שלחן ערוך הלכות מתנות כהונה - אבן מן החי- בשר
שנתעלם מן העין- חלב סימן סא-סח
סימן סא - דיני מתנות זרוע לחיים וקיבה לכהן.
ובו ל"ג סעיפים.
א. חייב ליתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה
של שור ושה.
ב. הזרוע דוקא של ימין והוא מפרק ארכובה
הנמכרת עם הראש עד כף היד שקורין אישפאלד"ה והם שני פרקים.
ג. הלחיים הם מפרק של לחי עד פיק"א
של גרגרת שהיא טבעת הגדולה עם הלשון שביניהם וצריך ליתנו עם העור ועם הצמר שבראשי כבשים
והשער שבראשי תיישים שאינו רשאי למלגם ולא להפשיט העור קודם שיתננו לכהן.
ד. הקיבה צריך ליתנה לכהן עם כל חלבה פנימי
וחיצון אלא אם כן נהגו הכהנים להניח החלב לבעלים.
ה. אף ע"ג שמותר לאכול מבשר הבהמה קודם
שיפריש המתנות מצוה להפרישם מיד.
ו. אפילו אינו שוחט לצורך אכילה אלא לכלבים
או לרפואה חייב במתנות אבל שחט ומצא טריפה פטור.
ז. יתנם לכהן חבר ואם אין שם חבר יתנם לעם
הארץ.
ח. נותנים אותם לכהנת אפילו היא נשואה לישראל
והנותנם לבעלה ישראל קיים מצות נתינה וכל שכן שבעלה ישראל פטור מן המתנות.
ט. לא יחלקם להרבה כהנים שצריך לתת לכל אחד
דבר חשוב כדי נתינה אלא נותן זרוע לא' וקיבה לאחד ולחיים לשנים ובשור הגדול יכול לחלק
הזרוע לשנים לכל אחד פרק אחד.
י. אם אין שם כהן ישום המתנות בדמים ואוכלם
ונותן הדמים לכהן.
יא. אין לו לכהן לחטוף המתנות ואפילו לשאול
אותם בפה אלא אם יתנם לו דרך כבוד יטלם ובזמן שהם כהנים רבים במטבחיים הצנועים מושכין
ידיהם והגרגרנים נוטלים ואם היה צנוע זה במקום שאין מכירין שהוא כהן יטול כדי שידעו
שהוא כהן.
יב. הכהן יכול לאכלם בכל ענין שערב עליו
יותר ואם כל המטעמים שוים אצלו יאכלם צלי ובחרדל.
יג. יכול להאכילם לכלבים ולמכרם וליתנם לעובד
כוכבים.
יד. כהן שיש לו מכירין שרגילים ליתן לו מתנותיהם
יכול לזכותם לישראל שיקבלם מיד מכיריו ודוקא שהזוכה תלמיד חכם והשעה דחוקה לו ושלא
יהא כהן המזכה משרת בבית זה שמזכה לו המתנות שמא יזכה בעל כרחן והוא הדין אם הכהן משרת
בבית בעל הבית ומזכה לאורח ת"ח שמתארח בבית רבו במתנות שרגיל ליתן לו רבו אסור.
טו. לא נתן המתנות לכהן אלא אכלן או הפסידן
פטור מדיני אדם אלא כדי לצאת ידי שמים צריך לפרוע דמיהם.
טז. ישראל ששלח לחבירו בשר והמתנות בו מותר
לאכלן.
יז. מתנות אינם נוהגות אלא בשור ושה ולא
בחיה ועוף ונוהגות בכלאים הבא מן עז ורחל וכן בכוי.
יח. צבי הבא על עז וילדה הולד חייב בחצי
המתנות אבל תייש הבא על הצביה הולד פטור מן המתנות.
יט. אין נוהגות בקדשים ולא בבכור.
כ. בכור קודם שבא ליד כהן שנתערב בבהמות
אחרות חייב ליתן מהם המתנות שיאמר הכהן על כל אחת תן לי מתנותיה ואם אתה אומר שהוא
בכור תן לי כולה אבל בכור שניתן לכהן במומו ומכרו לישראל ונתערב בבהמות אחרות אם רבים
שוחטים אותם כולם פטורים שכל אחד יאמר שלי הוא הבכור ואם אחד שוחט את כולם אין פוטרים
לו אלא אחד מהם.
כא. מתנות נוהגות בכל מקום בין בארץ בין
בחוצה לארץ בין בפני הבית בין שלא בפני הבית ויש מי שאומר שאינן נוהגות בחוצה לארץ
וכן נהגו.
כב. כהנים פטורים ממתנות.
כג. לוים ספק אם הם חייבים במתנות הילכך
פטורים ואם נטלן הכהן מידו אין צריך להחזירם לו.
