שלחן ערוך הלכות נזקי שכנים קנג-קנו
סימן קנג - דין הוצאת זיז ומרזב והעמדת סולם
ונעיצת קורות. ובו כ' סעיפים.
א. המבקש להוציא זיז מכותלו על אויר חצר
חבירו כל שהוא בעל החצר מעכב עליו שהרי מזיקו בראייה בעת שתולה בו ומשתמש בו.
הגה. וכל זמן שלא הסירו שהניחו בעל החצר
מרצונו אין בעל הזיז משתמש בו מפני שמזיק לבעל החצר בראייה ובעל החצר משתמש בו.
ב. הוציא את הזיז ולא מיחה בו בעל החצר לאלתר
הרי החזיק בעל הזיז.
הגה. וי"א דכל חזקות אלו בעינן ג' שנים
וכל שלא החזיק ג' שנים יכול למחות וכן בעינן שיבא בטענה כמו בחזקת קרקע וכמו שנתבאר
לעיל בסי' קמ"ו סעיף ט' וי"א דבזיז שאין בו טפח לא מהני חזקה כלל ויכול בעל
החצר למחות בו כל זמן שירצה ואם לא מיחה בו והניחו מרצונו בעל החצר יכול להשתמש בו
אבל לא בעל הזיז.
ג. היה בזיז טפח החזיק באויר החצר כנגדו
ואם רצה בעל החצר לבנות תחת הזיז ולבטל תשמישו בעל הזיז מעכב עליו ואם אין בזיז טפח
לא החזיק באויר החצר וכל עת שירצה בעל החצר לבנות תחתיו ולבטל תשמישו של זיז אין בעל
הזיז יכול לעכב עליו.
ד. היה הזיז שהוציא רחבו טפח ומשוך באויר
חצירו של חבירו ד' טפחים ולא מיחה בו החזיק בארבע על ד' ואם רצה להרחיב את הזיז עד
שיעשה ארבע על ד' מרחיב.
הגה. אבל אם החזיק בזיז בולט טפח במשך י'
טפחים אינו יכול להשלים כשיעור משהו אלא יכול לעשות ד' ולא יותר הוציא זיז טפח במשך
ג' אינו יכול להרחיבו אלא ישאר כמו שהוא
ואין בעל החצר יכול לבנות באויר חצירו תחת
הזיז כלום אא"כ הניח לו תחתיו גובה אויר י' טפחים כדי שישתמש בזיז.
הגה. ואם בעל החצר רוצה לקבוע זיז בכותל
חבירו בעל הכותל יכול למחות בו אפילו בזיז פחות מטפח.
ה. יש מי שכתב שכל זה אינו אלא בחצר חבירו
שאין לו בו לא פתח ולא חלון אבל בחצר של שותפים שיש עליו פתחים וחלונות אם רוצה להוציא
זיז לפני חלונות להשתמש עליו אינו יכול למחות בו שהרי מחלונו רואה בו ומה יעשה לו היזק
וגם לבנות כנגדו בלא הזיז אינו יכול לבנות מפני חלונותיו.
הגה. ויש מי שכתב שאותן זיזין שמוציאין מגג
של רעפים מפני קיום הכותל מן המטר אין בעל החצר יכול למחות ואין לו חזקה וכשירצה זה
לבנות יסלקם לגמרי.
ו. הרוצה להוציא צנור על חצר חבירו כדי שיקלח
שם המים או שעשה מזחילה על כותלו כדי שיהיו המים נזחלים ויורדים לחצר חבירו בעל החצר
מעכב עליו ואם לא מיחה בו החזיק זה בצנור רצה אח"כ לסתום הצנור בעל החצר מעכב
עליו שכשם שהחזיק בעל הגג לשפוך מימיו לחצר חבירו כך החזיק בעל החצר שיהיו מימי גגו
של חבירו באים אצלו לרשותו.
הגה. מיהו אם סתר בעל הגג וראה זה ושתק אבד
זכותו דהוי מחילה מיד כדאמרינן לגבי סתימת חלון [] וכן אם סילק בעל הגג מרזב שלו בדרך
מחילה מיד הוי מחילה וא"י להחזירה אבל אם נפל הכותל ועמד כך שנים הרבה יכול לחזור
ולבנות אימתי שירצה עם המרזב ואם עשה בעל החצר מעשה שנראה שאינו רוצה המרזב וראה זה
ושתק הוי מחילה.
ז. רצה בעל הגג לעקור הצנור מצד זה ולהחזירו
לצד אחר או שהיה ארוך ורצה לקצרו אין בעל החצר יכול לעכב עליו שלא החזיק אלא במימי
הגג והרי הם באים אצלו מכל מקום.
ח. וכן אם רצה בעל החצר לבנות תחת הצנור
אין בעל הגג יכול לעכב עליו שאין הצנור עשוי לתשמיש כזיז כדי שיחזיק באויר החצר שאינו
עשוי אלא לקילוח המים.
הגה. והואיל ואין עליו אלא לקבל מימיו ירצה
לקבלם בכלי או בצנור הדין עמו אבל לא יוכל לומר לבעל הצנור להטותו לרוח אחרת או לשנות
בו כלל ואפילו אם הוא ארוך אינו יכול לקצרו והוא שיש קפידא לבעל הצנור אבל בלא"ה
כופין על מדת סדום ובלבד שיקלחו מימיו יפה.
ט. ראובן שרצה להחזיר שופכי גגותיו לרשות
הרבים בני רשות הרבים יכולים לעכב עליו.
הגה. וה"ה אחד מבני מבוי שרצה להחזיר
שופכו למבוי ומזיק לאחר בכותל שיש לו אצל מבוי זה אף ע"פ שאין לבעל הכותל שום
זכות במבוי זה שהשופכין יורדין לתוכו.
י. מי שהוריד מי גגו על חצר חבירו ולא מיחה
בו והחזיק בדבר זה אם המים מנטפים ורצה לקבצם למקום אחד ולעשותם צנור עושה וכן אם היו
באים דרך צנור ממקום אחד וחילקן על רוחב הכותל והחזירן נוטפים עושה ואפילו לבנות על
גגו כמין צריף עד שירד המים במהרה לחצר חבירו בונה שהרי הוחזקו מימיו של זה לירד לחצר
חבירו.
יא. מי שבא להגביה השופכין כדי שיהיו יורדים
ממקום גבוה שזה ודאי מוסיף בהיזק הוא אין שומעין לו וכן כל כיוצא בהם ויש מתירין גם
בזה.
הגה. ואם רוצה להשפיל הצנור בעל החצר מעכב
עליו שהרי יכול לבנות תחתיה וכשישפילה לא יוכל לבנות תחתיה כל כך..
יב. ראובן היה לו בית אצל חצר שמעון ומי
גגו נוטפים לחצר שמעון ונפל ביתו של ראובן ושוב בנה שמעון בית בחצרו וקנה מראובן שיקבל
מי גגו בחרבתו בכ"מ שירצה ואח"כ בנה ראובן חרבתו והחזיר מי גגו לחצירו של
שמעון כבתחלה ומי גגו של שמעון שקנה מראובן שיקבלם על גג ראובן ושמעון טוען שאין לו
לקבל מי גגו דראובן אלא אדרבה הוא צריך לקבל מי גגו הדין עם שמעון.
הגה. ראובן שמימיו יורדין על גגו של שמעון
והחזיק בזה ובא שמעון להגביה גגו צריך ליכנס בשלו כדי הנחת מרזב במקום ראשון שלא יפסיד
חבירו מי שהחזיק בחצר חבירו לשפוך בה מי כביסה אחת ממחין בידו שלא ישפוך בה חמשה כביסות
וכן אם החזיק למי גשמים לא ישפוך שם מי כביסה אבל השופך שופכין ברשותו דרך ביב העוברת
בחצר חבירו אע"פ שלא החזיק אלא לדבר אחד יכול לשפוך שם מה שירצה הואיל דברשותו
הוא שופך.
יג. המעמיד סולם קטן שאין לו ד' שליבות בצד
כותלו בתוך חצר חבירו או בתוך שדהו לא החזיק בנזק זה וכל זמן שירצה בעל החצר בונה בצד
הסולם ומבטל תשמישו.
הגה. ואם קבעו במסמר אפילו קטן יש לו חזקה
ואם היה סולם גדול שיש לו ד' שליבות או יותר
החזיק ואם בא לבנות ולבטלו בעל הסולם מעכב עליו עד שירחיק כשיעור שהרי מחל לו להעמיד
סולם גדול לפיכך כשיבא בעל הגג להעמיד סולם גדול בעל החצר יכול למחות בידו כדי שלא
יחזיק עליו אבל אם העמיד סולם קטן אינו יכול למנעו שהרי אומרים לו אין לך הפסד בזה
כל זמן שתרצה תטלנו.
יד. כותל שבין ראובן ושמעון אם היו שותפים
בו זה חופר מצד זה ומכניס קורותיו כל שהן וזה חופר מצד זה ומכניס קורותיו.
הגה. ואע"פ שהאחד הכניס והשני לא הכניס
זמן ארוך יכול להכניס כשירצה הואיל וחצי כותל שלו ואין כל אחד יכול להכביד על הכותל
רק כמנהג.
טו. היה הכותל של ראובן לבדו אין שמעון יכול
להשתמש בו.
טז. חפר שמעון בכותל זה והכניס בו קורה אחת
ושתק ראובן ולא מיחה בו החזיק במקום הקורה אפילו היתה קטנה ורצה שמעון להחליפה בקורה
גדולה ועבה מחליף.
