שלחן ערוך הלכות ברכות סימן רכד-רלא
סימן רכד - דיני ברכות פרטיות. ובו י''ג
סעיפים.
א. הרואה מרקוליס או שאר עבודת כוכבים אומר
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן ארך אפים לעוברי רצונו ואם רואה אותה בתוך שלשים
יום אינו חוזר ומברך.
הגה. והאידנא אין מברכים זאת הברכה, שהרי
אנו מגודלים ביניהם ורואים אותו תמיד.
ב. הרואה מקום שנעקרה ממנה עבודת כוכבים
אם הוא בארץ ישראל אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שעקר עבודת כוכבים מארצנו ואם
הוא בחוצה לארץ אומר שעקר עבודת כוכבים מהמקום הזה ואומר בשתיהן כשם שעקרת אותה מהמקום
הזה כן תעקור אותה מכל המקומות והשב לב עובדיהם לעבדך.
הגה. ואם נעקרה עבודת כוכבים ממקום אחד ונתנוה
במקום אחר מברך על מקום שנעקרה שעקר עבודת כוכבים ועל מקום שנתנוה לשם שנתן ארך אפים
(בית יוסף בשם תוספות וירושלמי).
ג. הרואה בבל הרשעה אומר ברוך אתה ה' אלהינו
מלך העולם שהחריב בבל הרשעה. ראה ביתו של נבוכדנצר אומר ברוך שהחריב ביתו של נבוכדנצר
הרשע. ראה גוב אריות או כבשן האש אומר ברוך שעשה נסים לצדיקים במקום הזה (ועיין לעיל
סימן רי''ח סעיף ז').
ד. ראה מקום שיש בבבל שכל בהמה שתעבור עליו
אינה יכולה לזוז משם אם לא יתנו עליה מעפר המקום ההוא והוא סימן קללה לה דכתיב וטאטאתיה
במטאטא (פירוש מכבדות הבית, שקוב''י בלע''ז) השמד אומר ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים.
ה. הרואה ששים רבוא מישראל ביחד אומר ברוך
אתה ה' אלהינו מלך העולם חכם הרזים ואם הם עובדי כוכבים ומזלות אומר (ירמיה יב) בושה
אמכם חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה.
ו. הרואה חכמי ישראל אומר ברוך אתה ה' אלהינו
מלך העולם שחלק מחכמתו ליראיו.
ז. הרואה חכמי אומות העולם שחכמים בחכמות
העולם אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן מחכמתו לבשר ודם.
ח. על מלכי ישראל אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שחלק מכבודו
ליראיו ועל מלכי אומות העולם אומר ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם.
ט. מצוה להשתדל לראות מלכים אפילו מלכי אומות
העולם.
י. הרואה בתי ישראל בישובן כגון בית שני
אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם מציב גבול אלמנה. הרואה בחורבנן אומר ברוך דיין
האמת.
יא. הרואה בתי עובדי כוכבים בישובן אומר
בית גאים יסח ה'בחורבנן אומר אל נקמות ה'.
יב. הרואה קברי ישראל אומר ברוך אתה ה' אלהינו
מלך העולם אשר יצר אתכם בדין וכו' ועל קברי עובדי כוכבים אומר בושה אמכם וגו'.
יג. כל ברכות הראייה אם חזר וראה אותו דבר
בתוך ל' יום אינו חוזר ומברך.
סימן רכה - דיני ברכת שהחיינו. ובו י' סעיפים.
א. הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר שהחיינו
ואחר י''ב חודש מברך מחיה המתים והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו.
ב. מי שלא ראה את חבירו מעולם ושלח לו כתבים
אף על פי שהוא נהנה בראייתו אינו מברך על ראייתו.
הגה. יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצוה יברך
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שפטרני מעונשו של זה (מהרי''ל בשם מרדכי ובראשית רבה
פרשת תולדות). וטוב לברך בלא שם ומלכות.
ג. הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה מברך שהחיינו
ואפילו רואהו ביד חבירו או על האילן ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה.
