שלחן ערוך הלכות מקח וממכר סימן רה-רכו
דין מוכר מחמת אונס ומסר מודעא ובטלה
סימן רה. ובו יב סעיפים.
א. מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח אפילו
תלוהו עד שמכרו ממכרו ממכר בין במטלטלים בין בקרקע שמפני אונסו גמר והקנה אע"פ
שלא לקח הדמים בפני העדים.
הגה. ויש חולקין וסבירא להו דבעינן שראו
העדים נתינת המעות אבל הודאתו לחוד לא מהני וי"א דבעינן דוקא שנתן לו המעות אבל
אם נתן לו שטר עליו אינו קונה ויש חולקין
לפיכך אם מסר מודעא קודם שימכור ואמר לשני
עדים דעו שזה שאני מוכר חפץ פלוני או שדה פלוני לפלוני מפני אונס הרי המכר בטל ואפילו
החזיק כמה שנים מוציאים אותה מידו ומחזיר הדמים וצריכים העדים לידע שהוא מוכר מפני
האונס ושהוא אנוס ודאי לא שיסמכו עד פיו וכל מודעא שאין כתוב בה אנו העדים ידענו שפלוני
זה אנוס היה אינה מודעא.
ב. בד"א במכר אבל במתנה או מחילה אין
צריכין להכיר אונסו.
ג. פשרה דינה כמכר ומחילה דינה כמתנה מתנה
שכתוב בה אחריות נכסים דינה כמכר.
ד. יש מי שאומר דהא דאמרינן דכשלא מסר מודעא
ממכרו ממכר אם הוא בקרקעות אפילו לא נתן לו כל שוויו לפי שאין אונאה לקרקע אבל במטלטלים
כיון שיש בו כדי אונאה או כדי בטול מקח אין כאן תורת מקח וה"מ כשאינו כופהו אלא
על המכירה אבל בסכום המעות אינו כופהו אבל אם כופהו ליתן לו בפחות משוויו אף בקרקע
אין כאן תורת מקח והוי כמו שאנסוהו ליתן שאינה מתנה.
ה. יש מי שאומר שאפילו אמר כתבו לי שמסרתי
מודעא בפניכם וכשיודע על פי עדים האונס שאנסוני יצטרף עדותכם לבטל המקח אין שומעין
לו.
ו. בד"א שצריך שידעו שהוא אנוס במוכר
או בעושה פשרה אבל במתנה או במחילה אם מסר מודעא קודם אע"פ שאינו אנוס הרי המתנה
בטלה שאין הולכים במתנה אלא אחר גלוי דעת הנותן שאם אינו רוצה להקנות בכל לבו לא קנה
המקבל מתנה והמחילה מתנה היא.
ז. אחד האונס את חבירו בשהכהו או תלאו עד
שמכר או שהפחידו בדבר שאפשר לו לעשות.
הגה. בין אונס הגוף בין אונס ממון מיהו יש
חולקין וס"ל דאם הפחידו לאו כלום הוא דעביד אינש דגזים ולא עביד
בין בידי עכו"ם בין בידי ישראל הרי
זה אונס ומעשה באחד ששכר פרדס מחבירו לעשר שנים ולא היה שטר חוב ביד המשכיר ואחר שאכלו
השוכר ג' שנים אמר לו אם לא תמכרנו לי אכבוש שטר שכירות ואטען שהוא לקוח בידי ואמרו
חכמים שהוא אונס וכן כל כיוצא בזה לפיכך אם תבעו המשכיר בב"ד וכפר בו וטען שהפרדס
שלו ואח"כ מסר המשכיר מודעא ואח"כ מכר לשוכר שכפר בו הרי הממכר בטל שהרי
יש לו עדים שהוא אנוס והם העדים שכפר בב"ד והם הם עידי המודעא וכן כל כיוצא בזה.
ח. בד"א באונס שהרי הוא חמסן מפני שכופה
את המוכר למכור שלא ברצונו אבל הגוזל והוחזק בגזלן ואח"כ לקח שדה שגזל אין המוכר
צריך למסור מודעא כמו שיתבאר.
ט. עידי המודעא יש להם לחתום הם עצמם באותו
הממכר שנמסר להם המודעא עליו ואין בכך כלום ואפילו אמר להם בפני האנס ברצוני מכרתי
בלא אונס הוי המודעא קיימת כשם שאונסו שמכר בלא רצון כך אונסו עד שאמר ברצוני אני מוכר.
הגה. שטר מודעא שאין בו זמן ואין העדים כאן
ולא ידעינן אי נעשית קודם המכר או אח"כ המודעא כשרה ומבטלת המקח מאחר דידעינן
באונסיה מסתמא מסר מודעא קודם לכן.
י. וכן אם הודה בפניהם שלקח הדמים אחר שמסר
מודעא על כך אינו חייב להחזיר כלום שהאנס אנסו עד שיודה והעדים כבר ידעו שהוא אנוס
אבל אם מנה הדמים בפניהם חייב להחזיר.
יא. העידו עליו עידי המכר שביטל המודעא הרי
המודעא בטלה ואם אמר לעידי המודעא הוו יודעים שכל קנין שאני לוקח לבטל המודעא שהכל
בטל ואיני אומר כך אלא מפני האונס שאתם יודעים ואין ברצוני להקנות לזה האנס לעולם הרי
המכר בטל ואע"פ שקנו מידו לבטל המודעא.
הגה. מיהו אם חזר ובטל כל הבטולין שעשה בתחלה
י"א דמהני וכן נוהגין לכתוב בשטרות לבטל כל מודעי דנפיק מגו מודעי עד עולם ודוקא
במכר אבל במתנה כל זמן דידעינן באונסיה אע"ג דבטל מודעא לא הוי מתנה אבל אי לא
ידעינן אונסיה מהני ביטול מודעא אף במתנה וכן אם הודה באיזה דבר שאינו חייב הוי כמתנה
לכל דבר.
יב. באיזה אונס אמרו שהוא מבטל המקח באונס
דאתי ליה מאחריני אבל באונס דאתי ליה מנפשיה כגון מי שמוכר מפני שהוא דחוק למעות לא
ואפילו באונס דאתי ליה מאחריני דוקא שאנסוהו למכור אבל לא אנסוהו למכור אלא ליתן מעות
ומחמת שלא היו לו המעות הוצרך למכור לא הוי אונסא וזביניה זביני.
סימן רו - דין כשאמכור אמכור לך במאה ומכר
לאחר ביותר או שאמר אמכרנה לך כמו שישומו אותו ב"ד. ובו ד"ס.
א. האומר לחבירו כשאמכור שדה זו הרי היא
מכורה לך מעכשיו במנה וקנה מידו על כך ולאחר זמן מכרה לאחר במאה קנה הראשון וכן אםdef
מכרה ביותר על מנה קנה האחרון שלא א"ל אלא כשאמכור שיהיה מוכר מדעתו
כבתחלה וזה לא היה רוצה למכור ולא מכר אלא מפני התוספות שהוסיף זה ונמצא כמי שנאנס
ומכר.
הגה. וכל זה מיירי שאמר בלשון כשאמכור אמכור
לך וכו' אבל אמר לא תמכור אלא לי או שהתנה בפירוש שאף אם יתנו לו יותר ממה שקצב ימכור
לו תנאו קיים.
ב. א"ל כשאמכרנה הרי היא קנויה לך מעכשיו
כמו שישומו ב"ד של ג' אפילו ע"פ שנים מהשלשה א"ל כמו שיאמרו שלשה עד
שיאמרו הג'.
ג. וכן אם אמר כמו שישומו אותה ב"ד
ארבעה עד שישומו הארבעה כולם ויסכימו וימכור לאחר כמו שיסכימו ואח"כ קנה הראשון.
ד. שמו אותה שלשה או ארבעה ואמר המוכר עד
שיבואו ג' אחרים או ד' וישומו אין שומעין לו שהרי קנו מידו תחלה שמכר מעכשיו.
הגה. אבל לא מכר מעכשיו אע"פ שקנו מידו
שכשימכור יהא מוכר לו לא קנה דהוי קנין דברים כמו שנתבאר לעיל סי' ר"ג ועוד דהוי
אסמכתא כמו שנתבאר בסי' ר"ז.
סימן רז - המוכר נכסיו על תנאי ודיני אסמכתא
והמחייב עצמו בדבר שאינו חייב בו. ובו כ"א סעיפים.
א. המקנה לחבירו בין קרקע בין מטלטלים והתנה
תנאים שאפשר לקיימם בין שהתנה המקנה בין שהתנה הקונה אם נתקיימו התנאים נקנה הדבר שהוקנה
ואם לא נתקיים התנאי לא קנה וכבר נתבאר משפטי התנאי בטור אבן העזר.
ב. י"א דה"מ כשקנה בדרך מהדרכים
שקונים בהם והרי יש עליו לקיים התנאי אבל אם לא קנה עתה והתנה עמו שאם נתקיים התנאי
הזה יקנה ואם לא נתקיים לא יקנה אע"פ שנתקיים התנאי לא קנה שזו אסמכתא היא ולא
קניה אלא א"כ אמר לו קנה מעכשיו וקנו מידו על כך.
ג. מי שמכר חצירו או שדהו ופירש בשעת המכירה
שהוא מוכר כדי לילך למקום פלוני או מפני המטר שנמנע כדי לקנות חטים בדמיו ה"ז
כמוכר על תנאי לפיכך אם ירד המטר אחר שמכר או באו חטים והוזלו או נמנע הדרך לעלות לאותה
הארץ או לא נסתייע לו לעלות או לקנות החטים ה"ז מחזיר לו הדמים ותחזור לו הקרקע
שהרי פירש שאינו מוכר אלא לעשות דבר פלוני והרי לא נעשה וכן כל כיוצא בזה.
הגה. ודוקא במוכר קרקעותיו אבל במוכר מטלטלים
ל"מ גילוי דעתו עד שיתנה בדיני תנאי.
ד. אבל המוכר סתם אע"פ שהיה בלבו שמפני
כך וכך הוא מוכר ואע"פ שנראים הדברים שלא מכר אלא לעשות כך וכך ולא נעשה אינו
חוזר שהרי לא פירש ודברים שבלב אינם דברים ואע"פ שקודם מכירה אמר שהוא מוכר על
דעת לעשות כך וכך כיון דבשעת המכירה לא אמר אינו חוזר.
הגה. מיהו אי איכא אומדנא דמוכח נתבטל המקח
וי"א דבמתנה דברים שבלב הויין דברים.
ה. מי שהקנה לחבירו והתנה עליו על מנת שתתן
מקח זה או תמכרנו לפלוני אם נתנו או מכרו לאותו פלוני קנה ואם לא קיים התנאי ומכרו
לאחר או שלא מכרו ולא נתנו בזמן שקבע לו לא קנה וכן המוכר או הלוקח שהתנה שיחזיר לו
המקח בזמן פלוני או כשיתן המעות הרי המכר קיים ויחזיר כמו שהתנה.
ו. מכר קרקע והתנה המוכר שיחזירנו לו כשיהיו
לו מעות צריך להחזירו לו כשיביא לו מעותיו לפיכך אסור ללוקח לאכול פירות דהוה ליה הנך
זוזי כהלואה גביה.
ז. מכר לו סתם וא"ל הלוקח מדעתו כשיהיו
לך מעות תביאם לי ואני אחזור לך קרקע זו הרי התנאי קיים והלוקח אוכל פירות ואין בזה
אבק רבית שהרי מעצמו חייב עצמו בתנאי זה.
ח. מעשה באשה ששלחה שליח לקנות לה קרקע משמעון
שהיה קרובה ואמר שמעון המוכר לראובן השליח אם יהיו לי מעות תחזיר לי פלונית קרובתי
קרקע זו השיב ראובן ואמר לו אתה ופלונית קרובים כמו אחים כלומר הדבר קרוב שהיא תחזור
לך ואינה מקפדת על כך ובא מעשה לפני חכמים ואמרו זה השליח לא קנה כלום שהרי לא סמכה
דעתו של קרוב זה על דברי השליח מפני שלא השיבו תשובה גמורה ונמצא שלא גמר והקנה.