הגה. ובחזקת סולם ונעיצת קורות י"א
דבעינן חזקה ג' שנים וטענה ויש חולקין בכל חזקות אלו.
יז. היתה הקורה סוכת עראי כל ל' יום לא החזיק
בה סתם שהרי ראובן אומר לא מחלתי והנחתיך אלא מפני שהוא עראי לאחר ל' יום החזיק שאין
זה עראי ואם סוכת החג היא כל שבעת ימי החג לא החזיק לאחר שבעה החזיק ואם חיבר ראש הקורה
בכותל בטיט מיד החזיק והוא שיביא ראיה שראובן סייע עמו או ראה ולא מיחה.
יח. מי שהחזיק בכותל זה בקורה אחת אינו יכול
להחזיק בקורה שניה שהרי לא מחל לו אלא על אחת בד"א כשהודה שאין כותל זה שלו אלא
של חבירו והוא מחל לו על הכנסת הקורה זו אבל אם טען כותל זה אני שותף בה הואיל ונשתמש
בקורה אחת נאמן ומשתמש בכולה אחר שישבע שבועת היסת שהיא שתוף בכל הכותל.
הגה. וי"א דדוקא כשאומר שמתחלה היתה
הכותל שותף בין שניהם אבל אם מודה שמתחלה היתה של חבירו אין נעיצת קורות ראיה על הכותל
עצמה אא"כ עשה תקרה עליה וי"א שאין לחלק והוי חזקה לחלק באבני הכותל אם תפול
אבל לא על מקום הכותל.
יט. היו קורותיו של ראובן בתוך הכותל ובצד
שמעון מקומות חפורים להכניס בהם ראשי הקורות לא החזיק בהן שמעון להכניס בהם קורות ואינו
יכול לטעון שהוא שותף בו שהרי אין לו בו תשמיש ויכול ראובן לטעון אני חפרתי מקומות
אלו מצדך כדי שיהיו מוכנים עד שתקנה ממני או שתבקש ממני ואמחול לך ותכנס הקורות בלא
חפירה בכותל כדי שלא יתמטמט כותלי בעת החפירה.
כ. ראובן החזיק בנעיצת קורות בכותל הידוע
לחבירו ונפל אותו כותל וחזר הבעל ובנאו אין לו לנעוץ על אותו כותל חדש וכיון שכן אם
היה רעוע ובא ראובן לשפצו ולתקנו חבירו יכול לעכב ע"י.
הגה. ראובן שבנה יסוד חומתו בחצר שמעון חבירו
טפחיים יותר מן החומה ובא בטענה ובחזקה החזיק למעלה כל כנגד היסוד עד רום רקיע ואע"ג
שהחומה אינה רחבה למעלה איכא למימר שכונס לתוך שלו הוי ועכשיו הוא חפץ להחזיר החומה
למקומה וצריך לישבע שלא השיג גבול רעהו ונראה לי דזה דוקא במקום שאין מנהג אבל במקום
שיש מנהג להרחיב היסודות כמו במדינות אלו אין לו רק היסוד שהחזיק בו.
סימן קנד - חזקת חלונות ופתחים וכמה צריך
להתרחק מהן. ובו לב סעיפים.
א. אחד מהשותפין בחצר שלקח בית בחצר אחרת
אינו יכול לפתוח פתחו לחצר השותפים שלו אפילו בנה עלייה על גב ביתו לא יעשה לה לתוך
החצר לפי שמרבה עליהם את הדרך נעשה כמי שהיה לו שכן אחד ונעשו לו שכנים הרבה אבל יכול
הוא לבנות עלייה על גב ביתו בנין חדש ובלבד שלא תהא פתוחה לחצר אלא לתוך ביתו ואצ"ל
שאם רצה לחלוק לשנים חולק כיון שאינו פותח פתח אחר לחצר בד"א שאם לקח בית בחצר
אחרת אינו יכול לפתוח פתחו לחצר השותפים בפותחו לחצר ממש אבל יכול לפתחו לתוך ביתו
והוא שיסתום הפתח שהיה לו בחצר אחרת.
ב. אחד מהשותפין בחצר שהביא לביתו אנשי בית
אחרת יש לחבירו לעכב עליו מפני שמרבה עליו את הדרך וכן המשכיר ביתו לבעל הבית אחד ואח"כ
הביא עמו קרוביו או מיודעיו לשכון עמו כאחד בבית זה הרי המשכיר מעכב ואם הם סמוכים
על שלחנו אינו יכול לעכב עליו לא השותף ולא המשכיר.
הגה. וי"א דשותף יכול למלאות ביתו אכסנאים
ודיורים כל שאינו מוסיף בנין חדש אע"פ שחולק ביתו לדיורים ויש להן בית הכסא אחד
ביחד ולא יוכל השני למימר הם ממלאים לי הבית הכסא שנים שיש להם בשותפות בית אחד אין
האחד יכול להרשות לאחרים להשתמש בחלקו אע"ג דבחצר אין להקפיד בכה"ג מיהו
בבית קפידי אינשי.
ג. לא יפתח אדם חלון לחצר חבירו ואפילו אחד
מהשותפים בחצר שבקש לפתוח לו חלון בתוך ביתו לחצר מעכב עליו שותפו מפני שמסתכל בו ממנו
ואם פתח יסתום ואם נתנו לו השותפים בחצר רשות לפתוח חלון או פתח רשאי והוא שלא יפתח
פתח כנגד פתח או חלון כנגד חלון
הגה. ופתח כנגד פתח לא מהני חזקה וה"ה
בחלון נגד חלון וי"א בחלון נגד חלון מהני ואם באו שניהם לפתוח בבת אחת פתח נגד
פתח או חלון נגד חלון אם אחד מהן אינו חסר וחבירו נהנה כופין על מדת סדום ואם שניהם
כאחד חסרים יעשו פשרה ביניהם
אלא ירחיק משהו זה מנגד זה ואם הוא לחצר
אחרת שנתנו לו רשות לפתוח פתח או חלון צריך להרחיק מכנגד פתחו או חלונו של חבירו עד
שלא יוכל לראות בו כלל אבל פותח אדם לר"ה פתח בית כנגד פתח בית וחלון כנגד חלון
אם אינם גבוהים ד' אמות מפני שאומר לו הריני כאחד מבני ר"ה שרואים אותך.
הגה. והבא לבנות ראשון בעלייה אם חבירו שכנגדו
יכול לעכב עליו לומר היום או מחר אפתח ג"כ ותעכב עלי ע"ל סי' זה סעיף י"ד
ט"ו וי"ו וי"ז
ולמבוי כל שיש למטה ממנו ג' בתים יש מי שאומר
שדינו כר"ה וי"א שכל שאינו מפולש אין דינו כרשות הרבים פתח לר"ה ויש
בזה היזק ראייה לחצר שבצד רה"ר שכנגדו חבירו יכול למחות בו ואע"פ כן לא יפתח
אדם חנות כנגד פתח או חלון חבירו מפני שזה היזק קבוע תמיד שבני ר"ה עוברים ושבים
ואינם מביטים בו תמיד וזה יושב בחנותו כל היום ומביט בפתח או בחלון חבירו לפיכך צריך
להתרחק עד כדי שלא יהא יכול לראות בו כלל..
ד. היה פתח של אחד מהשותפין בחצר קטן אינו
יכול להרחיבו שהרי שותפו אומר לו בפתח קטן אני יכול להסתר ממך בשעת תשמיש ואיני יכול
להסתר ממך בפתח גדול ואם היה הפתח גדול לא יעשנו שנים שהרי אומר לו בפתח אחד אני יכול
להסתר בשנים איני יכול אבל מי שהיה לו פתח קטן לר"ה ורצה להרחיבו או היה רחב ורצה
לעשותו שנים אין חבירו שכנגדו מעכב עליו ואצ"ל בני ר"ה שאינם יכולים לעכב
עליו.
ה. אחד מהשותפים בחצר שהיה לו פתח פתוח לחצר
והיו לו שתי דלתות ורוצה לעשותה דלת אחת יש מי שאומר שאינם יכולים לעכב עליו אע"פ
שנפתח כולו תמיד משא"כ שהיה בשתי דלתות.
הגה. אבל היו לו שני פתחים של שני שני אמות
לא יוכל לעשות פתח אחד של ד' אמות.
ו. מי שבא לפתוח חלון לחצר חבירו בין חלון
גדולה בין חלון קטנה בין למעלה בין למטה בעל החצר מעכב עליו שהרי אומר תזיק לי בראיה
ואע"פ שהוא גבוה תעלה בסולם ותראה.
ז. הרי שפתח חלון לחצר חבירו ומחל לו בעל
החצר או שגלה דעתו שהניחו כגון שבא וסייע עמו או שידע הניזק ולא ערער הרי זה החזיק
בחלון ואינו יכול אח"כ לחזור ולערער עליו לסתום.
הגה. כן ראוי להורות מאחר שכבר החזיק זה
בחלון אע"פ שרבים חולקים וסבירא להו דאין חזקה מהני בהיזק ראיה ואפילו למ"ד
יש לו חזקה היינו לגופו של חלון דלא יוכל בעל החצר לסתמו או למחות בו אבל הוא אסור
לעמוד בחלון ולראות בחצר חבירו כדי שלא יזיקנו בראייתו ובזה איסורא קא עביד ולא מהני
ליה חזקה וזה יוכל בעל החצר למחות בו אבל כל זמן שאין לו חזקה יוכל לערער עליו וצריך
לסותמו אע"פ שעכשיו א"צ לבנות בצדו ואי בעינן חזקה ג' שנים יש בו מחלוקת
וכמו שנתבאר לעיל סי' קנ"ג לענין זיזין ושאר דברים כיוצא בו.
