שלחן ערוך הלכות רבית סימן קנט-קעז
סימן קנט - שמותר להלוות לעובד כוכבים ולמומר
ברבית. ובו ג' סעיפים.
א. דבר תורה מותר להלוות לעובד כוכבים ברבית וחכמים אסרוהו אם לא כדי חייו או לת"ח או ברבית דרבנן והאידנא מותר.
ב. מומר מותר להלוותו ברבית ואסור ללוות
ממנו ברבית.
הגה. ויש מחמירין אף במומר להלוותו וטוב
להחמיר אם אפשר להשמט ממנו.
ג. כותיים יש להם דין מומר לעבודת כוכבים.
הקראים אין להם דין מומרים ואסור להלוותם ברבית ואין צריך לומר שאסור ללוות מהם ברבית.
הגה. וע"ל סימן קנ"ז וקכ"ד
דין אנוסין. תינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים ואינו יודע מתורת ישראל כלל דינו כקראים
ואסור להלוות לו ברבית ולכן מומרת לעבודת כוכבים שיש לה בן מן העובד כוכבים שהבן הרי
הוא כמוה ונקרא מומר אסור להלוות לו ברבית דהוי כתינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים.
סימן קס - גודל איסור הרבית ועד היכן צריך
ליזהר ממנו. ובו כ"ג סעיפים.
א. צריך ליזהר בריבית וכמה לאוין נאמרו בו
ואפי' הלוה הנותנו והערב והעדים עוברים.
הגה. ואין חילוק בין אם מלוה לעני או לעשיר
והא דלוה עובר דוקא ברבית דאורייתא אבל ברבית דרבנן אינו עובר אלא משום לפני עור וגו'.
ב. כל הנותן ברבית נכסיו מתמוטטים וכאלו
כפר ביציאת מצרים ובאלהי ישראל.
ג. התולה מעותיו לומר שהם של עובד כוכבים
ומלוה אותם ברבית הקב"ה יפרע ממנו.
ד. אפילו אם הלוה נותן לו יותר מדעתו בשעת
הפרעון שלא התנה עמו ואינו אומר שנותנו לו יותר בשביל רבית אסור.
ה. אפילו אם אמר ליה בשעת לקיחת הרבית אני
נותנו לך במתנה אסור לקבלו ממנו אבל אם לקח ממנו רבית וצריך להחזירו לו מועלת מחילה
לפטרו כמו בכל גזל.
ו. אסור להקדים הרבית או לאחר אותו כיצד
נתן עיניו ללוות ממנו והיה משגר לו דורון בשביל שילוהו זו היא רבית מוקדמת לוה ממנו
והחזיר לו מעותיו והיה משגר לו דורון בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו זו היא רבית מאוחרת
ואם עבר ועשה כן ה"ז אבק רבית.
ז. צריך המלוה ליזהר מליהנות מהלוה שלא מדעתו
כל זמן שמעותיו בידו אפילו בדבר שהיה עושה לו אף אם לא הלוהו אבל אם נהנה ממנו מדעתו
מותר בדבר שהיה עושה לו אף אם לא הלוהו ובלבד שלא יהא דבר של פרהסיא כגון לדור בחצרו
ולהשתמש בעבדיו.
ח. אפילו לבניו ובני ביתו אסור להלות ברבית
אע"פ שאינו מקפיד עליהם ובודאי נותנו להם במתנה.
ט. לא יעשה מלאכה לחבירו על מנת שחבירו יעשה
עמו אח"כ מלאכה שהיא יותר כבדה ואפילו לעשות עמו אותה מלאכה עצמה אסור אם הוא
בזמן שהיא יותר כבדה כגון שזה מנכש עמו בגריד וזה מנכש עמו ברביעה.
הגה. ואם אחד מלוה מעות לחבירו על זמן מה
כדי שיחזור וילוהו פעם אחרת כזמן הראשון יש אומרים שאסור ולא דמי לעושה עמו מלאכה וחוזר
ועושה עמו דגבי הלוואה שכר הלוואה הוא נוטל וי"א דמותר אם אינו מלוה לו לזמן ארוך
יותר ממה שהלוהו ועיין לקמן סימן קע"ז.
י. אסור ללמד את המלוה או את בנו מקרא או
גמרא כל זמן שמעותיו בידו אם לא היה רגיל בזה מקודם.
יא. אם לא היה רגיל להקדים לו שלום אסור
להקדים לו.
יב. לא יאמר לו הודיעני אם בא איש פלוני
ממקום פלוני.
הגה. וכן שאר רבית דברים בעלמא אסור ואפי'
לטובת הנאה בעלמא כמו שיתבאר בסוף הסימן. אסור לקדש אשה בהנאת מלוה כגון שהיא חייבת
לו ומרויח לה הזמן כדי שתתקדש לו.
יג. מותר לומר לחבירו הילך זוז והלוה עשרה
דינרים לפלוני והוא שלא יחזור ויקחנו מהלוה וגם לא יאמר הלוה למלוה פלוני יתן בשבילי
ויש אומרים שצריך גם כן שלא יפייסנו הלוה לתת למלוה בשביל שילוהו.
יד. אסור לומר אלוך מנה על מנת שתתן זוז
לפלוני אפילו אם אותו פלוני הוא עובד כוכבים אע"פ שאינו חייב לו. ורבית קצוצה
הוא.
טו. יש אומרים שאסור לומר לו אמור לפלוני
שיתן לך ד' דינרין ואלוה לך מעות.
טז. מותר לומר לחבירו הילך זוז ואמור לפלוני
שילוני ואפי' לבן המלוה מותר לומר כן והוא שיהא גדול ואינו סומך על שלחן אביו.
הגה. י"א דאסור למלוה ליקח ממקבל זה
הזוז שלא יבואו להערים י"א דמותר לישראל לומר לחבירו ישראל לך והלוה לי מעות מפלוני
ישראל ברבית ומותר לתת אחר כך הרבית לשליח להביאו לו דלא אסרה תורה אלא רבית הבא מיד
לוה למלוה והשליח אינו עושה שום איסור דהאי רבית לאו דיליה הוא ואי משום ששלוחו של
אדם כמותו אין שליח לדבר עבירה ואין לפרסם הדבר בפני עם הארץ וכן עיקר אע"ג דיש
מפקפקין בהיתר זה ומחמירים לאסרו יש לסמוך עליו לעת הצורך ומ"מ אם הלוה קבל המעות
בעצמו מן המלוה רק ששולח לו הרבית אסור אבל אם שליח המלוה הלוה ללוה ברבית ועשה שטר
על שם המלוה הוה כאלו הלוה לו המלוה עצמו ואסור אפי' עשה השליח בלא דעת משלחו דהשטר
עביד לה עיקר הלואה והוא נכתב על שם המלוה.
יז. תלמידי חכמים שהלוו זה את זה דברים של
מאכל ונתן לו יותר על מה שלוה ממנו עד חומש ה"ז מותר שהדבר ידוע שלא נתן לו אלא
מתנה.
הגה. ויש מתירין אפילו בהתנו מתחילה כך ובלבד
בדבר מועט ומכל מקום לא ירגילו תלמידי חכמים עצמם בכך מפני המון העם שלא ילמדו מהם.
יח. כל רבית דרבנן מותר במעות של יתומים
או של הקדש עניים או תלמוד תורה או צורך בית הכנסת.
הגה. וכן נוהגין להקל אע"ג דיש מחמירין
דאינו מותר רק בבית דין יש מקומות שנוהגים שאפוטרופוס מלוה מעות יתומים ברבית קצוצה
ומנהג טעות הוא ואין לילך אחריו וכל אפוטרופוס שעושה כן עי' בחושן המשפט סי' ל"ד
אם נפסל. אבל ברבית דרבנן שרי כל זמן שלא הגדיל היתום לעסוק במעותיו כדרך שאר אנשים
אע"פ שכבר הוא בן י"ג שנה הואיל ולא הגיע לכלל דעת מקרי יתום לענין זה מי
שחייב ליתומים וכשבא לפרוע טוען שנתן להם רבית ורוצה לנכות מחובו והיתום טוען שלא קבל
היתום נאמן בלא שבועה.
יט. אפוטרופוס שהלוה מעות היתומים ברבית
קצוצה אם הלוה נטל לחלקו כל כך ריוח כמו שהתנה לתת להם חייב ליתן להם.
כ. אם עבר האפוטרופוס והלוה מעות יתומים
ברבית קצוצה והאכיל היתומים פטורים מלשלם אפילו לכשיגדלו.
הגה. וגם האפוטרופוס פטור מלהחזירו וה"ה
מעות של הקדש עניים או שאר מצות ומיהו אין המלוה נאמן לומר דמעות של הקדש היו אלא בראייה
ועיין לקמן סי' קס"ט אם אפוטרופוס מוהר ללוות מעובד כוכבים לצורך יתומים.
כא. אי אוזיף ק' בק"כ מעיקרא ק' בדנקא
ולסוף ק"כ אסור מדאורייתא ואי אוזיף ק' במאה ואייקר אסור מדרבנן.
כב. מותר ללוות ברבית מפני פקוח נפש.
הגה. ועי"ל סי' קס"ט ובסי' קע"ג
דאסור ללוות ברבית לצורך קהל ואפילו אינו רבית קצוצה כל שכן ברבית קצוצה דאסור ולא
כמו אלו שנהגו להקל בקצת מקומות להלוות וללוות לצורך קהל ברבית קצוצה ואין להם על מה
שיסמוכו אם לא שנאמר שמחשבים צרכי קהל לפקוח נפש או לצורך מצוה כמו שיתבאר לקמן סימן
קע"ב אבל אין לסמוך על זה כי אם לצורך גדול.
כג. המלוה מעות על מנת שכל מלאכה שתבא לידו
יתן אותה למלוה לעשותה אסור.
הגה. ולמאן דאמר טובת הנאה הוי ממון מיקרי
רבית קצוצה מאחר שהתנו מתחלה בכך ואפילו לא התנו מתחלה אם אינו רגיל לעשות בלאו הכי
אסור וכן כל טובת הנאה אבל אם כל אחד מחזיק טובה לחבירו לפעמים הלוה למלוה ופעמים להיפך
שרי.
סימן קסא - דין אבק רבית ואיזו נקרא רבית
דאורייתא. ובו י"א סעיפים.
א. כל דבר אסור ללוות בתוספת בפחות משוה
פרוטה יש איסור רבית אבל אין מוציאין אותו בדיינין.
הגה. כללא דרבית דכל שהוא אגר נטר אסור בין
שהוא דרך מקח בין שהוא דרך הלואה אלא שבדרך מקח אינו רק אבק רבית שהוא מדרבנן.
ב. אבק רבית אינה יוצאת בדיינים ואם בא לצאת
ידי שמים חייב להחזיר.
ג. אבק רבית אם תפס לוה משל מלוה מפקינן
מיניה.
ד. לא אמרו דאבק רבית אינה יוצאה בדיינים
אלא בשאכל המלוה מדעת הלוה אבל אם קודם שאכל טען עליו שלא יאכל והוא הוציא ממנו על
כרחו בדיני העובדי כוכבים או בדיין ישראל שטעה והכריחו לשלם יוצאה בדיינים.
ה. רבית דאורייתא שהוא בדרך הלואה כדבר קצוב
יוצאה בדיינים שהיו כופין ומכין אותו עד שתצא נפשו אבל אין בית דין יורדין לנכסיו וכן
בהלוהו על חצירו ואמר ליה על מנת שידור בו חנם או שישכרנו לו בפחות וכיוצא בו.
ו. לקח רבית קצוצה ומת אין הבנים צריכים
להחזיר אלא אם כן היה דבר מסויים כגון פרה וטלית ועשה אביהם תשובה ולא הספיק להחזיר
עד שמת.
