שלחן ערוך הלכות חזקת מטלטלין סימן קלג-קלט
סימן קלג - מי שמוחזק במטלטלין הידועים לאחר.
ובו ז' סעיפים.
א. כל דבר המטלטל שהוא ביד האדם בחזקת שהוא
שלו אפילו אם יביא המערער ערים שהוא שלו ואומר למוחזק הפקדתיו לך או השאלתיו לך נאמן
המוחזק לומר אתה מכרתו לי או נתתו לי במתנה וישבע היסת ואם טען שלך הוא אבל משכון הוא
בידי יכול לטעון עד כדי דמיו ונשבע בנקיטת חפץ ונוטל ואם טוען נתחייבת לי עד כדי דמיו
מעסק משא ומתן שבינינו נכון הדבר שיברר ממה נתחייב לו שמא הוא סבור שנתחייב לו וכשיברר
דבריו שמא אינו חייב לו.
ב. אפילו אם מסר המערער החפץ למחזיק בעדים
אם אין עדים שהוא עתה בידו נאמן בשבועת היסת לומר החזרתיו לך וכן נאמן לומר לקוח הוא
במגו דהחזרתיו לך ואם אמר ליה אל תחזיר אלא בעדים והוא אומר החזרתיו לך נאמן במגו דנאנסו
וישבע שבועה דאורייתא ואם טוען החזרתיו לך בפני פלוני ופלוני ומתו או הלכו להם למדינת
הים נשבע היסת ונפטר ואם לא מסרו לו בעדים אפילו אם ראו אותו עתה בידו נאמן לומר לקוח
הוא בידי אבל אם מסרו לו בעדים וגם ראוהו עתה בידו אינו נאמן ודוקא שהעדים מעידים שנתנו
לו בתורת פקדון אבל אם מעידים שנתנו לו סתם יכול לומר בתורת מכר או מתנה נתנו לי.
ג. אם ראו עדים החפץ ביד המחזיק קודם שתבעו
המערער לדין אפילו אם אמר בפניהם קודם שהראהו דעו כי הוא ממושכן לי בכדי דמיו קרינן
ביה שפיר עדים וראה ויתרה בו בפני אותם עדים שלא יחזירהו לו אלא בפני פלוני ופלוני
כדי שלא יוכל לטעון החזרתיו לך.
ד. אמר המערער להמחזיק מה טיבו אצלך ואמר
לו אתה מכרתו לי או נתתו לי במתנה וטען המערער לפלוני הפקדתיו ואמרתי לו אל תחזירהו
לי אלא בעדים ולא החזירו לי ונתנו לך שלא במצותי ישבע המחזיק שהמערער מכרו או נתנו
לו ויפטר.
ה. במה דברים אמורים שהמחזיק נאמן בדברים
שאינם עשוים להשאיל ולהשכיר אבל בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר ויש למערער עדים שהיה
שלו וראו אותו עתה ביד המחזיק וזה אומר שהשאילו או שהשכירו אע"פ שאין לו עדים
היאך בא לידו אינו נאמן לומר לקוח הוא בידי ולא ממושכן הוא בידי וצריך להחזירו אפילו
אם היה ג' שנים ביד המחזיק ואפילו מת המחזיק מוציאין אותו מיד היורש בלא שבועה ויש
אומרים דצריך לישבע וליטול ואם טען היורש טענת ודאי ואמר בפני נתנו למורישי או מכרו
לו הרי המערער נשבע היסת.
ו. בד"א שבדברים העשויים להשאיל ולהשכיר
נאמן המערער כשטוען השאלתים או השכרתים לך אבל אם טען גנובים הם ממני אינו נאמן אא"כ
יצא לו שם גניבה בעיר כמו שיתבאר בסימן שנ"ז ושס"ד.
ז. מי שהיה בידו דברים העשוים להשאיל ולהשכיר
אע"פ שהודה ואמר לו יודע אני שהיה שלך אבל פלוני מכרם לי או נתנם לי מתנה והלה
טוען שנגנבו ממנו אין מוציאין אותה מידו אפילו הביא זה עדים שהיו ידועים לו שאדם עשוי
למכור כליו. מאותו פלוני בעצמו וכיון שאותו פלוני אינו נאמן גם הוא אינו נאמן וכנ"ל
עיקרdef
ואם טען זה עליו ואמר אני השכרתים לך או השאלתים לך מוציאין אותם מידו
ואם היו מדברים שאינם עשוים להשאיל ולהשכיר הרי זה נשבע היסת שלא השאיל לו ולא השכיר
לו אלא מפלוני לקח ויעמיד כליו בידו.
