שלחן ערוך הלכות שאלה סימן שמ-שמז
סימן שמ - השואל חייב באונס ובהמה שמתה מחמת
מלאכה ואם שלחה על יד בנו או עבדו. ובו ח' סעיפים.
א השואל מחבירו בהמה או מטלטלים ונאנסו בידו
כגון שמת או נשבר או נשבה חייב.
הגה. ודוקא שאירע האונס מכח השואל אבל אם
אירע האונס מכח המשאיל פטור ולכן מי שיש לו משכון אצל עכו"ם והשאילו לחבירו ליקח
עליו עוד מעות ונשרף המשכון פטור השואל דהא בלאו הכי היה נשרף מכח המשאיל.
וא"צ לומר שחייב בגניבה ואבידה אבל
כל קלקול שאירע בה מחמת מלאכה ששאלה בשבילה לא מבעיא אם הוכחשה מחמת מלאכה שהוא פטור
אלא אפילו מתה מחמת מלאכה פטור והוא שלא ישנה לעשות בה דבר אחר חוץ מהמלאכה ששאלה בשבילה
שאם שינה ועשה בה מלאכה אחרת חוץ מהמלאכה ששאלה בשבילה אפילו היא קלה ממנה תלינן דמחמת
אותה מלאכה ששינה מתה ואפילו באותה מלאכה עצמה אפשר לשנות כגון ששאלה לחרוש וחרש בה
ביום ובלילה שלא כדרך כל הארץ.
ב נכחש הבשר מאליו וסופו לחזור פטור אבל
אם נכחשה מאליה ומתה אח"כ שהוא חייב לשלם כיון שאינה בעין משלם כמו שהיתה בשעת
שאלה.
ג השואל בהמה מחבירו לילך דרך ידוע ובאו
עליו לסטים באותו הדרך או חיות רעות ואנסוה ממנו חשיב שפיר מתה מחמת מלאכה.
הגה. ויש חולקין בזה וסבירא להו דלא מיקרי
מחמת מלאכה דהרי אף בלא הליכת הדרך איפשר שיבא לה אונס כזה אבל המשאיל לחבירו שונרא
לרדוף עכברים ואכלוה העכברים מיקרי מחמת מלאכה דבא לה האונס מחמת מלאכה וכל כיוצא בזה
בהמה שנתייגעה במלאכתה ונתחממה ומתה אח"כ או נכשלה בדרך ונפלה ומתה מיקרי מחמת
מלאכה ודוקא שהרגיש בעודו במלאכה אבל אם לא הרגיש מיד לא יוכל לישבע דמתה מחמת מלאכה
דדילמא בלאו הכי נמי היתה מתה.
ד השואל בהמה חייב במזונותיה משעה שמשכה
עד סוף ימי שאלתה.
הגה. וי"א דלא בענין משיכה אלא מיד
שנסתלקו הבעלים.
ואם כחש בשרה כחשה דלא הדר חייב לשלם מה
שפחתו בדמים ואם היה הכחש מחמת מלאכה פטור וישבע שבועת השומרים שמחמת מלאכה כחשה.
ה השואל פרה מחבירו ושלחה לו המשאיל ביד
בנו או ביד שלוחו או ביד עבדו אפילו שלחו לו ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו של שואל
ומתה קודם שתכנס לרשות השואל הרי זה פטור ואם אמר לו השואל שלחה לי ביד בני או ביד
עבדי או ביד שלוחי או ביד בנך או ביד עבדך העברי או ביד שלוחך או שאמר לו המשאיל הריני
משלחה לך ביד בנך או עבדך או ביד שלוחך או ביד בני או ביד עבדי העברי או ביד שלוחי
ואמר לו השואל שלח ושלחה ומתה בדרך ה"ז חייב.
ו שלחה לו המשאיל ביד עבדו הכנעני אע"פ
שאמר ליה השואל שלח ומתה פטור שידו כיד רבו ועדיין לא יצאה מרשות המשאיל.
ז אמר לו השואל הכישה במקל והיא תבא מאליה
ועשה המשאיל כן אין השואל חייב בה עד שתכנס לרשותו.
