שלחן ערוך הלכות טריפות סימן כט-ס
סימן כט - שמונה מיני טריפות וסימנם. ובו
סעיף א'.
א. שמונה מיני טריפות הן וסימנם ד"ן
חנ"ק נפ"ש. דרוסה. נקובה. חסרה. נטולה. קרועה. נפולה. פסוקה. שבורה.
סימן ל - דין מכה בעצם הגולגולת. ובו ב'
סעיפים.
א. בהמה או חיה שנתרוצץ רוב עצם גולגלתה
בין ברוב גבהה בין ברוב הקיפה טריפה אע"פ שהקרום קיים.
ב. נפחתה וחסר ממנה כסלע טריפה ואם ניקבה
נקבים שיש בהן חסרון אם בין כלם כסלע שהוא שליש טפח טריפה.
הגה. אבל פחות מזה יש להכשיר אפילו בזמן
הזה דלא חיישינן בבהמה לנקיבת קרום של מוח
ובעוף המים כגון אווזא אפי' לא ניקב העצם
אלא כל שהוא טריפה עוף היבשה שנשכתה חולדה בשיניה בראשה או שנגפה בעץ או באבן באבן
מניח אצבעו בצד הנקב ונועץ אצבעו שם או מכניס ידו לתוך פיה ודוחק שם אם לא בצבץ המוח
ולא יצא מהנקב בידוע שלא ניקב קרום של מוח וכשרה ואם יצא טריפה.
הגה. ואנן אין בקיאין בבדיקת הטריפות ולכן
יש להטריף אם ניקב עצם הגלגולת בכל שהוא בעוף אפילו בעוף דיבשה.
סימן לא - דין נקיבת המוח וקרומיו. ובו ד'
סעיפים.
א. המוח יש לו ב' קרומים זה על זה ניקב התחתון
נקב מפולש טריפה אבל אם ניקב העליון לבדו כשרה.
הגה. ויש מטריפין ג"כ בניקב העליון
לבד והכי נהוג אם לא במקום הפסד מרובה.
ב. המוח עצמו שנרקב מעט ממנו או נתמעך והקרום
קיים כשרה ואם נשפך כמים או כדונג טריפה ואם נמצאו מים בתוך הקרום ונחסר מהמוח בשיעור
המים אם המוח מקיף המים סביב שלא היו מגולים כלל אפילו לקרום כשרה ואם לאו טריפה והוא
הדין אם היו המים מונחים בתוך שלחופית קטנה שאם היה המוח מקיפה שלא היתה מגולה אפילו
לקרום כשרה ואם לאו טריפה.
הגה. וכן אם השלחופית מונחת בין הקרום והגלגולת
טריפה היה ספק אם היה מכוסה במוח או לא טריפה על כן יש ליזהר כשפותחין את הראש שיפתחהו
בדרך שיוכל לראות אם המוח מקיף אם ימצאו שם מים או לא ומ"מ אין צריך לבדוק אחר
זה דסמכינן ארובא ויכול להשליך הראש או למכרו לעובד כוכבים בלא פתיחה.
ג. אם נמצא תולעת בקרום המוח והמוח קיים
ואין בקרום התחתון רושם ולא קורט דם כשרה ויש מי שאומר שאין אנו בקיאין בבדיקה וטריפה
אבל אם נמצא חוץ לקדירה כגון בחוטם כשירה דתלינן שלא הגיע למוח מעולם.
ד. עצם שהמוח מונח בתוכו יש בו חלל גדול
כמו קדירה ויש על פיה כלפי הצואר כמו ב' פולין וכל מה שיש מהמוח בתוך הקדירה עד הפולין
והפולין בכלל נידון כמוח ונקיבתו במשהו ומשם ואילך נידון כחוט השדרה.
סימן לב - דין מכה בחוט השדרה. ובו ח' סעיפים.
א. חוט השדרה שנפסק רוב הקף עור החופה את
המוח טריפה אע"פ שכל המוח קיים ואם לא נפסק רוב העור אף על פי שנפסק כל המוח שבפנים
כשר.
ב. נסדק העור לארכו כשרה וכן אם נשברה השדרה
ולא נפסק החוט או שנתמעך המוח שבתוך החוט ונתנדנד הואיל ועורו קיים הרי זו מותרת.
ג. הומרך המוח ונשפך כמים או כדונג שנמס
עד שימצא החוט כשמעמידו בידו היה המעט שחוץ לידו שוחה ולא היה יכול לעמוד טריפה וכן
אע"פ שלא נתרכך מבפנים אלא שהוא עב וכבד ואם מעמידין אותו אינו יכול לעמוד מפני
כבדו טריפה.
ד. נחסר קצת מהמוח ונתרוקן כשר.
ה. טריפות זה של חוט השדרה הוא עד פי פרשה
שלישית ועד בכלל ואם נפסקו אחד משני חוטי פיצולים ראשונים ושניים טריפה אבל אם נפסקו
חוטי פיצול השלישי כשרה ובעוף הוא טרפות החוט עד בין האגפיים התחלת המקום שהם מחוברים
בו בגוף.
הגה. ויש מטריפים בעוף עד מקום כלות שכיבת
העצם המחובר לגוף והכי נהוג אם לא בהפסד מרובה.
ו. בהמה שהכו אותה על השדרה במקל והלך המקל
על פני כל אורך השדרה כשרה ולא חיישינן שמא נפסק החוט ואם יש במקל קשרים חוששין למקום
הקשרים וכן אם לא הגיע המקל על פני כל השדרה חוששין שראש המקל במקום שהוא כלה מכה בכח
וכן אם הכה לרוחב השדרה חוששין שמא נפסק החוט.
ז. בהמה שגוררת רגליה אין חוששין שמא נפסק
החוט.
הגה. אלא אמרינן שגרונא והוא כאב הרגלים
נקטה וה"ה בעוף נמי דינא הכי.
ח. בד"א כשלא נודע שנפלה אבל אם נודע
שנפלה חוששין.
סימן לג - דין אם ניטל הלחי ומכה בוושט.
ובו י"א סעיפים.
א. ניטל הלחי התחתון כשרה והוא שיכול לחיות
על ידי המראה והלעטה.
הגה. וכן עוף שניטל חרטומו ויכול לחיות על
ידי המראה והלעסה כשר.
ב. ניטל הלחי העליון להרמב"ם טריפה
וראוי לחוש לדבריו.
ג. וושט או תורבץ הוושט שניקב לחללו בכל
שהוא נבילה.
ד. שני עורות יש לוושט ניקב אחד מהם כשרה
ניקבו שניהם אסורה ואפי' עלה בו קרום ונסתם ואפילו ניקבו זה שלא כנגד זה אסורה והוא
שניקבו שניהם מרוח אחד דאפשר דמתרמי אהדדי.
הגה. וכל זה לא מיירי אלא בניכר שהנקב בא
מחמה חולי אבל אם יש לחוש שניקב ע"י קוץ אפי' לא ניקב רק הפנימי טריפה דחיישינן
שמא ניקב גם החיצון וושט אין לו בדיקה מבחוץ.
ה. עורות אלו החיצון אדום והפנימי לבן ואם
נתחלפו שהחיצון לבן ופנימי אדום טריפה וכן אם שניהם אדומים או לבנים טריפה.
הגה. וכל שכן אם יש לו שני וושטים או שני
קנים דטריפה.
ו. וושט אין לו בדיקה מבחוץ אצל דרוסה שצריכה
בדיקה מפני שכיון שהוא אדום אין אודם הארס ניכר בו כיצד יעשה אם עוף הוא בודק הקנה
מבחוץ ושוחטו ואח"כ מהפך הוושט ובודקו מבפנים ואם בהמה היא אין לה תקנה.
הגה. ולדידן דאין אנו בקיאין בבדיקה אף עוף
אין לו תקנה.
ז. ולענין נקב נמי אין לושט בדיקה מבחוץ
אלא מבפנים.
ח. עוף הבא לפנינו וצוארו מלוכלך בדם אין
חוששין לספק דרוסה לבדוק כל החלל אבל חוששין לספק נקובה לבדוק מקום המלוכלך.
הגה. ויש אוסרין כל עוף או בהמה דצוארה מלוכלך
בדם דחיישינן לנקיבת הוושט ואין אנו בקיאין וכן המנהג.
ט. נמצא קוץ בושט לארכו או לרחבו ואינו תחוב
בו כשרה אבל אם הוא תחוב בו אסורה אפילו אין שם קורט דם דחיישינן שמא ניקב הושט והבריא
ונתרפא ואינו ניכר.
הגה. ויש מכשירין אם אין קורט דם מבחוץ דלא
חיישינן שמא הבריא וכן נהגו להקל בעירנו באותן אווזות שמלעיטין לעשות מהן שומן שיש
תקנה בעיר לבדוק אחר נקיבת הוושט משום דשכיח יותר מסרכות הריאה ונהגו להקל בישב לו
קוץ בושט אם אינו נקוב משני צדדים או שאין קורט דם מבחוץ ויש לדקדק בזה הרבה כי הוא
איסור דאורייתא ויותר היה טוב שלא לבדוק כלל ולסמוך ארובא מלבדוק ולהקל במקום דאיכא
ריעותא.
י. נפרד הושט מהקנה ונתדלדלו זה מזה ברוב
שיעור ארכן טריפה.
יא. זפק שניקב גגו נקב מפולש במשהו טריפה
ואיזהו גגו זה שימתח עם הושט כשיאריך העוף צוארו אבל שאר הזפק שניקב מותר.
הגה. ניטל הזפק טריפה אפי' נשתייר בו כדי
שיוכל המאכל לעבור מן הושט אל הקורקבן ניקב הבשר שבין הזפק לקורקבן טריפה.
סימן לד - דין מכת הגרגרת. ובו י' סעיפים.
א. גרגרת שנפסק רוב חללה במקום הראוי לשחיטה
או למעלה מזה הרי זו אסורה.
ב. אם ניקבה נקב שיש בו חסרון כאיסר אסורה
ואם ניטלה ממנו רצועה לארכה אי כד מעגלת לה הויא כאיסר אסורה ויש מי שאומר שאין אנו
בקיאים בשיעור כאיסר הלכך משערים אותו ברוב רוחב חלל הקנה.
הגה. ולפי מה שיתבאר בסמוך לשיעור איסר הוא
פחות מרוב אם כן מי שאינו בקי יבא להקל על כן נראה דרצה לומר רוב רוחב חלל קנה של עוף
דהוא פחות מכאיסר ומי שאינו בקי יטריף בכל ענין.
ג. ניקב סביב היקפה נקבים דקים זה אצל זה
כנקבי הנפה אם אין בהם חסרון מצטרפין לרוב חללה ואם יש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר שאם
יש כאיסר בנקבים עם השלם שביניהם אסורה והוא שהנקבים סמוכין כל כך שאין בין נקב לנקב
כמלא נקב אבל אם יש ביניהם יותר משיעור זה אין מה שביניהם מצטרף.
ד. בעוף אם ניקב כנפה חותך המקום המנוקב
כנפה ומשימו על פי חלל הקנה אם יש בו כדי לחפות רוב הקנה אסורה.
הגה. ואם נחסרה גרגרת של עוף י"א דמשערין
כמו בנקובה כנפה וי"א דמשערין הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו לפי ערך השיעור שהוא
בבהמה כאיסר.
ה. יש אומרים שאם נפחתה כמו דלת שלא ניטל
הפחת אלא תלוי ועומד וזקוף שם כדלת על פי הארובה כיון שהדלת סותם הנקב צריך שיהא הפחת
גדול כדי שיכנס ויצא בו איסר דהיינו יותר מכאיסר.
ו. י"א שאם ניקבה נקב מפולש משני צדדים
אע"פ שאין בנקב אלא כדי שיכנס בו איסר לרחבו דהיינו כעובי איסר אסורה.
ז. נסדקה כולה לארכה אע"פ שלא חסר ממנה
כלום אסורה ואם נשאר ממנה כל שהוא למעלה ולמטה במקום הראויה לשחיטה כשרה מפני שכל מה
שהצואר נמשך הסדק סוגר והולך הלכך הדר חלים.
ח. ניקבה למטה ממקום שחיטה במשהו טריפה.
ט. מצא גרגרת שנפסקה או חסר ואינו ידוע אם
נעשה מחיים פוסקה במקום אחר ורואה אם הם שוים כשירה ואם לאו אסורה ואין מדמין אלא מחוליא
לחוליא או מבר חוליא לבר חוליא אבל לא מחוליא לבר חוליא ולא מבר חוליא לחוליא.
הגה. ואנו אין בקיאין בבדיקה ויש להטריף
בכל ענין וכל דינים אלו דנקובה וחסרון בגרגרת הם דוקא כשידוע שהוא מחמת חולי אבל אם
נעשה מחמת קוץ או מחט לדידן דלא בקיאינן בבדיקת הושט טריפה בכל ענין דחיישינן שמא ניקב
הוושט דלא גרע מאלו היה הצואר מלוכלך בדם כמו שנתבאר לעיל סימן ל"ג.
י. הקנה בסופו משנכנס תחת מתפצל ומשם יפרד
והיה לשלשה ראשים האחד נוטה ללב ואחד לכבד ואחד לריאה. ושלשתן נקובתן במשהו.
הגה. מיהו בקנה הלב שהוא שומן שיורד בין
ערוגות הריאה ללב רגילין להיות בו נקבים קטנים דקים והיינו רביתייהו ולא מקרי נקבים
וכשר.