כד. במה דברים אמורים שכהן פטור כששוחט לעצמו
אבל אם שוחט למכור אם הוא קבוע למכור בבית המטבחיים חייב ליתן מיד ואם אינו קבוע למכור
בבית המטבחיים שתים ושלש שבתות פטור מכאן ואילך חייב והיו מנדין אותו אם לא יתן.
כה. השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות
והמשתתף עמהם צריך שירשום ובעובד כוכבים אם יושב עמו במטבחיים אין צריך לרשום.
הגה. במקום שנוהגין לשחוט אצל עובד כוכבים
אם נמצא טריפה נשאר לעובד כוכבים ואם נמצא כשרה לוקחו הישראל פטור מן המתנות.
כו. במה דברים אמורים ששותפות הכהן והעובד
כוכבים פוטר בשותף בכולה אפילו בכל שהוא אבל אם אין הכהן והעובד כוכבי' שותף עמו אלא
בראש אינו פוטר אלא מהלחיים ואם הוא שותף עמו ביד אינו פוטר אלא מהזרוע ואם הוא שותף
עמו בבני מעים אינו פוטר אלא מהקיבה.
כז. אם יש בהמה לכהן ומוכר ראשה לישראל ושייר
כל הגוף לעצמו חייב בלחיים.
כח. השוחט בהמת ישראל חבירו חובה על השוחט
ליתן מתנותיה לכהן ואם שחט בהמת כהן או עובד כוכבים פטור.
הגה. מיהו טובת הנאה לבעלים והוא יכול ליתנם
לכל כהן שירצה ואסו' לבעלי' לקח דינר מכהן ליתן לו המתנו' וכן מישראל ליתן המתנות לבן
בתו הכהן.
כט. כהן שמכר פרה לישראל ואמר לו אני מוכר
לך פרה זו חוץ ממתנותיה הוי תנאי וצריך ליתנם למוכר אבל אם אמר ליה על מנת שהמתנות
שלי אינו תנאי והמקח קיים ויכול ליתנם לכל כהן שירצה.
ל. ישראל שמכר פרה לחבירו ושייר המתנות חייב
הלוקח ליתנם אע"פ שנשארו למוכר מכ"מ החובה על הטבח שהוא הלוקח.
לא. המתנות עצמם אסור לישראל לאכלם אלא ברשות
כהן עבר ואכלן או הזיקן או מכרן אינו חייב לשלם מפני שאין לו תובעי' ידועי' והקונה
אותם אע"פ שאינו רשאי הרי זה מותר לאכלן מפני שמתנות כהונה נגזלות.
לב. אמר לטבח מכור לי בני מעיה של פרה זו
נותנם לכהן ואין מנכה לו מן הדמים לקחו ממנו במשקל נותנם לכהן ומנכה לו מן הדמים.
לג. גר שנתגייר והיתה לו פרה נשחטה עד שלא
נתגייר פטור משנתגייר חייב אם ספק פטור שהמוציא מחבירו עליו הראיה.
הלכות אבר מן החי
סימן סב - דיני אבר מן החי. ובו ד' סעיפים.
א. אבר מן החי אסור בבהמה חיה ועוף.
ב. אבר הפורש מן החי אסור ובשר הפורש מן
החי אסור משום ובשר בשדה טריפה ואפי' הפורש מהבהמה ועדיין הוא בתוכה כגון שנחתך מהטחול
או מהכליות ונשארה החתיכה בתוכה אסור.
ג. אבר או בשר המדולדלים אם אינו יכול לחזור
ולחיות אפי' אם לא פירש ממנו עד לאחר שחיטה אסור.
הגה. ועיין לעיל סימן נ"ה יתרת העומדת
במקום שאינו מטריף הבהמה מותר לאכלה ולא אמרינן יתר כנטול דמי והוי כאבר המדולדל אבר
הנשמט ממקומו במקום שאינו מטריף הבהמה מותר לאכלו אף אם אין עור ובשר חופין רובו אבל
המנהג להחמיר גם בזה.
ד. ביצי זכר שנתלשו ועדיין הם מעורים בכיסם
אינו אסור מן התורה שהרי יש בו מקצת חיות ולפיכך אינו מסריח ואעפ"כ אסור לאכלו
ממנהג שנהגו ישראל שלא לאכלו מפני שדומה לאבר מן החי.
הלכות בשר שנתעלם מן העין
סימן סג - דין בשר הנמצא ולא נודע מהו. ובו
ב' סעיפים.
א. בשר הנמצא מושלך בשוק הלך אחר הרוב דכל
דפריש מרובא פריש אם היו רוב המוכרים עובדי כוכבים אסור ואם היו רוב המוכרים ישראל
מותר וכן בשר הנמצא ביד עובד כוכבים ולא נודע ממי לקח אם היו מוכרי הבשר ישראל מותר
זהו דין תורה וכבר אסרו חכמים כל הבשר הנמצא בין בשוק בין ביד עובד כוכבים אע"פ
שכל המוכרים וכל השוחטים ישראל ולא עוד אלא הלוקח בשר והניחו בביתו ונעלם מן העין אסור
אלא אם כן היה לו בו סימן או שהיה לו בו טביעות עין והוא מכירו ודאי שהוא זה או שהיה
צרור וחתום.
