הלכות שבת דיני בורר טוחן סחיטה סימן שיט-שכא
סימן שיט - דין הבורר בשבת. ובו י''ז סעיפים.
א. הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו
שני מיני אוכלים ובורר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב בקנון ובתמחוי פטור אבל אסור
ואם בירר בידו כדי לאכול לאלתר מותר.
הגה. וכל מה שבורר לצורך אותה סעודה שמיסב
בה מיד מקרי לאלתר (המגיד פרק ח' ורבינו ירוחם נתיב י''ב חלק ח' ובית יוסף, וטור, ורא''ש)
ואפילו אחרים אוכלים עמו שרי (תוספות פרק כלל גדול) ולכן מותר לברור הירק שקורין שלאטין
מן העלין המעופשין שבו כל מה שצריך לאכול באותה סעודה (בית יוסף סימן שכ''א).
ב. הבורר אוכל מתוך הפסולת בידו להניחו אפילו
לבו ביום נעשה כבורר לאוצר וחייב.
ג. היו לפניו שני מיני אוכלים מעורבים בורר
אחד מאחד ומניח לאכול מיד.
הגה. ושני מיני דגים מיקרי שני מיני אוכלים
ואסור לברור אחד מחבירו אלא בידו כדי לאכלן מיד אף על פי שהחתיכות גדולות וכל אחת נכרת
בפני עצמה אבל כל שהוא מין אחד אף על פי שבורר חתיכות גדולות מתוך קטנות לא מיקרי ברירה
ואפילו היו שני מינים ובורר משניהם ביחד הגדולות מתוך הקטנות או להיפך שרי הואיל ואינו
בורר מין אחד מתוך חבירו (תרומת הדשן סימן נ''ז). ואם בירר והניח לאחר זמן אפילו לבו
ביום כגון שבירר שחרית לאכול בין הערבים חייב.
ד. הבורר פסולת מתוך אוכל אפילו בידו אחת
חייב.
הגה. ואפילו האוכל מרובה ויש יותר טורח בברירת
האוכל אפילו הכי לא יברר הפסולת אפילו כדי לאכול לאלתר.
ה. הבורר תורמוסין מתוך פסולת שלהם חייב
מפני שהפסולת שלהם ממתקת אותם כשישלקו אותו עמהם ונמצא כבורר פסולת מתוך אוכל וחייב.
ו. אין מוללין מלילות אלא מולל בשינוי מעט
בראשי אצבעותיו.
הגה. ואף על פי שמפרק האוכל מתוך השבלים
הואיל ואינו מפרק רק כלאחר יד כדי לאכול שרי ויש מחמירין (מרדכי ור''ן פרק קמא דיום
טוב) ולכן אסור לפרק האגוזים לוזים או אגוזים גדולים מתוך קליפתן הירוקה וטוב להחמיר
מאחר דיכול לאכלן כך בלא פירוק.
ז. היו לו מלילות מערב שבת לא ינפה בקנון
(ופירש רש''י כלי שראשו אחד רחב והשני עשוי כמין מרזב ונותנין הקטניות בראשו הרחב ומנענע
האוכל ומתגלגל דרך המרזב והפסולת נשאר בכלי) ותמחוי (פירוש קערה גדולה) ולא בשתי ידיו
אלא מנפה בידו אחת בכל כחו.
ח. אין שורין את הכרשינין (פירש הערוך ויצ''ה
בלע''ז) דהיינו שמציף מים עליהם בכלי כדי להסיר הפסולת ולא שפין אותן ביד כדי להסיר
הפסולת דהוה ליה כבורר אבל נותנן בכברה אף על פי שנופל הפסולת דרך נקבי הכברה.
ט. משמרת אפילו תלויה מערב שבת אסור ליתן
בה שמרים אבל אם נתן בה שמרים מערב שבת מותר ליתן עליהם מים כדי שיחזרו צלולים לזוב.
י. יין או מים שהם צלולים מותר לסננן במשמרת.
