שלחן ערוך הלכות גניבה סימן שמח-שנח
סימן שמח - איסור גניבה ומי נקרא גנב ומאיזה
שעה מתחייב.
א אסור לגנוב אפילו כל שהוא דין תורה ואסור
לגנוב אפילו דרך שחוק ואפילו ע"מ להחזיר או כדי לשלם תשלומי כפל או כדי לצערו
הכל אסור כדי שלא ירגיל עצמו בכך.
ב כל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו
דלא תגנובו וחייב לשלם אחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון של עכו"ם ואחד הגונב
מגדול או מקטן.
הגה. טעות עכו"ם כגון להטעותו בחשבון
או להפקיע הלואתו מותר ובלבד שלא יודע לו דליכא חילול השם וי"א דאסור להטעותו
אלא אם טעה מעצמו שרי.
ג איזהו גנב הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים
יודעים אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא אין זה גנב אלא גזלן.
ד משעה שמשך הגניבה נעשה עליה גנב במה דברים
אמורים שמשכה חוץ מרשות הבעלים אבל כ"ז שהיא ברשות הבעלים אינו חייב עד שיגביהנה
ואם הכניסה לרשותו אפילו לגגו חצירו וקרפיפו אם היא משתמרת חייב אע"פ שלא משך
ולא הגביה.
הגה. אימתי גנב חייב בכפל וארבעה וחמשה עיין
בפנים ולא כתבן המחבר הזה לפי שהוא קנס ואינו נוהג האידנא מיהו יש נפקותא אם תפס וע"ל
סי' א' ס"ה.
ה תשלומי גניבה אם יש לו מטלטלים יורדים
להם ואם אין לו מטלטלין אלא קרקעות יורדים להם וגובין מהעידית שלו כשאר נזיקין.
ו מי שגנב והגביה הגניבה ובא אחר וסייע להוליכה
משם פטור זה השני.
ז ראובן שראה שמעון שנכנס לבית לוי וגנב
חפץ אחד ובא אותו חפץ ליד ראובן והחזירו אין לוי יכול להוציא ממנו בדין.
הגה. ודוקא ששמעון יש לו שום טענה נגד לוי
אבל אם אין לו טענה עליהם רק גנבם וזה יודע ראובן אם החזירם לשמעון הגנב חייב לשלם
ללוי דהוי ליה להשיב האבידה לבעלים.
ח ראובן תבע לשמעון שנכנס לחדרו וגנב ספריו
והוציאם מרשותו והשיב שמעון אמת היה שהוצאתים אבל כך היה המעשה שבקשני קרובתי כלתך
להוציאם כי לא יכלה שאתם ולא ידעתי של מי היו וגם לא הגבהתים אך היא הגביהתם ונתנתם
לי שמעון חייב להחזירם כי מה לו ליכנס לחדרו להוציא הספרים וניכר הדבר שכיון לסייע
לגזול חמיה ומה שטוען שהיא הגביהתם ונתנתם לו מ"מ הרי טוען שהיו כבדים ולא יכלה
שאתם וכיון שלא יכלה להוציאם משם אם לא סייעה הוה ליה כאילו הוציאם הוא ויגבה ראובן
ממי שירצה מכלתו שהודית לו שהם ברשותה ואם ירצה יגבה משמעון.
הגה. וכן אם הטמין הגנב הגניבה והוצרך לצאת
מן העיר עד שאינו יכול להבריח הגניבה ושלח אח"כ איש אחד להביא לו הגניבה השליח
חייב לשלם דהוא עיקר הגנב מאחר שידע שהוא גניבה המראה לחבירו לגנוב או שלחו לגנוב אין
המשלח חייב דאין שליח לדבר עבירה מיהו אם השליח אינו בר חיובא י"א דהמשלח חייב
ועיין בא"ע סי' פ"ו באשה שמכרה או משכנה והבעל אומר שגנבה ממנו.
סימן שמט - דין אשה ועבד וקטן שגנבו. ובו
ה' סעיפים.