ב. תלה כלי מלא חתיכות בשר ונשבר הכלי ונפלו
החתיכות לארץ ובא ומצא חתיכות ואין לו בהם לא סימן ולא טביעות עין הרי זה אסור שיש
לומר אותו בשר שהיה בכלי גררתו חיה או שרץ וזה בשר אחר הוא ואם תלאו במסמר וכיוצא בו
שאי אפשר לשרץ ליטול ולהניח מותר ויש מתירין בשר שנתעלם מן העין אם מצאו במקום שהניחו.
הגה. והמנהג להקל כסברא האחרונה ואפילו אם
היה ביד עובד כוכבים במקום שכל המוכרים הם ישראלים המוכרים בשר כשר. ועיין לקמן סימן
קי"ח.
הלכות חלב
סימן סד - איזו חלבים הם המותרין והאסורין
לאכילה. ובו כ"א סעיפים.
א. חלב שור וכבש ועז אסור ושל שאר מינים
מותר כוי חלבו אסור.
ב. השוחט את הבהמה ומצא בה עובר בן שמונה
או בן תשעה בין חי בין מת חלבו וגידו מותר והא דבבן תשעה מותר דוקא כשלא הפריס על גבי
קרקע אבל אם הפריס על גבי קרקע אסור ויש אומרים שאם שלמו לו חדשיו ומצאו חי אע"פ
שלא הפריס על גבי קרקע חלבו אסור וחייבין עליו כרת ומוציאין ממנו כל החוטים והקרומים
האסורים בשאר הבהמות.
ג. הושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב מבן תשעה
חי שבתוכה והוציאו חייבין עליו משום חלב כעל חלב בהמה גמורה.
ד. איזהו חלב כל שהוא תותב קרום ונקלף ושלא
יהא בשר חופה אותו.
ה. האליה מותרת ובלבד שינקר ממנה מה שלצד
פנים.
הגה. גם צריך להסיר חוטי האליה כי יונקים
מחלב הכליות.
ו. חלב הכסלים וקרום שעליהם אסור.
ז. חלב שתחת המתנים אסור.
הגה. וסדר ניקור אלו החלבים צריך ראיה מן
הבקי בניקור ואי אפשר לבאר היטב בספר וכל אלו החלבים אין לחוש להם אלא באחוריים של
בהמה אבל בחצי הבהמה של פנים אין בהם מחלבים אלו רק קצת מן הקרום שעל חלב הכסלים הנשאר
בראש הדפנות על הכסלים הנשאר שם בראשה וצריך להסיר אוחו הקרום משם ויש נוהגין להפריד
ג"כ הבשר הנדבק שם זה על גב זה ולגרור החלב שביניהם ויש מתירין משום דמחשב חיפוי
בשר וכן המנהג באשכנז.
ח. חלב שעל המסס ובית הכוסות אסור וענוש
כרת וזהו חלב שעל הקרב.
ט. חלב הדבוק לכרס שתחת הפריסה אסו'.
הגה. וכן המנהג בכל מקום מלבד בני ריינוס
שנוהגין במקצתו היתר ואין מוחין בידן שכבר הורה להם זקן ובכל מקום שנוהגין בו איסור
דינו כשאר חלב לבטלו בששים אבל אין אוסרין כלים של בני ריינוס הואיל ונוהגין בו היתר.
י. קרום שעל רד הטחול והוא הצד הגס חייבין
עליו ושעל שאר הטחול והחוטין שבתוכו אסורין ואין חייבים עליהם.
יא. נוטל ראש הגיד שבתוך הטחול ומושך אותו
ונמשכים עמו ג' חוטין שבתוכו וצריך ליזהר שלא יפסוק שום חוט מהם ואם נפסק צריך לשרש
אחריו.
יב. הכוליא יש עליה שני קרומים העליון חייבים
עליו התחתון והחוטים שבה אסורין ואין חייבים עליהם ולובן שבכוליא חלב שעל הכליות נאסר
ולא שבתוך הכליות ואף על פי כן נוטל אדם לובן שבתוך הכוליא ואינו צריך לחטט אחריו ויש
מחמירין לחטט אחריו.
הגה. ואם לא חטטו אחריו והניחו קצתו תוך
הכוליא לכולי עלמא מותר אם נתבשל כך ודוקא מה שבתוך הכוליא אבל מה שעל הכוליא לכולי
עלמא אסור יותרת הכבד יש מצריכין לנקר הקרום העליון שלצד הכבד משום חלב הקרב שמונח
עליו ויש מחמירין עוד לנקר השומן שתחת הקרום ההוא אבל צד פנים של צד הריאה אין צריך
ניקור כלל אבל המנהג לנקר ולהסיר שני קרומים דלמא אתי למטעי.