הגה. ואף על פי שיש בו קסמין דקין הואיל
וראויין לשתות בלאו הכי (סמ''ג). אבל בסודר מים אסור משום ליבון.
ויין ושאר משקין מותר ואם הם עכורים בין
מים בין יין אסור לסננם ולהרמב''ם במשמרת אסור ואפילו מים ויין צלולים ואפילו בסודרים
לא התירו אלא בצלולין אבל לא בעכורים ויין מגתו כל זמן שהוא תוסס (פירוש שנראה כרותח)
טורף חבית בשמריה ונותן לתוך הסודר.
יא. כשמסננין היין בסודר צריך ליזהר שלא
יעשה גומא לקבל היין משום שינוי.
יב. כל מקום שמותר לסנן יין בסודר מותר לסננו
בכפיפה מצרית (פירוש קופה שעושין מן הגומא וממיני ערבה) ויזהר שלא יגביה הכפיפה משולי
הכלי טפח משום שינוי.
יג. כלי שמערין (פירוש שמריקין) בו יין מהחבית
לא יתן בפיו קשין וקסמין בחזקה שאין לך מסננת גדולה מזה.
יד. מותר לערות בנחת מכלי לחבירו ובלבד שיזהר
שכשיפסוק הקילוח ומתחילים לירד נצוצות קטנות הנשופות באחרונה מתוך הפסולת יפסיק ויניחם
עם השמרים שאם לא יעשה כן הני ניצוצות מוכחי שהוא בורר. (מותר להגביה החבית על איזה
דבר כדי שיקלח ממנו היין היטב) (רוקח הלכות יום טוב ובית יוסף).
טו. מסננת שנתן בה חרדל לסננו מותר ליתן
בה ביצה אף על פי שהחלמון יורד למטה עם החרדל והחלבון נשאר למעלה.
טז. מים שיש בהם תולעים מותר לשתותן על ידי
מפה בשבת דלא שייך בורר ומשמר אלא במתקן הענין קודם אכילה או שתיה אבל אם בשעת שתיה
מעכב את הפסולת שלא יכנס לתוך פיו אין זה מעין מלאכה ומותר.
יז. המחבץ (פירוש שמוציא חמאה מן החלב) תולדת
בורר הוא לפיכך אף על פי שנותנים שומשמים ואגוזים לדבש לא יחבצם בידו (עיין לקמן סימן
ש''מ סעיף י''א).
הגה. הרוקק ברוח בשבת והרוח מפזר הרוק חייב
משום זורה (מהרי''ל בשם אור זרוע וירושלמי פרק כלל גדול).
סימן שכ - דיני סחיטה בשבת. ובו כ' סעיפים.
א. זיתים וענבים אסור לסחטן (עיין לעיל סימן
רנ''ב סעיף ה') ואם יצאו מעצמן אסורים אפילו לא היו עומדים אלא לאכילה ותותים ורמונים
אסור לסחטן ואם יצאו מעצמן אם עומדים לאכילה מותר ואם עומדים למשקים אסור ושאר כל הפירות
מותר לסחטן.
הגה. ובמקום שנהגו לסחוט איזה פירות לשתות
מימיו מחמת צמא או תענוג דינו כתותים ורמונים אבל אם נהגו לסחטו לרפואה לבדו אין לחוש
וכל זה דוקא לסחוט אסור אבל מותר למצוץ בפיו מן הענבים המשקה שבהן וכל שכן בשאר דברים
(בית יוסף בשם שבולי לקט) ויש אוסרין למצוץ בפה מענבים וכיוצא בהם (הגהות מיימוני פרק
כ''א).
ב. זיתים וענבים שנתרסקו מערב שבת משקין
היוצאין מהם מותרין ואפילו אם לא נתרסקו מערב שבת אם יש יין בגיגית שהענבים בתוכה אף
על פי שהענבים מתבקעים בשבת בגיגית מותר לשתותו בשבת שכל יין היוצא מהענבים מתבטל ביין
שבגיגית.
