שלחן ערוך הלכות ערב סימן קכט-קלב
סימן קכט - דין הערב בשטר ועל פה ומתי נפרעין
מן הערב. ובו כב סעיפים.
א. המלוה את חבירו ואחר שהלוהו אמר לו אחר
אני ערב או שתבע את הלוה בדין ואמר לו אחר הנח ואני ערב או שהיה חונק את חבירו בשוק
ליתן לו ואמר לו הנח ואני ערב אין הערב חייב כלום ואפילו אמר בפני ב"ד אני ערב.
הגה. מיהו אם פרע למלוה בציווי הלוה חייב
לשלם לו מה שנתן למלוה
אבל אם קנו מידו שהוא ערב ממון זה בין בפני
ב"ד בין בינו לבין המלוה נשתעבד.
ב. אמר להם בשעת מתן מעות הלוהו ואני ערב
נשתעבד הערב ואינו צריך קנין.
הגה. ואפילו לא נתערב בהדיא רק שאומר למלוה
להלוות ללוה כי בטוח הוא ועשאו על פיו והיה שקר חייב לשלם לו דהוי כאילו נתערב לו
וכן אם ב"ד עשו אותו ערב נשתעבד אע"פ
שלא קנו מידו כגון שהיו ב"ד רוצים לגבות מהלוה ואמר להם הניחוהו ואני ערב לכם
הואיל ויש לו הנאה שהאמינוהו ב"ד באותה הנאה שעבד עצמו.
ג. אם על פיו החזיר שטר או משכון הוה ליה
ערב בשעת מתן מעות.
הגה. וכן אם פטר הלוה על פי הערב ה"ל
כערב בשעת מתן מעות וי"א דאם היו לערב מעות של לוה בידו בשעה שערב נשתעבד בכל
ענין.
ד. ערב היוצא לאחר חיתום שטרות דהיינו לאחר
שחתמו העדים בשטר כתב ואני ערב וניכר שכתב ידו הוא זה או שהעדים מעידים עליו י"א
שמשתעבד בלא קנין לגבות ממנו מבני חורין וי"א שאינו משתעבד אלא בקנין ולהרמב"ם
אפילו ערב היוצא קודם חיתום שטרות צריך קנין כל שלא נכנס ערב אלא לאחר מתן מעות.
ה. כשם שאין הערב משתעבד אלא בקנין או בשעת
מתן מעות או בב"ד כך הקבלן אינו משתעבד אלא באחד מדרכים הללו שאין חילוק ביניהם
אלא לענין שעבוד כתובה כמו שנתבאר בטור אבן העזר כל היכא דבעי קנין אי לא קנו מיניה
אינו גובה אפילו מנכסים בני חורין אפילו כתב לו שטר.
הגה. ואפילו נתן לו תקיעת כף אם הוא במקום
שלא נהגו לקנות בכך ומ"מ כופין אותו לקיים שבועתו וע"ל סי' ע"ג סעיף
ח' מי שנתן מתנה לחבירו ואמר ליתנה לו לאחר זמן והעמיד לו ערב י"א דהוי כערב בשעת
מתן מעות ויש חולקין.
ו. נעשה לו ערב בקנין וכתב לו שטר יש לו
דין מלוה בשטר לטרוף ממשעבדי לא כתב לו שטר אע"פ שנעשה ערב בקנין דינו כמלוה על
פה ואינו גובה אלא מבני חרי וי"א דהיכא דקנו מיניה טורף ממשעבדי אע"פ שלא
כתב לו שטר ונראה לי דבערב בית דין לדברי הכל גובה ממשעבדי אפילו לא כתב לו שטר דהודאה
בב"ד כשטר דמיא.
ז. לא עשה לו הערב שטר בפני עצמו אלא כתב
הערבות בשטר החוב עצמו אם כתבו אחר חתימת העדים אינו גובה אלא מבני חרי ואם כתבו קודם
חתימת העדים אם כתב פלוני ערב בלא וא"ו ואח"כ חתמו העדים גם זה אינו גובה
אלא מבני חרי מפני שהוא כתחלת דבר ואינו מעורב עם הלוה והמלוה אבל אם כתוב ופלוני ערב
בוא"ו שהרי הוא מעורב עם הלוה והמלוה ואחר כך חתמו העדים הרי זה נפרע מנכסים משועבדים.