סימן לה - דין טריפות הריאה ואונותיה. ובו
י' סעיפים.
א. ריאה שניקבה טריפה.
ב. חמשה אוני אית לריאה תלתא מימינא ותרי
משמאלא כשהבהמה תלויה ברגליה ובני מעיה כלפי הטבח שאז ימין הבהמה וימין הטבח אחד ויש
לה עוד בצד ימין אונה אחת קטנה ונקראת עינוניתא דורדא ואינה עומדת בסדר האונות אלא
מרוחקת מהם לצד פנים ואם חסרה אחת מימין או מהשמאל או שהיו שנים מימין ושלשה משמאל
טריפה.
הגה. צורות האונות של ימין אינן דומות לשל
שמאל ואם נתחלף צורתן טריפה וכן כשאונה האמצעית של ימין גדולה מהתחתונה טריפה ואם האונה
של שמאל העליונה גדולה מאונה עליונה של ימין טריפה וכן אם האומא של ימין גדולה משל
שמאל כל זה מיקרי חליף וטריפה.
והורדא אם חסרה או אם יש לה שתים או שנמצאת
בצד שמאל כשרה.
הגה. ובמדינות אלו נהגו להטריף בין נמצאו
ב' ורדות או אם חסרה או ששינתה מקומה והכי נהוג כי יש רבוותא סוברין כן ואין לשנות
המנהג וכן אם שינתה תוארה וצורתה הרגילה בה טריפה אם נמצאו בה ב' ורדות ויש להם שורש
אחד כעובי אצבע אע"פ שיש בו סדק כשר ואם אחד הפוך והשני אינו הפוך הולכין אחר
היותר גדולה ואם היא אינה הפוכה כשר. הורדא דרכה להיות בכיס ואם לא נמצא לה כיס או
שיש לה שני כיסין או שיש לה כיס ואינה מונחת בתוכו ואף כשמניחין אותה בתוכו חוזרת ויוצאת
ממנה כשנופחין הריאה טריפה וכל אלו הדינין אינן אלא במקומות שנוהגין להטריף בשתי ורדות
או אין לה ורדא כלל אבל במקומות שמכשירין גם כל אלו החילוקים הם כשרים. אם חסר מקצת
מן הורדא יש לבדוק באונות או באומה באומה מצד שמאל אם נמצאת החתיכה החסירה יש אומרים
דכשר כי כן נמצא לפעמים בגדיים וטלאים וכן יש מכשירין אם יש לה תואר ורד בשורש שלה
כעובי אצבע אע"פ שאין לה תואר ורד בראשה רק שלא תהא הפוכה ולא שינתה מקומה וכל
אלו הדברים יש להקל מאחר דרבים מכשירים בכל ענין.
ג. נתוספו האונות במנינם אם היתה האונה היתרה
כצד האונות או מלפני הריאה שהיא לעומת הלב מותרת ואם היתה על גבה שהוא לעומת הצלעות
הרי זו טריפה והוא שתהיה כעלה של הדס אחר שנפחוה אבל אם היא פחות מזה כשרה.
הגה. ויש מחמירין לאסור כל יתרת שאינה בדרי
דאוני וכן נוהגין במקצת מקומות לאסור יתרת אפילו מקמא ואין מחלקין בין מקמא בין מגבא
אלא אם היא עומדת בדרי דאוני וכשנופחין אותה נוטה לקמא כשר ואם נוטה לגבה טריפה ובמדינות
אלו המנהג להכשיר יתרת מקמא ואין לשנות המנהג.
ד. נמצאת אונה יתרה בסוף שיפולי האומה כשרה.
ה. אונה של ימין הסמוכה לגרגרת במצר החזה
אצל הצואר ממש התחתונה שהיא עליונה הסמוכה לצואר אם ימצא על גבה כטרפא דאסא כשרה מפני
שכן דרכה ליפצל ודוקא ימנית אבל לא שמאלית ויש מי שאומר דדוקא למעלה מחציה אבל למטה
מחציה טריפה.
הגה. הא דמכשרינן יתרת בדרי דאוני מכל מקום
בעינן שלא יהיו יותר אונות בשמאל מבימין כגון שיהיו ד' בשמאל וג' בימין אבל אם הם שוה
בשוה בכל צד ג' או ד' אונות ועומדות כלם בדרי דאוני כשר ואם נראה באונה אחת כמין סדק
מצטרף להכשיר אבל לא להטריף דאין חוששין בסדקין להטריף אונה שנתפצלה ויש לה שורש א'
כעובי אצבע אינה נחשבת אלא לאחת ולא מקרי יתרת אלא אם יש לה צורת אונא אבל אם נמצא
על גבי הריאה מקום גבוה רחב למטה ועב למעלה שאינו חד בראשו נקרא גבשושית וכשרה וכן
אם נמצא אונא על גבי הריאה וגומא תחתיה וכשנופחין הריאה כל האונ' נופלת לתוך הגומא
ושוה לשאר הריאה אע"פ שאינה נכנסת תוך הגומא אלא כשמניחים היד בנחת עליה כשרה
דאין זה יתרת אלא פיצול הריאה ומאחר שיש לו גומא תחתיו לנוח בו אינו עתיד להתפרק כשאר
יתרת וכשרה ואין להכשיר פצול כזה רק מגבה דהפצול מונח על הגומא אבל מקמא הפצול נופל
למטה וסופו להתפרק וטריפה י"א דאם נמצא יתרת נגד חריץ הורדא דינו כמו פצול בגומא
ואין לסמוך אזה רק בשעת הדחק והפסד מרובה.
ו. אחת מהאונו' שהיא פחות' מכעלה הדס אחר
שנפחוה הוה לי' חסרה וטרפה.
ז. חסרה אחת מאונות הימין הורדא משלמת.
ח. ריאה שאין לה חתוכה דאונא טריפה ואם סדק
כמראה הפרש ביניהם כשיעור עלה הדס בין בעיקרן בין באמצען בין בסופן כשרה.
הגה. ויש מכשירין בהיכר או סדק כל שהוא אע"פ
שאינו כטרפא דאסא ויש לסמוך עלייהו אם יש הפסד מרובה להטריף * האונה התחתונה של ימין
דרכה להיות עבה וארוכה מאונה האמצעית גם היא יותר גבוה משל שמאל ואם היא דבוקה לאומא
לגמרי רק שנראה היכר סימנים אלו במקום שראוי להיות האונא מיקרי היכר וכשירה וה"ה
אם ניכר שם סימן אחר שניכר האונא קצת ואפילו היכר על ידי הסימפון הרגיל להיות באונא
אם נמצא שם סימפון במקום הרגיל להיות אונא מיקרי היכר וכל אלו הדברים בדקינן ומשערינן
אחר שנפחו הריאה משום דבחיי הבהמה הריאה נפוחה יש אומרים דבגדיים וטלאים אין להטריף
אם לא נמצאו אונות אפילו בלא היכר וסדק כלל דהכי רביתייהו ואורחייהו דבקטנות לית להו
וכשמתגללים גדילי האונות בהדייהו.
ט. אם בצד אחד של הריאה חסרה אונא א' אלא
שבסוף האומא שבאותו הצד היתה בליטה גדולה כמו אונא אע"פ שדרך האונות להיות סמוכות
זו לזו וכאן האומא מפסקת ביניהם כשרה.
הגה. ויש נוהגין להטריף בכי האי גוונא כי
כל מה שלמטה מן הורדא מקרי שלא בדרי דאוני וכן נוהנין במדינות אלו.
י. אין כל הדברים הללו אמורים אלא בבהמה
וחיה אבל העוף אין לו חיתוך אונות כבהמה ואם ימצא אין לו מנין ידוע.
סימן לו - כמה מיני טריפות בריאה. ובו י"ז
סעיפים.
א. הריאה יש לה שני קרומים ניקבו זה בלא
זה או זה שלא כנגד זה כשרה עד שניקבו שניהם זה כנגד זה.
הגה. ויש מטריפים בנקבו זה שלא כנגד זה והכי
נהוג.
ב. אפילו נגלד קרום העליון כולו כשרה אלא
שצריכה בדיקה.
הגה. מיהו אם נמצא בועה על מקום שנקלף העור
העליון יש להטריף כי הוי כקרום שעלה מחמת מכה יש אומרים אם נפחו הריאה ונקרע הקרום
מחמת הנפיחה טריפה.
ג. ניקבה ועלה בו קרום ונסתם טריפה.
ד. ריאה שנשמע בה הברה כשנופחין אותה אם
ניכר המקום שממנו נשמע ההברה מושיבין עליו דוק או תבן וכיוצא בו אם יתנדנד בידוע שהיא
נקובה וטריפה ואם לא ניכר המקום מושיבין אותה במים פושרין ונופחין אותה אם בצבץ המים
טריפה ואם לאו בידוע שקרום התחתון בלבד ניקב והרוח מהלך בין שני הקרומים ומפני זה ישמע
בה קול הברה בשעת נפיחה וכשרה.
הגה. ואם שמו אותה פעם אחת במים חמין או
קרים שוב אין לה בדיקה אפי' בפושרין.
ה. נמצאת נקובה במקום שיש לתלות שנעשה אחר
שחיטה כגון שהעביר הטבח ידו בכח או שתלשה בכח או שלקחה זאב והחזירה נקובה תלינן להקל
וכשרה ואפילו יש נקבים הרבה שלא במקום שיניו תלינן כולהו בזאב.
הגה. ולא תלינן ביד הטבח אלא אם הנקב משוך
שדרכו להיות מכח הטבח אבל אם הוא עגול לא תלינן בטבח כי אין דרכו להיות עגול וכל נקב
שהוא פתוח או שהושחר או אדום סביב הנקב ואפילו הוא רק אדום סביב הצלעות נגד הנקב טריפה
ולא תלינן בשום דבר דבודאי מחיים נעשה.
אם נמצאו עליה תולעים שנקבוה ואין ידוע אם
נקבוה קודם שחיטה או אחר שחיטה כשרה ואם אין מקום לתלות והדבר ספק אם ניקבה מחיים עושים
נקב אחר ומקרבין אצלו אם הם דומים כשרה שכמו שזה נעשה אחר שחיטה כן נעשה הראשון ואם
אינם דומים טריפה ואין מדמין מריאה של בהמה דקה לריאה של בהמה גסה אלא מדקה לדקה ומגסה
לגסה.
הגה. וי"א דאין מקיפין מבהמה זו לבהמה
אחרת ואפילו בבהמה אחת אין מקיפין אלא מגסה לגסה דהיינו מאומא לאומה או מדקה לדקה דהיינו
מאונה לאונה מיהו בזמן הזה אין אנו בקיאין ואין לסמוך אהקפה כלל להכשיר.
ו. ניקב אחד מהסמפונות שבפנים לחבירו כגון
במקום שמתפצלים זה מזה ואין בשר ביניהם טריפה שחברו קשה ואינו מגין עליו אבל ניקב לבשר
הריאה הבשר מגין עליו וכשרה.
ז. הריאה שנשפכה כקיתון וקרום העליון שלה
קיים שלם בלא נקב אם הסמפונות עומדים במקומם ולא נמוחו כשרה ואם נמוק אפילו סימפון
אחד טריפה כיצד עושים נוקבים אותה ושופכין אותה בכלי שהוא שוע באבר אם נראה בה חוטים
לבנים בידוע שנמוקו הסמפונות וטריפה ואם לאו בשר הריאה בלבד הוא שנימוק וכשרה והוא
שיהא מחוי המים זך אבל אם הם עכורים או סרוחים טריפה.
הגה. ויש מכשירין אפילו בעכורים וסרוחים
ומי שהוא בקי לבדוק שלא נמוחו הסמפונות יכול לסמוך עלייהו לצורך הפסד מרובה.
ח. חסר מגוף הריאה ולא ניקבה כשירה ויש מי
שאוסר.
הגה. והמנהג להכשיר אם החסרון ככ"ף
פשוטה אבל אם החסרון ככ"ף כפופה כזה אם יוכל להניח בגומא ההוא אצבע אגודל מקרי
חסרון וטריפה ואם לאו כשרה וכל זה כשנראה החסרון מבחוץ לאחר הנפיחה אבל אם היא מבחוץ
כשאר ריאה אלא שנחסר מבשרה מבפנים אפילו מחזיק החסרון עד כדי רביעית כשרה יתר מכאן
טריפה.
ט. הריאה שנמצא בה מקום אטום כל שהוא שאין
הרוח נכנס בו ואינו עולה בנפיחה מביאין סכין וקורעין סמוך ממש למקום האטום אם נמצא
בו ליחה מותרת שמחמת הליחה לא נכנס שם הרוח ואם לא נמצא בו ליחה נותנין עליו מעט רוק
או תבן או נוצה אם נתנדנד כשרה שהרי הרוח בא שם ואם לאו טריפה.
הגה. ולא מקרי אטום אלא כשמראהו דומה לשאר
ריאה אלא שאינו עולה בנפיחה אבל אם מראהו דומה למוגלא אינו אלא טינרי וכשר בלא בדיקה
ואף באטום יראה תחילה ליתן הריאה במים פושרין או ליתן מים פושרין תוך הקנה ולנענע אותה
או למשמש הרבה במקום האטום ולשפוך אחר כך מה שבתוך הקנה ואם עולה אחר כך בנפיחה כשרה
ואפילו אם כבר נחתכה הריאה אם יוכל לבדוק על ידי שפופרת שיעלה מקום האטום בנפיחה יש
להכשיר.
י. ריאה שקשה כעץ במשמושה טריפה.