ח. בד"א שיש חזקה להיזק ראייה בעושה
מעשה כגון פותח חלון על חצר חבירו אבל חצר השותפין אע"פ שעמדו שנים רבות בלא מחיצה
כיון דממילא בלא עשיית שום מעשה הם מזיקים זה את זה בראייה אין להם חזקה וכופים זה
את זה לעשות מחיצה.
ט. הרי שפתח חלון לחצר חבירו וידע בעל החצר
ולא ערער ונפל הכותל שהחלון בו לא הפסיד זכותו וכשיבנה הכותל מחזיר בו החלון.
י. כיצד דינו של חלון זה שהניח לפתחה אם
ראשו של אדם יכול ליכנס ממנה או שהיתה למטה מד' אמות אע"פ שאין ראשו נכנס ממנה
אין בעל החצר יכול לבנות כנגדה או מצדדין אא"כ הרחיק ד' אמות כמו שיתבאר היתה
חלון קטנה שאין ראשו של אדם נכנס ממנה והיתה למעלה מד' אמות בעל החצר יכול לבנות כנגדה
או מצדדין שהרי טוען ואומר לא הנחתיך לפתוח אלא מפני שהיא קטנה וגבוה אבל שתחזיק עלי
עד שארחיק הבנין לא הנחתי בד"א כשפתחה לתשמיש או כדי שיכנס בה הרוח אבל אם פתחה
לאורה אפילו היתה קטנה ביותר ביותר הואיל ולא ערער החזיק ואין בעל החצר יכול לבנות
כנגדה או מצדדיה עד שירחיק ד' אמות כדי שלא יאפיל עליו שהרי מחל לו על האורה.
יא. י"א דהא דיש חזקה לחלון דוקא כשיש
לה צורת הפתח או מלבן דבלא"ה לא הוי אלא כחור שחררוהו עכברים וכנ"לdef.
יב. וכן מי שהיתה לו חלון מוחזקת ובא חבירו
ובנה כנגדה או מצדדיה בלא הרחקה או סתמה ושתק בעל החלון אינו יכול לחזור ולערער לפתוח
החלון או להרחיק הבנין שכיון ששתק מחל שאין אדם עשוי שסותמים אורו בפניו ושתק אא"כ
מחל.
הגה. ומיד הוי מחילה וי"א שצריך טענה
שאם בעל החלון יש לו שטר או ראייה על החלון צריך שיטעון זה שקנאו וסתימתו [ בפניו]
הוא ראייה לדבריו ואם אין לו ראיה על החלון אלא החזקה שהחזיק לבד אין זה צריך טענה
אחרת רק שיאמר שחזקתו טעות היתה וכל זה כשסתם בעל החצר ושתק בעל החלון אבל כשבעל החלון
בעצמו סתם חלונו לא הוי מחילה במה שסתמו לפי צורך שעה אלא אם פרץ פצימי החלון שניכר
שאינו רוצה לפתחו עוד או שבנה בנין גמור לפניו וכיוצא בזה ואם בעל החלון אומר אני סתמתי
ולא הוי מחילה ובעל החצר אומר שהוא סתמו והוי מחילה בעל החלון נקרא מוחזק ועל בעל החצר
להביא ראיה ועי' לקמן ובסי' קנ"ה סעיף ל"ה.
יג. מי שהיו לו חלונות למטה בכותלו ובא חבירו
לבנות בפניהם ואמר ליה אני אפתח לך חלונות אחרות בכותל זה למעלה מאלו הרי זה מעכב עליו
ואומר לו בעת שתפתח החלונות תרעיד הכותל ותקלקל אותה ואפילו אומר אני אסתיר כל הכותל
ואבנה אותו לך חדש ואעשה בו חלונות למעלה ואשכיר לך בית שתדור בו עד שאבנה יכול לעכב
עליו שאומר לו אין רצוני שאטרח ממקום למקום אפילו אינו משתמש בו אלא בעצים לפיכך אם
לא היה שם טורח כלל ואינו צריך לפנות אינו יכול לעכב עליו אבל בעל החלונות שרצה לשנות
מקום החלונות בין למעלה בין למטה אפילו היתה גדולה ואמר אפתח אחרת קטנה ואסתום זו בעל
החצר מעכב עליו וכן אינו יכול להרחיב בחלון כל שהוא.
הגה. כותל שבין ראובן לשמעון והכותל של אחד
מהן יכול לסתור כשירצה ואין חבירו יכול לעכב.
יד. הבא לפתוח ראשון בעלייה שכנגד עליית
חבירו לה"ר יונה אינו יכול לפתוח אלא עד חצי עלייתו כדי שישאר השאר לכשנגדו ולהרא"ש
ולהרשב"א אינו יכול חבירו לעכב עליו ולומר היום או למחר אפתח ותעכב עלי שר"ה
הפקר הוא וראשון שפתח הוי כזוכה מהפקר.
טו. וה"מ במקום שאין אדם רשאי להוציא
זיזין וגזוזטראות מעלייתו לרשות הרבים אבל במקום שרשאי להוציאם לא הוי האור שלפני עלייתו
הפקר אלא הוי כחצר השותפין וכשפתח זה חלונו כנגד אויר שלפני עלייה שכנגדה שלא כדין
פתח כיון שגם האחר יכול להוציא בניינו לרשות הרבים.
טז. דעת הרא"ש שהפותח חלון לרשות חבירו
שעכשיו אינו מזיקו בהיזק ראייה אין שכנו יכול לעכב עליו בטענת שהיום או למחר יבנה הוא
המקום ההוא ויזיקנו זה מחלון זה בהיזק ראיה מפני שכיון שעכשיו אינו מזיקו אינו יכול
לעכב עליו דזה נהנה וזה אינו חסר הוא וכיון שאינו יכול לעכב עליו אין לו חזקה וכשיבנה
הלה יכפנו לסתמו כדי שלא יזיקנו בהיזק ראייה וכן יכול לבנות כנגד אותו חלון בלא הרחקה
ועל פי הדברים האלה פסק בראובן שהוציא עלייתו לחוץ ופתח בו חלון ולסוף נמלך שמעון שכנו
שכנגדו להוציא גם הוא בליטת עלייתו וטוען ראובן שירחיק בניינו מכנגד חלונו כדי שלא
יאפיל שהדין עם שמעון מפני שכיון שמנהג המקום שרשאי להוציא זיזין וגזוזטראות לרשות
הרבים הוי כחצר השותפין וכשפתח ראובן חלונו כנגד האויר של עליית שמעון שלא כדין פתח
כיון שגם שמעון היה יכול להוציא בניינו ועד עתה לא היה שמעון מקפיד כי לא היה מזיק
לו ולכן לא היה יכול למחות בידו הילכך אין חזקה לראובן ויכול שמעון לבנות כנגד חלונו
ומטעם זה פסק בראובן שבא לפתוח חלון לחורבת שמעון אינו יכול למחות בו כיון שאין מזיקו
וכיון שאינו יכול למחות בו אין לו חזקה לפיכך אם נמצא חלון פתוח לחורבה אין לו חזקה
אם לא שיביא עדים שהחזיק בו קודם שנעשה חורבה ואדם שיש לו חלון פתוח לרשות חבירו ונחרב
טוב הוא שיעמיד עדים שהחזיק בחלון זה קודם שנחרב המקום ויכתוב עדותם להיות בידו לראיה
ומטעם זה פסק בגגים שהם מכוסים רעיפים ואין עליהם תשמיש שיכול לפתוח עליו חלון ואם
אחר זמן יפתח זה גגו ויכול לראות מאותו חלון לחצר כופהו לסותמו הלכך חלון הפתוח לחצר
חבירו והוא במקום גבוה ובא חבירו לבנות תחתיו ולעשות על הבנין גג של רעפים ואותו הבנין
מנעו מלהסתכל בחצר יכול למחות בידו מלעשות הבנין והגג כי יאמר לו היום או למחר תסתור
הבנין שלך ותכפיני לסתום חלוני כי תאמר אין לך חזקה כי היה פתוח על גגי ואני לא אוכל
למצוא עדים שהחזקתי בו בעוד שהייתי יכול להסתכל בחצרך אבל הרשב"א כתב שראובן הבא
לפתוח חלון על חצר שמעון במקום שאינו מזיקו עכשיו בהיזק ראיה ושמעון טוען שהוא יבנה
בשלו היום או למחר ויזיקנו בראייה שהדין עם שמעון לעכב על ידו דלא בעי למיקם בהדיה
למחר בדינא ודיינא כשיבא לבנות ואפילו אם רצה לכתוב לו שטר הודאה בכך אין שומעין לו
דנמצא זה צריך להיות שומר שוברו מהעכברים וכן דעת הראב"ד ולזה הסכים הריב"ש
וכתב שכן דעת הרבה מהאחרונים וכן דעת ה"ר יונה והרמב"ן והכי נקטינן ומיהו
כתב הרמב"ן שנ"ל שאינו יכול להחזיק עליו הואיל ואינו מזיקו עדיין.