יג. חוטין שבעוקץ אסורים והם חמשה ג' מימין
וב' משמאל הג' שמימין כל אחד מתפצל לשנים שנים והשנים שבשמאל כל א' מהם מתפצל לשלשה
שלשה וראשו האחד מחובר לשדרה. וראשי הפיצולין נדבקים תחת החזה בראשי הצלעות ואותם ראשי
הפיצולין מצויין בחצי הבהמה של פנים ואי שלפי להו חמימי משתלפי ואי לא בעי לחטוטי בתרייהו.
הגה. ואם הם שרויין במים הוי להו כחמימי
ומשתלפי ויש מקילין באלו החוטין במקום שהם בלועים בבשר.
יד. חלב הקיבה שעל הקשת אסור מן הדין מן
התורה ושעל היתר אסור ממנהג שנהגו בו איסור.
טו. חלב שעל הדקין אסור באורך אמה משמתחילין
לצאת מן הקיבה ומשם ואילך שומן הוא ומותר ויש אומרים שראש המעי שצריך לגרור חלב שעליו
הוא המעי שיוצא בו הרעי שהוא סוף המעיים וירא שמים יצא ידי שניהם לגרור אורך אמה מכאן
ואורך אמה מכאן.
הגה. ויש אומרים שאינו צריך אורך אמה ממש
לכן נהגו להקל למדוד בזרוע ואין מצריכין אורך אמה בצמצום ואין צריך להסיר רק הקרום
עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו אבל לא השומן הדבוק בטבחיא שתחתיו וכן נוהגין רק שמסירין
מן הטבחיא גם כן חוט ארוך שמונח עליו עם השומן שאצלו ואם הטבח משך הדקין מן הבהמה בעודן
חמין נשאר החלב שעל ראש הדקין עם הדרא דכנתא ולכן הבא לאכול מן הדרא דכנתא יגרוד אמה
מן החלב לצד הקיבה ואם לא נודע מקומו צריך לגרוד ולגלח סביב עביו כדינר זהב במקום שנסתפק
בו ונהגו במדינות אלו להסיר הקרום שעל כל הדקין בהדרא דכנתא דעגל משום שנשארים הדקין
עם הדרא כדנתא ואוכלין הכל ביחד, על כן מסירין כל הקרום שלא יניחו גם כן שעל ראש הדקין
ונהגו ליקח הקרום משני צדדיו מה שאין כן בכבש שאין דרכן להניחן ביחד וניכר ראש הדקין
כן נראה טעם המנהג אבל יש להחמיר וליקח הקרום משני צדדיו גם בכבש.
טז. אין מולחין חלבים עם הבשר ולא מדיחין
אותם עמו וכלי שמדיחין בו חלבים אין מדיחין בו בשר וסכין שחוחכין בו חלבים אין חותכין
בו בשר.
יז. נהגו מנקרי הבשר לנקר בסכין אחד מפני
שנותנין בגד על יריכים וכל שעה שנוגע הסכין בחלב מקנחו בו ונכון ללמד אדם לבני ביתו
שישפשפו הבשר יפה במים.
יח. אין פורשין הכסלים על גבי הבשר בעוד
שלא נצטנן חלב שעליהם מפני שהוא נמוח ונבלע בבשר.
הגה. וכן יש לנקר הבשר תוך ג' ימים מן החלב
שלא יתקשה החלב שבו ומכל מקום אם לא נקרו תוך שלשה ימים אין לאסור בדיעבד אלא מנקרו
אח"כ ושרי.
יט. כל אלה הדברים אם נעשו לא נאסר הבשר
ואין מכין העושה אלא מלמדין אותו שלא יעשה.
כ. אין מולחין הבשר קודם שיסירו החוטין והקרומים
האסורים וגיד הנשה ואם מלחם מסירם אחר כך ומבשל הבשר ויש מי שאוסר עד שיסיר ממנו כדי
קליפה.
הגה. וי"א דבעינן ששים כמו בשאר חלב
הנמלח עם בשר דקי"ל בששים כמו שיתבאר סי' ק"ה ויש להקל ולהתירו ע"י
קליפה אם יש בו הפסד קצת מאחר דיש מתירין אפילו בלא קליפה וגם אין שייך לגזור משום
חלב שמן דמפעפע דכל הקרומים אינם רק חלב כחוש יראה דיש לסמוך אמאן דמתיר בקליפה ועיין
לקמן סי' ק"ה.
כא. טבח שדרכו לנקר בשר ונמצא אחריו חוט
או קרום מלמדין אותו ומזהירין אותו שלא יזלזל באיסורין אבל אם נמצא אחריו חלב אם הוא
כשעורה מעבירין אותו ואם נמצא אחריו כזית ואפי' בהרבה מקומות היו מכין אותו מכת מרדות
ומעבירין אותו.