יא. ריאה שנתמסמסה דהיינו שנמצאת שלימה וכשתולין
אותה תחתך ותפול חתיכות חתיכות טריפה.
יב. ריאה שנמצאת נפוחה כמו עיקר חריות של
דקל אוסרין אותה מספק.
יג. ריאה שיבשה אפילו מקצתה טריפה והוא שתהא
נפרכת בצפורן.
הגה. ואם משרטט בציפורן על בשר הריאה ונראה
השרטוט בתוכה מקרי יבש וטריפה.
יד. צמקה כולה אם מחמת בני אדם שהפחידוה
כגון ששחטו אחרת לפניה וכיוצא בזה טריפה ואם בידי שמים כגון שפחדה מקול רעם או ראתה
זיקים וכיוצא בזה או מפחד שאר בריות כגון מקול שאגת אריה וכיוצא בזה כשרה.
טו. כיצד בודקין אותה מושיבין את הריאה במים
מעת לעת אם היה זמן הקור מושיבים אותה במים פושרים ובכלי שאין המים מתמצין מגבו ונוזלים
כדי שלא יצוננו במהרה ואם היה זמן החום מושיבין אותה במים צוננים בכלי שהמים מתמצין
מגבו כדי שישארו קרים אם חזרה לברייתה הרי זה בידי שמים או בידי הבריות ומותרת ואם
לא חזרה בידי אדם היא וטריפה.
הגה. ונראה דאין לנו לסמוך על בדיקה זו כי
אין אנו בקיאין בכל דבר שצריך בדיקה ואם נראה שבא לה בידי שמים אין להכשיר בלא בדיקה
זו ובזה יש לסמוך על בדיקתנו.
טז. ריאה שהרגיש בה במשמוש היד שמחט בתוכה
אם שלימה היא נופחין אותה אם עולה בנפיחה כשרה בין אם היא דקה או עבה בין אם נכנסה
דרך חודה או דרך קופה ואם היא חתוכה טריפה. יש עליה קורט דם כנגד המחט בחוץ טריפה אפילו
היא שלימה.
הגה. ובזמן הזה יש להטריף כל ריאה שנמצא
בה מחט ואין דנין בה דין שלימה אם לא במקום הפסד מרובה אז יש להקל ולבדוק ע"י
נפיחה.
יז. מחט שנמצא בסמפונא רבה דריאה כשרה.
הגה. ואפילו בחתיכה שלא נוכל לבדוק בנפיחה
יש להכשיר.
סימן לז - דיני אבעבועות וסרכות הריאה. ובו
ז' סעיפים.
א. ריאה שנמצאו בה אבעבועות אפילו הם גדולי'
הרבה אם היו מלאים רוח או מים זכים או ליחה הנמשכת כדבש וכיוצא בו או ליחה יבשה וקשה
אפילו כאבן הרי זו מותרת ואם נמצאת בהם ליחה סרוחה או מים סרוחים או עכורים הרי זה
טריפה.
הגה. ורבים מכשירים אפילו בעכורין וסרוחין
וכן המנהג להכשיר בועות בכל ענין אם אינן סמוכות.
ב. אם סירכה תלויה יוצאה מן הבועה טריפה.
הגה. וה"ה בועה העומדת במקום שאר ריעותא
אעפ"י דכשר בלאו הכי כגון בגבשושית או במקום דמשמעת קול או שהבועה בעצמה משמעת
קול טריפה.
ג. אם יש בה שתי אבעבועות סמוכות זו לזו
אסורה אפילו מלאות מים זכים ואם היא אחת ונראית כשתים נוקבים אותה בא' מצדיה אם שופכות
למקום אחד אחת היא וכשרה ואם לאו שתים הם וטריפה והני מילי כשיש בהם מוגלא או מים אבל
אם הם צמחים קשים
הגה. וה"ה מורסא שבריאה דהיינו שקרום
הריאה מכסה אותה ואינה גבוה מבשר הריאה.
אף על גב דסמיכי אהדדי כשרה.
הגה. ולא מיקרי סמיך אלא שאין בניהם כשני
חוטי שער לאחר שנפחו הריאה והוא שיהיה במה שמפריש ביניהם מראה ריאה יש מכשירין אפילו
תרי בועי דסמיכי אם המים שבהם זכים צלולים ומתוקים ויש לילך בזה אחר המנהג או לפי ענין
ההפסד ושעת הדחק. ובועי בשיפולי ריאה ובמים זכים דינן כמו בסמיכי. בועה על חריץ וקמט
טריפה דהוי כשני בועי דסמיכי ב' בועות זה כנגד זה בין ב' אונות כשרה. אבל בועה נגד
טינרי כהאי גוונא טריפה דהטינרי קשה ומנקבת הבועה שכנגדה בועי וטינרי סמוכים זה אצל
זה כשר.
ד. אבעבוע שנמצא בשיפולי הריאה נוהגין לאסור
אם אין בשר כל שהוא מקיף בכל צד ושפולי היינו תחתית האומא או האונה אבל לא החתוכים
שבין אונא לאונא.
הגה. וי"א דבכל מקום שיש שם חידוד מקרי
שפולי ריאה ולכן יש להטריף אפילו למעלה במקום שהריאה דבוקה לשדרה אם הוא נגד חתוך האונות
שעדיין הריאה שם חדה ונקרא שפולי אבל נגד האומות כשר דלא הוי שם שפולי דשם הריאה רחבה
ויש לילך בזה אחר המנהג ואם אין חוט בשר מקיף נופחין אותה וממשמשין לצד בועה אם על
ידי כך חוט בשר מקיף כשרה והוא שיהא בהיקף מבשר מראה ריאה ואם לא היה בהיקף מראה בשר
ובאו אח"כ בודקים ומומחים ונפחוה ומשמשו בה ועל ידי בקיאותן וכחן יפה שנפחו היטב
ומשמשו בבקיאות עשו שהיה שם היקף בשר כשר.
ה. בועה בריאה ונכרת בעבר אחר אע"ג
דלא שפיכי אהדדי כשרה.
הגה. והוא דלא קיימי במקום סמפונות אבל אי
קיימי במקום סמפונות דהיינו ב' אצבעות מן השפולי בדקה וד' בגסה נהגו להטריף ואין לשנות
ואפילו מים זכים בבועה ודוקא דשפכי להדדי אבל אי לא שפכי להדדי כשר אפילו בעכורים וסרוחים
בועא שהיא תחת הורדא במקום הדק ויש שם סימפון טריפה דניכרת מעבר לעבר טינרי הניכרת
מעבר לעבר דינה כבועה וע"ל סימן מ"ב איזהו מקרי שופכות להדדי.
ו. אבעבוע שנמצא בו נקב היכא דלא ממשמש ידא
דטבחא ואינו יודע אם ניקב מחיים או לאחר מיתה טריפה.
ז. בועה או סירכא שנמצאו בקנה הלב או בכל
מקום חוץ מהריאה כשרה.
סימן לח - דיני מראות הריאה. ובו ה' סעיפים.
א. ריאה שנמצא בה כל שהוא שחור כדיו או שהיא
למראה הבשר או שהיא ירוקה אמרילו בלע"ז בין שהיא כמראה חלמון ביצה בין שהיא כמראה
כרכום בין שהיא כמראה כשותא טריפה וכן אם היא כמראה הבקעת שהיא לבנה כבקעת אסורה. ויש
מי שאומר דהיינו שהיא בעין חריות של דקל.
הגה. וי"א אף אם היא כלובן ביצה טריפה
והכי נהוג.
ב. כל אלו המראות אינם פוסלות עד שנופחים
אותה וממרס בה בידו אם נשתנית למראה המותר מותרת ואם עמדה בעינה אסורה.
ג. יש מי שאומר שאין מראות הללו פוסלות אלא
כשהשנוי בעור מחמתו ולא מחמת מוגלא שבתוכו.
הגה. וכן אם בא השנוי מראה מכח שער שחור
או דם נצרר המונח בריאה כשר.
ד. אם אינה שחורה כדיו אלא כמראה הכחול או
ירוקה ככרתי או שהיא כמראה הכבד. או שהיא אדומה אפילו בתכלית האודם כשרה.
הגה. וי"א אם יש מכה בדופן נגד הריאה
האדומה טריפה וצריך לבדוק אחר זה והכי נהוג.
אפילו היא כולה כך וכן אם יש בה הרבה גוונים
מאלו המראות הכשרות כשרה.
ה. יש בה קליפו' כמו נתק והיא שלימה כשירה.
סימן לט - דיני בדיקת הריאה. ובו כ"ה
סעיפים.
א. אין צריך לבדוק אחר שום טריפות מן הסתם
חוץ מן הריאה צריך לבדוק בבהמה וחיה אם יש בה סירכה וכל הפורץ גדר לאכול בלא בדיקה
ישכנו נחש.
הגה. ונהגו ג"כ לנפוח כל ריאה אפילו
לית בה ריעותא ובקצת מקומות מקילין שלא לנפחה רק אם היתה בה סירכא עוברת על ידי משמוש
וכן עיקר.
ב. מי שקרע בטן הבהמה וקודם שתבדק הריאה
בא כלב או עובד כוכבים ונטלה והלך לו הרי זו מותרת ואין אומרים שמא נקובה או סרוכה
היתה.
הגה. ויש מחמירין אם נאבדה הריאה ואין להתיר
רק במקום הפסד גדול או בגדיים וטלאים וחיות שאין סרכות מצויות בהם.
ג. בא עובד כוכבים או ישראל והוציא הריאה
קודם שתבדק והרי היא קיימת נופחין אותה.
ד. אונא הסרוכה לאונא או לאומה בין סרוכה
מעט בין סרוכה כולה שלא כסדרן טרפה כסדרן כשרה אפי' בלא בדיקה ואין נקרא כסדרן אלא
בשתים זו אצל זו מחתוך של זו לחיתוך של זו ואפילו היא באלכסון ואפי' יש בה פלוש אבל
מגבה של זו לגבה של זו או אפילו מחיתוך לגב או משפולי לשפולי או משפולי לחתוך או אפילו
מחורה של לחודה של זו שאצלה או אפילו מחודה של זו לחתוך של זו שאצלה נקרא שלא כסדרן.
הגה. וי"א דאפילו בכסדרן צריך בדיקה
שאין נקב בריאה ומאחר שאין אנו בקיאין בבדיקה כ"מ דאיכא ריעותא יש להטריף כל סירכא
וי"א להכשירה אם היא מעיקר האונות עד חציין אפילו מפולש וכן נוהגין להכשיר כי
האי בכסדרן וכן אם יש כמין קרום בין אונא לאונא או בין אומה לאונא כסדרן יוצא מעיקרו
עד אמצעיתו אין להטריף דדרך הוא להמצא כך ואין זה סירכא ואין דרך קרום זה להמצא אלא
בין אונא לאונא או בין אונא לאומה אבל לא בשאר מקומות ואם נמצא בשאר מקום אינו אלא
סרכא וכל מקום שהסרכא כשירה אף אם יש סרכא תלויה גם באותן סרכות והוא נקרא סרכא כפולה
כשר.
ה. אם נסתפק אם היא בגב או בחיתוך וכשנופחים
אותה הרבה נראה שהיא בחיתוך וכשאין נופחין אותה כל כך נראית הסרכא שהיא בחוץ כשרה.
ו. עינוניתא דורדא לכל מקום שתסרך טרפה אפילו
לכיס שלה ואפילו כולה נדבקת בו והוא הדין לכל יתרת דכל היכא דסריכא טריפה.
הגה. מיהו אם הורדא נדבקת למטה בשורש שלה
עם הכיס שלה יש להכשיר דהיינו רביתייהו.
ז. אם נסרכה האונה או האומה לגרגרת או לחזה
או לשמנונית הלב או לכיסו או לטרפש הלב או לטרפש הכבד או לטרפש העינוניתא שהוא סוף
טרפש הלב או לרחם או לא"למע"רא שקורין מול"יגא או לסמפון היורד בין
שתי הערוגות או לקנה הלב או לשמנוני' הסמפונות או לכבד טריפה ואפילו היא דבוקה לאחת
ממקומו' הללו בלי פילוש.
הגה. ויש מקילין אם האונות העליונות הסמוכות
בגרגרת דבוקות ממש בגרגרת ואין ביניהם חלוק כלל שיוכל להכניס אצבע ביניהם וכן אם היו
האונות או האומות דבוקים לגמרי מראשן עד סופן לשומן היורד בין האומות וכן אם היתה כל
הריאה דבוקה בשדרה כי אומרים שדרך רביתייהו בכך ואין זה סרכא ואין להתיר כל זה בלא
שאלת חכם ומומחה מורה הוראות ואין ללמוד ממקומות אלו לשאר מקומות שנסרכה שם הריאה כי
בשאר מקומות אין חילוק בין דבוק כולו או לאו.
ח. סירכא היוצאת מהריאה בה והיא תלויה שאינה
דבוקה לשום מקום כשירה ואינה צריכה בדיקה.
הגה. וסירכא תלויה היוצאת מן הבועה טריפה
מטנרי כשרה.
ט. סירכא שהיא ממקום למקום כאונה או באומה
עצמה דינה כדין סירכה תלויה.
הגה. ודוקא שאין הסירכא קצרה מבשר הריאה
שכשנופחין הריאה אבל אם קצרה עד שמכח הסרכא הבשר שתחתיה מקמיט ואינו עולה בנפיחה היטב
כשאר הריאה טריפה וכל סירכא תלויה שעולה גם כן עם נפיחת הריאה או שיש מכה בדופן כנגדה
טריפה.