א אחד האיש ואחד האשה שגנבו חייבים לשלם
אלא שאשת איש שגנבה אם אין הקרן בעין או חלופיו אין לה ממה לשלם עד שתתאלמן או תתגרש.
ב אשת ראובן השאילה לאשת שמעון חפצים ויצא
קול בעיר שנגנבו אם שמעון מודה שהחפצים באו לרשותו ואינו יודע מה נעשה בהם צריך לישבע
שאינם ברשותו ושלא שלח בהם יד וגם האשה תשבע שאינה ברשותה ויכתבו עליה פסק דין שחייבת
לשלם לה החפצים לכשתתאלמן או תתגרש.
ג קטן שגנב מחזירין קרן לבעלים אם הוא בעין
ואם אינו בעין פטור אף לאחר שיגדיל.
ד עבד שגנב מחזירין קרן לבעלים אם הוא בעין
ואם אינו בעין אין בעליו חייב לשלם נשתחרר העבד חייב לשלם אם יש לו.
ה ראוי לב"ד להכות הקטנים כפי כח הקטן
על הגניבה כדי שלא יהיו רגילים בה וכן אם הזיקו שאר נזקים וכן מכים העבדים אם הזיקו
מכה רבה שלא יהיו משולחים להזיק.
סימן שנ - דין הגונב חלבו של חבירו ואכלו.
ובו סעיף אחד.
א גנב חלבו של חבירו ואכלו משלם לו דמי חלבו.
סימן שנא - דין הגונב כיס בשבת. ובו סעיף
אחד.
א יש גנב שפטור מלשלם ואיזה זה שבא עם התשלומין
חיוב מיתה כגון הגונב כיס בשבת ולא הגביהו ברשות הבעלים אלא היה מגררו ומוציאו מרשות
הבעלים לרשות הרבים ואבדו שם.
הגה. אבל אם אבדו אח"כ חייב וכ"ש
אם עדיין הוא בעין שחייב להחזירו וי"א שאם אינו בעין בכל ענין פטור מלשלם.
הרי זה פטור מתשלומין שאיסור שבת ואיסור
גניבה והיזק באים כאחד אבל אם גנב כיס בשבת והגביהו שם ברשות היחיד ואח"כ הוציאו
לרשות הרבים והשליכו לנהר חייב לשלם שהרי נתחייב באיסור גניבה קודם שיתחייב באיסור
סקילה וכן כל כיוצא בזה.
סימן שנב - דין טוען טענת גנב בפקדון. ובו
סעיף אחד.
א הפקיד לשנים וטענו נגנב והודה האחד ועל
השני באו עדים בין שניהם משלמים הקרן.
סימן שנג - נשתנה הגניבה ביד הגנב או שנתייאשו
בעליה ממנה. ובו ד' סעיפים.
א נשתנה שם הגניבה ביד הגנב כגון שגנב טלה
ונעשה איל עגל ונעשה שור קנאה בשינוי השם ואין להחזיר אלא דמיה ומשלם כמו שהיתה שוה
בשעת הגניבה וכן כל שינוי כיוצא בזה שאינו חוזר לברייתו אבל שינוי החוזר אינו קונה
אפילו מדרבנן ובסימן ש"ס יתבאר איזה שינוי החוזר.
ב נתיאשו הבעלים מהגניבה אינו קונה וצריך
להחזירה ואם יש עם היאוש שינוי השם שחוזר לברייתו י"א שקונה ואינו צריך להחזיר
אלא דמיה.
ג אם יש עם היאוש שינוי רשות בין שנתייאשו
ואח"כ מכר הגנב בין שנתיאשו אחר שמכר ויש חולקין קנה לענין שאין הקונה צריך להחזיר
גוף הגניבה אבל מחזיר דמים אם לקח מגנב מפורסם ואם לא היה גנב מפורסם אינו נותן כלל
לא חפץ ולא דמים מפני תקנת השוק כמו שיתבאר בסי' שנ"ו.