סימן קלד - אומן שטוען בדבר שהוא אומן שקנאו
מבעליו. ובו ו"ס.
א. האומן בדבר שהוא אומן אין לו חזקה בכלים
שתחת ידו אחד כלים העשוים להשאיל ולהשכיר ואחד שאר כלים כיצד ראה כליו ביד האומן והביא
עדים שהם יודעים שהכלים שלו הוא טוען ואומר לתקן נתתיו לך והאומן אומר לא בא לידי אלא
במכירה או מתנה או שטען אתה נתתו לי אתה מכרתו לי אחר שבא לידי לתקנו אע"פ שמסרו
לו שלא בפני עדים ואפילו אם שהה ביד האומן כמה שנים בעל הכלי נאמן ומוציאין אותו מיד
האומן וישבע בעל הכלי היסת על טענתו ואם לא ראה הכלי ביד האומן אלא טען כלי פלוני נתתי
לו לתקן והאומן אומר החזרתיו ומכרתו או נתתו לי במתנה האומן נשבע היסת ונפטר מתוך שיכול
לומר להד"מ.
ב. ואפילו מסרו לתקן בעדים האומן נאמן מתוך
שיכול לומר החזרתיו לפיכך נשבע האומן היסת ונפטר ואין מחייבין אותו להוציא הכלי ואם
הוציאו הואיל ונראה הרי בע"ה מביא עדים שהוא שלו ונוטלו אף ע"פ שמסרו לו
שלא בעדים.
ג. אע"פ שמסרו בעדים אם העדים שראו
החפץ בידו אין מכירים בודאי שזהו של המערער אלא שנדמה להם בסימנים כמו שלו אם טוען
לא נתתו לי מעולם נאמן אבל אם טוען נתתו לי לתקן ושוב לקחתיו ממך אינו נאמן.
הגה. דאין כאן מיגו טוב שירא לומר להד"ם
כיון שהעדים ראו כיוצא בזה בידו.
ד. אם הטלית יוצא מתחת ידי אחר ואומר בפני
אמרת לאומן למוכרו לי ולקחתיו ממנו נאמן במיגו שהיה אומר אתה מכרתו לי אבל כשטוען שהאומן
מכרו לו שאמר אתה מכרתו לו אינו נאמן.
ה. ירד האומן מאומנותו הרי הוא כשאר כל אדם
ונאמן אפילו בכלי שבא לידו בעודו אומן וי"א דדוקא שנשתהא בידו אחר שירד מאומנותו
זמן שאין דרך להניח כל כך זמן כלים בבית האומן אחר שנודע שירד מאומנותו.
ו. בן האומן שאינו אומן אם בא בטענת עצמו
שאומר שקנאו מבעליו הרי הוא כשאר כל אדם ואם אומר שירשו מאביו הרי הוא כאביו ואם אמר
בפני הודה לו יש לו חזקה ויש אומרים דהיינו דוקא כששהה אחר מות אביו זמן שאין דרך להניח
כל כך זמן כלים בבית האומן אחר שמת אביו.
הגה. ונ"ל דוקא לאחר מות אביו די"ל
דירשו מאביו ולכן אינו נאמן עליו אפילו אמר לקוחה בידי אם לא שנשתהא בידו הזמן הנזכר
דאז הוי כאומן שירד מאומנותו אבל בחיי האומן אם הבן טען שלקחו נאמן בכל ענין דהוי כאיש
אחר לגמרי אם אינו סומך על שלחן אביו וכמו שיתבאר לקמן סי' קמ"ט.
סימן קלה - דין המחזיק בבעלי חיים כגון בהמה
ועבד. ובו ב"ס.
