שלחן ערוך סימני בהמה טהורה- היוצא מן החי- עוף טהור- דגים סימן עט-פג
סימן עט - סימני בהמה וחיה טהורה. ובו ג'
סעיפים.
א. סימני בהמה וחיה נתפרשו בתורה והם שני
סימנים מעלת גרה ופרסותי' סדוקו' וכל בהמה וחיה שאין לה שיני' בלחי העליון ולא ניבים
שהם תלתלי בשר כעין שיני' בולטים בחניכים וי"א שניבין הם שני שינים למעלה אחד
מכאן ואחד מכאן בקצוות הלסתות בידוע שהיא טהורה והוא שיכיר בן גמל שאין לו ניבין עד
שיגדיל וכל שמעלת גרה היא מפרסת פרסה חוץ מגמל וארנבת ושפן שהם מעלי גרה ואינם מפריסי'
פרסה ולהם אין לחוש שיש להם שיני' למעלה או ניבין לפיכך המוצא במדבר בהמה ואינו מכירה
ופרסותי' חתוכו' שהרי אינו יכול לבדוק בהם יבדוק אם אין לה שיני' ולא ניבין למעלה בידוע
שהיא טהורה והוא שיכיר בן גמל. וכל שמפרסת פרסה מעלת גרה חוץ מחזיר לפיכך מצא בהמה
שפיה חתוך שהרי אינו יכול לבדוק בו יבדוק ברגליה אם פרסותיה סדוקו' בידוע שהיא טהור'
והוא שיכיר חזיר יש לה קרני' יצא מספק חזיר וטהור' ואין בהמ' טמא' שבשרה שתחת העוקץ
שלה הולך שתי וערב לאיזה צד שיחתכו אותו אלא הערוד לפיכך המוציא בהמה שפיה ופרסותיה
חתוכים שהרי אינו יכול לבדוק בהם יבדוק בבשר שתחת כנפי העוקץ אחר שישחטנה אם הולך שתי
וערב טהורה והוא שיכיר ערוד.
ב. טמאה שילדה כמין טהורה אע"פ שיש
לה כל סימני טהרה אסורה וטהורה שילדה כמין טמאה מותרת אע"פ שיש לה כל סימני טומאה
ודוקא שילדתו בפנינו אבל אם הניחה מעוברת ואח"כ מצא מין טמא הולך אחריה אף על
פי שכרוך אחריה ויונק אותה אסור שמא מן הטמאה נולד ונכרך אחר הטהורה.
ג. הנולד מן הטריפה מותר.
סימן פ - דין חיה טהורה. ובו ו' סעיפים.
א. חיה טהורה חלבה מותר ודמה אסור וטעון
כיסוי וחכמים נתנו סימנים מפי השמועה בקרנותיה אם הם מפוצלות ודאי חיה טהורה היא ואם
אינם מפוצלות צריך שיהיו בהם שלשה סימנים כרוכות והדורות וחרוקות והוא דמיבלעו חירקיהו
ואם חסר אחד מאלו השלשה סימנים חלבה אסור.
ב. במה דברים אמורים במין שאינו מכירו אבל
ז' מיני חיה האמורים בתורה אם היה מכיר אחד מהם אפילו לא מצא לו קרנים חלבו מותר ודמו
טעון כיסוי.
ג. שור הבר מין בהמה הוא.
ד. הקרש אף על פי שאין לו אלא קרן אחד הרי
הוא חיה.
ה. כל שיסתפק לך אם הוא מין חיה או מין בהמה
חלבו אסור ואין לוקין עליו ומכסין את דמו.
ו. כלאים הבא מבהמה טהורה עם חיה טהורה הוא
הנקרא כוי חלבו אסור ואין לוקין עליו ומכסין את דמו.
דיני דברים היוצאים מן החי
סימן פא - שכל היוצא מן הטמא טמא. ובו ט'
סעיפים.
א. חלב בהמה וחיה טמאה או טריפה וצירה ומי
רגליה אסורים כבשרה ויש מי שמתיר במי רגליה אבל מי רגלים דאדם לדברי הכל מותרים.