הגה. ומי שבירך בשעת ראיה לא הפסיד. ואין
לברך עד שנגמר תשלום גידול הפרי (תשובת רשב''א סימן ר''ן וכל בו). ואם לא בירך בראיה
ראשונה יכול לברך בראיה שניה.
ד. אם בירך שהחיינו על שירזא''ש כשיאכל גינדא''ש
חוזר ומברך שהחיינו.
הגה. והם כשני מיני גודגדניות כגון וויינקשי''ל
וקירש''ן וכל כיוצא בזה.
ה. אם בירך שהחיינו על הענבים כשישתה יין
חדש אינו חוזר ומברך.
ו. פרי שאינו מתחדש משנה לשנה אפילו אם יש
ימים רבים שלא אכל ממנו אינו מברך שהחיינו.
הגה. פרי שמתחדש שתי פעמים בשנה מברכין עליו
שהחיינו , אבל שאין לו זמן קבוע לגידולו אין מברכין עליו (בית יוסף בשם הר''ר מנוח),
לכן אין מברכין שהחיינו על ירק חדש דעומד כל השנה בקרקע (מהרי''ו).
ז. אינו מברך שהחיינו על הבוסר אלא כשהבשילו
האשכולות ענבים וכן בכל פרי אחר גמורו.
ח. הרואה כושי וגיחור דהיינו שהוא אדום הרבה
והלווקן דהיינו שהוא לבן הרבה והקפח דהיינו שבטנו גדול ומתוך עוביו נראית קומתו מקופחת
והננס והדרקונה דהיינו מי שהוא מלא יבלת ופתויי הראש שכל שערותיו דבוקות זה בזה ואת
הפיל ואת הקוף מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם משנה הבריות.
ט. הרואה את החיגר ואת הקטע ואת הסומא ומוכה
שחין והבהקנין והוא מי שמנומר בנקודות דקות אם הם ממעי אמם מברך משנה הבריות ואם נשתנה
אחר כך מברך דיין האמת ויש מי שאומר דדוקא על מי שמצטער עליו אבל על עובד כוכבים אינו
מברך ואינו מברך אלא פעם ראשונה שהשינוי עליו גדול מאד.
הגה. ויש אומרים משלשים יום לשלשים יום.
י. הרואה אילנות טובות ובריות נאות אפילו
עובד כוכבים או בהמה אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שככה לו בעולמו ואינו מברך
עליהם אלא פעם ראשונה ולא יותר לא עליהם ולא על אחרים אלא אם כן היו נאים מהם.
סימן רכו - הרואה פרחי האילן מה מברך. ובו
סעיף אחד.
א. היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין
פרח אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות
טובות ליהנות בהם בני אדם ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה ואם איחר לברך עד אחר
שגדלו הפירות לא יברך עוד.
סימן רכז - ברכת הזיקים. ובו ג' סעיפים.
א. על הזיקים והוא כמין כוכב היורה כחץ באורך
השמים ממקום למקום ונמשך אורו כשבט ועל רעדת הארץ ועל הברקים ועל הרעמים ועל רוחות
שנשבו בזעף על כל אחד מאלו אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית ואם
ירצה יאמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שכחו וגבורתו מלא עולם.
ב. כל זמן שלא נתפזרו העבים נפטר בברכה אחת
נתפזרו בין ברק לברך ובין רעם לרעם צריך לחזור ולברך.
ג. היה יושב בבית הכסא ושמע קול רעם או ראה
ברק אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דבור יצא ואם לאו לא יצא.
סימן רכח - ברכת ימים ונהרות הרים וגבעות.
ובו ג' סעיפים.
א. על ימים ונהרות הרים וגבעות ומדברות אומר
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית ועל הים הגדול והוא הים שעוברים בו
לארץ ישראל ולמצרים אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עושה הים הגדול.
ב. לא על כל הנהרות מברך אלא על ארבע נהרות
דכתיבי בקרא כמו חדקל ופרת והוא שראה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם על ידי אדם.
ג. ולא על כל הרים וגבעות מברך אלא דוקא
על הרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהם.
