שלחן ערוך הלכות מילה סימן רס-רסו
סימן רס - ובו סעיף אחד.
א. מצות עשה לאב למול את בנו וגדולה מצוה
זו משאר מצות עשה.
סימן רסא - ובו סעיף אחד.
א. אם לא מל האב את בנו חייבים ב''ד למולו
ואם לא מלוהו ב"ד חייב הוא כשיגדיל למול את עצמו ואם לא מל חייב כרת.
הגה. ובכל יום עוברים בעונשים אלו ואין מלין
בנו של אדם שלא מדעתו אלא אם כן עבר האב ולא מלו בית דין מלין אותו בעל כרחו ואין האשה
חייבת למול את בנה. האב שאינו יודע למול ויש כאן מוהל שאינו רוצה למול בחנם רק בשכר
יש לב"ד לגעור במוהל זה כי אין זה דרכן של זרע אברהם ואדרבה המוהלים מהדרין שיתנו
להם למול ואם עומד במרדו ואין יד האיש משגת לתת לו שכרו הוי כמי שאין לו אב שב"ד
חייבים למולו ולכן ב"ד כופין אותו מאחר שאין אחר שימול.
סימן רסב - זמן מילה לבריא ולחולה ולאנדרוגינוס.
ובו ז' סעיפים.
א. אין מלין עד שתנץ החמה ביום השמיני ללידתו
וכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימי' למצוה ומלין מיד בבקר ואפי' מילה שלא בזמנה
אינה אלא ביום.
הגה. עבר ומל בלילה צריך לחזור ולהטיף ממנו
דם ברית מלו תוך ח' וביום יצא ועיין לקמן סי' רס"ד.
ב. חולה אין מלין אותו עד שיבריא וממתינים
לו מעת שנתרפא מחליו שבעה ימים מעת לעת ואז מלין אותו במה דברים אמורים שחלצתו חמה
וכיוצא בו שהוא חולי שבכל הגוף אבל אם חלה באחד מאיבריו כגון שכאבו לו עיניו כאב מועט
וכיוצא בזה ממתינים לו עד שיבריא ולאחר שיבריא מלין אותו מיד.
ג. אנדרוגינוס ומי שיש לו שתי ערלות ויוצא
דופן נימולים לשמונה.
ד. נולד בין השמשות מונים לו מהלילה ונימול
לתשיעי שהוא ספק שמיני ואם הוציא ראשו חוץ לפרוזדור מבעוד יום או ששמעו אותו בוכה אפילו
נולד אחר כמה ימים מונה לו ח' ימים מיום שיצא ראשו או מיום ששמעו אותו בוכה.
הגה. וי"א דוקא בסתם אבל אם אמו אומרת
דהתינוק היה מונח בבטנה כמו בשאר פעמים ולא היה לה חבלי לידה כלל אע"פ ששמעו בוכה
מונין לו מיום הלידה דאע"ג דלא שכיח שיבכה בלא הוצאת הראש חוץ לפרוזדור מ"מ
האם נאמנת לומר שהיה מונח כמו בשאר פעמים ובכה.
ה. אם נולד כשהיו נראים ברקיע כוכבים קטנים
מאד יש לסמוך על הכוכבים לספק למול למחרת כיון שלא היה לא שבת ולא יום טוב ואע"פ
שהיה הרקיע מזהיר כעין אורה של יום.
ו. אם לאלתר כשהוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור
נראו ג' כוכבים בינונים יש לסמוך עליהם שהוא לילה אפילו הוא למחר שבת אבל אם שהו אחר
כך אם לפי השיהוי נראה להם שהיה יום בהוצאת הראש אין להם אלא מה שעיניהם רואות ויהא
נימול לח' אפילו אם יארע בשבת.
ז. אין דבר זה תלוי בתפלה אם התפללו מבעוד
יום לא להקל ולא להחמיר.
סימן רסג - ילד שהוא אדום או ירוק ומי שבניו
מתים מחמת מילה. ובו ה' סעיפים.
א. קטן שהוא ירוק סימן שלא נפל בו דמו ואין
מלין אותו עד שיפול בו דמו ויחזור מראהו כמראה שאר הקטנים וכן אם נמצא אדום סימן שלא
נבלע דמו באיבריו אלא בין עור לבשר ואין מלין אותו עד שיבלע בו דמו וצריך ליזהר מאד
באלו הדברים שאין מלין ולד שיש בו חשש חולי דסכנת נפשות דוחה את הכל שאפשר לו למול
לאחר זמן ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם.
