שלחן ערוך הלכות קריעה ואנינות סימן שמ-שמא
סימן שמ - ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל
מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים.
א. מי שמת לו מת והוא מהמתים שראוי להתאבל
עליהם חייב לקרוע עליו וצריך שיקרע מעומד ואם קרע מיושב לא יצא.
ב. מקום הקריעה בכל מקום בבית הצואר לפניו
אבל אם קרע לאחריו או מן הצדדין לא יצא.
הגה. וי"א שיוצא אם קורע בשולי הבגד
וכן נהגו להקל לקרוע בשולי הבגד כשקורעין על שאר מתים שאינן מתאבלין עליהם אבל על המתים
שהם קרוביו ומתאבלים עליהם אינו יוצא בקריעה זו וצריך לקרוע בבית הצואר וכן נהגו.
ג. שיעור קריעה טפח ואם קרע על מת ובא להוסיף
באותה קריעה על מת אחר אם אחר ז' סגי בכל שהוא ואם הוא בתוך ז' צריך טפח ועל אביו ואמו
אפילו אחר ז' קורע עד שיגלה את לבו.
ד. כשם שקורע על קרובו שמתאבל עליו כך קורע
בפני קרובו על מת שמת לקרובו כיצד הרי שמת בן בנו או אחי בנו או אם בנו חייב לקרוע
בפני בנו וכן קורע על חמיו וחמותו והאשה קורעת על חמיה וחמותה.
ה. העומד בשעת יציאת נשמה של איש או אשה
מישראל חייב לקרוע. ואפילו אם לפעמים עשה עבירה לתיאבון או שמניח לעשות מצוה בשביל
טורח.
הגה. אבל רגיל לעשות עבירה אין מתאבלין עליו
וכל שכן על מומר לעבודת כוכבים וי"א שמומר שנהרג בידי עובד כוכבים מתאבלים עליו
וכן מומר קטן שהמיר עם אביו או אמו דהוי כאנוס וי"א דאין מתאבלין וכן עיקר. הפורשים
מדרכי צבור אע"פ שאין מתאבלין עליהם מתאבלין על בניהם.
ו. על אדם כשר שאינו חשוד על שום עבירה ולא
על שום ביטול מצוה ולא סני שומעניה אע"פ שאינו גדול בתורה אע"פ שלא עמד בשעת
יציאת נשמה חייב לקרוע עליו והוא שעומד שם בין מיתה לקבורה ותלמידי חכמים פטורים מקריעה
זו.
הגה. וי"א דאין חייב לקרוע על אדם כשר
אלא אם כן עומד עליו בשעת יציאת נשמה אבל חייב לבכות ולהתאבל עליו וכן נהגו להקל.
ז. על חכם ועל תלמיד חכם ששואלין אותו דבר
הלכה בכל מקום ואומרה קורעין עליו אפילו לאחר קבורה ביום שמועה אם הוא תוך ל' יום וקורע
עליו בשעת הספדו וקורעין עליו עד שמגלין את לבם וכבר נהגו תלמידי חכמים בכל מקום לקרוע
זה על זה טפח אע"פ שהם שוים ואין אחד מהם מלמד את חבירו.
הגה. י"א שאין קורעין על חכם אלא א"כ
הוא רבו או שיודעין משמועותיו שחדש דהיינו רבו וכן נהגו להקל במדינות אלו.
ח. על רבו שרוב חכמתו ממנו אם מקרא מקרא
ואם משנה משנה אם גמרא גמרא קורע כל בגדיו עד שמגלה לבו וי"א שאינו קורע אלא טפח
ואינו מאחה לעולם ואפי' משמועה רחוקה קורע עליו לעולם ואם לא למד רוב חכמתו ממנו אינו
קורע עליו אלא כדין שאר מתים שהוא מתאבל עליהם ואפי' לא למד ממנו אלא דבר אחד בין קטן
בין גדול קורע עליו.
הגה. וי"א דקרע שעל רבו שאינו מובהק
נמי אינו מתאחה תלמידי חכמים שיושבים ביחד ומקשים ומפרקין זה לזה ולומדים ביחד י"א
שדינן כרב שאינו מובהק וי"א שדינן כרב מובהק וי"א דאין צריכין לקרוע אלא
על רבו שלמדו רוב חכמתו אבל חברים הלומדים זה עם זה או שהאיר עיניו בדבר אחד אינו אלא
חומרא בעלמא והיכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג לא נהוג ואין מורין כן ולכן נהגו להקל
במדינות אלו.
