שלחן ערוך הלכות הפקר ונכסי הגר סימן רעג-רעה

שלחן ערוך הלכות הפקר ונכסי הגר סימן רעג-רעה

סימן רעג - דין הזוכה מן ההפקר והפקר כיצד וכמה. ובו יח סעיפים.

א. כל דבר של הפקר כל הקודם בו זכה בין שהוא דבר מופקר ועומד בין שהיו לו בעלים והפקירוהו.

ב. ההפקר אף על פי שאינו נדר הרי הוא כמו נדר שאסור לחזור בו.

ג. ומה הוא ההפקר שיאמר אדם נכסי אלו הפקר לכל בין במטלטלים בין בקרקעות.

ד. כיצד דין ההפקר כל הקודם וזכה בו קנהו לעצמו ונעש' שלו ואפי' זה שהפקירו דינו בו כדין כל אדם אם קדם וזכה בו קנהו.

ה. המפקיר לעניים אבל לא לעשירים אינו הפקר עד שיפקיר לכל כשמיטה.

ו. המפקיר עבדיו הגדולים קנו עצמם והקטנים כל הקודם והחזיק בהם זכה.

ז. המפקיר את הקרקע כל הקודם והחזיק בה זכה דין תורה אפי' הפקיר בפני א' ה''ז הפקר ונפטר מהמעשרות אבל בדברי סופרים אינו הפקר עד שיפקיר בפני ג' כדי שיהיה א' זוכה אם רצה והשנים מעידים.

הגה. וי''א דאפילו בינו ולבין עצמו הוי הפקר.

ח. האומר ה''ז הפקר וזה הרי השני ספק הפקר ואם אמר וזה כמו זה או שאמר וגם זה הרי התפיס השני ויהי' הפקר ודאי.

ט. המפקיר את שדהו ולא זכה בה אדם כל שלשה ימים יכול לחזור בו אחר שלשה ימים א''י לחזור בו אא''כ קדם וזכה בה ה''ה כזוכה מההפקר בין הוא בין אחר.

י. האומר שדה זו מופקרת ליום אחד לחדש אחד לשנה אחת לשבוע אחת עד שלא זכה בה הוא או אחר יכול לחזור בו ומשזכה בה בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו.

יא. דבר המופקר שבא אחד ושמרו והיה מביט בו שלא יטלנו אדם לא זכה עד שיגביהנו אם הוא מטלטל או יחזיק בקרקע כדרך שקונים הלקוחות.

יב. המדברות והימים והנהרות והנחלים כל שבהם הפקר וכל הקודם בהם זכה כגון העשבים והעצים והפירות של אילנות של יער וכיוצא בהם.

יג. הצד דגים מהימים ומנהרות או שצד עופות או מיני חיות הואיל ואין להם בעלים זכה ובלבד שלא יצוד בשדה חבירו ואם צד שם קנה ואם היו הדגים בביברין של בעלים וכן חיה ועוף שבביברים אע''פ שהוא ביבר גדול והוא מחוסר צידה ה''ז של בעל הביברים והצד משם ה''ז גזלן הלוקח דגים מתוך מצודתו של חבירו כשהיא בתוך הים או שלקח חיה ממצודתו כשהיא פרוסה במדבר ה''ז אסור מדברי סופרים ואם היה המצודה כלי ולקח מתוך המצודה ה''ז גזלן.

יד. הפורס מצודה בשדה חבירו וצד בה חיה או עוף אע''פ שאין לו רשות לעשות דבר זה קנה ואם היה עומד בעל השדה בתוך שדהו ואמר זכתה לי שדי קנה בעל השדה ואין לבעל המצודה כלום.

טו. דגים שקפצו לתוך הספינה קנה בעל הספינה שזו כחצר המשתמרת היא ואינה חצר המהלכת שהמים הם שמוליכין אותה ואינה הולכת מחמת עצמה.