ב. אשה שמלה בנה ראשון ומת מחמת מילה שהכשילה
כחו ומלה גם השני ומת מחמת מילה הרי הוחזקה שבניה מתים מחמת מילה לא שנא מבעל אחד או
משנים ולא תמול השלישי אלא תמתין לו עד שיגדל ויתחזק כחו והוא הדין אם איש אחד מל בנו
ראשון ושני ומתו מחמת מילה לא ימול השלישי בין שהיו לו מאשה אחת בין משתים.
ג. והוא הדין אם אשה מלה בנה ומת מחמת מילה
וגם אחותה מלה בנה ומת מחמת מילה גם שאר האחיות לא ימולו בניהן אלא ימתינו עד שיגדלו
ויתחזק כחם.
ד. נולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית
ומיהו בנחת וצריכ' מילתא למבדקה יפה יפה בידים ובמראית עינים ולא בפרזלא דלא לעייק
ליה ורואים ונזהרים היאך מלין אותו וממתינים לו הרבה ואין חוששין ליום שמיני שלא יביאוהו
לידי סכנה.
ה. תינוק שמת קודם שיגיע להיות בן ח' מלין
אותו על קברו בצור או בקנה ואין מברכין על המילה אבל משימים לו שם לזכר שירחמוהו מן
השמים ויחיה בתחיית המתים.
הגה. ואין עושין אפי' בי"ט שני של גליות
דאסור לקבור ביו"ט הנפלים דאפי' לטלטלו אסור ואסור למול עובד כוכבים שלא לשם גרות
אפי' בחול.
סימן רסד - מי ראוי למול ובמה מלין וכיצד
מלין. ובו ו' סעיפים.
א. הכל כשרים למול אפי' עבד אשה וקטן וערל
ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ואם יש ישראל גדול שיודע למול הוא קודם לכלם אבל עובד כוכבים
אפי' הוא מהול לא ימול כלל ואם מל אין צריך לחזור ולמול פעם שנית.
הגה. וי"א דחייבים לחזור ולהטיף ממנו
דם ברית וכן עיקר. מומר לכל התורה כולה או שהוא מומר לערלות דינו כעובד כוכבים. תינוק
שהוצרכו למולו תוך ח' מפני הסכנה אין חילוק בין ישראל לעובד כוכבים דכל תוך ח' לא מיקרי
מילה מיהו אם נשארו ציצין המעכבין המילה או שמל ולא פרע יגמור ישראל המילה לח' או לאחר
שיתרפא ויש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק ואם נתנו לאחד אסור
לחזור בו מיהו אם חזר בו הוי חזרה ואין מועיל בזה קבול קנין אבל אם נשבע לו היו כופין
אותו שיקיים ואם נתנו לא' ולא היה בעיר והאב היה סבור שלא יהיה שם בזמן המילה ושלח
אחר אחר ובתוך כך בא הראשון ימהלנו הראשון דודאי לא חזר מן הראשון אשה אינה יכולה ליתן
לאחר למול דהרי אינה שייכה במצות למול את בנה.
ב. בכל מלין ואפילו בצור ובזכוכית ובכל דבר
הכורת חוץ מבקרומית של קנה לפי שקסמים נתזים ממנה ויבא לידי כרות שפכה ומצוה מן המובחר
למול בברזל בין בסכין בין במספרים ונהגו למול בסכין.
ג. כיצד מלין חותכין את הערלה כל העור החופה
העטרה עד שתתגלה העטרה ואח"כ פורעין את הקרום הרך שלמטה מהעור בצפורן ומחזירו
לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה ואח"כ מוצצין המילה עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקים
כדי שלא יבא לידי סכנה וכל מוהל שאינו מוצץ מעבירין אותו ואחר שמצץ נותן עליה אספלנית
או רטייה או אבק סמים העוצרים הדם.
הגה. ויהיה נזהר אם יש לאספלנית שפה שיהפכנו
לחוץ ולא לפנים שלא לדבק במכה ויבא לידי סכנה.
ד. מל ולא פרע כאלו לא מל.
ה. יש ציצים המעכבים המילה ויש שאינם מעכבים
אותה כיצד אם נשאר מהעור עור החופה את רוב גובהה של עטרה אפי' במקום א' זהו המעכב את
המילה וכאלו לא נימול ואם לא נשאר ממנו אלא מעט ואינו חופה רוב גובהה של עטרה אינו
מעכב המילה.