ז. אם בא לעשות תשובה מעצמו להחזיר הרבית
אם הוא דבר מסויים מקבלים ממנו ואם אינו דבר מסויים אם רוב עסקו ומחייתו ברבית אין
מקבלין ממנו כדי לפתוח לו דרך לתשובה וכל המקבל ממנו אין רוח חכמים נוחה הימנו.
ח. מי שהיה נושה בחבירו דינר של רבית ונתן
לו בשבילו ה' מדות של חטים והיו נמכרים ד' בדינר צריך להחזיר לו ה' מדות ואם רצה להחזיר
לו דמיהם דינר ורביע רשאי שהמקח קיים אע"פ שנעשה באיסור.
ט. היה חייב לו דינר של רבית ונתן לו בו
גלימא או כלי צריך להחזיר לו.
י. אם המלוה שכר מהלוה חפץ באותו דינר של
רבית ולא היה ראוי לשכרו אלא בחצי דינר מוציאין ממנו כל הדינר.
יא. שטר שיש בו רבית בין של תורה בין של
דבריהם גובה את הקרן לבדו והוא שיהא ניכר שהוא רבית.
הגה. כגון שהוא מפורש בשטר הקרן בפני עצמו
או שלא היה נכתב בשטר רק הקרן ועדים מעידים על הרבית וכל מי שבא לידו יקרע השטר דחיישינן
שמא יגבה בו הרבית
אבל אם אינו מפורש אלא שכולל הקרן עם הרבית
אינו גובה בו אפילו הקרן.
סימן קסב - שלא להלוות סאה בסאה. ובו ה'
סעיפים.
א. אסור ללות סאה בסאה אפילו לא קצוב לו
זמן לפרעון וכן כל דבר חוץ ממטבע כסף היוצא בהוצאה דשמא יתייקרו ונמצא שנותן לו יותר
ממה שהלוהו אם לא שיעשנו דמים שאם יתייקרו יתן לו אותם הדמים ואם לא עשהו דמים ונתייקרו
נותן לו הדמים שהיו שוים בשעת הלואה ואם הוזלו נותן לו הסאה שהלוהו.
הגה. יש מי שכתב דבזמן הזה מטבע של זהב דינו
ככסף ולוין זהוב בזהוב וכן נוהגין להקל ואין למחות בידם כי יש להם על מי שיסמוכו יש
מי שאומר דמותר ללות ככר לחם בככר לחם כמטבע של כסף דמאחר דדבר מועט הוא לא קפדי בני
אדם להדדי בזה וכן נוהגין להקל.
ב. אם יש לו מעט מאותו המין אפילו אין המפתח
בידו לוה עליו כמה סאין לפרוע סאה בסאה ואם אין לו כלום מאותו המין יתן לו המלוה מעט
מאותו המין או ילוהו לו ואחר כך ילוה לו כמה סאין.
הגה. היה ללוה מעט מאותו המין פקדון ביד
אחר הרי זה כאילו היה בידו אבל אם אחרים חייבים לו לא מקרי יש לו וכן אם יש לו במקום
אחר ואין למלוה דרך לשם לוה שאמר שיש לו מעט מזה המין יוכל המלוה להלוות לו ואינו צריך
ראיה לדבריו הא דמותר להלוות לו כשיש לו מאותו המין היינו סתם אבל אם המלוה מתנה שאם
יתייקרו חטים ישלם לו חטים ואם יוזלו יתן לו מעות דמי שוויים כשער של עכשיו אסור דהוי
קרוב לשכר ורחוק להפסד.
ג. היה לאותו מין שער בשוק קבוע וידוע לשניהם
מותר ללוות סאה בסאה.
הגה. וע"ל סי' קע"ה איזה מקרי
שער קבוע והא דיכול ללוות על שער שבשוק היינו דהלוה יכול לפרוע לו אימת שירצה אבל אם
התנה שלא יקבל פרעון עד שעת היוקר אסור.
ד. מלוה אדם את אריסיו סאה בסאה לזרע בין
קודם שירד האריס לשדה בין אחר שירד במה דברים אמורים במקום שנהגו שיתן האריס הזרע אבל
במקום שדרך בעל הקרקע ליתן הזרע אם כבר ירד האריס לשדה אסור.
ה. הלוה לו סאתים חטים ועשה לו שטר עליהם
אם לא יברר המלוה שיצא השער בשעת הלואה או שהיה ללוה מעט מאותו המין ישבע הלוה שלא
יצא השער ושלא היה לו כלום מאותו המין ולא יפרע אלא דמים שהיו שוים בשעת הלואה ואם
יתחייב לו חטים וההלואה היתה במקום אחד והתביעה במקום אחר והחטים יקרים יותר במקום
התביעה לא ישלם לו אלא כשויין במקום ההלואה.
הגה. לא התירו ללוות שיש לו אלא סאה חטים
בסאה חטים אבל סאה חטין בסאה דוחן אסור אע"פ שהן בשער אחד ויש לו דוחן.
סימן קסג - דין הפוסק חיטין לחייבו כשער
של עכשיו. ובו ג' סעיפים.
א. מי שהיה נושה בחבירו מעות ואמר לו תן
לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטים א"ל צא ועשה אותם עלי כשער של עכשיו ויהיה לך
אצלי חטים בהלוואה אם יש לו חטים כשיעור מעותיו מותר אפי' לא יצא השער ואם לאו אסור
אפי' יצא השער.
ב. הרי שהיה לו חטים ועשה הלואתו עליו ובא
אחר זמן ואמר ליה תן לי חטים שאני רוצה למכרם וליקח בדמיהם יין א"ל צא ועשה אותם
עלי יין כשער שבשוק עתה אם יש לו יין הרי זה מותר ואם לאו אסור.
ג. אמר לו הלויני מנה א"ל מנה אין לי
חטים במנה יש לי ונתן לו חטים במנה כמו שהוא השער וחזר ולקחם ממנו בצ' אם פרע לו לבסוף
המנה בפירות מותר אבל אסור לפרוע במעות מפני הערמת רבית מאחר שא"ל תחלה הלויני
מנה ואם עבר ועשה הרי הוא מוציא ממנו ק' בדין שאפי' אבק רבית אין כאן.
הגה. וי"א דהוי אבק רבית וכל זה לא
מיירי אלא כשלא התנו מתחילה על כך אבל אם התנו מתחילה לקנות ממנו בפחות הוי רבית גמור
אפילו פרע לו פירות אסור.
סימן קסד - הממשכן שדה לא יחכירנו. ובו ד'
סעיפים.
א. מי שהיתה שדה ממושכנת בידו לא יחזור וישכיר
אותה לבעל השדה ויש מי שמתיר לעשות כן במשכנתא דסורא.
הגה. ובלבד שלא התנה מתחילה על כך וגם שכבר
החזיק המלוה בשדהו אבל בלאו הכי לכולי עלמא אסור.
ב. משכנתא דסורא אם בא אחר ושכר אותה מהמלוה
מותר לחזור ולהשכיר אותה לבעל השדה.
ג. מותר למכור שדהו לאחד ולהתנות עמו שיחכירנו
לו אח"כ.
ד. הלוהו על שדהו וא"ל אם לא תתן לי
מכאן ועד ג' שנים הרי הוא שלי ולא אמר מעכשיו בענין שאין המקח קיים תוך ג' שנים לא
יאכל הפירות ואם אכלם הוי רבית קצוצה ויוצאה בדיינים.
הגה. ויש אומרים דמה שאכל תוך ג' שנים לא
הוי אלא אבק רבית דהוי כמשכנתא בלא נכייתא וכמו שיתבאר לקמן סי' קע"ב אבל מה שאכל
לאחר שלש שנים צריך להחזיר וכן עיקר.
סימן קסה - דין המלוה על המטבע והוסיפו עליו.
ובו סעיף אחד.
א. המלוה את חבירו על המטבע והוסיפו על משקלו
אם הוזלו הפירות מחמת התוספת מנכה לו שיעור התוספת ואפילו הוסיפו עליו כל שהוא ואם
לא הוזלו מחמת התוספת אינו מנכה לו אלא נותן לו ממטבע היוצא באותה שעה במה דברים אמורים
כשהוסיפו עליו עד חמישיתו כגון שהיה משקלו ד' ועשאוהו ה' אבל אם הוסיפו עליו יותר על
חמישיתו מנכה לו כל התוספת אע"פ שלא הוזלו הפירות וה"ה למלוה על המטבע ופחתו
ממנו.
הגה. ועיין בח"ה סימן ע"ד אימת
יוכל להחזיר המטבע שהלוה לו אע"ג דנפסלה ואם הוזלו הפירות מחמת המטבע החדשה ולא
הוסיפו עליה נותן לו מטבע החדשה והיכא שעשו מטבע חדשה ולא ידענו אם הוסיפו אם פחתו
חומש סמכינן אאומנים עובדי כוכבים דבקיאים בכך במסיחין לפי תומן או הערכאות הממונים
על כך ואם גזר המלך שכל מי שיפרע יפרע ממטבע חדשה הולכים אחר גזירת המלך דדינא דמלכותא
דינא ואין בזה לא משום רבית ולא משום איסור גזל ועיין בח"ה סימן ע"ד.
סימן קסו - המלוה לחבירו לא יעשה מלאכה בעבדו
ולא ידור בחצרו. ובו ג' סעיפים.
א. המלוה את חבירו לא יעשה מלאכה בעבדו אפילו
הוא בטל ולא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא
דלא עביד למיגר ואם דר בו כבר כיון דחצר לא קיימא לאגרא אין צריך לתת לו אפילו לצאת
ידי שמים ואפילו אם הוא גברא דעביד למיגר ולהרמב"ם אפילו אם גברא דלא עביד למיגר
הוי אבק רבית וצריך להחזיר אם בא לצאת ידי שמים.
ב. אמר ליה הלוני ודור בחצרי אי קיימא לאגרא
הוי רבית קצוצה ואי לא קיימא לאגרא הוי אבק רבית.
הגה. ודוקא בסתם אבל אם אמר לו דור בחצרי
בשכר הלואה אפי' לא קיימא לאגרא הוי כרבית קצוצה דמאחר שאמר לו בשכר מעותיך הוה ליה
כאילו השכירו לו עכשיו.
ואם הלוהו ואחר זמן תבע חובו ואמר לו הלוה
דור בחצרי יש אומרים שאינו אלא אבק רבית ויש אומרים שהוא רבית קצוצה והוא שיאמר לו
כן בשעה שמרויח לו זמן.
הגה. והוא הדין בכל רבית שבא לאדם דלא קצץ
מתחלה יש מחלוקת אם הוא אבק רבית או קצוצה.
ג. היכא דהוי אבק רבית יש אומרים שאפילו
אם לא פרעו עדיין ותובע הלוה שינכה לו מחובו שיעור השכירות לא מנכינן ליה ויש אומרים
דמנכינן ליה.
הגה. והסברא אחרונה היא עיקר מי שקבל מעות
בהלואה מאחד וגם לומד עם בנו והתנה עמו שיתן לו משום זה ההוצאה אע"ג דהוי ליה
לו ההוצאה בלא הלואה משום שלמד עם בנו אפי' הכי אסור דהוי נותן כהלוני ודור בחצרי דאסור
אפילו לא קיימא לאגרא והוא הדין בכל כיוצא בזה מיהו אם נותן המעות בדרך מתנה ואם ירצה
הלוה יוכל לעכבם לעצמו ולא ישלם לו מותר אע"ג דמשלם לו אחר כך מי שאינו צריך ללות
מעות רק לטובת מלוה אומר לו בנה לך חורבה זו וכל מה שתוציא על זה עלי לשלם לך וכל זמן
שאיני משלם לך דור בה בחנם מותר הואיל ואין כאן הלואה רק עשה לטובת המלוה.
סימן קסז - באיזה אופן מותר להלות מעות בתנאי
שיתעסק בו לריוח. ובו סעיף אחד.