ח וכן בשעה שמחזירה השואל לבעלים אם שלחה
ביד אחר ומתה קודם שהגיע לרשות המשאיל הרי זה חייב שעדיין היא באחריות השואל ואם שלחה
מדעת המשאיל ע"י אחר ומתה פטור שלחה ביד עבדו הכנעני אע"פ שאמר לו המשאיל
שלח אם מתה בדרך חייב שיד העבד כיד רבו ועדיין לא יצאה מיד השואל בד"א כשהחזירה
תוך ימי שאלתה אבל אם החזירה אחר ימי שאלתה יצתה מדין שאילה והרי הוא כשומר שכר וה"ה
אם היא עדיין בביתו של שואל כיון שעברו ימי שאלתה יצא מדין שואל והרי הוא כשומר שכר.
הגה. ואם אמר לו שלח ועד שלא הספיק לשלוח
מת לא ישלח דהא נפל קמי יתמי ואם שלח ספק אם חייב באחריותו.
סימן שמא - השואל מחבירו חפץ סתם או לזמן
קצוב. ובו ח' סעיפים.
א השואל מחבירו כלי או בהמה סתם הרי המשאיל
בכל עת שירצה שאלו לזמן קצוב כיון שמשך וזכה בו אין הבעלים יכולים להחזירו מתחת ידו
עד סוף ימי השאלה ואפילו מת השואל הרי היורשים משתמשים בשאלה עד סוף הזמן.
ב השואל פונדק מחבירו ללינה אין פחות מיום
אחד לשביתה אין פחות משני ימים לנשואין אין פחות משלשים יום שאל חלוק מחבירו לילך בו
לבית האבל כדי שילך ויחזור שאלו לבית המשתה כל אותו היום שאלו לעשות המשתה שלו אין
פחות משבעה ימים וי"א לבית האבל אינו רשאי ליטלו עד שיצאו ימי אבילות וברגל עד
שיצאו ימי הרגל ובמשתה עד שיצאו ימי המשתה.
ג הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשים בה כל
ימי שאלתה ואין חייבין באונסיה אפילו נשתמשו בה אבל חייבים עליה כשומר שכר אפילו לא
נשתמשו בה ויש מי שאומר שאם אמר המשאיל ליתומים החזירו לי הפרה שהשאלתי את אביכם או
קבלו עליכם חיוב אונסים שומעין לו.
ד חשבו שהיא של אביהם וטבחוה ואכלוה משלמים
דמי בשר בזול שהוא שני שלישים והעור ישלמו כולו ואם הניח להם נכסים וטבחוה משלמים דמיה
מנכסיו.
ה השואל כלי מחבירו לעשות בו מלאכה פלונית
כיון שמשך השואל אין המשאיל יכול להחזירו מתחת ידו עד שיעשה בו אותה מלאכה וכן אם שאל
ממנו בהמה לילך בה למקום פלוני אינו יכול להחזירה מיד השואל עד שילך בה לשם ויחזור.
ו השואל כלי מחבירו להשתמש בו וא"ל
השאילני דבר פלוני בטובתך כלומר אין אתה משאיל לי דבר זה כדרך כל המשאילין אלא כפי
טובת לבך ונדבותיך שאינך מקפיד על הזמן אם קנו מיד המשאיל על זה הרי השואל משתמש בו
לעולם עד שיתבטל הכלי מלעשות מלאכתו ויחזיר שבריו או שיריו ואין השואל רשאי לחזור ולתקן
הכלי או לעשותו פעם אחרת.
הגה. וי"א דהאומר השאילני כלי זה בטובו
שאול הוא לעולם דבטובו משמע כל זמן שהוא טוב ואפילו החזירו למשאיל חוזר ונוטלו ממנו
כשיצטרך ודוקא שקנו מן המשאיל אבל לא קנו מן המשאיל אינו נוטלו ממנו כשהחזירו נשבר
מחזיר לו שבריו.
ז האומר לחבירו השאילני קרדום לעדור בו הפרדס
הזה עודר בו אותו הפרדס בלבד ואינו רשאי לעדור בו פרדס אחר אפילו הוא כמוהו אמר לו
פרדס סתם עודר בו פרדס אחד אי זה שירצה אפילו אינו שלו שאלו לעדור בו פרדסים הרבה שלו
עודר בו כל פרדסים שלו ואפילו נשחת כל הברזל בעדירה מחזיר לו הנצב של עץ ויש מי שאומר
דדוקא באותה שנה אבל לא בשנה אחרת.
ח האומר לחבירו השאילני שוקת זה ונפל אינו
יכול לחזור ולבנותו א"ל השאילני שוקת סתם ונפל חוזר ובונה עד שישקה כל שדותיו
א"ל השאילני מקום שוקת ה"ז בונה בכ"מ שירצה בקרקע המשאיל ובונה מקום
השוקת שיספיק לו להשקות ממנה כל שדותיו או כל בהמותיו לפי מה שהתנה עם המשאיל והוא
שלקח ממנו בקנין על זה.