ג. חרצנים וזגים שנתן עליהם מים לעשות תמד
מותר למשוך מהם ולשתותם ואפילו לא נתן מים והיין מתמצה וזב מאליו מותר לשתותו.
ד. מותר לסחוט אשכול ענבים לתוך קדירה שיש
בה תבשיל כדי לתקן האוכל דהוה ליה משקה הבא לאוכל וכאוכל דמי אבל אם אין בה תבשיל אסור.
ה. יש מי שאומר דהוא הדין לבוסר שמותר לסחטו
לתוך האוכל ורבינו תם אוסר בבוסר (הואיל ואינו ראוי לאכול).
ו. מותר לסחוט לימוני''ש.
ז. לסחוט כבשים (פירוש פירות ומיני ירקות
המונחים בחומץ ובמלח כדי שלא ירקבו) ושלקות אם לגופם שאין צריך למים ואינו סוחטן אלא
לתקנם לאכילה אפילו סוחט לתוך קערה שאין בה אוכל מותר ואם צריך למימיהן מותר לסחוט
לתוך קדירה שיש בה אוכל אבל אם אין בה אוכל אסור ולרבינו חננאל כל שהוא צריך למימיהן
חייב חטאת אפילו סחט לקדירה שיש בה אוכל. (ולדבריו הסוחט אשכול לקדירה נמי אסור).
ח. הסוחט דג לצירו דינו כסוחט כבשים ושלקות
למימיהן.
ט. השלג והברד אין מרסקין אותם דהיינו לשברם
לחתיכות דקות כדי שיזובו מימיו אבל נותן הוא לתוך כוס של יין או מים והוא נימוח מאליו
ואינו חושש וכן אם הניחם בחמה או כנגד המדורה ונפשרו מותרים.
י. מותר לשבר הקרח כדי ליטול מים מתחתיו.
יא. צריך ליזהר בחורף שלא יטול ידיו במים
שיש בהם שלג או ברד ואם יטול יזהר שלא ידחקם בין ידיו שלא יהא מרסק.
יב. יש ליזהר שלא ישפשף ידיו במלח.
יג. דורס שלג ברגליו ואינו חושש.
יד. הר''מ מרוטנבורג מתיר להטיל מי רגלים
בשלג והרא''ש היה נזהר.
טו. אסור לפרוס סודר על פי החבית וליתן על
גבי הכלי שדולים בו שמא יבא לידי סחיטה אבל בגד העשוי לפרוס עליו מותר שאינו חושש עליו
לסחטו.
טז. אסור להדק מוכין בפי פך שיש משקין משום
סחיטה.
יז. ספוג אין מקנחין בו אלא אם כן יש בו
בית אחיזה גזירה שמא יסחוט.
יח. חבית שפקקו בפקק של פשתן לסתום נקב שבדופנה
שמוציאין בו היין יש מי שמתיר אף על פי שאי אפשר שלא יסחוט והוא שלא יהא תחתיו כלי
דכיון שאינו נהנה בסחיטה זו הוי פסיק רישא (פירוש איסור נמשך בהכרח מדבר מה כמו המות
הנמשך בהכרח מהתזת הראש) דלא ניחא ליה ומותר וחלקו עליו ואמרו דאף על גב דלא ניחא ליה
כיון דפסיק רישא הוא אסור והעולם נוהגים היתר בדבר ויש ללמד עליהם זכות דכיון שהברזא
ארוכה חוץ לנעורת ואין יד מגעת לנעורת מותר מידי דהוי אספוג (פירש הערוך ספוג הוא על
ראש דג אחד גדול שבים ובשעה שמרים ראשו להסתכל בעולם יורד אותו הספוג על עיניו ואינו
רואה כלום ולולי זה לא היתה ספינה נצולת מפניו) שיש לו בית אחיזה ולפי שאין טענה זו
חזקה ויש לגמגם בה טוב להנהיגם שלא יהא כלי תחת החבית בשעה שפוקקים הנקב (ועיין לעיל
סימן ש''א עוד מדיני סחיטה).