א. מלוה אדם לחבירו מנה על תנאי שיתעסק בו
לריוח המלוה עד שיהא שני מנים ויהיה באחריות המלוה עד אותו זמן ולכשיהיו שני מנים יחזרו
שני המנים למלוה ומשם ואילך יהיה כל הריוח ללוה ובלבד שיתן שכר עמלו עד שיהיו ב' מנים
ואם התנה עמו מתחילה אפילו בכל שהוא שהתנה לתת לו בשכר עמלו סגי.
הגה. והוא הדין איפכא שמלוה לו תחילה לצורך
הלוה ואחר כך יעסוק בו לצורך המלוה ונותן לו.
סימן קסח - קסט - כמה דיני רבית הנעשית באמצעות
העובד כוכבים. ובו כ"ז סעיפים.
א. ישראל שלוה מעות מעובד כוכבים ברבית ובקש
להחזירם לו ואמר לו חבירו תנם לי ואני אעלה לו כדרך שאתה מעלה לו אסור ואפילו כתב ישראל
שני שטר בשמו לעובד כוכבים ונתן משכונות וגם נתן הרבית לעובד כוכבים אסור. והוא הדין
אם הישראל היה חייב מעות בלא רבית יש לו דין זה ואפילו העמידו אצל העובד כוכבים ואמר
לו העובד כוכבים תנם לישראל זה והפטר ואני אתנה עמו שיתן לי קרן ורבית אסור.
ב. אבל אם קבל העובד כוכבים המעות מיד הישראל
הראשון ונתן לשני מותר אפילו אם נותן הרבית ליד הישראל הראשון.
ג. וכן אם העמידו אצל העובד כוכבים ואמר
הניחם על גבי קרקע וכן עשה ונסתלק ולקחן השני משם מותר.
הגה. וי"א אם אמר העובד כוכבים ליתנם
לישראל השני דרך פקדון ואחר כך יהא בידו הלואה דשרי הואיל ולא יצא מתחת הראשון בתורת
הלואה ואם הישראל השני לא עשה הלואה עם ישראל הראשון רק עם העובד כוכבים והעובד כוכבים
א"ל לקבלם מישראל ראשון והישראל ראשון אינו רק כשלוחו של עובד כוכבים מותר אפילו
נותן הרבית לישראל.
ד. עובד כוכבים שמלוה לישראל ברבית על מנת
שיתן הרבית לישראל מותר.
ה. אם ישראל הלוה לעובד כוכבים ברבית והעובד
כוכבים מלוה אותם לישראל ברבית וחוזר ישראל הראשון ונוטל רבית מהעובד כוכבים אסור.
הגה. ודוקא אם העובד כוכבים הלוה לישראל
השני בשליחות ישראל הראשון וכמאן דאמר יש שליחות לעובד כוכבים לחומרא ואפילו אי אין
שליחות לעובד כוכבים לחומרא מיירי דישראל כופה לעובד כוכבים ליתן לו רבית ויודע שהעובד
כוכבים יכוף הישראל השני להוציא ממנו הרבית משום דמחזי כרבית אבל אם אית ליה לעובד
כוכבים משכון מישראל שני שאין צריך לכוף אותו ולא עשה בשליחות של ישראל ראשון לכולי
עלמא שרי כמו שיתבאר בסמוך.
ו. עובד כוכבים שלוה מעות מישראל ברבית וביקש
להחזירם לו ומצאו ישראל ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר ואפילו
א"ל אני אעלה לו כדרך שאתה מעלה לו מותר שבשביל העובד כוכבים נותנם לו ואם העמידו
אצל ישראל אע"פ שנתן העובד כוכבים המעות בידו הואיל ומדעת ישראל נתן אסור.
הגה. ויש מקילין ואפילו אם העמידו אצלו אבל
העיקר כסברא הראשונה אבל במקום שנהגו להקל אין למחות בידם.
ז. ישראל שאמר לעובד כוכבים לוה לי מעות
ברבית מישראל בשמך והמלוה לא ידע שבשביל ישראל הם המלוה מותר והלוה עושה איסור.
ח. ישראל שאמר לעובד כוכבים לוה לי מן העובד
כוכבים ברבית והלך העובד כוכבים ולוה מישראל ברבית מותר.
ט. עובד כוכבים שלוה מישראל מעות ברבית על
משכון ובשעת פדיית המשכון בא ישראל ואמר שלי הוא המשכון לא יאמינו המלוה ועדים לא יוכל
להביא כי לא יוכלו להעיד שאלו המעות עצמם שנתן המלוה לעובד כוכבים חזר ונתן לישראל
כי יוכל לומר עכבם לעצמו וממעותיו הלוה לו ואם הוא יודע שהמשכון של ישראל אסור להלות
עליו ואף אם אינו יודע בודאי אם ידוע שהוא של ישראל כגון שהוא מלבוש שאין העובדי כוכבים
רגילים בו מכוער הדבר ליקח רבית.
הגה. וכל זה אינו אלא למאן דאית ליה שליחות
לעובד כוכבים לחומרא אבל למאן דלית ליה מותר בכל ענין ולכן כתבו בשם ר"ת דמותר
ליתן לכתחלה משכנות לעובד כוכבים אפילו לעבדו ושפחתו למשכנם אצל ישראל אחר אפילו הם
ספריו והמלוה מכירן ואפי' אם חוזר המלוה ומפקידם אצל הלוה שרי הואיל ויד עובד כוכבים
באמצע אין שליחות לעובד כוכבים וכבר כתבתי דאין למחות ביד הנוהגין להקל ואפילו אם הולך
העובד כוכבים והישראל פודה המשכון שרי מיהו אם המלוה אינו רוצה ליתן המשכון לישראל
ששלח העובד כוכבים הרשות בידו שהרי אין לו עסק רק עם העובד כוכבים ולכן צריך גם כן
בתחילה שיהא המשכון שוה נגד מעותיו כדי שלא יהא לו עסק עם הלוה כלל אם ירצה.
י. עובד כוכבים שמשכן לישראל בחובו ומשכן
העובד כוכבים אותו משכון לישראל ברבית אם הישראל פודהו אסור ליקח ממנו רבית ואם אחריות
החוב והרבית אינו על המשכון לבד אלא גם על העובד כוכבים מותר וכן אם הישראל הממושכן
לא ידע שהעובד כוכבים הממשכן רוצה למשכנו ביד ישראל מותר לקבל הקרן והרבית מיד הישראל.
הגה. ישראל שחייב לעובד כוכבים חוב על רבית
והעובד כוכבים הקנה אותו חוב לישראל אחר אם העובד כוכבים מקבל הרבית ונתנו לישראל השני
מותר אבל אסור לישראל השני לקבל מיד הראשון משום חומר רבית.
יא. אם ישראל השאיל משכנו לעובד כוכבים ללות
עליו ברבית לעצמו ומשכנו העובד כוכבים מותר לישראל להלות לעובד כוכבים עליו ברבית ואפילו
הלך לו העובד כוכבים ופורע ישראל בעל המשכון קרן ורבית מותר.
הגה. אבל לא יוכל לזכות לעובד כוכבים משכון
ע"י אחר למאן דאמר אין זכיה לעובד כוכבים ואם העובד כוכבים אנס ואינו רוצה לפדות
המשכון ולהחזירו לבעליו צריך ישראל המלוה ליתן לפדות המשכון לבעליו דהוי העובד כוכבים
כגזלן שהשכין לו אבל אם אינו אנס ויוכל בעל המשכון לכוף לעובד כוכבים לפדות יוכל ישראל
המלוה לומר לו לאו בעל דברים דידי את ואם העובד כוכבים אנס ואלו היה בא לפדותו היו
צריכין לתת לו בלא רבית צריך לתת גם כן לבעל המשכון בלא רבית עובד כוכבים שהשכין משכון
לישראל זה וחזר ומכרו לישראל אחר כשבא לפדותו צריך ליתן למלוה קרן ורבית.
יב. ישראל שהלוה לעובד כוכבים ברבית על משכון
ואח"כ א"ל תן המשכון לראובן והוא יתן לך מעותיך וכן עשה נתן המשכון לראובן
למכור וראובן עכב המעות בידו אחר מכירת המשכון והמלוה תובע רבית עד שיביא מעותיו לידו
והעובד כוכבים אינו רוצה ליתן יותר מעד שעת מכירה בענין שראובן צריך ליתן המותר יכול
המלוה ליטול כל הרבית מהעובד כוכבים ואם העובד כוכבים יכוף את ראובן לפרוע הרבית בשביל
שעכב מה נפקא ליה מינה.
יג. עובד כוכבים שאמר לישראל לוה לי מעות
מישראל ברבית על משכוני מותר למלוה ליקח הרבית מיד ישראל השליח והוא שיאמר המלוה לשליח
אתה תהיה שלוחי להביא לי המשכון מיד העובד כוכבים באחריותי ולהוליך לו המעות על אחריותי.
הגה. ואם נתן העובד כוכבים המשכון לישראל
קודם שהלוה הישראל השני אפילו היה אחריות המשכון על השליח מותר רק שיהיה אחריות המעות
על המלוה.
וכן בשעת פדיה תהא שלוחי להביא לי מעותי
מן העובד כוכבים ויהיו באחריותי מיד כשיצאו מיד העובד כוכבים וכן תהיה שלוחי להחזיר
לי המשכון ואם אינו מאמינו יאמר כך בלבו ואינו צריך להודיעו או יתנה עמו שלא יהא נאמן
לומר נאנס או נאבד אלא בעדים ואם עשה כן ובשעת פדיה אומר השליח לא אמרתי לך אמת תחילה
אלא שלי הוא יאמר המלוה איני מאמינך אלא לדבריך הראשונים אני מאמין אבל חושש אני לדבריך
ואיני רוצה לקבל ממך המעות וכשיבוא העובד כוכבים ויתן לי המעות אתן לו משכונו ואפילו
אם ירצה לישבע אינו נאמן ואפילו עדים מעידים שהוא של ישראל לא מהני כיון שהודה תחילה
שאינו שלו.
הגה. וכל שכן דשבועת לוה לא מהני אמנם אם
נודע הדבר שכן הוא האמת אסור ליקח ממנו הרבית והמערים לעשות כן נקרא רשע וכל זה לא
מיירי אלא במלוה על המשכון אבל אם נתן לו מעות להלוות לעובד כוכבים על רבית ואח"כ
אמר הלוקח לא הלויתי לעובד כוכבים אבל לקחתי לצורך עצמי הלוקח נאמן שלצורך עצמו לקחם
ואם חשדו שהוא משקר יחרים עליו שכדבריו כן הוא והעושה כן נקרא רשע.
יד. ישראל שלוה מחבירו לצורך העובד כוכבים
וקצב עם העובד כוכבים על הרבית ביוקר ועם הישראל המלוה קצב בפחות זכה הלוה במה שקצב
עם העובד כוכבים יותר ממה שקצב עם הישראל המלוה אבל אם קצב עם המלוה ביוקר והעובד כוכבים
אלם ואינו רוצה לפרעם לא יפרע הלוה מכיסו.
הגה. ויש אומרים דצריך הלוה לפרוע לו מכיסו
אלא אם הזכיר לו שם העובד כוכבים תחילה אז פטור מלשלם לו מכיסו ומכל מקום לכתחלה אסור
ללוות על משכון עובד כוכבים ולומר שהוא יפרע קרן ורבית דהוי כלוה מישראל וחוזר ומלוה
לעובד כוכבים אלא תחלת הלואה צריכה להיות לצורך עובד כוכבים אם השליח בא לפדות המשכון
ממעותיו מותר לקבל ממנו קרן ורבית מיהו דוקא שהמלוה נותן לו לפדותו מרצונו אבל אם פודה
השליח משלו הוי רמאות שמתחלה על מנת כן הלוהו שיהא המשכון בידו עד שיפדנו העובד כוכבים
ואם אין השליח רוצה לפדותו והמלוה רוצה שיפדוהו לא יוכל לכופו כמו שיתבאר סוף סימן
זה.
