הלכות שבת הבדלה וערבית וסעודה רביעית סימן רצג-ש
סימן רצג - דיני ערבית במוצאי שבת. ובו ג'
סעיפים.
א. מאחרין תפלת ערבית כדי להוסיף מחול על
הקודש.
ב. צריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו ג'
כוכבים קטנים ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים ואם הוא יום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו.
ג. מי שהוא אנוס כגון שצריך להחשיך על התחום
לדבר מצוה יכול להתפלל של מוצאי שבת מפלג המנחה ולמעלה ולהבדיל מיד אבל לא יברך על
הנר וכן אסור בעשיית מלאכה עד צאת הכוכבים.
הגה. ונוהגים לומר והוא רחום וברכו באריכות
נועם כדי להוסיף מחול על הקודש (אור זרוע).
סימן רצד - דיני הבדלה בתפלה. ובו ה' סעיפים.
א. אומרים הבדלה בחונן הדעת ואם טעה ולא
הבדיל משלים תפלתו ואינו חוזר מפני שצריך להבדיל על הכוס ואם טעם קודם שהבדיל על הכוס
צריך לחזור ולהבדיל בתפלה.
ב. טעה ולא הבדיל בתפלה ואין לו כוס בלילה
וסובר שאף למחר לא יהיה לו צריך לחזור ולהתפלל.
ג. תשעה באב שחל להיות באחד בשבת טעה ולא
הבדיל בתפלה אין צריך לחזור ולהתפלל כיון שמבדיל על הכוס במוצאי תשעה באב.
ד. במקום שאמרו שאינו חוזר להתפלל מיד כשסיים
הברכה אין לו לחזור אף על פי שלא פתח בברכה שלאחריה.
ה. במקום שאמרו שאינו חוזר אם רצה להחמיר
על עצמו אם סיים תפלתו רשאי אבל אם עדיין לא סיים תפלתו אינו רשאי לחזור.
סימן רצה - הבדלה שעושה שליח ציבור. ובו
סעיף אחד.
הגה. ואומרים ויהי נועם וסדר קדושה באריכות
כדי לאחר סדר קדושה שאז חוזרים רשעים לגיהנם ובזמן שאין אומרים ויהי נועם כגון שחל
יום טוב בשבוע אין אומרים סדר קדושה אבל אומרים ויתן לך.
א. מבדיל שליח ציבור כדי להוציא מי שאין
לו יין.
הגה. ונהגו לומר ולהזכיר אליהו הנביא במוצאי
שבת להתפלל שיבא ויבשרנו הגאולה.
סימן רצו - דיני הבדלה על היין. ובו ח' סעיפים.
א. סדר הבדלה יין בשמים נר הבדלה וסימנך
יבנ''ה וצריך ליזהר שלא יהא הכוס פגום.
הגה. ונהגו לומר קודם הבדלה שעושים בבית
הנה אל ישועתי וגו' כוס ישועות אשא וגו' ליהודים היתה אורה וגו' לסימן טוב ובשעת הבדלה
יתנו עיניהם בכוס ובנר ונוהגין לשפוך מכוס של יין על הארץ קודם שסיים בורא פרי הגפן
כדי שלא יהיה הכוס פגום וטעם השפיכה דאמרינן כל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו סימן
ברכה ועושין כן לסימן טוב בתחלת השבוע גם שופכין מן הכוס לאחר הבדלה ומכבין בו הנר
ורוחצים בו עיניו משום חיבוב המצוה.
ב. ואין מבדילין על הפת אבל על השכר מבדילין
אם הוא חמר מדינה והוא הדין לשאר משקין חוץ מן המים.
הגה. וטוב יותר להבדיל על כוס פגום של יין
מעל שכר (אבודרהם) ונהגו להבדיל במוצאי פסח על שכר ולא על יין משום דחביב עליו.
וביום טוב שחל להיות במוצאי שבת שיש בו קידוש
שהוא נאמר על הפת יש אומרים שאגב הקידוש מבדילין גם כן עליו ויש אומרים שיותר טוב לומר
הקידוש והבדלה שניהם על השכר.
(הגה. והסברא ראשונה עיקר).
ג. אם אין לו יין ולא שכר ושאר משקין יש
אומרים שמותר לו לאכול ויש אומרים שאם מצפה שיהיה לו למחר לא יאכל עד למחר שיבדיל ואם
אין לו אלא כוס אחד ואינו מצפה שיהיה לו למחר מוטב שיאכל קודם שיבדיל ויברך עליו ברכת
המזון ואחר כך יבדיל עליו ממה שיברך ברכת המזון בלא כוס לדברי האומרים דברכת המזון
טעונה כוס ולדברי האומרים דאינה טעונה כוס לא יאכל עד שיבדיל ומיירי שכוס זה לא היה
בו אלא רביעית בצמצום וכבר היה מזוג כדינו שאם היה משים בו מים יותר לא היה ראוי לשתיה
שאם לא כן לדברי הכל מבדיל תחלה ושותה ממנו מעט ומוסיף עליו להשלימו לרביעית ומברך
עליו ברכת המזון.