סימן שמב - אין השואל רשאי להשאיל. ובו סעיף
אחד.
א אין השואל רשאי להשאיל אפילו שאל ספר תורה
שעושה מצוה בשאלתו אינו רשאי להשאיל לאחרים ואם השאיל לאחרים אפילו נתקלקל מחמת המלאכה
ששאלו בשבילה חייב אא"כ יש לו ראיה שיכול ליפטר בה אילו היה בידו כמו שנתבאר בסי'
רצ"א סעיף כ"ו.
הגה. מיהו דבר שא"א להבריח ולכפור בו
כגון בית או ספינה מותר להשאיל וע"ל סימן שי"ו.
סימן שמג - דין השואל אחר כלות זמן השאלה.
ובו ב' סעיפים.
א השואל חפץ או כל דבר לזמן מיד כשיכלה הזמן
חוזר הדבר השאול לרשות המשאיל להפטר השואל מאונסים אפילו הוא עדיין בביתו ומ"מ
חייב הוא בגניבה ואבידה כדין שומר שכר ואם שלחו לו בתוך הזמן ביד עבדו או שלוחו של
משאיל או של שואל נתבאר בסי' ש"מ.
ב שומר שכר לזמן כיון שכלה זמנו כלתה שמירתו
ואפילו היא עדיין בביתו אינו עליה אלא ש"ח.
סימן שדמ - טען שמתה מחמת מלאכה או רוצה
לשלם או לישבע. ובו ד' סעיפים.
א טען השואל שמתה מחמת מלאכה אם הוא במקום
שעדים מצויים אינו נפטר עד שיביא עדים שהוא כדבריו ושלא שינה בו ואם הוא במקום שאין
עדים מצויים ישבע כמו שנתבאר בסי' רצ"ד ואם התנה שלא ישבע או שלא ישלם אם נגנבה
או נאנסה הכל לפי תנאו.
הגה. אפילו לא קנו קנין על כך דכל תנאי שומרים
קיים אפילו בלא קנין ודוקא דאתניה קודם שבאה השמירה לידו אבל לאחר ששעבד נפשיה לא מצי
לאתנויי בדברים בעלמא.
ב כשישלם השואל שמין לו השברים שאם שאל כלי
ונשבר שמין לו השברים כמו שהיו שוים בשעת השבירה ונותנים לבעלים ומשלים עליהם ואם הוזלו
בין שעת שבירה לשעת העמדה בדין שמין אותם כמו שהיו שוין בשעת שבירה וכן אם שאל בהמה
ומתה שמין כמה היתה שוה הנבלה בשעה שמתה ונותן לו ומשלים לו עליה.
הגה. נגנבו השברים או נאבדו [ואפילו נאנסו]
השואל חייב אא"כ אמר למשאיל טול את שלך.
ג ראובן השאיל חפץ לשמעון והפסידו אמר שמעון
לראובן השבע כמה היה שוה ואפרענו לך והשיב בעל החפץ השבע אתה והפטר ישבע בעליו ויפרע
שכנגדו ע"פ שבועתו ואם לא ישבע לא יפרע שכנגדו ואינו נקרא מחויב שבועה ואינו יכול
לישבע שמשלם.
ד השואל פרה מחבירו שאלה חצי יום ושכרה חצי
יום או שאלה היום ושכרה למחר או שאל אחת ושכר אחת מהן המשאיל אומר שאולה מתה ביום שהיתה
שאולה מתה בשעה שהיתה שאולה מתה והשוכר אומר איני יודע או שאמר השומר שכורה מתה ביום
שהיתה שכורה מתה בשעה שהיתה שכורה מתה והמשאיל אומר איני יודע או שזה אומר א"י
וזה אומר איני יודע המוציא מחבירו עליו הראיה ואם לא היתה שם ראיה בזמן שהמשאיל טוענו
ודאי ישבע השוכר ששכורה מתה או שא"י ובזמן שהמשאיל אומר איני יודע ישבע השומר
שבועת השומרים שמתה כדרכה וע"י גלגול ישבע השומר ששכורה מתה או שאינו יודע וה"ה
אם זה אומר שאולה מתה וזה אומר שכורה מתה או זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע.
סימן שמה - דין שאל פרה ושכר אחרת. ובו ב'
סעיפים.