הגה. וחזרתו לכשרותו ותשובתו הכל לפי ראות
עיני הדיין אם עבר בשוגג או במזיד ומנהג כשר הוא שהטבח המוכר בשר ינקרנו קודם שימכרנו
פן יכשלו בו הקונים.
הלכות דם
סימן סה - חוטין האסורין משום דם ומשום חלב
ודיני גיד הנשה. ובו י"ד סעיפים.
א. יש חוטין שאסורים משום דם שבהם כגון חוטין
שביד ושבכתף ושבלחי התחתון שבצד הלשון מכאן ומכאן ובלשון ובצואר וחוטי הלב וחוטי העוקץ
וחוטי הדקין שהם בתוך שומן הדקין כמו בית עכביש מסובכין זה בזה.
הגה. ונוהגין להסיר ג"כ ג' חוטי אורך
אצל החזה מבפנים וכן נוטלין חוטין אחורי האזנים.
וקרום של המוח שבקדקד וקרום שעל הביצים ומליחה
לא מהני בהו אם לא שיחתכם תחלה ואח"כ ימלחם והני מילי לבשלם כקדרה אבל לצלי אינם
צריכים לא חתיכה ולא מליחה משום דנורא מישאב שאיב ויש מי שאומר דדוקא כשפני החוטין
על פני האש אבל אם הם מובלעים בתוך הבשר אין האש שואב אלא אם כן יחתכם.
הגה. ואם לא נטלן ובשלם בלא חתיכה צריך ששים
כנגד כל החוטין ובצלי סגי בקליפה ועיין לעיל סימן כ"ב.
ב. הרוצה לצאת ידי חתיכת חוטין אלו לא יסמוך
על חתיכת הבשר אלא יחתוך הבשר והעצם לשנים.
הגה. וחוטי הצואר לא מהני בהו אם חתכם רק
שיחתוך המפרקת לשנים.
ג. גף העוף כיד הבהמה והלכך צריך לחתוך עצם
האגפים ולמלחם וכן עצם הלחיים בעוף.
הגה. ויש אומרים שאין צריכים ליטול בעוף
חוטין אלו השום שדקין הם והדם יוצא משם על ידי מליחה וכן המנהג שאין נוטלין מן העוף
שום חוטין רק חוטי הצואר ובאותן יש ליזהר ליטלן משם או יחתכם עם המפרקת לשנים מיהו
בדיעבד אם הוסר רק הראש מן העוף סגי ונוהגין לחתוך בירכי העופות בפרק הארכובה התחתונה
משום שלפעמים נמצאים חוטים אדומים ברגלי העופות ואם לא עשה כן מותר בדיעבד אפילו נתבשלו
כך אע"פ שנמצאו חוטין אדומים שאינו אלא שומן בעלמא.
ד. ביצי זכר כל זמן שלא היה לו שלשים יום
מותרים לקדרה בלא קליפה אפילו אם יש בהם כמו חוטין אדומים ואם היה לו שלשים יום אם
יש בהם כמו חוטין אדומים אסורין לקדרה בלא קליפה אבל לצלי מותרים.
הגה. ונהגו לנקר הביצים אף כשהם פחותים משלשים
יום וכן להסיר משם גיד הגדול ולחתוך בהם הרבה חתיכות ונהגו ליקח מן הכתף הבשר שקורין
דרי"ז ואין בו איסור רק הוא משום מיאוס. עוד נהגו בלונבי"ל שקורין לידווי"ץ
לצלותו ולא לבשלו ואין בו איסור אם מבשלו ואפילו לכתחלה מותר וכן נוהגין להסיר העינוניתא
דורדא ולהשליכה ולא לאכלה ואין איסור בדבר וכן נהגו לחתוך בין הפרסות של רגלי הבהמה
ולהסיר משם בשר לבן ודק משום מיאוס ואם לא עשה כן אין לחוש.
ה. גיד הנשה נוהג בבהמה וחיה אפי' אם אין
כף שלהם עגול ונוהג בירך של ימין ובירך של שמאל ואינו נוהג בעוף מפני שאין כף שלו עגול
אבל אם נמצא כף עגול נוהג בו ואין צריך לבדוק אחריו אם הוא עגול.
הגה. ואין חילוק בין חיה לבהמה בכל דבר האסור
משום גיד או משום דם וכן בעוף אם היה לו כף ולכן כל דבר שמנקרין בבהמה צריך לנקר בחיה
ג"כ רק מה שאסור משום חלב אין צריך לנקר בחיה.
ו. נוהג בכוי.
ז. אינו נוהג בשליל כל שאינו טעון שחיטה
וי"א שנוהג בו אם שלמו לו חדשיו ומצאו חי.
