותו היום יכול לומר לחבירו שיעשנו למחר ובלבד שלא
יזכיר לו שכירות אבל בדבר שאין בו צד היתר לעשותו היום אפילו אם אין בו אלא איסור דרבנן
כגון שיש לו חוץ לתחום פירות מוקצים כיון שאי אפשר לו להביאם היום אסור לומר לחבירו
שיביאם לו למחר וכן אסור לו להחשיך בסוף התחום כדי שימהר הלילה לילך שם להביאם.
הגה. וכן לא יאמר אעשה דבר פלוני למחר (הרא''ש
פרק השואל ועיין לעיל ריש הסימן).
אבל יכול להחשיך בסוף התחום כדי למהר לילך
שם לשמרם שאפילו היום היה יכול לשמרם אם הם היו בתוך התחום ואם לא כוון להחשיך אלא
לשמרם יכול אף להביאם.
ט. מותר להחשיך לתלוש פירות ועשבים מגנתו
וחורבתו שבתוך התחום ולא אסרו להחשיך אלא בסוף התחום משום דמינכרא מילתא.
י. מותר לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך
ואני אשמור פירותיך שבתחומי.
יא. השואל דבר מחבירו לא יאמר לו הלויני
דמשמע לזמן מרובה ואיכא למיחש שמא יכתוב אלא יאמר לו השאילני ובלשון לעז שאין חילוק
בין הלויני להשאילני צריך שיאמר תן לי.
הגה. וכשלוה בשבת ואינו רוצה להאמינו יניח
משכון אצלו אבל לא יאמר לו הילך משכון דהוי כעובדא דחול (בית יוסף בשם אורחות חיים).
כשם שאין לוין בשבת כך אין פורעין בשבת (ריב''ש סימן קנ''ו).
יב. זימן אורחים והכין להם מיני מגדים וכתב
בכתב כמה זימן וכמה מגדים הכין להם אסור לקרותו בשבת אפילו אם הוא כתוב על גבי כותל
גבוה הרבה משום גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות דהיינו שטרי חובות וחשבונות, ואפילו לעיין
בהם בלא קריאה אסור (הרא''ש ור''ן פרק השואל וטור). אבל אם חקק בכותל חקיקה שוקעת מותר
אבל בטבלא ופנקס אפילו אם הוא חקוק אסור לקרותו.
יג. שטרי הדיוטות דהיינו שטרי חובות וחשבונות
ואגרות של שאלת שלום אסור לקרותם ואפילו לעיין בהם בלא קריאה אסור.
יד. לקרות באגרת השלוחה לו אם אינו יודע
מה כתוב בה מותר ולא יקרא בפיו אלא יעיין בה ואם הובאה בשבילו מחוץ לתחום טוב ליזהר
שלא יגע בה.
טו. כותל או וילון שיש בו צורות חיות משונות
או דיוקנאות של בני אדם של מעשים כגון מלחמות דוד וגלית וכותבים זו צורת פלוני וזה
דיוקן פלוני אסור לקרות בו בשבת.
טז. מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק
כגון ספר עמנואל וכן ספרי מלחמות אסור לקרות בהם בשבת ואף בחול אסור משום מושב לצים
ועובר משום אל תפנו אל האלילים לא תפנו אל מדעתכם ובדברי חשק איכא תו משום מגרה יצר
הרע ומי שחיברן ומי שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן מחטיאים את הרבים.
הגה. ונראה לדקדק הא דאסור לקרות בשיחת חולין
וספורי מלחמות היינו דוקא אם כתובים בלשון לעז אבל בלשון הקודש שרי (וכן נראה לי מלשון
שכתבו התוספות פרק כל כתבי וכן נהגו להקל בזה).
יז. אסור ללמוד בשבת ויום טוב זולת בדברי
תורה ואפילו בספרי חכמות אסור ויש מי שמתיר ועל פי סברתו מותר להביט באצטרלו''ב בשבת
(ולהפכה ולטלטלה כדלקמן סימן ש''ח).
יח. לשאול מן השד מה שמותר בחול מותר בשבת.
יט. סחורה הנפסדת בשבת על ידי גשמים או דבר
אחר או אתי בידקא (פירוש נחל או אגם מים) דמיא ומפסיד ממונו או שנתרועעה חבית של יין
והולך לאיבוד מותר לקרות אינו יהודי אף על פי שודאי יודע שהאינו יהודי יציל הממון.
(ולכסות סחורה או פירות או דבר אחר מפני הגשמים עיין לקמן סימן של''ה סעיף ז'). וכן
מותר לומר לאינו יהודי כל המציל אינו מפסיד כמו בדליקה שהתירו לומר כל המכבה אינו מפסיד
ויש מי שאומר שלא התירו אלא בדליקה דוקא (ועיין לקמן סימן של''ד).
כ. ישראל שאמר לאינו יהודי לעשות לו מלאכה
בשבת מותר לו ליהנות בה לערב בכדי שיעשו.
כא. אסור לומר לאינו יהודי בשבת הילך בשר
זה ובשל אותו לצרכך ואפילו אין מזונותיו עליו.
הגה. אבל מותר לומר לו לעשות מלאכה לעצמו
(הגהות מרדכי פרק ה' ורמב''ן פרשת בא אל פרעה).
כב. כל שבות דרבנן מותר בין השמשות לצורך
מצוה כגון לומר לאינו יהודי להדליק לו נר בין השמשות או אם היה טרוד והוצרך לעשר בין
השמשות.
הגה. כל דבר שאסור לומר לאינו יהודי לעשותו
בשבת אסור לרמוז לו לעשותו אבל מותר לרמוז לו לעשות מלאכה אחר שבת (אור זרוע). אינם
יהודים המביאים תבואה בשבת לישראל שחייבים להם והישראל נותן לו מפתחו לאוצרו והאינו
יהודי נותנו לשם ומודדים ומונים יש מי שמתיר משום דאינו יהודי במלאכת עצמו עוסק ואינו
של ישראל עד אחר המדידה ושיחשוב עמו אחר כך וכן אינם יהודים העושים גבינות בשבת והישראל
רואה ויקנה אותם ממנו דמכל מקום האינו יהודי אדעתא דנפשיה קעביד ואף על פי שהישראל
עומד בעדר חודש או חדשים ואדעתא למכרם לישראל קא עביד שרי.