הגה. ואפילו למ"ד שיש לו חזקה הואיל
והיה יכול למחות הני מילי בפותח לרשות חבירו אבל בפותח לרשות הרבים וכדומה שאין בידו
למחות כלל לכולי עלמא לא הוי חזקה ראובן שהיו לו חלונות בביתו נגד חצירו או גינתו של
חבירו וכותל ביניהן ונפל הכותל ועי"ז ראובן רואה לרשות חבירו צריך לסתום חלונותיו
אע"פ שעשאם בהיתר כן כתב הרא"ש בתשובה מיהו אם היה בית מפסיק והיה ג"כ
של ראובן או של אחר שהיה רואה מאותו בית לרשות חבירו ונפל ועל ידי כך רואה מבית אחר
א"צ לסתום חלונותיו דמאי שנא מבית זה או מבית אחר מיהו יש חולקין וס"ל דהיזק
ראייה מיקרי היזק דממילא ומאחר שעשה בהיתר על הניזק להרחיק עצמו ועיין לקמן סימן קנ"ה.
יז. ראובן שפתח חלון לחצר שותפין והאחד איננו
פה והתנה עם זה שהוא פה שכשיחלוקו אם יפול חלקו אצל ראובן לא יוכל למחות בו אין תנאי
זה כלום.
יח. ראובן יש לו בית אצל עכו"ם ופתח
חלון על גגו של עכו"ם לאחר ימים מכר העכו"ם ביתו לישראל ובא הלוקח להגביה
ביתו בענין שסותם החלון של ישראל וטוען ראובן אתה מאפיל על אורות חלוני אף על פי שהלוקח
בא מחמת עכו"ם אסור לו לסתום כדין ישראל עם ישראל דלא אשכחן דקאי במקום עכו"ם
אלא לגריעותא.
הגה. וי"א דהואיל והעכו"ם היה
יכול לסותמו גם הלוקח הבא מכחו יכול לסתמו וכן כל כח העכו"ם יש לישראל הבא מכחו
וכן הורו מהר"ם והרא"ש וכנ"ל להורות וכ"ש במקום דאיכא דינא דמלכותא
דאזלינן בתרה וצריך הלוקח להזהר שיחזיק בקרקע העכו"ם קודם שיתן לעכו"ם המעות
כי אם יתן לו המעות קודם החזקה מיד נסתלק העכו"ם והוי כהפקר וזכה הישראל השני
בחלונות אלו קודם שיחזיק הישראל השני וכל זה מיירי שידוע שחצירו של עכו"ם היה
קודם לחלונות של זה אבל אם ספק אם החלונות היו קודמין והחזיק בשל הפקר על הלוקח הבא
לסתום להביא ראיה ואין חזקה מועלת נגד עכו"ם הבא מכחו אא"כ החזיק בו לאחר
שלקחו מן העכו"ם ועיין לקמן סי' קצ"ד.
יט. ראובן שהיה לו בית אצל חצרו של עכו"ם
ופתח עליו חלונות כי כן דיניהם של עכו"ם ועתה מכר העכו"ם חצרו לשמעון ואמר
שמעון לראובן סתום חלונותיך הדין עמו ואפילו טען ראובן שלקח מהעכו"ם.
הגה. וכבר נתבאר בסמוך דיש חולקין. ראובן
שהיה לו בית אצל עכו"ם והעכו"ם פתח לו חלונות לחצרו של ראובן וקנה שמעון
הבית מן העכו"ם ובא ראובן לסתום החלונות ומראה שטר שכן כתב לו העכו"ם שיוכל
לסתום ושמעון אומר כי הבית שקנה היה כבר של ישראל והוא החזיק בחלונות קודם שמכרו לעכו"ם
אם העכו"ם היה צריך לסתמו בדיניהם או שכתוב בשטר שמראה ראובן שאין לו חזקה בחלונות
כי נעשו שלא כדין או בדרך שאלה שמעון הבא מכח עכו"ם לא עדיף מיניה אבל אם העכו"ם
לא היה צריך לסתמן גם לא הודה שאין לחלונותיו חזקה רק שכתב אני אסתום כשתרצה וחייב
עצמו במה שלא היה מחוייב מדינא אין צריך שמעון לסתמן ועכו"ם שהחזיק בחלונות אינה
חזקה מאחר שבדיניהם אינם יכולים למחות בהן א"כ החזקה אינה חזקה.
כ. ישראל שהיה לו חלון פתוח לחצר העכו"ם
וסתם אותו מבחוץ והניחו פתוח לצד פנים לאחר זמן מכר העכו"ם חצרו לישראל ואותו
הישראל בונה כותל נזדמן קרן כותלו לסתום החלון וטען הישראל אני מפני העכו"ם סתמתה
מפני היזק ראייה ועתה ארצה לפתחו אינו יכול לחזור ולפתוח כיון שסתם חוצה לו ושייר הכותל
כולו לפנים גילה בדעתו שעקרה מלהשתמש לאורה ועשאה כחלון שאדם עושה בתוך ביתו ועוד יכול
הקונה לומר אני מצאתי חלון זו סתומה מנין שפתוח היתה ונסתמה יש לחוש שמא העכו"ם
סתמה ונעשית חזקה כדאמרן ולסתום לאלתר הוי חזקה.
כא. מי שהיתה לו חלון בכותלו ובא חבירו ועשה
חצר בצדו אינו יכול לומר לבעל החלון זה סתום חלון זה כדי שלא תביט בי שהרי החזיק בהיזק
זה אם בא חבירו לבנות כותלו כנגד החלון כדי שיסיר היזק ראייתו צריך להרחיק את כותלו
מכנגד החלון ד' אמות כדי שלא יאפיל עליו וכיון שהרחיק ארבע אמות אף על פי שמאפיל אינו
צריך להרחיק יותר היתה החלון למטה בכותל כופה את חבירו לבנות כנגדה ברחוק ד' אמות ולהגביה
בנין ד' אמות כדי שלא יביט בו מהחלון היתה החלון למעלה בכותל ובנה חבירו כותל כנגד
החלון מלמטה אם היה מראש הכותל שבנה עד החלון גובה ד' אמות או יותר אינו יכול למנעו
אע"פ שלא הרחיק מהכותל כלום שהרי לא האפיל עליו ואינו מזיקו בראייה אבל אם נשאר
גובה מראש הכותל עד החלון פחות מד' אמות כופהו למעט הכותל כדי שלא יעמוד על ראש הכותל
וישקיף מהחלון או יגביה הכותל על החלון ד' אמות ויהיה הכותל רחוק מהחלון ד' אמות כדי
שלא יאפיל ולא יציץ ויראה.
הגה. וכל זה בבונה נגד החלון שעל גבי חצר
אבל חלון שהולך לר"ה אין לו חזקה כמו שנתבאר סעיף י"ו ולכן יכול לבנות כנגדו
אע"פ שמאפיל עליו ועיין לקמן סימן זה סעיף ל"א ול"ב.
כב. בנה כותל בצד החלון צריך להרחיק מהחלון
טפח ומגביה הכותל ארבע אמות על החלון או כונס ראש הכותל כדי שלא ישב עליו ויציץ ויראה.
הגה. ומודדין טפח זו מן החלון עצמו ולא מן
השקיפה וכל מי שיש לו חלון יכול לשקפו אח"כ בין מבחוץ בין מבפנים ואין חבירו יכול
לעכב ולכן השקיפה אין לה חזקה.
כג. בנה כתלים משני צידי החלון צריך להיות
ביניהם רוחב ד' אמות והחלון באמצע הארבע ולא יסכך על גביהם אלא א"כ הרחיק הסיכוך
מהכותל שיש בו החלון ד"א כדי שלא יאפיל עליו.
כד. עשה גג משופע אצל חלון חבירו אע"פ
שאין עליו תשמיש קבוע צריך להשפיל ממנו ד' אמות.
כה. אם פתח בתקרה עלייתו כעין ארובה ומשם
נכנס אור לביתו אם בא שכנו לבנות א"צ להרחיק כלל.
הגה. ראובן שבנה בביתו חדר לאוצר יין ושמן
וצריך אויר לקרר היין ובא חבירו לבנות כותל כנגדו יכול ראובן למחות בו אע"פ שהרחיק
ד' אמות דמאחר שהחדר מוכן לאוצר ועשאו בביתו ברשות אין חבירו רשאי לעשות לו היזק בבניינו.
כו. אחד מהשותפין שרצה להגביה הכותל המשותף
ביניהם הוצאתו יותר על ד' אמות אע"פ שהוא מאפיל החצר אין חבירו יכול לעכב עליו.
כז. שני אחים שחלקו חצר מדעתן ושמו הבנין
והעצים זה כנגד זה ולא השגיחו על שומת האויר והגיע לא' מהם בחלקו תרבץ החצר ולשני האכסדרה
אם רצה בעל החצר לבנות כותל בסוף חלקו בונה בפני האכסדרה ואע"פ שמאפיל עליו שהרי
לא שמו האויר והוא הדין אם היו חלונות פתוחות מחצר של זה לשל זה יכול לבנות בפניהם
מיהו כל שלא בנה בפניהם אינו יכול לומר לו סתום חלונותיך אע"פ שיש היזק ראיה.
הגה. י"א דיכול לומר לו סתום חלונותיך
ודוקא באכסדרה שיש לו אור יותר מדאי אבל החלונות הצריכים לבית אינו יכול לבנות כנגדן
וכל שכן שלא לסתמו דבית בלא אור אינו שוה כלום.