ט. הלוהו על שדה מאה זהובים והוא שוה יותר
וא"ל אם לא תפרעני עד שלשה שנים הוי אסמכתא ולא קנה אבל אם א"ל אם לא תפרעני
עד שלשה שנים תהא שלי מעכשיו קנה.
הגה. וי"א דאם בתחילה כשמשכנה הקפיד
שלא למשכן רק זו הקרקע קנה אפילו בלא מעכשיו וכן אם אמר ליה אם לא אפרע לך לא יהא לך
פרעון אלא מזו הוי אפותיקי וקנה ולא יוכל לסלקו אלא במעות.
י. כל היכא דלא קנה השדה משום דהוי אסמכתא
מנכה כל הפירות שאכל מפני שהם רבית של תורה וי"א דפירות שאכל תוך ג' שנים אינו
מנכה דלא הוי אלא אבק רבית.
הגה. אבל מה שאכל אחר שלשה צריך להחזיר וכן
בכל דבר שלא קנה משום אסמכתא אע"ג שבא לידו צריך להחזיר משום דהוי בטעות ויש חולקים
ואומרים דאם בא ליד הקונה קנה ולא הוי מחילה או נתינה בטעות ודוקא פירות שאכל לאחר
ג' צריך להחזיר משום דהוי ביה קצת איסור ריבית דהוי דרך הלואה אבל בלאו הכי קנה.
יא. הנותן ערבון לחבירו ואמר ליה אם אני
חוזר בי ערבוני מחול לך והלה אומר אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך אם חזר בו הלוקח
קנה זה הערבון שהרי הוא תחת ידו ואם חזר בו המוכר אין מחייבין אותו לכפול הערבון שזו
אסמכתא היא ולא קנה.
הגה. ויש חולקין וס"ל דאפילו אם חזר
בו הלוקח לא קנה המוכר ואע"פ שהוא בידו אסמכתא לא קניא וכ"ש אם התפיסו ביד
שליש.
יב. וכן מי שפרע מקצת חובו והשליש השטר ואמר
ליה אם לא נתתי לך עד יום פלוני תן לו שטרו והגיע הזמן ולא נתן לו לא יתן השליש את
השטר שזו אסמכתא היא.
יג. וכן תנאים שמתנים בני אדם ביניהם אע"פ
שהם בעדים ובשטר אם יהיה כך או אם תעשה כך אתן לך מנה או אקנה לך בית זה ואם לא יהיה
או לא תעשה לא אקנה ולא אתן לך אע"פ שעשה או שהיה הדבר לא קנה שכל האומר אם יהיה
אם לא יהיה לא גמר והקנה שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהיה או שמא לא יהיה.
הגה. ויש אומרים דג' חלוקין בדיני אסמכתא
דכל מה שאין בידו ותלוי ביד אחרים כגון שא"ל קנה לי יין ממקום פלוני ואם לא תקנה
תחייב לי בכך וכך דזה אינו תלוי בו דדילמא לא ירצו למכור לו הוי אסמכתא בכל ענין ולא
קנה ומה שיש בידו לעשות אם לא גזים כגון שאמר אם אוביר ולא אעבוד אשלם במיטב לא הוי
אסמכתא וקניא אבל אי גזים ואמר אם לא אעבוד אשלם אלפא זוזי הוי אסמכתא ולא קניא לפיכך
כשמוכר מקנה ללוקח על תנאי אם תעשה לי כך תקנה הוי אסמכתא כיון שקיום התנאי אינו תלוי
ביד המוכר רק ביד הלוקח אבל אם אין בידו לגמרי ולא ביד אחרים כגון המשחק בקוביא וכיוצא
בו שאינו יודע אם ינצח או לא ואפילו הכי התנה ודאי גמר ומקני מספק בד"א כששוחקין
במעות מוכנים אבל אם שוחקים באמנה אין מוציאין ממנו מה שהפסיד וי"א אפילו נתן
לו משכון על המעות לא מהני דמעות אין כאן משכון אין כאן כמו שנתבאר לעיל סי' ק"ץ
סעיף ט' אבל כשמעות מוכנין על הדף מותר לשחוק ואין בו אסמכתא ודלא כיש חולקין ואוסרין
לשחוק בכל ענין וי"א דאינו מותר רק כשהדף שהמעות מונחים עליו קנוי לשניהם וע"ל
סי' ש"ע ולא מקרי אסמכתא אלא כשעיקר הדבר תולה בתנאי אבל מי שמחייב עצמו לחבירו
ואומר אם יהיה בחיים יתן לו ואם לאו יתן ליורשיו זה לא מקרי אסמכתא דהא עכ"פ חייב
ליתן לו וכן כל כיוצא בזה י"א הא דמשחק בקוביא לא הוי אסמכתא הוא מטעם דמאחר ששניהן
מתנין זה כנגד זה וכל אחד יוכל להפסיד אגב דבעי למקני גמר ומקני ולכן כל שנים שהמרו
זה עם זה קנו אם קנו מידן ודוקא שאין בידן גם כן אבל מה שבידן לא כמו שנתבאר גבי ערבון
בסמוך סעיף י"א ואפילו בזה יש חולקין ולכן הוצרכו לתת טעמים אחרים גבי משחק בקוביא
וקנסות שדוכין לקמן סעיף ט"ז.
יד. כל האומר קנה מעכשיו אין כאן אסמכתא
כלל וקנה שאילו לא גמר להקנות לא הקנהו מעכשיו כיצד אם באתי מכאן ועד יום פלוני קנה
בית זה מעכשיו וקנו מידו על כך הרי זה קנה אם בא בתוך הזמן וכן כל כיוצא בזה.
הגה. וי"א דמעכשיו לחוד לא מהני לסלק
אסמכתא אלא בעינן ג"כ שיקנו ממנו בב"ד חשוב ומעכשיו וי"א דכל האומר
ע"מ כאומר מעכשיו דמי לענין אסמכתא ויש חולקין אם האסמכתא היא בדרך קנס לא אמרינן
ע"מ כמעכשיו דמי.
טו. אסמכתא שקנו עליה בבית דין חשוב הרי
זה קנה וי"א דבעינן ב"ד חשוב שבעיר או המומחה לרבים ואם צוה לכתוב בשטר שקנו
ממנו בבית דין חשוב אע"ג דלא קנה מהני דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי ואפילו לא
אמר בפירוש אלא צוה לכתוב שטר חוב מהני כאלו פירש בהדיא ועיין לעיל סי' ס"א סעיף
ה' והוא שיתפיס זכיותיו בבית דין והוא שלא יהיה אנוס כיצד הרי שהתפיס שטרו או שוברו
בב"ד וקנוי מידו שאם לא יבוא ביום פלוני ינתן שטר זה לבעל דינו והגיע היום ולא
בא הרי אלו נותנים והוא שיהיה בב"ד חשוב ואם עכבו נהר או חולי לא יתנו וכן כל
כיוצא בזה ונתבאר תשלום דין זה בסי' נ"ה ובסי' כ"א.
הגה. וי"א דאם השלישו משכנות זה כנגד
זה במשפטי עכו"ם ובשטרותיהן קנו אפילו באסמכתא משום דינא דמלכותא דינא.
טז. כשהיו חכמי ספרד רוצים להקנות באסמכתא
כך היו עושין קונין מזה שהוא חייב לחבירו מאה דינרים ואחר שחייב עצמו קונים מבעל חובו
שכל זמן שיהיה כך או שיעשה כך הרי חוב זה מחול לו מעכשיו ואם לא יהיה או לא יעשה הריני
תובעו בממון שחייב עצמו בו ועל דרך זה היו עושים בכל התנאים שבין אדם לאשתו בשידוכים
ובכל הדברים הדומים להם וכן אנו נוהגים.
הגה. ודרך זה מהני בכל דבר ובכל ענין ויש
מקומות שנהגו לכתוב שני שטרי חובות גמורים ונותנין שתיהן לשליש ואיזה צד שיעבור יתן
שתי השטרות לכשנגדו
וי"א שקנס שעושים בשידוכים לקנוס החוזר
בו לא הוי אסמכתא כי כדאי הוא שיתחייב החוזר בו בקנס לדמי הבושת שבייש את חבירו ומיהו
קנין צריך וכן אם המלמד קבל עליו בעת שהשכירוהו קנס אם יחזור בו ולא נמצא מלמד אחר
מזומן אינו אסמכתא.
יז. שנים שהתנו ביניהם לקיים דבר אחד ונתנו
ערבונות לקנס שמי שיחזור בו שיזכה חבירו בעירבון לא יאמר אם אני חוזר בי אתן לך כך
וכך וה"ז משכון על הממון שאתחייב לך אם אחזור בי אלא יקנה לו בסודר דלא כאסמכתא
ובב"ד חשוב כדי שיתחייב לו מן הדין אם יחזור בו ואז יתן לו החפץ במשכון ואז יחול
השעבוד על המשכון כיון שנתחייב לו בקנס אם יחזור בו או יאמר אם אחזור בי תזכה בכך וכך
ממון בגוף חפץ זה.
יח. שטר שכתוב בו אם לא יפרע לזמן פלוני
שיתחייב כך וכך ממון וכתוב בסוף השטר דלא כאסמכתא ודלא וכו' אין זה מוציאו מידי אסמכתא
ולא קנה.
יט. נדר ושבועה ותקיעת כף מהני אפילו באסמכתא.
הגה. ועי' לקמן סי' ר"ט סעיף ד' וכן
אם כתוב בשטר שקבל עליו בח"ח ובש"ד וכמו שנתבאר לעיל סי' זה סעיף ט"ו
לענין ב"ד חשוב כנ"ל אע"פ שיש מי שחולק ואם נדר איזה דבר באסמכתא לצדקה
או להקדש קונה כמו שנתבאר בי"ד סי' רנ"ח סעיף י'.
כ. המחייב עצמו לחבירו בלא תנאי אע"פ
שלא חייב לו כלום חייב כמו שנתבאר בסי' מ' ואין בזה משום אסמכתא.
כא. חייב עצמו בדבר שאינו קצוב כגון שאמר
הריני חייב לזון אותך או לכסותך חמש שנים להרמב"ם לא נשתעבד וכל האחרונים חלקו
עליו.
סימן רח - מקח שנעשה בצד איסור. ובו סעיף
אחד.
א. מקח שנעשה באיסור כגון שהוסיף בשווי המקח
בשביל המתנת המעות או שפסק קודם שיצא השער ולא היה לו למוכר ונתקיים בקנין או באחד
מדרכי ההקנאות המקח קיים ויתן כשער של היתר ואין אחד מהם יכול לבטל המקח ומיהו הלוקח
יכול לחזור בו שלא ליתן כשער היוקר.
סימן רט - המקנה דבר שאינו מסויים או שלא
בא לעולם. ובו י"ס.
א. המקנה לחבירו דבר שאינו מסויים אם היה
מינו ידוע אע"פ שאין מדתו ומשקלו ידוע הרי זה קנה ואם אין מינו ידוע לא קנה כיצד
ערימה זו של חטים אני מוכר לך בכך וכך מרתף זה של יין אני מוכר לך בכך וכך שק של תאנים
אני מוכר לך בכך וכך אע"פ שאין מדת הערימה ידועה ולא מנין הקנקנים ולא משקל התאנים
ידוע ה"ז ממכרו קיים אע"פ שנמצא חסר או יתר על האומד שהיה בדעתם ויש להם
אונאה לפי שער שבשוק.
ב. אבל האומר לחבירו כל מה שיש בבית זה אני
מוכר לך בכך וכך וכל מה שיש בתיבה זו או בשק זה אני מוכר לך בכך וכך ורצה הלוקח ומשך
אין כאן קנין שלא סמכה דעתו של לוקח שהרי אינו יודע מה שיש בו אם תבן או זהב ואין זה
אלא כמשחק בקוביא וכן כל כיוצא בזה.
הגה. וי"א דה"ה שנים שהחליפו על
כל אשר להם וע"ל סוף סי' ר"ג וע"ל סי' רמ"א ס"ד מדין המוכר
דבר שאינו מסויים.
