שלחן ערוך הלכות חדש - ערלה - כלאי אילן- כלאי בהמה סימן רצג-רצו
סימן רצג - דיני חדש ומתי נוהג. ובו ה' סעיפים.
א. אסור לאכול חדש מתבואת חמשת המינים עד
שיקרב העומר שהוא בט"ז בניסן שנאמ' ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה
והאידנא דליכא עומר אסור כל יום ט"ז ובח"ל שעושין ב' ימים אסור כל יום י"ז
עד תחלת ליל י"ח.
ב. איסור החדש נוהג בין בארץ בין בחו"ל
בין בשל ישראל בין בשל עובד כוכבים.
ג. תבואה שלא השרישה קודם לט"ז בניסן
אסורה עד שיבא העומר הבא.
הגה. ומ"מ כל סתם תבואה שרי לאחר הפסח
מכח ספק ספיקא ספק היא משנה שעברה ואם תמצא לומר משנה זו מ"מ דילמא נשרשה קודם
העומר ובמיני תבואה שזורעים ודאי לאחר פסח כגון במקצת מדינות שזורעים שבולת שועל ושעורים
לאחר פסח אז יש לו להחמיר אחר הקציר אם לא שאין דלתות המדינ' נעולות ורוב התבואה באה
ממקום אחר שזורעין קודם הפסח וכן בזמן שימות החורף נמשכים לאחר פסח ובכל הגליל ההוא
זורעים לאחר פסח דברים הנזכרים יש להחמיר ולחוש מן הסתם אבל אין להורות לאחרים במקום
שרוב שתייתן ואכילתן ממינים אלו כי מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.
ד. תבואה שנזרעה אחר העומר וקצרה וזרעה ובשעת
העומר היתה תחת הקרקע ולא התחילה עדיין לשרש אסור.
ה. שבולת שהביאה שליש קודם העומר ועקרה אחר
העומר וחזר ושתלה והוסיפה התוספת אוסר העיקר שהותר.
הלכות ערלה
סימן רצד - דיני ערלה באיזה מקום נוהגת ובשל
מי. ובו כ"ח סעיפים.
א. הנוטע עץ מאכל מונה לו ג' שנים מעת נטיעתו
וכל הפירות שיהיו בו בתוך ג' שנים אסורין בהנאה לעולם בין עיקר הפרי בין הגרעינים בין
הקליפות כגון קליפי אגוזים ורמונים והנץ שלהם והזגין והגרעינין של ענבים והתמד העשוי
מהם והפגים והתמרים שאינם מתבשלים והענבים שלקו ואין נגמרים בבישולן כולם חייבים בערלה
ופטורים מרבעי ויש מי שאוסר תמרים שאינם מתבשלים אף ברבעי.
ב. אבל העלים והלולבים ומי גפנים דהיינו
כשחותכין הגפן נוטף ממנו כמו מים מותרים משום ערלה.
ג. האביונות והתמרות והקפריסין של צלף חייבים
בערלה במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ האביונות חייבים ותמרות וקפריסין
פטורים.
ד. ג' שנים הללו אינם נמנים מיום ליום אלא
הולכים בהם אחר שנות העולם שהוא מתחיל מתשרי ואם נתעברה נתעברה לערלה ולרבעי ופעמים
שאינו אלא שתי שנים ומ"ד יום ופעמים שהם יתרים על ג' שנים כיצד נטע מקודם ט"ז
באב שנשאר עדיין מ"ד יום עד ר"ח תשרי כיון שהגיע ר"ח תשרי עלתה לה שנה
ומונה עוד שתי שנים ואם נטע ביום ט"ז ומיום ט"ז ואילך מונה מראש חדש תשרי
הבא ג' שנים שלמים ולאחר ר"ח תשרי של שנה רביעית כל הפירות שיחנטו בו קודם ט"ו
בשבט יש להם גם כן דין ערלה אע"פ שנגמרים אח"כ והנחנטים בו מט"ו בשבט
של שנה רביעית עד ט"ו בשבט של שנה חמישית נקראים רבעי ולאחר ט"ו בשבט של
שנה חמישית הם חולין גמורים.
ה. הא דאמרינן שלאחר ר"ח תשרי של שנה
רביעית כל הפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט יש להם גם כן דין ערלה אע"פ שנגמרים
אח"כ דוקא בנטיעה שהקלנו עליה בתחלתה שכיון שעברו עליה מ"ד יום עלתה לה שנה
לפיכך החמרנו עליה בסופה הא לאו הכי לא וי"א דלא שנא.
ו. פירות רבעי יש להם דין מעשר שני לכל דבר
ובזמן הבית היו צריכים להעלותן לירושלים לאכלם שם או לפדותם ולהעלות הפדיון שם והם
מותרים מיד אחר הפדיון והאידנא שאין יכולין להעלותם לירושלים פודים אותם אחר שיגמרו
ויתלשו ויכול לפדות את כולם בשוה פרוטה אפילו הם רבים וישליך הפרוטה לים הגדול או ישחקנה
ויפזרנה לרוח או ישליכנה בנהר אחר שחיקה ויברך בשעת פדיון אשר קדשנו במצותיו וצונו
על פדיון רבעי או יפדה בפירות שישוו שוה פרוטה שהוא אחד מל"ב במעה כסף שהוא אשפיר"ו
אוטמאניס ששוקל ט"ז גרעיני שעורה שהוא רביע דרה"ם.
הגה. ומטבע הרגילה במדינות אלו החצי וינ"ר
הוא יותר משוה פרוטה ופודין עליו.
פירות רבעי פטורין מלקט ושכחה ופרט ועוללות.
ז. דין נטע רבעי נוהג אף בחוצה לארץ ויש
מי שאומר שאינו נוהג אלא בארץ אבל בחוצה לארץ פירות הבאים אחר שעברו שני ערלה מותרים
בלא פדיון.
ח. ערלה נוהגת בכל מקום ובכל זמן בין בשל
עובד כוכבים בין בשל ישראל אלא שבשל ארץ ישראל היא מן התורה ובחוצה לארץ הלכה למשה
מסיני.
הגה. ואסור ללקוט לעובד כוכבים פירות מאילן
שלו שהוא ערלה משום שנהנה במה שמחזיק לו העובד כוכבים טובה על זה.
ט. ספק ערלה בא"י אסור ובחוצה לארץ
מותר כיצד כרם שיש בו נטיעות של ערלה וענבים נמכרים חוצה לו בארץ ישראל אסור ובסוריא
מותר והוא שלא ידע שהובאו מאותו הכרם ובחו"ל מותר אפילו יודע שהובאו מאותו הכרם
רק שלא יראה שנבצרו מנטיעות של ערלה.
י. כרם שהוא ספק ערלה בארץ ישראל אסור ובסוריא
מותר ואין צריך לומר בחוצה לארץ.
יא. חבית של יין הטמונה בכרם של ערלה מותר
שאין הגנב גונב מכרם זה וטומן בתוכו אבל ענבים שנמצאו טמונים בו אסורים שקרוב הדבר
שגנבם ממנו וטמנם בתוכו.
יב. אסור ליטע פרי של ערלה ואם נטע הפירו'
שיוצאי' ממנו מותרי' זה וזה גורם מותר ומותר ליטע יחור של ערלה שאין ערלה אלא בפרי.
יג. עובד כוכבים וישראל שהיו שותפים בנטיעה
אם לא התנו מתחלה אסור ואם התנו מתחלת השותפות שיהא העובד כוכבים אוכל שני ערלה וישראל
אוכל ג' שנים משני היתר כנגד שני ערלה ה"ז מותר ובלבד שלא יבואו לחשבון כיצד כגון
שיחשוב כמה פירות אכל העובד כוכבים בשני ערלה עד שיאכל ישראל כנגד אותן הפירות שזה
אסור מפני שהוא כמחליף פירות ערלה.
הגה. ויש מתירין אפי' לא התנו מתחלה רק שהישראל
אומר לעובד כוכבים טול אתה שני הערלה ואני אטול שני היתר כגגדן.
יד. מותר לומר לעובד כוכבים בשני ערלה עבוד
כרמי ותטול פירותיה ותן לי כרמך שעברו עליה שני ערלה ואעבדנה ואטול פירותיה.
טו. מותר למכור לעובד כוכבים פירות שני ערלה
לשלש שנים מאחר שלא באו לעולם.