ב. גבינות שנעשו מחלב בהמה ונמצא טריפה אם
הוא טרפות שאפשר שלא אירע לה אלא עתה כגון ניקב קרום של מוח וכיוצא בו מותרת דאמרינן
השתא הוא דנטרפה אבל אם ידוע שקודם שחלבה נטרפה כגון יתרת אבר שנטרפת בו או הוגלד פי
המכה שבידוע ששלשה ימים קודם השחיטה היה כל הגבינות שנעשו מחלבה אסורות.
הגה. מיהו בהוגלד פי המכה אין לאסור רק הנעשה
ממנה תוך ג' ימים אבל מה שנעשה מחלבה קודם לזה שרי אבל ביתרת או שאר טריפות הבא מן
הבטן מה שנעשה ממנה מעולם אסור.
ואם היתה בעדר עם בהמות אחרות ונתערב חלבה
עם חלב האחרות הולכים בו אחר שיעור ששים.
הגה. ואם יש ס' בהמות בעדר ולא ידעינן בודאי
שחלב מן הטריפה היא יותר מחלב אחת האחרות אמרינן מסתמא דאיכא ששים ומותר ודוקא בשנתערב
החלכ אבל אם נתערבו הגבינות אינן בטילות דהוי חתיכה הראויה להתכבד ואפילו באלף לא בטיל.
ואם נטרפה ע"י סירכא אין אוסרים הגבינות
שנעשו מחלבה משום דהוי ספק ספיקא.
הגה. ויש אוסרין אפילו בסירכא מה שנחלב תוך
שלשה ימים וכן יש לנהוג אם אין הפסד מרובה.
ג. יאלי דיחמורתא מותרים.
ד. שליא שהחמור נוצר בו מותר דפירשא בעלמא
הוא.
ה. מי רגלי בהמה וחיה הטהורים וחלב ומי חלב
שלהן מותר וה"ה למימי חלב שלהן ויש מי שאוסר בזה.
ו. כשרה שינקה מן הטריפה חלב הנמצא בקיבתה
מותר וכ"ש טריפה שינקה מן הכשירה משום דחלב המכונס בקיבה פירשא בעלמא הוא ויש
אוסרים בחלב צלול הנמצא בקיבת כשרה שינקה מהטריפה.
הגה. והכי נהוג ומיהו אין חוששין שמא ינקה
מן הטריפה או מן הטמאה והכל מותר כל זמן שלא ידענו בודאי שינקה מהם ויש אוסרים לכתחילה
להעמיד בקיבת טריפה שינקה מן הכשירה אפילו בקרוש משום מראית העין דנראה כאוכלין טריפות
וכן נוהגין לכתחילה אבל בדיעבד או שנתערבה באחרות הכל מותר.
ז. חלב אשה מותר והוא שפירש כגון שחלבתו
לתוך כלי אבל גדול היונק משדי אשה כיונק שרץ והיו מכין אותו מכת מרדות ותינוק יונק
עד סוף ד' שנים לבריא וה' לחולה אם לא פירש אבל אם פירש שגמלוהו שלשה ימים מעת לעת
אחר כ"ד חדש לא יחזירוהו והוא שפירש מתוך בוריו אבל אם לא פירש אלא מתוך חולי
שאינו יכול לינק ופירש יכולים להחזירו ואם יש סכנה מחזירים אפילו אחר כמה ימים ובתוך
כ''ד חדש אפי' פירש מתוך בוריו חדש או יותר מותר לחזור ולינק עד סוף כ"ד חדש.
הגה. ועיין באבן העזר סימן י"ג אם חדש
העיבור עולה למנין. חלב מצרית כחלב ישראלית ומ"מ לא יניקו תינוק מן המצרית אם
אפשר בישראלית דחלב עובדת כוכבים מטמטם הלב ומוליד לו טבע רע וכן לא תאכל המינקת אפי'
ישראלית דברים האסורים וכן התינוק בעצמו כי כל זה מזיק לו בזקנותו.
ח. דבש דבורים מותר ואף על פי שגופי הדבורים
מעורבים בו וכשמפרישים הדבש מהם מחממין ומרתיחין אותן עמהן מותר משום דהוי נותן טעם
לפגם.