ג. המוכר לחבירו בעשרה דינרים חטים ולא פסק
כמה סאה מכר לו נותן לו כשער שבשוק בשעת המכירה וכל החוזר בו מאחר נתינת הדמים ולא
רצה בשער שהיה בשוק בשעת נתינת המעות מקבל מי שפרע.
ד. אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בין במכר
בין במתנת בריא בין במתנת שכיב מרע כיצד מה שתוציא שדה זו מכור לך מה שיוציא אילן זה
נתון לך תנו מה שתלד בהמה זו לפלוני או שאמר מה שתלד פרתי או שפחתי מכור לך או נתון
לך לא אמר כלום אפילו היתה הפרה או השפחה מעוברת לא קנה כלום ויכול לחזור בו אפילו
אחר שתלד הפרה או השפחה ואחר שגדלו פירות האילן ובאו לעולם ואם קדם הלוקח ותפס הפירות
אין מוציאין ואם מכר האילן לפירותיו או פרה ושפחה לעובריהם קנה מיד ואין שום אחד מהם
יכול לחזור בו.
הגה. האומר לחבירו שיקנה ממנו דמי היין כשימכור
היין מקרי דבר שלא בא לעולם וי"א דכל זה מיירי במקנה לו סתם אבל אם אומר שיקנה
כשיהיה בעולם קנה אע"פ שעכשיו אינו בעולם ויש חולקין ואע"ג דאין אדם יכול
להקנות דבר שלא בא לעולם מ"מ יכול לשעבדו ויש חולקין אבל הוא עצמו יכול להתחייב
כמו שנתבאר לעיל סימן ס' סעיף ו' מי שמקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם
י"א דדמי לקני את וחמור כמו שיתבאר לקמן סוף סי' ר"י ואם נשבע לקיים המקח
אע"פ שלא בא לעולם צריך לקיים שבועתו כדלעיל סי' ר"ז סעיף י"ט וסי'
ע"ג סעיף ח' ומיהו אינו נקנה בקנין ולכן אם לא נוכל לכוף אותו לקיים שבועתו כגון
שמת אין הקנין כלום וכן אם שאל על שבועתו וכשם שאין אדם יכול להקנות דבר שלא בא לעולם
כך אינו יכול למחול דבר שלא בא לעולם.
ה. דבר שבא לעולם אלא שאינו ברשותו דינו
כדבר שלא בא לעולם שלא קנה ויכול כל אחד מהם לחזור בו ויתבאר עוד בסי' רי"א.
הגה. מ"מ אם טרח המוכר וקנה הדבר שמכר
צריך לקיים מקחו כי אדעתא דהכי טרח וקנה כדי דליקום בהמנותיה.
ו. הפוסק על שער שבשוק וקיבל דמים ולא היה
אותו המין שפסק עליו ברשות מוכר חייב לקנות וליתן ללוקח מה שפסק ואם חזר בו מקבל מי
שפרע.
הגה. אבל אם פסק עמו עד שלא יצא השער שהמקח
נעשה באיסור חוזר בו וא"צ לקבל מי שפרע.
ז. כשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כך
אינו משייר דבר שלא בא לעולם כיצד מכר שדה לראובן ושייר מפירותיו לשמעון דבר ידוע בכל
שנה לא קנה שמעון כלום מהפירות אבל אם שייר לעצמו בעין יפה שייר.
הגה. ואין חילוק בזה בין מכר בין מתנה הן
מתנת בריא הן שכיב מרע ויש חולקין במתנת שכיב מרע
ואמרינן דשייר מקום הפירות אע"פ שלא
פירש ואפילו מכר לוקח זה השדה לאחר חלקו של זה המוכר אינו יכול למכור וצריך ליתן לו
כל מה ששייר ואם אמר כ"ז ששדה זה בידך כשמכרה לאחר פקע כחו של מוכר ראשון ואפילו
אם חזר הלוקח ראשון וקנה מלוקח שני אינו נותן למוכר ראשון כלום ואם מת מוכר ראשון אין
לבניו כלום אפילו מת בעודה ביד לוקח ראשון אא"כ פירש לי וליורשי.
הגה. י"א דוקא שאינו משייר דבר מסויים
דאז לא הוי רק כתנאי בעלמא ולכן צריך לפרש לי וליורשי אבל שייר לעצמו דבר מסויים כגון
בית ואומר ע"מ שדיוטא אחת שלי יורשין בניו זכותו אחריו.
ח. אע"פ שצריך ליתן לו הפירות ששייר
אם לא יתנם לו אין המקח מתבטל בכך אבל אם מתנה על מנת שתתן לי או לפלוני מהפירות כך
וכך בכל שנה אז קיום המקח תלוי בו ואם לא יתן לו כמו שהתנה יתבטל המקח.
הגה. דאע"ג דאין אדם מקנה דבר שלא בא
לעולם מ"מ יכול להתנות על דבר שלא בא לעולם וכן לסלק עצמו וכחו מדשלב"ל הואיל
ועדיין לא זכה בו ועיין באבן העזר סי' צ"ב. י"א דאע"ג דאין אדם מקנה
דבר שלא בא לעולם מ"מ אם רוצה לקנות מקני ג"כ ולכן שנים שהקנו זה מזה על
מתנה שיקבל אחד מהן מאחר שלכל מי שיתן יחלוק עם חבירו דקנה וע"ל סי' קע"ו
סעיף ג' דיש חולקין.
ט. מכר או נתן דקל לאחד ופירותיו לאחר לא
שייר מקום הפירות וראשון קנה דקל ופירותיו ושני לא קנה כלום.
י. אמר לאחד קנה דקל חוץ מפירותיו שייר לעצמו
גם מקום הפירות שהם הענפים ואין ללוקח אלא הגזע לכשייבש.
סימן רי - המקנה לעובר שלו או לעובר אחר.
ובו ג' סעיפים.
א. אין אדם מקנה למי שלא בא לעולם לפיכך
המזכה לעובר של אחר לא קנה ואפילו אמר לכשיולד יזכה.
הגה. ודלא כיש חולקין וסבירא להו דאם לא
מת או חזר המזכה עד שיוכר וקנאו במשיכה וישנו עדיין ברשות הזוכה כשיולד אז זכה אם אמר
כשיולד
ואם היה בנו קנה אפילו לא אמר לכשיולד והוא
שתהיה אשתו כבר מעוברת בשעת המתנה וי"א דהא דמזכה לעובר שלו קנה דוקא בשכ"מ
אבל בבריא לא קנה.
ב. הקנה מקצת נכסיו לבהמה או למי שלא בא
לעולם וחזר ואמר לחבירו קנה כבהמה זו או כעובר זה לא קנה כלום.
ג. א"ל קנה נכסי או חפץ פלוני אתה ובהמה
זו או אתה ועובר זה קנה הוא מחצה..
סימן ריא - דין דבר שלא ברשותו והכותב נכסיו
לבניו לאחר מותו. ובו ז' סעיפים.
א. דבר שאינו ברשותו של מקנה אינו נקנה והרי
הוא כדבר שלא בא לעולם כיצד מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מהים נתון לך שדה
זו לכשאקחנה קנויה לך לא אמר כלום וכן כל כיוצא בזה.
הגה. וי"א דוקא בסתם אבל אם פי' ואמר
שדה זו שאני אירש מאבא מכור לך קנה וע"ל סי' ר"ט סעיף ה'.
ב. מי שהיה מורישו גוסס ונטה למות ורצה למכור
מנכסיו מעט כדי להוציא הדמים בצרכי קבורה הואיל והבן עני ואם ימתין עד שימות וימכר
ישתהא המת ויתבזה תקנו חכמים שאם מכר ואמר מה שאירש מאבי היום מכור לך ממכרו קיים.
הגה. ואין מדקדקים אם מכר יותר מעט ואם לא
מצא למכור מעט מוכר ככדי שיעור שמוצא למכור
וכן צייד עני שאין לו מה יאכל ואמר מה שתעלה
מצודתי היום מן הים מכור לך ממכרו קיים משום כדי חייו.
ג. היה אביו נוטה למות ולא היה לו צרכי קבורה
ומכר לאחד לצרכי קבורה ואמר ליה מה שאירש מאבא היום מכור לך בכך וכך ומת הבן בחיי האב
ואח"כ מת האב בן הבן מוציא מיד הלקוחות ואינו צריך להחזיר דמים שהרי אביו מכר
דבר שלא בא עדיין לרשותו ונמצאו הנכסים ברשות האב וזה יורש אבי אביו.
ד. ויש מי שאומר שאם ראובן לוה מיעקב אביו
ואח"כ מכר נכסיו ומתו ראובן ויעקב וירש חנוך בן ראובן השט"ח מיעקב מוציא
מיד הלקוחות הנכסים שמכר אביו דמצי אמר אנא מאבוה דאבא יריתנא.
ה. הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו הרי הגוף
של בן מזמן השטר והפירות לאב עד שימות ואין המקבל יכול למכור הפירות כל זמן שהנותן
קיים אלא יכול למכור מהיום ולאחר מיתת הנותן שיזכה הלוקח בגוף הקרקע מיד ויזכה בפירות
לאחר מיתת הנותן ויזכה בהם הלוקח אפילו אם מת מקבל בחיי נותן שאין כאן מקנה דבר שלא
בא לעולם כיון שהגוף שלו דקנין פירות שנשאר לאב כקנין הגוף דמי.
ו. מי שנתן קרקע לחבירו ונתן לו על גביו
דינרים או מטלטלין לא קנה אא"כ היו המעות והמטלטלין ברשותו לפיכך צריך להביא ראיה
שהיו המעות והמטלטלין שהקנה לו ברשותו באותה שעה.
ז. מי שהיה לו פקדון ביד אחר הרי זה מקנהו
במכר או במתנה לפי שהפקדון ברשות בעליו הוא והרי הוא בחזקת שהוא קיים ואם כפר בו זה
שהופקד אצלו אינו יכול להקנותו שזה כמי שאבד שאינו ברשותו אבל המלוה הואיל ולהוצאה
ניתנה אינה בעולם ואין אדם יכול להקנותה אלא במעמד שלשתן ואם היה מלוה בשטר מקנה את
השטר בכתיבה ומסירה שהרי יש כאן דבר הנמסר לקנות שעבוד שבו.
הגה. ראובן לוה משמעון ועשה לו שטר מכירה
על שדהו מעכשיו בלא תנאי והשלישו ביד לוי שאם לא יפרענו לו לזמן יתן השטר לשמעון וקודם
שהגיע הזמן מכר שמעון השדה ליהודה וכשהגיע הזמן לא פרע ראובן לשמעון ונתן לוי לשמעון
השטר שבידו מכירת שמעון קיימת אע"פ שהיתה קודם הזמן.
סימן ריב - דין מקנה דירת בית או חצירו או
מקדיש דבר שלא בא לעולם. ובו ט' סעיפים.
א. אין אדם מקנה לא במכר ולא במתנה אלא דבר
שיש בו ממש אבל דבר שאין בו ממש אינו נקנה לפיכך המקנה לחבירו אכילת פירות דקל זה או
דירת בית זה לא קנה עד שיקנה גוף בית זה לדור בו וגוף אילן לאכול פירותיו.
הגה. האומר ידור פלוני בבית זה ולא קצב זמן
הדירה אפילו רק שעה אחת במשמע ושטר שכתוב בו שראובן נתן לדור בביתו וקנו ממנו ע"ז
יש לפרש השטר שקנה ממנו בענין המועיל והקנה לו הגוף לדור בו וכ"ש אם החזירו הקנין
למטה בשטר דודאי ליפוי כח כתבו וקנו ממנו בענין המועיל אבל אם לא כתב בשטר רק קנו ממנו
שנותן לו לדור בביתו אינו כלום דאז עיקר הקנין קאי על הדירה ואין בדירה ממש שטר שלא
היה כתוב בו קנין פירות כראוי רק כתוב בו שנתן לו כח ליקח הפירות כתקון חכמים הרי הודה
שהקנה לו כתקון חכמים ויש לפרש שנתן לו באופן המועיל.