י. כל מקום שאסרו סרוכת הריאה אין הפרש בין
שתהא הסירכא דקה כחוט השערה בין שתהא עבה וחזקה ורחבה כגודל ולא כאותם שממעכים ביד
ואם נתמעכה תולים להקל וכל הנוהג כן כאלו מאכיל טרפות לישראל.
יא. יש מי שכתב שמכניס אצבעו תחת הסירכא
ומגביה קצת אם נפסקה מחמת הגבהה כל שהוא סירכא בת יומא היא וכשרה ואין להקל בכך אלא
בבהמת ישראל ואין סומכין על קולא זו אלא בבודק כשר וירא את ה' מרבים.
יב. טוב להשקות הבהמה סמוך לשחיטה.
יג. יש מי שאומר שהבודק יכניס ידו בבהמה
בזריזות בלא רפיון ידים ואם נתפרקה שום סירכא כשמכניס הבודק ידו מוציא הריאה לחוץ ובודקה
אם היא סירכא ימצא ראשה בריאה או בדופן ואם לאו רירא היא וכשירה ואין להקל בכך אלא
בבהמת ישראל ואין סומכין על קולא זו אלא בבודק כשר וירא את ה' מרבים.
הגה. ויש מתירין למשמש בסרכות ולמעך בהם
ואומרים שסרכא אם ימעך אדם בה כל היום לא תנתק ולכן כל מקום שיתמעך תולין להקל ואומרים
שאינו סרכא אלא ריר בעלמא ואע"פ שהוא קולא גדולה כבר נהגו כל בני מדינות אלו ואין
למחות בידם מאחר שיש להם על מה שיסמכו ומכ"מ צריך להיות הבודק ירא אלהים שיודע
ליזהר למעך בנחת שלא ינתק בכח ויש מקומות שאין נוהגין למעך ולמשמש בסרכות הורדא אם
נסרכה למקום אחר וכל מקום שתסרך טריפה ויש מקומות שנהגו להקל גם בזה ולי נראה כסברא
הראשונה שלא למעך בורדא ובכל סרכות שהם שלא כסדרן מאחר שסירכא שלא כסדרן טריפה מוזכר
בגמ' ואין חולק עליו אין לסמוך אדברי מקילין בענין המעוך והמשמושים אבל המנהג בעירנו
למשמש ולמעך בכל הסרכות ואין חלוק בין סרכא לסרכא ונכון לחוש למה שכתבתי אם לא בהפסד
מרובה עוד נהגו בעירנו להטריף כל סרכות גדיים וטלאים ועגלים הרכים ולא למעך בהם כלל
כי יש קבלה בזה להטריף כי הסירכא עדיין רכה ומתנתקת על ידי מיעוך.
יד. בודק שהוציא ידו ואמר טריפה ואח"כ
הכניס אחר ידו ולא מצא טריפות הראשון נאמן.
טו. טבח שהכניס ידו ואמר טריפה ואח"כ
נתברר שלא נפתח הטרפש ונמצא שהטבח לא נגע בריאה ופתחו הטרפש ובדקוה ולא נמצא טריפות
מכשירין אותה.
טז. אמר הבודק שלא כסדרן היתה ואחר מכחישו
ואומר כסדרן היתה מעמידין הבהמה בחזקת היתר.
יז. הקונה ריאה ואמר שמצא בה סירכא במקום
שהיא טריפה והמוכר אומר שהיתה במקום שהיא כשרה כיון שבאו שניהם בבת אחת לבית דין אין
כאן עדות והרי זה כבהמה שנאבדה ריאה קודם שנבדקה.
הגה. וכן במקומות ששוחטין אצל עובד כוכבים
והניחו הבהמות אצל עובד כוכבים בין שחיטה לבדיקה אין חוששין שמא העובד כוכבים הכניס
ידו ונתק הסרכות דבדיקת ריאה דרבנן וספיקא להקל מיהו אם טבחים עובדי כוכבים רגילין
לעשות כך יש לחוש אפילו בדיעבד ולכתחלה יש ליזהר בכל ענין.
יח. ריאה שנקבה במקום חיתוך האונות בגב האונה
כנגד הדופן ודופן סותמתה בסירכא בבשר שבין הצלעות או בבשר ובעצם כשרה אבל אם היא סרוכה
לעצם לבדו טריפה וכן הדין בכל השלם שכנגד האונות למעלה עד הערוגה כשרה מפני שהמקום
צר ונדחקה לדופן והוא סותמו ונקרא דופן עד החוט שמנקרים מהחזה ומשם ואילך נקרא חזה
ואם נסרכה שם טריפה ואם נסרכה על גבי חוט שבחזה דינו כאלו נסרכה בחזה וטריפה.
הגה. ולדידן אין נפקותא בחילוקים אלו גם
בכל החלוקים אשר יתבארו עד סוף הסימן כי כבר נהגו באלו הארצות להטריף הכל ואין לשנות
כי מנהג קדמונים הוא באשכנז וצרפת שאנו מבני בניהם ולכן אין להכשיר שום סירכא בריאה
אם לא ב' אונות הסרוכות בכסדרן למטה מחציין לצד עיקרן והוא הדין אונה באומה בכסדרה
כי האי גוונא וכבר נתבאר שנהגו להקל בסרכא המתנתקת על ידי מעוך ומשמוש.
יט. ודוקא כעד האונות הוא דמכשרינן אבל שלא
כנגד האונות טריפה.
כ. הא דמכשרינן דוקא כשהנקב כנגד הדופן אבל
אם ניקבה מבפנים או אפילו בשיפולי ריאה וסרכא יוצאת משם לדופן טריפה ואם סירכא יוצאת
משיפולי אונה ומתפשטת על גב האונה ונסרכת לדופן אם רוב הסירכא היא בגב האונא כשרה ואם
לאו טריפה.
כא. אם סרכא עולה מן האונה לדופן שבצד האומה
טריפה ואם סרכא עולה מהאונה לדופן שכנגד האונה ולדופן שכנגד האומה אזלינן בתר רובא.
כב. אם האומה סרוכה לדופן אם יש מכה בדופן
כשרה ואינה צריכה בדיקה ואם אין מכה בדופן טריפה ולא מהניא לה בדיקה ודוקא בסרוכה לדופן
מכשירין ע"י מכה אבל אם סרוכה לשאר מקומות כגון חזה וגרגרת ושמנוני' הלב וטרפש
וכיוצא בהן אע"פ שיש בהן מכה טריפה ולא מהני לה בדיקה.
כג. מכה זו שאמרו היינו שיש בדופן כעין נגע
אבל אם יש בהרות שחורות בלבד אינו סימן מכה ממש ואם נשבר הצלע אף על פי שחזר ונקשר
קרינן ביה שפיר מכה.
כד. אם כל הריאה דבוקה לדופן אם אין מכה
בדופן טריפה ולא מהני לה בדיקה אפילו אם דבוקה כולה בלא שום פילוש ויש מי שכתב שהמתירה
בר נדוי הוא והכלים אסורים.
כה. אם האומה והאונה נסרכו בסרכא אחת לדופן
אם רוב הסירכא מהאונה כשרה ואם רובה מהאומה טריפה אם אין מכה בדופן וכן אונה הסרוכה
בסירכא אחת לחזה ולדופן אזלינן בתר רובא, וכן אומה הסרוכה בסירכא אחת לדופן שיש בו
מכה והסירכה במכה וחוצה לה אם רובה במכה כשרה ואם לאו טריפה וכן אם נסרכה האומא בסירכא
אחת לטרפש ולמכה שבדופן אם רובה במכה שבדופן כשירה ואם לאו טריפה.
הגה. ריאה שנמצא עליה כמו כיסוי חלב והוא
בשר בלוי קולפין אותו מעליה ואם הריאה תחתיו שלם ויפה כשר מיהו צריך לבדוק הריאה בנפיחה.
סימן מ - דיני טריפות הלב. ובו ו' סעיפים.
א. הלב יש לו ג' חללים ניקב לאחד מהם טריפה
ואפילו אם חלב טרפש הלב סותמו אבל אם שומן הלב עצמו סותמו כשר.
הגה. וי"א דלא מהני סתימת שומן הלב
וכדאיתא בסמוך סוף סי' זה ויש לחוש לדבריהם.
ב. ניקב ולא הגיע לחלל אם מחמת חולי בשר
כשרה ואם בקוץ או במחט טריפה.
ג. נמצא מחט בלב אע"פ שאינו ניכר בחוץ
טריפה והוא הדין אם נמצא בטרפשא דליבא.
הגה. מיהו אם לא נמצא רק בסימפון הגדול שבלב
וקופה לבר דהיינו לצד חלל הלב אם ראש המחט כגרעין של המרה כשרה דתלינן דנכנס דרך הגרגרת
לסמפון שבלב ומאחר שראשו למטה אין סופו לנקוב והבהמה תפלוט אותו ע"י כיחה וניעה.
ד. קנה הלב שהוא קנה שומן שיורד בין שתי
ערוגות הריאה וכן המזרק הגדול שיוצא ממנו לריאה שניקב לחללו במשהו טריפה.
ה. ניטל הלב בין ביד בין מחמת חולי טריפה.
ו. יש מי שאומר שאם שומן הלב דבוק בלב ואדוק
מאד מפרידין אותו בסכין ואם נמצא שם או בעובי הלב קורט דם אסור ואין צריך לומר אם נמצא
בחללו.
הגה. נצרר הדם בעובי הבשר הרי הוא כקורט
דם וטריפה ע"ל סוף סימן ל"ז בדין שנסרך למקום אחר.
סימן מא - דיני טרפות הכבד. ובו י' סעיפים.
א. ניטל הכבד טריפה אלא אם כן נשתייר כזית
במקום מרה וכזית במקום חיותו שהוא תלוי בו ויהיו כשני זיתים הללו כל אחד שלם במקומו
אבל אם היה מתלקט או כרצועה או מרודד טריפה.
ב. שיעור זה דכשני זיתים אפילו בשור הגדול
ובעוף הכל לפי גדלו וקטנו.
ג. יבש הכבד עד שנפרך בצפורן טריפה והוא
שיבש כולו ולא נשתייר כזית במקום מרה וכזית במקום חיותו.
הגה. ואם יבשו אלו הב' זיתים לבד נמי טריפה
נימוק הכבד דהיינו שדם יוצא מבשר הכבד שנימוק והיה לדם טריפה אע"פ שנשתיירו ב'
הזיתים דסופו לרקב הכל יש אומרים כבד שקשה כאבן טריפה והוא שלא נשתיירו בה ב' זיתים
הנזכרים שלא נתקשו.
ד. התליע הכבד אפילו במקום מרה ובמקום חיותו
כשרה.
ה. נעקר הכבד במקומות הרבה ומעורה בטרפשיהון
כאן מעט וכאן מעט כשרה.
ו. מחט שנמצא בכבד בין שבא לפנינו שלם בין
שבא חתוך אם צד העב שלו לצד חלל הבהמה אפי' כולו טמון בבשר הכבד טריפה ואם צד הדק שלו
כלפי חוץ כשרה שאנו תולים לומר דרך סמפון בא שם. במה דברים אמורים במחט גסה אבל בדקה
אין חלוק וטריפה ושיעור גסה כשיעור גרעין של תמרה.
ז. מחט שנמצא בסמפון גדול שבכבד והוא סמפון
הקנה שנכנס בתוכו וכן אם נמצא בסמפון גדול של ריאה כשרה.
ח. ניקב טרפש הכבד נקב מפולש מצד הכבד טריפה
אבל אם נסרכה בסירכא בצלע כשרה.
הגה. ואם נסרך טרפש הכבד לבית הכוסות יש
לבדוק בכרס שבודאי יש שם קוץ או מחט שניקבה וע"י זה באה סירכא זו וראיתי מעשה
והכי נהוג.
ט. נמצא מחט בטרפש ספק טריפה.
י. נמצאו שני כבדים בבהמה או בעוף טריפה
דכל יתר כנטול דמי והוה ליה ניטל הכבד.
סימן מב - דיני טריפות המרה. ובו ט' סעיפים.
א. מרה שניקבה טריפה ואם נקבה כנגד הכבד
והכבד סותמו כשרה. נסרכה המרה למקום אחר כשרה.
ב. נטולה ביד או חסרה טריפה.
ג. אם חסרה המרה קורע הכבד שתי וערב וטועמו
בלשונו אם יטעום טעם מר כשר' ואם לא טעם טעם מר יצלנו בגחלי' ויטעום אם יש בו טעם מר
כשרה ואם לאו טריפה.
ד. נמצאו שתי מרות טריפה דכנטולה דמו ואם
היא אחת ונראית כשתים נוקבין אותה ואם שופכות זו לזו אחת היא וכשרה ואם לאו שתים הם
וטריפה.
ה. אם נקבוה ולא היו שופכות זו לזו ואח"כ
נפחו זו ועלתה גם חברתה בנפיחה זו או שהטילו מים באחת מהן וע"י כך נתמלאת גם חברתה
מים כשרה.
ו. אף על פי שהן שתי מרות גמורות רק שבמקום
דיבוקן בכבד כמו רוחב אצבע היו כאחת כשרה אפי' אי לא שפכי אהדדי והוא הדין אם מתחלתן
הן שתים ובסוף הן מתערבות ונעשות אחת כשרה.