טז. אחד הנוטע גרעין או יחור או שעקר כל
האילן ונטע במקום אחר ואחד המרכיב יחור באילן אחר ואחד המבריך דהיינו שעושה גומא אצל
האילן ומשפיל אחד מענפי האילן ומטמין אמצעיתו בגומא וראשו יוצא מהצד האחר ונעשה אילן
כולם חייבים בערלה ודוקא שחתכו מצד זה מעיקר האילן או שאינו יונק ממנו אבל כל זמן שהוא
מחובר ויונק ממנו חשוב כאחד מענפיו ופטור ואם לאחר שגדל הענף שהבריך הבריך ממנו עוד
ענף אחר בארץ ועשה כן כמה פעמים זה אחר זה כל זמן שהראשון מחובר לעיקר האילן כולם פטורים
הפסיק הראשון מעיקר האילן חייבים ומתחילים למנות להם משעה שהפסיק והעיקר פטור ואם נעקר
העיקר מהקרקע חוזר להיות טפל לענף שהבריך ומונים בין לעיקר בין לענף משעה שנעקר.
יז. אע"פ שמנהג עובדי אדמה להבריך גפנים
בכל שנה מותר לשתות יין מגפני העובדי כוכבים משום דספק ערלה מותר ואפילו בכרמים שישראל
עובדים אותם ומבריכים אותם בכל שנה מותר משום דמבריך ומרכיב אינו חייב בערלה אלא בארץ
אבל לא בחוצה לארץ ויש למצוא היתר גם לבני א"י ביין של כרמי העובדי כוכבים משום
דרובא דגפנים לאו ערלה נינהו ואפילו בכרמים שידוע ודאי שיש בהם ערלה יש להתירם משום
דקודם שיעברו עליהם שני ערלה אינם עושים פירות ואם עושים הם דקים וקלושים שאינם ראויים
לעשות מהן יין.
יח. אילן שנקצץ וחזר וגדל מהשורש אינו חייב
אלא אם כן נקצץ מעל הארץ ומונין לו משעת קציצה אבל אם נשאר ממנו כל שהוא פטור.
יט. אילן שעקרו רוח או שטפו נהר והוליכו
למקום אחר ומהעפר שסביב שרשיו עמו והוסיף עליו שם עפר ונשרש שם בארץ אומדים אותו אם
היה יכול לחיות בעפר הראשון שבא עמו בלא תוספת עפר אחר הרי זה כנטוע במקומו ופטור מהערלה
ואם לאו חייב.
כ. אילן שנעקר ונשאר משרשיו מחובר אפי' כעובי
המחט שמותחין בו הבגד לאחר אריגה בידוע שיוכל לחיות בלא תוספת עפר ופטור אפי' הוסיף
עליו עפר הרבה.
כא. ילדה שאינה גבוהה טפח חייבת בערלה לעולם
משום מראית העין שנראה כאילו היא בת שנתה במה דברים אמורים בנטיעה אחת או אפילו שתים
כנגד שתים ואחד יוצא זנב אבל אם כל הכרם כך שרי דאית ליה קלא.
כב. בריכה שנפסקה והיא מלאה פירות וכן אילן
זקן שנעקר ובו פירות ושתלו במקום אחר או שלקח ענף מלא פירות מאילן זקן והרכיבו בילדה
אם נתוסף בפרי עד שאין בפרי הראשון שהוא היתר ק' ק' חלקים על התוספת אסור ואם לאו מותר
אבל אם הרכיב ענף מלא פירות של ערלה בתוך אילן זקן הפירות של הענף אסורים לעולם אפילו
גדלו הרבה.
כג. הנוטע אילן מאכל ואין דעתו לצורך אכילה
אלא להיות גדר לשדה או בשביל העצים לשרפן או לבנין פטור והוא שיהא ניכר שאינו לצורך
אכילה כגון אם הוא לשריפה שנטען רצופים ואינו מרחיק בין אילן לאילן כראוי ואם הוא לבנין
שמשפה הענפים כדי שיתעבו ואם לגדר שהוא במקום שצריך לגדור ואפי' אם צדו האחד בין פנימי
בין חיצון בין תחתון בין עליון לצורך אחד מאלו וצדו השני לאכול את שלצורך אכילה חייב
והשאר פטור ואם חשב עליו אחר כך לאכילה חייב בערלה וברבעי ומונין לו משעת נטיעה אבל
אם לא חשב עליו עד סוף שנה שלישית אין בו דין רבעי שאין דין רבעי בלא ערלה ואם נטעו
למאכל ואחר כך חשב עליו לאחד מאלו חייב.
כד. הנוטע לצורך מצוה כגון לצורך לולב או
אתרוג חייב.
כה. הנוטע בתוך שלו לצורך רבים חייב.
כו. הנוטע ברשות הרבים והגזלן שנטע והעובד
כוכבים שנטע בין לעצמו בין לישראל והנוטע בבית ועל גג שמילאו עפר ונטע בו והנוטע בספינה
או בעציץ אע"פ שאינו נקוב חייב.
כז. העולה מאליו ברשות היחיד חייב במקום
טרשים פטור אפילו הנוטע במקום שאינו ישוב פטור והוא שלא יהיה עושה כדי טיפול שמטפל
בפירותיו עד שמביאם לישוב אבל אם היה עושה כדי טיפול חייב.
כח. עובד כוכבים שהיה מוכר פירות ואמר של
ערלה הן או של נטע רבעי הן אינו נאמן ואפילו אמר מאיש פלוני לקחתים.
הלכות כלאי אילן
סימן רצה - דיני הרכבת האילן. ובו ז' סעיפים.
א. כלאי האילנות הרי הם בכלל מה שנאמר שדך
לא תזרע כלאים כיצד המרכיב אילן באילן כגון שהרכיב יחור של תפוח באתרוג או אתרוג בתפוח
ה"ז לוקה מן התורה בכל מקום בין בארץ בין בח"ל וכן המרכיב ירק באילן או אילן
בירק לוקה בכל מקום.
ב. אסור לישראל להניח לעובד כוכבים שירכיב
לו אילנו כלאים.
ג. מותר לזרוע זרעים וזרע אילן כאחד וכן
מותר לערב זרעי אילנות ולזרעם כאחת שאין לך כלאים באילנות אלא הרכבה בלבד בין אילן
בירק בין ירק באילן בין ירק בירק שאינו מינו ואפילו עץ סרק על עץ מאכל או עץ מאכל על
עץ סרק.
ד. יש איסור הרכבה אפילו תחת הקרקע כגון
זמורת הגפן שהבריכה תחת הקרקע אסור לזרוע עליה ירק אלא אם כן יש על גבה עפר ג' טפחים
ואפילו הבריכה בתוך דלעת שיבשה או בתוך סילון של חרס מפני שנשרש בה והוה ליה מרכיב
ירק באילן ואם היה על גבה פחות מזה אסור לזרוע על גבה ומותר לזרוע בצדה אבל הבריכה
בסלע קשה אפילו אין עליה עפר אלא ג' אצבעות מותר להביא זרע עליה בד"א כשאין עיקר
הגפן נראה אבל אם נראה צריך להרחיק ו' טפחים לכל רוח ואח"כ זורע כמו שמרחק מכל
גפן יחידית שלא הוברכה.
ה. ודוקא בכי האי גוונא שנקרא עליו שם אילן
קודם שהבריכה אבל מותר לזרוע אצל האילן אע"פ ששרשי הירק נכנסים בתוך שרשי האילן
כיון שאין על השרשים שם אילן ואפילו במבריך דוקא בזמורת הגפן מפני שהיא רכה ושרשי הזרעים
נכנסים בה אבל המבריך ענף מאילן אחר מותר לזרוע על גביו אפילו אין עליו עפר שלש אצבעות.
ו. יש באילנות דומים זה לזה בעלין או בפירות
ואעפ"כ הואיל והם שני מינים הרי אלו כלאים כיצד התפוח עם החזרד הפרסקין עם השקדים
השזפין עם הרמון אע"פ שדומים זה לזה כלאים זה בזה אבל האגסים עם הקרוסטומלין והפרישן
עם העוזרדים אינם כלאים זה בזה.
הגה. וכן מותר להרכיב מין א' אפילו שחורות
בלבנות ודקות בגסות אע"פ שיש לו שם לווי וכן סרק על גבי סרק שרי אף ע"פ שאינו
מינו ומ"מ הואיל ואין רוב העולם מכירין רוב המינין טוב ליזהר מכולן.
ז. אסור לקיים המורכב כלאים אבל הפרי היוצא
ממנו מותר ואפילו לזה שעבר והרכיבו ומותר ליקח ענף מהמורכב ולנטעו במקום אחר.
הלכות כלאי הכרם
סימן רצו - דיני כלאי הכרם וכלאי זרעים.
ובו ס"ט סעיפים.