טו. ישראל שלוה מישראל ברבית לצורך עובד
כוכבים על משכונו של עובד כוכבים ואחר זמן רוצה המלוה למכרו והשליח אומר אל תמכרהו
כי העובד כוכבים אלם אין המלוה צריך לחוש לדבריו כי אין למלוה עם העובד כוכבים כלום
ואם השליח ירא ממנו יציל עצמו ויפדה המשכון או יוסיף משכון למלוה כדי שלא יפסיד בהמתנה.
טז. ישראל שאמר לחבירו טול מעות הללו והלוה
אותם לעובד כוכבים ברבית אם אחריות המעות על השליח בהולכה או בהבאה אסור למלוה ליקח
הרבית מיד השליח או מיד שלוחו של שליח ואפי' עד מאה ואם אין האחריות עליו אלא כשאר
שלוחים אם שומר חנם שומר חנם אם שומר שכר שומר שכר מותר.
יז. ישראל שאמר לחבירו לוה לי מעות מהעובד
כוכבים ברבית אם נתן לו משכון ללות עליו אם אחריות העובד כוכבים על המשכון בלבד ולא
על השליח כלל מותר לשליח ליקח הרבית וליתנו לעובד כוכבים ואם לא נתן לו משכון אסור
אלא אם כן אמר לו לוה לי מעות ברבית מהעובד כוכבים על שמי והאמינו העובד כוכבים והוא
סומך על הלוה ולא על השליח.
הגה. ועיין לקמן סי' ק"ע אם מותר לשליח
להיות ערב יש אומרים דמנהיגי הקהל מותרין ללוות מן העובד כוכבים ברבית לצורך הקהל אע"ג
דהוו כשלוחי הקהל ואע"ג דאחריות עליהם וחוזרין ולוקחין מן הקהל שרי דהוי כאפוטרופוס
של יתומים דשרי בכה"ג וכן נהגו להקל אע"ג דאין כאן היתר ברור ומ"מ אסור
אח"כ ליקח מקצת הפרעון ממקצת הקהל שילוו לצורך הקהל ולנכות להם אח"כ יותר
ממה שהלוו כי הרבית עולה על האחרים והוי כאילו לוו זה מזה ברבית.
יח. משכונו של עובד כוכבים ביד ישראל והביאו
לישראל חבירו שילוה עליו וכשיבא העובד כוכבים לפדותו שיקח הוא הרבית שעלה עליו עד אותו
היום והשני יקח הרבית שיעלה עליו מאותו היום והלאה מותר ובלבד שיאמר לו הריני מוכר
לך כל כח וזכות ושעבוד שיש לי על משכון זה ואין לי עסק עמך ולא לך עמי ואם לאחר זמן
רצה השני לחזור וליטול מהראשון קרן ורבית להחזיר לו משכונו מותר.
הגה. וי"א דאפילו אינו מוכרו לו ולא
אמר לו אני מסולק ממך אלא חוזר ומשכנו אצלו סתמא שרי דוודאי מכוין להיתרא וכמאן דא"ל
דמי ואם בא הראשון לפדות המשכון ואין השני רוצה להחזיר לו המשכון הרשות בידו דהוי לגמרי
כשלו דהוו כאלו מכרו לו בהדיא עד שיבא העובד כוכבים לפדותו וכן המנהג פשוט ואם התנו
מתחילה שצריך לחזור וליתן לו כשבא לפדותו הכל כפי תנאם ואפשר דאפילו מסתמא הוי כאלו
התנו בכך הואיל והמנהג כך ומותר ללוה לקצוב עם ישראל השני בפחות אע"פ שהעובד כוכבים
נותן לו יותר או שיוכל לומר אני אקח חלק ברבית הבא מן העובד כוכבים כל שבוע גם אם ירצו
הלוה והמלוה שלא ליקח המלוה השני המשכון לידו רק יניחנו ביד הלוה הזה שהלוה עליו לעובד
כוכבים שרי ובלבד שיהיה המשכון מכאן ואילך באחריות המלוה השני ואם התנו זה עם זה שהמלוה
הראשון לעובד כוכבים שהוא הלוה עכשיו מישראל השני יתחייב באחריותו הרשות בידם דהא מתנה
שומר חנם להיות כשואל וי"א דאפילו להקנות הלוה אלו המשכונות למלוה השני אינו צריך
אלא מיד שהמלוה השני נותן לו מעות ההלואה קנוי לו המשכון בכ"מ שהוא דדבר תורה
מעות קונות ואע"ג דמדרבנן בעי משיכה מ"מ כהאי גוונא יש לסמוך על דבר תורה
מיהו טוב שיקנה לו על ידי אחר ונאמן הלוה לומר שיש לו משכון מעובד כוכבים ואין צריך
להביא ראיה לדבריו ויוכל המלוה להלוות לו אם לא שאינו מוחזק בכך דאז ודאי משקר כך הם
עיקר הדברים בדינים אלו אע"פ שיש קצת מפקפקים בהיתירות אלו כבר פשט המנהג להקל
ואין למחות ביד העושים כנזכר כי דינא הוא וכל זה לא מיירי אלא כשלא זקף הישראל שלוה
לעובד כוכבים קרן עם רבית אבל אם כבר זקף הישראל על העובד כוכבים קרן ורבית ביחד כגון
שחשב עמו רבית שיעלה עליו עד שנה וחשבו הכל ביחד מעתה הרי הכל כאילו הוי קרן של ישראל
בין שהלוה על המשכון או בלא משכון אסור ללוות על זה מישראל חבירו ושיעלה לו רבית מן
החוב כל זמן שהלואה גביה דהוו כאילו נותן לו הרבית מכיסו אך ימכרנו לו סתם וכשרוצה
לחזור ליקח חובו יחזור ויקנהו ממנו מעט יותר ממה שמכרו לו כפי ערך הרבית שהיה ראוי
לעלות עליו ואסור להתנות מתחלה בכך אלא יקנה לו החוב בקנין גמור ואח"כ יחזור הקונה
ויבטיחנו בדברים אמתיים שכשיהיו לו מעות יחזור וימכרנו לו בדרך הנזכר
ובחובות של אשראי צריך שיאמר לו אתה תפטור
העובד כוכבים בכך וכך מכל וכל ובכך וכך אני קונה ממך כל מה שאני יכול להוציא מיד העובד
כוכבים.
יט. ישראל הבא לחבירו וא"ל הלויני מעות
על משכונות אלו שהם של עובד כוכבים והלוה לו והמעות הם לצורך הישראל והוא מעלה לו רבית
משלו או שאומר לחבירו הלויני מעות ברבית ואני אשלח לך משכון על ידי עובד כוכבים והעובד
כוכבים הביא המשכון למלוה והוליך המעות ללוה תחבולות רשעים היא זו ולא יטול רבית כלל.
כ. משכונו של ישראל ביד עובד כוכבים מותר
להלוות עליו ישראל ברבית ויש אוסרין אלא אם כן אמר ישראל בעל המשכון קנה מעכשיו המשכון
אם לא אתן לך עד יום פלוני.
הגה. ולסברא הראשונה אפילו מישראל הראשון
מותר לקבל הרבית ואם יש לעובד כוכבים חוב על ישראל ועשה עמו שעבודים ליתן לו כל השנה
כך וכך רבית או שיאכל פירות שדה שלו אם אין ביד הלוה לסלק העובד כוכבים ולהחזיר לו
מעותיו מותר לישראל אחר לקנותו ממנו ואם יוכל לסלקו אסור לקנותו מן העובד כוכבים.
כא. מעותיו של ישראל מופקדים ביד עובד כוכבים
והלוה אותם לישראל ברבית אם היו באחריות העובד כוכבים מותר ליקח הרבית ואם היו באחריות
ישראל אסור.
כב. מעותיו של עובד כוכבים מופקדות ביד ישראל
אם הם באחריות הישראל אסור לו להלוותם ברבית ואם הם באחריות העובד כוכבים מותר אבל
אסור לעשות כן מפני מראית העין
כג. ישראל שאמר לעובד כוכבים הילך שכרך והלוה
מעותי ברבית אסור שהם באחריות הישראל ועובד כוכבים שאמר לישראל הילך שכרך והלוה מעותי
ברבית מותר אבל אסור לעשות כן מפני מראית העין.
כד. עובד כוכבים שעשה לישראל אפוטרופוס על
נכסיו מותר ללוות ממנו ברבית וישראל שעשה לעובד כוכבים אפוטרופוס על נכסיו אסור ללוות
ממנו ברבית וגם זה תלוי במי שאחריות עליו.
כה. ראובן שאמר לשמעון לקחת ממני רבית מיד
ליד ושמעון משיב לא לקחתי אלא על ידי עובד כוכבים נאמן בלא שבועה ואם משיב איני יודע
אם נתת לי מעולם רבית ישבע שאינו יודע.
הגה. וכן בשאר טענות שבין לוה למלוה שזה
טוען שהלוה לו באיסור וזה טוען שהלוה לו בהיתר המלוה פטור אפי' בלא שבועה ודוקא שהלוה
בא להוציא מן המלוה כגון שהיה לו משכון או שכבר פרע לו אבל אם המלוה בא להוציא מן הלוה
הלוה נשבע ופטור ואם יש שטר ביד המלוה נשבע ונוטל ועיין לעיל סימן ק"ס ולקמן סימן
קע"ז.
כו. משכון שביד ישראל מישראל חבירו וא"ל
הלוה לך ומשכנו לעובד כוכבים ברבית ועלי לפרוע קרן ורבית מותר.
כז. ראובן הרהין משכונות של עובד כוכבים
אצל שמעון ולימים תבע שמעון את ראובן שיפדה אותם משכונות אין ראובן חייב לפדות המשכונות
אבל חייב הוא להעמיד את שמעון אצל העובד כוכבים.
סימן קע - שלא יוכל ישראל להיות ערב לישראל
שלוה מן העובד כוכבים ברבית. ובו ב' סעיפים.
א. ישראל שלוה מעות מעובד כוכבים ברבית אסור
לישראל אחר להיות לו ערב שכיון שבדיניהם תובע הערב תחלה נמצא הערב תובע את ישראל ברבית
שהערב חייב בה לעובד כוכבים לפיכך אם קבל עליו העובד כוכבים שלא יתבע את הערב תחלה
הרי זה מותר.
הגה. והאידנא מסתמא הוי כאילו קבל עליו הכי
דסתם ערבות כך הוא ודוקא במקום שהמנהג כך שתובעין הלוה תחלה.
וי"א שאינו אסור אלא בערב שלוף דוץ
דהיינו שאין דין המלוה עם הלוה כלל שהוא יכול לדחותו אצל הערב.
הגה. ואם עבר ונעשה ערב בעדו צריך לשלם כל
הפסד המגיע לו על ידו אבל אינו צריך לתת רבית שנותן בשבילו דאין אומרים ליתן רבית ואי
כבר פרע לו הרבית אין מוציאין מידו דלא גרע מאבק רבית.
ב. וכן עובד כוכבים שלוה מישראל ברבית אסור
לישראל להיות לו ערב.