ט. על כל המתים קורע עליו טפח בבגד העליון
ודיו ועל אביו ואמו קורע כל בגדיו אפילו הוא לבוש י' עד שמגלה לבו ואם לא קרע כל בגדיו
לא יצא וגוערים בו וכל זמן שאותו הבגד עליו אומרים לו קרע אפילו לאחר שלשים.
י. אפרקסותו אינו צריך לקרוע יש מפרשין שהוא
בגד הזיעה הדבוק לבשרו ויש מפרשים דהיינו בגד העליון שקורין קאפ"ה ופשט המנהג
שלא לקרוע הקאפ"ה על שום מת אפי' על אביו ואמו ולקרוע על אביו ואמו גם החלוק שקורין
קאמיז'ה.
הגה. ובמדינות אלו אין נוהגין כן אלא אין
קורעין החלוק של פשתן שהוא בגד הזיעה ולא הסרבל העליון אבל שאר בגדיו קורע באביו ואמו
ובשאר מתים המלבוש העליון תחת הסרבל.
יא. אחד האיש ואחד האשה שוים לענין קריעה
אלא שהאשה קורעת התחתון ומחזירתו לאחריה וחוזרת וקורעת העליון.
יב. על כל המתים אם רצה מניח שפת הבגד שלימה
וקורע מהשפה ולמטה ועל אביו ואמו צריך לקרוע כל השפה.
יג. על כל המתים יש לו לקרוע בפנים שלא בפני
אדם לפיכך יש לו להכניס ידו בפנים וקורע בצינעא אבל על אביו ואמו אינו קורע אלא מבחוץ
בפני כל אדם.
יד. על כל המתים רצה קורע ביד רצה קורע בכלי
על אביו ואמו ביד על כל המתים אם בא להחליף תוך ז' ימים מחליף ואינו קורע על אביו ואמו
אם מחליף תוך ז' קורע כל הבגדים שהוא מחליף ואינו מאחה לעולם כמו בפעם הראשון.
טו. על כל המתים שולל לאחר ז' ומאחה לאחר
שלשים יום על אביו ואמו שולל לאחר ל' יום ואינו מאחה לעולם והאשה שוללת לאלתר מפני
כבודה.
הגה. וכל זמן שאסור לשלול אפילו לחבר ראש
הקריעה ע"י מחט אסור ויש מקומות שנהגו להחמיר אפי' על שאר מתים שלא לשלול תוך
ל' ואז אפילו ראש הקריעה אסור לחבר ע"י מחט.
טז. על כל המתים אם רצה חולץ כתף על אביו
ואמו חייב לחלוץ כתף והולך כך לפני המטה עד שיקבר ואם הבן אדם גדול ואין כבודו שילך
חלוץ כתף אין צריך לחלוץ.
יז. נשיא דומה לאב לחליצת כתף ולקרוע מבחוץ
ולאחוי כל הקורעים על חכם שמת כיון שהחזירו פניהם מאחורי המטה שוללין ומאחין למחר וחכם
שבאה שמועתו שולל בו ביום ומאחה למחר ועל נשיא ועל רבו מובהק שולל למחר ואינו מאחה
לעולם על חכם חולץ מימין ועל אב ב"ד משמאל ועל נשיא מכאן ומכאן ועל אביו ואמו
ועל רבו מובהק רצה מכאן רצה מכאן ואם רצה חולץ שתיהן.
יח. על כל המתים אם לא שמע אלא לאחר ל' יום
אינו קורע ומי שאין לו חלוק ונזדמן לו תוך שבעה קורע אחר ז' אינו קורע על אביו ועל
אמו קורע והולך לעולם.
יט. כשם שאסו' לאחות קרע שאינו מתאחה כך
אסור להפוך צד עליון של בגד למטה ולאחותו ואפי' הלוקח אותו אסור לאחותו לפיכך אם בא
למכרו צריך להודיעו ואם מכרו לו סתם ולא הודיעו אסור לאחותו עד שידע שאינו מהקרעים
שאינם מתאחים ואסור למוכרו לעובד כוכבים.
כ. הקורע מתוך המלל ומתוך השלל ומתוך הליקוט
ומתוך הסולמות לא יצא אבל מתוך איחוי אלכסנדרי דהיינו תפירה שהיא שוה למעלה ובולטת
מלמטה יצא.