א. הזורע שני מיני תבואה או שני מיני ירקות
עם זרע הכרם הרי זה לוקה שתים אחת משום שדך לא תזרע כלאים ואחת משום לא תזרע כרמך כלאים
ואינו לוקה משום לא תזרע כרמך כלאים עד שיזרע בא"י חטה ושעורה וחרצן במפולת יד
וכן אם חפה אותם בעפר לוקה וכן אם זרע שני מיני ירק וחרצן או זרע אחד ירק וזרע אחד
מין תבואה וחרצן במפולת יד הרי זה לוקה ואינו חייב מן התורה אלא על קנבוס ולוף וכיוצא
בהם מזרעים שנגמרים ועם תבואת הכרם אבל שאר הזרעים אסורים מדבריהם וכן אסור מדבריהם
לזרוע כלאי הכרם בחוצה לארץ ואין עודרין עם העובד כוכבים בכלאים אבל עוקרין עמו כדי
למעט התיפלה.
ב. אין אסור משום כלאי הכרם אלא מיני תבואה
ומיני ירקות בלבד אבל שאר מיני זרעים מותר לזרעם בכרם ואין צריך לומר שאר אילנות.
ג. אסור לזרוע ירקות או תבואה בצד הגפנים
או ליטע גפן בצד הירק או התבואה ואם עשה כן אע"פ שאינו לוקה הרי זה קידש ונאסרו
שניהם בהנאה הירק או התבואה והגפנים ושורפין את שניהם שנאמר פן תקדש המלאה הזרע ואפילו
הקש של תבואה והעצים של גפנים האלו אסורים בהנאה ושורפים אותם ולא יסיק בהם תנור וכירים
ולא יבשל בהם בעת שריפתן.
ד. אחד הנוטע ואחד המקיים כיון שראה כלאים
צמחו בכרמו והניחם הרי זה קידש ואין אדם מקדש דבר שאינו שלו לפיכך המסכך גפנו על גבי
תבואתו של חבירו קידש גפנו ולא נתקדשה התבואה סיכך גפן חבירו על תבואתו קידש תבואתו
ולא קידש גפן חבירו סיכך גפן חבירו על תבואת חבירו לא קידש אחד מהם ומפני זה הזורע
כרמו בשביעית לא קידשו.
ה. הרואה כלאים בכרם חבירו וקיימן הרי זה
הרואה אסור בהנייתן וכל אדם מותרים בהם ואלו קיימן בעל הכרם היה מקדיש אותם לכל אדם
כמו שביארנו.
ו. האנס שזרע כלאים בכרם חבירו אם נשתקעו
הבעלים אע"פ שלא נתייאשו הרי זה קידש מן התורה ואם לא נשתקעו הבעלים אע"פ
שנתייאשו אינו מקדש אלא מדברי סופרים.
ז. הרוח שעקרה פארות הגפן ושלחה אותם על
התבואה יגדור אותם מיד ואם אירעו אונס ולא סילקן הרי אלו מותרים ולא נתקדשו.
ח. אנס שזרע את הכרם כשיצא האנס יקצור הזרע
מיד ואפילו בחולו של מועד ואם לא מצא פועלים יוסיף להם עד שליש בשכרן בקשו ממנו יותר
או שלא מצא פועלים הרי זה מבקש בנחת וקוצר ואם נשתהה הזרע עד שיגיע לעונה שמקדש הרי
זה קידש ויאסרו שניהם.
ט. מאימתי תבואה או ירק מתקדשים משישרישו
וענבים משיעשו כפול הלבן.
י. כרם שלא הגיעו ענביו להיות כפול הלבן
אלא עדיין הם בוסר וזרע בתוך ירק או תבואה והשרישו ה''ז לא קידש ואעפ"כ קונסין
אותו ואוסרין הזרע אבל הבוסר מותר ואם עקר הזרע קודם שיעשו הענבים כפול הלבן הרי זה
מותר בהנאה מקצתן נעשו כפול הלבן ומקצתן לא נעשו את שנעשו נתקדשו ואת שלא נעשו מותרים.
יא. ענבים שנעשו כפול הלבן וזרע בצדן תבואה
או מיני ירקות ולקט הזרע קודם שישריש הרי זה מותר בהנאה ואם השריש אסור.
יב. גפן שיבשו העלים שלה ונפלו כדרך שתיבש
הגפן בימי הקור אסור לזרוע בצדה ירק או תבואה ואם זרע לא קידש וכן הזורע בעציץ שאינו
נקוב המונח בכרם לא קידש ומכין אותו מכת מרדות אבל עציץ נקוב הרי הוא כארץ.
יג. היה עובד בכרם ונפלו ממנו זרעים או שיצאו
עם הזבלים או עם המים או שהיה זורע או זורה בשדה לבן וסיערתו הרוח לאחוריו ונפלו הזרעים
בכרם וצמחו הרי זה לא נתקדש שנאמר אשר תזרע וזה לא זרע וחייב לעקור כשיראה ואם קיימן
הרי זה קדש ואם סיערתו הרוח לפניו וראה הזרעים שנפלו לכרם הרי זה כזורע וכיצד יעשה
אם צמחו העשבים יהפכם במחרישה ודיו ואם מצאם שנעשו אביב ינפץ אותו אביב כדי להשחיתו
שהכל אסור בהנאה ואם מצאם שנעשים דגן הרי זה תשרף ואם ראה אותם וקיימם הרי אלו ישרפו
עם הגפנים הסמוכות להם.
יד. הרואה בכרם עשב שאין דרך בני אדם לזרעה
אע"פ שהוא רוצה בקיומו לבהמה או לרפואה הרי זה לא קידש עד שיקיים דבר שכמותו מקיימים
רוב העם באותו מקום כיצד המקיים קוצים בכרם בערב שרוצים בקוצים לגמליהם הרי זה קידש
האירוס והקיסו' ושושנת המלך ושאר מיני זרעים אינם כלאים בכרם הקינדוס וצמר גפן הרי
הם כשאר מיני ירקות ומקדשים בכרם וכן כל מיני דשאים שעולין מאליהן בשדה הרי הם מקדשים
בכרם ופול המצרי מין זרעים הוא ואינו מקדש.
טו. הקנים והורד והאטדין מיני אילן הם ואינם
כלאים בכרם זה הכלל כל המוציא עלין מעיקרו הרי זה ירק וכל שאינו מוציא עלין מעיקרו
הרי זה אילן והצלף אילן לכל דבר.
טז. הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו
מותר הגיע לו ועבר מעליו ואמר כשאחזור לו אלקטנו אם שהה עד שהוסיף בק' ק' הרי זה קידש.
יז. אסור לעבור בעציץ נקוב שזרוע בו ירק
בתוך הכרם ואם הניחו תחת הגפן ונשתהא שם בארץ כדי להוסיף אחד ממאתים הרי זה קידש.
יח. בצל שנטעו בכרם ואחר כך נעקר הכרם ואחר
כך צמחו בצלים מן העיקר הנטוע אף על פי שרבו הגידולים על עיקרו במאתים הרי אותו העיקר
באיסורו שאין גידולי היתר מעלין את העיקר האסור.
יט. הזורע תבואה או ירק בכרם או המקיימו
עד שהוסיף במאתים הרי זה מקדש מן הגפנים שסביבותיו ט"ז אמה לכל רוח עגולות ולא
מרובעות ורואים כל העיגול שרחבו ל"ב אמה כאלו הוא כולו מלא ירק וכל גפן שתהיה
בתוך עיגול זה נתקדשה עם הירק וכל שחוץ לעיגול אינה מתקדשת.
כ. במה דברים אמורים כשהיה בין שפתי העיגול
הזה ובין שורות הגפנים שחוצה לו יותר על ד' אמות אבל אם היה ביניהם ד' אמות מצומצמות
או פחות רואין את העיגול כאילו הגיע לשורה הסמוכה לו וכאלו רוחב העיגול מ' אמה ורואין
כל גפן שתפול בתוך עיגול זה של מ' אמה הרי היא מתקדשת.
כא. במה דברים אמורים בזורע או מקיים תוך
הכרם אבל בזורע חוץ לכרם וסמך לו הרי זה מקדש שתי שורות של גפנים הסמוכות לזרע ר"ל
באורך כל הזרע ויתר ד' אמות חוץ לזרע ומתקדש מן הזרע רוחב ד' אמות באורך כל השורה של
כרם ואם זרע בצד גפן יחידית אינו מקדש מהזרע אלא ששה טפחים לכל רוח.
כב. ילדה פחות מטפח אינה מקדשת את הזרעים
במה דברים אמורים בשתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב אבל אם כל הכרם כן הרי זה מקדש.