ב. וכן המוכר לחבירו אויר חורבתו ואויר חצירו
אינו כלום אא"כ הקנה לו חצירו להכניס בו זיזין וכן כל כיוצא בזה.
ג. אבל אם מכר לאחד בית ואילן וחורבה וחצר
ושייר לעצמו דירת הבית ואכילת הפירות ואויר החורבה ואויר החצר מהני דהוי כאילו פירש
ששייר לעצמו מקום ואפילו לא הזכיר שיור בחצר כלל אלא מכר לו בית ואמר לו על מנת שדיוטא
העליונה שלי אמרינן ששייר לו מקום בחצר להוציא זיזין מהדיוטא לחצר
הגה. ואם שייר לעצמו זכות וגם שייר לאיש
אחר אמרינן כמו ששייר לעצמו בעין יפה ובאופן המועיל כן שייר לחבירו דודאי על ענין אחד
נתכוין.
ד. המוכר גוף הקרקע לזמן קצוב ה"ז מכירה
ומשתמש הלוקח בגוף כחפצו ואוכל הפירות כל זמן המכירה ובסוף תחזור לבעליה ומה הפרש יש
בין המוכר קרקע לזמן קצוב ובין המקנה אותה לפירות שהקונה לפירות אינו יכול לשנות צורת
הקרקע ולא יבנה ולא יהרוס אבל הקונה לזמן קצוב הוא בונה והורס ועושה בכל זמנו הקצוב
כמו שעושה הקונה קנין עולם לעולם.
ה. ומה הפרש יש בין המוכר שדה זו לפירותיה
ובין המוכר פירות שדה זו לחבירו שהמוכר פירות השדה אין ללוקח להשתמש בשדה זו כלל אפילו
להכנס [בה] אלא בשעת הוצאת הפירות ויש לבעל השדה להשתמש בה כחפצו אבל המוכר שדה לפירותיה
אין בעל השדה יכול להכנס בה אלא מדעת הלוקח ויש ללוקח להשתמש בה כחפצו.
ו. ומה הפרש יש בין הקונה שדה זו לפירותיה
ובין השוכר שדה זו מחבירו שהקונה שדה לפירותיה יש לו לנטעה או לזרעה כל זמן שירצה או
להובירה והשוכר אינו כן כמו שנתבאר בסי' ש"ך.
ז. דין ההקדש ודין העניים ודין הנדרים אינו
כדין הדיוט בקנייתו שאילו אמר אדם כל מה שתלד בהמתי יהיה הקדש לבדק הבית או יהיה אסור
עלי או אתננו לצדקה אע"פ שאינו מתקדש לפי שאינו בעולם ה"ז חייב לקיים דברו
שנאמר ככל היוצא מפיו יעשה והואיל והדבר כן אם צוה אדם כשהוא שכ"מ ואמר כל מה
שיוציא אילן זה לעניים או כל שכר בית זה לעניים זכו בהם העניים.
הגה. וי"א דלא קנו ההקדש ולא הצדקה
כלום דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וממילא דבריו בטלים אבל אם אמר כשתלד בהמתי או
יוציא אילן זה פירות וכיוצא בזה אתננו להקדש או לעניים חייב לקיים דבריו מטעם נדר ודוקא
אם הנודר קיים אבל אם כבר מת אינו כלום שהרי אינו כאן שיקיים נדרו וסברא האחרונה היא
עיקר וכן ראוי להורות ועיין לקמן סי' רנ"ב סעיף ב' ואם נשבע לקיים המקח עי' לעיל
סי' ר"ט סעיף ד'.
ח. קנה קרקע אדעתא שיעשנו הקדש ולא הוציא
מפיו כלום י"א דכיון שגמר בלבו לתת לצדקה חייב ליתן ויש מי שאומר דאע"ג דכתיב
כל נדיב לב עולות חולין מקדשים לא ילפינן והאידנא כל הקדש יש לו דין חולין שאין הקדש
עתה לבדק הבית ואינו אלא לצדקה הילכך כל שלא הוציא בשפתיו אינו כלום..
ט. וכן אם אמר קרקע זה לכשאקננו יהיה הקדש
אינו כלום שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אבל אם אמר לכשאקננו אקדישנו או אתננו להקדש
הוי עליו נדר וצריך לקיים נדרו.
הגה. וזהו סברת הרא"ש וחולק על הרמב"ם
שסובר שאם אמר לכשאקננו יהיה הקדש חייב לקיים דבריו כמ"ש סברתו בסעיף ז' ודברי
המחבר שסתם לעיל כדברי הרמב"ם וכאן כדברי הרא"ש אינו נכון.
סימן ריג - פירות כוורת ופירות שובך באיזה
ענין קנה. ובו ב"ס.
א. המוכר פירות שובך או פירות כוורת לחבירו
קנה ואין זה מוכר דשלב"ל לפי שאינו מוכר יונים שיולדו או דבש שיבוא לכוורת אלא
הוא מוכר שובך לפירותיו או כוורת לדבשה שהרי הוא כמוכר אמת המים לחבירו שהוא נהנה בכל
מה שיצוד בה כך זה הקנה שובך זה לפירותיו כמו שמוכר אילן לפירותיו.
ב. הביצים והאפרוחים עצמם שיש בשובך לא קנה
אותם בעל השובך כ"ז שלא פרחו ודבר זה תקנת חכמים הוא ומשום לא תקח האם על הבנים
נגעו בה לפיכך הרוצה להקנות אפרוחים וביצים אלו לחבירו מטפח על השובך עד שיפרחו האמהות
ויגבהו מעל הארץ ואח"כ יקנה אותם לחבירו באחד מדרכי הקנאות המטלטלין.
סימן ריד - המוכר בית סתם מה נמכר עמו. ובו
י"ג סעיפים.
א. המוכר דבר שיש לו תשמישים לא מכר את התשמישים
אא"כ פירש כיצד מכר את הבית לא מכר את היציע שסביבות הבית אע"פ שהוא פתוח
לתוכו בד"א כשהיה רוחב היציע ארבע אמות או יותר אבל פחות מזה הרי הוא בכלל הבית
וכן העלייה שעל גבי הבית הפתוחה לתוכו בארובה במעזיבת הבית הרי הוא בכלל הבית.
הגה. וכל זה לא מיירי אלא בשעת המכר או מתנה
אבל מי שהודה שמכר ביתו או נתנו לחבירו הכל בכלל דא"צ להודות רק על הכלל ולא על
הפרטים.
ב. המוכר את הבית לא מכר את החדר שלפנים
ממנו אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה י' טפחים
ויש לו רוחב ארבע אמות ולא את הבור ולא את הדות אע"פ שכתב לו שמכר לו עומקא ורומא.
הגה. וכתב לו ג"כ ולא שיירית בזבינא
אילין כלום ויש חולקין אם כתב לו ולא שיירית וכו'
וצריך המוכר לקנות לו דרך מהלוקח כדי להכנס
לבור זה או לדות זה ששייר ואם א"ל מכרתי לך הבית חוץ מהבור או הדות אינו צריך
לקנות לו דרך וכן המוכר בור או דות בלבד אין הלוקח צריך לקנות לו דרך אלא נכנס לתוך
ביתו של מוכר עד הדות וממלא.
ג. המוכר בית לחבירו אע"פ שכתב לו הקניתי
לך עמקו ורומו צריך לכתוב לו קנה מקרקע התהום עד רום רקיע שהעומק והרום אינה נקנה בסתם
וכיון שקנה העומק והרום קנה הרום שהוא האויר בלבד והעומק שהוא עובי הארץ אבל לא קנה
הבנינים שבעמקים ושבאויר וכיון שכתב לו מקרקע התהום עד רום הרקיע קנה הבור והדות שבעובי
הקרקע ומעזיבות והמחילות שבין המעזיבות למעלה.
הגה. וגם הגג אע"פ שיש לו גובה עשרה
ורוחב ד' אבל כל שאינו רוחב ד' וגובה י' בכלל בית הוא ואפילו לא כתב ליה עומקא ורומא
קנה גג בזה.
ד. אם לא כתב לו עומק ורום כלל אלא מכר הבית
סתם אין לו באויר שעל גג הבית ולא למטה ולא כלום בין בבית בין בחצר שלא קנה אלא עד
ראש כותלי החצר ואם בא להגביה ולבנות על אויר הבית או לחפור תחת הקרקע אינו רשאי דעומק
ורום משוייר הוא ואם בא מוכר לבנות עליה באויר על גבי עמודים בונה אבל אינו יכול לבנות
על הכתלים שמכר וכן אם בא לחפור מבחוץ ולהשפיל תחת קרקע הבית עושה ובלבד שלא יזיק בחפירתו
לבעל הבית וי"א שאינו יכול לחפור תחת הקרקע כדי שלא יזיק ואם כן מה מועיל שיור
עומקא שאם חפר הלוקח בו בורות שיחין ומערות הרי הם של מוכר ויש מי שכתב שאם מכר לו
חורבה ולא כתב ורומא כיון דסתם חורבות עשויות לבנות יש לו באויר כדי רומ' של בית והוא
כדי שיקח אדם חבילה בינונית על ראשו ויכניס ויוציא ולא יצטרך לכוף ראשו ובשדה ובכרם
מן הסתם קנה הרום שהרי אין עשוים לבנות על גביהם ואינו משיירו אבל לא קנה העומק שהרי
הם עשוים לחפור וכשכתב לו עומק ורום אם בא להגביהו ולבנות באויר או להעמיק ולחפור מעמיק
ומגביה אבל לא קנה בבנינות שבעמקים ושבאויר ואם כתב לו מארעית תהומא עד רום רקיעא לבד
אע"פ שלא כתב עומקא ורומא קנה הכל.
הגה. ראובן שמכר בית לשמעון וכתב לו מתהום
ארעא ועד רום רקיעא והיה לו בית סמוך לזה ונכנס בית הכסא מבית הנשאר לראובן לבית שמכר
אין הלוקח יכול לסתום החפירה שתחת ביתו דלא מכר לו שיפסיד ביתו וכל כיוצא בזה.
ה. י"א דבחצר קנה כל האויר אע"פ
שלא כתב לו רומא כיון שאין מקום מסויים למעלה ויש מי שחולק.
הגה. וכמו שנתבאר בסמוך וסברת י"א נ"ל
שכן ראוי להורות מכר לראובן בית ולא כתב לו עומקא ורומא שאין האויר נקנה לו למעלה ומכר
אח"כ כל בתים שלו לשמעון לא קנה שמעון האויר שעל הבית שמכר לראובן אע"פ שכתב
לשמעון מתהום ארעא עד רום רקיעא מ"מ מאחר שמכר בית זה כבר לראובן ולא שייר לעצמו
רק האויר שאין בו ממש ולא יוכל להקנותו כדלעיל סי' רי"ב ואם יש גג על הבית שמכר
לראובן מאחר שנמכר לשמעון שיש בו ממש ה"ה האויר שעליו וכן אם הבית עומד בחצר המוכר
ומכר החצר וכל אשר בו נמכר האויר עמו וקנאו שמעון הקונה בחצר.
ו. המוכר לחבירו בית ולא כתב לו עומקא ורומא
אם נפל הבית אין הלוקח יכול לבנות אלא כשיעור הראשון ואפילו כתב לו עומקא ורומא והיתה
עלייה בנויה ע"ג עמודים כיון שלא קנה הלוקח אם נפלה חוזר ובונה אותה אבל אם מכרה
המוכר לאחר ונפלה אזדא ליה ואין הלוקח יכול לחזור ולבנותה אבל הקונה עלייה לא בנויה
על גבי בית ונפלה חוזר ובונה אותה.
ז. המוכר לחבירו בית בבירה גדולה אע"פ
שמצר לו מצרים החיצונים ואע"פ שיש שם מעט שקורים לבירה בית לא קנה אלא הבית בלבד
שמצרים הוא שהרחיב לו ואילו מכר לו כל הבירה היה כותב לו ולא הנחתי במכר זה כלום ואפילו
אם כתב לו זה הלשון אם אין שם מי שיקרא לבירה בית ואפילו מיעוטא לא קנה אלא הבית בלבד.