א שאל שתי פרות חצי היום בשאלה וחצי היום
בשכירות המשאיל אומר בזמן השאלה מתו והלה אומר אחת מתה בזמן השאלה והאחרת איני יודע
מתוך שאינו יכול לישבע ישלם השתים.
ב וכן אם מסר לו שלשה פרות שתים שאולות ואחת
שכורה והמשאיל אומר שתים השאולות הן שמתו והשואל אומר אחת השאולה מתה ודאי אבל השניה
שמתה איני יודע אם השאולה האחרת או השכורה מתוך שאינו יכול לישבע שהרי אומר איני יודע
ישלם השתים.
סימן שמו - דין פטור שאלה בבעלים עם כל דיניו
ובעל בנכסי אשתו. ובו יט סעיפים.
א השואל והיה המשאיל עם השואל במלאכתו בשעה
שמשך הדבר השאול אפילו נגנב או נאבד בפשיעה פטור שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם לא שנא
היה עמו בשאלה שהשאיל את עצמו לעשות מלאכתו לא שנא היה עמו בשכירות שהשכיר עצמו לו
לא שנא היה עמו באותה מלאכה של הדבר השאול ל"ש במלאכה אחרת אפילו א"ל השקני
מים והשקהו והשאיל לו פרתו בעוד שהוא משקהו הוי שאלה בבעלים אבל אם משך תחלה ואח"כ
השקהו לא הוי שאלה בבעלים.
ב לא שנא אם באו שאלת הבעלים עם שאלת הפרה
כאחד לא שנא היה הוא שאול או שכור לו ואח"כ השאיל לו פרתו פטור אפילו לא היה עמו
בשעת שבירה ומיתה אבל אם לא היה עמו בשעת שאלה ואח"כ שאל את הבעלים או השכירם
אין זה שאלה בבעלים אע"פ שהיה עמו בשעת שבירה ומיתה.
ג שאל הבעל ונתרצה להיות שאול לו אע"פ
שלא התחיל במלאכת השואל בשעת משיכת הפרה אלא מזמין ומכין עצמו ללכת חשיב שפיר עמו במלאכתו
אבל באמירה שאומר להיות שאול לו ולא הכין עצמו למלאכתו לא הוי שאלה בבעלים.
ד השאיל לו בהמתו או השכירה לו למשוי והלך
עמה לסעדה ולהטעינה הוי שאלה בבעלים אע"פ שמעצמו נשאל לו ואם לא הלך אלא לראות
שלא יוסיף המשוי אין זה שאלה בבעלים.
ה א"ל שמור לי ואשמור לך או שמור לי
היום ואשמור לך למחר נתבאר בסימן ש"ה.
ו האומר לשלוחו צא והשאל עם פרתי אינה שאלה
בבעלים שנאמר אם בעליו עמו הבעלים עצמם ולא שליח ואם אמר לעבדו הכנעני צא והשאל עם
פרתי הרי זה שאלה בבעלים שיד העבד כיד רבו.
הגה. נשאל לו העבד בלא דעת רבו לא מקרי שאלה
בבעלים.
ז שותפים ששאל אחד מחבירו הוי שאלה בבעלים.
ח האומר לחבירו השאילני היום ואשאילך למחר
אינו שאלה בבעלים.
ט שאל מהאשה פרה נכסי מלוג ונשאל לו בעלה
או אשה ששאלה פרה לצורך נכסי מלוג שלה ונשאל בעל הפרה לבעלה לא הוי שאלה בבעלים משום
דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי.
י שאל פרה לרבעה או ליראות או לעשות בה פחות
מש"פ או ששאל שתי פרות לעשות בהן שוה פרוטה הרי זה ספק ואין מוציאין מידו.
יא שאל מב' שותפים ונשאל לו אחד מהם וכן
השותפים ששאלו ונשאל לאחד מהם ה"ז ספק אם היא שאלה בבעלים אם לאו לפיכך אם מתה
אינו משלם ואם תפסו הבעלים אין מוציאים מידם ואם פשע בה יש מחייבים ויש פוטרים.