ח. שני גידים הם בירך אחד פנימי סמוך לעצם
והשני חיצון סמוך לבשר ושניהם אסורים וצריך לחטט אחריהם אלא שהפנימי אסור מן התורה
והוא הפושט בכל הירך והחיצון אסור מדבריהם וקנוקנות שבשניהם אסורים מדבריהם וצריך לחטט
אחריהם ושומנם ישראל קדושים הם ונהגו בו איסור.
הגה. וראשי הקנוקנות נכנסים בראשי העצמות
על כן המנקר צריך לשבור ראשי העצמות כדי להסיר הקנוקנות מעיקרן ואין ללמוד סדר הניקור
רק במראית העין מן המומחה הבקי בניקורו.
ט. גופו של גיד אינו אלא כעץ שאין בו טעם
ואף עפ"כ אסרתו תורה לפיכך אינו אוסר תערובתו בפליטתו והקנוקנות והשומן יש בהם
טעם לפיכך אוסרין תערובתן בפליטתן.
י. גיד הגשה מותר בהנאה.
יא. שולח אדם לעובד כוכבים ירך וגיד הנשה
בתוכה בין שלימה בין חתוכה ואם נותנה לו בפני ישראל ואומר לו שהיא כשרה לא יתננה לו
כשהיא חתוכה אלא אם כן ניטל גידה.
יב. וכל ירך שיצא מתחת יד ישראל מחותכת כדרך
שמחתכין אותה מנקרי בשר היא בחזקת שניטל גידה.
יג. מי שניקר והלך לו ואין אנו יודעים אם
הוא בקי בניקור ואין כאן מי שהוא בקי בניקור להראות לו מותר.
הגה. ודוקא שיודעים שהשלים ניקורו ואם לאו
הכי אסור שמא לא השלים הניקור ואם אפשר להראות לבקי אין לסמוך על המנקר אם לא ידעינן
אותו בקי בניקור ומוחזק בכשרות ואע"ג דרוב המצוין אצל ניקור מומחים הם מכל מקום
טוב להחמיר ועיין לעיל סימן א' גבי רוב מצוין אצל שחיטה וכו'.
יד. הטבחים נאמנים על גיד הנשה ומיהו אין
לוקחין בשר מכל טבח ששוחט לעצמו ומוכר לעצמו אלא אם כן היה מוחזק בכשרות.
סימן סו - דברים האסורים משום דם. ובו י'
סעיפים.
א. דם בהמה חיה ועוף בין טמאים בין טהורים
אסו' וכן דם שליל אבל דם דגים וחגבים מותר.
ב. דם ביצים אם ידוע שהוא מרוקם האפרוח חייבים
עליו אבל אם אינו ידוע שהוא מרוקם האפרוח אין חייבין עליו אבל חכמי' אסרוהו.
ג. נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל
את השאר והוא שנמצא בחלבון. אבל אם נמצא בחלמון כל הביצה אסורה.
הגה. וי"א דאם נמצא על קשר החלבון וגם
מבחוץ דהיינו שנתפשט מן הקשר דכל הביצה אסורה ויש מחמירין עוד דכל שנמצא על הקשר של
חלבון אפילו לא נתפשט כלל אסור ומזה נתפשט המנהג במדינות אלו לאסור כל ביצה שיש בה
דם ואין מחלקין בין חלמון לחלבון ובמקום דנוהגין להקל לזרוק הדם ולהתיר הביצה במקום
דמותר צריך ליטול כדי קליפה עם הדם כשזורקו.
ד. ביצים הטרופות בקערה ונמצא דם על חלמון
של אחד מהם אף על פי שזרקו החלמון שעליו הדם אסורות מפני שמאחר שהן טרופות בקערה החלבון
שהוא דק מתערב ביחד והכל אסור אבל ביצים שבורות יחד בקערה ולא טרופות ונמצא דם בחלבון
של אחד מהם יקח החלמונים הכשרים כל אחד ואחר בפני עצמו והם מותרין וישאיר אותה אשר
בה הדם בקערה עם חלבוני השאר ויזרקם.
הגה. וכל זה כשידעינן שהיה הדם במקום האוסרו
אבל אם היה ספק אם היה במקום האוסרו או לא יש להתיר התערובות הואיל ובלאו הכי חד בתרי
בטיל אבל אם הביצה לבד אסור וכן אם נתבשלה או נצלה ביצה ולא ידעינן אם הוא במקום האסור.
ה. נמצא הדם בביצה במקום שאינו אוסר את כולה
ולא זרק הדם ושכח וטרף הביצה עם הדם נראה לי שהוא מותר.
ו. נמצא דם בביצה ששמוה על החמין להצטמק
כיון שאין במקום הביצה רוטב מותר כל החמין.
ז. ביצים המוזרות אפילו ישבה התרנגולת עליהם
ימים הרבה מותר לאכלם ובלבד שיזרוק הדם.
ח. מותר לאכול ביצים צלויות אף על פי שאינם
יכולות ליבדק.