הגה. ואם הכל קורין לבירה בית סתם ולבית
יחידי אין קורין בית סתם עד שיפרש בית לבד אז כולו מכר אפילו לא מצר לו מצרים החיצונים
מי שנתן לחבירו שמינית בבית פלוני שיש לו ואח"כ נודע שאין לו רק חצי הבית או רביעית
אין אומרים שנתן לו שמינית מחלקו אלא אזלינן אחר לשון בני אדם ובודאי שמינית מכל הבית
קאמר ועי' לקמן סי' רי"ח סעי' כ"א.
ח. המוכר בית לחבירו על מנת שדיוטא עליונה
שלי הרי זה שלו ואם רצה להוציא בה זיזין מוציא לה ואם נפלה חוזר ובונה אותה ואם רצה
לבנות על גבה בונה לו כשהיה מקודם.
הגה. וה"ה אם אמר חוץ מבור ודות וכל
כיוצא בזה.
ט. שני בתים זה לפנים מזה הקנה שניהם לשנים
כאחד והקנה לשניהם במכר או במתנה אין להם דרך זה על זה ואצ"ל אם נתן לחיצון ומכר
לפנימי אבל אם מכר לחיצון ונתן לפנימי יש לו דרך שכל הנותן בעין יפה נותן יותר מהמוכר.
י. בד"א כשהקנה לשניהם כאחד אבל אם
מכר או נתן לפנימי ואח"כ מכר או נתן לחיצון תכף שקנה הפנימי זכה בדרך ושוב אין
זכותו מסתלק וכן חיצון במכר ופנימי במתנה אם היה מכר החיצון תחילה שוב לא יזכה הפנימי
בדרך.
יא. המוכר את הבית מכר כל הדברים הקבועים
כגון דלת ונגר ומנעול והאצטרובל ומכתשת הקבועה והתנור והכירים והריחים אם הם קבועים
ואת מלבנות הפתחים המחוברים בטיט ולא מכר את המפתח אפילו הוא קבוע בדלת ולא מכתשת המיטלטלת
ולא את הקלת ולא את מלבנות כרעי המטה ולא את מלבנות החלונות אע"פ שהם מחוברים
בטיט מפני שהם לנוי ואם א"ל הוא וכל מה שבתוכו כל אלו מכורים אבל לא גג ויציע
ובור ודות ומחילות..
יב. האומר לחבירו בית מביתי אני נותן לך
נותן לו הקטן שבהם נפל א' מהם מראה לו זה שנפל שיד בעל השטר על התחתונה וה"ה לאומר
שור בשורי אני מוכר לך.
הגה. אבל אינו נותן לו עלייה אבל אם אמר
לו רק בית אני מוכר לך יכול ליתן לו עלייה דהוא נמי מקרי בית.
יג. המוכר מקום לחבירו לעשות בית או רפת
בקר וכן המקבל מחבירו לעשות לו בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו עושה לו ד' אמות
על ו' מכר לו בית גדול עושה ח' על י' מכר לו מקום טרקלין עושה י' על י' תרבץ חצר י"ב
על י"ב ורום כל בית ובית כחצי ארכו וחצי רחבו.
סימן רטו - המוכר חצר ובית הבד ומרחץ ועיר
מה מכר בכלל. ובו ח' סעיפים.
א. המוכר את החצר מכר בורות שיחין ומערות
שבתוכה וכל הבתים החיצונים והפנימים ובתים שיש בהן החול והחניות הפתוחות לתוכה אבל
שאינן פתוחות לתוכה אינן נמכרות עמה היו פתוחות לכאן ולכאן אם רוב תשמישים עמה נמכרות
עמה ואם לאו אינן נמכרות עמה ולא מכר את המטלטלין שבתוכה ובזמן שא"ל הוא וכל מה
שבתוכה הרי כל תשמישי הבית אע"פ שמיטלטלין מכורין בין כך ובין כך לא מכר את המרחץ
ולא את בית הבד שבתוכה כדאמרינן לגבי בור ודות וכבר נתבאר לעיל סי' רי"ד דיש חולקין
גבי בור ודות וה"ה כאןdef.
ב. המוכר את בית הבד מכר את האבן הגדולה
הבנויה בארץ שטוחנים עליה זתים ואת הכלונסאות של ארז שסומכין בהם בעת טחינת הזיתים
ואת היקבים ואת הכלים שנותנים בהם הזיתים הכתושים והם המפרכות אבל לא מכר את הריחים
העליונה ובזמן שאמר הוא וכל מה שבתוכו הרי כולם מכורים בין כך ובין כך לא מכר את הכובשות
שמכבשין בהם הזיתים ולא את הגלגל ולא את הקורה וי"א דאם אמר הוא וכל מה שבתוכו
הרי אלו מכורים וכן נ"ל עיקר ולא את השקים ולא את המרצופים ואם א"ל בית הבד
וכל תשמישיו אני מוכר לך כולם מכורים ואם היו חוץ לבית הבד חניות ששוטחים בהם זיתים
או שומשמים אם מצר לו מצרים החיצונים שלהן קנה הכל ואם לאו לא קנה אלא מה שבתוכה.
ג. המוכר את בית המרחץ מכר את בית הנסרים
שיושבים עליהם כשהם ערומים ואת בית היקמים שנוטלים בהם המים ואת בית הספסלים שיושבים
עליהם בחצר המרחץ כשהם לבושים ואת בית הוילאות שמסתפגים בהם אבל לא מכר את הנסרים עצמם
ואת היקמים עצמם ולא את הספסלים עצמם ולא את הוילאות עצמם ובזמן שא"ל הוא וכל
מה שבתוכו הרי כולם מכורים בין כך ובין כך לא מכר הבריכות המספקות לו מים בין בימות
החמה בין בימות הגשמים ולא בית כינוס העצים ואם א"ל מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר
לך הרי כולם מכורים אע"פ שהם חוצה לו ויש מי שכתב דדוקא כשהן בין המצרים וכתב
לו אילין מצרנהא.
ד. המוכר את העיר מכר בתים בורות שיחין ומערות
מרחצאות שובכות בית הבדים בית השלחין שבה ואת הסמוכין לה ואת החורשין המוקפים לה ואת
השדות הידועים לה ואת הביברים של חיה ועופות ודגים שפניהם כנגדה אע"פ שרחוקים
ממנה אבל לא מכר המטלטלין שבתוכה ובזמן שא"ל היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך הרי
כולם מכורים בין כך וכין כך לא מכר את שיריה ולא את בנותיה ולא את החורשים המוקצים
ממנה ולא את החלק שיש לה בים ולא החלק שיש לה ביבשה ולא את ביברי חיה ועופות ודגים
שאין פניהם כנגדה.
ה. המוכר את השדה מכר את האבנים הסדורות
לגדר ואת האבנים המונחות על העומרים מפני שהם לצרכה ומכר את הקנים החלקים המונחים תחת
הגפנים כדי להעמידם ומכר את התבואה המחוברת לקרקע אע"פ שהגיע להקצר ומכר את מחיצת
הקנים שהיא פחותה מבית רובע אע"פ שהקנים שלה עבים וחזקים ומכר את השומירה העשויה
בטיט אע"פ שאינה קבועה ומכר את החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה אע"פ שהם
עבים לה ומכר כל הדקלים שבה [טור] אבל לא מכר את האבנים שאינם סדורות לגדר ולא את האבנים
שאינם מונחים על העומרים אע"פ שהם מוכנים לכך ולא את הקנים שבכרם שאינם מונחים
תחת הגפנים אע"פ שהם משופין וחלקים ומוכנים לכך ולא את התבואה העקורה מהקרקע אע"פ
שהיא צריכה לשדה ובזמן שאמר ליה היא וכל מה שבתוכה הרי כולם מכורים בין כך ובין כך
לא מכר מחיצת הקנים שהיא בית רובע אע"פ שהקנים שבה דקים וקטנים ולא מכר ערוגה
קטנה של בשמים שיש לה שם בפני עצמה כגון שקורין לה בוורד"א של פלוני ולא את השומירה
בזמן שאינה עשויה בטיט אע"פ שהיא קבועה בארץ ולא מכר החרוב המורכב ולא סדן השקמה
אפילו הם דקים ולא מכר את הבור שבה ולא את הגת ולא את השובך בין שלמים בין חרובים וצריך
המוכר ליקח להם דרך מהלוקח כדי שילך בה עד אותו הבור או הדות או הגת או השובך שנשארו
לו בתוך השדה ואם פירש ואמר חוץ מאלו אינו צריך ליקח לו הדרך.
ו. בד"א במוכר מפני שהיה לו ללוקח לפרש
ולא פירש אין לו אלא אלו אבל הנותן מתנה קנה את כולו בין בשדה בין בבית בין בחצר בין
בבית הבד כללו של דבר הנותן קרקע קנה המקבל כל המחובר לה עד שיפרש.
הגה. ודוקא מה שהוא בתוך הדבר הניתן אבל
מה שהוא חוץ ממנה כגון יציע וחדר וכדומה אין חילוק בין מכר למתנה.
ז. וכן האחים שחלקו וזכה אחד מהם בשדה זכה
בכולם והמחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה זכה בכולם והמקדיש את השדה הקדיש את כולם.
ח. אף במוכר ולוקח אין כל אלו הדברים האמורים
וכיוצא בהם אלא במקום שאין שם מנהג ולא שמות ידועים לכל דבר ודבר בפני עצמו אבל במקום
שנהגו שהמוכר כך מכר כך ה"ז מכור וסומכים על המנהג בין בקרקעות בין במטלטלין וזה
עיקר גדול בכל דברי משא ומתן הולכין אחר לשון בני אדם באותו מקום ואחר המנהג.
סימן רטז - המוכר שדה ואמר חוץ מדקל פלוני
או חוץ מהאילנות או קרקע לזה ואילנות לזה. ובו י"ד סעיפים.
א. המוכר פרדס לחבירו צריך שיכתוב לו קנה
לך דקלים ותמרים והוצין ואע"פ שקנה כל אלו אע"פ שלא פירש אותם נויי השטר
הוא.
ב. וכן המוכר קרקע לחבירו צריך לכתוב לו
ולא הנחתי לפני במכר זה כלום כדי להסתלק מהדינין והטענות.
ג. המוכר שדה לחבירו והיו בה דקלים וא"ל
חוץ מדקל פלוני אם דקל טוב ומשובח הוא אותו הדקל לבדו שייר והשאר ללוקח ואם דקל רע
הוא ששייר לא קנה מהדקלים כלום.
הגה. וי"א דדוקא הטובים ממנו לא קנה
אבל כל אילנות הפחותים ממנו או אפילו כיוצא בו קנה וכל אילן הנושא קב פירות מקרי דקל
טוב וי"א דכל זה במין האילן ששייר אבל כל שאינו מינו קנה הלוקח הכל.
ד. מכר לו שדה ואמר חוץ מהאילנות אם יש בו
דקלים בלבד שייר הדקלים ואם יש בו גפנים בלבד שייר הגפנים וכן שאר האילנות היו בה גפנים
ודקלים לא שייר אלא הגפנים [וכן בדקלים ואילנות שייר האילנות] היו בה אילנות וגפנים
שייר האילנות ומכר הגפנים שהמוכר בעין יפה מוכר.
הגה. אמר לו חוץ מחרוב זה לא קנה כל החרובין
שבשדה והא דקאמר חוץ מזה כדי לשייר לו דרך
ואם הדקלים שייר לא שייר אלא כל דקל גבוה
שעולים לו בחבל והשאר הרי הם של לוקח ואם שאר האילנות הוא ששייר לא שייר בהם אלא כל
שאין העול כובשו וכל שהעול כובשו הרי הוא של לוקח ובכלל השדה נחשב.
ה. האומר לחבירו קרקע ודקלים אני מוכר לך
אפילו לא היו לו דקלים אם רצה לקנות לו שני דקלים ה"ז נקנה המקח ואין הלוקח יכול
לומר לו איני לוקח אלא קרקע שיש בו דקלים ואם אמר קרקע בדקלים אני מוכר לך אם היו בו
שני דקלים קנה ואם לאו מקח טעות הוא וחוזר ואם א"ל קרקע של דקלים אני מוכר לך
אין לו דקלים שאין בלשון הזה אלא קרקע הראוי לדקלים ומיהו אם יש דקלים בקרקע קנאן.