ו. קטן שבשרו רך ומדולדל או שהוא בעל בשר
הרבה עד שנראה כאילו אינו מהול רואים אם בעת שמתקשה נראה מהול אינו צריך למול פעם שנית
ומ"מ משום מראית העין צריך לתקן רבוי הבשר שמכאן ומכאן ואם אינו נראה נימול בעת
הקישוי צריך לחתוך כל הבשר המדולדל עד שיהיה נראה כנימול בשעת קישויו.
הגה. ואינו צריך שיהא נראה בעת קישוי רוב
העטרה הואיל ונימול פעם אחת כהוגן אפי' אינו נראה רק מיעוט העטרה שנימול סגי ואין צריך
למולו שנית ומ"מ אם אפשר יתקן ע"י שימשוך העור וידחקנה לאחוריה ויקשרנה שם
עד שתעמוד ולא תחזור למטה.
סימן רסה - סדר ברכת המילה ודין מילה ביום
התענית. ובו י"ג סעיפים.
א. המל מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על
המילה ואבי הבן מברך בין חתיכת הערלה לפריעה אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו
של אברהם אבינו.
הגה. ואם אין אבי הבן אצל המילה יש מי שאומר
שאדם אחר מברך ברכה זו דהרי הבית דין מצווין למולו ונוהגין שמי שתופס הנער מברך ברכה
זו וכן אם האב בכאן ואינו יודע לברך. האב והמוהל כשמברכים צריכים לעמוד אבל התופס הנער
כשמברך נוהגים שיושב ומברך י"א שכל העם שהם אצל המילה יעמדו שנאמר ויעמוד העם
בברית וכן נוהגין מלבד התופס הנער שהוא יושב
ואם אחרים עומדים שם אומרים כשם שהכנסתו
לברית כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים ואבי הבן או המוהל או א' מהעם מברך על
הכוס בורא פרי הגפן ויש נוהגים ליטול הדס בידו ומברך עליו ולהריח ואומר בא"י אלהינו
מלך העולם אשר קדש ידיד מבטן וכו' ונוהגין שכשמגיע לבדמיך חיי נותן מהיין באצבעו בפי
התינוק.
ב. אם אבי הבן הוא מוהל בעצמו מברך למול
את הבן לדעת הרמב"ם.
ג. גר שמל קודם שנתגייר וקטן שנולד כשהוא
מהול כשמטיפין ממנו דם ברית אינם צריכים ברכה וכן אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו מפני
שאינו זכר ודאי.
הגה. אבל כשחוזרין על ציצין המעכבים המילה
צריך לחזור ולברך כל הברכות אבל אין לומר קיים את הילד הזה וכו'.
ד. ממזר כישראל הוא ומברכין עליו ברכת מילה
עד כורת הברית אבל אין מבקשים עליו רחמים. ביוהכ"פ ובד' צומות לא יברך על הכוס
מיהו בג' צומות מהם שהיולדת אינה מתענה יכול לברך על הכוס ותטעום ממנו היולדת אם היא
שומעת הברכה ומתכוונת שלא להפסיק בדברים בין שמיע' הברכה לשתיית הכוס אבל ביום הכפורים
וט' באב שאין היולדת יכולה לשתות אין מברכין על הכוס ובתשעה באב אסא נמי לא מייתינן
מטעמא דאין מברכין על הבשמים במוצאי שבת שחל בו תשעה באב.
הגה. וי"א דמברך אכוס בכל תעניות ונותנים
הברכה לתינוקות קטנים וכן פסק בטור א"ח סי' תקנ"ט וכן נוהגין וביום כפורים
נוהגין ליתן לתינוק הנימול כמו שנתבאר בא"ח סי' תרכ"א וי"א דאף בלא
תענית יוצאים בזה אבל אין נוהגין כן אלא הסנדק שותה כשאינו תענית.
ה. מי שיש לו שני תינוקות למול יברך ברכה
אחת לשניהם ואפי' אם שנים מלים הראשון יברך על המילה ועולה גם לשני והשני יברך אשר
קדש ידיד ועולה גם לראשון ואפי' אין הנער לפניו בשעת הברכה כיון שדעתו עליו רק שלא
יסיח דעתו בינתיים.
