שלחן ערוך הלכות ביקור חולים ורפואה ונוטה למות וגוסס
סימן שלה
סימן שלה - מתי מבקרין החולה ואיזה חולים
מבקרין וכיצד מתפללין עליו. ובו י' סעיפים.
א. מצוה לבקר חולים הקרובים והחברים נכנסים
מיד והרחוקים אחר ג' ימים ואם קפץ עליו החולי אלו ואלו נכנסים מיד.
ב. אפי' הגדול ילך לבקר הקטן ואפילו כמה
פעמים ביום ואפילו בן גילו וכל המוסיף ה"ז משובח ובלבד שלא יטריח לו.
הגה. י"א דשונא יכול לילך לבקר חולה
ולא נראה לי אלא לא יבקר חולה ולא ינחם אבל שהוא שונאו שלא יחשב ששמח לאידו ואינו לו
אלא צער. כן נראה לי.
ג. המבקר את החולה לא ישב ע"ג מטה ולא
ע"ג כסא ולא ע"ג ספסל אלא מתעטף ויושב לפניו שהשכינה למעלה מראשותיו.
הגה. ודוקא כשהחולה שוכב על הארץ דהיושב
גבוה ממנו אבל כששוכב על המטה מותר לישב על כסא וספסל וכן נוהגין.
ד. אין מבקרין החולה בג' שעות ראשונות של
יום מפני שכל חולה מיקל עליו חליו בבקר ולא יחוש לבקש עליו רחמים ולא בג' שעות אחרונות
של יום שאז מכביד עליו חליו ויתייאש מלבקש עליו רחמים.
ה. כשמבקש עליו רחמים אם מבקש לפניו יכול
לבקש בכל לשון שירצה ואם מבקש שלא בפניו לא יבקש אלא בלשון הקדש.
ו. יכלול אותו בתוך חולי ישראל שיאמר המקום
ירחם עליך בתוך חולי ישראל ובשבת אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא.
ז. אומרים לו שיתן דעתו על ענייניו אם הלוה
או הפקיד אצל אחרים או אחרים הלוו או הפקידו אצלו ואל יפחד מפני זה מהמות.
ח. אין מבקרין לא לחולי מעים ולא לחולי העין
ולא לחולי הראש וכן כל חולי דתקיף ליה עלמא וקשה ליה דיבורא אין מבקרין אותו בפניו
אלא נכנסין בבית החיצון ושואלין ודורשין בו אם צריכין לכבד ולרבץ לפניו וכיוצא בו ושומעין
צערו ומבקשים עליו רחמים.
ט. מבקרין חולי עובדי כוכבים מפני דרכי שלום.
י. בחולי מעים אין האיש משמש את האשה אבל
האשה משמשת את האיש.
הגה. י"א שמי שיש לו חולה בביתו ילך
אצל חכם שבעיר שיבקש עליו רחמים וכן נהגו לברך חולים בב"ה לקרא להם שם חדש כי
שנוי השם קורע גזר דינו ניחום אבלים קודם לביקור חולים.
סימן שלו - דיני הרופא. ובו ג' סעיפים.
א. נתנה התורה רשות לרופא לרפאות ומצוה היא
ובכלל פיקוח נפש הוא ואם מונע עצמו הרי זה שופך דמים ואפי' יש לו מי שירפאנו שלא מן
הכל אדם זוכה להתרפאות ומיהו לא יתעסק ברפואה אא"כ הוא בקי ולא יהא שם גדול ממנו
שאם לא כן הרי זה שופך דמים ואם ריפא שלא ברשות בית דין חייב בתשלומין אפי' אם הוא
בקי ואם ריפא ברשות ב"ד וטעה והזיק פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואם המית
ונודע לו ששגג גולה על ידו.
ב. הרופא אסור ליטול שכר החכמה ולימוד אבל
שכר הטורח והבטלה מותר.