הגה. וכן א"צ לבדוק הביצים אם יש בהם
דם דסומכין על רוב ביצים שאין בהם דם ומכל מקום נהגו לההמיר כשעושין מאכל עם ביצים
ביום שרואין בהם אם יש בהם דם.
ט. דם דגים אף על פי שהוא מותר אם קבצו בכלי
אסור משום מראית עין לפיכך אם ניכר שהוא מדגים כגון שיש בו קשקשים מותר.
י. דם אדם אם פירש ממנו אסור משום מראית
עין לפיכך אם נשך הככר בשיניו ויצא דם משיניו ע"ג הככר צריך לגרדו אבל שבין השינים
מוצצו.
הגה. וכל דם דגים ודם אדם הואיל ומדינא שרי
אינו אוסר תערובותו.
סימן סז - כמה דברים האסורים משום דם. ובו
ד' סעיפים.
א. בדם בהמה וחיה נמי אין איסו' כרת אלא
בדם הנפש שהנשמ' יוצאת בו אבל דם האברים אינו אלא בלא תעשה והני מילי כשפירש מן האבר
ויצא לחוץ או שנצרר בחתיכה או שפירש ממקומו ונתעורר לצאת ונבלע במקום אחר אבל אם לא
פירש ולא נצרר מותר.
ב. לפיכך מותר לאכול בשר חי בהדחה בלא מליחה
ובלבד שלא יהא בו מהחוטין שדם בהם שהדם שבחוטין הוא בכנוס ועומד בכלי.
ג. השובר מפרקתה של בהמה אסו' לאכול מבשרה
חי אא"כ מולחו יפה וע"י מליחה מותר אפי' לקדרה ולצלי מותר אפי' בלא מליחה.
הגה. ונהגו להחמיר לחתכו ולמולחו אף בצלי
וה"ה אם חותך בשר מבית השחיטה קודם שתצא נפשה י"א שיש ליזהר לכתחלה לשבור
מפרקת הבהמה או לתחוב סכין בלבה כדי לקרב מיתתה משום שמבליע דם באברים.
ד. נצרר הדם מחמת מכה אסור לבשלו עד שיחתוך
המקום וימלחנו יפה אבל מותר לצלותו בין בשפוד בין על גבי גחלים אפילו בלא חיתוך ומליחה.
הגה. וי"א דמשום זה יש להחמיר לקלף
בית השחיטה או לחתוך באותו בשר קודם מליחה הואיל ונצרר שם הדם בשעת שחיטה.
ה. בשר שלא נמלח ונתנוהו בחומץ כדי להצמית
דמו בתוכו אם נתאדם הבשר זהו סימן שנעקר הדם ממקומו והחומץ אסור וגם הבשר אסור לאכלו
חי ואין לו היתר אלא בצלי ואם לקדרה צריך חתיכה ומליחה ואם לא נתאדם הבשר החומץ מותר
וגם הבשר מותר לאכלו חי.
ו. חומץ שנתנו בו בשר פעם אחת להצמיתו לא
יצמית בו בשר פעם אחרת מפני שכבר תשש כחו אבל כל שלא חלטו בו כלל מותר לחלוט בו אף
על פי שאינו חזק.
הגה. יש אומרים בזמן הזה אין בקיאין בחליטה
ואסור לצמת בחומץ וכן נוהגין במדינות אלו שאין מצמיתין בשר בחומץ קודם מליחה ואין לשנות
ומ"מ בדיעבד מותר. ועיין לקמן סימן ע"ג.
סימן סח - דיני מליגת הראש והעופות. ובו
ט"ו סעיפים.
א. הטומן הראש לצלותו צריך שיכוין שיהא בית
השחיטה למטה כדי שיזוב הדם דרך שם ואם הניחו על הצדדים המוח והקרום אסורים אא"כ
נקב עצם המוח והיה הנקב למטה לפי שהדם זב דרך שם.
הגה. ולכהחלה נהגו להחמיר שלא לצלות שום
ראש שלם אפילו רוצה להניחו אבית השחיטה דחיישינן שמא יתהפך אצדדיו.
ב. הניחו על נחיריו אם נעץ בו קנה או דבר
אחר מותר ואם לאו אסור המוח והקרום.
ג. יש מי שכתב דלהסיר את השיער בלבד אפי'
הניחו על הצדדין מותר ויש מי שאוסר.
הגה. והסברא הראשונה היא עיקר וכן נוהגין
לחרוך הראש להסיר השיער וכן עופות משיורי נוצות שעליהם דהואיל ואינו מונח על מקום אחד
אלא מעבירו הנה והנה לא חיישינן שנבלע בו הדם ואינו אסור אלא הטמנה ושמונח תמיד במקום
אחד ונוהגין לחרוך על קש ותבן שאין להם חמימות כל כך לבשל הדם ומכל מקום יעבירם על
האש תמיד שלא ישהה במקום אחד הרבה.
ד. אם בישל הראש שלם הכל אסור אלא אם כן
יש ס' כנגד המוח וקרומו.