הגה. אבל אם שח בינתיים או שלא היה דעתו
על הב' מתחילה צריך לברך אשר קדש ידיד על הראשון ולחזור ולברך על מילת השני ודוקא אם
שח בדברים שאינן צרכי המילה אבל בצרכי מילה לא הוי הפסק ואפי' אם שכח ובירך אשר קידש
ידיד לאחר הראשון אינו צריך לחזור ולברך על המילה דברכה לא הוי הפסק כמו שנתבאר סי'
כ"ח לענין כסוי דם ואם שני הילדים של אדם אחד האב אומר להכניסם בבריתו של אברהם
אבינו וכן אומר קיים את הילדים וכו' ויתקן כל צרכי המילה לכל א' בפני עצמו כגון הנר
שמדליקין יעשה לכל אחד נר בפני עצמו.
ו. היכא דאפשר עבדינן למילה בעשרה והיכא
דלא אפשר עבדינן בפחות מעשרה.
ז. כשהאב עצמו מוהל את בנו הוא מברך שהחיינו
ואם המוהל הוא אחר י"א שאין שם ברכת שהחיינו ולהרמב"ם לעולם האב מברך שהחיינו
על כל מילה ומילה וכן נהגו בכל מלכות ארץ ישראל וסוריא וסביבותיה ומלכות מצרים.
הגה. ובמדינות אלו נוהגין שלא לברך שהחיינו
אפי' כשהאב עצמו מל בנו אם לא שמל בנו הבכור שחייב לפדותו מברך שהחיינו בשעת מילה ואינו
מברך בשעת פדיון אבל כשפטור מהפדיון אינו מברך שהחיינו.
ח. אין צריך לכסות ערות הקטן בשעת הברכה.
ט. אבי הבן עומד על המוהל להודיעו שהוא שלוחו.
י. נותנין את הערלה בחול ועפר ואם הוא שבת
צריך שיהיו מוכנים מבעוד יום.
יא. נוהגין לעשות כסא לאליהו שנקרא מלאך
הברית וכשמניחו יאמר בפיו שהוא כסא אליהו.
הגה. ונוהגין להדר אחר מצוה זו להיות סנדק
לתפוס התינוק למוהלו ויפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקריאת התורה דכל סנדק הוי כמקטיר
קטורת ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית אחד כדאמרינן גבי קטורת חדשים לקטורת
ואין לאשה להיות סנדק לתינוק במקום שאפשר באיש משום דהוי כפריצות ומ"מ היא עוזרת
לבעלה ומביאה התינוק עד בית הכנסת ואז לוקח האיש ממנה ונעשה סנדק אבל האיש יכול לעשות
הכל בלא אשה נהגו המוהלים להתפלל ביום המילה שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם.
יב. נוהגים לעשות סעודה ביום המילה.
הגה. ונהגו לקחת מנין לסעודת מילה ומקרי
סעודת מצוה וכל מי שאינו אוכל בסעודת מילה הוי כמנודה לשמים ודוקא שנמצאו שם בני אדם
מהוגנים אבל אם נמצאו בני אדם שאינם מהוגנים א"צ לאכול שם עוד נהגו לעשות סעודה
ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר נכנסים אצל התינוק לטעום שם והוא ג"כ סעודת מצוה.
יג. יום מילה שחל ביום תענית צבור הכתובים
מתפללים סליחות ואומרים וידוי כדרכם ואין אומרים והוא רחום ולא נפילת אפים.
סימן רסו - איזה מילה דוחה שבת וי"ט.
ובו י"ד סעיפים.
א. מילה בין בזמנה בין שלא בזמנה דוחה צרעת
שאם יש בהרת בעור הערלה אע"פ שיש בקציצת הבהרת לא תעשה חותכה עם הערלה אבל אם
לאחר שנימול גדל בשר במילתו עד שאינו נראה מהול וצריך לחתכו אם יש בהרת באותו הבשר
אסור לחתכו כיון שא"צ למולו פעם אחרת אלא מדרבנן.
ב. מילה דוחה י"ט ושבת בזמנה אבל שלא
בזמנה אינה דוחה ואפי' בזמנה אינו דוחה אלא המילה עצמה ופריעה ומציצה ואפי' פירש חוזר
על ציצין המעכבין דהיינו אם נשאר מהעור עור החופה רוב גובהה של עטרה אפי' במקום א'
ועל שאינם מעכבים אם לא פירש חוזר ואם פירש אינו חוזר ונותנין עליה אספלנית.
הגה. ומותר לטלטל האיזמל לאחר המילה להצניעו
בחצר המעורב אע"ג דאינו צריך לו עוד באותו שבת דהא לא הוקצה בין השמשות מאחר דהיה
צריך לו באותו שבת כן נראה לי.