ח. המלוה את חבירו ע"י ערב אע"פ
שהערב משתעבד למלוה לא יתבע את הערב תחלה אלא יתבע הלוה אפילו אין ללוה אלא זיבורית
לא יפרע מהערב ואפילו אין ללוה נכסים ידועים כגון קרקעות ויש נכסים ידועים לערב לא
יגבה מהערב אלא לחזור אחר הלוה אולי יש לו מטלטלין.
הגה. ואם אמר הלוה פרעתיך והוא מלוה על פה
נשבע הלוה היסת ונפטר הוא וערב ואפילו הלוה עכו"ם ואמר שפרע נפטר הערב אבל אם
אמר הלוה לא לויתי מעולם חייב הערב לפרוע מי ששאל חפץ מחבירו ואומר לו אם לא אחזירנו
לך לזמן פלוני אתן לך דמים כך וכך והעמיד לו ערב בעד הדמים אע"פ שלגבי השואל הוי
אסמכתא ופטור הערב חייב לשלם ועיין לקמן סוף סימן קל"א סעיף י"ב מכר הלוה
קרקע וחתם המלוה עצמו בעד נפטר הערב דאיהו דאפסיד אנפשיה אבל בקבלן בכה"ג חייב
הערב לפרוע.
ט. חזר אחר הלוה ולא מצא כלום צריך לישבע
כתקנת הגאונים שאין לו כלום קודם שיפרע מהערב וצריך לכלול בשבועתו שעדיין הוא חייב
לו חוב זה שלא יעשו קנוניא על נכסי הערב ואינו יכול ליפרע מהערב עד לאחר ל' יום מיום
שנתחייב הערב לשלם אא"כ היה תנאי ביניהם.
י. ואם אין הלוה בפנינו צריך להודיעו אם
הוא קרוב כדי שיוכל שליח לילך ולבא תוך שלשים יום ואם לא יתן אז יתבע לערב ואם הוא
במדינת הים שאי אפשר להודיעו ואין לו כאן נכסים או אם הוא גברא אלמא דלא ציית דינא
אז יתבע את הערב ויגבה ממנו ואח"כ יחזור הערב על הלוה ויוציא ממנו או ינדוהו עד
שיפרע לו מה שפרע בשבילו.
הגה. וכן נראה עיקר אע"ג דיש חולקין
וסבירא להו דאע"ג דהלוה אלם ולא ציית לדין אין נפרעין מן הערב עד שב"ד יכופו
הלוה להיות ציית דין טען הערב תנו לי זמן ואביא הלוה לב"ד אי ידעינן היכן הוא
יהבינן ליה זמן עד דאייתי ואי לא ידוע נותנין לו זמן ל' יום ומשיביאנו לב"ד נפטר
הערב עד שישבע הלוה שאין לו הביאו ערב שבת בין השמשות ובמוצאי שבת ברח לא נפטר הערב.
יא. אפילו יש ללוה נכסים ידועים במדינה אחרת
נפרע מהערב תחילה שאין אומרים למלוה שיוציא מאתים על מנה.
יב. הא דכשהלוה במדינת הים נפרע מהערב בלי
שיודיעו ללוה דוקא כשהמלוה בשטר אבל אם המלוה על פה לעולם אינו נפרע מהערב בלא הודאת
הלוה דחיישינן שמא פרעו אא"כ הוא תוך הזמן וה"ה אם מת לוה מלוה על פה אינו
נפרע מהערב אא"כ הוא תוך הזמן או שהודה בשעת מיתתו או שנידוהו מפני שאינו פורע
חוב זה ומת בנידויו.
הגה. טען הלוה שנתן דמי הפרעון לערב ליתנם
למלוה נשבע היסת ונפטר במגו דיכול לומר פרעתי לך נאמן ג"כ לומר דפרע לערב ונפטר
בזה דהא המלוה האמין לערב ואם המלוה כופר ואומר שלא העמיד לו אותו ערב נשבע הלוה שהעמיד
לו הערב ושפרע לו ונפטר בזה.
יג. אין כל אלו הדברים אמורים אלא בשלא התנה
המלוה עם הערב אבל אם התנה עמו שיהא נאמן לומר שלא פרעו הכל לפי תנאו.
יד. התנה המלוה עם הערב למי שארצה אפרע יכול
ליפרע מהערב תחלה אפילו אם יש נכסים ללוה ויש חולקים בזה ומודים שאם אמר בפירוש ממי
שארצה אפרע יכול לתבוע מהערב תחלה אפילו אם יש נכסים ללוה.