הגה. בכל ענין שאמר ויש אומרים דאם א"ל
קרקע ודקלים אני מוכר לך אע"פ שיש דקלים בשדה אם יש לו דקלים במקום אחר צריך ליתן
לו עוד שני דקלים ואם אין לו א"צ לקנות מיהו הקרקע קנוי לו דשני מכירות הן הקרקע
והדקלים.
ו. המוכר שלשה אילנות בתוך שדהו אפילו היו
ג' נטיעות קטנות או שלשה בדי אילן יש ללוקח קרקע הראוי להם ואפילו יבשו האילנות או
נקצצו יש לו קרקע הראוי להם וקנה כל האילנות שביניהם וכמה הוא הקרקע הראוי להם תחתיהם
וביניהם וחוצה להם כמלא האורה וסלו וזה המקום שהוא מלא האורה וסלו אין אחד מהם יכול
לזרעו אלא מדעת חבירו אבל הקרקע שביניהן זורע הלוקח ואם שייר המוכר הקרקע שביניהן לעצמו
אפ"ה מקום האילנות ללוקח ויכול לנטוע אחרים אם יבשו.
ז. בד"א כשהיו שלשה האילנות עומדים
כמו ג' פטפוטי שהרי הם שנים זה כנגד זה והשלישי מכוון ביניהם ומרוחק מהם והוא שיהיה
בין כל אילן ואילן מארבע אמות ועד י"ו ומהיכן הוא מודד מהעיקר הרחב של אילנות
אבל אם לא היו עומדים בשורה הזאת או שהיו מקורבים פחות מארבע אמות או מרוחקים יותר
מי"ו אמה או שלקחן זה אחר זה או שמכר לו שנים בתוך שדהו ואחד על המצר או שנים
בתוך שלו ואחד בתוך של חבירו או שהפסיק בור או אמת המים או רשות הרבים ביניהם ה"ז
אין לו קרקע לפיכך לא קנה האילנות שביניהם ואם יבש האילן או נקצץ ילך לו.
הגה. והוא שאין גזעו מחליף אבל אם גזעו מחליף
אין זה אילן חדש אלא כעולה מן הגזע דמי והוא משל בעל האילן.
ח. כל מי שקנה ג' אילנות ויש לו קרקע אם
הגדילו והוציאו חוטר יקוץ כדי שלא ימעט הדרך על בעל השדה וכל השריגים והאמירים היוצאים
מהם ואפילו מהשרשים הרי הם של בעל האילנות שהרי יש לו קרקע.
ט. הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו אין
לו קרקע לפיכך אם מת האילן או נקצץ אין לו כלום.
הגה. מיהו יש לו כמלא אורה וסלו וכל שכן
תחתיה ללקט שם פירותיו ואין המוכר יכול לזרוע שם גם יש ללוקח דרך ללקט פירותיו מן האילנות
שקנה
הגדילו ב' האילנות והוציאו שריגים ואמירים
יקוץ שמא יצמחו בארץ ויאמר למוכר ג' אילנות מכרת לי ויש לי קרקע.
י. כל העצים שקוצץ בעל השני אילנות מהם העולה
מהגזעים והוא הרואה פני חמה הרי הוא של בעל האילנות והעולה מהשרשים והוא שאינו רואה
פני החמה הרי הוא של בעל השדה ובדקל אין לבעל הדקל מן העולה כלום לפי שאין לו גזע.
יא. המוכר קרקע ושייר אילנות הרי יש לו חצי
הקרקע כולה שאילו לא שייר בקרקע היה אומר לו הלוקח עקור אילניך וי"א דאין לו אלא
הקרקע הצריך לה.
יב. וכן אם שייר שני אילנות בלבד יש לו קרקע
הראוי להם שאילו לא שייר הקרקע היה הלוקח אומר עקור אילניך ולך.
יג. מכר הקרקע לאחד והאילנות לאחר והחזיק
זה באילנות וזה החזיק בקרקע זה קנה האילנות עם חצי הקרקע וזה שהחזיק בקרקע קנה חצי
הקרקע בלבד. ויש חולקין וס"ל דאין לבעל אילנות בקרקע כלום רק אם יבשו יוכל ליטע
אחרים תחתיהם.
יד. הלוקח זתים מחבירו לקוץ מניח מהאילן
סמוך לארץ ב' גרופיות וקוצץ לקח בתולת שקמה מגביה ג' טפחים וקוצץ סדן של שקמה ב' טפחים
ובשאר אילנות טפח וקוצץ בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי
שאין גזעם מחליף.
סימן ריז - המוכר בתוך שדהו אמת השלחים או
דרך יחיד או דרך רבים או מקום לעשות קבורה. ובו ז' סעיפים.
א. המוכר לחבירו בתוך שדהו מקום אמת המים
להשקות בה בית השלחין נותן לו בתוך שדהו אמה שרחבה שתי אמות ואמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה
ואם מכר לו אמת המים להשקות בה בקילון נותן לו אמה שרחבה אמה וחצי אמה מכאן וחצי אמה
מכאן לאגפיה.
ב. אלו האגפים בעל השדה נוטען אבל אינו זורען
שהזרעים מלחלחים את הקרקע ומקלקלים את אמת המים.
ג. אמת המים שכלו אגפיה בעל האמה מתקן בעפר
אותה שע"מ כן קבל עליו המוכר להיות אמת המים בתוך שדהו.
ד. המוכר לחבירו דרך בתוך שדהו אם דרך היחיד
מכר לו נותן לו שתי אמות ומחצה רחבה כדי שיעמוד חמור במשאו על אורך הדרך מכר לו הדרך
בין עיר לעיר נותן לו ח' אמות ברוחב הדרך מכר לו דרך הרבים נותן לו רוחב ט"ז אמה
מכר לו למעמד נותן לו בית ארבע קבין.
ה. האומר לחבירו בור וכותליה אני מוכר לך
נותן לו רוחב הכותל ג' טפחים.
ו. המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבורה או
המקבל מחבירו לעשות בו קבורה עושה מערה ופותח לתוכה שמנה קברים שלשה מכאן ושלשה מכאן
ושנים מכנגד הנכנס למערה מדת המערה ד' אמות על שש וכל קבר וקבר ד' אמות אורך ורוחב
ששה טפחים ורום ז' נמצא בין כל קבר וקבר שמן הצדדים אמה ומחצה ובין שנים האמצעים ב'
אמות.
ז. המוכר קברו ודרך קברו מקום מעמדו והספדו
באים בני משפחתו וקוברים אותו בעל כרחו של לוקח ונותנים לו דמי הקבר שקברו אותו בה.
סימן ריח - המוכר בית כור עפר ויש בו סלעים
ובקעים. ובו כ"ה סעיפים.
א. האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך
והיה בתוך השדות גאיות קטנים עמוקים עשרה טפחים אע"פ שאין בה מים או סלעים גבוהין
עשרה טפחים אין נכללים בתוך הבית כור שאין אדם רוצה ליתן מעותיו במקום אחד ונראים כשנים
או שלשה מקומות ולוקח אלו הגאיות והסלעים בכלל הבית כור בלא דמים.
הגה. ויש אומרים דנשארו למוכר ומ"מ
הלוקח צריך ליקח שאר השדה בלבד שיוכל לעבור המחרישה ביניהם.
ב. היו פחות מכאן נמדדים עמה בד"א כשלא
היה בהם אלא בית ד' קבין והיו הארבע קבין מובלעים בתוך חמשת קבין בתוך רובה של שדה
אבל היו יותר על ד' קבין או שהיו מפוזרים הרבה או אינם מובלעים אע"פ שאין בהם
י' אינם נמדדים עמה.
ג. היו נבלעים רובן במיעוטן מיעוטן ברובן
או שהיו מחולקים כמו חוט שוה או כמו עגול או כמו משולש או שהיו בהצדדין או שהיו דרך
עקלתון כל אלו ספק והמוציא מחבירו עליו הראיה.
ד. וכן אם היה עפר למעלה וסלע מלמטה או סלע
מלמעלה ועפר מלמטה ה"ז ספק.
ה. היה בו סלע יחידי אפילו בית רובע לכור
אין נמדד עמה ואם היה סמוך למצר אפילו כל שהוא אין זה נמדד עמה הפסק עפר בין סלע למצר
ה"ז ספק. כל אלה דברי הרמב"ם אבל יש דעות אחרות בדינין אלו והביאן הטור.
ו. אמר לו כבית כור עפר אני מוכר לך אפילו
היו בה גאיות עמוקים י' טפחים או יותר או סלעים גבוהים י' טפחים או יותר הרי אלו נמדדים
עמה.
הגה. וי"א דוקא שאין בהן ד' קבין וכל
זה מיירי שאין לוקח עומד בתוך השדה אבל אם עומד בתוך השדה הוי כאלו אמר בית כור עפר
אני מוכר לך הן חסר הן יתר ואפילו חסר בו ז' קבים ומחצה הגיעו.
ז. האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך
מדה בחבל אם פיחת כל שהוא מנכה לו מן הדמים ואם הותיר כל שהוא יחזיר לו.
ח. א"ל בית כור עפר אני מוכר לך ה"ז
כמו שפירש ואמר בית כור עפר בין חסר בין יתר ואם פיחת מהמדה א' מכ"ד שהוא רובע
לכל סאה או הותיר רובע לכל סאה הגיעו יתר על כן יחשוב עמו כל הרבעים שחסרו או הותירו
וכל שפיחת מבית כור ינכה לו מהדמים.
הגה. י"א דוקא שפחות שעדיין נקרא בית
כור אבל יתר מכן לא דהא בית כור קאמר ליה ודוקא שאין לו קרקע יותר אבל מכר לו בית כור
בשדותיו נותן לו בית כור מכוון
וכל שהותיר על בית כור יחזיר לו.
ט. ומה הוא מחזיר לו אם היה התוספות פחות
מט' קבין מחזיר לו דמים כשעת המכירה ליפות כח המוכר ואם היתה התוספות סמוכה לשדה אחרת
של מוכר מחזיר לו אותה תוספת קרקע שהרי סומך אותה לשאר שדותיו ואינו מפסיד כלום
י. היתה התוספת יתירה על ט' קבין נותנים
רובע לכל סאה וסאה והנשאר יתר על הרבעים אם יש בו ט' קבין נותן כל הרבעים כולם עם היתר
מהקרקע ונותנו לו כשעה שלקחה ממנו.
יא. בד"א כשהיתה בזול בשעת ממכר והוקירה
בשעת החזרת היתר אבל אם היתה ביוקר והוזלה אומרים ללוקח אם רצית ליתן לו דמי התוספת
כולה תן לו דמים כפי הממכר ואם רצית ליתן לו קרקע תן לו כמו ששוה עכשיו.
יב. דין חצי קב בגינה כדין ט' קבין בשדה
שאם הותיר בגינה פחות מחצי קב על הרבעים אינו מחזיר לו אלא דמים הותיר חצי קב מחזיר
לו כל הרבעים עם היתר בדמים או קרקע כשעת הזול של עת החזרה.
יג. מכר שדה ונעשה גינה ביד לוקח או גינה
ונעשה שדה ה"ז ספק אם מחשב לו כדין שהיתה בעת המכר או כדין שהוא עתה.
יד. האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך
מדה בחבל בין חסר בין יתיר או שא"ל בית כור עפר אני מוכר לך בין חסר בין יתיר
מדה בחבל הלך אחר הפחות שבלשונות ואין לו אלא כדין אם חסר אם יתיר.
טו. מכר לו בית כור וא"ל בסימנים ובמצרים
פיחת שתות או הותיר שתות הגיעו פיחת יתר על שתות ינכה לו מהדמים הוסיף לו יתר על שתות
יתן לו דמים או קרקע הכל לפי השיור אם הנשאר בשדה פחות מט' קבין ובגינה פחות מחצי קב
ולא היה סמוך לשדה המוכר מחזיר לו דמים.