הגה. אלא אם התנה עם העובד כוכבים שכל זמן
שיש לו לפרוע לא ידיחנו אצל הערב אז שרי לקבל הקרן והרבית מישראל אם לא יפרע העובד
כוכבים ואם הישראל ערב לו בעד הקרן ולא בעד הרבית אלא יש לו ליקח הרבית מן העובד כוכבים
או להיפך שערב לו בעד הרבית ולא בעד הקרן מותר ודוקא שהעובד כוכבים לוקח המעות מיד
המלוה אבל אם ישראל ערב ולקחן מידו אע"פ שעושה בשביל העובד כוכבים אסור ודוקא
בלא משכון אבל אם נותן לו משכון של עובד כוכבים בעד הקרן יכול לערב לו בעד הרבית דעיקר
הלואה על המשכון אע"ג דהוא נטלן מיד ישראל המלוה וכאילו הלוה ליד עובד כוכבים
דמי. ואם היה לישראל משכון מעובד כוכבים או ערב עובד כוכבים ובא ישראל וא"ל למלוה
שיחזור לעובד כוכבים משכון שלו או שיפטור ערב העובד כוכבים והוא ערב לו צריך לשלם לו
כל הקרן והרבית שעלה עליו עד אותו היום אבל לא הרבית שיעלה עליו מכאן ואילך אם לא שהמשכון
היה שוה יותר דאז צריך להעלות לו רבית על כדי דמיו של המשכון או להחזיר לו משכונו ואם
זקף העובד כוכבים הקרן עם הרבית אז אפילו מה שיעלה עליו אח"כ הוי כקרן וצריך לשלם
לו הכל אפילו לא היה המשכון שוה או אפילו לא היה לו משכון כלל אלא פטר ערב עובד כוכבים
שהיה לו.
סימן קעא - דין עובד כוכבים שהלוה ברבית
ונתגייר. ובו סעיף אחד.
א. ישראל שלוה מעות מהעובד כוכבים ברבית
וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה קרן ורבית ואם משנתגייר
זקפן עליו במלוה גובה הקרן ולא הרבית אבל עובד כוכבים שלוה מישראל ברבית וזקף עליו
את הרבית במלוה אע"פ שזקפן עליו אחר שנתגייר גובה את הקרן ואת הרבית שלא יאמרו
בשביל מעותיו נתגייר זה וגובה הישראל ממנו אחר שנתגייר כל מעות הרבית שנתחייב בהם כשהיה
עובד כוכבים.
סימן קעב - הממשכן בית או שדה על מנת שיאכל
פירות. ובו ו' סעיפים.
א. המלוה את חבירו ומשכן לו בית או שדה על
מנת שיאכל פירותיו כל ימי המשכונה אם היא כמשכנתא דסורא דהיינו שממשכנה לו לשנים ידועות
וכותב במשלם שנין אלין תיפוק ארעא בלא כסף אפילו מרחיב הזמן הרבה שאין מגיע לכל שנה
אלא דבר מועט כגון שהלוהו מנה והתנה עמו שאחר עשר שנים תחזור קרקע זו לבעליה חנם והיה
שכר אותה קרקע שוה אלף דינרים בכל שנה מותר שאין זה אלא כמי ששכר בפחות וכן אם התנה
בעל הקרקע עמו שבכל זמן שירצה הלוה לסלקו שיביא לו מעות ויחשוב לו עשר בכל שנה ויסלקו
מהשדה או מהבית והוא יחזיר לו שאר דמים ויסתלק מותר שמאחר שאין כח ביד המלוה לגבות
מחובו כלום ולהחזיר הקרקע ללוה אינו אלא שכירות.
הגה. וי"א דאפילו בלא משכנתא דסורא
יש היתר ללוות כיצד אם הלוה לזמן קצוב כך וכך שנים אם הלוה יוכל לסלקו תוך הזמן ומנכה
לו כל שנה ושנה אפילו דבר מועט דזהו מקרי משכנתא בנכייתא שרי ואם לא מנכה ליה כלום
אסור והוי אבק רבית ואם אין הלוה יכול לסלקו תוך הזמן אפילו בלא נכייתא שרי וי"א
דאין חילוק בין אתרא דמסלקי ובין אתרא דלא מסלקי אלא בשניהם בנכייתא שרי ובלא נכייתא
אסור ויש לילך בדבר זה אחר המנהג ובמדינות אלו נוהגים היתר במשכנתא בנכייתא אפי' יכול
לסלק ואין חילוק בזה בין שדה לבית או שאר מטלטלין דבכל מידי בנכייתא שרי ויש מתירין
להלוות על ספרים או מקומות ב"ה ולישב עליהם אפילו בלא נכייתא דהוי לצורך מצוה
ומותר ללוות ברבית לצורך מצוה וטוב להחמיר לעשות בנכייתא וכל זה לא מיירי אלא כשאחריות
המשכונות על המלוה אבל כשהלוה כותב לו אחריות על שאר נכסיו ולא יוכל להגיע למלוה שום
הפסד אסור ובכל מקום דהמשכנתא הוי אבק רבית אם בא הלוה לנכות למלוה הפירות שאכל לא
מנכינן ליה דהואיל והמשכנתא הוי ברשות המלוה ולוה עליה מתחילה אילו מנכין ליה מחובו
הוי כאילו מוציאין האבק רבית ממנו בדיינים מיהו אם אמר לו לא בעינא דתיכול עוד פירותי
ברבית אם אכלן אח"כ אפי' באתרא דלא מסלקי מנכין לו פירות שאכל אח"כ.
ב. משכונא זו אם בא המלוה לחזור ולהשכירה
ללוה בדבר קצוב לשנה יש אוסרין ויש מתירין ואם אדם אחר שכרה מהמלוה יכול הוא לשכרה
ממנו.
הגה. ועיין לעיל סימן קס"ד גם נתבאר
לעיל אם אכל המלוה הפירות לאחר זמן המשכנתא.
ג. במשכנתא זו אם נותן המלוה ללוה דבר מועט
לשנה בשביל שיקבל עליו איזה תיקון קל כגון שבירת קורה וכיוצא בזה מותר ואם נותן לו
דבר קצוב לשנה כדי שיקבל אחריות מנפילה או שריפה יש מי שאוסר.
הגה. כל משכנתא אינה נפדית לחצאין ואם הביא
לו קצת מעותיו המלוה אוכל פירותיו עד שיתן לו כולם הא דמשכנתא שריא דוקא כשהשכין לו
השדה בשעה שנותן לו המעות דהוי כמכר אבל אם נותנה לו בחוב קדום אסור ואם עשו משכונא
סתם ולא התנו זה עם זה במשכנתא דסורא או בנכייתא אזלינן בתר מנהג העיר ומסתמא דעתייהו
כמנהג העיר וכן אם יוכל לסלקו הולכים אחר המנהג ועיין ס"ק כ"ד ועי' בחושן
המשפט נתבארו בו שאר דיני המשכנתא.
ד. הממשכן בית או שדה ביד חבירו והיה בעל
הקרקע הוא אוכל פירותיהן וא"ל המלוה לכשתמכור קרקע זו לא תמכרנה אלא לי בדמים
אלו אסור אבל אם א"ל אל תמכרנה אלא לי בשויה ועל מנת כן אני מלוה אותך הרי זה
מותר.
ה. עובד כוכבים שמשכן חצרו לישראל וחזר העובד
כוכבים ומכרה לישראל אחר אין הממושכן חייב להעלות שכר לישראל מעת שקנה הישראל אלא דר
בחצר בלא שכר עד שיחזיר לו העובד כוכבים את המעות שיש לו על חצר זו שהרי הוא ברשות
הממושכן בדיניהם עד שיתן מעותיו ויסתלק.
ו. הנותן חורבתו לחבירו שיבנה וידור בה עד
שיכלו דמי ההוצאה ואם שוה ג' זהובים בשנה אינו חושב אלא זהוב אחד מותר.
הגה. לוה מותר לתת המס מן השדה שהשכין בדרך
המותר ודווקא כשהמס מעות אבל אם נותנין המס מפירות השדה כגון שנותנין חלק מן הפירות
הגדילים אסור. מי שהשכין בית שאינו שלו ובא בעל הבית והוציא הבית שלו מן המלוה והוצרך
לתת שכר לבעל הבית שדר בו הלוה צריך להחזיר לו מעותיו למלוה גם השכר שהוצרך ליתן.
סימן קעג - הרבה פרטי דיני רבית. ובו י"ט
סעיפים.
א. מכר לחבירו דבר ששוה עשרה זהובים בי"ב
בשביל שממתין לו אסור אפילו אם המוכר עשיר ואינו צריך למעות ולא היתה הסחורה נפסדת
אצלו במה דברים אמורים בדבר שיש לו שער ידוע או דבר ששומתו ידוע כמו פלפל או שעוה אבל
טלית וכיוצא בו שאין לו שער ידוע ואין שומתו ידוע מותר למכרו ביוקר לפרוע לזמן פלוני
ובלבד שלא יאמר לו בפירוש אם תתן לי מיד הרי הוא לך בעשרה זהובים ואם לזמן פלוני בי"ב
ויש מי שאומר שאפילו אינו מפרש בהדיא אין היתר אלא במעלהו מעט אבל אם מעלהו הרבה עד
שניכר לכל שבשביל המתנת המעות הוא מעלהו הוה ליה כמפרש ואסור.
הגה. דבר הנמכר בעשרה ולפעמים כשבאים שרים
לעיר נמכר בי"ב אם רגילות ברוב פעמים שבאים השרים לעיר מותר למכרו בי"ב.
ב. היו לו פירות שאם ירצה למכרם בשוק וליקח
דמיהם מיד מוכרם בי' ואם תבע אותם הלוקח לקנותם ויתן המעות מיד יקנה אותנו בי"ב
ה"ז מותר.
ג. מכר לו סחורה בי"ב על מנת לפרעו
לאחר זמן יכול לומר לו תפרע לי מיד ולא אקח ממך אלא עשרה.
הגה. ודוקא שכבר נגמר המקח בי"ב וזכה
בו הלוקח כבר אבל קודם שנגמר המקח אם אמר לו תפרע לי עכשיו י' שוב אסור ליקח אחר זמן
י"ב אם לא ירצה הלוקח ליתן עכשיו.
ד. מי שיש לו שטר חוב על חבירו או מלוה על
פה מותר למכרם לאחר בפחות ואפילו לא הגיע זמן הפרעון ואין בו משום רבית ובלבד שיהא
אחריות השטר והמלוה על הלוקח כגון אם יעני הלוה שלא יהיה לו ממה לפרוע שלא יחזור על
המוכר אבל אחריות שבא מחמת המוכר כגון שנמצא פרוע או שטרפו בעל חוב מוקדם א"צ
שיהיה על הלוקח ואם יש ביד המוכר משכון של הלוה מותר למכרו ללוקח וכן מותר שיבטיחנו
הלוה בערבות או במשכון ואם עבר וקבל עליו המוכר אחריות תנאו קיים ואם אינו יכול לקבל
חובו מחזיר לו מעותיו ואם יש בו ריוח יהיה למוכר וכשם שיכול למכרו לאחר בפחות כך יכול
למכרו ללוה בעצמו.
הגה. אסור לאדם לומר לחבירו הא לך עשרה דינרין
ופטרני ממה שאני חייב י"ב דינרין לפלוני אע"ג דאפשר שיפטור עצמו בי' דינרין
ודוקא שחייב י"ב דינרין אבל אם אינו חייב אלא שהמלך יטיל עליו אומנות עם שאר בני
מדינתו בעד י"ב דינרין אם אומר שקול עלי לאומנות אסור אבל אם אומר מלטני מן האומנות
מותר דלמא יפייס אותו בפחות.
ה. אם הקהל צריכים מעות ימכרו עזר היין או
הבשר לשנים או שלשה מיחידי הקהל לפרוע הסך לזמנים ידועים והקונים יתחייבו לקהל בשטר
ואחר כך ימכרו הקהל החוב ההוא למי שיתן להם המעות מיד.
ו. היו חמריו ופועליו תובעים אותו בשוק ואמר
לשולחני תן לי דינר טבוע לפרעם ואתן לך יותר משויו מעות שאינם טבועות שיש לי בבית מותר
והוא שיש לו כל דמי הדינר.
הגה. ולי נראה מדברי האשיר"י והתוספות
דאין צריך שיהיה כל דמי הדינר בידו אלא אפי' מעט מהם כמו בהלואת סאה בסאה דלעיל סי'
קס"ב וכן הוא בקצת ספרי הטור והוא הנכון לדעתי וכל זה לא שרי אלא דינר במעות דהוי
דרך מקח וממכר אבל מעות במעות דהוי בהלואה אפילו יש לו הכל אסור.