טז. עני המנקף בראש האילן ומשיר פירותיה ונפלו לארץ אם באו לידי העני קודם שנפלו לארץ קנאם ואם נטלן אחר אחר שנפלו לארץ מוציאין מידו אבל אם לא בא לידו מתחלה אין בהם משום גזל להוציאם מיד הנוטל אבל לכתחלה אסור לו ליטלם.

יז. שחלים הגדלים בשדה פשתן מותר כל אדם ליטלן מפני שהם הפקר שמפסידים הפשתן ואם הם עומדים על המצר או שהוקשו לזרע אסור.

יח. שדה שיש בו כלאים אם יש בו אחד מכ''ד ממין אחר מפקירין בית דין כל השדה.

סימן רעד - עוד יש איזה דברים של חבירו שמותרים אע''פ שאינם הפקר. ובו סעיף אחד.

א. עובד כוכבים שמכר שדה לישראל וקבל הדמים ולא כתב לו השטר הרי הוא כהפקר וכל הקודם בהם זכה ונתבאר בסימן קצ''ד.

הגה. עשרה תנאים התנה יהושע בארץ וכולן נוהגות אף בחוץ לארץ וכתבן הרמב''ם פ''ה דהלכות נזקי ממון והטור סי' רע''ד א' ולא ידעתי למה השמיטן המחבר הזה ואולי משום שאינן שכיחין שרובם אינן רק במקום שיש לישראל שדות וכרמים וזה אינו שכיח בגלות והרוצה לעמוד על דיניהן יעיין בפנים מי שהיה לו נחיל של דבורים ויצאו וישבו על אילן של חבירו י''א דיכול לקוץ ענף כדי להציל נחילו ונותן דמי ענף לבעל האילן ויש חולקין.

סימן ערה - דין הזוכה בנכסי עכו''ם שנתגייר ומת בלא יורשין. ובו לא סעיפים.

א גר שמת ולא הניח בן שהורתו ולידתו בקדושה אע''פ שיש לו בנים שהורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה כל נכסיו הפקר וכל הקודם בהם זכה.

ב גר שמת ובזבזו ישראל כל נכסיו אין הזוכים בנכסיו חייבים בקבורתו יותר משאר כל ישראל.

ג שדה המסויימת במצריה כיון שהכיש בה מכוש אחד קנה את כולה ואם אינה מסויימת במצריה קונה ממנה באותו מכוש כדי שילך הצמד בשעת חרישה ויחזור.

ד המצר והחצב שמתחמים בו תחומים מפסיקין בנכסי הגר וכל המחזיק בשדה לא קנה אלא עד המצר או החצב.

ה כל המפסיק לפאה מפסיק בנכסי הגר כיצד היה שם נחל או אמת המים לא קנה אלא עד הנחל או עד האמה המפסיק וכל המפסיק בר''ה [נ''א ברשויות שבת] מפסיק בנכסי הגר כגון שהיה בין שתי השדות רשות היחיד או כרמלית אפי' היה ביניהם רשות שחולק לגיטין מפסיק.

ו. כל דבר המפסיק לטומאה מפסיק בנכסי הגר כיצד כגון שנכנס אדם לבקעה זו וטומאה בבקעה בצדה האחר ואינו יודע אם הגיע למקום הטומאה אם לאו כל מקום שמחזיקים אותה לטומאה הרי הוא כמקום אחר מוחלק בפני עצמו.

ז. בקעה גדולה שיש בה שדות רבות וכולם של גר אחד ולא היה ביניהם לא מצר ולא חצב ולא דבר מדברים המפסיקים ובא אחד והחזיק במקצת הבקעה לקנות את כולה כל הנקרא על שם אותו הגר קונה אותו.

הגה. וי''א דוקא בשדה בית השלחין אבל בשדה בית הבעל אם פירש לקנות כולן קנה כולן אבל אם החזיק סתם ולא פירש לקנות כולן לא קנה אלא ממקום שהחזיק מענה לארכה ולרחבה ואם הוא שדה שיש לו מצר קנה כל מה שבמצר.