ד. מי שאין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהבדלה
יקנה להבדלה משום דקידוש אפשר בפת.
ה. אם אין ידו משגת לקנות שמן לנר חנוכה
ויין להבדלה נר חנוכה קודם.
ו. אומר הבדלה מיושב.
הגה. ויש אומרים מעומד (אגודה וכל בו ואגור)
וכן נוהגיןבמדינות אלו.
ואוחז היין בימין וההדס בשמאל ומברך על היין
ושוב נוטל ההדס בימין והיין בשמאל ומברך על ההדס ומחזיר היין לימינו.
ז. אפילו שמעו כל בני הבית הבדלה בבית הכנסת
אם נתכוונו שלא לצאת מבדילים בבית.
ח. נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש
ויש מי שחולק.
הגה. על כן לא יבדילו לעצמן רק ישמעו הבדלה
מן האנשים.
סימן רצז - דיני בשמים להבדלה. ובו ה' סעיפים.
א. מברך על הבשמים אם יש לו ואם אין לו אין
צריך לחזור אחריהם.
ב. אין מברכין על בשמים של בית הכסא ולא
על של מתים הנתונים למעלה ממטתו של מת ולא על בשמים שבמסיבות עובדי כוכבים דסתם מסיבתן
לעבודת כוכבים.
הגה. ואם בירך על בשמים אלו לא יצא וצריך
לחזור ולברך על אחרים (בית יוסף בשם אורחות חיים).
ג. שקים מלאים בשמים שמשימים האינו יהודי
תוך קנקני היין אף על פי שמותר להריח בהם אין מבדילין עליהם.
ד. נהגו לברך על ההדס כל היכא דאפשר.
הגה. ויש אומרים דאין לברך על הדס היבש דאינו
מריח רק על שאר בשמים (טור בשם הר''ר אפרים והר''א מפראג) וכן נהגו במדינות אלו. ונראה
לי דיש להניח גם הדס עם הבשמים דאז עושין ככולי עלמא.
ה. מי שאינו מריח אינו מברך על הבשמים אלא
אם כן נתכוין להוציא בני ביתו הקטנים שהגיעו לחינוך או להוציא מי שאינו יודע.
סימן רצח - דיני נר הבדלה. ובו ט''ו סעיפים.
א. מברך על הנר בורא מאורי האש אם יש לו
ואינו צריך לחזור אחריו והני מילי במוצאי שבת אבל במוצאי יום הכיפורים יש אומרים שמחזר
אחריו.
הגה. מי שאין לו כוס להבדיל כשרואה האש מברך
עליו וכן הבשמים.
ב. מצוה מן המובחר לברך על אבוקה ויש מי
שאומר שאם אין לו אבוקה צריך להדליק נר אחר לצורך הבדלה חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית.
הגה. ונר שיש לו שתי פתילות מיקרי אבוקה.
ג. נוהגים להסתכל בכפות הידים ובצפרנים.
הגה. ויש לראות בצפרני יד ימין ולאחוז הכוס
ביד שמאל ויש לכפוף האצבעות לתוך היד שאז רואה בצפרנים עם הכפות בבת אחת ולא יראה פני
האצבעות שבפנים (זוהר פרשת בראשית ובפרשת ויקהל).
ד. אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו דהיינו
שיהיה סמוך לו בכדי שיוכל להכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת.
ה. אין מברכין על הנר שלא שבת ממלאכת עבירה
לאפוקי אור שהודלק לחיה ולחולה שכיון שלא הודלק לעבירה מברכין עליו אבל אם הדליקו אינו
יהודי בשבת כיון שאם היה מדליקו ישראל היה עובר לא שבת ממלאכת עבירה מיקרי ואין מברכין
על אור של עבודת גלולים.
ו. אינו יהודי שהדליק במוצאי שבת מישראל
או ישראל מאינו יהודי מברכין עליו אבל אינו יהודי שהדליק מאינו יהודי אין מברכין עליו
ובמוצאי יום הכיפורים אין מברכין על נר שהדליק ישראל מאינו יהודי (ועיין לקמן סימן
תרכ''ד סעיף ה').
ז. היה הולך חוץ לכרך וראה אור אם רובן אינם
יהודים אין מברכין עליו ואם רובן ישראל או אפילו מחצה על מחצה מברכין עליו.
ח. אור היוצא מהעצים ומהאבנים מברכין עליו
אבל במוצאי יום הכיפורים אין מברכין עליו.
ט. גחלים הבוערות כל כך שאילו מכניס קיסם
ביניהם הוא נדלק מברכין עליהם והוא שעשויים להאיר.
י. אור של כבשן בתחלת שרפת הלבנים אין מברכין
עליו שאז אינו עשוי להאיר ואחר שנשרפו אז עשוי להאיר ומברכין עליו.
יא. נר בית הכנסת אם יש שם אדם חשוב מברכין
עליו ואם לאו אין מברכין עליו ויש אומרים בהיפך ואם יש שמש שאוכל שם מברכין עליו והוא
שלא תהא לבנה זורחת שם.