א. אע"פ שהמחזיק בדבר המיטלטל נאמן
לומר שהוא שלו על בהמה וחיה אינו נאמן דכיון שהיא מהלכת יש לחוש שמא מעצמה נכנסה לרשותו
או שמא לקחה בדרך והחזיק בה לפיכך אם יש למערער עדים שהיא שלו נשבע היסת ונוטל ואם
אין לו עדים נשבע המחזיק היסת ועומד בשלו ובמקום שדרך למסור בהמה לרועה שחרית ולוקחה
מידו ערבית בענין שאינה הולכת לבדה כלל דינה כשאר מטלטלין ונאמן המחזיק בשבועת היסת
לומר שקנויה לו ואם טען שהזיקה לו כדי דמיה או שהוא חייב לו כך וכך ישבע בנקיטת חפץ.
הגה. וי"א דאם החזיק בהם ג' שנים בכל
ענין הוי חזקה.
ב. עבד כנעני גדול דינו כבהמה ואין לו חזקה
עד אחר שלשה שנים מאחר שהוא מהלך ואם הוא קטן שאינו מהלך על רגליו דינו כשאר מטלטלין
ויש לו חזקה מיד אפילו אם יש לו אם שרגילה לצאת ולבא בבית המחזיק.
סימן קלו - מי שנתחלפו כליו בבית האבל והמשתה.
ובו ב"ס.
א. מי שנתחלפו לו כליו בבית האומן ה"ז
ישתמש בהן עד שיבא בעל הכלי ויטול שלו ודוקא שנתן לו האומן עצמו אבל אם לא נתנם לו
אלא אשתו ובניו לא ואפילו אומן עצמו דוקא שאמר לו סתם הילך טלית אבל אם אמר לו הילך
טליתך לא.
ב. נתחלפו לו כליו בבית האבל או בבית המשתה
לא ישתמש בהם.
הגה. וכשיבא בעל החפץ צריך ליתן החפץ לבעליו
אע"פ ששלו נאבד וכן כובסת עכו"ם המכבסת לרבים והביאה לאחד שאינו שלו.
סימן קלז - מי שלקט פירותיו של חבירו. ובו
ג' סעיפים.
א. היורד לתוך שדה חבירו ולקט פירותיו בעל
השדה טוען שבגזל לקחם וזה אומר שמכרם לו נאמן בשבועת היסת אפילו אם יש עדים שליקטן.
ב. אם אין בעל השדה והאילן כאן ואמר א' אלך
ואלקוט פירות האילן והשדה של פלוני שמכרם לי אין ב"ד צריכין למנעו ואם באו הבעלים
קודם שליקטם מעכבים על ידו ואפילו אם ליקטם כבר אם טוען שמכר לו גוף השדה אינו נאמן
אף על הפירות שאכל כיון שאין לו שטר ולא חזקת ג' שנים.
ג. האומר אלך ואכרות אילנות של פלוני ב"ד
מוחין בידו.
סימן קלח - דין שנים האוחזין בטלית וחלוקים
עליו. ובו ח' סעיפים.
א. שנים שהיו אוחזים בכלי אחד או שהיו רוכבים
על גבי בהמה אחת או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג או יושבים בצד ערימה של חיטים המונחים
בסימטא או בחצר של שניהם זה אומר הכל שלי וזה אומר הכל שלי כל אחד מהם נשבע שיש לו
בזה הדבר ושאין לו בה פחות מחציו ויחלוקו ואם אמר אחד לחבירו השבע וטול כולו שומעין
לו ואם גם השני אינו רוצה לישבע חולקין בלא שבועה.
הגה. שנים שהיו חלוקין על גג מעל ביתם וכל
אחד אומר כולה שלי הרי הוא כאילו שניהם תופסים בו וחולקין.
ב. ואם זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי
האומר כולה שלי ישבע שיש לו בה ושאין לו בה פחות משלשה חלקים והאומר חציה שלי ישבע
שיש לו בה ושאין לו בה פחות מרביע זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע.
הגה. ואם הוא דבר הראוי לחלוק יוכל ליטול
החצי שמודה לו בלא שבועה ונשבע כל אחד אח"כ שאין לו בנשאר פחות מחציו.
ג. במה דברים אמורים כשאוחזין בשפת הטלית
שאין ביד שום אחד ממנה שלש על שלש אז חולקין אותה אפילו שהטלית מוזהבת והזהב לצד אחד
מהם ואינו יכול לומר חלוק אותה לרחבה שיבא הזהב לחלקי אלא חולקים אותה לארכה כדי שיבא
לשניהם בשוה אבל אם כל אחד קצתה בידו וזה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי זה נוטל
עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת והשאר חולקים בשוה ונשבעים על הדרך שנתבאר
ויש לכל אחד לגלגל על חבירו שכל מה שנטל כדין נטל.