ח. שתי שדות בנכסי הגר ומצר אחד ביניהם החזיק באחד מהם לקנותה קנאה החזיק בה לקנותה ולקנות את חבירתה זו שהחזיק בה קנה אבל חבירתה לא קנה החזיק בה כדי לקנות חבירתה לא קנה אחת מהן חבירתה מפני שלא החזיק בה ואותה מפני שלא החזיק בה כדי לקנותה.

ט. החזיק בה לקנותה ולקנות את חבירתה ואת המצר שביניהם או שהחזיק במצר לקנות את שתיהן ה''ז ספק ואם בא אחר והחזיק בה כדי לקנותה זכה האחרון.

י. וכן שני בתים זה לפנים מזה שהחזיק בא' מהם לקנותו ולקנות את השני לא קנה אלא זה שהחזיק בו בלבד החזיק באחד מהם כדי לקנות את השני אף זה שהחזיק בו לא קנה.

הגה. וי''א דאם החזיק בפנימי כדי לקנותו עם החיצון קנה שניהם.

יא. המחזיק בשטר מנכסי הגר כדי לקנות הקרקע הכתובה באותו שטר לא קנה אלא שטר בלבד לצור על פי צלוחיתו.

יב. נכסי גר שאין לו יורשים ונכסי ההפקר ושדה שמכרה העכו''ם לישראל ועדיין לא החזיק בה כולם דינם שוה כל המחזיק בהם בדרך מדרכי החזקה שנתבארו בהלכות מכירה קנה חוץ מאכילת פירות כיצד הלוקח קרקע מחבירו והחזיק בה באכילת פירותיה קנה כמו שנתבאר בסי' קצ''ב אבל בנכסי גר או נכסי הפקר אפי' אכל פירות האילן כמה שנים לא קנה לא גוף האילן ולא גוף הקרקע עד שיעשה מעשה בגוף הארץ או יעבוד עבודה באילן.

הגה. לפיכך אם מצא שדה הגר חרושה וזרעה ולא כיסה אחר הזריעה וצמחה ואכלה לא הוי חזקה.

יג. יש דברים רבים שאם החזיק בהם הלוקח לא קנה ואם החזיק באחת מהם בנכסי הגר או נכסי הפקר קנה כיצד המוציא פלטרין גדולים בנויים בנכסי הגר או בנכסי הפקר וסייד בהם סיוד אחד או כייר בהם כיור אחד כגון אמה אחת או יותר כנגד הפתח קנה.

יד. הצר צורה בנכסי הגר קנה.

טו. המציע מצעות בנכסי הגר כיון שייפה הקרקע בהצעתן קנה ערך שלחן ואכל עליו י''א דקנהdef.

טז. הניר את השדה בנכסי הגר קנה.

יז. המפצל זמורות הגפן או שריגי אילנות וכפות תמרים בנכסי הגר אם דעתו לעבודת האילן קנה ואם דעתו להאכיל העצים לבהמה לא קנה כיצד היה כורת מכאן ומכאן חזקתו שנתכוין לעבודת האילן היה כורת מרוח אחת אינו מתכוין אלא לעצים.

יח. וכן המלקט עצים ואבנים מן השדה אם דעתו לתקן הארץ קנה ואם דעתו לעצים לא קנה כיצד לקט הגס והדק הרי זה בחזקת שנתכוין לתקן הארץ לקט הגס ולא הדק ה''ז בחזקת שנתכוון לעצים.

יט. וכן המשוה פני הארץ אם דעתו לתקן הארץ קנה ואם דעתו להשוות מקום שיעמיד בו גורן לא קנה כיצד היה לוקח עפר ממקום גבוה ונותנו למקום הנמוך הרי זה מתקן הארץ ואם אינו מקפיד על זה אלא משליך העפר והצרורות בכל מקום בלא הקפדה הרי זה בחזקה שאינו מתכוין אלא להשוות מקום לדוש בו.

כ. וכן הפותח מים לתוך הארץ אם לתקן הארץ קנה ואם לצוד דגים לא קנה כיצד עשה מקום שיכנסו בו המים בלבד ה''ז מתכוין לתקן הארץ עשה שני פתחים א' להכניס ואחד להוציא ה''ז מתכוין לצוד דגים.