ז. היו שתי מרות בכבד אחת הנה ואחת הנה וסמפון
אחד שופך מרה לשתיהן וכשאדם זוקף האחת חוזרת ליחה למקום שהסמפון מחלק מרה ושופך לשתיהן
אבל כשהן שוכבות כדרך שהן עומדות בחיי הבהמה אין שופכות זו לזו יש להכשיר בבהמת ישראל.
הגה. מרה הניכרת מעבר לעבר של כבד אי שפכי
להדדי חדא היא וכשרה ואי לא שפכי להדדי טריפה.
ח. יש מיני עופות שאין להם מרה כמו תורים
ובני יונה ואין לאוסרן כיון שכל המין כך והצבי אין לו מרה בכבד אבל יש לו למטה סמוך
לזנבו.
הגה. מי שבא לפניו עוף שאינו מכיר מינו ולא
נמצא לו מרה אין אומרים ודאי כל מינו אין להם מרה אלא אמרינן מסתמא יש לו מרה עד שיודע
שמין זה אין לו מרה.
ט. גרעין שנמצא במרה אם היה כמו גרעינה של
תמרה שאין ראשה חד מותרת ואם ראשה חד כגרעינה של זית אסורה שהרי ניקבה אותה כשנכנסה
וזה שלא יראה הנקב מפני שהוגלד פי המכה.
הגה. וכל שכן אם נמצא מחט או קוץ במרה דטריפה.
סימן מג - דיני טריפות בטחול. ובו ו' סעיפים.
א. ניטל הטחול כשרה.
ב. הטחול ראשו האחד והשני דק כבריית הלשון
אם ניקב בראש העב נקב מפולש טריפה ואם ניקב נקב שאינו מפולש אם נשאר תחתיו כעובי דינר
זהב מותר פחות מכאן הרי הוא כמפולש וטריפה אבל אם ניקב הדק כשרה.
הגה. ואפילו נחתך במקום הדק כשרה נקרעה הטחול
או נימוקה או לקתה בשינוי בשר דינה כניקבה וכן כל מקום שהבשר רע ונרקב דינו כניקב ואם
מים בטחול אפילו עכורין וסרוחין אם הבשר סביביו שלם כשר.
ג. יש מי שכתב שכל מה שדבוק לכרס קרוי עב
ולא יותר.
ד. עובי דינר זהב זה לא ידענו שיעורו ומכל
מקום נראה שהוא פחות מחצי עביו.
ה. נמצאו שני מחולים כשרהי ואפילו דבוקים
זה לזה בצד העב.
הגה. ויש מחמירים אם נמצא כמין טחול בצד
העב וטוב להחמיר אם לא במקום הפסד מרובה.
ו. טחול העוף עגול כענבה ואינו דומה לשל
בהמה לפיכך אין הנקב פוסל בו.
סימן מד - דיני טריפות בכליות. ובו י' סעיפים.
א. ניטלו הכליות כשרה לפיכך אם נבראת בכוליא
אחת או בג' כליות כשרה וכן אם ניקבה הכוליא או נחתכה אפילו עד מקום חריץ כשרה.
ב. לקתה הכוליא והוא שיעשה בשרה כבשר המת
שהבאיש אחר ימים שאם תאחוז במקצתו יתמסמס ויפול והגיע חולי זה עד הלובן שבתוך הכוליא
הרי זה טריפה. וכן אם נמצאת בכוליא ליחה אף על פי שאינה סרוחה או שנמצא בה מים עכורים
או סרוחים הרי זה טריפה והוא שיגיעו עד הלובן אבל אם נמצאו בה מים זכים כשרה אפילו
הגיעו ללובן שבה ואם נמצא בה דם דינה כמים ואם נמצאת מליאה מים שמראיהם רע אבל לא היו
עבים ועכורים אלא מראיהם כרכומי כמראה הדבש כשרה ויש מי שאוסר.
ג. אם לא היה הלקות אלא בלובן אף ע״פ שכל
שאר הכוליא בריאה טריפה.
ד. נמצאו בכוליא אבנים כשרה.
ה. כוליא שהקטינה טריפה וכמה תקטן ותטרף
בבהמה דקה עד כפול ופול בכלל טריפה ובגסה עד כענבה בינונית וענבה בכלל טריפה ודוקא
שהקטינה מחמת חולי אבל אם היתה קטנה בתולדתה כשרה והיכי ידעינן אי הוי מחמת חולי או
לא אי חזינן שהקרום שלה כווץ בידוע שמחמת חולי היא ואם אינו כווץ אלא שעשוי כמדת כוליא
מוכחא מילתא שמתחלת ברייתה היתה כך וכשרה.
ו. יש מי שכתב שכשאמרו ניטלו הכליות כשרה
היינו כשניטלו ביד או כשנבראת כך אבל אם ניטלה על ידי חולי כיון שהקטינה לפחות מכשיעור
כבר נאסרה ואיך תחזור להכשירה כשגמרו לכלות ולהמק ולפי זה צריך לבדוק אם הכיס שלהם
מלא חלב ניכר שזה תחלת ברייתה וכשרה ואם נמצא שם חלל ומקום ריק ניכר שהיו לה כליות
אלא שנימוחו וטריפה.
ז. אם היו ג' כוליות או יותר והקטינו היתרות
ונשארו שתים כהלכתן שלא הקטינו כשירה.
ח. יש מי שכתב דלובן בכוליא לקותא היא וכל
שינוי מראה פוסל בה.
ט. כוליא שהאדימה כולה או מקצתה כשרה.
י. אין טריפות בכוליא של עוף.
סימן מה - דין אם ניטל השליא. ובו ב' סעיפים.
א. בהמה או עוף שניטל האם שהולד מונח בה
כשרה.
הגה. וכל שכן ניקב דכשר ויש מחמירין לאסור
בניקב או נימוק ויש להחמיר אם לא במקום הפסד מרובה.
ב. ניטלה שלחופית שמי רגלים נקוים לתוכה
כשרה ויש אוסרין.
סימן מו - דיני טריפות בבני מעים. ובו ו'
סעיפים.
א. ניקבו הדקין טריפה ואפילו ליחה שבהן סותמתן
אינה סתימה ואפילו היא דבוקה בהן הרבה עד שאין יכול להוציאה אלא ע״י הדחק ואם חלב טהור
סותם כשרה שכל חלב טהור סותם טמא אינו סותם חוץ מקרום שעל הלב וחלב שעל גבי הכרכשתא
שאע״פ שהם טהורים אינם סותמים וחלב חיה שכנגדו אסור בבהמה אינו סותם והעוף כל שומן
שלו סותם.
הגה. ואינו סותם אלא באותו אבר שהשומן דבוק
בו בתולדתו אבל אם סותם נקב של אבר אחר לא מקרי סתימה וטריפה.
ב. יצאו הדקין לחוץ והוחזרו מאליהן כשרה
ואם החזירן אם נתהפכו אע״פ שלא ניקבו טריפה שאי אפשר שיחזירוהו כמות שהיו אחר שנהפכו
ואינה חיה וה״ה אם לא יצאו ונמצאו מהופכין טריפה.
הגה. וכן אם נמצאו המעים בין עור לבשר ונמצא
תפור שם יש לחוש שיצאו ונתהפכו אבל אם לא נמצא שם תפירה ולא ניכר שם שנקרע ולא היה
ניכר בה שום ריעותא כשרה.
ג. הדרא דכנתא שניקב אחד לחבירו כשרה שחבירו
מגין עליו וא״צ לומר אם ניקב לכנתא שהכנתא חלב טהור הוא וסותם.
ד. מחט שנמצאת בדקים טריפה דחיישינן שמא
ניקב.
ה. חלחולית והוא מעי האחרון שהוא שוה בלא
עיקום והרעי יוצא ממנו אם ניקב במשהו טריפה כמו שאר מעים במה דברים אמורי' שניקב לחלל
הבטן אבל אם ניקב במקום שהוא דבוק בין הירכים כשר ואפילו ניטל כל מקום הדבוק בין הירכים
כשר והוא שישאר ממנו כמלא ארבע אצבעות בשור הגדול ובדקה לפי שיעור זה הגדול לפי גדלו
והקטן לפי קטנו ואם באותם ארבע אצבעות ניקב יש אוסרים במשהו ויש מכשירים עד שינטל רוב
רחבו.
ו. אם סירכא יוצאת מהדקין או מאחד משאר איברים
שנקובתן במשהו ונסרכה לדופן או למקום אחר כשר דלא אשכחן בועה וסירכא אלא בריאה.
הגה. ומ״מ יש לדקדק שלפעמים ימצאו בועות
הרבה ועל ידן נסתמו המעיים ואז הוא טריפה ויש לבדוק ע״י קש או נוצה אם נסתמו.
סימן מז - דין אם נמצאו בני מעיים יתרים.
ובו ה' סעיפים.
א. בהמה שנמצאו בה שתי מעים טריפה כגון שיש
לה מעי יתר מתחלתו ועד סופו עד שנמצאו שני מעיים זה בצד זה מתחלה ועד סוף כמעי העוף
או שהיה המעי יוצא כענף מן הבד והרי הוא מובדל בין בעוף בין בבהמה אבל אם חזר ונתערב
עם המעי ונעשה אחד משני ראשיו והרי שניהם מובדלים באמצע הרי זה מותרת ואין כאן יתר
וי"א שכשיוצא מהדקין מעי קטן כענף היוצא מן הבד אם בראש הקיבה מקום שהדקין יוצאין
משם יש שלם כרוחב אצבע קודם שיתחיל זה המעי ליפרד וגם למטה לאחר שנתחבר עם שאר הדקין
יש כרוחב אצבע שלם כשירה ואם לאו שאין כאצבע שלם למעלה ולמטה טריפה.
ב. במה דברים אמורים בבהמה אבל בעוף כיוצא
בזה כשר.
ג. מעי היוצא מבית הכוסות להמסס טריפה.
ד. אי אית לה תרי סגיא דיבי טריפה ואי שפכי
להדדי כשירה.
ה. הדרא דכנתא שיוצא מאמצעיתו יתרת שתלוי
בדקין כמו מעי קטן כאורך אצבע כשרה.
הגה. וכל זה דהיתרת סתום בראשו ואין הרעי
יוצא ממנו אבל אם הוא פתוח בראשו טריפה דהרעי נופל לגוף ועוד דהוא נקיבת הדקין.
סימן מח - דיני טריפות בקיבה ובכרס. ובו
י״ב סעיפים.
א. שניקבה טריפה ואם החלב שעל היתר סותם
הנקב כשרה אבל שעל הקשת אינו סותם.
ב. כרס שניקב טריפה ואין לו דבר שיסתום אותו
שהרי החלב שעליו אסור.
הגה. תולעים שנמצאו בכרס כשר דמן הפרש הן
גדלים או הבהמה אכלה אותן.
ג. בשר החופה את רוב הכרס והוא המקום מן
הבטן שאם יקרע יצא הכרס אם נקרע בשר זה טריפה אע״פ שלא הגיע קרע זה לכרס עד שנראית
אלא כיון שנקרע רוב עובי הבשר הזה או ניטל טריפה וכמה שיעור הקרע הזה בארכו אורך טפח
ואם היתה בהמה קטנה ונקרע רוב אורך הבשר החופה את הכרס אע״פ שאין באורך הקרע טפח טריפה
הואיל ונקרע רובה.
ד. אם נקדר הבשר הזה בעיגול או באורך אם
היה יתר מכסלע והוא כדי שיכנס בו ג' גרעיני תמרה זו בצד זו בדוחק אם יש בה אוכל הנשאר
סביבותיה כשאוכלים אותה או בריוח כשאין בהם שום אוכל כלל הרי זה טריפה שאם ימתח קרע
זה יעמוד על טפח.
ה. אם נתמסמס בשר זה עד שהרופא גוררו חשוב
כניטל.
הגה. ואין אנו בקיאין בבשר שהרופא גוררו
ולכן כל מקום שנשתנה מראית הבשר דינו כניטל.
ו. מחט שנמצא בחלל הקיבה או הכרס דינו כמחט
שנמצא בבית הכוסות.
ז. המסס ובית הכוסות דבוקין זה בזה ואם נקבו
במקום חבורן אפילו הנקב מפולש מזה לזה כשרה ואם הנקב בשאר צדדים שאינם דבוקים יחד אם
הנקב מפולש מעבר אל עבר טריפה ואם לאו כשירה בין בהמסס בין בבית הכוסות.
הגה. ויש אוסרין בהמסס אפילו בלא נקב מפולש
והכי נהוג אם לא במקום הפסד מרובה שאז יש לסמוך אמכשירין.
ח. אם נמצא באחד מהם תחובה מחט או קוץ ולא
ניקב מעבר אל עבר הופכין אותו ובודקין אותו מבחוץ אם נמצא עליו קורט דם בידוע שניקב
כולו וטריפה ואם לאו כשרה והוא שלא מלחו ולא הדיחו ואפילו ראש העב שלו לצד חוץ.
הגה. ויש מקילין להתיר אם לא ניקב מעבר לעבר
והודח ונמלח או שנאבד ולא בדק מבחוץ אם היה עליו קורט דם ויש לסמוך עלייהו במקום הפסד
מרובה.
ואם עבר המחט מעבר אל עבר ועודנו תחוב בו
בודקים אותו אם נמצא קורט דם סביב המחט בידוע שקודם שחיטה ניקב כולו וטריפה ואם לאו
אחר שחיטה דחק ועבר וכשרה אם לא מלחו ולא הדיחו דכיון שהמחט עודנו שם אילו עבר מחיים
היה הדם סביבו אבל כשאין המחט לפנינו אסו' כשניקב כולו אפי' אין בו קורט דם.