אבל מכשיריה אינם דוחים כיון שהיה אפשר לעשות'
מבעוד יום ולפיכך אין עושין סכין למול בו ואין מביאין אותו ממקום למקום ואפילו להוציאו
מהבית ולהביאו דרך גגין וחצרות ומבואות שלא עירבו אבל אם שכח הסכין בגג וחצר מותר להביאו
מזה לזה אפי' עירבו חצירות עם הבתים.
ג. אין שוחקין סמנים ולא מחמין לו חמין ואין
עושין לה אספלנית ולא טורפין לה יין ושמן אם לא שחק כמון מערב שבת לועס בשיניו אם לא
טרף יין ושמן מע"ש נותן זה לעצמו וזה לעצמו ואין עושין לה חלוק אבל כורך עליה
סמרטוט ואם לא התקין מערב שבת כורך על אצבעו ומביא דרך מלבוש אפילו מחצר אחרת שלא עירבה.
ד. מלו את הקטן בשבת ואח"כ נתפזרו הסימנים
עושין לו בשבת מפני שסכנה היא לו.
ה. שכחו ולא הביאו סכין מע"ש אומר לעובד
כוכבים להביא סכין בשבת ובלבד שלא יביא אותו דרך רשות הרבים כללו של דבר כל דבר שעשייתו
בשבת אסורה עליו משום שבות מותר לנו לומר לעובד כוכבים לעשות אותה כדי לעשות מצוה בזמנה
ודבר שעשייתו בשבת אסורה עלינו משום מלאכה אסור לנו לומר לעובד כוכבים לעשותה בשבת.
ו. כל המכשירים שאין דוחין שבת גם יו"ט
אין דוחין חוץ מזה ששוחקין לה כמון בי"ט הואיל וראויים לקדרה וכן טורפין לה יין
ושמן.
ז. אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל
ונמצא מחלל שבת ואם כבר מל פעם אחת מותר ואפי' אם הוא אביו.
ח. מי שנולד בין השמשות שהוא ספק יום ספק
לילה מונין מן הלילה ונימול לתשיעי שהוא ספק שמיני ואם נולד ערב שבת בין השמשות אינו
דוחה אח השבת שאין דוחין את השבת מספק וכן אינו דוחה י"ט מספק ואפילו י"ט
שני של גליות ואפילו לא הוציא אלא ראשו בין השמשות אע"פ שיצא כולו בשבת אינו נימול
בשבת.
ט. בשיעור בין השמשות אפליגי תנאי ואמוראי
בסוף פ' במה מדליקין וכתב בעל העיטור מספקא לן הלכה כדברי מי הלכך אי איתיליד ינוקא
משתשקע החמה ספק הוא עד דשלים בין השמשות דרבי יוסי ונימול לעשרה ואי איתיליד במוצאי
שבת משתשקע החמה עבדינן לחומרא כדרבה.
י. קטן שנולד כשהוא מהול ומי שיש לו שתי
ערלות ואנדרוגינוס ויוצא דופן ויליד בית שלא טבלה אמו עד שילדה אע"פ שנימולים
לח' אינם דוחים את השבת.
יא. מי שנולד בחדש השביעי מלין אותו בשבת
אפילו אם לא גמרו שערו וצפרניו אבל מי שנולד בחדש השמיני אין מלין אותו בשבת אלא אם
כן גמרו שערו וצפרניו והוא הדין לספק בן שבעה ספק בן שמונה שאין מלין אותו בשבת אלא
אם כן גמרו שערו וצפרניו.
הגה. וי''א דמהלינן ליה הואיל וספק בן שבעה
הוא אלא דאין מחללין עליו השבת בשאר דברים וכן נראה לי עיקר.
יב. ישראל שהמיר ונולד לו בן מישראלית מלין
אותו בשבת.
יג. ישראל שנולד לו בן מעובדת כוכבים אין
מלין אותו בשבת.
יד. יש ליזהר שלא ימולו שני מוהלים מילה
אחת בשבת שזה ימול וזה יפרע * אלא המל הוא עצמו יפרע.
הגה. * ולא מצאתי ראיה לדבריו ואדרבה נראה
לי דשרי דהא מילה דחיא שבת כמו עבודה במקדש שכמה כהנים היו עובדים ומחללים שבת דמאחר
דשבת ניתן לדחות הרי הוא כחול לכל דבר וכן מצאתי בספר התרומה ישן כתוב בקלף שכתב בסוף
הלכות שבת בהדיא דשרי אמנם מצאתי בקובץ שיש לאסור ועל כן טוב להחמיר לכתחלה אף על פי
שמדינא נראה לי מה שכתבתי.