ד אין נקרא שינוי רשות אלא במוכר או נותן
אבל אם מת והורישוהו לבניו לא דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ויתבאר בסי' שס"א
ושם יתבאר עוד אי זה קרא שינוי רשות.
סימן שנד - השביחה הגניבה ביד הגנב. ובו
ו' סעיפים.
א היתה הגניבה ביד הגנב והשביחה מאיליה כגון
כבשה שהיתה מעוברת בשעת גניבה וילדה או שהיתה טעונה בשעת גניבה וגזזה משלם אותה ואת
גיזותיה ואת ולדותיה ואם אחר יאוש ילדה וגזזה משלם כשעת הגניבה הוציא עליה והשביחה
כגון שפטמה הרי השבח של גנב אפילו לפני יאוש וכשמחזיר הגניבה נוטל השבח מהבעלים.
הגה. וי"א דאפילו שבח מאליה הוא של
גנב אפילו קודם יאוש וכ"ש אם גנב כבשה ונתעברה אצל גנב דהשבח של גנב אפילו תבעוה
הבעלים קודם שילדה הואיל וגנבה ריקנית.
ב הגניבה עצמה שהיא ביד הגנב ולא נשתנית
חוזרת לבעלים בין לפני יאוש בין לאחר יאוש אלא שלאחר יאוש השבח לגנב כמו שנתבאר נשתנית
הגניבה ביד הגנב קנאה וקנה שבחה אפילו לפני יאוש ואינו משלם אלא דמים ויתבארו פרטי
דינין אלו בסי' שס"ב.
ג גנב בהמה או כלי וכיוצא בהם ובשעת גניבה
היה שוה ארבעה ועכשיו בעת העמדה בדין שוה שנים משלם קרן כשעת גניבה היתה שוה בשעת גניבה
שנים ובשעת העמדה בדין ארבעה אם שחט או מכר או שבר הכלי או אבדו משלם כשעת העמדה בדין
ואם מתה הבהמה או אבד הכלי מאליו משלם כשעת הגניבה.
ד גנב כחושה והשמינה או שמינה והכחישה משלם
כשעת גניבה.
הגה. והא דגנב כחושה והשמינה משלם כשעת הגניבה
דוקא שהוציא עליה הוצאות אבל נתפטמה ממילא הוי כאילו הוקרה. ואם שחטה משלם כשעת העמדה
בדין.
ה גנב כלי ושברו או פחתו או נשבר או נפחת
מאיליו אין אומרים יתן לבעלים השברים וישלים עליהם אלא הוא יטול השברים ויתן לבעלים
כלי שלם או דמיו ודוקא דאית ליה מעות אבל אי לית ליה לא גריעי שברים אלו משאר מטלטלין
ואם רצו הבעלים ליטול הכלי השבור וישלם להם הפחת שומעין להם.
ו גנב או גזל ולא נתייאשו הבעלים אינם יכולים
להקדיש לא הגנב והגזלן ולא הבעלים אפילו אם יש להם עדי גניבה וגזילה שיכולים להוציאו
בדיינים בד"א במטלטלים אבל בקרקע אם יש לבעלים עדים שיכולים להוציא בדיינים יכולים
הבעלים להקדישו.
סימן שנה - גנב שהחזיר הגניבה שלא מדעת הבעלים.
ובו ג' סעיפים.
א הגונב חפץ מבית חבירו והחזירו למקומו ולא
ידעו הבעלים שהחזירו אם ידעו הבעלים שנגנב מהם אע"פ שהחזירו הגנב לא נפטר והוא
באחריותו עד שידעו הבעלים כגון שימנה חפציו וימצאם שלמים ומיהו כשמנאם נפטר אע"פ
שלא ידעו הבעלים בשעה שהחזירו לפיכך גנב לו מעות והבליע לו בחשבון ונתנם לתוך כיסו
אם יודע מנין המעות שלו יצא שאדם עשוי למשמש בו בכל שעה והרי מצא שהחזיר לו בכלל מעותיו
אבל אם זרקן לכיסו שאין בו כלום לא יצא וחייב באחריות הגזלה עד שיודיענו שהחזיר לכיס
פלוני ואם לא ידעו הבעלים שנגנב מהם מיד כשהחזירם למקומם יצא אע"פ שלא מנאום הבעלים.