הגה. כל מקום שצריך בדיקה אם לא בדקוהו כגון
שנאבד או לקחו המחט משם טריפה דהוי כאילו הדיחו ומלחו יש אומרים דבזמן הזה דאין אנו
בקיאין בבדיקות יש להטריף אם נקבה המחט משני צדדין אפילו לא נמצא קורט דם ולא חלודה
דאין אנו סומכין בזה על בדיקתנו מאחר דניקב משני צדדין והכי נהוג. מחט או קוץ הנמצאים
בהמסס ובית הכוסות בחללו ולא נתחב בהן כלל כשר בכל ענין ואין צריך שום בדיקה ויש מקילין
דאפי' בניקב המחט מצד אחד אין צריך לבדוק מבחוץ אם יש עליו קורט דם ויש לסמוך עלייהו
אם הוא הפסד מרובה וא״א לבדוק כגון שנמלח או הודח או נאבד.
ט. אם נמצא עלי' חלודה דינה כנמצא עלי' קורט
דם.
הגה. וכן אם נמצא חלודה מבחוץ נגד המחט אם
ניקב מצד אחד טריפה כאילו נמצא שם קורט דם.
י. זה שאמרנו מצד אחד כשרה היינו מבפנים
כלפי הרעי דאי צד שבחוץ כלפי חלל הגוף אפי' לא ניקב כלל אלא שנמצא מחט בחלל הגוף לו
טריפה.
יא. מחט שנמצאת בקורקבן וכולה נבלעת בעובי
בשרו ונשאר כחצי אצבע מצד הכיס גם מצד החוץ שלא היתה המחט אוכלת ולא היה ניכר שום נקב
לא לצד פנים ולא לצד חוץ תולין להקל.
הגה. דהמחט בא מבפנים והוי כניקב מצד אחד
ואם אין עליו קורט דם מבחוץ כשר ויש מחמירין ואוסרין אפילו בכי האי גוונא ויש לחוש
לדבריהם אם לא בהפסד מרובה.
יב. קטן שמצא מחט תחוב בכרס יש להחמיר ולאסור
על פיו אם הוא חריף לידע ולכוין בדברים אלו.
סימן מט - דיני טרפות בקורקבן. ובו ה' סעיפים.
א. הקורקבן יש לו ב' עורות ניקב זה בלא זה
כשרה עד שינקבו שניהם זה כנגד זה אבל אם נקבו זה שלא כנגד זה כשרה.
ב. ניקב ושומן שעליו סותמו כשר.
הגה. וכ"ש אם לא ניקבו כל שני העורו'
אע"פ שלא נשאר רק מעט מעור החיצון שלא ניקב שכשר.
ג. אם נמצא מחט תחוב בו מבפנים דינו כדין
מחט שנמצא בהמסס ובית הכוסות.
הגה. אם המחט נמצא בעובי הבשר ולא ניכר מבפנים
ולא מבחוץ עיין לעיל סימן מ״ח.
ד. זה שהכשרנו בניקב עור חיצון לבדו דוקא
בניקב מעצמו מחמת חולי דאי מחמת קוץ או מחט טריפה דחיישינן שמא ניקב אחד מהאברים הפנימיים
שנקובתן במשהו ואם לא היה מכיר אם הנקב מחמת קוץ או אם הוא מחמת חולי תולין להקל.
ה. אם תולעים יוצאים מהקורקבן כשרה דלאחר
שחיטה פריש.
סימן נ - דינים כלליים בנקיבת האברים. ובו
ג' סעיפים.
א. כל אלו הנקבים אם יש במה לתלות כמו בטבח
או בזאב שנטלן תולין בהם ואם אין דבר לתלות בו וספק אם ניקב מחיים אם לאו נוקבין נקב
אצלו ומדמין זה לזה ואפילו אין דומים אם משמשו בידים בנקב הספק ימשמשו גם בנקב שעושין
לדמותו בו אם דומים לאחר משמוש כשרה ואין מדמין אלא בכרס ובדקין אבל לא בלב וטחול וקורקבן.
הגה. ועיין לעיל סימן ל״ו כיצד נוהגין כל
מקום שאין יכולין לתלות שנעשה לאחר שחיטה אע״פ שהוא טריפות שיש לו בדיקה אם לא בדקוהו
או שאין יכולין לבדוק הרי הוא כספק טריפה ואוסרין אותה ולא אמרינן נשחטה הותרה אלא
בדבר שנוכל לומר שנעשה הריעותא לאחר שחיטה דלא יצאה מחזקתה מחיים.
ב. כל אבר שאמרנו שאם ניקב במשהו טריפה כך
אם ניטל כולו טריפה בין שניטל בחולי או ביד בין שנברא חסר וכן אם נברא בשני אברים מאותו
אבר טריפה שכל היתר כנטול חשוב וכל שאמרנו בו אם נברא חסר טריפה כ"ש אם ניטל ביד
וכל שאמרנו בו אם ניטל טריפה הוא הדין לנברא חסר ויש מכשירין בזה.
ג. כל אבר שנקיבתו או חסרונו או נטילתו פוסל
אם נתמסמס פסול.
הגה. ואנן שאין אנו בקיאין כל שנשתנה מראית
הבשר לריעותא הוי כניקב שם.
סימן נא - דין מחט או קוץ שנמצא בבהמה. ובו
ד' סעיפים.
א. קוץ או מחט שניקב לחלל הבהמה או העוף
חיישינן שמא ניקב אחר מהמקומות שנקובתן במשהו וטריפה ולפיכך כל האברים ששנינו בהם שאם
ניקב מצד אחד כשר כלב ועובי בית הכוסית וקורקבן אם הנקב מצד חוץ דוקא כשניקב מחמת חולי
אבל אם הוא מחמת מחט או קוץ טריפה.
הגה. ואם הוא ספק אם נעשה ע"י חולי
או קוץ ומחט כשר ועיין לעיל סי' מ"ט וכ"ש שיש להכשיר כהאי גוונא בניקב העור
והבשר עד החלל.
ומיהו אם ניקב בקוץ לפנינו ונשחטה הבהמה
ונמצא הקוץ תחוב לפנינו מדופן הבהמה לאחד האברים נראים הדברים שלא ניקב במקום אחר לפיכך
אם פגע בלב וכיוצא בו ולא ניקב לבי' חללו כשרה.
ב. הא דמטרפינן דוקא בקוץ או מחט שהם דקים
אבל בקנה וביוצא בו כשר ע"י בדיקת האברים שנקובתן במשהו.
ג. אם הקוץ או המחט לא ניקבו לחלל אפילו
כולו טמון בבשר כגון בירך שהיא עבה כשרה אפילו צד העבה של מחט כלפי פנים.
ד. הלעיטה דבר שנוקב בני מעיה כגון קורט
של חלתית וכיוצא בו טריפה ואם הוא דבר שספק אם נוקב טריפה מספק.
סימן נב - דין עוף שנפל לאור ושינוי מראה
באיברים. ובו ז' סעיפים.
א. עוף שנפל לאור ונחמרו בני מעיו ונשתנו
הלב וקורקבן וכבד שדרכם להיות אדומים והוריקו ככרתי או המעיים שדרכן להיות ירוקים האדימו
טריפה אפי' במשהו מהם שנשתנו ואפי' לא הגיע לחלל כיון שנשתנו מחמת מכות אש סופן לינקב
והכבד אין השינוי אוסר בו אלא א"כ נשתנה כנגד המעיים דהיינו בראש הדק שלו וכלפי
פנים או אם הוריק כנגד המרה או נגד כל מקום חיותה אבל הריאה אין חוששין לה מפני שצלעותיה
מגינות עליה.
הגה. וטחול שהוריקה בסומכיה אפילו רק משהו
טרפה שסופו לינקב.
ב. הא דשינוי פוסל באברים אלו דוקא כשעמדו
בשינוים אחר ששלקן אבל אם שלקן וחזרו למראיהן כשר.
ג. אם לא נשתנו אברים אלו ואירע ששלקן ונשתנו
טריפה כיון שנפלה לאור.
ד. אין ירקות פוסל בכבד של עוף בייתי שיש
במינו מדבריי שכל המדבריים כבדן ירוק ככרתי.
ה. נפלה לאור ואין ידוע אם נחמרו בני מעיה
צריכה בדיקה ואי ליתא קמן למבדקה אסורה.
ו. נמצא שינוי באחד מאברים אלו אע"פ
שאין ידוע לנו שנפלה לאור טריפה.
הגה. ויש מכשירין כל זמן דלא ידעינן שנפלה
לאור אלא תלינן השינוי בדבר אחר ויש לסמוך עלייהו.
ז. אין טרפות שינוי אברים אלו פוסל אלא בעוף
אבל בבהמה אין שינוי אברים אלו פוסל אפילו ידענו שנפלה לאור.
הגה. ויש אוסרין גם בבהמה בידוע שנפלה לאור
ונשתנו מעיה והכי נהוג.
סימן נג - דין שבר או מכה בבהמה ובעוף. ובו
ה' סעיפים.
א. נשמטו ידי הבהמה מעיקרם או שנשתברו או
נחתכו לגמרי או שיש לה ג' ידים כשרה אבל העצם עצמו אסור כשנשבר אם אין עור ובשר חופין
את רובו.
הגה. ויש מטריפין גם הבהמה אם נשמט או נשבר
סמוך לגוף ורואין שנצרר הדם מעבר לצלעות שרואין שעברה המכה תוך הגוף והכי נהוג אבל
אין לחוש לזה כל זמן שאין רואין שנצרר הדם ואין צריך בדיקה.
ב. וכן בעוף אם נחתכו או נשברו אגפיו כשרה
אפילו נשברו סמוך לחיבורו לגוף והוא ששבר העצם החיצון לא יהא בו עוקץ שאם היה בו עוקץ
תבדק הריאה.
הגה. ויש אוסרין אם נשבר סמוך לגוף ואומרים
דדינו כשמוט והמנהג הפשוט שנהגו לשער כרוחב אגודל אפי' בצמצום כשר אם לא שרואה שנצרר
הדם מעבר לצלעות אבל אין חוששין לזה ומכשירין מסתמא ואין חלוק אם עוקץ בשבירה או לא
מאחר שרחוק מן הגוף אבל אם אין רוחב אגודל בין מקום השבירה לגוף אז היא טריפה בכל ענין
ולא מהני בדיקת הריאה דאין אנו בקיאין בבדיקה בכל מקום דאיכא ריעותא והכי נהוג.
ג. נשמטו אגפיו אפילו אחד מהם מעיקרו חוששין
שמא ניקבה הריאה וצריך לנפחה לבדקה אם היא שלימה כשרה ואם לאו טריפה.
ד. נמצא הגף שבור ואינו יודע אם קודם שחיטה
נשבר או אחר כך טרפה.
הגה. ויש מכשירין מכח ס"ס ספק שמא נשבר
אחר שחיטה ואת"ל קודם שחיטה שמא לא ניקבה הריאה ויש לסמוך ע"ז להכשיר בנשבר
דהא יש מכשירין בלא"ה אבל כשנמצא שמוט ולא ידעינן אי קודם שחיטה או לאחר שחיטה
יש להחמיר ולאסור ועיין לקמן סוף סימן ק"י.
ה. עוף שהיה לו מכה עמוקה תחת הכנף כנגד
הריאה ושמו נוצה על המכה ונפחו דרך הגרגרת בקש דק ולא יצא הרוח ימלא מקום המכה מים
וינפח בקש דרך הגרגרת אם יבצבצו המים טרפה.
סימן נד - דיני טריפות בצלעותיה. ובו ה'
סעיפים.
א. הבהמה יש לה כ"ב צלעות גדולות שיש
בהן מוח י"א מכאן וי"א מכאן וכל אחת תקועה בחוליא שלה ולמטה מהן יש עוד צלעות
קטנות שאין בהם מוח ולאחר שכלו כל הצלעות יש חוליות שאין צלעות תקועות בהן נשברו רובן
של כ"ב הגדולות מחציין ולמעלה כלפי השדרה בין ששה מצד זה וששה מצד זה או י"א
מצד זה ואחד מצד השני טריפה ואם נעקרו מהחוליא והחוליא קיימת הוי כאלו נשתברו.
ב. נשתברו צלעות הקטנות שאין בהם מוח כשרה.
ג. נעקר מהצלעות גדולות צלע וחצי חוליא עמה
טריפה.
הגה. ודוקא נעקרה אבל אם אירע כך חסירה כשר
וה"ה אם יתירה חוליא אחת אפילו עם ב' צלעות כגון שנמצאו י"ב צלעות גדולות
שיש בהן מוח כשר וכן אם נמצאו בצד אחד ט"ו צלעות ובצד אחד כתקונו.
ד. נעקרה חוליא אחת כולה אפילו מאותן שאין
בהם צלעות טריפה.
הגה. ואפי' הוא למטה במקו' שאין פסיקת חוט
השדרה פוסל שם.
ה. אם נשברה השדרה ולא נפסק חוט השדרה כשרה.
סימן נה - דיני טריפות ברגל ובפרקיו. ובו
י"ג סעיפים.