כג. שתי גנות זו על גב זו התחתונה עשויה
כרם זורע את העליונה עד שהוא מגיע לאויר י' טפחים קרוב לכרם שאויר עשרה טפחים סמוך
לכרם או לגפן יחידית אסור לזרוע בו זרעים ואם היתה העליונה עשויה כרם ה"ז זורע
את התחתונה עד שהוא מגיע למטה משלשה טפחים מעיקר הגפנים.
כד. מי שהיתה שדהו זרועה ירק או תבואה ונמלך
ליטע בה גפנים הופך את הזרעים במחרישה ואחר כך נוטע ולא יטע ואחר כך יהפוך.
כה. היתה נטועה גפנים ונמלך לזרוע בה זרעים
משרש את הגפנים ואחר כך זורע את הזרעים ואם רצה לקוץ את הגפנים עד שלא ישאר מהן אלא
פחות מטפח סמוך לארץ הרי זה מותר לזרוע ואחר כך יחזור וישרש את הנשאר בארץ מהגפנים.
כו. המבריך ג' גפנים ועקריהם נראים אם יש
ביניהם מד' אמות עד ח' הרי אלו מצטרפים לשאר גפנים העומדות וכאילו לא הבריכן ואם לאו
אינם מצטרפות היו פחות מג' אינם מצטרפים אלא מרחיק מהם ששה טפחים לכל רוח וזורע.
כז. כל הזורע תחת השריגים והעלים היוצאים
מן הגפן הרי זה קידש ואע"פ שהזרע רחוק מעיקר הגפן כמה אמות הדלה את הגפן על מקצת
אפיפירות לא יזרע תחת מותר האפיפירות ואע"פ שאין עליהם לא עלים ולא שריגים ואם
זרע הואיל ואין הזרע תחת סכך הגפן הרי זה מותר וכן אם הדלה הגפן על מקצת בדי אילן שאינו
עושה פירות כגון הארז והברוש אבל אם הדלה על מקצת אילן מאכל הרי זה מותר לזרוע תחת
בדי האילן שלא נמשכו עליהם שריגי הגפן שאין אדם מבטל אילן מאכל ועושהו אפיפירות לגפן
ואם נמשכו השריגים אחר שזרע וסככו על הזרע הרי זה מחזירם למקום אחר.
כח. הזורע תחת מותר האפיפירות או תחת מותר
האילן שאינו עושה פירות ונמשכו שריגי הגפן וסככו על הזרעים הרי זה אסור לקיימו או להחזיר
השריגים אלא כיצד עושה עוקר הזרע.
כט. קנים היוצאים מן העריס וחס עליהם לפסקן
כדי שלא ישחית האפיפירות הרי זה מותר לזרוע תחתיהן ואם הניחם כדי שיהלכו עליו השריגים
והעלים היוצאים הרי זה אסור לזרוע תחתיהן.
ל. פרח היוצא מן העריס או מן הדלית רואין
אותו כאלו משקולת תלויה בו עד הארץ ואסור לזרוע תחתיו וכן המותח זמורה מאילן לאילן
אסור לזרוע תחתיו קשר חבל או גמי בזמורה וקשר הראש האחר באילן הרי זה מותר לזרוע תחת
החבל ואם מתח חבל זה כדי שיהלכו עליו השריגים והעלים הרי הוא כאפיפירות ואסור לזרוע
תחתיו.
לא. הבא לזרוע בצד הכרם מרחיק ארבע אמות
מעיקרי הגפנים וזורע ואם גפן יחידית היא מרחיק ממנה ששה טפחים וזורע.
לב. היתה שורה אחת של גפנים זו בצד זו אפילו
הן מאה אין זה כרם אלא כגפן יחידית ומרחיק מן השורה ששה טפחים וזורע היו שתי שורות
הרי זה כרם וצריך להרחיק ד' אמות מכל צד ואח"כ יזרע וכמה יהיה בכל שורה ג' גפנים
או יותר בד"א כשהיה בין כל גפן וגפן מד' אמות ועד ח' אבל אם היה בין שתי השורות
ח' אמות חוץ ממקום הגפנים הרי אלו כמובדלות זו מזו ואינם כרם אחד ואינו מרחיק אלא ו'
טפחים מכל שורה וכן אם היה ביניהם פחות מד' הרי אלו כגפן אחת ומרחיק ו' טפחים לכל רוח.
לג. היו ג' שורות אע"פ שיש ביניהם פחות
מד' הרי אלו כרם ורואין את האמצעיות כאלו אינם.
לד. היו ג' שורות ובין כל שורה ושורה ח'
אמות או יותר הרי זה זורע בין השורות לפיכך הנוטע את כרמו מתחלה והרחיק בין כל שורה
ושורה ח' אמות מותר להביא זרע לתוכו ומרחיק מכל שורה ושורה ששה טפחים בלבד אבל אם זרע
חוצה לו צריך להרחיק משורה החיצונה ד' אמות כשאר הכרמים ואין דין בין השורות של זה
הכרם ככרם שחרב באמצעו שהרי מתחלה נטעם מרוחקים.
לה. היתה בשדה זו שורה אחת של גפנים ובשדה
חבירו שורה אחרת כנגדה קרובה לה אע"פ שמפסיק ביניהם דרך היחיד או דרך הרבים או
גדר שהוא נמוך מעשרה טפחים הרי אלו מצטרפות להיות שתיהן כרם והוא שיהיה ביניהם פחות
מח'.
לו. נטע שורה אחת בארץ ושורה אחת במדרגה
אם גבוהה המדרגה מהארץ עשרה טפחים אינם מצטרפין פחות מכאן מצטרפין.
לז. הנוטע חמש גפנים שתים כנגד שתים ואחת
יוצאה זנב הרי זה נקרא כרם קטן וצריך להרחיק מהן ד' אמות לכל רוח אבל אם נטען שתים
כנגד שתים ואחת באמצע או ג' בשורה ושתים כנגדן בשורה שניה אינם כרם ואינו מרחיק מהם
אלא ו' טפחים לכל רוח.
לח. כרם שחרב אם יש בו ללקט עשר גפנים לכל
בית סאה ויהיו נטועות שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב או יש בו לכוין ג' כנגד ג' ה"ז
נקרא כרם דל ואסור לזרוע בכולו.
לט. כרם שאינו נטוע שורות שורות אלא מעורבב
אם יש בו לכוין שתים כנגד שלש הרי זה כרם ואם לאו אינו כרם אלא דיו להרחיק ו' טפחים
מכל גפן וגפן וזורע.
מ. היו העיקרים מכוונים והנוף אינו מכוון
הרי זה כרם הנוף מכוון והעיקר אינו מכוון אינו כרם היו דקות ואינן מכוונות העבו והרי
הן מכוונות הרי זה כרם.
מא. כיצד יודע אם הם מכוונות מביא חוט המדה
ומותח מזו לזו.
מב. כרם שחרב באמצעו ונשאר שלם מכל סביביו
אם יש בקרחת שבאמצע ט"ז אמה ה"ז מרחיק מעיקרי הגפנים ארבע אמות לכל רוח וזורע
באמצע הקרחת ואם אין בה ט''ז אמה הרי זה לא יביא זרע לשם ואם הביא הואיל והרחיק ד'
אמות לכל רוח מהגפנים של כרם הרי זה לא קידש.
מג. וכן מקום שנשאר פנוי בלא גפנים בין סוף
הכרם ובין הגדר שלו והוא הנקרא מחול הכרם אם יש בו י"ב אמה מרחיק מהגפנים ד' אמות
וזורע את השאר היו בה פחות מי"ב אמה לא יביא זרע לשם ואם הביא הואיל והרחיק ד'
אמות הרי זה לא קידש במה דברים אמורים בכרם גדול אבל בקטן אין לו מחול אלא מרחיק ארבע
אמות מסוף הגפנים וזורע עד הגדר וכן כרם גדול שהיה בין כל שורה ושורה שמונה אמות או
יותר אין לו מחול.
מד. היה הגדר המקיף את הכרם פחות מעשרה טפחים
או שהיה גובהו י' טפחים ואין בו רוחב ד' טפחים אין לו מחול אלא מרחיק מסוף הגפנים ד'
אמות וזורע עד המחיצה אפילו היה בין הגפנים ובין המחיצה ד' אמות ומחצה זורע את חצי
האמה.
מה. גדר שהוא גבוה י' טפחים וכן חריץ שהוא
עמוק י' טפחים ורחב ד' טפחים ה"ז מותר ליטע כרם בצדו מכאן וירקות בצדו מכאן אפילו
מחיצה של קנים אם אין בין קנה לחבירו ג' טפחים הרי זו מבדלת בין הכרם והירק כגדר.