יב. אין מברכין על נר של מתים שאינו עשוי
להאיר הילכך מת שהיו מוליכין לפניו נר אילו הוציאוהו ביום והוציאוהו בלילה בנר אין
מברכין עליו.
יג. סומא אינו מברך.
יד. היו יושבים בבית המדרש והביאו להם אור
אחד מברך לכולם.
טו. נר בתוך חיקו או בתוך פנס (פירוש כלי
שנותן בו הנר שלא תכבה) או בתוך אספקלריא רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה משתמש לאורה
ואינו רואה את השלהבת אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה.
סימן רצט - שלא לאכול ולא לעשות שום מלאכה
קודם שיבדיל. ובו י' סעיפים.
א. אסור לאכול שום דבר או אפילו לשתות יין
או שאר משקין חוץ ממים משתחשך עד שיבדיל אבל אם היה יושב ואוכל מבעוד יום וחשכה לו
אין צריך להפסיק. ואם היה יושב ושותה וחשכה לו צריך להפסיק ויש אומרים דהני מילי בספק
חשיכה אבל בודאי חשיכה אפילו היה יושב ואוכל פורס מפה ומבדיל וגומר סעודתו.
הגה. והמנהג פשוט כסברא הראשונה.
ב. היו שותים ואמרו בואו ונבדיל אם רצו לחזור
ולשתות קודם הבדלה אינם צריכים לחזור ולברך ויש מי שחולק בדבר.
ג. כשמפסיק להבדיל אין צריך לברך בורא פרי
הגפן על כוס של הבדלה ויש אומרים שצריך.
ד. כשהיה אוכל וחשכה שאמרנו שאין צריך להפסיק
גומר סעודתו ומברך ברכת המזון על הכוס ואחר כך מבדיל עליו ואם יש לו שני כוסות מברך
ברכת המזון על אחד ומבדיל על אחר.
ה. טעה ואכל קודם שהבדיל יכול להבדיל אחר
כך.
ו. שכח ולא הבדיל במוצאי שבת מבדיל עד סוף
יום ג' ויש אומרים שאינו מבדיל אלא כל יום ראשון ולא יותר ודוקא בורא פרי הגפן והמבדיל
בין קודש לחול אבל על הנר ובשמים אינו מברך אלא במוצאי שבת ויש מי שאומר דהא דקיימא
לן טעם מבדיל הני מילי היכא דהבדיל בליל מוצאי שבת אבל אם לא הבדיל בלילה כיון שטעם
שוב אינו מבדיל.
הגה. והעיקר כסברא הראשונה ומי שמתענה ג'
ימים וג' לילות ישמע הבדלה מאחרים ואם אין אחרים אצלו יכול להבדיל בשבת מבעוד יום ולשתות
ולקבל אחר כך התענית עליו (תרומת הדשן סימן קנ''ט).
ז. המבדיל על היין על שלחנו אפילו הבדיל
קודם שנטל ידיו פוטר היין שבתוך המזון שאין צריך לברך עליו ויש אומרים דלא פטר אלא
אם כן נטל ידיו קודם שהבדיל.
הגה. ואם הבדיל תחלה צריך לברך אחריו ברכה
מעין ג' (תוספות ומרדכי פרק כיצד מברכין).
ח. כשפוטר היין שבתוך המזון שאין צריך לברך
עליו גם אין צריך לברך ברכה אחרונה על כוס של הבדלה ואם אין לו אלא כוס אחד וסבור שיביאו
לו יין יותר והבדיל על אותו כוס ואחר כך לא הביאו לו יותר ובירך ברכת המזון בלא כוס
יש מי שאומר שצריך לברך ברכה אחרונה על כוס של הבדלה.
ט. אם רוצה לסעוד תיכף להבדלה צריך ליזהר
שלא יביא לחם לשלחן קודם הבדלה ואם הביא פורס עליו מפה ומכסנה לפי שהוא מוקדם בפסוק
וצריך להקדימו אם לא יכסנו.
י. אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל ואם
הבדיל בתפלה מותר אף על פי שעדיין לא הבדיל על הכוס ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל
בתפלה אומר המבדיל (בין הקודש ובין החול) בלא ברכה ועושה מלאכה.
הגה. וכן נשים שאינן מבדילין בתפלה יש ללמדן
שיאמרו המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו מלאכה ויש אומרים דכל זה במלאכה גמורה כגון
כותב ואורג אבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות אין צריך לזה (רבינו ירוחם נתיב
י''ב חלק י''ט) ומזה נתפשט המנהג להקל שמדליקים נרות מיד שאמרו הקהל ברכו אבל העיקר
כסברא ראשונה ויש אומרים לדלות מים בכל מוצאי שבת כי בארה של מרים סובב כל מוצאי שבת
כל הבארות ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו ולא ראיתי למנהג זה ועיין לעיל
סימן רס''ג מי שמוסיף מחול על הקודש אם מותר לומר לאחר שהבדיל לעשות לו מלאכה.
סימן ש - שיסדר שולחנו במוצאי שבת. ובו סעיף
אחד.
א. לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת כדי
ללוות את השבת אפילו אינו צריך אלא לכזית.