סימן רכט - ברכת הקשת וחמה בתקופתה. ובו
ב' סעיפים.
א. הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך
העולם זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו ואסור להסתכל בו ביותר.
ב. הרואה חמה בתקופתה והוא מכ''ח לכ''ח שנה
והתקופה בתחלת ליל ד' כשרואה אותה ביום ד' בבוקר אומר ברוך עושה בראשית וכן מברך גם
כן כשרואה לבנה בטהרתה וכוכבים במשמרותם ומזלות בעתם דהיינו כשתחזור הלבנה בתחלת מזל
טלה בתחלת החדש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן כשיחזרו כל כוכב מחמשה הנשארים
לתחלת מזל טלה ולא יהא נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצות
המזרח.
סימן רל - דין קצת ברכות פרטיות. ובו ה'
סעיפים.
א. המתפלל על מה שעבר כגון שנכנס לעיר ושמע
קול צוחה בעיר ואמר יהי רצון שלא יהא קול זה בתוך ביתי או שהיתה אשתו מעוברת אחר ארבעים
יום לעיבורה ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זה תפלת שוא אלא יתפלל אדם על העתיד לבוא
ויתן הודאה על שעבר כגון הנכנס לכרך אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתכניסני לכרך
הזה לשלום נכנס בשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהינו שהכנסתני לכרך הזה לשלום בקש לצאת
אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוציאני מכרך זה לשלום יצא בשלום אומר מודה אני לפני
ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כן תוליכני לשלום וכו' עד ברוך
אתה ה' שומע תפלה וזו היא תפלת הדרך שנכתבה היא וכל דיניה בסימן ק''י.
ב. הנכנס למוד את גרנו אומר יהי רצון מלפניך
ה' אלהי שתשלח ברכה בכרי הזה התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה מדד ואחר כך
בירך הרי זה תפלת שוא שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי (פירוש דנעלם ואינו נראה) מן
העין.
ג. הנכנס למרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה'
אלהי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום ותצילני מהאור הזה וכיוצא בו לעתיד לבוא. יצא בשלום
אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהצלתני מהאור הזה.
ד. הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך
ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה ולאחר שהקיז יאמר ברוך רופא חולים.
ה. לעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד
רחמנא לטב עביד.
סימן רלא - שכל כוונותיו יהיו לשם שמים.
ובו סעיף אחד.
א. אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת צהרים יישן.
הגה. וכשניעור משנתו אין צריך לברך אלהי
נשמה. ויש אומרים שיקרא קודם שיישן ויהי נועם.
ובלבד שלא יאריך בה שאסור לישן ביום יותר
משינת הסוס שהוא שתין נשמי ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו אלא להחזיק גופו
לעבודת השם יתברך וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה לא יכוין להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך
כדכתיב בכל דרכיך דעהו ואמרו חכמים כל מעשיך יהיו לשם שמים שאפילו דברים של רשות כגון
האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת
בוראך או לדבר הגורם עבודתו שאפילו היה צמא ורעב אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח אלא
יתכוין שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו. וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום
צדיקים ולילך בעצת תמימים אם עשה להנאת עצמו להשלים חפצו ותאותו אינו משובח אלא אם
כן עשה לשם שמים. וכן בשכיבה אין צריך לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצות לא יתגרה
בשינה לענג עצמו אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו אם עשה להנאת
גופו אינו משובח אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות שלא תטרף דעתו
בתורה מחמת מניעת השינה. וכן בתשמיש אפילו בעונה האמורה בתורה אם עשה להשלים תאותו
או להנאת גופו הרי זה מגונה ואפילו אם נתכוין כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו
מקומו אינו משובח אלא יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו או שיתכוין לקיים מצות עונה
כאדם הפורע חובו. וכן בשיחה אפילו לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כונתו לעבודת הבורא או
לדבר המביא לעבודתו. כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו
במאזני שכלו וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך יעשהו ואם לאו לא יעשהו ומי
שנוהג כן עובד את בוראו תמיד.