מו. גדר המבדיל בין כרם וירק שנפרץ עד עשר
אמות הרי זה כפתח ומותר היתה פרוצה יותר מעשר כנגד הפרצה אסור עד שירחיק מן הגפנים
כשיעור נפרצו בו פרצות רבות אם היה העומד כפרוץ הרי זה מותר כאלו אין שם פרצה. היה
פרוץ מרובה על העומד לא יזרע כנגד כל המקומות הפרוצים עד שירחיק כשיעור.
מז. מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור נפרצה
אומרים לו גדור נתייאש ממנה ולא גדרה הרי זה קידש.
מח. בית שחציו מקורה וחציו אינו מקורה וגפנים
נטועים בצד זה מותר לזרוע ירקות בצד האחר שהרי פי תקרה כאלו ירד וסתם ונעשה ביניהם
כמחיצה ואם השוה את קרויו אסור.
מט. חצר קטנה שנפרצה במילואה לגדולה והיו
הגפנים בגדולה אסור לזרוע בקטנה ואם זרע הזרעים אסורים והגפנים מותרים היו גפנים בקטנה
מותר לזרוע בגדולה הואיל ויש בגדולה פסין מכאן ומכאן הרי היא כמובדלת מן הקטנה ואין
הקטנה מובדלת מן הגדולה.
נ. חריץ שהוא עובר בכרם עמוק י' ורחב ד'
אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו ה"ז נראה כבין שני הכרמים ומותר לזרוע בתוכו
ובלבד שלא יהיו הגפנים מסככין עליו ואם לא היה מפולש הרי הוא כגת שבאמצע הכרם שאע"פ
שהיא עמוקה י' ורחבה ד' או יתר אסור לו לזרוע בתוכה אלא א"כ היה בקרחת ט"ז
אמה.
נא. שביל שבין שני הכרמים הרי הוא ככרם שחרב
באמצעו אם יש ביניהם ט"ז אמה מרחיק מזה ד' אמות ומזה ד' אמות וזורע את המותר ואם
היה פחות מכאן לא יביא זרע לשם.
נב. שומירה שבכרם אם גבוהה עשרה ורחבה ד'
מותר לזרוע בראשה ירק ובלבד שלא יהיו השריגים נוגעים בה כדי שלא יראה ירק בתוך הכרם
מלמעלה במה דברים אמורים במרובעת אבל אם היתה השומירה עגולה צריכה שיהיה בתוכה חלל
ארבעה טפחים כדי שתהיה מופלגת מן הארץ וצריכה עפר על ראשה מלמעלה שלשה טפחים.
נג. הבית שבכרם אם היה יתר משלשה טפחים על
שלשה טפחים זורעים בתוכו ירק ואם היה פחות משלשה על שלשה הרי הוא כסתום ואין זורעים
בתוכו.
נד. גפן יחידית שהיתה נטועה בתוך הבקעה או
בתוך החריץ מרחיק ממנה ששה טפחים לכל רוח וזורע את כל החריץ כדרך שהוא עושה במישור
ואם היה עמוק עשרה והיה רחב שפת החריץ למעלה ארבעה אסור לזרוע בתוכו אף על פי שהרחיק
ששה.
נה. וכן גפן יחידית שהיתה מוקפת גדר גבוה
י' ורחב ד' לא יזרע בכל המחיצה ואע"פ שהרחיק ו' ואם הרחיק ו' וזרע לא קידש וכמה
ירחיק לכתחלה ויזרע ד"א לכל רוח ואח"כ יזרע שאר החריץ או שאר המקום המוקף
גדר.
נו. הגפנים שגדלו כברייתן והרי השריגים והאשכולות
שלהם מושלכים בארץ הם הנקראים כרם אבל העושה כמו מטה או כמו שבכה מעל הארץ כדי שיהיו
האשכולות והשריגים נמשכים עליה והגביה נוף הגפנים מעל הארץ על אותה המטה והדלה אותן
הרי זה נקרא עריס ואותן הקנים וכיוצא בהם שעשה מהם מטה או שבכה והדלה עליהן את נוף
הגפן הן הנקראים אפיפירות ודינין אחרים יש בעריס.
נז. הנוטע שורה אחת של ה' גפנים או יותר
וערסן על גבי כותל גבוה י' וכיוצא בו או שנטען בצד חריץ עמוק י' ורחב ד' הרי אלו נקראים
עריס וצריך להרחיק מן העריס ד' אמות ואח"כ יזרע כדרך שמרחיק מן הכרם ומהיכן מודדין
מעיקר הגדר שערסן עליו.
נח. כיצד הרחיק את השורה של גפנים מן הכותל
אמה ונמצא העריס מן הגפנים ולכותל מודד מן הכותל ד' אמות וזורע ונמצא בין הזרע ובין
עיקרי הגפנים חמש אמות ואם בא לזרוע מצד הגפנים מרחיק מעיקרי הגפנים ד' אמות שנמצא
רחוק מן הכותל ה' אמות ועל דרך זו דנין בכל עריס.
נט. אחד הבונה את הגדר ואחר כך נטע או שנטע
ואחר כך עשה את הגדר הואיל וערסן הרי זה עריס נהרס הגדר או נסתם החריץ אין כאן עריס
אלא הרי כל השורה כגפנים יחידים.
ס. עריס שחרב אמצעו ונשתיירו בו ה' גפנים
בצד הגדר מכאן וה' גפנים בצד הגדר האחר מכנגדן זהו הנקרא פסקי עריס אם יש ביניהם ח'
אמות ואחד מס' באמה ה"ז מרחיק מכל שורה ו' טפחים וזורע והוא שלא יזרע תחת האפיפירות
היה ביניהם ח' אמות בצמצום ה"ז לא יזרע לשם ואם זרע הואיל והרחיק מכל שורה ו'
טפחים ה"ז לא קידש ואם אין שם גדר מרחיק מכל שורה ו"ט וזורע שאין כאן לא
עריס ולא פסקי עריס חזר ובנה הגדר חזר העריס למקומו וחזרו פסקי עריס למקומן.
סא. גנה קטנה שהיא מוקפת גדר וערס את הגפנים
סביב לה מבחוץ על כל כתליה אם יש בה מלא בוצר וסלו מכאן ומלא בוצר וסלו מכאן הואיל
והיא מוקפת גדר זורעים בתוכה ירקות ואם אין בה כשיעור הזה אין זורעין בתוכה מפני שנראה
הכל כעריס אחת וירק בתוכו.
סב. גפנים שהיו זרועים במדרגה גבוהה והעריס
שלהן יוצא ומסכך על השדה אם עומד בארץ ובוצר את כולו רואין כל המקום שתחת העריס כאלו
הוא מקום עיקרי הגפנים ואוסר ד' אמות בשדה לכל רוח משפת העריס ואם אינו יכול לבצור
עד שיעלה במדרגה או בסולם אין אסור לזרוע אלא תחת העריס בלבד.
סג. ב' כתלים הסמוכים זה לזה והגפנים נטועים
בזויות ביניהם והעריס יוצא עם הכתלים מתוך הקרן וכלה מרחיק מעיקרי הגפנים כשיעור וזורע
במקום הכלה שאין עליו עריס ואע"פ שהזרע מכוון בין שני הכתלים שביניהם העריס הואיל
והרחיק כשיעור הרי זה זורע בין הכתלים.
סד. גפן שעלה העץ שלה מן הארץ מעט ואח"כ
נעקם ונמשך על הארץ וחזר ועלה כמו ארכובה כשמודדין בין הזרע ובין הגפן ששה טפחים או
ארבע אמות אין מודדין אלא מסוף הארכובה ולא מעיקר הגפן הראשון.
סה. כבר נתבאר שאף על פי שמרחיק בין הזרע
ובין הגפן כשיעור צריך להזהר שלא תסכך הגפן על הירק או הירק על הגפן.
סו. זרע ירק או תבואה וצמחה ואח"כ סיכך
עליה את הגפן הקשין מותרים והדגן ידלק.
סז. היו שרשי הגפן יוצאים לתוך הד' אמות
שבין הכרם והתבואה יעקור היו שרשי התבואה יוצאים לתוך הד' אמות מותר.
סח. כל ההרחקות והשיעורים האמורים בכלאים
באמה בת ו' טפחים שוחקות.
סט. כל השיעורים האלו שמרחיקין בין הגפנים
והתבואה או הירק אינם אלא בא"י או בסוריא אבל בחו"ל מותר לזרוע בצד הגפנים
בתוך הכרם לכתחלה ולא אסרו בח"ל אלא לזרוע ב' מיני ירק או תבואה עם החרצן במפולת
יד ואם אמר לתינוק עובד כוכבים לזרוע לו בח"ל מותר אבל לא יאמר לעובד כוכבים גדול
שלא יתחלף בישראל ואע"פ שמותר לזרוע הירק בצד הכרם בח"ל הרי אותו הירק הזרוע
שם אסור באכילה ואפי' בח"ל והוא שיראה אותו לוקט ומוכר אבל ספיקו מותר.