טו. קבלן לעולם יפרע ממנו תחלה אם ירצה אפילו
יש נכסים ללוה אא"כ הלוה רוצה לפרעו ואין הלוה נאמן לומר פרעתי דהו"ל לקבלן
להתנות.
טז. מלוה שבא לגבות מהקבלן ואין שטרו בידו
וטען שאבד ולוה מודה שלא פרעו וקבלן טוען שמא פרעך הלוה וקרע שט"ח יש מי שאומר
שהדין עם הקבלן.
יז. איזהו ערב ואיזהו קבלן א"ל תן לו
ואני נותן לך זה הוא קבלן ואם הוא לאחר מתן מעות יאמר מה שנתת לזה אני נותן לך והוא
דקנו מניה כמו שנתבאר.
יח. אבל אם א"ל הלוהו ואני ערב הלוהו
ואני פורע הלוהו ואני חייב הלוהו ואני נותן הלוהו ואני קבלן תן לו ואני תן לו ואני
חייב ליתן לך ואפילו אמר תן לו ואני קבלן כולם לשון ערבות הם.
הגה. וי"א דתן לו ואני קבלן הוי קבלן
וכן נראה להורות ושטר שכתוב בו פלוני קבלן הוי ערב קבלן דודאי בלשון המועיל קאמר.
יט. אם לקח הקבלן המעות מיד המלוה ונתנם
ליד הלוה אין למלוה על הלוה כלום ואין יכול לתבוע אלא את הקבלן ואם אין לקבלן גובה
מהלוה מדרבי נתן אא"כ מחל הקבלן ללוה ויש מי שאומר דה"ה לערב.
כ. יש מי שאומר דערבות וקבלנות היינו כשתבע
הלוה מהמלוה שילוונו ונכנס הערב עמו בדבר בלשון ערבות או בלשון קבלנות אבל אם לא דבר
הלוה עם המלוה כלום אלא ראובן אמר לשמעון הלוה ללוי מעות ואני פורע הלוהו ואני נותן
לך או הלוהו ואני חייב לך אין לשמעון על לוי כלום אפילו נתנם לו מידו אלא על ראובן
שא"ל הלוהו ובשליחותו של ראובן נתנם לו.
כא. קבלן שלא נשא ונתן ביד ומכר הלוה כל
נכסיו אע"פ שיש נכסים לקבלן אם ירצה המלוה לטרוף מלקוחות של לוה אינם יכולים לדחותו
אצל בני חורין של קבלן וכן הדין בשנים שנעשו אחראין לזה ומכר א' מהם נכסיו אבל קבלן
שנשא ונתן ביד אינו יכול לגבות מהלקוחות של לוה אא"כ אין נכסים לקבלן.
כב. הערב והקבלן אין טורפין ממשעבדי דלוה
עד שימסור לו המלוה שטר חוב ויקנהו לו דרך קנין שטרות כי היכי דלא ליהוי תביעה על פה.
הגה. מי שנדר שכר לחבירו שיערב בעדו אם קיבל
קנין ליתן לו שכר חייב כפי מה שקצב ואם לא קבל קנין א"צ ליתן לו שכר באמירה בעלמא.
סימן קל - דין הערב שפרע למלוה כיצד נפרע
מן הלוה. ובו ז"ס.
א. ערב או קבלן שפרעו למלוה בפני עדים אם
פרעו קודם שנודע אם פרעו הלוה וטוען הלוה שכבר פרעו אינו חייב לערב כלום אבל אם פרעו
אחר שהביא המלוה ראיה שלא נפרע צריך הלוה ליתן לו כל מה שפרע בשבילו בין שנתחייב לוה
למלוה בשטר בין שנתחייב לו בעל פה אפילו בלא עדים.
ב. יש מי שאומר בד"א כשא"ל הלוה
בעת שנעשה לו ערב ערבני ושלם אבל אם עמד מעצמו ונעשה לו ערב או קבלן וקדם ופרע למלוה
ולא הרשהו הלוה לפרוע אין הלוה חייב לשלם כלום ואם אמר לו הלוה הכנס קבלן בעבורי אף
ע"פ שלא הרשהו לשלם אם עמד הקבלן ופרע מדעתו אפילו עד שלא עמד המלוה עם הלוה בדין
ולא נמצאו לו נכסים חייב לשלם לו אבל אמר ליה להכנס ערב ולא הרשהו לשלם אם משעמד המלוה
עם הלוה בדין ולא נמצאו לו נכסים פרע הערב למלוה חייב הלוה לשלם לו ואם עד שלא עמד
המלוה עם הלוה בדין ולא נמצאו לו נכסים פרעו הערב אין הלוה חייב לשלם לו כלום ויש מי
שחולק ואומר שאפילו ערב שאינו קבלן שנכנס בערבות מאליו ופרע מאליו חוזר וגובה מהלוה.