ב בד"א בדבר שאין בו רוח חיים אבל הגונב
טלה מן העדר וידעו בו הבעלים והחזירו לעדר שלא מדעת בעלים ומת או נגנב חייב באחריותו
ואם מנו את הצאן והיא שלימה פטור ואם לא ידעו הבעלים לא בגניבתו ולא בחזרתו אע"פ
שמנו את הצאן והיא שלימה חייב באחריותו עד שיודיע את הבעלים כדי שישמרו את הטלה הגנוב
שהרי למדו דרך אחרת חוץ מדרך שאר הצאן שבעדר זה.
ג בד"א שנפטר כשמחזיר למקומו בגנב הגונב
מבית הבעלים אבל שומר שגנב מרשות עצמו כגון שהופקד אתו כיס או טלה ויש עדים שגנבו אע"פ
שיש עדים שהחזירה למקומו חייב באחריותו עד שיודיע לבעלים שהרי כלתה שמירתו ואינו עוד
שומר עליו והרי הוא כאילו לא החזירו עד שיודיע לבעלים.
סימן שנו - אסור לקנות שום דבר מהגנב והקונה
מגנב מפורסם או אינו מפורסם. ובו י סעיפים.
א אסור לקנות מהגנב החפץ שגנב ועון גדול
הוא שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב גניבות אחרות שאם לא ימצא לוקח אינו
גונב.
ב הגונב ומכר ולא נתייאשו הבעלים ואח"כ
הוכר הגנב ובאו עדים שזה החפץ שמכר פלוני הוא גנבו בפנינו חוזר החפץ לבעלים והבעלים
נותנים ללוקח דמים שנתן לגנב מפני תקנת השוק והבעלים חוזרים ועושים דין עם הגנב ואם
גנב מפורסם הוא לא עשו בו תקנת השוק ואין הבעלים נותנים ללוקח כלום אלא חוזר הלוקח
ועושה דין עם הגנב ומוציא ממנו דמים שנתן לו.
הגה. וי"א דאף בגנב מפורסם עשו תקנת
השוק וצריך להחזיר ללוקח מעותיו אא"כ ידע הלוקח שזה הדבר שקנה גנוב שאז צריך להחזיר
בלא דמים ואפילו הגנב [אין צריך] להחזיר לו מעותיו דודאי נתן לו לשם מתנה הואיל וידע
שאינו שלו וקנאה ואם אמר הלוקח לטובה נתכוונתי נאמן וצריך להחזיר לו מעותיו אפילו בגנב
מפורסם לכ"ע.
ג נתייאשו הבעלים מהגניבה בין שנתייאשו ואח"כ
מכר בין שנתיאשו אחר שמכר קנה לוקח ביאוש ושינוי [רשות] וכן נ"ל להורות ואינו
מחזיר הגניבה עצמה לבעליה אלא נותן להם הדמים אם לקח מגנב מפורסם או אינו נותן כלל
לא חפץ ולא דמים אם לא היה זה המוכר גנב מפורסם.
הגה. פי' דהרי הבעלים צריכין ליתן ללוקח
דמי המקח משום תקנת השוק ולכן המותר מדמי המקח צריך ליתן לו לפי סברא זו אלא דיש חולקין
וסבירא להו דיאוש ושינוי רשות קונה לגמרי וא"צ ליתן לו אפילו הדמים.
ד בזמן שהלוקח עושה דין עם ב"ה אם אין
עדים בכמה קנה נשבע הלוקח בנקיטת חפץ בכמה לקח ונוטל מהבעלים.
ה בזמן שהלוקח עושה דין עם הגנב והוא אומר
בכך וכך לקחתי ממך והוא אומר לא מכרתי לך אלא בפחות מזה הלוקח נשבע בנקיטת חפץ ונוטל
מהגנב.