יב מלמד תינוקות והנוטע לבני המדינה והמקיז
להם דם והסופר שלהם כל אלו וכיוצא בהם יום שהוא יושב בו לעשות במלאכתו אם השאיל או
השכיר לאחד מאלו שהוא עוסק במלאכתם ה"ז שמירה בבעלים ואפילו פשע בה השומר פטור
אבל הוא ששאל או שכר מהם חייב שאינם שאולים לו ויש אומרים שבזמן הראוי למלאכה אף ע"פ
שאינם עסוקים בה לפי שאינו רשאי להשמט מהמלאכה ההיא בכל עת שצריכים לו הוי לגבייהו
שאלה בבעלים אפילו אם צריך לתת לו שכר מ"מ מוכרח הוא לעשות לו מלאכתו מידי דהוה
אשותפים ששכרו שכיר חדש או שנה דבכל שעה הוי שאלה בבעלים לכל אחד מהם.
יג הרב השונה לתלמידיו אם הם צריכים ללמוד
עמו בכל מסכתא שירצה הוא ואף אם התחילו מסכתא אחת יכול לשנותה לאחרת אז הוי הם כשאולים
לו שהם עמו במלאכה ואם שאל מהם הוי שאלה בבעלים ואם הוא צריך ללמוד עמהם בכ"מ
שירצו אז הוא נשאל להם ואפילו שלא בשעת הלימוד כיון שצריך ללמוד עמהם בכל עת שירצו
ואם הדבר תלוי בשניהם שהמסכת שהתחיל יגמרו ואין הרב יכול לשנות המסכתא שלא מדעת התלמידים
ולא התלמידים בלא דעת הרב אז אינם שאולים זה לזה כלל ולפני המועדים שדרך לדרוש לעם
הלכות המועד הוא נשאל להם.
הגה. וכן הדין בשליח צבור עם קהל שלו דאם
הקהל אינן יכולין להשמט ממנו הם כשאולין לו ואם הוא אינו יכול להשמט מהן הוא נשאל להן.
יד שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים פטור שהשכירות
תלוי בשאלה אבל אם שכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים או שאלה בבעלים וחזר ושכרה שלא
בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים או ששכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים וחזר ושכרה שלא
בבעלים כל אלו ספק שמירה בבעלים הוא.
הגה. וי"א דאם שכרה בבעלים וחזר ושאלה
שלא בבעלים מקרי שמירה בבעלים.
טו יש אומרים שאם שכרה בבעלים וחזר ושכרה
שלא בבעלים הוי שניה בבעלים כמו הראשונה אבל אם ראשונה שלא בבעלים ושניה בבעלים אין
הראשונה גוררת את השניה להיות שלא בבעלים.
טז בעל בנכסי מלוג של אשתו אפילו פשע בהם
ונאבדו פטור שהיא עמו במלאכתו.
יז אשה ששאלה ואח"כ נשאת הרי הבעל כלוקח
ואין לו דין שומר לפיכך אם הדבר השאול בהמה ומתה הבעל פטור אע"פ שהוא משתמש בה
כל ימי שאלתה אפילו פשע מפני שהוא כלוקח.
הגה. אבל לא מפטר מטעם שמירה בבעלים דהא
אין החפץ שלה רק שאול בידה וכן גזלן שהפקיד או השאיל דבר הנגזל אף ע"פ שהיה במלאכת
השואל חייב השואל באונסין דלא מקרי שאלה בבעלים אלא בבעל החפץ עצמו.
והאשה חייבת לשלם כשיהיה לה ממון ואם הודיעה
את בעלה שהיא שאולה ה"ז נכנס תחתיה.
הגה. ודוקא שנשתמש בה לאחר שהודיעתו או שקבל
עליו להיות הוא השואל.
יח לוקח בהמה לשלשים יום שומר חנם עליה.
יט כל אלו החלוקים של שאלה בבעלים נוהגין
גם כן בכל השומרים.
סימן שמז - דין הזיק שור של שואל לשל משאיל
או איפכא. ובו סעיף אחד.
א שאל פרה בסתם והזיק שורו של שואל לשורו
של משאיל אפילו אם הוא תם משלם נזק שלם שאפילו אם הוזק משור דעלמא צריך לשלם דמסתמא
צריך לשומרו שלא יוזק ושלא יזיק ואם קבל עליו שמירתו שלא יזיק אבל לא שלא יוזק והזיקו
של שואל תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם ואי אזקיה תורא דמשאיל לתורא דשואל והשאלה היתה
בסתם בין תם בין מועד פטור ואי אזיק לתורא דעלמא שואל בעי לשלומי שעליו מוטל לשומרו
שלא יזיק ואם קבל עליו לשומרו שלא יוזק אבל לא שלא יזיק והזיק לשורו של שואל משלם לו
המשאיל תם חצי נזק ומועד נזק שלם.