הגה. עי' לעיל סוף סי' מ"ט דאין ערב
משתעבד אלא במקום שיכול לגבות מהלוה.
ג. אין הערב גובה מהלוה עד שיביא עדים שפרע
בשבילו אבל כל זמן שאין לו עדים אינו גובה ממנו כלום אפילו אם שטר החוב בידו ואם כתב
המלוה לערב קבלתי ממך דמי החוב מהני ליה לגבות מהלוה וכגון שמפורש הערבות בשטר או שהלוה
מודה בו דאל"כ במה אנו יודעים שהוא ערב.
ד. כשכתב לו קבלתי ממך דמי החוב יש מי שאומר
דהוי כמלוה בשטר לטרוף בו מהלקוחות שקנו מהלוה ויש מי שאומר שאע"פ שכתב לו כן
לא מהני אלא לגבי הלוה בעצמו שאינו נאמן לומר פרעתי אבל אינו יכול לגבות ממשעבדי שמכר
הלוה עד שימסור לו המלוה השטר חוב ויקננו לו דרך קנין שטרות שלא תהא תביעתו תביעה על
פה וה"ה אם כתב הלוה לערב כשהכניסו ערב הריני משעבד עצמי ונכסי מעכשיו שכל זמן
שתפרע אותו חוב שנעשית עליו ערב לפלוני המלוה כאילו קבלתי המעות ממך ה"ז גובה
מהלקוחות ומיתומים גדולים שאין לך מלוה בשטר גדולה מזו.
ה. ערב שפרע למלוה ולא בקש ממנו השטר אין
הלוה חייב כלום לשלם לו מה שפרע בשבילו שהרי פשע במה שהניח השטר ביד המלוה.
ו. מת הלוה וקדם הערב ופרע החוב קודם שיודיע
את היורשים אם נודע לנו שלא פרע הלוה שטר חובו קודם שמת כגון שהודה בו קודם או שנידוהו
ומת בנידוייו או שלא הגיע זמן המלוה לגבות ה"ז חוזר וגובה מהיורשים כל מה שפרע.
הגה. וי"א דכל זה דוקא ביתומים קטנים
אבל גדולים צריכין לשלם כשיש השטר ביד הערב וכדרך שנתבאר ס"ד וכן נראה לי עיקר.
ז. היה המלוה עכו"ם אין היורשים חייבים
לשלם שמא אביהם נתן ליד הערב כל החוב שהיה עליו מפני שהעכו"ם תובע את הערב תחלה
ולפיכך פרע זה מדעתו קודם שיודיע את היתומים אבל אם הודיען שהעכו"ם תובע אותו
והרי הוא נותן חייבים לשלם.
סימן קלא - מי שחזר בו אחר שנתרצה להיות
ערב. ובו יד סעיפים.
א. מי שנתפייס להיות ערב קודם שיתן המלוה
המעות ללוה יכול לחזור בו אפילו קנו מידו ואם לא חשש המלוה ונתן המעות ללוה אין לו
על הערב כלום אבל ערב דלאחר מתן מעות כיון שקנו מידו אינו יכול לחזור בו.
ב. האומר לחבירו ערבת לי והוא אומר לא ערבתי
או שאמר הערב ללוה אתה הרשיתני לערוב אותך וליתן והוא אומר מדעתך ערבת או לא ערבת כלל
או שאמר הערב פרעתי המלוה בפניך והלוה אומר לא פרעת או שא"ל כן פרעת ונתתי לך
מה שפרעת או שאמר המלוה ערבת לי ק"ק והוא אומר לא ערבתי אלא מנה בכל אלו הטענות
וכיוצא בהן המע"ה או ישבע הנתבע שבועת היסת או שבועת התורה אם הודה במקצת.
ג. ערב או קבלן שרואים שהלוה מבזבז נכסיו
יכולים לתבעו שיוציאם מהערבות אע"פ שהוא בתוך הזמן.