כא. קרע על המת ומת לו מת אחר תוך ז' קורע
קרע אחר לאחר ז' מוסיף על קרע הראשון כל שהוא מת לו מת שלישי אחר ז' של שני מוסיף עליו
כל שהוא וכן מוסיף והולך עד טבורו הגיע לטבור מרחיק ג' אצבעות וקורע נתמלא לפניו מחזירו
לאחוריו נתמלא מלמעלה הופכו למטה נתמלא מכאן ומכאן נעשה כמי שאין לו חלוק שאינו קורע.
כב. אמרו לו מת אביו וקרע ואחר ז' מת בנו
והוסיף מתאחה התחתון ולא העליון אמרו לו מת בנו וקרע ואחר ז' מת אביו אינו מוסיף אלא
קורע קריעה אחרת שאין אביו ואמו בתוספת.
כג. מי שמתו לו שני מתים כא' או שבאה לו
שמועה משנים כאחד קורע קריעה אחת על שניהם קרע ואח"כ מת לו מת אחר קורע קרע בפני
עצמו בין באותו קרע עצמו שמוסיף בו וקורע עוד טפח או מרחיק ג' אצבעות וקורע טפח לאחר
ז' מוסיף על קרע ראשון כל שהוא מת אביו או אמו ואחד משאר קרוביו קורע תחלה על אביו
או על אמו עד לבו ומרחיק שלשה אצבעות וקורע טפח על המת האחר מת אביו וקרע ואחר ז' מת
א' מהקרובים מוסיף על קרע הראשון ותחתון מתאחה ועליון אינו מתאחה מת א' מהקרובים וקרע
ואח"כ מת אביו או אמו בין בתוך ז' בין לאחר ז' מרחיק ג' אצבעות וקורע מן הצד בשפת
הבגד שהרי צריך להבדיל קמי שפה וקורע עד שמגיע ללבו מתו אביו ואמו כא' קורע קרע אחד
על שניהם.
כד. אמרו לו מת אביו וקרע ואח"כ נמצא
שהוא בנו יצא ידי קריעה והוא שנודע לו תוך כדי דיבור ואם לא נודע לו עד אחר כדי דיבור
לא יצא אבל אם אמרו לו מת לך מת וכסבור אביו הוא וקרע ואח"כ נמצא שהוא בנו יצא
אפי' לא נודע לו עד אחר כדי דיבור.
כה. היה לו חולה ונתעלף וקרע עליו ואח"כ
מת אם מת תוך כדי דיבור של קריעה אין צריך קריעה אחרת ואם לאו צריך קריעה אחרת.
כו. אמרו לו מת אביו וקרע ונהג קצת ימי אבלות
ואח"כ אמרו לו לא מת והפסיק וחזרו ואמרו לו בפעם הראשון מת כמו שאמרו הראשונים
יצא ידי קריעה.
כז. קטן שמת לו מת מקרעין לו.
כח. הקורע בשבת על מתו אע"פ שחלל שבת
יצא ידי קריעה.
כט. הקורע בחלוק גזול לא יצא ידי קריעה.
ל. קטן דלא קים לן ביה שכלו לו חדשיו שמת
בתוך ל' או אפילו ביום שלשים אין קורעין עליו.
לא. אין קורעין ביום טוב אפי' בי"ט
שני של גליות אפי' קרובים של מת אבל בחול המועד קורעין על כל אחד כפי מה שהוא אם עומד
בשעת יציאת נשמה או אם הוא אדם כשר או חכם על כל אחד כדינו שנתבאר.
הגה. וי"א דנוהגין שאין לקרוע בחול
המועד רק על אביו ואמו ועל שאר מתים קורעין לאחר המועד ובמקום שאין מנהג יש לקרוע על
כולם.
לב. שמע ברגל שמועה קרובה קורע ואפילו אם
אחר הרגל תהיה רחוקה.
לג. ההולך בבגד קרוע לפני המת שמראה עצמו
שקרע ולא קרע ה"ז גוזל את החיים ואת המתים.
לד. האומר לחבירו השאילני חלוקך שאבקר את
אבא שהוא חולה והלך ומצאו שמת קורעו ומאחהו ומחזיר לו חלוקו ומשלם לו דמי קרעו ואם
לא הודיעו ה"ז לא יגע בו.
לה. המשאיל לחבירו חלוק לילך בו לבית האבל
אינו רשאי ליטול ממנו עד שיעברו ימי האבל.
לו. קורעין על שמועות רעות כגון שנקבצו רוב
הצבור למלחמה ושמעו שנגפו לפני אויביהם אפי' לא נהרגו אלא המיעוט מהם.