הגה. וי"א דהואיל ומותר לזרוע ירק בצד
הגפנים בח"ל מותר לאכול אותו ירק גם כן ואין לחוש אלא במקום דאיכא למיחש שנזרע
ב' מיני ירק או ב' מיני תבואה עם חרצן במפולת יד ועל כן נהגו להקל במדינות אלו בירקות
הנמצאים זרועות בכרמים כי לא שכיח שנזרעו באיסור.
הלכות כלאי זרעים
סימן רצז - דיני כלאי זרעים ופרטיהם. ובו
מ' סעיפים.
א. הזורע ב' מיני זרעים כאחד בארץ ישראל
לוקה שנאמר שדך לא תזרע כלאים ואחד הזורע או המחפה כגון שהיתה חטה אחת ושעורה אחת או
פול א' ועדשה אחת מונחים על הארץ וחיפה אותם בעפר בין בידו בין ברגלו לוקה ואחד הזורע
בארץ או בעציץ נקוב אבל הזורע בעציץ שאינו נקוב מכין אותו מכת מרדות.
ב. אסור לזרוע כלאים לעובד כוכבים ומותר
לומר לעובד כוכבים לזרוע לו כלאי זרעים ואסור לקיים בשדהו אלא עוקרן ואם קיימן אינו
לוקה ומותר לישראל לזרוע כלאי זרעי' בידו בחו"ל ואפי' לערב הזרעי' לכתחל' ולזרעם
בחו"ל מותר ודברים אלו דברי קבלה.
ג. אין אסור משום כלאי זרעים אלא הזרעים
הראויין למאכל אדם אבל עשבים המרים וכיוצא בהם מן העיקרים שאינם ראויים אלא לרפואה
וכיוצא בהן אין בהן משום כלאי זרעים. הזרעונים מתחלקים לג' חלקים האחר נקרא תבואה והם
חמשת מיני דגן. והשנית נקרא קטנית כגון הפול והאפונים והעדשים והאורז והדוחן והשומשמין
והפרגין והספיר וכיוצא בהן. והג' נקרא זרעוני גנה והם שאר זרעים שאינם ראויים למאכל
אדם והפרי של אותו הזרע מאכל אדם כגון זרע הבצלים והשומין וזרע החציר וזרע לפת וכיוצא
בהן וזרע הפשתן הרי הוא בכלל זרעוני גנה.
ד. כשיזרעו כל מיני זרעונים אלו ויצמחו נקרא
הצמח כולו כל זמן שלא ניכר הזרע דשא ונקרא ירק ויש מזרעוני גנה זרעונים שדרכן לזרוע
מהם שדות כגון הפשתן והחרדל ואלו נקראים מיני זרעים ויש מזרעוני גנה זרעים שאין דרך
בני אדם לזרוע מהם אלא ערוגות ערוגות קטנות כגון הלפת והצנון והתרדים והבצלים והכסבר
והכרפס והמרור וכיוצא בהם ואלו נקראים מיני ירקות.
ה. זרע שנתערב בו זרע אחר אם היה אחד מכ"ד
כגון סאה של חטים שנתערבה בכ"ד סאה של שעורים ה"ז אסור לזרוע את המעורב עד
שימעט את החטים או יוסיף על השעורים ואם זרע לוקה וכל שהוא כלאים עם הזרע מצטרף לאחד
מכ"ד כיצד כ''ד סאה של חטים שנתערב בם שני קבין שעורים ושני קבין עדשים ושני קבין
פולין ה"ז לא יזרע הכל עד שימעט סאה של תערובות ויבור מקצתה או יוסיף על החטים
שהשעורים והעדשים והפול כולם כלאים עם החטים.
ו. בד"א כשנתערבו מיני תבואה זה בזה
או מיני קטניות זה בזה או שנתערבה תבואה בקטניות או קטניות בתבואה אבל זרעוני גנה שנתערב
אחד מהם בתבואה או בקטניות שיעורן א' מכ"ד ממה שזורעין בבית סאה מאותו המין אם
נתערב בסאה של תבואה או קטניות לא יזרע עד שימעט או יוסיף על התבואה כיצד חרדל שנתערב
בתבואה והרי החרדל זורעים ממנו קב בכל בית סאה אם נתערב ממנו אחד מכ"ד מן הקב
בסאה של תבואה או של קטניות חייב למעט וכן אם היה מין זה מזרעוני גנה זורעים ממנו סאתים
בכל בית סאה ואם נתערב ממנו חצי קב בכל סאה של תבואה או של קטניות ימעט לפיכך תבואה
שנתערב בה זרע פשתן אם היה ג' רביעיות בכל סאה ה''ז ימעט ואם לאו אינו צריך למעט לפי
שבית סאה זורעין בו ג' סאין זרע פשתן ועל דרך זה משערים בכל הזרעים האחרים.
ז. בד''א בשלא נתכוין לערב ובשלא נתכוין
לזרוע הב' מינים שנתערבו אבל אם נתכוין לערב זרע בזרע אחר או לזרוע הב' מינים אפי'
היתה חטה אחת בתוך כרי של שעורים אסור לזרעה וכן כל כיוצא בזה.
ח. הזורע מין מן המינים וכשצמח ראה בו כלאים
אם היה המין האחר אחד מכ"ד בשדה ה"ז ילקט עד שימעטנו מפני מראית העין שמא
יאמרו כלאים זרע בכוונה בין שהיה המין האחר שצמח תבואה וקטניות בתבואה וקטניות או זרעוני
גנה בתבואה וקטניות ובזרעוני גנה ואם היה הצומח פחות מכאן אינו צריך למעטו.
ט. בד"א בזמן שיש מקום לחשד אבל בזמן
שדברי' מראין שאין זה מדעתו של בעל השדה אלא מאליהם עלו אין מחייבים אותו למעט כיצד
כגון תבואה שעלו בה ספיחי אסטיס ותלתן שזרעם למאכל אדם שעלו בה מיני עשבים שזה מפסיד
הוא וכן כל כיוצא בזה ובמה יודע שהתלתן זרועה למאכל אדם כשהיתה זרועה ערוגות ערוגות
ולה גבול סביב וכן מקום הגרנות שעלו בה מינין הרבה אין מחייבין אותן לעקור שהרי הדבר
ידוע שאינו רוצה שיצמח צמח במקום הגרנות ואם הסיר מקצתן אומרים לו עקור הכל חוץ ממין
אחד שהרי גילה דעתו שרוצה בקיום השאר.
י. אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה וכיוצא
בזה.
יא. הטומן אגודות לפת וצנון וכיוצא בה תחת
האילן אפילו תחת הגפן אם היו מקצת העלין מגולין אינו חושש שהרי אינו רוצה בהשרשתן ואם
אינם אגודה או שלא היו העלין מגולין חושש משום כלאים.
יב. שדה שהיתה זרועה וקצר הזרע ונשארו העיקרין
בארץ אע"פ שאין מוציאין צמח אלא אחר כמה שנים לא יהיה זורע באותה שדה מין אחר
עד שיעקור העיקרין.
יג. היתה שדהו זרועה חטים ונמלך לזורעה שעורים
קודם שיצמחו החטין ימתין לה עד שיפסדו החטים ויתליעו בארץ כמו ג' ימים אם היתה שדהו
רוה ואח"כ יהפכם במחרישה ויזרע המין האחר ואינו צריך להפך את כולה עד שלא תשאר
חטה שלא נעקרה אלא חורש השדה כדרך שחורשין אותה קודם המטר כדי שתרוה צמחו החטים ואח"כ
נמלך לזורעה שעורים יהפוך ואח"כ יזרעם ואם הוריד בהמתו לתוכה וקרסמה את הצמח הרי
זה מותר לזרוע מין אחר.