ד. ערב שבא אצל המלוה בזמנו והתרה בו שיתבע
ממונו מהלוה ואם לא יפטר מהערבות ולא רצה המלוה והאריך זמן ללוה יש מי שאומר שאין הערב
נפטר בכך ואצ"ל קבלן ואפילו היו נכסים ידועים ללוה והערב אומר למלוה רד עם הלוה
לדין וגבה חובך מנכסים והאריך זמן ללוה ובנתיים נשתדפו הנכסים גובה מהערב וצריך להתיישב
בדין זה.
הגה. כי יש חולקין בזה מיהו אם הלוה היה
מוכן ליתן למלוה מעותיו והערב שלח אחריו שיבא לקבלם או לשלוח לו שטר לתבוע החוב ולא
רצה ונאבד החוב פטור הערב והערב יכול לכוף ללוה לפטרו מן הערבות בזמנו כי יכול לומר
לא נתרציתי להיות ערב אלא עד כאן ואם המלוה עכו"ם והלוה נתן לערב לפרוע לעכו"ם
ושכחם העכו"ם אצל הערב צריך להחזיר המעות ללוה ולא יוכל לומר שמא יזכור העכו"ם
דהואיל וכבר ערב בעדו והימניה צריך להמתין לו עוד יותר.
ה. ישראל שהיה ערב לחבירו בשביל עכו"ם
ונטל הערב משכון מהעכו"ם ונתנו למלוה ובא העכו"ם אצל הערב בע"ש בין
השמשות וא"ל היה ערב בשבילי לזה שאני חייב לו שיחזיר לי משכוני שאני צריך לו א"ל
הערב כבר נכנס שבת ואיני עושה שום ערבות פייסו העכו"ם לערב עד שאמר למלוה הריני
כמו שהייתי והחזיר המלוה לעכו"ם משכונו לאחר זמן תבע המלוה לערב טען לא היה בדעתי
כשאמרתי הריני כמו שהייתי אלא כמו כשהייתי אחר שבא המשכון לידך וראיה לדבר סרבנותי
כנגד העכו"ם מלהכנס ערב ותליתי הדבר באיסור שבת הדין עם הערב שהיה לו למלוה לפרש
ערבותו ואעפ"כ חייב הערב לסייעו להוציא החוב מן העכו"ם.
ו. ישראל שהיה בידו משכון מעכו"ם ושואל
ממנו שיחזירנו לו בערב ישראל והודה לדבריו והביא העכו"ם ישראל וא"ל בלשון
הקדש אני מתרה בך שלא תקבלני ערב ואומר בפני העכו"ם אני ערב התראה שהתרה בו אינו
כלום והרי הוא ערב כבשעת מתן מעות.
ז. שמעון יצא ערב לעכו"ם בשביל ראובן
והלך לו ראובן והוצרך שמעון לפרוע בשבילו וכשבא ראובן תבעו שמעון א"ל לא היה לך
לפרעו כי כבר פרעתיו ויש לי שטר פרעון ממנו א"ל שמעון הוצרכתי לפרוע כל זמן שלא
הנחת בידי שטר הפרעון והנחת שטר החוב ביד העכו"ם הדין עם שמעון וחייב ראובן לשלם
כל מה שיברר שנתן לעכו"ם אפילו שהעכו"ם תבע ממנו הממון שלא כדין ואנסו ליתן
לו והבירור יהיה ע"י עדים או ע"י פתקא של העכו"ם ניכרת או שכתוב ביני
שיטי בשטר.
הגה. וה"ה בכל ערב לעכו"ם בשביל
ישראל חבירו אפי' העליל העכו"ם על הערב מכח הערבות חייב הלוה לסלקו ודוקא שאין
הערב מודה שהעכו"ם פוטרו בפניו אבל אם מודה שהעכו"ם פוטרו או שיש עדים על
כך ואח"כ חזר והעליל עליו פטור הלוה ואין הערב נאמן אפילו בשבועה כמה הוציא על
העלילה אלא צריך עדים שהוצרך להתפשר עם העכו"ם מכח הערבות ואז נוטל בשבועה אם
לא שהעדים או אחד מהן מעידים דבר ברור שאז נוטל בלא שבועה אבל אם לא העמיד עדים איהו
דאפסיד אנפשיה וי"א הא דמחייב לפוטרו מן האונסין דוקא באונסא דשכיח אבל באונס
דלא שכיח לא.