ו גנב ופרע בחובו גנב ופרע בהקיפו אין בזה
תקנת השוק אלא הבעלים נוטלים הגניבה בלא דמים וישאר חוב אלו על הגנב כמו שהיה.
ז משכן הגניבה בין שמשכנה יתר על דמיה או
בפחות מדמיה הבעלים נותנים לבעל המשכון וחוזרים ועושים דין עם הגנב אא"כ היה גנב
מפורסם כמו שנתבאר.
הגה. וכן אומן שנותנין לו כלים לתקן והשכינם
צריכין הבעלים ליתן לו מעותיו אבל לא הריבית שעולה עליו דלא עשו תקנת השוק על הריבית
ואפילו למ"ד אומן קונה בשבח כלי לא נאמר דהרי הוא של אומן ולא של בעלים דמ"מ
צריך להחזירו לבעלים מכח דינא דמלכותא דהכי נהיגי עכשיו להחזיר כל גניבה אפילו לאחר
יאוש ושינוי רשות מכח דינא דמלכותא ובמקום שנהגו שיתן לו הריבית צריך ליתן לו גם הריבית.
ח הלוקח מגנב שאינו מפורסם בין שלקח ממנו
שוה מאה במאתים או שוה מאתים במאה הרי זה נוטל הדמים מב"ה ואח"כ מחזיר הגניבה
מפני תקנת השוק כמו שנתבאר.
ט היה נושה בגנב מאה זוז וגנב והביא לבעל
חובו ונתן לו מאה אחרים הרי הגניבה חוזרת לבעליה ואומרים לך ותבע הגנב במאתים שלא נתת
לו המאה האחרים מפני החפץ שהביא לך בלבד כשם שהאמנתו בראשונה האמנתו באחרונה וה"מ
כשנתן לו החפץ סתם אבל אם פירש ואמר הלוני על חפץ זה מנה ודאי זו היא משכונא שעשו בה
תקנת השוק ויחרימו סתם שכך היה.
י לקח מגנב שאינו מפורסם במאה ומכר לאחר
במאה ועשרים והוכר הגנב בעל הגניבה נותן לזה האחרון מאה ועשרים ונוטל גניבתו וחוזר
הבעל ונוטל מהמוכר עשרים שהרויח ונוטל המאה מהגנב ואם גנב מפורסם הוא נוטל המאה ועשרים
מהתגר שלקח מהגנב והולך התגר ותובע הגנב במאה של קרן והוא הדין אם מכר השני לשלישי
והשלישי לרביעי ואפילו מאה שהוא נוטל מכל אחד ואחד מה שנשכר ונוטל הקרן מהגנב וכל הדברים
האלו לפני יאוש כמו שנתבאר.
הגה. ישראל שקנה מן הגנב ומכרו לישראל אחר
ובא עכו"ם ואמר שנגנב ממנו והוציאו מלוקח שני בדיניהם אם הגנב מפורסם צריך הישראל
ראשון להחזיר לשני מעותיו ואם אינו מפורסם א"צ להחזיר לשני מעותיו דיכול לומר
שמא העכו"ם משקר.
סימן שנז - המכיר כליו וספריו ויצא לו שם
גניבה בעיר. ובו ג' סעיפים.
א בעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו ויצא
לו שם גניבה בעיר והכיר כליו וספריו ביד אחרים או שהיה עשוי למכור והיו כליו אלו שהכיר
מכלים העשויים להשאיל ולהשכיר אם באו עדים שזה כליו של זה ישבע זה שהם בידו בנקיטת
חפץ בכמה לקח ויטול מבעה"ב ויחזיר לו כליו היה בעה"ב עשוי למכור את כליו
ולא היו מהדברים העשויים להשאיל ולהשכיר אע"פ שיצא לו שם גניבה בעיר והוכרו כליו
אינו מחזירן מיד לקוחות שמא הוא מכרן לאחרים אבל אם באו בני אדם ולנו בתוך ביתו ועמד
וזעק בלילה נגנבו כלי וספרי ובאו בני אדם ומצאו מחתרת חתורה ובני אדם שלנו בתוך ביתו
יוצאים וצרורות של כלים על כתפיהם והכל אומרים הללו כליו וספריו של פלוני ה"ז
נאמן וישבע זה שהכלים בידו בנקיטת חפץ כמה הוציא ויטול מבעל הגניבה ויחזיר לו כליו.