טז. המוכר לחבירו שדה שהלוקח יודע אותה ואת
מצריה וכבר הורגל בה אפילו אמר ליה יש במדתה ק"ק ולא נמצא אלא ק"נ הגיעתו
שהרי ידעה וקיבל עליו ומה שאמר ליה חשבון ק"ק כלומר שהיא שוה כמו אחרת שיש במדתה
מאתים.
יז. האומר לחבירו בית כור פלוני אני מוכר
לך אע"פ שאין במדתו אלא לתך הגיעו שלא מכר לו אלא מקום הנקרא בית כור לפיכך צריך
המוכר להביא ראיה שהוא נקרא בית כור.
יח. וכן האומר לחבירו כרם שלי במקום פלוני
אני מוכר אע"פ שאין בו גפנים הגיעו והוא שיהיו קורים אותו כרם וכן האומר לחבירו
פרדס זה אני מוכר לך אפילו אין בו רמונים הגיעו והוא שיקרא פרדס וכן כל כיוצא בזה.
יט. כל אלו הדברים במקום שאין שם מנהג אבל
במקום שיש מנהג הלך אחר המנהג ואחר לשון רוב אנשי המקום.
כ. האומר לחבירו חצי שדה אני מוכר לך שמין
כמה שוה כל השדה ונותן לו מהכחוש שבה מה ששוה חצי הדמים של כל השדה וכן אם אמר לו חציה
בדרום אני מוכר לך שמין לו דמי כולה ונותן לו בדרומה כחצי כל הדמים ומקבל עליו הלוקח
לעשות בחלקו מקום הגדר ומאחורי הגדר סמוך לגדר חריץ קטן רחב ג' טפחים וחוצה לו חריץ
אחר גדול רחב ששה טפחים ובין שני החריצין רחב טפח כל זה שלא תקפוץ הנמיה.
כא. היה לו חצי השדה ואמר לחבירו חצי שיש
לי בשדה מכרתי לך קנה החצי כולו אמר ליה חצי השדה שיש לי לא קנה אלא רביע.
כב. היה לו בקעה גדולה ובתוכה שדות הרבה
וכל אחת חלוקה במצר שלה ומכר לו בה שדה ומצר לו מצרי הבקעה לא קנה אלא שדה אחת אף על
פי שיש מעט שקורים לבקעה שדה אבל אם אין מצר מפסיק קנה הכל דכל המוקף במצר אחד נקרא
שדה אחד.
כג. האומר לחבירו שדה דבי חייא אני מוכר
לך והיו לו שתי שדות הנקראים בשם זה לא קנה אלא הפחות שבהם.
כד. האומר לחבירו שדות אני מוכר לך מיעוט
שדות ב' א"ל כל שדות אפילו ג' וד' חוץ מגנות ופרדסים ודוקא שאמר שדות אבל אם אמר
קרקעות הכל בכלל אפילו במיםdef אמר ליה נכסים אפילו גנות ופרדסים אבל לא בתים ועבדים
ואם א"ל כל נכסים אפילו בתים ועבדים וכל המטלטלים הידועים לו ואפילו תפילין שבראשו
בכלל המכר.
כה. האומר לחבירו שדה ראובן אני מוכר לך
וכיון שבא הלוקח להשתמש בה אמר ליה המוכר אינו זו השדה שהיתה של ראובן אלא כך היא קרויה
ולעולם לא היתה לו אלא זו שהיתה של ראובן ולקחתיה ממנו והיא שמכרתי לך על המוכר להביא
ראיה ואם לא הביא ראיה זוכה הלוקח בזו שכל העם קורין אותה של ראובן.
סימן ריט - כיצד מסיימין המצרים ואם לא סיים
אותם. ובו ו"ס.
א. האומר לחבירו שדה פלוני אני מוכר לך קנה
כולה אפילו היא גדולה הרבה אע"פ שלא סיים המצרים כ"ז שאין מצר מפסיק.
הגה. מצר לו מצר מזרחי ומערבי ולא הזכיר
צפוני ודרומי קנה כל השדה ולא אמרינן שלא יקנה רק תלם אחד במזרח ותלם אחד במערב.
ב. מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי
ולא מצר מצר רביעי קנה השדה כולה אבל מצר הרביעי לא קנה אם היה מובלע בין המצרים ואין
עליו רכב של דקלים ואין בו ט' קבין קנה אף המצר הרביעי ואם לא היה מובלע ויש עליו רכב
של דקלים או שיש בו ט' קבין לא קנהו היה מובלע ויש עליו רכב דקלים או שיש בו ט' קבין
או שלא היה מובלע ואין עליו רכב של דקלים ואין בו ט' קבין הרי הדבר מסור לב"ד
כפי מה שיראה לאיזה דרך שדעתן נוטה יעשו.
ג. מצר לו מצר אחר ארוך ומצר אחד קצר אם
היה הארוך של איש אחר לא קנה מן הארוך אלא כנגד הקצר ואם היה של שנים קנה כנגד ראש
תור.
ד. סיים לו את הזויות בלבד ולא מצר לו את
המצר של כל רוח או שסיים לו ב' מצרים כמין גאם או שסיים לו חלק מכל רוח ורוח ה"ז
לא קנה את כולה אלא יקנה ממנה כפי מה שמצר לו וכפי מה שיראו הדיינים.
ה. היה מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון
צפון ודרום צריך שיכתוב לו מצר ראובן משתי רוחות ומצר שמעון משתי רוחות.
ו. היה לו שדה ומכר מקצתו לשמעון לצד מערב
ומצד מזרח עכב לעצמו ומצר לו מצר מערב ולא מצר לו מצר מזרח אלא כתב מצר מזרח דמינה
פליגא או דמינה פסיקא אם כתב לו ואילין מצרנהי קנה חצי השדה ואם לא כתב לו כן לא קנה
אלא ט' קבין.
סימן רכ - המוכר את הספינה וקרון וצמד בקר
ופרה וחמור ושפחה. ובו יח סעיפים.
א. המוכר את הספינה מכר את התורן ואת הנס
ואת העוגנין ואת כל המשוטין המנהיגים אותה ואת הכבש והאסכלא שעולים בה לספינה ויורדים
עליה ואת בית המים שבתוכה אבל לא מכר את הספינה הקטנה בין שהיא עשויה לילך בה ליבשה
בין שהיא עשויה לצוד בה דגים ולא את העבדים המשמשין בה ולא את המרצופים ולא את הסחורה
שבתוכה ובזמן שא"ל היא וכל מה שבתוכה אני מוכר הרי כולם מכורים.
ב. המוכר את הקרון לא מכר את הפרדות בזמן
שאינם קשורות עמו מכר את הפרדות לא מכר את הקרון.
הגה. היו קשורין זה בזה מכר הקרון מכר הפרדות
מכר הפרדות לא מכר הקרון.
ג. י"א דה"מ במוכר אבל במשכיר
את הקרון השכיר גם הפרדות אע"פ שאינם קשורות עמו.
ד. מכר את הצמר לא מכר את הבקר מכר את הבקר
לא מכר את הצמד אפילו במקום שקורין [מקצתן] לצמד בקר.
הגה. ודוקא שאינן קשורין ביחד אבל אם קשורין
ביחד מכורים.
ה. המוכר את העול מכר את הפרה מכר את הפרה
לא מכר את העול וכן נראה לי עיקרdef.
ו. מכר את העגלה מכר את הבקר מכר את הבקר
לא מכר את העגלה.
ז. המוכר את החמור מכר את המרדעת ואת האוכף
אע"פ שאינם עליו אבל לא מכר את השק ולא מרכבת הנשים ואפילו היו עליו בשעת המכר.
ח. בכל אלו הדברים אין הדמים ראיה שאם טעה
בכדי שהדעת טועה יש לו אונאה או ביטול מקח כדין כל מוכר ולוקח ואם טעה בכדי שאין הדעת
טועה לא בטל המקח שזה מתנה נתן לו.
הגה. ודווקא במקום שקורין לבקר בקר ולצמד
צמד אבל אם רוב בני אדם קורין לצמד בקר אז אמרינן הדמים מודיעים ואם כל בני אדם קורין
לצמד בקר ולצמד לבד מפרשים צמד לבד אפילו בלא הודעת דמים הכל מכור וי"א הא דאמרינן
מכר בקר לא מכר הצמד היינו בסתם דאימור לשחיטה זבניה אבל אם פי' לרדיא מכר הצמד עם
הבקר.
ט. המוכר את השפחה מכר כלים שעליה אפילו
הם מאה אבל לא מכר השיריים ולא הנזמים ולא הטבעות ולא את הקטליאות שבצוארה ואם א"ל
שפחה וכל מה שעליה הרי כולם מכורים אפילו יש עליה כלים של מאה מנה.
י. האומר לחבירו שפחה מעוברת אני מוכר לך
פרה מעוברת אני מוכר לך מכר לו את הולד.
יא. שפחה מניקה אני מוכר לך פרה מניקה אני
מוכר לך לא מכר לו את הולד חמורה מניקה אני מוכר לך מכר לו את הסייח שאין אדם קונה
חמור לחלבה.
יב. האומר לחבירו ראש עבד זה או ראש חמור
זה אני מוכר לך ה"ז מכר חציו וכן הדין בכל אבר שהנשמה תלויה בו א"ל יד עבד
זה או יד חמור זה אני מוכר לך משמנים ביניהם וכן הדין בכל אבר שאין הנשמה תלויה בו.
יג. אמר ליה ראש פרה אני מוכר לך לא מכר
אלא הראש בלבד שהרי ראשה נמכרה תמיד בבית המטבחיים.
יד. המוכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים
מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הריאה לא מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הריאה
אבל בבהמה דקה מכר את הראש מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הריאה
מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הריאה.
טו. אין דברים אלו אמורים אלא במקום שאין
מנהג ידוע אבל במקום שיש מנהג ידוע הכל הולך אחר המנהג.
טז. המוכר את הבור לא מכר מימיו מכר אשפה
מכר זבלה מכר מים וזבל לא מכר הבור והאשפהdef.
יז. מכר שובך מכר יונים מכר כוורת מכר דבורים.
יח. י"א דה"ה איפכא מכר יונים
מכר שובך מכר דבורים מכר כוורת בד"א שפירש שמכר כל פירות השובך והכוורת בלי שיור
אבל אם מכר סתם פירות הכוורת לא מבעיא שלא מכר הכוורת אלא אף הדבורים לא מכר כולם אלא
יקח הלוקח ג' נחילים הראשונים ומכאן ואילך נוטל נחיל ומניח נחיל כדי שתתיישב הכוורת
ואם מכר סתם פירות השובך אינו יכול ליטול כל הגוזלות שילדו בו מעתה מפני שהאמהות בורחות
נמצא שהחריב כל השובך אלא מניח מהם כדי ליישב השובך וכמה מניח אם היו אמהות ובנות בעת
מכירת הפירות מניח בריכה ראשונה שיולידו האמהות כדי שיצטוותו האמהות עם הבריכה הראשונה
ועם הבנות שעמהם ומניח ממה שיולידו הבנות ב' בריכות כדי שיצטוותו הבנות עם שתי בריכות
שיולידו וכל הנולד מאחר ב' בריכות של בנות והבריכה הראשונה של אמהות הרי אלו שלו.
הגה. בכל דברים אלו אין חלוק בין מכר למתנה
אע"ג דלענין דברים המחוברים יש חלוק כמו שנתבאר לעיל סרט"ו סעיף ו' לענין
מטלטלין אין חילוק.
סימן רכא - מוכר שאמר במאתים ולוקח אומר
במנה. ובו סעיף אחד.
א. המבקש לקנות מחבירו מקח מוכר אומר במאתים
אני מוכר לך והלוקח אומר איני לוקח אלא במנה והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ נתקבצו
ומשך זה החפץ סתם אם המוכר הוא שתבע הלוקח ונתן לו החפץ אינו נותן אלא מנה ואם הלוקח
הוא שבא ומשך החפץ סתם חייב ליתן ק"ק.