ח. וכן ב' שקבלו חכירות מעכו"ם ונעשו
ערבים זה לזה והעכו"ם מצא אחד מהם וגבה ממנו חייב חבירו לפרוע חלקו מכל הפסד שבא
לו מאותו העכו"ם ואם הוא היה מזומן לפרוע חלקו וההפסד בא לו מכח חבירו שלא פרע
חייב חבירו לפרוע לו כל ההפסד.
ט. יש שכתבו שאם ראובן מכר לשמעון שדה ובא
לוי וקבל אחריות עליו לא נשתעבד לוי ואם קנו מידו שהוא ערב לשלם דמי מכר זה בכל עת
שיתבענו שמעון ה"ז חייב.
הגה. וי"א דאין ערב באחריות בשעת מתן
מעות משום אסמכתא ומשתעבד.
י. ערב או קבלן שחייבו עצמם על תנאי אף על
פי שקנו מידו לא נשתעבד מפני שהוא אסמכתא כיצד כגון שא"ל תן לו ואני אתן לך אם
יהיה כך וכך או אם לא יהיה מפני שלא גמר והקנה ואם קנה מידו מעכשיו שיתחייב לו בממון
זה אם יתקיים התנאי הכל לפי תנאו שכל קנין מעכשיו אין בו משום אסמכתא. וי"א דאין
בערבות משום אסמכתא.
יא. ראובן קנה שדה משמעון וכתב לו שטר וא"ל
שיעשה לו שטר גם על אשתו ולא היתה שם נתערב לוי בשבילו לכשתבא שתעשה שטר עליה וכשבא'
לא רצתה ותבע ראובן לערב שיכתוב לו הוא שטר על נכסיו והערב טוען שאינו חייב אלא יחזיר
לו מעותיו הדין עם הערב.
יב. מי שאמר לחבירו הלוהו ואני ערב לגופו
של לוה ולא ערב לעצמו של ממון אלא כל זמן שתרצה אביאנו לך וכן אם אמר ליה לאחר שהלוהו
ותבעו הניחהו וכל זמן שתתבענו אביאנו לך וקנה מידו על כך אפילו התנה ואמר אם לא אביאנו
או שמת או שברח אהיה חייב לשלם ה"ז אסמכתא ולא נשתעבד..
יג. מי שלא פירש קצב הדבר שערב כגון שא"ל
כל מה שתתן לו תן לו ואני ערב או מכור לו ואני ערב או הלוהו ואני ערב להרמב"ם
אין זה הערב חייב כלום וכל הבאים אחריו חלקו עליו והכי נקטינן.
יד. האומר לחבירו ערוב זה לפלוני ואני ערב
לך ה"ז כמו שאמר הלוהו ערב ואינו צריך קנין.
סימן קלב - עבד ואשה וקטן שערבו ושנים שנעשו
ערבים בשביל אחד ואחד בשביל שנים. ובו ו' סעיפים.
א. עבד או אשת איש שערבו לאחרים או נכנסו
קבלנים ונתחייבו לשלם אין חייבים לשלם עד שישתחרר העבד ותתאלמן האשה או תתגרש אבל קטן
שערב לאחרים אינו חייב לשלם אף לכשיגדיל.
ב. אשה פנויה שערבה לאחרים ונשאת דינה כלוותה
ונשאת שאם ערבה על פה חייבת לשלם עד שתתאלמן או תתגרש ואם ערבה בשטר גובה ממנה ממה
שהכניסה לבעלה.
ג. שנים שערבו לאחד כשיבא המלוה ליפרע מהערב
יפרע מאיזה מהם שירצה ואם לא היה לאחד מהם כדי החוב חוזר ותובע מהשני שאר החוב ויש
חולקים ואומרים שאם יכול להפרע משניהם לא יפרע מאחד מהם הכל אלא גובה מזה מחצה ומזה
מחצה אלא א"כ אין לאחד מהם שאז גובה מהשני הכל ואם אמר ממי שארצה אפרע יפרע מאיזה
מהם שירצה.
ד. פרע אחד מהם כל החוב למלוה ובירר זה בעדים
או בהתקבלתי שכתב לו שפרעו הכל אע"פ שלא אמר לו ערבני ואשלם חוזר ותובע מחבירו
חלקו.
ה. אחד שערב בשביל שנים כשיפרע המלוה יודיעו
בשביל איזהו מהם הוא פורע כדי שיחזור עליו.
ו. ב' שנכנסו ערבים ופטר המלוה את אחד מהם
י"א שיכול המלוה לתבוע כל הממון מהערב הב' ועי' בסי' ע"ז.