לז. השומע ברכת השם ואפי' ברכת הכינוי חייב
לקרוע והוא שישמענה מישראל ואפי' השומע מהעדים היאך בירך פלוני חייב לקרוע והעדים אינם
צריכים לקרוע פעם אחרת הרואה ס"ת שנשרף או תפילין או אפי' מגילה אחת מהנביאים
או מהכתובים קורע שתי קריעות ודוקא ששורפין אותו בזרוע וכמעשה שהיה.
לח. הרואה ערי יהודה בחורבנן או ירושלים
או בהמ"ק חייב לקרוע.
לט. כל אלו הקרעים רשאי למוללן לשללן ללקטן
לעשותן כמין סולמות למחרתו אבל אין מתאחין לעולם.
הלכות אנינות
סימן שמא - מי שמתו מוטל לפניו בשבת או בי"ט
ודיני האונן. ובו ו' סעיפים.
א. מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו קודם
קבורה אוכל בבית אחר אין לו בית אחר אוכל בבית חבירו אין בית לחבירו עושה לו מחיצה
ואוכל ואפילו מחיצה של סדין סגי אם תקע שולי הסדין בענין שאינו ניטל ברוח ואם אין לו
דבר לעשות מחיצה מחזיר פניו ואוכל ובין כך ובין כך ואפילו הוא בעיר אחרת אינו מיסב
ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ואינו מברך ברכת המוציא ולא ברכת המזון ואין מברכים
עליו ולא מזמנין עליו אפילו אם אוכל עם אחרים שמברכים לא יענה אחריהם אמן ופטור מכל
מצות האמורות בתורה ואפי' אם אינו צריך לעסוק בצרכי המת כגון שיש לו אחרים שעוסקים
בשבילו וי"א שאפילו אם ירצה להחמיר על עצמו לברך או לענות אמן אחר המברכין אינו
רשאי ובשבת ויו"ט אוכל בשר ושותה יין ומברך וחייב בכל המצות חוץ מבתשמיש המטה
שאסור בו ואם צריך להחשיך על התחום כדי לעסוק בצרכי המת חל עליו אנינות ליאסר בכולן
משעה שמתחיל ללכת כדי להחשיך על התחום ואם רוצה לקברו ביו"ט ראשון ע"י עממין
אסור בכולן וכ"ש בי"ט שני שהוא בעצמו יכול לקברו שחלו עליו כל דיני אנינות.
ב. מי שמת לו מת יאכל במוצאי שבת בלא הבדלה
ולא יתפלל ולא בבוקר קודם קבורה ולאחר קבורה יתפלל תפלת שחרית אם לא עבר זמנה אבל תפלת
הערב לא יתפלל שכבר עבר זמנה ולא דמי לשכח ולא התפלל ערבית שמתפלל שחרית שתים כיון
שבלילה לא היה חייב להתפלל ולענין ההבדלה יבדיל אחר שיקבר המת.
ג. מקום שנוהגים שכתפים מיוחדים להוציא המת
ולאחר שנתעסקו הקרובים בצרכי הקבורה ימסרוהו להם והם יקברוהו משמסרוהו להם מותרים הקרובים
בבשר ויין אפי' קודם שהוציאוהו מהבית ששוב אינו מוטל עליהם.
הגה. מקום שנושאין המת מעיר לעיר אם מקום
קרוב הוא הוי כאילו מוטל לפניו אבל אם הוא מקום רחוק כגון מהלך שני ימים מותר עד שיבואו
לעיר קבורתו.
ד. מי שמת בתפיסה ולא ניתן לקבורה לא חל
על הקרובים אנינות וגם אבילות לא חל עליהם כיון שלא נתייאשו מלקברו וכן אם קרובי המת
בתפיסה אין אנינות חל עליהם וכן מי שנהרג בדרך או גררתו חיה או שטפו נהר ולא נתייאשו
מלקברו אין על הקרובים לא דין אנינות ולא דין אבילות ומונים לו שבעה ושלשים מיום שנתייאשו
מלקברו.
ה. כל זמן שלא נקבר המת אינו חולץ מנעל וסנדל
ואינו חייב בעטיפת הראש וכפיית המטה אבל אסור לישב או לישן על גבי מטה אפי' כפויה.
הגה. וכל שכן שאסור בתשמיש המטה וי"א
דאסור ברחיצה וסיכה ושמחה ושאלת שלום ותספורת ובמלאכה אבל מותר לצאת מפתח ביתו.
ו. המשמר את המת אפילו שאינו מתו פטור מקריאת
שמע ומכל מצות האמורות בתורה היו שנים זה משמר וזה קורא.