כה. ראובן שנתן או מכר כאחד הבית לשמעון
והחצר ללוי והיו חלונות פתוחים מהבית לחצר אם רצה אותו שזכה בחצר לבנות בפניהם וה"ה
אם מכר או נתן החצר ושייר הבית לעצמו דרשאי אותו שזכה בחצר לבנות בפני החלונות אא"כ
הרחיק ד' אמות.
הגה. מכר הבית ושייר החצר לעצמו י"א
דאינו יכול לסתום חלונותיו דמוכר בעין יפה מוכר וה"ה לנותן ויש חולקין.
כט. מי שהיה מזיק את חבירו בהיזק ראיה וכשראה
שהיה חבירו תובעו נתן אותו הכח לבנו קטן אין אומרין נמתין עד שיגדיל אלא מסלקין ההיזק
מיד.
ל. מי שיש לו חלונות על חצר חבירו והן סתומות
מכמה שנים אלא שלא נפרצו הפצימין אם רצה לחזור ולפתחן הרשות בידו מאחר שלא נפרצו הפצימין.
לא. כתב הרשב"א שאע"פ שהפותח חלון
לרשות הרבים אין חבירו שכנגדו רשאי לפתוח חלון כנגד אותו חלון אם בא להגביה כותלו מגביה
ואינו נמנע ואף על פי שאין ביניהם ד' אמות ובלבד שיגביה ד' כדי שלא יציץ ויראה.
לב. ראובן שזכה בחורבה של הפקר ובנה בה בתים
ועליות בחלונות ופתחים ובא שמעון וזכה גם כן מההפקר ובנה בתים ועליות כנגדו ונמצא השני
ניזק מהראשון מהיזק ראיה ותובע מהראשון שיסיר הזיקו אין בדברי השני כלום שהראשון זכה
ואין השני יכול למנעו ולא עוד אלא שאם בא השני להזיקו בהיזק ראיה גם הוא כגון שרוצה
לפתוח חלון כנגד חצרו של ראשון או לחצרו אינו רשאי.
סימן קנה - דין הרחקת נזיקין. ובו מ"ד
סעיפים.
א. הבית והעלייה של שנים לא יעשה בע"ה
תנור בתוך ביתו אא"כ יש לו על גביו גובה ד' אמות בינו לתקרת העלייה וכן לא יעמיד
בעל העלייה תנור עד שיהיה תחתיו מעזיבה שלשה טפחים מלבד שיהא על גביו גובה ד' אמות
ובכירה טפח מעזיבה מתחתיה ואם תנור של נחתומין הוא צריך שיהיה תחתיו ד' טפחים ובכירה
של נחתומין אע"פ שהרחיק כשיעור אם יצא האש והזיקה משלם מה שהזיקה וכל אדם בביתו
צריך להרחיק כשיעורים הללו מפני השכנים שמעכבים עליו.
ב. מי שהיתה לו חנות תחת אוצר חבירו לא יעשה
בה לא נחתום ולא צבע ולא רפת בקר ולא יכניס שם אספסתא וכיוצא בהם מדברים שעולה מהם
הבל חם הרבה מפני שהחום מפסיד פירות האוצר לפיכך אם היה אוצר יין בא"י שאין החום
מפסידו הרי זה עושה בחנותו כל מלאכת אש שירצה אבל לא יעשה רפת בקר מפני שמפסיד ריח
היין ואם הוחזקה החנות בתחלה לרפת או לנחתום וכיוצא בו ואח"כ רצה בעל העלייה לעשות
עלייתו אוצר אינו יכול למחות בידו.
ג. גילה בעל העלייה דעתו שחפץ לעשות בה אוצר
כגון שכיבד וריבץ עלייתו או שריבה בה חלונות כדרך שעושים לאוצר וקדם זה ועשה תנור קודם
שיכניס פירות לאוצר או שהתחיל לאצור שומשמין או רמונים או תמרים וכיוצא בהם וקדם זה
ועשה התנור קודם שאצר חטים או שעשה בעל החנות מחילה על גבה להבדיל בין החנות ובין האוצר
בכל אלו בעל האוצר מעכב עליו ואם עבר ועשה אינו יכול להסירו.
ד. היו מימי העליון יורדים על התחתון ומזיקין
אותו אם אין שם מעזיבה בענין שכששופך מימיו מיד יורדים לתחתון ומזיקים אותו חייב לסלק
היזקו ואם יש מעזיבה שהמים נבלעים בה ואינם יורדים מיד אלא לאחר מכאן יורדים ומזיקין
א"ח לסלק היזקו.
הגה. והכל לפי הענין דאם המים מועטין וכלין
לאלתר אפילו בלא מעזיבה אינו חייב לסלק היזקו ואם היו מרובים ומזיקין לו תדיר דרך המעזיבה
חייב לסלקו וכל זה במי תשמישו דבעל עלייה ששופך על העלייה אבל אם ירדו גשמים על העלייה
ויורדין למטה על הניזק לתקן שלא יוזק.
מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד
ואת הסלעים וחול הלח מכותלו של חבירו שלש טפחים או סד בסיד.
ה. מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה ואת הגומא
שמתקבץ בה מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים.
הגה. ובגומא צריך לסוד ג"כ בסיד וע"ל
סעיף י' ואפילו בלא גומא אסור לשפוך מי רגלים סמוך לכותל פחות משלשה טפחים.
ו. לא ישתין אדם בצד כותל חבירו אם הוא של
לבנים אלא אם כן הרחיק ממנו שלש טפחים ואם היה כותל אבנים די בהרחקת טפח ואם היו האבנים
צחיח סלע משתין בצדו בלא הרחקה.
ז. מרחיקין את הריחים מן הכותל ג' טפחים
מהריחים התחתונה שהם ארבע מהעליונה כדי שלא יניד אותו או כדי שלא יבהלנו בקול ריחיים.
הגה. וכל זה ברחיים קטנה כגון רחיים של יד
אבל רחיים גדולה שהבהמות מוליכות אותה צריך הרחקה טפי ואם לא הרחיק והזיק בית חבירו
חייב לשלם כפי ראות הדיינין שישומו אם הוא גרם לו ההיזק וכן בשאר נזיקין כגון האורג
שמזיק לחבירו בהכאות שעושה בשעת אריגה ישומו על פי בקיאין ואומנין וכל כיוצא בזה.
ח. מרחיקין את התנור מן הכותל שלשה טפחים
מקרקעיתו שהם ארבע משפתו כדי שלא יחם הכותל ומודד מהשפה הפנימית שעובי כותלי התנור
בכלל השלשה טפחים.
ט. יש מי שאומר שכל אלו ההרחקות מהכותל דוקא
בכותל של לבנים ויש מי שאומר דאפילו בכותל של אבנים וזה דעת הרמב"ם והר"ר
יונה ז"ל.
י. לא יחפור אדם בור ולא שיח ולא מערה ולא
יביא אמת המים ולא יעשה בריכת המים לשרות בו בגדים לכבסם בצד כותלו של חבירו אלא אם
כן הרחיק מהכותל שלשה טפחים ויסוד בסיד לכותל בור זה או מקוה המים זה או כותל האמה
מצד חבירו כדי שלא יבליעו המים ויזיקו כותל חבירו.
הגה. וי"א דאפילו לא היו המים קבועים
שם תמיד כגון צנור השופכת מים מבית לחוץ אפילו הכי צריך להרחיקו ויש חולקין מיהו במי
רגלים לכ"ע אסור כמו שנתבאר סעיף ה' וה"ה בור שאין בו מים כלל אסור לחפור
סמוך לכותל חבירו וצריך לתקן לפי מיני אומנין הבקיאין בכך.
יא. אבן שהכובס מכה בגדים עד שיתלבנו צריך
להרחיק אותה ד' אמות מכותל חבירו שבעת שהכובס מכה עליה המים ניתזים ומזיקים לכותל.
יב. ראובן שהיה כותלו סמוך לכותל שמעון כמין
גם ובא ראובן לעשות כותל שני כנגד כותל שמעון עד שיעשה כותלים כמין בי"ת הרי שמעון
מעכב עליו עד שירחיק מכנגדו אמות כדי שיהיה המקום בין שני הכותלים רחב כדי שידושו בו
רבים ותתחזק הארץ.
הגה. אפילו עמדה שם הכותל ימים רבים ונפלה
כשחוזר ובנאה צריך להרחיק.
יג. בד"א בכותל גנה או בעיר חדשה בכותל
חצר אבל בעיר ישנה כבר נתחזקה ובונה כנגדו בלא הרחקה.
הגה. ועד חמשים שנה מקרי העיר חדשה ובית
דירה דינו ככותל גינה.
יד. וכן אם לא היה באורך כותל שמעון שבונה
כנגדו ד' אמות אינו מרחיק אע"פ שמונע הרגל מלהלך שם שהכותל שהוא פחות מד' אמות
אינו צריך חיזוק הארץ.
הגה. וכן אם כותל ראובן הולך ממזרח למערב
ושמעון בא לסמוך כותל מצפון לדרום אין צריך להרחיק וי"א דכל זה לא מיירי אלא כשקנו
הקרקע מן המלך או מן ההפקר אבל בלאו הכי יכולין לסמוך כותל לכותל.
טו. הכותש הריפות וכיוצא בהם בתוך שלו ובעת
שמכר לו מנדנד לחצר חבירו עד שנדנד כיסוי החבית שעל פי החבית ה"ז מזיק בחיציו
וחייב להרחיק כדי שלא ינדנד או יבטל מלאכתו שמזקת ואם הזיק בעת הנדנוד חייב לשלם שהרי
מכחו בא הנזק.