א. שלשה פרקים יש ברגל. התחתון והוא מה שחותכין
עם הפרסות כשמפשיטין הבהמה ונקראת ארכובה הנמכרת עם הראש. ולמעלה ממנו פרק שני והוא
הנקרא שוק וצומת הגידים בתחתיתו סמוך לארכובה הנמכרת עם הראש. ולמעלה ממנו פרק שלישי
והוא מחובר לגוף ונקרא קולית. בפרק התחתון בכל מקום שיחתך בה כשרה. עצם המחובר לגוף
הנקרא קולית בכל מקום שיחתך טריפה. בעצם האמצעי אם נחתך שלא במקום צומת הגידים כשרה
ואם נחתך במקום צומת הגידים טריפה ולא נאסרה מפני שהיא חתוכת הרגל במקום זה אלא מפני
שנחתכו הגידים לפיכך אם נשבר העצם במקום צומת הגידים ויצא לחוץ ואין עור ובשר חופין
את רובו ובדק בצומת הגידים ונמצאו קיימים כשרה. ויש אוסרים בנחתך עצם האמצעי בכל מקום
אפי' שלא במקום צומת הגידים ולדעתם אם נשבר העצם במקום צומת הגידים ויצא לחוץ ואין
עור ובשר חופין את רובו אע"פ שבדק בצומת הגידים ונמצאו קיימים טריפה. וכן אם נחתך
בתוך הפרק שבין ארכובה הנמכרת עם הראש לשוק בסוף הערקום בין הערקום ובין חשוק טריפה
לדעת זה ואם נחתך בתוך הפרק במקום שמחובר עצם הקולית עם השוק טריפה.
הגה. ונהגו בכל אשכנז וצרפת כסברא האחרונה
ואין לשנות לכן בכל מקום שנחתך מן הערקום ולמעלה טריפה אע"פ שצומת הגידין קיימין.
ב. עצם הקולית שניתק ממקומו במקום חיבורו
בגוף והיינו בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה בין בבהמה בין בעוף והוא דאיעכול ניביה והם
היתרות שבעצם הכף שיוצאות על העצם הזכר ואוחזות אותו אבל נפסקו שלא מחמת עיכול כשרה.
הגה. וכן אם לא נתעכלו רק מעוטן ורובן קיים
כשר מדינא אך י"א דאין אנו בקיאין באיעכול ניביה לכן יש לאסור כל שמוטת ירך שמא
איעכול ניביה וכן אם נשבר סמוך לגוף אע"פ שחזר ונקשר היטב טריפה שמא איעכול ניביה
ומשערין ד' אצבעות בגסה וב' בדקה ובעוף הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו וטוב להחמיר
במקום שאין הפסד מרובה. אם לא נשמט הירך ואיעכול ניביה כשר.
ג. ראש עצם הקולית המחובר לשוק שניתק ממקומו
כשרה אפילו אם איעכול ניביה.
ד. אם יש לה ג' רגלים טריפה דכל יתר כנטול
דמי וכאלו חסר רגל א' הוא והוא שיהי' זה היתר מראש עצם התחתון ולמעלה.
הגה. ודוקא שזה היתרת יש לה תואר רגל ועומדת
במקום הרגלים אבל בלאו הכי אינו מקרי יתרת ולא הוי רק דלדול בשר ואם נבראת חסר רגל
א' טריפה.
ה. כל מקום שאם יחתך שם הרגל היא טריפה אפילו
לא נחתך אלא נשבר ויצא לחוץ אם אין עור ובשר חופין רוב עביו ורוב היקיפו טריפ' ואם
עור ובשר חופין רוב עביו ורוב היקיפו כשרה ואם נפל קצת מהעצם אם יש בעור ובשר לחפות
השבר אף אם לא נפל העצם כשרה אבל אם אין בו כדי לחפותו אלו לא נפל אע"פ שיש בו
כדי לחפותו עתה טריפה ואם נשבר עצם במקום שאינו נטרף אם נחתך אם אין עור ובשר חופין
את רובו הבהמה מותרת והאבר אסור מדרבנן וצריך לחתוך גם מעט מהמותר כשחותך האבר האסור.
הגה. וצריך לחתכו קודם שימלחנו עם הבהמה
או העוף ויש מחמירין ואוסרין אף אם עור ובשר חופין את רובו אם השבירה יצאה פעם אחת
מחיים דרך נקב קטן ומזה נתפשט המנהג באלו המדינות להטריף כל שבירה בעצם במקום שאם נחתך
טריפה ואף אם עור ובשר מקיפין אותו מכל צדדיו ואין שם נקב כלל מ"מ המנהג להטריף
כי חלוקים רבים הם בדין חיפוי בשר ואין רבים בקיאין ואין לשנות אם לא במקום הפסד מרובה
לפי ראות עיני המורה שיש להקל להורות כהלכה ודוקא אם לא חזר ונקשר אבל אם חזר ונקשר
נוהגין להכשיר וכמו שיתבאר.
ו. נשבר עצם הקולית וניטל ממנו קורט מראשו
העליון המחובר בשדרה ונתעכלו מיעוט ניביו אם עור ובשר חופין את רובו כשרה.
ז. הא דמכשרינן בעור ובשר חופין את רובו
דוקא כשרוב החיפוי מן הבשר ואז המעוט של עור מצטרף עמו אבל אם החצי מן העור וחצי מן
הבשר לא והני מילי בבהמה אבל בעוף כיון שעורו רך מצטרף עם הבשר ובמחצה בשר ומחצה עור
כשר.
ח. יש מי שכתב שיש מקום שעור לבדו מציל אפי'
בבהמה והוא במקום הסמוך ממש לארכוב' לפי שאין שם לעולם בשר אלא עור לבד דבוק עם העצם
ובשאר מקומות שדרך להיות שם בשר אם לא היה שם בשר אלא עור בלבד והיו רירין בין העור
והעצם י"א שמציל.
ט. גידין שסופן להקשות אינם מצילין.
י. לא היה הבשר החופה את רובו במקום אחד
אלא מתלקט מעט כאן ומעט כאן סביבות העצם או שהוא במקום אחד אלא שהוא מרודד או נקלף
מעל העצם או שניטל שלישיתו התחתון או ניקב או נסדק אינם מצילין וכן אם נתמסמס בשר החופה
ונעשה כעין בשר שהרופא גורדו אינו מציל.
הגה. ואנן אין בקיאין בבשר שהרופא גורדו
ולכן כל מקום שנשתנה מראית הבשר אינו מציל.
יא. נקדר הבשר בסכין מעל השבר כעין טבעת
בעיגול ורוב היקיפו מכוסה כשרה והוא שיהא הבשר דבוק בעצם סביב הקדירה.
יב. נשבר העצם במקום שעושה אותה טריפה וחזר
ונקשר ואין ידוע אם יצא רובו אם לאו כשרה והוא שחזר למקומו הראשון ונתחבר שבר עם שבר
יחדיו ידובקו.
הגה. ואפילו אם הוא עדיין עב במקום השבר
וניכר עדיין שנשברה כשר.
אבל אם לא חזר למקומו הראשון אלא שני שברי
העצם שוכבים זה על זה זה נמשך למעלה וזה נמשך למטה טריפה.
הגה. וכל זה מיירי שלא במקום צומת הגידין
אבל במקום צומת הגידין עיין לקמן סימן נ"ו.
יג. נמצא שבור ואינו יודע אם נעשה מחיים
או לאחר מיתה אם מקום המכה שחור בידוע שנעשה מחיים ואם אין יכולים לעמוד עליו אם יש
במה לתלות כמו שדרסה או שרצצה וכיוצא בו תולין להקל ואם לאו אסורה מספק.
סימן נו - דיני טרפות בצומת הגידים. ובו
י' סעיפים.
א. ניטלו צומת הגידין או שנפסקו טריפה אע"פ
שכל העצם קיים.
ב. צומת הגידין הם בבהמה בעצם האמצעי כלפי
חוץ שהזנב נופל עליו ויש מי שאומר שהם כלפי פנים לצד חלל הבהמה.
הגה. ויש להחמיר כשתי הסברות אבל הסברא ראשונה
היא עיקר.
ג. התחלתם למעלה מהערקום והוא עצם קטן שמחבר
השוק לארכובה הנמכרת עם הראש ועצם זה הוא שמשחקים בו התינוקות שקורין קוגי"ל ולמעלה
ממנו מתחברים וצומתים גידים אלו ועולים ומתפשטים בשוק עד שמתרככים וחוזרים כעין בשר.
ד. נפסקו או ניטלו כנגד הערקום כשרה. למעלה
מהערקום והוא המקום שהטבחים תולין בו טריפה.
ה. שיעור ארכן ממקום שמתחילין להיות צומתים
ער שמתפשטים בבשר בבהמה גסה י"ו אצבעות ויש מי שאומר שהוא שיעור ד' אצבעות ובבהמה
דקה לא נתנו חכמים שיעור אלא במראיתן ובמישוש שכל זמן שהם לבנים קשים ועבים יש להם
דין צומת הגידין אבל כשהם מתחילים להתרכך או שהם קטנים ודקים אין להם דין צומת הגידים
ובמקום שאין לבנים כל כך אלא לבנים קצת ומזהירים כעין זכוכית לא הוי צומת הגידים.
ו. יש גידים אחרים שנבלעים באלו כזכרות בנקבות
ואותם אינם בכלל צומת הגידים.
ז. צומת הגידים בבהמה ג' אחד עב ושנים דקים
נחתך העב לבדו מותרת שהרי נשארו שנים נחתכו השנים הדקים מותרת שהרי העב גדול משניהם
והרי לא ניטל כל הצומה אלא מיעוטו נחתך רובו של כל אחד מהם טריפה.
הגה. הגיד העב הוא אותו שמפרידין כשתולין
הבהמה והוא מונח על השנים והם דבוקים בבשר ובעצם.
ח. בעוף הם בעצם האמצעי כמו בבהמה והם י'"ו
ואם נפסק רובו של א' מהם טריפה.
ט. סימן מקום שכלים צומות הגידים בעוף כסימנם
בבהמה דקה.
הגה. ומי שבקי לשער יוכל לשער בכל עוף לפי
גדלו ולפי קטנו כל זמן שהם קשים הוי צומת הגידים ובמקום שמתרככים לא הוי צומת הגידים
ומי שאינו בקי לשער ישער ברוחב אצבע בעוף ממקום שמתחילין ולעולם אין צומת הגידין למעלה
מחצי עצם האמצעי ואנו אין בקיאין בבדיקת צומת הגידין של עוף משום דקשה לבדוק ובקל הוא
נטרף ולכן בכל מקום דאיכא מכה במקום צומת הגידין אפילו אינו רק נפוח ונצרר הדם מאחר
שהיה צריך בדיקה ואין אנו בקיאין בעוף הוא טריפה.
י. נשבר העצם במקום צומת הגידים ונקשר ונתרפא
יפה יש מתירין אם לא נשתנה מראית בשר שעל השבר ויש אוסרין עד שיבדוק צומת הגידין.
סימן נז - דין בהמה דרוסה מחיה הדורסת. ובו
כ"א סעיפים.
א. דרוסה טריפה. ולא כל חיה ועוף שוים בדריסתן
אלא מעלות מעלות יש. כיצד הארי יש לו דריסה אפי' בשור הגדול ובגסה שבחיות. הזאב אין
לו דריסה בבהמה גסה ואפי' בקטנה שבהן כגון בעגלים אבל יש לו דריסה בדקה ואפילו בגדולה
שבדקות כגון כבשים גדולים. חתול ונמיה ושועל אין להם דריסה בכבשים גדולים אבל יש להם
דריסה בגדיים וטלאים וכל שכן בכל העופות. חולדה אין לה דריסה בבהמה כלל ואפי' בגדיים
וטלאים אבל יש לה דריסה בכל העופות אפי' בגסה שבהם. כלב אין לו דריסה כלל אפילו בעופות.
ואם ניקב עד החלל דינו כקוץ שניקב לחלל שאר חיות טמאות כל שאינה גסה מהזאב אין לה דריסה
בגדולה שבדקה בכבשים ועזים אפילו היא גסה כזאב אבל יש לה דריסה בגדיים וטלאים וכל שכן
בעופות ואם היתה גסה מהזאב דינה כזאב ויש לה דריסה בדקה אבל לא בגסה ואפילו היא גדולה
כארי. היתה גסה יותר מארי הדי היא כארי ויש לה דריסה בכל.
הגה. ויש מחמירין עוד דכל שהיא מזאב ולמעלה
יש לה דריסה אפי' בבהמה גסה ויש לחוש לחומרא.
ב. כל העופות אין להם דריסה בבהמה אפילו
בגדיים וטלאים חוץ מהנץ שיש לו דריסה בגדיים וטלאים והוא שיקוב בצפרנו לבית החלל שאז
מטיל ארס.
ג. הנץ יש לו דריסה אפילו בעוף גדול ממנו
ובלבד שיהא מן הדק כתורים ובני יונה אבל לא בתרנגולת ושלמעלה ממנה ושאר עופות הדורסים
יש להם דריסה בעוף שכמותם אבל לא בעוף שהוא גדול מהם.
ד. כל אלו שאמרנו שיש להם דריסה בין אם באים
להציל הנדרס ממנו בין אם אין באים להצילו.
ה. יש אומרים שעכשיו נוהגין היתר בחתולים
הנכנסין בלול של תרנגולים ואע"פ שהיה ראוי לחוש בדבר סומכין על שחתולי' שלנו הם
בני תרבות וכל שלא הכהו אין חוששין.
ו. אין דריסה אלא ביד ובצפורן אבל דרסה ברגלה
ונשכה בשיניה לא הוי אלא כקוץ בעלמא.