יד. יש מינים בזרעים שיהיה המין האחד נפרד
לצורות הרבה מפני שנוי המקומות והעבודה שעובדים הארץ עד שיראה כשני מינים ואע"פ
שאין דומין זה לזה הואיל והם מין אחד אינם כלאים זה בזה ויש בזרעים שני מינים שהם דומין
זה לזה וצורת שניהם קרובה להיות צורה אחת ואעפ"כ הואיל והם ב' מינים הרי אלו אסורים
זה עם זה כיצד החזרת עם חזרת גלים והעולשים עם עולשי שדה והכרישין עם כרישי שדה והכסבר
עם כסבר הרים והחרדל עם חרדל מצרי ודלעת מצרית עם דלעת הרמוצה אינם כלאים זה בזה וכן
החטים עם הזונין והשעורים עם שבולת שועל והכוסמין עם השיפין הפול עם הספיר והפרקדן
עם הטופח ופול הלבן עם השעועות והקישות עם המלפפון והכרוב עם התרוברור והתרדים עם הלעונים
אינם כלאים זה בזה אבל הצנון עם הנפוסים והחרדל עם הלפסן ודלעת יונית עם דלעת מצרית
או עם דלעת הרמוצה אע"פ שדומים זה לזה הרי אלו כלאים זה בזה וכן באילן שיש ב'
מינים שדומים זה לזה בעלין או בפירות הואיל והם שני מינים הרי אלו כלאים כמו שנתבאר
בסימן רצ"ה.
טו. יש זרעים ואילנות אחרים אע"פ שהם
שני מינים בטבעם הואיל ועלין של זה דומין לעלין של זה או פרי של זה דומין לפרי של זה
דמיון גדול עד שיראו כשני גוונים ממין אחד לא חששו להם לכלאים זה עם זה כיצד הלפת עם
הצנון אינם כלאים זה בזה מפני שפרייהן שוים והלפת עם הנפוס אינם כלאים זה בזה מפני
שהעלים שוים אבל צנון עם הנפוס אע"פ שהעלים דומים זה לזה והפרי דומה לפרי הרי
אלו כלאים הואיל וטעם פרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר וכן כל כיוצא באלו.
טז. כמה מרחיקים בין שני מיני זרעים שהם
כלאים זה עם זה כדי שיהיו מובדלים זה מזה אבל אם נראים שנזרעו בערבוביא ה"ז אסור
ושיעורים רבים יש בהרחקה זו הכל לפי גודל השדה הנזרעת ולפי רוב העלין ושילוח היונקות
כיצד שדהו שהיתה זרועה מין תבואה ובקש לזרוע בצדה מין תבואה אחרת בשדה אחרת מרחיק ביניהם
בית רובע והוא כעשר אמות וחומש אמה על עשר אמות וחומש אמה מרובע בין מן האמצע בין מן
הצד ואם לא היה ביניהם כשיעור הזה אסור ואינו לוקה עד שיהיו קרובים בתוך ששה טפחים.
יז. היתה שדהו זרועה ירק ובקש לזרוע בצדה
שדה ירק אחר אפילו דלעת מרחיק בין ב' השדות ו' טפחים על ו"ט מרובע בין מן הצד
בין מן האמצע ופחות משיעור זה אסור ואינו לוקה עד שיהיו קרובים בתוך טפח.
יח. היתה אחת משתי השדות זרועה תבואה והשניה
שבצדה ירק או דלעת מרחיק ביניהם בית רובע.
יט. במד"א שצריך להרחיקה כשיעורים האלו
בין שתי שדות אבל אם היתה שדהו זרועה ירק ורוצה לזרוע בצדה שורה של ירק ממין אחר דיו
לעשות בין השדה ובין השורה תלם א' ארכו ו' טפחים בלבד ורחבו כעומקו.
כ. היתה שדהו זרועה תבואה ורוצה לזרוע בתוכה
שורה של ירק אפי' שורה של דלועין שהעלין שלהם ארוכין ומסתבכין מרחיק ביניהם ו' טפחים
ואם נמשכו העלין של דלעת ונכנסו לתבואה ונסתבכו בה יעקור מן התבואה שלפני הדלעת עד
שלא יתערבו העלין ואצ"ל שאם זרע שורה ממין זה ושורה ממין אחר שדיו להיות ביניהן
תלם אחד.
כא. הרחיק בין ב' המינים הרחקה הראויה להם
והיה מין זה נוטה על גבי מין זה בין שנטתה תבואה על התבואה או ירק על התבואה או תבואה
על הירק הכל מותר שהרי הרחיק כשיעור חוץ מדלעת יונית שהיא נמשכת הרבה לפיכך אם נטתה
יעקור מלפניה.
כב. היה בין שני המינים בור או ניר או גפה
או דרך או גדר שהוא גבוה י' טפחים או חריץ שהוא עמוק עשרה טפחים ורחב ד' או אילן שהוא
מיסך על הארץ או סלע שהוא גבוה י' טפחים ורחב ארבעה ה"ז מותר לסמוך לצד א' מאלו
והמין האחר לצד השני הואיל ואחד מכל אלו מבדיל ביניהם הרי הם נראים מובדלים זה מזה
בד"א שצריך הרחקה או דבר המבדיל כשזרע בתוך שדהו אבל אם היתה שדהו זרועה חטים
מותר לחבירו לזרוע בצדה שעורים שנאמר שדך לא תזרע כלאים אין האיסור אלא כשיזרע שדהו
כלאים שלא נאמר הארץ לא תזרע כלאים ולא עוד אלא אפי' זרע בתוך שדהו שעורים סמוך לחטים
ומשך זרע שעורים עד שסמכו לשדה חבירו שהיא זרועה שעורים הרי זה מותר מפני שנראו השעורים
שבתוך שדהו שהם סוף שדה חבירו.
כג. היתה שדהו זרועה חטים ושדה חבירו בצדה
זרועה חטים מותר לו לזרוע תלם אחד של פשתן בצד חטים שלו הסמוך לשדה חבירו שהרואה יודע
שאין דרך לזרוע תלם אחד של פשתן ולא נתכוין זה אלא לבדוק שדהו אם היא ראויה לזרוע פשתן
אם לא ונמצא כזורע להשחתה אבל מין אחר אסור לזרוע בין שתי שדות אלו שהם ממין אחד עד
שירחיק בתוך שלו.
כד. היתה שדהו ושדה חבירו שבצדו זרועים שני
מיני תבואה לא יזרע ביניהם חרדל וחריע אפילו תלם אחד מפני שהעם זורעים מאלו תלם אחד
אבל אם שתי השדות זרועים שני מיני ירקות מותר לזרוע ביניהם חרדל או חריע שמותר להקיף
חרדל לכל מין חוץ מן התבואה מפני שאינם מזיקים אותה.
כה. היתה זוית של זרע זה נוגעת בצלע של זרע
האחר בתוך שדהו ה"ז מותר מפני שהם נראים מובדלים זה מזה ואצ"ל אם היתה זוית
של זרע נוגעת בזוית של זרע האחר מפני שהם נראים כסוף שדה שהוא מותר בלא הרחקה ובלא
הבדלה.
כו. מותר לזרוע שתי שורות זו בצד זו של קישואין
ושתי שורות בצדן של דילועין ושתי שורות של פול המצרי ותלם בין כל מין ומין אבל לא יזרע
שורה אחת של קישואים ושורה אחת של דילועין ושורה אחת של פול המצרי אע"פ שהתלם
מבדיל בין כל מין ומין מפני שמינים אלו עלים שלהם ארוכים ונמשכים ומסתבכים ואם זרעם
שורה בצד שורה יתערב הכל ויראו כנזרעים בערבוביא.
כז. היתה שדהו זרועה מין ממיני ירקות ובקש
לזרוע בתוכה שורות שורות של דלועים עוקר מהירק מקום שזורע בו שורה של דילועין ומבדיל
בינה ובין הירק כתלם ומניח מן הירק רוחב י"ב אמה ועושה שורה שניה של דילועים ומבדיל
בינה ובין הירק כתלם וכן עד מקום שירצה שנמצא בין כל שתי שורות של דילועין י"ב
אמה אבל פחות מכאן אסור מפני העלין שמסתבכין מכאן ומכאן בירק שביניהם ונראה הכל כאילו
נזרע בערבוביא.
כח. היתה שורה של דלעת זרועה אפי' דלעת יחידית
ובא לזרוע בצדה תבואה מרחיק בית רובע שהרי נמשכו עליה והחזיקה מקום גדול.
כט. כל דבר שיהיה בתוך בית רובע שמרחיקין
בין שני המינים עולה מן המדה כגון הקבר והסלעים וכיוצא בהן.
ל. התלם או אמת המים שהם עמוקים טפח זורעים
לתוכו ג' מיני זרעים אחד על שפת התלם מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע.
לא. מותר לנטוע שני מינים בתוך גומא אחת
ואפי' קישות ודלעת והוא שיהיה מין זה נוטה מעל שפת הגומא לכאן והמין האחר נוטה לצד
השני ויראו נבדלין זה מזה וכן אם נטע ארבעה מינים בתוך הגומא והפכן לד' רוחותיה הרי
זה מותר.
לב. הרוצה לזרוע שדהו משר משר מכל מין ומין
מרחיק בין כל משר ומשר ב' אמות על ב' אמות ומיצר והולך עד שלא ישאר ביניהם בסוף המשר
אלא כל שהוא שהרי הם נראים שלא נזרעו בערבוביא.