ג. מי שיש לו סמנים וחבירו חולה וצריך להם
אסור לו להעלות בדמיהם יותר מן הראוי ולא עוד אלא אפילו פסקו לו בדמיהם הרבה מפני צורך
השעה שלא מצאו סמנין אלא בידו אין לו אלא דמיהם אבל אם התנה בשכר הרופא הרבה חייב ליתן
לו שחכמתו מכר לו ואין לו דמים.
הגה. ואף על פי שיש מצוה עליו לרפאותו שכל
מצות עשה דרמיא אכולי עלמא אם נזדמנה לא' ולא רצה לקיימה אלא בממון אין מוציאין הממון
מידו ולא מפקיעין מידו חיוב שלהן.
סימן שלז - חולה שמת לו מת. ובו סעיף אחד.
א. חולה שמת לו מת אין מודיעין אותו שמא
תטרף דעתו עליו ואין קורעין חלוקו ואין בוכין ואין מספידין בפניו שלא ישבר לבו ומשתיקין
את המנחמין מפניו.
סימן שלח - וידוי החולה וכיצד אומריםלו.
ובו ב"ס.
א. נטה למות אומרים לו התודה ואומרים לו
הרבה התודו ולא מתו והרבה שלא התודו מתו ובשכר שאתה מתודה אתה חי וכל המתודה יש לו
חלק לעולם הבא ואם אינו יכול להתודות בפיו יתודה בלבו וכל אלו הדברים אין אומרין לו
בפני ע"ה ולא בפני נשים ולא בפני קטנים שמא יבכו וישברו לבו.
ב. סדר וידוי שכיב מרע מודה אני לפניך ה'
אלהי ואלהי אבותי שרפואתי ומיתתי בידך יהי רצון מלפניך שתרפאני רפואה שלימה ואם אמות
תהא מיתתי כפרה על כל חטאים ועונות ופשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך ותן חלקי בגן
עדן וזכני לעולם הבא הצפון לצדיקים.
סימן שלט - דיני הגוסס ומה הם הסימנים היפים*.
ובו ה"ס.
א. הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו אין קושרין
לחייו ואין סכין אותו ואין מדיחין אותו ואין פוקקין את נקביו ואין שומטין הכר מתחתיו
ואין נותנין אותו על גבי חול ולא על גבי חרסית ולא על גבי אדמה ואין נותנין על כריסו
לא קערה ולא מגריפה ולא צלוחית של מים ולא גרגיר של מלח ואין משמיעין עליו עיירות ואין
שוכרין חלילין ומקוננות ואין מעמצין עיניו עד שתצא נפשו וכל המעמץ עם יציאת הנפש ה"ז
שופך דמים ואין קורעין ולא חולצין ולא מספידין עליו ולא מכניסין עמו ארון לבית עד שימות
ואין פותחין עליו בצדוק הדין עד שתצא נפשו.
הגה. וי"א דאין חוצבין לו קבר אע"פ
שאינו עמו בבית עד אחר שימות אסור לחצוב שום קבר להיות פתוח עד למחר שלא יקברו בו המת
באותו היום ויש סכנה בדבר וכן אסור לגרום למת שימות מהרה כגון מי שהוא גוסס זמן ארוך
ולא יוכל להפרד אסור להשמט הכר והכסת מתחתיו מכח שאומרין שיש נוצות מקצת עופות שגורמים
זה וכן לא יזיזנו ממקומו וכן אסור לשום מפתחות ב"ה תחת ראשו כדי שיפרד אבל אם
יש שם דבר שגורם עכוב יציאת הנפש כגון שיש סמוך לאותו בית קול דופק כגון חוטב עצים
או שיש מלח על לשונו ואלו מעכבים יציאת הנפש מותר להסירו משם דאין בזה מעשה כלל אלא
שמסיר המונע.
ב. מי שאמרו לו ראינו קרובך גוסס היום שלשה
ימים צריך להתאבל עליו.
ג. אומרים צדוק הדין עם יציאת נשמה וכשמגיע
לדיין אמת קורע האבל.
ד. כיון שנטה אדם למות אין רשאין ליפרד ממנו
כדי שלא תצא נפשו והוא יחידי.
ה. מנהג לשפוך כל המים שאובים שבשכונת המת.