הגה. ואפילו נבנה החצר אחר שבא המזיק לכאן
צריך המזיק להרחיק נזקו וה"ה אם אין מזיק לחצר אלא שיש חולי הראש לבעל החצר וקול
ההכאה מזיק לו צריך להרחיק עצמו.
טז. מרחיקין את הסולם מהשובך של חבירו ארבע
אמות כדי שלא תקפוץ הנמיה בעת שמניח הסולם ותעלה לשובך ותאכל את הגוזלות.
יז. מרחיקין את הכותל מן המזחילה של חבירו
ד' אמות כדי שיהיה מקום לבעל המזחילה לזקוף סולם ולתקן מזחילה שלו הואיל והחזיק בה.
הגה. ויש אומרים לענין שאם קנה ממנו מקום
כדי לעלות למזחילתו צריך להניח לו מקום ארבע אמות שיעור זקיפת סולם.
יח. מי שבא לחפור בור בסוף שדהו סמוך למיצר
חבירו אם שדה חבירו אינו עשוי לבורות סומך ואינו יכול למחות בידו ואם ימלך חבירו לחפור
בור בצדו צריך להרחיק מכותל הבור ששה טפחים עד שיהיה בין חלל שני הבורות עובי ששה טפחים
ואם היתה שדה חבירו עשויה לבורות אינו סומך עד שירחיק מהמצר ג' טפחים ויחפור וכשיבא
חבירו לחפור ירחיק גם הוא ג' טפחים בתוך שדהו ויחפור.
הגה. וכשמרחיק י"א דצריך ג"כ לסוד
בסיד כותל בורו וכמו שנתבאר סעיף י' וי"א דבחדא מנייהו סגי.
יט. החופר בור לתוך שדהו ומכר חצי השדה ובא
הלוקח לחפור גם הוא בור צריך להרחיק כל שיעור הרחקה אפילו אם היתה עשויה לבורות כיון
שהראשון בהיתר עשה שהרי בשלו חפר.
הגה. וכן מותר לעשות בכל נזקין אלו בשלו
בשאין שם דבר הניזוק חוץ מחפירות בור אצל שדה העשוייה לבורות ויש חולקין בזה.
כ. ראובן חפר גומא בחצירו שמי גשמים יקלחו
לתוכה וכשרבו המים בוקעין ועוברים דרך חומות מרתף שמעון חייב ראובן לסלק היזקו.
הגה. וכל היזקות שלא נתבארו שיעור הרחקתן
בכדי שלא יזיק לפי ראות הבקיאין.
כא. יש מי שאומר שלא אמרו דבהרחקת ששה טפחים
בין בור לבור סגי אלא בארץ הרים אבל במקום דרפיא ארעייהו צריך להרחיק יותר לפיכך צריך
להרחיק בית הכסא מבור חבירו עד שיכירו בני אדם שאינו עובר מלחות בית הכסא לבור ולרווחא
דמלתא ירחיק חמשים אמה.
הגה. ויש מי שחולקין על זה וכל מקום שמזיק
צריך להרחיק עצמו אפילו היה רשות הרבים מפסיק בין הבתים כגון שתי חצרות בשני צדי רשות
הרבים אפילו הכי צריך להרחיק.
כב. מרחיקין את גורן קבוע מהעיר חמשים אמה
כדי שלא יוליך הרוח התבן בעת שזורה ויזיק לבני העיר ואם הגורן קודם לעיר מסלקו ובני
העיר נותנים לו דמיו ספק מסלקו בלא דמים ומזה יש מי שלומד על דוכוס ממדינה שגזר על
יהודים שיעשו עם היהודים הדרים תחת שרים קטנים בכפרים שידורו תחתיו ואם לא יגרש כולם
צריכים לקיים דברי הדוכוס ולסלק היזק הרבים וליסע תחת הדוכס תחלה ולדון אח"כ עם
הרבים אם יש להם היזק בזה וכן לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו אלא א"כ היה לו
חמשים אמה לכל רוח כדי שלא יזיק התבן לנטיעת חבירו או לנירו.
כג. מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי
ואת הכבשונות והדבורים מהעיר חמשים אמה ואין עושים בורסקי אלא למזרח העיר מפני שרוח
מזרחית חמה וממעטת היזק [ריח] עיבוד העורות.
כד. מרחיקין השובך מהעיר חמשים אמה ולא יעשנו
בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח ואם לקחו כמו שהוא אפילו הוא בתוך [ בית]
רובע הרי הוא בחזקתו ואף אם יפול יכול לחזור לבנותו שטוענים ללוקח לומר ראשון עשאו
ברשות לא שנא נגד יחיד לא שנא נגד רבים.
כה. מי שהיתה שדה חבירו נטועה גפנים או שאר
אילנות ובא הוא לנטוע בתוך שדהו גפנים בצד גפנים או אילנות בצד אילנות צריך להרחיק
ד' אמות.
הגה. כי כן דרך צורך המחרישה בין האילנות
ואם אין דרך לחרוש בין האילנות אין צריך להרחיק כלל ובמקום שצריכים להרחיק ובאין שניהם
ליטע בבת אחת כל אחד מרחיק חצי השיעור.
בד"א בא"י אבל בחוצה לארץ מרחיק
בין גפנים לגפנים ובין אילנות לאילנות שתי אמות ובין גפנים לשאר אילנות או שדה ארבע
אמות.
הגה. וי"א דבין גפנים לאילנות בעינן
להרחיק כפי אומד הדעת שלא יפריחו העופות מן האילנות אל הגפנים בשיטה אחת וי"א
דוקא בנוטע אילנות אבל נוטע גרעין והאילן ממילא גדל אין צריך להרחיק ראובן שמכר ביתו
לאחר וגינתו לאחר אין בעל הגינה צריך להרחיק אילנותיו אע"פ שמכר הבית תחלה ואין
אומרים בזה מוכר בעין יפה הוא מוכר וע"ל סי' קנ"ד סעיף כ"ח
ובכל מקום אם היה גדר בנתיים זה סומך לגדר
וזה סומך לגדר.
כו. מי שהיה אילן חבירו נוטה לתוך שדהו קוצץ
כמלא מרדע ע"ג המחרישה ובחרוב ובשקמה כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר וכן אם
היה נוטה על בית השלחין של חבירו או על בית האילן קוצץ את כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד
המצר.
כז. אילן שהוא נוטה לרשות הרבים קוצץ כדי
שיהא הגמל עובר ברוכבו.
הגה. וה"ה אם רוצה להוציא זיז למעלה
מגמל ורוכבו אפילו בר"ה וכל שכן במבוי אינן יכולין לעכב עליו אבל אינו יכול לעשות
גשר מבית לבית דמאפיל על בני רשות הרבים או בני המבוי ואפילו זיז אחד אם מאפיל או שופך
משם שופכין לאמצע הדרך אסור.
כח. ראובן יש לו תאנה והנוף נוטה על עלייתו
של לוי ומעכבו מלהטיח גגו יכול לוי לקוץ הנוף המעכבו.
כט. אילן העומד על המצר אע"פ שהוא נוטה
לתוך שדה אחד מהם שניהם חולקים פירותיו.
ל. ראובן שחפר בור וירד ומצא שרשי אילן של
שמעון בתוך שדהו קוצץ וחופר והעצים שלו ואם היה קרוב לאילן שמעון בתוך ט"ז אמה
השרשים של שמעון וקוצצם ונותנם לו ואם אינו צריך לחפור בור ויצאו השרשים של שמעון בתוך
שדהו הרי מעמיק ג' טפחים כדי שלא יעכב המחרישה וכל שורש שמצא בתוך ג' טפחים קוצצו ואינו
חושש שמא ייבש אילן של חבירו שזה בתוך שלו הוא חופר.
לא. מי שבא לעשות משרה של פשתן בצד ירק של
חבירו שהרי מי המשרה נבלעים בארץ והולכים ומפסידים את הירק או שנטע כרישין קרוב לבצלים
של חבירו שהם מפיגים טעמם או שנטע חרדל בצד כוורת דבורים שהרי הדבורים אוכלים העלים
ומפסידים הדבש כל אלו וכיוצא בהם אינו צריך להרחיק בכדי שלא יזיק ומ"מ צריך שירחיק
משרה מהירק וכרישין מהבצלים וחרדל מהדבורים ג' טפחים או יותר מעט כדי שלא יהיה היזק
בידים.
לב. מי שהיה לו אילן בתוך שדהו קרוב לבור
חבירו אין בעל הבור יכול לעכב עליו ולומר לו הרי שרשי האילן נכנסים לבור שלי ומפסידין
אותי שזה נזק הבא מאליו לאחר זמן ובעת שנטע אינו מזיקו וכשם שזה חופר בתוך שלו כך זה
נוטע בתוך שלו.
לג. סמך באחד מאלו שהיה לו להרחיק וגרם היזק
לחבירו יש מי שפוטר מלשלם ויש מי שמחייב.