ז. אם קונה דבר ששוה י"ב בי' בשביל
שמקדים המעות אם ישנם ברשות מוכר אלא שאינו מצוי לו עד שיבא בנו או עד שימצא המפתח
מותר ואם אינם ברשותו אסור אפי' יש לו מאותו דבר הקפה ביד אחרים.
הגה. ונאמן המוכר לומר שיש לו וכל זה לא
שרי אלא בסתם אבל אם מפרש לומר אם תתן לי עכשיו אתן לך בי' ואם לאחר זמן בי"ב
אסור וכל זה בדבר ששומתו ידוע אבל אם אין שומתו ידוע אפילו אין לו שרי ובלבד בסתם אבל
לא במפרש.
ח. המקדים לבעל הגנה מעות דמי עשר דלועים
אלו שיתנם לו כשיהיו בני אמה בזוז אע"פ שעתה בני זרת בזוז מותר.
ט. ההולך לחלוב עזיו לגזוז רחליו לרדות כוורתו
ואמר לחבירו מה שעיזי חולבות מה שרחלי גוזזות מה שכוורתי רודה מכור לך המדה בכך וכך
ומוזיל גביה בשביל הקדמת המעות אסור אבל אם אמר לו כל מה שעזי חולבות ורחלותי גוזזות
וכוורתי רודה הן רב הן מעט מכור לך בכך וכך מותר שהוא קרוב להפסד כמו לשכר.
י. אסור לקנות פרי הפרדס קודם שיגמור ויתבשל
מפני שזה שמוכר עתה בעשר הוא פרי ששוה עשרים כשיגמר נמצאת התוספת בשביל ההקפה אבל מותר
לקנות עגל בזול ולהניחו ביד המוכר עד שיגדל שאם ימות או יכחיש הוא ברשות לוקח והמיתה
דבר מצוי תמיד.
יא. המקדים מעות לבעל הכרם על השריגים ועל
הזמורות לכשיכרתו שהם ביוקר והוא קונה אותם בזול עד שיבשו ויכרתו אסור אלא אם כן הפך
בהם כשהם מחוברים שנמצא כקונה אילן לזמורותיו.
יב. שומרי השדות שבעלי השדות חייבים ליתן
להם שכירותם מיד אחר הקציר אסור להוסיף להם בשכר כדי שימתינו אחר דישה ומירוח אלא אם
כן יסייע לדוש ולהבר.
יג. מותר להקדים מעות על יין בשעת הבציר
על מנת שיתן לו יין טוב בניסן וכן מותר להקדים מעות על חבית ידוע של יין ולהתנות עם
המוכר שאם יוזיל או יתייקר עד זמן מכירת היין יהיה ברשות הלוקח ואם יחמיץ יהיה ברשות
המוכר אבל אם אין הלוקח מקבל עליו אחריות הזול אסור אפילו מושכו לרשותו
יד. חבית של יין שהיא שוה עתה דינר ומכרה
לו בשתים עד הקיץ על מנת שאם תארע בה תקלה הרי היא ברשות המוכר עד שימכרנה הלוקח הרי
זה מותר שאם אבדה או נשברה אינו משלם כלום ואם לא מצא למכרה ולהרויח בה הוה ליה להחזירה
לבעלים וכן אם מכרה לו בשתים ואמר ליה היתר על שתים יהיה בשביל שאתה מטפל למכרה ואם
לא תמצא למכרה כמו שתרצה החזירה לי ה"ז מותר אע"פ שאם אבדה או נגנבה או החמיצה
תהיה ברשות לוקח.
הגה. וכל זה כשקצץ קצבה לדמי החבית שמוכר
אבל אם מוכר לו בלא קצבה כגון שמכר לו שבע חביות ואמר לו תשלם לי כל החבית כמו שיהיה
השער בעת שתקח כל חבית שרי אע"ג דעכשיו אינו שוה כל כך.
טו. מי שיש לו סחורה שנמכרת כאן בזול ובמקום
אחר ביוקר וא"ל חבירו במקום הזול תנה לי ואוליכנה למקום היוקר ואמכרנה שם ואעשה
צרכי במעות עד זמן פלוני ואפרענה לך כפי מה ששוה שם אם האחריות בהליכה על הלוקח אסור
ואם האחריות על המוכר מותר והוא שיתן לו שכר טרחו על הולכתה למקום היוקר ואם המוכר
אדם חשוב שפוטרין ללוקח המכס בשבילו אין צריך לתת לו שכר טרחו.
טז. היו החטים במדינה ד' סאין בסלע ובכפרים
שש בסלע מותר ליתן סלע לתגר כדי שיביא שש סאין מהכפר לזמן פלוני והוא שיהיו באחריות
לוקח אם נגנבו או נאבדו בדרך ואדם חשוב אסור לעשות זה ובמיני סחורה אסור לכל אדם לפי
שאין מיני סחורה מצויים כפירות.
הגה. ויש מתירין בפירות אפילו אחריות הדרך
על התגר המביאם ובלבד שיתן לו שכר טרחו ועמלו.
יז. המוליך פירות ממקום הזול למקום היוקר
ואמר לו חבירו תנם לי ואני אתן שם פירות תחתיהם לזמן פלוני אם יש לו שם פירות מותר
ואם לאו אסור.
יח. להלוות דינר זהב השוה כ' דינרים על אחריות
ספינה ההולכת מעבר לים ושיתן לו בשובה כ"ד דינרים אסור.
הגה. ויש מתירין להלוות לאחד י"ב דינרין
ושיקנה בהם סחורה על היריד ושיתן למלוה בשובו לביתו י"ג דינרים ובלבד שיקבל המלוה
הסחורה ויוליכנה לביתו ויהיה אחריות הדרך על המלוה דהוי כמו שיש לו חלק בריוח הסחורה
הואיל ומקבל עליו אחריות וכן נהגו בימי רש"י להקל.
יט. לתת כ' ליטרין למי שיבטיח ק' שיש לו
בספינה מותר.
סימן קעד - דין המוכר לחבירו על מנת להחזיר.
ובו ח' סעיפים.
א. מכר שדה לחבירו ואמר לו לכשיהיו לי מעות
תחזיר לי קרקע לא קנה וכל הפירות שאכל רבית קצוצה הוא ומוציאין אותם בדיינים.
הגה. ואפילו לא התנה כך אלא שהמנהג כן בעיר
שכל מי שקונה צריך להחזיר כשיהיו למוכר מעות דכל המוכר אדעתא דמנהגא מוכר ואסור ללוקח
לאכול הפירות
אבל אם אמר לו הלוקח מדעתו כשיהיה לך מעות
אחזיר לך הקרקע אינו תנאי והמקח קיים מיד לפיכך הלוקח אוכל פירות ואם כשאמר כן הלוקח
חלטו ממנו המוכר וחזקו הרי הוא תנאי אבל כל שעשאו הלוקח ואפילו בתוך המכר ושתק המוכר
ולא חזקו אין זה תנאי אלא כפטומי מילי והמכר מכר הואיל שלא עשאו המוכר שהיה לו לעשותו.
הגה. וכן אם מכר לו קרקע מעכשיו והמתין לו
המעות הלוקח מותר לאכול הפירות והמוכר אסור דבשכר המתנת מעותיו קא אכיל.
ב. מכר לו שדה במנה ובאותו יום עשה לו שטר
שאם יחזיר לו מעותיו יחזיר לו שטר המכר אם נעשה תנאי זה קודם המכר או בשעת המכר אין
לו דין מכר אלא דין הלואה והלוקח חייב להחזיר כל מה שאכל אבל אם נעשה לאחר המקח אפילו
שעה אחת הרי זה מכר גמור ואפילו עשה לו שטר ע"ז בקנין ובכל מיני חיזוקים חסד הוא
שרוצה להתחסד עמו ולהחזיר לו מקחו.
ג. האומר לחבירו קנה לי שדה מפלוני ואמר
המוכר לשליח אני מוכר לך על תנאי שיחזירנו לי כשיהיו לי מעות והשיב השליח אתה והלוקח
חברים בטוב תתפשרו אינו מוכר אלא על זה התנאי וצריך להחזירה ומוציאים ממנו פירות שאכל.
ד. מכר לו שדה ונתן לו מקצת אם אמר ליה מוכר
ללוקח קנה כשיעור מעותיך כל אחד מהם אוכל פירות כשיעור מעותיו.
ה. אם אמר המוכר ללוקח לכשתביא שאר המעות
תקנה מעכשיו שניהם אסורים לאכול הפירות אלא מניחים אותם ביד שליש אם יביא שאר המעות
יתנם ללוקח ואם לא יביא יחזירם למוכר והוא יחזיר המעות שקבל ואם יאמר הלוקח אוכלם ואם
לא יגמר המקח כשיבוא המוכר להחזיר לי מעותי אנכה דמי הפירות מותר וה"ה אם המוכר
אומר כן.
הגה. ודוקא שאמר אנכה לך מן הדמים אבל אם
אמר אשלם לך הפירות שאכלתי אסור דסוף סוף רבית קא נוטל אלא שחוזר ומשלם לו.
ו. אמר ליה המוכר כשתביא שאר המעות קנה ולא
אמר מעכשיו המוכר אוכל פירות עד שיביא הלוקח ואם אכל הלוקח מוציאין ממנו.
ז. זבין ולא אצטריכו ליה זוזי דאמרינן דהדרי
זביני וכן בזבין ארעא אדעתא למיסק לארעא דישראל ולא סליק או לא איתדר ליה הדרי זביני
א"א ללוקח למיכל פירות אפי' בתנאי עד דידע דליקום זביני.
ח. השוכר מחבירו בית או שדה בדבר מועט בשנה
והקדים לו שכר עשרים שנה והתנו שאחר שנה או שנתים אם ירצה המשכיר להחזיר לו ינכה שכר
הזמן שהיה הקרקע תחת ידו כמו שפסקו ויחזיר לו קרקעו מותר ובדרך זה יהיה אחריות קרקע
מנפילה או שריפה על בעל הקרקע.
סימן קעה - דין הפוסק על הפירות כפי השער.
ובו ח' סעיפים.
א. אין פוסקין על הפירות על שער של עיירות
מפני שאינו קבוע אבל פוסקין על שער שבמדינה שהוא קבוע ומשיצא השער של מדינה מותר להקדים
מעות לחבירו ולפסוק עמו שיתן לו אותם פירות כל השנה כשיעור מעותיו כפי אותו השער אפי'
אם יתייקרו ואפילו אם אין למוכר פירות.
הגה. וי"א דפוסקין על שער של עיירות
ויש להקל באיסור דרבנן.
ב. היו החדשות במדינה ד' סאין בסלע וישנות
שלשה בסלע אין פוסקין עד שיצא השער לחדש ולישן.
ג. היו חטין של לקוטות ד' סאין בסלע ושל
בעה"ב ג' פוסק ללקוטות כשער הלקוטות ולא יפסוק לבע"ה עד שיקבע השער לבעל
הבית.
ד. אם היה למוכר מאותו המין אע"פ שעדיין
לא נגמרה מלאכתו מותר לפסוק עליו עד כדי השיעור שיש לו אף על פי שעדיין לא יצא השער
והוא שלא יהא מחוסר אלא מלאכה אחת או ב' אבל אם מחוסר ג' מלאכות אסור.
ה. הפוסק על השער צריך שלא ירויח בדבר כלום
כגון שאם מנהג שהלוקח נותן שכר הסרסור צריך שיתן הוא וצריך שינכה למוכר החסרון שראוין
להתחסר לפי המדה ולפי הזמן.
ו. הפוסק על הפירות ונתייקרו בשעת הפרעון
יכול לשום הפירות שנפסק עליהן במעות וליתן לו פירות אחרות אבל מעות אינו יכול ליתן
ויש מי שאומר שיכול ליתן מעות.