לג. רצה לעשות שדהו קרחת קרחת מכל מין ומין
לא יעשה בתוך כל בית סאה יותר על ט' קרחות כל קרחת מהן בית רובע ונמצא רחוק בין קרחת
וקרחת קרוב לי' אמות פחות רביע שכל בית סאה נ' על נ' ומה בין המשר לקרחת שהמשר ארוך
והקרחת מרובעת.
לד. מיני ירקות שאין דרך בני אדם לזרוע מהם
אלא מעט מותר לזרוע מהם אפילו חמשה מינים בתוך ערוגה אחת שהיא ו' על ו' טפחים והוא
שיזרע ד' מינים על ד' רוחות הערוגה ואחת באמצע וירחיק בין מין ומין כמו טפח ומחצה כדי
שלא יינקו זה מזה אבל יותר על ה' מינים לא יזרע אע"פ שמרחיק ביניהם לפי שמינים
הרבה בערוגה כזו הרי הם כנטועים בערבוביא.
לה. במה דברים אמורים בערוגה שהיא בחורבה
ואין שם זרע חוצה לה אבל ערוגה בין ערוגות אסור לזרוע בה חמשה מינים שאם יזרע בכל רוח
מערוגה זו ובכל רוח מערוגה שסביבותיה יראה הכל כמעורב ואם הטה עלין שבערוגה זו לכאן
ועלין שבערוגה שבצדה מכאן עד שיראו מובדלין מותר וכן אם עשה תלם בין כל ערוגה וערוגה
מותר.
לו. אסור לזרוע חוץ לערוגה בלא תלם ובלא
נטיה ואפי' כנגד הקרנות של ערוגה שאין בה זרע גזירה שמא יזרע ד' המינים בד' זויות הערוגה
ויזרע מינים אחרים חוצה לה כנגד הזויות ונמצא הכל כמעורב.
לז. היתה הערוגה ו' על ו' והי' לה גבול גבוה
טפח ורחב טפח סביב מותר לזרוע בה אפי' שמונה עשר מינים ג' על כל גבול וגבול וששה באמצע
וירחיק בין כל מין ומין טפח ומחצה ולא יזרע ראש הלפת בתוך הגבול שמא ימלאהו יותר על
זה לא יזרע ואסור לזרוע בערוגה מיני זרעים בענין זה מפני שהם נראים כלאים אבל מיני
ירקות הואיל ואין דרך בני אדם לזרוע מהם אלא מעט מעט הרי זה מותר כמו שנתבאר.
לח. גבול שהיה גבוה טפח וזרעו בו מינים הרבה
כמו שנתבאר ונתמעט מטפח מאחר שנזרע בו כשר שהיה כשר מתחלתו.
לט. הרוצה למלאות כל גינתו ירקות רבות ולא
ירחיק ביניהם עושה כל הגינה ערוגות מרובעות אפי' ו' על ו' ועושה בכל ערוגה חמשה עיגולין
ד' בד' רוחותיה ואחד באמצע וזורע מין בכל עיגול וזורע ד' מינים אחרים בד' קרנות ערוגה
נמצאו ט' מינים בכל ערוגה והם נראים מובדלים זה מזה ואינו מפסיד אלא מה שבין העיגולים
בלבד שהוא מניחו חרב כדי שיראו העיגולים מובדלים מן הקרנות ומובדלים זה מזה ואם רצה
שלא יפסיד כלום אם היו העיגולים זרועים שתי זורע מה שביניהם ערב ואם היו זרועים ערב
זורע מה שביניהם שתי כדי שיראו מובדלים.
מ. מכל אלו הדברים נתבאר שבזמן שיש בין ב'
המינים הרחקה הראויה להם כדי שלא יינקו זה מזה אין חוששין למראית העין ובזמן שיראו
מובדלים זה מזה אין חוששין ליניקתן אפילו הם זה בצד זה.
הלכות כלאי בהמה
סימן רצז - דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה.
ובו ט"ז סעיפים.
א. המרכיב זכר על נקבה שאינו מינו בין בבהמה
בין בחיה ובעופות ואפי' במיני חיה שבים הרי זה לוקה.
ב. אינו לוקה עד שיכניס בידו כמכחול בשפופרת
אבל אם העלם זה על זה בלבד או שעוררם בקול היו מכין אותו מכת מרדות.
ג. מותר להכניס שני מינים לדיר אחד ואם ראה
אותם רובעים זה את זה אינו זקוק להפרישם.
ד. אסור לישראל ליתן בהמתו לעובד כוכבים
להרביעה.
ה. מי שעבר והרכיב בהמתו כלאים הרי הנולד
מהם מותר בהנאה ואם היה מין טהורה עם מין טהורה מותר באכילה.
ו. כל ב' מיני בהמה או חיה אע"פ שדומין
זה לזה וגדלים זה עם זה ומתעברים זה מזה הואיל והם ב' מינים אסורים משום כלאים כיצד
הזאב עם הכלב וכלב כופרי עם השועל העזים עם הצבאים היעלים עם הרחלים הסוס עם הפרד הפרד
עם החמור החמור עם הערוד כלאים זה עם זה.
ז. מין שיש בו מדברי וישובי כגון שור הבר
עם השור והרמך עם הסוס מותרים זה עם זה אבל האווז עם אווז הבר כלאים זה בזה מפני שהאווז
ביציו מבפנים ואווז הבר ביציו מבחוץ מכלל שהם ב' מינים.
ח. הכוי כלאים עם החיה ועם הבהמה ואין לוקין
עליו מפני שהוא ספק.
ט. הנולדים מן הכלאים אם היו אמותיהן מין
אחד מותר להרכיבן זה על זה ואם היו אמותיהן שני מינים אסור להרכיבן זה על זה אף ע"פ
שאבותיהם מין אחד ואסור להרכיב זה הנולד אפי' על מין אמו כיצד פרד שאמו חמורה מותר
להרכיבו על פרדה שאמה חמורה ואסור להרכיבו אפילו על החמורה אבל פרד שאמו סוסיה אסור
להרכיבו על פרדה שאמה חמורה וכן כל כיוצא בזה לפיכך הרוצה להרכיב פרד על פרדה או למשוך
בשתי פרדות בודק בסימני אזנים וזנב וקול אם דומים זה לזה בידוע שאמן ממין אחד ומותרים.
י. אסור לעשות מלאכה בשני מינין כגון לחרוש
ולמשוך בקרון וכיוצא בזה בין שאחד טמא ואחד טהור בין ששניהם טמאי' בין ששניהם טהורים
בין בהמה עם בהמה כחזיר עם הכבש או חיה עם חיה כיחמור עם הפיל או חיה עם בהמה ככלב
עם העז או צבי עם החזיר וכיוצא בהן.
יא. אחד החורש או הזורע או המושך בהם עגלה
או אבן כא' או הנהיגם כאחד ואפילו בקול לוקה.
הגה. עובד כוכבים המנהיג בכלאים מותר לישראל
לפרוס לו שלום או לדבר עמו בקול רם דלא חישינן שמא ילכו הבהמות משום קולו דבכל האיסורין
דבר שאינו מתכוין שרי אם אינו פסיק רישא אבל אם ישראל הולך עם העובד כוכבים בדרך ומשא
של ישראל על העגלה של עובד כוכבים שמנהיגה כלאים לא ילך הישראל סמוך לעגלה דלפעמים
העגלה נכבשת והוא יצעק על הבהמות שילכו במהרה וזהו אסור משום מנהיג בכלאים.
אבל המזווגן פטור עד שימשוך או עד שינהיג.
הגה. ויש אומרים דאינו אסור להנהיגן או להמשיכן
רק בקשורין יחד ולכן מותר לרוכב למשוך בחבל כלב אצל הסוס ויש חולקים.
יב. עגלה שהיו מושכין אותה כלאים אסור לישב
בה אע''פ שלא הנהיג מפני שישיבתו גורמת להם שימשכו העגלה וכן אסור להיות אחד יושב בעגלה
ואחד מנהיג.
יג. אפילו מאה שהנהיגו כאחד לוקים.
יד. קשר שני סוסים בקרון אחד אסור לקשור
עמהם חמור אף ע"פ ששני הסוסים יכולין למשכו בלא החמור.
טו. עגלה המושכת בקרון במין אחד לא יקשור
מין אחר בחבל לא בצדי הקרון ולא אחר הקרון.
טז. מותר לעשות מלאכה באדם ובבהמה או חיה
כאחד כגון אדם שחורש עם שור או מושך עגלה עם חמור וכיוצא בו.