כא. הבונה פלטרין גדולים בנכסי הגר ובא אחד והעמיד להם דלתות קנה האחרון שהראשון לא עשה בגוף הארץ כלום והרי הוא כמי שעש' גל אבנים שאינו קונה שהרי לא הועיל בגדר זה מפני שהוא רחב ביותר ומפולש ואין צורת אותו הבנין מועלת עד שיעמיד דלתות.

הגה. וי''א דה''ה עשה הראשון דלתות ולא נעל ובא שני ונעל קנה שני וי''א דכל זה בבונה בעצים ואבנים שאינו שלו כגון בעצים ואבנים של גר ולא כוון לזכות בהן רק ע''י בנין או שבנה ע''י פועלים אבל אם זכה בהן או שהיו שלו תחילה שיוכל לומר אני אטול עציי ואבני הרי האחרון לא החזיק בכלום ולכן הקרקע הפקר כמו שהיה וכל הקודם זכה וי''א דאפי' בונה בשלו השני זכה בכל והא דראשון לא קנה בבנין שע''ג קרקע היינו כשלא בנה בנין המועיל אבל אם עשה בנין הראוי להעמיד בהמה או תרנגולי' או שחפר בקרקע יסודות לבנין ובנה קנה הקרקע בבניינה ויש חולקין וס''ל דלא קנה בחפירת היסודות.

כב. המפיץ הזרע לתוך התלמים לא קנה שבעת שהשליך הזרע לא השביח כלום ובעת שצמח והשביח שבח הבא מאליו הוא ואינו קונה.

כג. היתה מחיצה בנכסי הגר ובא זה ועשה מחיצה אחרת על גבה לא קנה ואפי' נבלעה מחיצה תחתונה והרי העליונה קיימת שבעת שבנה לא הועיל ובעת שהועיל מאליו בא המעשה.

כד. המחזיק בנכסי הגר ובהפקר ואין דעתו לקנות אע''פ שגדר ובנה לא קנה.

כה. העודר בנכסי הגר וכסבור שהם שלו לא קנה.

כו. עדר בנכסי גר זה וכסבור שהיה של גר אחר הואיל ונתכוין במעשיו אלו לזכות מההפקר ה''ז קנה.

כז. היה משכון ישראל ביד הגר וכשמת הגר בא ישראל אחר והחזיק במשכון זה מוציאין אותו מידו שכיון שמת הגר בטל שעבודו וה''ה אם יש לו לגר שטר חוב על משכונות קרקע מוחזקת.

כח. היה משכון הגר ביד ישראל ובא ישראל אחר והחזיק בו לוקח ממנו הראשון כנגד מעותיו והאחרון קונה את השאר בד''א כשלא היה המשכון בחצר הראשון אבל אם היה בחצרו חצרו קונה לו שלא מדעתו ואין לזה האחרון כלום.

הגה. וה''ה לפקדון של גר שביד ישראל מיהו אם הוא דבר דלא הוה ליה לידע לבעל החצר לא קנה וע''ל סי' רס''ח היה הגר חייב לישראל בשטר או בעדים אין שום אדם יכול להחזיק [בשעור החוב] והמחזיק בנכסיו יש לו דין יורש והבא לפרוע ממנו כבא ליפרע מן היורשין.

כט. גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיו בהם עבדים גדולים קנו עצמם בני חורין קטנים כל המחזיק בהם זכה.

ל. גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו ושמעו שעדיין לא מת או שיש לו בן או שאשתו מעוברת כולם חייבים להחזיר החזירו כולם ואח''כ שמעו ששמועה ראשונה אמת היתה ובראשונה מת או מת בנו מקודם או הפילה אשתו כל המחזיק בשניי' קנה ובראשונה לא קנה.

לא. גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיו עלו חובות כל מלוה שנגבית מהיורשים ומהלקוחות נגבית גם מאלו שזכו בהם ואין גובים מהם אלא בשבוע' היו רבים שהחזיקו בהם האחרון נפסד אין לו גובין משלפניו.