הגה. ויכול לפסוק על שער שבשוק על פירות
האחרות כאלו נותן לו מעות עכשיו ודוקא שלא שם הפירות הראשונים על מעות רק אומר כך וכך
סאה חטין יש לי אצלך תן לי בהם כך וכך יין או שאר דבר אבל אם שם אותו על דמים שיאמר
כך וכך הם דמי החטין תן לי בהם יין אסור דהוי כאלו הלוה לו מעות דאין פוסקין עליהם
כשאין המעות בעין אלא כשיש לו כמו שנתבאר סי' קס"ג.
ז. כיון שנקבע השער מותר לפסוק על שער הגבוה
כיצד היו החטין נמכרות ד' סאין בסלע ופסק עמו שיתן לו החטין כשער הזול אם עמדו אח"כ
עשר סאין בסלע נותן לו עשר סאין בסלע נתן לו המעות סתם ולא פסק עמו כשער הגבוה והוזלו
נותן לו כשער שהיו שוים כשנתן לו המעות ומי שחזר מקבל מי שפרע ואם היה שליח לאחרים
אינו נוטל אלא כשער הזול או מחזיר דמים ואין השליח ולא המשלח מקבלים מי שפרע.
ח. מקח שנעשה באיסור כגון שהוסיף במקח משום
אגר נטר וכיוצא בזה המקח קיים בענין שלא יהא בו רבית והוא שנתקיים המקח באחת מדרכי
ההקנאות אבל אם לא נתקיים המקח אלא לענין מי שפרע בטל לגמרי.
סימן קעו - איזה השכרה מותרת ואיזה אסורה.
ובו ח' סעיפים.
א. אסור לאדם להשכיר מעותיו שיאמר לו אשכיר
לך י' דינרין בדינר לחודש והני מילי כששוכר להוציאם אבל אם שכרם כדי להתלמד בהם או
ליראות ומחזירם לו בעין מותר.
הגה. ודוקא שלא קבל עליו רק אחריות גנבה
ואבדה אבל אם קבל עליו כל אחריות אסור ואם קיבל עליו המשכיר כל אחריות בין דגנבה ואבדה
בין אחריות דאונסין יש מתירין אפי' משכיר לו להוציאם כדלקמן סי' קע"ז ומיהו אם
לא קבל עליו רק גנבה ואבדה ולא אונסין או אונסין ולא גנבה ואבדה אסור להוציאן בשכרן
מיהו לא הוי אלא כאבק רבית אבל אם לא קבל המשכיר אחריות כלל הוי רבית קצוצה.
ב. כלים מותר להשכירם אפילו נותן לו רשות
למכרם ולעשות בהם כל חפצו רק שלבסוף יחזיר לו כלי אחר כזה.
ג. מקום שנהגו לשכור הספינה וליטול שכרה
ואם נשברה שמין לו מה שפחתה ומשלם יתר על שכרה הרי זה מותר וכן מותר להשכיר סיר של
נחושת וכיוצא בו ונוטל השכר ודמי מה שפחת ממשקלו וכן כל כיוצא בזה.
הגה. וי"א דוקא כלים כאילו דאפי' מה
שנשאר נפחת קצת ובעד זה נוטל שכר ולכן אם נשבר משערין כמה היה שוה בשעת שבירה.
ד. מותר לשכור פרה ולשומה בדמים כגון שיאמר
הרי פרתך עשויה עלי בשלשים דינר אם תמות וכל זמן שהיא אצלי אעלה לך סלע בחדש בשכירות.
ה. המשכיר שדה לחבירו בי' כורים לשנה וא"ל
תן ר' זוז שאפרנס בהם השדה ואני אתן לך י"ב כור בכל שנה הרי זה מותר מפני שאם
יפרנס השדה בדינרין אלו יהיה שכרה יותר וכן אם השכיר לו חנות או ספינה בעשרה דינרין
בשנה ואמר לו תן לי מאתים זוז שאבנה בהם ואציירנה ואכיירנה או אתקן בהם ספינה זו וכלי
תשמישה ואני אעלה לך י"ב דינר בכל שנה הרי זה מותר. אבל אם א"ל תן לי ר'
זוז כדי להתעסק בהם בחנות או להוציא בסחורה של ספינה או לשכור בהם מלחים ואני אוסיף
לך בשכירות הרי זה אסור
ו. מותר להרבות בשכר הקרקע כיצד השכיר לו
את החצר וא"ל קודם שהחזיק בו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בי' סלעים בכל
שנה ואם תתן שכר חדש בחדש הרי היא בסלע בכל חדש ה"ז מותר וכיוצא בזה בשכר האדם
ג"כ מותר.
הגה. אבל אם כבר החזיק בו לשכור לו בי' סלעים
לשנה אסור לומר לו תתן כל חדש סלע א' ואני אמתין לך המעות וכ"ש אם כבר נתחייב
לו השכירות ונותן לו דבר בהמתנת המעות דאסור מותר להרבות בנדונית חתנים כגון שנדר נדוניא
לבתו והתנה עם חתנו שכל שנה שיניח לו הנדוניא אצלו יתן לו כך וכך שכר מותר שאין זה
אלא כמוסיף לו נדוניא ודוקא כשהתנו כן קודם הנשואין אבל לא אח"כ דהוי אגר נטר
ועיין לקמן סימן קע"ז.
ז. אסור לומר לאדם עשה עמי מלאכה היום ששוה
דינר ואני אעשה עמך בשבוע אחר מלאכה ששוה שתים.
ח. השוכר את הפועל בימות החורף לעשות עמו
בימות הקיץ בדינר ליום ומקדים לו שכרו מעתה ושכרו שוה בימות הקיץ סלע ליום אסור אבל
אם אמר לו עשה עמי מלאכה מהיום ועד זמן פלוני בדינר ביום מותר דכיון שמתחיל לעשות עמו
מעתה אינו נראה כנוטל שכר מעותיו שמקדים לו.
סימן קעז - שלא יקבל צאן ברזל מישראל וכמה
דיני משא ומתן האסורים משום רבית. ובו מ' סעיפים.
א. אין מקבלין צאן ברזל מישראל דהיינו שמקבל
ממנו מאה צאן ויהיו הגזות והולדות והחלב לאמצע לשליש או לרביע עד שנה או עד שנתים כמו
שהתנו ביניהם ואם מתו הצאן הרי המקבל משלם דמיהם ה"ז אסור שהרי בעל הצאן קרוב
לריוח ורחוק להפסד לפיכך אם קבל עליו בעל הצאן שאם הוקרו או הוזלו או נטרפו הרי הן
ברשותו ה"ז מותר וכן כל כיוצא בזה וכן הדין במקבל עליו סחורה בענין זה.
הגה. וכל זה לא מיירי אלא כשיש למקבל ריוח
אבל אם אין לו ריוח כלל במה שמקבל אין כאן הלואה כלל ואפילו קיבל עליו כל האחריות שרי
דהא מותר לש"ח לקבל עליו להיות כשואל.
ב. הנותן מעות לחבירו בתורת עיסקא דהיינו
שחצי האחריות על הנותן וחצי על המקבל אסור שכל עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ונמצא שטורח
בחלק הפקדון בשביל חלק המלוה לפיכך צריך לו ליתן שכר טרחו שבכל יום ויום מימי השותפות
כפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה ואם היה לו עסק אחר כל שהוא להתעסק בו עם מעותיו
של זה אינו צריך להעלות לו שכר של כל יום אלא אפילו העלה לו דינר בכל ימי השותפות דיו
ואם פחתו או הותירו יהיה לאמצע בשוה וכן אם א"ל כל הריוח יהיה לך שלישו או עשיריתו
בשכרך הואיל ויש לו עסק אחר ה"ז מותר ואם הפסידו יפסיד מחצה ואם היה המתעסק אריסו
והיה לו עסק אחר אינו צריך להעלות לו שכר אחר כלל שהאריס משועבד הוא לבעל השדה.
הגה. וצריך להיות כל אחריות פלגא הפקדון
על הנותן אפילו אחריות דאונסין ודלא כיש מקילין ומתירין במקצת אחריות.
ג. במה דברים אמורים כשלא פסק עמו בתחילת
העסק אלא נתן לו למחצית שכר אבל אם פסק עמו בתחילת העסק שכר טרחו בדבר ידוע ואפילו
בדינר מותר.
הגה. וכל זה כשאחד נותן המעות אבל אם כל
אחד נותן מעות אפי' א' מתעסק לבד אין כאן עיסקא אלא הוי כשותפות בעלמא.
ד. הנותן מעות לחבירו סתם להתעסק בהם ולא
פסק עמו בתחלת העסק דבר לשכר טרחו וכשבאו לחשבון ולא רצה ליתן לו שכר כל יום ויום מימי
השותפות ואם היה לו עסק לא רצה ליתן לו דינר לכל ימי השותפות יהיה שכר המתעסק בחצי
הפקדון שליש ריוח הפקדון שהוא שתות ריוח כל המעות לפיכך אם הרויחו יטול המתעסק ב' שלישי
הריוח חצי הריוח של חצי המעות שהם מלוה ושתות הריוח בשכר שנתעסק בפקדון נמצא הכל ב'
שלישי הריוח ויטול בעל המעות שליש הריוח ואם פחתו יפסיד המתעסק שליש הפחת שהרי הוא
חייב בחצי הפחת מפני שחצי המעות מלוה ויש לו שתות בשכרו באותו החצי של פקדון ונמצא
שנשאר עליו מהפחת שלישו ובעל המעות יפסיד שני שלישי הפחת
ה. כשהוא נוטל שכר על חלק הפקדון שבידו הרי
הוא כשומר שכר מותר ליתן עיסקא למחצית שכר ולהתנות שלא להתעסק אלא בדבר פלוני ואם ישנה
שיהיה כל האחריות על המקבל וכן כל תנאי שירצה כגון שיתנה שלא ישמור הכספים אלא תחת
הקרקע ואם שינה והפסיד כל ההפסד למקבל ואם הרויח הוא לאמצע אע"פ שעתה הוא קרוב
לשכר ורחוק להפסד לא חשיב רבית כיון שאם לא שינה היה קרוב לשכר ולהפסד.
הגה. ומותר למקבל לשנות לכתחלה ולא אמרינן
דהוי כגזלן בכך מיהו אם שינה ואמר לעצמי אני עושה ולא בתורת עיסקא הוי כגזלן ומה שעשה
עשה לעצמו ולכן יתנה הנותן תחלה שאם יטול לפעמים קצת מן העסק לצרכו שלא יהא מקרי שולח
יד בפקדון בכך דאז הוי כגזלן וכל הריוח שלו והמעות מלוה עליו ואסור ליטול אח"כ
רבית ואם נהגו שלא להקפיד בכך מסתמא כאלו התנו דמי וכמ"ש לעיל סי' קס"ח ועי'
לקמן סוף סי' זה מדין זה.
ו. נתן מעות לעיסקא למחצית שכר וקצץ בדבר
ידוע אפילו אם כל האחריות על הנותן אסור.
הגה. וי"א דאם מקבל עליו כל האחריות
מותר בכל רבית דרבנן כגון נותן בעיסקא או בשאר רבית דרבנן אבל ברבית קצוצה לא מהני
אם המלוה מקבל עליו כל האחריות אבל אם לא מקבל עליו כל האחריות רק קצתו אפילו בדרבנן
אסור ויש להקל ברבית דרבנן כסברא זאת.
ז. הנותן מעות לחבירו למחצית שכר שנתיים
ושלש ושוב נמלכו ועשו קצבה ביניהם לתת לו כך לשנה אם הלוה הוציא המעות ביציאותיו ונתן
ריוח הוי רבית אבל אם היה מתעסק והולך ופרע מריוח שהרויחו הנכסים כיון דמעיקרא לאו
בתורת איסורא אתא לידיה אם חצי ריוח שהרויחו המעות עלה למה שנתן לו מותר.