ט. דבש צרעין וגיזין מותר ויש מי שאוסר.
הגה. ואין אנו צריכין לחוש לו כי אינו מצוי
בינינו כלל.
דיני עוף טהור
סימן פב - סימני עוף טהור. ובו ה' סעיפים.
א. סימני עוף טהור לא נתפרש מן התורה אלא
מנה מינים טמאים בלבד ושאר מיני העוף מותרים והמינים האסורים כ''ד האמורי' בתורה.
ב. כל מי שהוא בקי באותם מינים ובשמותיהם
הרי זה אוכל כל עוף שאינו מהם ואינו צריך בדיקה ועוף טהור נאכל במסורת והוא שיהיה דבר
פשוט באותו מקום שזה עוף טהור ונאמן צייד לומר עוף זה התיר לי רבי הצייד והוא שיוחזק
אותו צייד שהוא בקי במינים הטמאים האמורים בתורה ובשמותיהם. מי שאינו מכירם ואינו יודע
שמותיהם בודק בסימנים כל עוף שהוא דורס ואוכל בידוע שהוא ממינים הטמאים ואם אינו יודע
אם דורס אם לאו אם כשמעמידים אותו על חוט חולק את רגליו שני אצבעותיו לכאן וב' אצבעותיו
לכאן או שקולט מן האויר ואוכל בידוע שהוא דורס ואם ידוע שאינו דורס יש שלשה סימני טהרה
אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף ביד לאפוקי אם אינו נקלף אלא בסכין היה חזק ומדובק והניחו
בשמש ונתרפה ונקלף ביד הרי זה סימן טהרה ואע"פ שיש לו ג' סימנים אלו אין לאכלו
לפי שאנו חוששין שמא הוא דורס אלא א"כ יש להם מסורת שמסרו להם אבותיהם שהוא טהור.
ג. יש אומרים שכל עוף שחרטומו רחב וכף רגלו
רחבה כשל אווז בידוע שאינו דורס ומותר באכילה אם יש לו שלשה סימנים בגופו.
הגה. ויש אומרים שאין לסמוך אפילו על זה
ואין לאכול שום עוף אלא במסורת שקבלו בו שהוא טהור וכן נוהגין ואין לשנות.
ד. מי שהוא ממקום שנוהגין איסור בעוף אחד
מפני שאין להם מסורת והלך למקום שיש להם בו מסורת יכול לאכלו במקום שהלך שם ואפילו
דעתו לחזור ואם יצא ממקום שיש להם מסורת והלך למקום שאין להם מסורת מותר לאכלו.
ה. אם שאר מקומות שאין להם מסורת יכולי'
לאכלו על סמך מקום שיש להם מסורת יש מי שאוסר ויש מי שמתיר ויש לחוש לדברי האוסר.
דיני דגים
סימן פג - דין סימני דגים ודגים מלוחים.
ובו י' סעיפים.
א. סימני דגים מפורשים בתורה כל שיש לו סנפיר
וקשקשת טהור וסנפיר הוא ששט בו וקשקשת הן הקליפות הקבועות בו.
הגה. ודוקא שהם נקלפים ביד או בכלי אבל אם
אי אפשר לקלפן מעור הדג לא מקרי קשקשת.
ואפילו אין לו אלא סנפיר אחד וקשקשת אחד
מותר ואפילו אין לו עתה ועתיד לגדלם לאחר זמן או שהיה לו בעודו במים והשירן מיד בעלותו
ליבשה מותר.
הגה. וי''א דאין להתיר בקשקשת אחת רק כשהיא
עומדת תחת לחייו או זנבו או סנפירו וטוב להחמיר.
ב. יש מיני דגים שקשקשיהם דקים מאד ואינם
נכרים ואם כרכוהו בבגד או נתנו אותו בכלי מלא מים ונמצאו קשקשים מותר.
ג. כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ויש שיש
לו סנפיר ואין לו קשקשת לפיכך מצא חתיכת דג שיש לו קשקשת אין צריך לחזור אחר סנפיר
מצא לו סנפיר לא יאכלנו עד שידע שיש לו קשקשת.