ב דין מי שנכנס לבית חבירו והוציא כלים תחת
בגדיו נתבאר בסימן צ'.
ג ראובן שנגנבו כליו או נאבדו או נטלוהו
לסטים ובאו ליד עכו"ם וקנאם ישראל אחר בפחות משוויו ובאו הבעלים ותבעום מיד זה
שקנאם יתבאר בסי' שס"ח.
סימן שנח - דברים האסורים לקנות מהרועים
ומשומרי פירות ומבעלי אומנות. ובו יב סעיפים.
א כל דבר שחזקתו שהוא גנוב אסור ליקח אותו
וכן אם רוב אותו דבר שהוא גנוב אין לוקחין אותו לפיכך אין לוקחין מהרועים צמר או חלב
או גדיים אבל לוקחים מהם חלב וגבינה במדבר אבל לא ביישוב ומותר ליקח מהרועים ד' צאן
או ד' גיזות של צמר מעדר קטן או חמשה מעדר גדול שאין חזקתו שהוא גנוב כללו של דבר כל
שהרועה מוכרו אם היה ב"ה מרגיש בו מותר ללוקחו ואם לאו אסור.
ב אין לוקחין עצים או פירות משומרי פירות
אלא בזמן שהם יושבים ומוכרים והסלים והפלס בפניהם שהרי הדבר גלוי ויש לו קול והוא שיהיה
על פתח הגנה.
ג וכלם שאמרו הטמן אסור לקחת מהם.
ד מותר ליקח מהאריס שהרי יש לו חלק בפירות
ובעצים.
הגה. וי"א דדוקא לאחר שחלקו דסתמא שלו
הוא מוכר אבל קודם חלוקה אסור דחיישינן שלא יתן לב"ה נגד מה שנטל.
ה אין לוקחין מהנשים ומהעבדים ומהקטנים אלא
דברים שחזקתן שהם שלהם מדעת הבעלים כגון נשים שמכרו כלי פשתן בגליל או עגלים בשרון
ולוקחים ביצים ותרנגולים בכל מקום [מכל אדם] וכלם שאמרו הטמן אסור.
הגה. מעשה באשה אחת שהחזיקה בשל יתומים וגזרו
שלא ישא אותה שום אדם כדי שלא להחזיק ידי עוברי עבירה.
ו לוקחים מהבדדים זתים במדה ושמן במדה אבל
לא זתים מועטים ושמן מועט שחזקתן גניבה וכן כל כיוצא בזה.
ז מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו ושהסורק
מוציא הרי אלו של בעל הבית.
ח הכובס נוטל ג' חוטין והם שלו יתר מכאן
של בעל הבית ואם היה שחור על גב לבן נוטל את הכל והם שלו.
ט החייט ששייר מהחוט כדי משיכת מחט ושייר
מהבגד מטלית שהוא ג' אצבעות על ג' אצבעות חייב להחזירה לבעלים פחות מכאן שלו.
י נסורת שהחרש מוציא במעצד שלו בכשיל של
ב"ה ואם היה עושה אצל ב"ה אף הנסורת של ב"ה וכן בשאר מלאכות כל שב"ה
מקפיד עליו הוא של ב"ה שאינו מקפיד הוא של פועל.
יא בכל הדברים וכיוצא בהם הולכים אחר מנהג
המדינה.
יב כל אומן שמכר דבר מהדברים שאינם שלו בהלכות
מדינה כגון מוכין שמכרן הסורק במקום שנהגו שיהיה של בעל הבית אסור ליקח ממנו אבל לוקחים
ממנו כר מלא מוכין ואם מכר האומן דברים שהם שלו בהלכות המדינה לוקחים ממנו ואם אמר
הטמן אסור.