ח. הלוה מנה לחבירו לכל הנאתו אלא שהתנה
עמו שיסלק מעל אותו המנה מס המלך אסור.
ט. לוה שקבל עליו לזון היתום וכשבא היתום
לתבוע חובו טען לנכות מה שנתן לו ממזונות והיתום טוען שלא קבל ממנו דבר היתום נאמן.
י. א"ל הילך ר' זוז מעכשיו כדי שיפול
תחתיו לאומנות המלך שהיא בשי"ן אסור אבל אם א"ל פרשני מן האומנות מותר.
יא. האומר לחבירו מנה לי בידך מרבית קצוצה
שגבית ממני והלה אומר לא היו דברים מעולם משביעין את הנתבע היסת.
יב. המקבל מעות לחצי ריוח וטוען שמלוה ברבית
היא אינו נאמן.
יג. המלוה מעות לבעל הבית וגם חוזר ההלכה
עם בנו של בעל הבית ובעל הבית נותן לו הוצאות אסור אלא אם כן יתן לו הקרן במתנה גמורה
שאם ירצה לעכבו יהא רשות בידו.
יד. האומר לחבירו אם לא אפרעך לזמן פלוני
הריני חייב לך מעכשיו ולזמן העיכוב כך דינרין אסור מפני הערמת רבית.
הגה. ויש מתירין אם נותן לו מעות ומקבל פירות
ויש להקל בזה וע"ל בסי' קס"ג אם עבר ועשה ערמה ברבית אי מוציאין מידו.
טו. המחייב לפרוע לחתנו לנדוניא לזמן פלוני
ואם יעכב מלפרוע יוסיף על סך הנדוניא על כל עשרים דינר מהם ז' פשיטים בכל חדש מותר
שזה דומה לנותן מתנה לחבירו ואומר לו אני נותן לך כך וכך לזמן פלוני ואם לא אתן לך
לזמן פלוני עוד אני מוסיף כך וכך שהוא מותר.
טז. אם חייב עצמו לתת למלוה כך וכך בכל שבוע
בעוד שמעכב ממונו הרי זה רבית גמור.
הגה. אע"ג דכתב לו כך דרך קנסא אם לא
אפרע לך לזמן פלוני אתן לך כל שבוע כך וכך ואע"ג דאם היה פורע לו בזמנו לא הוי
כאן רבית כלל מ"מ הואיל וכתב לו ליתן לו קצבה בכל שבוע ושבוע הוו רבית גמור וכן
עיקר אע"ג דיש מקילין התירו ללוות ברבית בדרך זה.
יז. המלוה על המשכון ואמר אם לא אפדנו לזמן
פלוני יהיה שלך כל ששוה יותר על החוב יש מי שאוסר משום הערמת רבית.
יח. המוכר סחורה לחבירו בס' זהובים שקבל
מיד והתנה לתתה לו לחצי שנה ואם יעבור על זה שיתן בעבורה ק' זהובים וקנו מידו והגיע
הזמן ולא נתן חייב ליתן הק' זהובים והוא שכשפסק על הסחורה ההיא יצא השער וקנה כפי השער
או היתה לו הסחורה ההיא.
יט. אם הפקיד מעות אצל חבירו והנפקד הלוום
לעובד כוכבים הנפקד חייב באונסין ואין למפקיד בריוח כלל ואם הנפקד רוצה לתת דבר מעצמו
למפקיד אין בו משום רבית.
כ. המתעסק בשל חבירו ונותן לו ריוח כל שנה
ולבסוף טוען שלא היה שם ריוח אינו נאמן מאחר שנתנו לשם ריוח.
כא. אם נותן לחבירו סחורה בתורת עיסקא אם
דרך לשכור כתף להוליכה לשוק לא יאמר לו כיון שאני נותן לך שכר טירחך אתה תתן שכר הכתף.
כב. אם יש למקבל סחורה שקנה בזמן הזול ועכשיו
נתייקרה לא ישום אותה כמו שקנאה אלא כמו ששוה עתה.
הגה. ובמקום שנהגו לתת מעשר מריוח המעות
אין המקבל יכול ליתן המעשר אלא יתן חציו לנותן והוא יתננו למי שירצה.
כג. הנותן בהמה לחבירו בעיסקא באתונות חייב
ליטפל י"ח חדש ובדקה כ"ד ובתוך זה הזמן כל א' מעכב על חבירו והולדות מקום
שנהגו לחלקם מיד חולקים ובמקום שאין מנהג יגדלם המקבל בדקה שלשים יום ובגסה חמשים יום
ומשם ואילך נוטל חצי השבח והחצי מהחלק השני וא"צ ליתן לו שכר טרחו מחלק השני ואם
בא לחלוק צריך להודיעו לחבירו או לשום ולהתנות בפני ג' ואם לאו אין החלוקה כלום.
כד. הנותן עיסקא לחבירו לא יצרף הריוח עם
הקרן ויעשה כולו קרן דשמא לא יהיה כל כך ריוח ונמצא נוטל ממנו רבית וכן לא יתן לו מעות
בתורת עיסקא או שותפות ויכתוב אותם מלוה שמא ימות ונמצא השטר ביד היורש וגובה בו את
הרבית.
כה. אם כתוב בשטר פלגא באגר ובהפסד אם הנותן
או המקבל אדם גדול וידוע שלא היה עושה איסור רבית דנין אותו להיתר לומר אם יטול חצי
הריוח שיקבל עליו שני חלקים באחריות ואם לא יקבל עליו אלא חצי האחריות שלא יטול אלא
שליש הריוח אבל באינש אחרינא דלא אתחזק בהכי דיינינן לשטרא כפשטיה והוה ליה שטר שיש
בו רבית ואם יש הפסד יפסיד החצי כפי תנאו ואם יש בו ריוח לא יקבל כלום.
כו. והיכא שהוא אדם גדול דדיינינן להתירא
אם יש בו ריוח ואמר הנותן אני אטול החצי מיד ואם יהיה בו הפסד אקבל אחריות ההפסד שני
חלקים או אם יש בו הפסד אומר איני מקבל אלא חצי ההפסד ולכשיהיה בו ריוח לא אקבל אלא
השליש והמקבל אומר בהפך אם יש בו ריוח שיטול הוא מיד ב' חלקים ואם יהיה בו הפסד יקבל
עליו חצי האחריות או אם יש בו הפסד אומר שאינו מקבל אלא השליש וכשיהיה ריוח לא יקח
ממנו אלא החצי אם כתוב בשטר דיהיב מרי עיסקא למקבל פלגא באגר ובהפסד משמע דמלתא במרי
עיסקא קיימא ובדידיה תליא מילתא למיתב למקבל מאי דניחא ליה ואי כתיב ביה למשקל פלגא
באגר ובהפסד משמע דבמקבל תליא מילתא למשקל מאי דבעי.
כז. אם התנו על חלוקת הריוח ולא התנו על
חלוקת ההפסד אם יהיה שם הפסד יפסיד המתעסק שני שלישי החלק שהיה מרויח וכן אם התנו על
חלוקת ההפסד ולא התנו על חלוקת הריוח והרויחו יטול כמו אותו החלק שהיה מפסיד ותוספת
שליש חלק חבירו כיצד אם התנו שיטול המתעסק רביע השכר ולא התנו על ההפסד אם הפסיד הרי
זה משלם שתות ואם התנו שיפסיד המתעסק רביע בהפסד ולא התנו על הריוח אם הרויח נוטל מחצה.
כח. אם התנו שהנותן יפסיד שני חלקים ולא
יטול בריוח אלא חלק א' ולא היה שם לא ריוח ולא הפסד והמתעסק תובע שכרו לא יטול כלום
אבל אם התנה למחצה בשכר ומחצה בהפסד ולא היה שם ריוח ולא הפסד נוטל המתעסק שכרו מהקרן.
כט. המושיב חבירו בחנות להתעסק ויחלקו הריוח
לא יהיה לוקח ומוכר דברים אחרים ממעותיו ואם עשה כן חצי הריוח לבעל החנות.
ל. הנותן מעות לחבירו להתעסק אע"פ שהחצי
יש לו דין מלוה אינו יכול להוציא החצי לצרכו ולהתעסק בחציו לבד לצורך חבירו וכן אינו
יכול לומר אתעסק בחצי שלי ואניח החצי של פקדון בבית דין.
לא. מתעסק שמת ויש עדים שמעות או מטלטלין
אלו הם מזה העסק נוטלן בעל הממון בלא שבועה ואין הבעל חוב ולא האשה נוטלים כלום מהקרן
ולא מחלק ריוח הנותן.
הגה. ויוכל הנותן ליקח כל העיסקא מידם אע"פ
שעדיין לא כלה הזמן שקצב עם המקבל.
לב. נתן המתעסק מתנה מהמטלטלין של העסק או
מהמעות לאחרים והביא בעל הממון ראיה ברורה שהם מזה העסק מוציא מידם אפילו שינה אותם
מקבל המתנה או מכרם או נתנם לאחרים או הפסיד חייב לשלם והכל בראיה ברורה.
לג. מי שנתן לחבירו עיסקא אחת וכתב עליה
שני שטרות אין שטר אחד משועבד לחבירו שאם היה באחד ריוח ובשני הפסד שימלאו הקרן ואח"כ
יחלקו הריוח אלא יחלקו כל שטר לפי תנאם ואם נתן לו שתי עיסקות בשתי פעמים וכתבם בשטר
א' והרויח באחד והפסיד באחרת ימלאו הקרן תחלה ואח"כ יחלקו המותר.
לד. המקבל עיסקא מחבירו והפסיד ולא הודיעו
אלא נתעסק ומילא הקרן אינו יכול לומר תפסיד חלקך מההפסד אלא יתמלא הקרן מהריוח ואם
יש בו מותר יחלקוהו לפי תנאם.
הגה. ודוקא שלא הודיעו אבל אם הודיעו וא"ל
לא אעסוק עוד עד שנפלוג בריוח הרשות בידו דהא יכול לחזור בו אימת שירצה כמו שיתבאר
המקבל עיסקא נותן מן הריוח תחילה ואח"כ יחלוקו אא"כ התנה שיוכל ליקח הריוח
מתי שירצה או שהודיעו ליקח חלקו מן הריוח ואז אם נתן אח"כ מס נחשב להפסד.
לה. שנים שקבלו עיסקא מאחר לזמן ואמר אחד
לחבירו בתוך הזמן נחלק העסק ואתעסק אני בחציי ואתה בחצייך אין שומעין לו ואפי' אם יאמר
אני אקבל אחריות בחצי שלך שאם תפסיד אני אפרענו לבעל המעות אין שומעין לו ואפילו אם
יאמר ישאר הקרן בין שנינו ולא נחלוק רק הריוח אין שומעין לו.
לו. יחיד המקבל עיסקא לזמן קצוב המקבל יכול
לחזור בו כדין פועל שחוזר בחצי היום ובעל המעות אינו יכול לחזור בו.
לז. הלוקח מעות מחבירו ליקח בהם פירות למחצית
שכר לא יהא לוקח בשלו חטים ובשל חבירו שעורים.
לח. הנותן מעות לחבירו ליקח בהם פירות למחצית
שכר לוקח בהם כל מין שירצה אפילו בעלי חיים אבל לא יקח בהם לא כסות ולא כלים.
לט. הנותן מעות לחבירו לקנות בהם פירות למחצית
שכר רשאי לקנות גם לעצמו מאותו המין ובלבד שלא ימכרם ביחד אלא אלו בפני עצמן ואלו בפני
עצמן.
מ. הנותן מעות לחבירו ליקח בהם פירות למחצית
שכר ואומר לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומת ואם יש עדים שלקח במעות משלחו ומכר מוציאין
ממנו בע"כ ואם שלח בהם יד בפני עדים או שאמר בפניהם שחוזר בו משליחותו קנה לעצמו.