ד. מצא חתיכות דגים ויש באחת מהן קשקשת אם
החתיכות מתאימות כולן מותרות חזקה מדג אחד באו ואם אינן מתאימות את שנמצאו בהן קשקשים
מותרות והשאר אסורות אפילו כולן מלוחות ביחד.
הגה. ואם נמצא שם דג שיש לו ראש רחב ושדרה
מותר לאכלו דודאי היה לו קשקשים אבל אם הדג שלם ואין אנו רואים בו קשקשים אין לסמוך
אראש ושדרה.
ה. ציר דגים טמאים אינו אלא מדרבנן לפיכך
מותר לקנות מהעובד כוכבים דגים מלוחים טהורים אע"פ שמונחים עם הטמאים בכלי אחד
שמא לא נמלחו יחד.
הגה. ויש אוסרים אם מונחין עם הטמאים בחבית
אחת וכן נוהגין שלא לקנותן אפילו אם רואים רק שמונחים עם הטמאים המלוחים בערבוב על
השלחן שמוכרין אותם שם מלבד בהערינ"ג ומרקדי"ש דמתירין בכל ענין דודאי אין
נמלחים עם הטמאים משום דאין דרך למלחן עמהם ואפי' בשאר דגים אין להחמיר לפשפש ולבדוק
אם יש ביניהם דגים טמאים ואם רואה שהדגים הטמאים שרוים במים עם הטהורים אפי' בהערינ"ג
יש לאסרו אבל אין חוששין שמא נשרו כל זמן שאין רואים וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד שכבר
קנאן יש להתיר בכל ענין משום דציר דגים דרבנן ואמרינן שמא בתחלה לא נמלחו יחד ואין
חוששין אח"כ לבליעחן זה מזה ודוקא דלית בהו שמנונית וסתם דגים מלוחים לית בהו
שמנונית אבל אם אית בהו שמנונית אסור מדאורייתא וספיקא לחומרא והיכא דהדגים מלוחי'
יבשים מותר בכל ענין מאחר דהטמאים ג"כ יבשים ונהגו להחמיר גם בזה לכתחלה אם מונחים
ביניהם.
ו. עובד כוכבים שהביא חבית מלאה מציר דגים
אם כולכית אחת שוטטת בו מותר שזה סימן שהוא מדגים טהורים ואם לאו אסור והני מילי דסגי
בכולכית אחת בחבית סתומה אבל אם היתה פתוחה אינה ניתרת בפחות משתים אבל באחת חיישינן
שמא מעלמא אתא ויש מי שאומר שאם היו חביות רבות וכולן פתוחות וכולכית דהיינו דג טהור
משוטט באחת מהן כולן מותרות היו סתומות פתח אחת מהן ומצא בה כולכית היא מותרת שניה
ומצא בה כולכית כולן מותרות ויש מי שאומר דהא דשריא ע"י כולכית הני מילי כשאין
בה דג או חתיכה שאין בהם קשקשים אבל אם יש בהם הכל אסור.
ז. קרבי דגים אינם נקחים אלא מהמומחה אא"כ
אומר לו הישראלי המוכרם אני מלחתים והוצאתים מדג טהור אבל אם אמר לו טהורים הם אינו
נאמן אא"כ היה אדם שהוחזק בכשרות.
ח. ביצי דגים אם היו שני ראשיהם כדים או
חדים טמאים א' כד וא' חד שואל לישראל המוכר אם א"ל אני מלחתים והוצאתי' מדג טהור
אוכל על פיו ואם א"ל טהורי' הם אינו נאמן אא"כ היה אדם שהוחזק בכשרות ועכשיו
פשט המנהג לקנות ביצי דגים בסתם בין שלימים בין נמוחים ואפילו מן העובד כוכבים ובלבד
שיהיו אדומים אבל השחורי' אין אוכלין אותם כלל.
ט. דג טהור שנמצא במעי דג טמא בין שנמצא
דרך בית הרעי בין נמצא דרך בית הבליעה בין שיצא לחוץ טהור.
י. דג טמא שנמצא במעי דג טהור אסור.