ד. כל חלוקה האמורה כאן אם הוא דבר שיפסד
אם יחלק ממש חולקים אותו בדמים.
ה. היה אוחז את כולה וזה מתאבק עמו ונתלה
בה ה"ז בחזקת האוחז את כולה.
ו. באו שניהם אדוקים ושמטה האחד מיד חבירו
בפנינו ושתק השני אע"פ שחזר וצוח אין מוציאין אותה מידו שכיון ששתק בתחלה הרי
זה כמודה לו.
הגה. וי"א דאפילו מביא עדים אח"כ
שהיא שלו לא מהני ליה דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי.
ז. חזר האחד ותקפה מיד זה התוקף אע"פ
שצוח מתחלה ועד סוף יחלוקו כבתחלה.
הגה. וי"א דכיון שזכה הראשון משום הודאתו
של זה אין האחר יכול לתקוף ממנו בלא ראיה.
ח. באו שניהם אדוקים בטלית ואמרו להם צאו
וחלקו את דמיה יצאו וחזרו והרי הוא תחת יד אחד מהם זה טוען הודה לו ונסתלק ממנה וזה
טוען שכרתיה לו או נתגבר עלי וחטפה המוציא מחבירו עליו הראיה ואם לא הביא ראיה ישבע
זה שהוא שלו ויפטר.
הגה. ויש אומרים דאם אמר שחטפה ממנו נאמן
ויחלוקו ולכן אם אמר שכרתיה לו בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים נאמן במגו שהיה
אומר חטפה ממני וכן נראה לי עיקר.
סימן קלט - דין שנים חלוקים בדבר ואם בא
שלישי וחטפה. ובו ד' סעיפים.
א. שנים שחלוקים בדבר ואין שום אחד מהם מוחזק
בו כההיא ארבא דהוו מינצו עליה בי תרי וכל חד אמר דידי הוא כל דאלים גבר ואותו שתגבר
ידו תחלה הוא שלו עד שיביא האחר ראיה ומיהו שכנגדו יכול להשביעו וצריך לישבע שהוא שלו
וכל זמן שלא יביא האחר ראיה אף אם תגבר ידו אין מניחין ליקח מזה שגברה ידו תחלה.
ב. בא שלישי וחטפה בטענה שאומר שהוא שלו
אין לשנים האחרים בו כלום כיון שזה שהוא מוחזק בו טוען שהוא שלו אבל אם חטפה בלא טענה
מוציאין אותו מידו ואין לו תקנה עד שישיב לכל אחד ואחד שהרי אינו יודע למי ישיב ואם
הוא קרקע והחזיק בו ואכל פירותיו גוף הקרקע אינה נגזלת אבל הפירות צריך לשלם לכל אחד
ואחד.
ג. אם אחד מהשנים החלוקים על דבר זה בא לבית
דין ואמר תפסוהו עד שאביא ראיה אין שומעין לו ואם תפסוהו ב"ד מדעת שניהם או שעברו
ותפסוהו אין מוציאין אותו עד שיתברר של מי הוא.
ד. אם הם חלוקים על שדה ואין אחד מהם מוחזק
בה כגון שמת בעל השדה ושניהם באים ליורשו וכל אחד אומר אני קרוב וראוי ליורשו ואין
לשום אחד עדים כל דאלים גבר ואם גבר האחד ואכל פירותיו ואח"כ הביא השני עדים שהוא
קרוב ואין העדים יודעים אם זה שגבר הוא קרוב או לא מוציאין מזה שגבר שהוא ספק קרוב
והאחד קרוב ודאי והוא הדין אם השני הביא עדים שהוא קרוב יותר מהאחר מוציאים מזה שגבר
ונותנים לזה שקרוב יותר וצריך לחזור כל פירות שאכל אפילו אין ידוע שאכלם אלא על פיו
שהודה בהם.
הגה. דבר שהפוסקים חולקים בו ולא תפס חד
מנייהו אם הוא דבר דשייך בו חלוקה חולקין ואם לא שייך ביה חלוקה כל דאלים גבר.