ז. אין דריסה אלא מדעת הדורס אבל שלא מדעת
כגון שנפל עליו דרך מקרה ונתחב בו צפרנו לא הוי דריסה.
ח. אין דריסה אלא מחיים של דורס ונדרס כיצד
הדי שנעץ צפרנו בנדרס ועד שלא הוציא צפרנו הומת הדורס או חתכו ידו או נשחט הנדרס הדי
זה כשר במה דברים אמורים כשראינו מתחלה ועד סוף אבל אם בא לפנינו וצפורן תחובה בו חוששין
שמא דרס וחזר ודרס ולפיכך אלו הצדים בעופות הדורסים אפי' שחטו הנדרס קודם שהסיר צפרנו
אסור שכן דרך שמכה בו כמה פעמים עד שיצודנו ואפי' ראינו שלא דרס אותו קודם לכן חיישינן
ליה לפי שפעמים כשהנץ רודף אחר העוף הוא מכהו בצפרנו דרך פריחתו.
ט. חוששין לספק דרוסה כגון אם ראו ארי שנכנס
בין השוורים למקום צר שאינם יכולי' לברוח מפניו כגון שנכנס לדיר שלהם וכן עוף דורס
שנכנס לכלוב מלא עוף הוששין שמא דרס במה דברי' אמורים כשהוא שותק והם מקרקרים אבל אם
הוא שותק והם שותקים או הוא והם מקרקרים אין חוששין ואם חתך ראשו של אחד מהם אין חוששין
לאחרים אפילו הוא שותק והם מקרקרים דאמרינן כבר נח רוגזיה ודוקא כשהרגו אבל אם פצע
אחד מהם חוששין לכלם דכל שכן שחמתו בערה בו כשהציל עצמו ולא הרגו.
הגה. ואפילו הרג אחד מהן דוקא שלא ראינו
שדרס עוד אחרים אבל אם דרס אחרים הרי ראינו שלא נח רוגזיה וכל מה שבדיר אסור.
י. במה דברים אמורים שאם חתך ראשו של א'
מהם אין חוששין לאחרים דוקא כשנכנס לתוכו ועמד עמהם אבל כגון אלו החתולים שעולים על
כלוב מלא עוף ומכניסים ידיהם מבפנים ודורסי' אע"ג דקטעיה לרישיה דחד מינייהו לא
נח רוגזיה משום הכי דמתוך שהם בורחים אף הוא כועס עליהם.
יא. במה דברים אמורים שאם הוא שותק והם שותקים
מותר הני מילי דלא חזינן דנגע בהו אבל היכא דחזינן דקפץ עלייהו כדרך הדורסים אע"פ
שהוא בן תרבות אסור.
יב. יש מי שאומר דהיכא דלא ידעינן אי שתיק
ואי צווח ואי מקרקרין אינהו ואי שתקי לא חיישינן לה.
יג. והא דחוששין דוקא כשידענו שנכנם הארי
אבל אם הוא ספק אם נכנס אם לאו או שהוא ספק ארי או כלב או שמא בקנה נגף אין חוששין
ודוקא כשיש לפנינו כלב וארי או ארי וקנה אבל כשבא לפנינו מבעבע דם ולא ידענו במה תולין
במצוי בין להקל בין להחמי'.
יד. ארי שנכנס בין השוורים ונמצאת צפורן
של הארי תלושה ויושבת בגבו של אחד מהם בין אם הצפורן לחה או יבשה חוששין לה אפילו אם
הוא שותק והם שותקים וכל שכן אם מקום צפורן או חמש צפרניו שמוטות מגבו ולא לזה בלבד
חוששין אלא לכל השוורים שבדיר.
טו. הא דחוששין לדרוסה היינו שלא להתירה
בלא בדיקה אבל אם בודקה ואינו מוצא בה רושם כשרה לה ואפילו ודאי דרוסה יש לה היתר בבדיקה.
טז. כיצד היא הבדיקה שוחטין את הנדרס ובודקין
כל החלל שלו מכף הירך עד הקדקד אם נמצא כולה שלימה מכל מיני טרפות ולא נמצא בה רושם
הדריסה הרי זו מותרת ואם נמצא בה רושם הדריסה אסורה איזהו רושם הדריסה שיאדים הבשר
כנגד בני מעיים ואם נמוק הבשר כנגד בני מעיים עד שנעשה כבשר שהרופא גורדו מהחבורה רואין
אותו בשר כאלו חסר וטריפה ואם דרס בסימנים משיאדימו כל שהוא הסימנים עצמם טריפה ואפי'
אם האדים הקנה בכל שהוא.
יז. בהמה שנדרסה אין לה תקנה בבדיקה מפני
שהושט אין לו בדיקה מבחוץ.
יח. יש מי שאומר בכל מקום שהוזכר שם בדיקה
בגון בדרוסה נפולה ושבורה בדורות הללו ליכא למיקם אבדיקה שפיר ולית ליה תקנתא אלא לשהויי
י"ב חדש או בנקבה שתתעבר ותלד וכן בעוף אם גמרה להטיל כל הביצים של טעינה ראשונה
ושהתה כ"א יום ואח"כ חזרה להטיל ביצים כשרה וכן אם לא הטילה ביצים מעולם
אם שהתה אחר שנולד בה ספק טרפות כ"א יום והתחילה להטיל ביצים כשרה וי"א שגם
בזמן הזה בודקין אלא שצריך ליזהר להביא כל הבקיאים בדבר.
הגה. ואנו בדורות האחרונים אין בקיאין בבדיקה
ולכן המנהג להטריף כל דבר שיש לו ריעותא ואין סומכין על בדיקתנו כלל ולכן יש לנהוג
כסברא הראשונה ויש מחמירין עוד דכל שצריכין להשהותו שנים עשר חדש חיישינן לתקלה ואפי'
אינו אלא אחר העומד בספק ואין למכרו חי לעובד כוכבים אלא ימיתנו קודם שמא יחזור וימכרנו
לישראל וכן הוא המנהג במדינות אלו וכל מקום שהוא ודאי טריפה אף על פי שנשתהה י"ב
חדש והוא חי אסור.
יט. י"א שצפרים קטנים אין אדמימות ניכרת
בהם לפיכך אין להם בדיקה וכן יש אומרים שארס הנץ אינו אדום כל כך ואינו ניכר לפיכך
אין לו בדיקה.
כ. אם רבים הם הנדרסים אסור להשהותם י"ב
חדש כדי שלא יבא לידי תקלה.
כא. אסור למכור דרוסה או ספק דרוסה לעובד
כוכבים שמא יחזור וימכרנה לישראל.
הגה. ודוקא בטריפות שאינו ידוע אבל טרפות
הידוע וניכר לכל מותר וכן אפילו ספק טרפות ויש מכשירין הטרפות ההוא אע"ג דקיימא
לן לאסרו מ"מ מותר למכרו לעובד כוכבים ולא חיישינן שמא יחזור וימכרנו לישראל הואיל
ויש מכשירין.
סימן נח - דין בהמה נפולה. ובו י"ב
סעיפים.
א. נפולה אסורה כיצד בהמה שנפלה אם היתה
עומדת על רגליה כשנפלה אם יש מכריסה עד המקום שנפלה שם י' טפחים חוששין שמא נתרסקו
איבריה ואם היתה שוכבת ונתגלגלה ונפלה צריך שיהיה גובה המקום עשרה טפחים והא דבעינן
גובה עשרה טפחים דוקא בנפלה מעצמה או הפילוה אחרים וידעה שרוצים להפילה אבל אם הפילוה
אחרים שלא מדעתה או אפי' ירעה בכך אלא שהפילוה בבת אחת אפילו בפחות מעשרה טפחים חוששין
לה.
ב. העוף שדרסו אדם ברגליו או טרפו לכותל
או שרצצתו בהמה או שנחבט על דבר קשה חוששין לו.
הגה. וכן אם נפל אבן או דבר קשה על גופו
וכן בבהמה אם הוא בדבר שיש לחוש בבהמה.
ג. נפולה שאמרנו שחוששין לה אם לא עמדה אסור
לשחוט אותה עד שתשהה מעת לעת ואם שחטה בתוך זמן זה אפי' בדקוה ומצאו אותה שלימה מכל
איבריה טריפה ואם שהתה מעת לעת ואחר כך שחטה צריך לבדקה כנגד כל החלל כולו מקדקד הראש
עד הירך אם ימצא בה טריפות מהטריפות שמנו חכמים או שנתרסק אבר מהאיברי' שבפנים ונפסדה
צורתו הרי זו טריפה אפי' נתרסק אבר מהאיברי' שאם ניטלו כשרה כגון טחול וכליות הרי זה
טריפה חוץ מבית הרחם שאם נתרסק הרי זה מותרת והסימנים אינם צריכים בדיקה שאין הנפילה
ממעכת אותם.
הגה. ואם הוכתה באבן במקום אחד אינה צריכה
בדיקה רק נגד המקום שהוכתה שם ולא בשאר איברים.
ד. אם עמדה תוך מעל"ע די לה בבדיקה.
ה. יש מי שאומר שכל שעמדה והלכה אפילו נמצא
שינוי באיבריה אין חוששין לה.
ו. הלכה כשרה ואינה צריכה בדקה ואע"פ
שלא שהתה מעת לעת במה דברים אמורים כשהלכה הילוך יפה כדרכה אבל הלכה והיא צולעה צריכה
בדיקה.
הגה. וי"א דאנן האידנא לא קים לן בבדיקה
ואין להתיר רק בהלכה והכי נהוג ולא נקרא הלכה רק כשהלכה ד' אמות הלוך יפה כמו שהלכה
קודם שנפלה או כשאר בהמה ואם הלכה ואחר כך אינה יכולה לילך דינה כשאר מסוכנת.
ז. עוף שנחבט על פני המים אם שט מלא קומתו
ממטה למעלה לעומת המים אין חוששין לו אבל אם שט ממעלה למטה עם הילוך המים חוששין לו
וצריך בדיקה ואם קדם לתבן או קש שמהלכים על גב המים בשוה לו הרי זה שט מחמת עצמו ואין
חוששין לו.
ח. דבקו כנפיו בדבק בשעת צידה ונחבט אם שני
כנפיו נדבקו בדף שצדין אותו בו חוששין וצריך בדיקה ואם לא נדבק בו אלא אחד מהם אין
חוששין שהוא פורח מעט בכנף השני.
ט. זכרים המנגחים זה את זה ונפלו לארץ חוששין
להם.
י. שור שהרביצוהו לשחיטה אף על פי שנפל נפילה
גדולה שיש לה קול בעת שמפילים אותו אין חוששין לו מפני שנועץ צפרניו ומתחזק עד שמגיע
לארץ.
הגה. ודוקא שלא קשרו כל רגליו כשהפילוהו
אבל אם כל רגליו קשורים בשעה שמפילין אותו חוששין לו.
יא. קפצה מדעתה אפילו ממקום גבוה הרבה אע"פ
שאנו רואים שאינה יכולה לילך אין חוששין לה לא שנא קפצה מחלון שבכותל לא שנא מארובה
שבאמצע הגג לפיכך אם הניחה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין לה.
יב. גנבים שגנבו בהמה מהדיר אפילו השליכוהו
מעבר לגדר שהוא גבוה מאד אין חוששין מפני שהם מכוונים להפילה על מתניה כדי שתוכל לרוץ
לפניהם לכן בשעה שמחזירין אותה. אם מחמת תשובה מחזירים אותה מותרת מפני שמכוונים להפילה
בענין שלא יפסידוה אבל אם לא החזירוה אלא מחמת יראה חוששין לה.
סימן נט - בהמה שנפשטה בחייה. ובו ב' סעיפים.
א. הגלודה אסורה והיא שנפשט עורה בין בידי
אדם בין בידי חולי טריפה ואם נשתייר מן העור רוחב סלע על פני כל השדרה ורוחב סלע על
הטבור ורוחב סלע על ראשי איבריה הרי זו מותרת ואם ניטל כרוחב סלע מעל כל גבי השדרה
או מעל הטבור או מעל ראשי איברים ושאר כל העור קיים כשרה.
הגה. אבל אם ניטלה משלשתם ושאר כל העור קיים
טריפה.
ב. העוף שניטלה נוצתו כשר.
הגה. ויש אוסרים וטוב להחמיר אם נפלו כלם
מיהו אם נפלו נוצותיו מרוב שומן אע"פ שנפלו כלם ונשאר ערום מכל מקום כשר דהואיל
ונעשה מרוב שמנו כשר.
סימן ס - דין בהמה שאכלה סם המות. ובו ג'
סעיפים.
א. אחוזת דם והמעושנת והמצוננת או שאכלה
סם המות שהורג הבהמה או ששתתה מים הרעים הרי זו מותרת.
הגה. בהמה שנתפטמה בדברים אסורים מותרת אבל
אם לא נתפטמה כל ימיה רק בדברים אסורים אסורה.
ב. אכלה סם המות של אדם או הכישה נחש וכיוצא
בו מותרת משום טריפה ואסורה משום סכנת נפשות.
ג. בהמה או חיה שנפסקו רגליה לא יאכלו ממנה
אלא על ידי בדיקה שיש לחוש שמא נשכה נחש וזו בדיקתה שלא יאכלוה אלא צלי ואם היא נשוכת
נחש תתפרק ותפול חתיכות חתיכות.
הגה. ולדידן דלא חיישינן לגלוי מים הואיל
ואין נחשים מצוין לכן אין לחוש לנחש ואם הוא בדרך שלא נעשתה טריפה מותר בלא בדיקה.