לד. מי שעשה גורן בתוך שלו או קבע בית הכסא
או מלאכה שיש בה אבק ועפר וכיוצא בהם צריך להרחיק כדי שלא יגיע העפר או ריח בית הכסא
או האבק לחבירו כדי שלא יזיקו אפילו היתה הרוח הוא שמסייע אותו בעת שעושה מלאכתו ומוליכה
את העפר או נעורת הפשתן והמוץ וכיוצא בהן ומגיעתן לחבירו ה"ז חייב להרחיק כדי
שלא יגיעו ולא יזיקו ואפילו ע"י רוח מצויה שכל אלו כמו שהזיקו בחיציו הן ואע"פ
שהוא חייב להרחיק כל כך אם הוליכה הרוח המצויה המוץ והעפר והזיקה בהן פטור מלשלם שהרוח
הוא שסייע אותו.
לה. כל הרחקות שאמרנו אם לא הרחיק וראה חבירו
ושתק ה"ז מחל ואינו יכול לחזור ולהצריכו להרחיק והוא שראה ממנו שמחל כגון שסייע
עמו מיד או שאמר לו לעשות או שראהו שעשה בצדו בלא הרחקה ושתק ולא הקפיד על זה זכה.
הגה. וע"ל סימן קנ"ד סעיף י"ב
וכן ראוי להורות אע"ג די"א דבעינן חזקה שלש שנים וטענה.
לו. במה דברים אמורים בשאר נזקים חוץ מארבע
שהם העשן וריח בית הכסא ואבק וכיוצא בו ונדנוד הקרקע שכל אחד מאלו אין לו חזקה ואפילו
שתק כמה שנים הרי זה חוזר וכופהו להרחיק.
הגה. ואפילו סמך קודם שבא לשם דבר הניזק
מיהו אם זכו שניהן בשל הפקר כל הקודם זכה ואין השני אחריו יכול למחות בו
וכן היזק ראיה במקום שצריך מחיצה כגון חצר
השותפין שיש בו דין חלוקה יש לכל אחד מהם לכוף את חבירו לבנות הכותל באמצע כדי שלא
יראהו חבירו בשעה שמשתמש בחלקו ומאחר שממילא הם מזיקים זה את זה בלי עשיית שום מעשה
אין להם חזקה אלא אע"פ שעמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כופהו לעשות מחיצה בכל עת
שירצה ולמה שינו נזקין אלו משאר נזקין לפי שאין דעתו של אדם סובלת נזקין אלו וחזקתו
שאינו מוחל שהזיקו היזק קבוע ואם קנו מידו שמחל בניזקין אלו אינו יכול לחזור בו.
לז. עשן שאמרו דוקא בעשן תדיר כגון כבשונות
של נחתומין ושל יוצרים וכיוצא בהם אבל תנור שהיחיד אופה בו פת וכן כירה כיון דלא שהי
קוטרא רובא דיומא לאו תדיר הוא ואי חזי ושתק מחל ושוב אינו יכול למחות ומיהו לכתחלה
מצי מעכב אפילו בעשן שאינו תדיר וי"א דבעשן שאינו תדיר אפילו לכתחלה לא יוכל למחות
וכן נ"ל להורות ועשן תדיר נמי דוקא היכא דמטי לרשותא דחבריה ברוח מצויה אבל אי
לא מטי ליה אלא ברוח שאינו מצויה לא מחייב לסלוקי ואפילו ברוח מצויה נמי דוקא דמזיק
לאינשי אבל אי לא מזיק לאינשי אף ע"ג דמטי לביתיה ומשחיר לאישיתיה אם ראה ושתק
מחל ושוב אינו יכול למחות אבל לכתחלה מצי מעכב.
לח. בית הכסא שאמרו דוקא כעין בתי כסאות
שלהם שהיו על גבי קרקע ומגולים אבל שלנו פה שהם מכוסים בחפירות אם ראה ושתק מחל ושוב
אינו יכול למחות אבל לכתחלה מצי מעכב.
הגה. ראובן ושמעון שהיה להם בה"כ בשותפות
והחפירה הולכת לתוך חצירו של לוי ועכשיו ראובן ושמעון רוצים לחלוק ולעשות שתי בתי כסאות
לוי יכול למחות.
לט. מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבילות
וכיוצא בהן במקומו ויכנסו העורבים וכיוצא בהן בגלל הדם ויאכלו והרי הם מצירים את חבירו
בקולם ובצפצופם או בדם שברגליהם שהם יושבים על האילנות ומכלים פירותיהם אם היה קפדן
או חולה שצפצוף הזה מזיקו או שפירות שלו נפסדים לו בדם חייב לבטל אותה המלאכה או ירחיק
עד שלא יבא לו נזק מחמתן שהיזק זה דומה לריח בית הכסא וכיוצא בו שאין לו חזקה וה"ה
כל נזק גדול שאין אדם יכול לסובלו.
מ. בני מבוי או בני חצר שנעשה אחד מהן אומן
ולא מיחו בידו ואח"כ רוצים למחות בידו יתבאר בסי' שאח"ז.
מא. כל דבר שידוע שאין המערער יכול לסבלו
אע"פ ששאר בני אדם סובלים אותו אין לו חזקה כנגד מערער זה.
מב. הא דקוטרא ובית הכסא אין להם חזקה דוקא
דעביד להו מזיק ברשות דנפשיה אבל אי אחזיק ועביד בית הכסא בגופא דארעא דחבריה דפתוח
לביתיה דמזיק אי נמי דעביד בית הכסא ברשותא דנפשיה ועוקא דיליה אזיל לביתיה דחבריה
כיון דבגופא דארעא קא מחזיק אית ליה חזקה ואי טען דזבניה ניהליה נאמן בשבועה ומ"מ
אית ליה לכסויי לההוא בית הכסא או לההוא עוקא כי היכי דליסתליק מיניה ריחא אע"ג
דאחזיק ביה בהכי בלא כיסוי ואי לא מסלק ליה לריחא לא הוי חזקה כלל אפילו אם אמר מסליקנא
ליה לבית הכסא ומשתמשנא ביה במלתא אחריתא לאו כל כמיניה דלבית הכסא אחזיק וכיון דלא
הוי חזקה לגופיה לא הוי חזקה למילתא אחריתי ויש מי שאומר שכיון שהחזיק בגוף הקרקע הרי
הוא שלו לאיזה תשמיש שירצה ובלבד שלא יגיע לחבירו ממנו שום נזק.
מג. מי שהחזיק בנזק שיש לו חזקה כגון שפתח
חלון או העביר את המים או שלא הרחיק מה שראוי להרחיק והרי המחזיק טוען אתה אמרת לי
לעשות או מחלת לי אחר שראית או הוכר הנזק ושתקת ולא מחית בי והניזק אומר עכשיו הוא
שראיתי ולא ידעתי מקודם או שאמר כשראיתי מחיתי בך ואתה אמרת עתה ארחיק או אסתום ואתה
מדחה אותי מיום אל יום כדי שתקבע היזיקך בכל אלו וכיוצא בהם על הניזק להביא ראיה ואם
לא הביא ישבע המזיק היסת ויפטר.
מד. החזיק בנזק שאין לו חזקה כגון עשן ובית
הכסא וכיוצא בהם וטען המזיק שקנה מידו של ניזק על המזיק להביא ראיה שקנה מידו ואם לא
הביא ישבע הניזק היסת שלא קנו מידו על כך ויסלק זה היזקו.
הגה. לעיל סי' קנ"ד נתבאר בסעיף י"ט
דהבא מכח עכו"ם הוי כעכו"ם לענין נזקין דאתו ממילא אבל בנזקין אלו שנתבארו
בסי' זה דצריך להרחיק עצמו משום דהוי כמזיקו בידים אין חזקת עכו"ם מהני לזה דיזיקנו
בידים. שני שכנים הדרים ביחד וביתו של אחד נפרץ וע"י זה באים גנבים לבית השני
ואמר השני גדור ביתך או מכרנה לאחרים כי אתה גורם לי היזק י"א דהדין עמו וצריך
לתקן הזיקו ויש חולקין דלא הוי גירא דיליה וכן אם לא גדרה ונעשה לו היזק פטור מלשלם
לדברי הרא"ש.
סימן קנו - דין מי שירד לאומנתו של חבירו
ומי שמביא סחורה לעיר אחרת. ובו ז' סעיפים.
א. אחד מבני המבוי שאינו מפולש שביקש לעשות
רופא או אומן או גרדי או סופר שטרות או מלמד תינוקות לימוד שאינו של תורה בני המבוי
מעכבים עליו מפני שמרבה עליהם הנכנסים והיוצאים ואפילו נתרצו לו כולם חוץ מאחד אותו
אחד מעכב עליו וכן מי שיש לו בית בחצר השותפין לא ישכירנו לאחד מאלו.
הגה. אבל למכרו י"א דשרי ואח"כ
ישתעו דינא בהדי לוקח ובלבד שלא ימכרנו לעכו"ם דלא ציית דינא.
ב. חנות שבחצר יכולים השכנים למחות בידו
ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר
לשוק אבל אינם יכולים למחות בידו ולומר אין אנו יכולים לישן מקול הפטיש או מקול הריחים
מאחר שכבר החזיק לעשות כן ולא מיחו בידו.
הגה. וי"א דכל מה שעושה בחנותו ובביתו
אפילו לכתחילה אינן יכולין למחות ודוקא בני אדם בריאים אבל אם הם חולים והקול מזיק
להם יכולים למחות.
ג. וכן יש לו ללמד תינוקות ישראל תורה בתוך
ביתו ואין השכנים יכולים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול התינוקות של
בית רבן והוא הדין לכל מילי דמצוה שאינם יכולים למחות בידו.