הגה. היה בתחילה קציצה ביניהן וחזר אחד וחזרו
ומשכו סתם אמרינן ודאי על קציצה הראשונה קנו.
סימן רכב - שנים חלוקים על המקח ושאר טענות
שבין המוכר והלוקח. ובו ד' סעיפים.
א. נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא
מכרתי אימתי בזמן שהמקח יוצא מתחת ידו אבל אם אין המקח יוצא מתחת ידו הרי הוא עד א'
בלבד ודינו בעדות זו כדין כל אדם שהרי אינו נוגע בעדותו ולפיכך אם נטל הדמים משנים
ונטל מאחד מדעתו ומאחד בעל כרחו ולא ידע ממי נטל מדעתו וממי נטל בעל כרחו בין שהיה
המקח בידו בין שהיו שניהם תופסים בו אין כאן עדות כלל וכל אחד מהם נשבע כתקנת חכמים
בנקיטת חפץ ונוטל חצי המקח וחצי הדמים.
ב. הלוקח מאחד מחמשה בני אדם וכל אחד מהם
תובע אותו ואומר אני הוא בעל המקח והוא אינו יודע ממי מהם לקח מניח דמי המקח ביניהם
ומסתלק ויהיו הדמים מונחים בבית דין עד שיודו או עד שיבא אליהו ואם הוא חסיד נותן דמים
לכל אחד ואחד כדי לצאת ידי שמים.
ג. לקח מקח מאחד מחמשה בני אדם וכפר בו ונשבע
על שקר ועשה תשובה והרי הוא רוצה לשלם וכל אחד ואחד תובע אותו ואומר אני הוא שכפרת
בי ונשבעת על שקר והוא אומר איני יודע חייב לשלם לכל אחד ואחד מפני שעבר עבירה.
ד. הרי שטען על חבירו ואמר מכרת לי והוא
אומר לא מכרתי או מכרתי ולא נתת לי הדמים או שטען הלוקח ואמר שנתן הדמים ועדיין לא
משך או משכתי ולא ראיתי חפץ זה והמוכר אומר לו הודעתיו לך או שאמר אחד מהם תנאי היה
בינינו והאחד אומר לא היה תנאי כלל בכל אלו הטענות וכיוצא בהם המוציא מחבירו עליו הראיה
לא היתה שם ראיה נשבע הכופר שמבקשים להוציא מידו שבועת היסת ואם הודה במקצת הטענה ישבע
או שיש עליו עד אחד נשבע שבועת התורה כשאר הטענות כולן.
הגה. יש מי שכתב האומר שדה מכרתי ואיני יודע
למי ובא אחד ואמר אני הלוקח נאמן.
סימן רכג - המחליף פרה בחמור וילדה או מי
שיש לו ב' עבדים או ב' שדות. ובו ה' סעיפים.
א. המחליף פרה בחמור ומשך בעל הפרה את החמור
ועדיין הפרה בביתו וילדה וטען בעל הפרה שילדה קודם שמשך החמור ובעל החמור אומר אחר
משיכת החמור ילדה וכן המוכר שפחתו וקבל המעות וילדה המוכר אומר שילדה קודם שקבל המעות
והלוקח אומר אח"כ ילדה אפילו אם הלוקח טוען ברי והמוכר טוען שמא על הלוקח להביא
ראיה אפילו אין הפרה והשפחה ברשות מוכר אלא עומדת באגם ואם לא הביא ראיה ישבע המוכר
על ולד הפרה בנקיטת חפץ ועל ולד השפחה ישבע היסת ואם הלוקח מוחזק על המוכר להביא ראיה.
ב. זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע
ואינו ברשות אחד מהם על הלוקח להביא ראיה ויש מי שאומר שיחלוקו.
ג. זה אומר ברשותי ילדה והאחר שותק זכה הטוען
בולד.
ד. מי שהיו לו שני עבדים גדול וקטן או שתי
שדות אחת גדולה ואחת קטנה הלוקח אומר גדולה לקחתי והמוכר אומר קטנה היא שלקחת על הלוקח
להביא ראיה או ישבע המוכר היסת שלא מכר אלא קטן ואם היתה שם הודאת מקצת ישבע שבועת
התורה על המטלטלים ויגלגל עליהם הקרקעות.
ה. אמר הלוקח גדול לקחתי והמוכר שותק זכה
הלוקח בגדול ואם אמר המוכר איני יודע על הלוקח להביא ראיה או ישבע המוכר היסת שאינו
יודע ואין לזה אלא קטן.
סימן רכד - המחליף פרה בחמור או שקנה ונמצא
נקב בבית הכוסות. ובו ב' סעיפים.
א. כל מי שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה
כיצד המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך החמור עד שמת
החמור על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת הפרה וכן כל כיוצא בזה.
הגה. וי"א דעל בעל הפרה להביא ראיה
דמאחר שקנה החמור בכל מקום שהוא הרי היה ברשות בעל הפרה ועליו להביא ראיה כמו שיתבאר
בסמוך לענין טבח ואם אינו מביא ראיה ישבע המוכר שלא ידע המומין אלו ופטור ראובן החליף
עם שמעון סוס ביין וכאשר משך שמעון הסוס בא עכו"ם ולקחו ממנו ואמר שהסוס נגנב
ממנו ורוצה שמעון להחזיק ביין שבידו אם ראובן מודה שנגנב הסוס הוי מקח טעות ויוכל שמעון
להחזיק מה שבידו אבל אם ראובן אינו מודה אמרינן העכו"ם משקר וצריך לתת היין לראובן.
ב. מחט שנמצא בעובי בית הכוסות ונקבה אותו
נקב מפולש אם נמצא עליה קורט דם בידוע שזו נטרפה קודם שחיטה לפיכך אם הגליד פי המכה
בידוע שזו נטרפה שלשה ימים קודם שחיטה לא הגליד פי המכה הרי זה ספק ועל הטבח להביא
ראיה שקודם לקיחתו נטרפה שהרי ברשותו נולד הספק ואם לא הביא ראיה ישלם הדמים למוכר.
סימן רכה - אם קבל עליו כל אונס שאירע או
התנה בפירוש שלא יהיה עליו אחריות. ובו ו' סעיפים.
א. כל המוכר קרקע או עבד או מטלטלין הרי
זה חייב באחריותן כיצד אם בא אחד והוציא המקח מיד הלוקח מחמת המוכר חוזר הלוקח ונוטל
כל הדמים שנתן מן המוכר שהרי נלקח המקח מחמתו כך הדין בכל ממכר אע"פ שלא פירש
הלוקח דבר זה אלא קנה סתם אפילו מכר הקרקע בשטר ולא הזכיר בו אחריות ה"ז חייב
באחריות שאחריות שלא נזכר טעות סופר הוא.
ב. בד"א כשהוציא המקח מיד הלוקח בב"ד
של ישראל כגון שהיה המקח מטלטלין והיו גנובים או גזולין או שהיתה הקרקע גזולה או שבא
בעל חוב של מוכר וטרפה מיד הלוקח והכל בב"ד של ישראל אבל אם עכו"ם הוא שהוציא
המקח מהלוקח בין בדין המלך בין בערכאות שלהם אין המוכר חייב באחריותו ואע"פ שהעכו"ם
טוען שהמוכר גנב חפץ זה או גזלו ממנו והביא עידי עכו"ם על כך אין המוכר חייב כלום
שזה אונס הוא ואין המוכר חייב באחריות אונס.
ג. בד"א בשלא התנה עמו אבל אם התנה
עמו שכל אונס שיולד בקרקע זה יהיה חייב לשלם אפילו בא עכו"ם וגזלה מחמת המוכר
חייב לשלם אבל אם נפסק הנהר שהיה משקה אותה או שחזר הנהר לעבור בתוכה ונעשית בריכה
או שבאה זועה והשחית אותה ה"ז פטור שאלו וכיוצא בהן אונס שאינו מצוי הוא ולא עלה
על לב המוכר דבר זה הפלא בעת שהתנה וה"ה לכל תנאי ממון שאומדים דעת המתנה ואין
כוללין באותו תנאי אלא דברים הידועים שבגללן היה התנאי והם שהיו בדעת המתנה בעת שהתנה.
ד. מעשה באחד ששכר מלחים להביא שומשמים למקום
פלוני והתנה עמהם שהם חייבים בכל אונס שיארע להם עד שיגיעו השומשמים למקום פלוני ונפסק
הנהר שהיו מוליכים בו ואמרו חכמים זה אונס שאינו מצוי ואין חייבין להוליך השומשמים
על גבי בהמה עד אותו מקום וכן כל כיוצא בזה.
ה. אם התנה המוכר בפירוש שלא יהיה עליו אחריות
אפילו אם נודע בודאי שהיתה גזולה והוציאה הנגזל מיד הלוקח אין המוכר חייב ואצ"ל
שאם בא ב"ח וטרפה שאינו מחזיר לו כלום שכל תנאי שבממון קיים.
ו. המוכר לחבירו מרתף של יין והתנו ביניהם
שלא יהיה אחריות על המוכר רק אם תשבר חבית או תשפך בלבד ולא יהיה אחריות על הלוקח אלא
לענין הטעם בלבד כגון אם יחמיץ אם אח"כ לא אירע כי אם אונס ניסוך הוא על המוכר.
סימן רכו - המוכר שדה שלא באחריות או יצא
עליו קול ערעור. ובו ו' סעיפים.
א. ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ובא
לוי והוציאה מיד שמעון אם רצה ראובן לעשות דין עם לוי עושה ואין לוי יכול לומר מה לי
ולך והרי אין עליך אחריות שהרי ראובן אומר לו אין רצוני שיהיה לשמעון תרעומת עלי שהפסיד
בגללי.
ב. ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות וחזר
ולקחה משמעון באחריות ובא ב"ח של ראובן לטרוף אותה ממנו אינו יכול לחזור על שמעון
שאע"פ שלא קיבל עליו אחריות לשמעון אחריות עצמו קבל שלא יהיה הוא המוכר והוא המוציא
לעצמו אבל אם בא ב"ח של יעקב אביו וטרפה מיד ראובן חוזר וגובה כל הדמים משמעון.
ג. המוכר שדה לחבירו שלא באחריות חייב באחריות
דנפשיה ודוקא בזכות שיש לו בשעת מכירה אבל אם בא לו זכות לאחר מכאן חוזר עליו.
ד. אפוטרופסים שמכרו בנכסי יתומים לא אמרינן
דאחריות דנפשייהו קבילו.
ה. המוכר קרקע לחבירו ואחר שקנה הלוקח באחד
מהדרכים שקונים בהם קודם שישתמש בה יצאו עליו מערערין ה"ז יכול לחזור בו שאין
לך מום גדול מזה שעדיין לא נהנה בו ובאו התובעים לפיכך יבטל המקח ויחזיר המוכר את הדמים
ויעשה דין עם המערערים ואם נשתמש בה הלוקח כל שהוא ואפילו דש אמצר שלה ועירבו עם הארץ
אינו יכול לחזור בו אלא עושה דין עם המערער ואם הוציאה מידו בדין יחזור על המוכר כדין
כל הנטרפין.
הגה. כל זה מיירי בערעור שלא נתברר עדיין
לגמרי אבל ב"ד רואין שיש אמתלא בדברי המערער אבל אם לא יצא רק קול בעלמא אפילו
לא נתקיים המקח לגמרי לא יכול לבטל המקח בשביל דברים בעלמא ואם חזר הלוקח מחמת ערעור
אע"פ שנתבטל הערעור אח"כ נתבטל המקח ושניהן יכולין לחזור בו אם בא ערעור
על השדה מחמת שהמוכר היה חייב לאחרים והמוכר אומר שיש לו שוברים על החובות מקרי ערעור
ויכול הלוקח לחזור בו וא"צ לקנות דבר ולשמור שוברו לעולם.
ו. אסור למכור לחבירו קרקע או מטלטלין שיש
עליו עסק ודין עד שיודיעו שאע"פ שהאחריות עליו אין אדם רוצה שיתן מעותיו וירד
לדין ויהיה נתבע מאחרים.