הגה. ואם צלאו כך שלם ולא אותביה אבית השחיטה
או אנחיריו ודץ ביה מידי הקרום והמוח אסור והשאר מותר ולכתחלה נוהגין ליטול המוח קודם
המליחה מתוך הגלגולת ולחתוך הגלגולת שתי וערב שאז מתחתך הקרום היטב ויש מסירים הקרום
ובדיעבד אם חתכו שתי או ערב אפילו לא הסיר המוח קודם המליחה ואפילו בשלו כך אם הראש
נאסר אי אמרינן חתיכה נעשית נבילה דהוי בזה כשאר איסורין.
ה. הבא למלוג הראש צריך לחתוך חוטין שבלחי
קודם מליגה כן צריך להדיח בית השחיטה כדי שלא יהא שם שום דם וכן כשמולגי' העוף.
הגה. ואפילו אם חורך רק להסיר השיער דינו
הכי ומכל מקום בדיעבד אינו נאסר בחרוך בעלמא אם לא השיר החוטין ולא הדיחום.
ו. כשמולגים ראש או רגלים למלחם תחילה.
הגה. ומולחם אחר כך אבל אם רוצה למלחם תחילה
קודם המליגה סגי ליה בהכי ואין השערות מעכבין הדם לפלוט ואין צריך לחזור ולמלחם אחי
המליגה וכן נוהגין ועיין לקמן סימן ע"א.
ז. המשימין רגלי הבהמה על האש להסיר הטלפים
ולחרוך השיער בלא מליחה תחלה מותר ויש מחמירין וחותכין ראשי הטלפים מעט ומניחים החתך
למטה כדי שיזוב הדם.
ח. פרסות הרגל שנמלחו בקליפתן ולא חתך ראשן
לא נאסרו.
הגה. ויש אוסרים מה שבתוך הקליפה דהיינו
הטלפים אבל השאר מותר והכי נהוג והוא הדין אם הטמינם ברמץ אבל בחרוך שער בעלמא שמעבירו
על האש ומשנה מקומו תמיד הכל מותר.
ט. מותר למלוג תרנגולת ברמץ או להבהב באור
והוא שידיח בית השחיטה תחלה יפה יפה ואם היא לקדרה יזהר שלא ישהנה כל כך באש כדי שיוכל
הלב והכבד להתחמם ולהפליט.
הגה. ולא נהגו עכשיו למלוג כלל ברמץ אפילו
תרנגולת מיהו אם עבר ועשאו בעוף הראש כולו אסור והשאר מותר ובבהמה לא נאסר הראש כולו
רק הקרום והמוח אם לא הניחו על בית השחיטה או אנחיריו ולא דץ ביה מידי ואם לא הדיח
בית השחיטה או שאר דם בעין שעליו צריך ליטול או לקלוף מקום הדם והשאר שרי.
י. אין מולגין גדיים וטלאים ועופות בכלי
ראשון אלא אם כן ניקר את החלב ומלחם וכן לא יערה עליהם מכלי ראשון ואם עירה די בקליפת
העור ואם ראש העוף למעלה כשמערה עליו בו אין צריך קליפה.
הגה. ולא מקרי עירוי אלא כשלא פסק הקלוח
מכלי הראשון כשנגע למטה אבל אם פסק כבר לא מיקרי עירוי ואינו אוסר.
יא. אפילו בכלי שני י"א שלא ימלוג ואם
מלג מותר.
הגה. דקיימא לן כלי שני אינו מבשל ואפילו
היד סולדת בו ובדיעבד שרי אבל לכתחלה אסור ולכן נהגו באלו המדינות שלא למלוג שום דבר
רק אחר מליחה מיהו לכבוד אורחים או צורך שבת מותר להניח בכלי שני אפילו לכתחלה חתיכה
מלאה קרח וכפור כדי למהר מליחתו וטוב ליזהר לכתחלה שלא להניחו רק במים שאין היד סולדת
בהם ואין חילוק בין כלי חרס או כלי נחשת או שאר כלים לענין כלי שני.
יב. ואם מלג עובד כוכבים או שפחה שבבית ישראל
עופות ולא ראה הישראל אם בכלי ראשון או בכלי שני אם העובד כוכבים יודע בטיב יהודים
ויש שם נער או נערה שיודעים בטיב הענין מותר.
יג. תרנגולות שנמלגו יחד בכלי שני ונמצאת
אחת מהן טריפה לא נאסרו האחרות.
יד. מים שמלגו בהם יש ליזהר שלא להחזירם
להרתיחם כדי למלוג בהם שנית או כדי להדיח בהם קערות.
טו. אם נמלגה הרנגולת בכלי שני במחבת חולבת
אפילו היא בת יומא הכלי והתרנגולת מותרים אם עירו המים תחלה אבל אם עירו מים על התרנגולת
אם הראש למטה יש מי שאוסר ויש מי שמתיר.