ד. בני מבוי או בני חצר שנעשה אחד מהם אומן
ולא מיחו בידו שהרי הוחזק והיו העם נכנסים ויוצאין לקנות ויש להם בכל עת לעכב ולומר
אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים שהיזק זה הוא כמו העשן והאבק שאין להם חזקה.
ה. כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם
לא חייט ולא בורסי ולא אחד מבעלי אומניות היה שם במבוי אחד מבני מבוי אומן ולא מיחו
בו או שהיתה שם מרחץ או חנות או רחים ובא חבירו ועשה מרחץ אחרת כנגדו אינו יכול למנעו
ולומר לו אתה פוסק חיי ואפילו היה מבני מבוי אחר אינם יכולים למונעו שהרי יש ביניהם
אותה אומנות.
הגה. ורבים האומרים דבני החצר או המבוי שאינו
מפולש אפילו בכי האי גוונא יכולים למחות אלא דבעל האומן אינו יכול למחות ולומר אתה
פוסק חיי
אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו
של זה או מרחץ בצד מרחצו של זה יש להם למונעו ואם היה נותן עמהם מנת המלך אינם יכולים
למנעו.
הגה. ורבים האומרים דאפ"ה אין לו רשות
ליכנס למבוי שיש שם בני אומנתו דבעל האומנות יכול לעכב עליו שלא ליכנס למבוי שלו הואיל
והוא מעיר אחרת אבל במבוי אחר אינו יכול למחות בו הואיל ונותן מס ובני העיר יכולין
למחות בכל ענין ויכולין לומר אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסים אע"פ שיש בהן כבר
אומנות ואם לא נתן מס עד עכשיו ובא לעסוק במלאכתו ולתת מס י"א דבר אומנותו יכול
לעכב עליו עד שישכיר לו בית ויהיה כבני העיר וי"א דלא מקרי נתינת מס במה שנותן
מנת המלך אלא עד שיתן מס שלו למושל העיר הזאת דשייך לגבול שלהן ואין חילוק בכל זה בין
תלמיד חכם לאחר דאין חילוק אלא ברוכלין כמו שיתבאר בסמוך וי"א דאם בני העיר צריכין
לתורתו אינם יכולין למחות בידו אף ע"פ שיש ת"ח אחר בעיר דקנאת סופרים תרבה
חכמה ת"ח המביא סחורה לעיר חייבין למנוע לכל אדם למכור עד שהוא ימכור שלו ואי
איכא עובדי כוכבים דמזבני דליכא רווחא לת"ח מותר כל אדם למכור ועיין ביו"ד
סי' רמ"ג אדם שיש לו עובד כוכבים מערופי"א יש מקומות שדנין שאסור לאחרים
לירד לחיותו ולעסוק עם העובדי כוכבים ההוא ויש מקומות שאין דנין ויש מתירין לישראל
אחר לילך לעכו"ם ההוא להלוות לו ולעסוק עמו ולשחודיה ליה ולאפוקי מניה דנכסי עובדי
כוכבים הם כהפקר וכל הקודם זכה ויש אוסרין ואפילו ישראל שעושה מלאכה אצל עכו"ם
ורגיל בכך אסור לישראל אחר ליכנס שם ולהוזיל המלאכה ואם רוצה לעשותו גוערין בו מיהו
אם עבר ועשה אין מוציאין מידו ועי' לקמן סי' רכ"ז שני בני אדם הדרים ביחד והאחד
רוצה להוזיל בהלוואת הרבית לעובדי כוכבים אין חבירו יכול למחות בו וה"ה בכל כיוצא
בזה ועיין לקמן סימן רכ"ח סעי"ח.
ו. רוכלים המחזירים בעיירות אין בני המדינה
יכולין לעכבן שתקנת עזרא היא שיהיו מחזרין כדי שיהיו הבשמים מצויין לבנות ישראל.
הגה. ולכן נ"ל דוקא מוכרי בשמים וכי
האי גוונא אבל בשאר דברים אין חילוק בין רוכל לאחר
אבל אינם קובעים מקום ויושבים בו אלא מדעת
בני העיר ואם תלמיד חכם הוא קובע בכל מקום שירצה.
הגה. וה"ה מלמדי תינוקות דינן כתלמיד
חכם.
ז. הסוחרים שמביאים סחורתם למכור בתוך העיירות
בני העיר מעכבין עליהם מלמכור יד על יד כדרך חנונים ואם מכרו ביום השוק בלבד אין מונעים
אותם והוא שימכרו בשוק אבל לא יחזרו על הפתחים אפילו ביום השוק ואם יש להם מלוה בעיר
מוכרים כדי פרנסתם אפילו בלא יום השוק עד שיפרעו חובם וילכו להם.
הגה. וכן לענין הלוואת רבית לעובדי כוכבים
ומזלות יכולין לעכב בידן אבל אינם יכולים לעכב בידן אם באים ביום השוק ומלוים ברבית
לבני עיירות המתקבצים שם לבא בשוק ואם יש להן מלוה בעיר יכולין ללות עד שישתכר כדי
פרנסתו כדי שיגבה חובותיו י"א הא דבני העיר יכולין למחות בבני עיר אחרת היינו
דוקא בדליכא פסידא ללקוחות שמוכרין כשאר בני העיר וגם סחורתם אינה טובה יותר משל בני
העיר אבל אם נותנין יותר בזול או שהוא יותר טובה שאז נהנין הלוקחין מהן אין מוכרי סחורות
יכולין למחות ובלבד שיהיו הלוקחים ישראלים אבל בשביל עובדי כוכבים הנהנים לא וכשמביאים
סחורה אחרת שאין לבני העיר אע"פ דלא מוזלי במקח ואינה יותר טובה אינם יכולין למחות
בני העיר שברחו לישוב מפני חשש סכנה אין בני הישוב יכולין לעכב בידן מלהרויח כשיעור
חיותם עד שיעבור זעם וכפי מיעוט עסקן שנושאין ונותנין ישאו בעול עם הקהל ואם שייכים
במס העיר לא יכולין לעכב וכן מי שבאו להוציאו מן העיר שאין לו חזקת ישוב אין יכולים
להוציאו עד שיגבה חובותיו ויכול להרויח בכדי כך כדי חיותו וי"א הא דאינו צריך
לתת מס רק כפי עסקיו היינו כשאינן רוצים להתיר לו הישוב אבל אם רוצים להתיר בו הישוב
לגמרי צריך לתת מס כפי אחד מבני העיר מיד או ילך לדרכו ויש מי שחולק בזה בני העיר שעוסקין
בסחורה בעיר אחרת אינן ברשותן לכוף אותן ליתן מס כפי רצונם אלא אומרים להם תנו כך וכך
או מוחין בידן מלעסוק בעירם בני עיר אחרת שבאין לפזר בעיר ואין מרויחין אין בני העיר
יכולין למחות בהם אע"פ שמייקרים השער וכל זה לא מיירי אלא כשבאים אחרים לעסוק
בעיר שאינן דרים שם ולכן יכולים למחות בידן אע"פ שרוצים ליתן מס הואיל ולא היו
שייכים במס עד הנה אבל אם רוצים לדור במקום ההוא וליתן מס ולהיות כאחד מבני העיר י"א
דהרשות בידם דיוכל אדם לדור בכל מקום שירצה ואין הראשונים קנו העיר בחזקה ויש חולקין
ואומרים דיכולין למחות בידם בפרט בזמן הזה שדרים תחת האומות ויש לחוש שאם יתוספו הדיורין
שיבא לידי קלקול מן האומות ולכן הבא לדור הוי כרודף ולכולי עלמא אם בני העיר יכולים
לסגור הדלת ולגרום עם המושלים שימחו בבאים לגור או ע"י מונע אחר הרשות בידם ויש
מקומות שנוהגין לעשות חרם חזקת ישוב ואז יכולין לכוף ולא מדינא ויכולין לגזור שלא לישא
וליתן עם הבאים לדור בלא רשותם ואם יש רב בעיר יכול לגזור על הבא לדור אם הוא תלמידו
וי"א דאין חרם חזקת ישוב חל על תלמיד חכם כי הוא יכול לדור בכל מקום שירצה ואם
התירו לאחד החרם על זמן ונתנו לו רשות לדור לא אמרינן שהותר כולו ויכולין לגרשו אח"כ
ראובן ובניו שהיו דרין בישוב אחד וטוענין חזקה שיש עמה טענה חזקתם חזקה ויכולין למחות
בשמעון הבא לגור שם ואם שמעון טוען בעדים שהיה ירא למחות משום שראובן ובניו מוסרין
אין חזקתן חזקה אבל אם ראובן מוסר ובניו אינם מוסרים יש לבניו חזקה דבן גזלן י"ל
חזקה וכן דנין בחזקת ישוב כמו בחזקת קרקע לענין שאר דברים. נהגו הקדמונים שאם אחד נסע
מן העיר י"ב חדש וגילה בדעתו שאין דעתו לחזור אבד חזקתו אבל אם לא גילה בדעתו
בכך לא אבד חזקתו עד שלשה שנים ואם גילה שדעתו לחזור לא אבד חזקתו אפילו בג"ש
וי"א דאפילו בסתם לא אבד חזקתו בני העיר שהיה להם חזקת ישוב אם נתייאשו פעם אחת
מן העיר ואח"כ חזרו מקצתן והשתדלו הישוב אין לאחרים עליהם כלום עיין סוף סי' קמ"ט
מדין מי שהחזיק במצוה עם הקהל.