יט. ליתן כרכום בתבשיל מותר ואין לחוש לו
משום צובע דאין צביעה באוכלין.
כ. יש מי שאומר שהאוכל תותים או שאר פירות
הצובעים צריך ליזהר שלא יגע בידיו צבועות בבגדיו או במפה משום צובע אבל אם צובע פתו
במשקה הפירות לית לן בה דאין צביעה באוכלין.
סימן שכא - דיני תולש בשבת, ודין טוחן, ודיני
תיקוני מאכל או מעבד ולש. ובו י''ט סעיפים.
א. חבילי פיאה אזוב וקורנית (פירוש מין עשב)
הכניסן לעצים אין מסתפקין מהם הכניסן למאכל בהמה קוטם ואוכל ביד אבל לא בכלי ומולל
בראשי אצבעותיו.
ב. אין עושין מי מלח הרבה ביחד לתת לתוך
הכבשים משום דדמי לעיבוד אבל יכול לעשות ממנו מעט לתת לתוך התבשיל ואם נתן לתוכו שני
שלישי מלח אסור לעשות ממנו אפילו מעט.
ג. אסור למלוח חתיכות צנון ד' או ה' ביחד
מפני שנראה ככובש כבשים והכובש אסור מפני שהוא כמבשל אלא מטבל כל אחת לבדה ואוכלה אבל
ביצים מותר למלחן.
ד. יש מי שכתב שמותר לטבול כמה חתיכות צנון
אחת אחת לבדה ולהניחם יחד לפניו כדי לאכלם מיד זו אחר זו.
ה. אסור למלוח בשר מבושל או ביצה מבושלת
להניחה.
ו. אין למלוח ביחד הרבה פולים ועדשים שנתבשלו
בקליפתן.
ז. מותר לדוך פלפלין אפילו הרבה יחד והוא
שידוכם בקתא של סכין ובקערה.
ח. אין כותתין מלח במדוך של עץ אבל מרסק
הוא ביד של סכין ובעץ הפרור ואינו חושש.
הגה. ודוקא מלח הגס אבל מלח שהיה דק מתחלה
ונתבשל ונעשה פתיתין מותר לחתכו בסכין כמו שחותך הפת.
ט. מותר לחתוך בשר מבושל או צלי דק דק בסכין.
הגה. אבל אסור לחתוך דק דק בשר חי לפני העופות
דהואיל ואינן יכולין לאכלו בלא חתוך קמשוי ליה אוכל (תרומת הדשן סימן כ''ז ועיין לקמן
סימן שכ''ד).
י. אסור לגרור הגבינה בשבת במורג חרוץ בעל
פיפיות שקורין ראליי''ו.
יא. מותר להשקות את התלוש כדי שלא יכמוש.
יב. המחתך הירק דק דק חייב משום טוחן.
הגה. והוא הדין דאסור לחתוך גרוגרות וחרובים
לפני זקנים (בית יוסף בשם תוספתא) ודוקא פירות וכדומה לזה אסור אבל מותר לפרר לחם לפני
התרנגולים דהואיל וכבר נטחן אין לחוש דאין טוחן אחר טוחן (הגהות מיימוני פרק כ''א ומרדכי
ור''ן פרק כלל גדול וסמ''ג) וכל זה לא מיירי אלא בחותך ומניח אבל אם לאכלו מיד הכל
שרי מידי דהוי אבורר לאכול מיד דשרי (תשובת הרשב''א והר''ן פרק כלל גדול) כדלעיל סימן
שי''ט.
יג. אסור לרדות חלות דבש מהכוורת (פירוש
הקן שהדבורים עושים בו הדבש) מפני שדומה לתולש.
הגה. ודוקא אם דבוקין בכוורת (המגיד פרק
כ''א) אבל אם נתלשו מבעוד יום או שנתרסקו מבעוד יום והדבש צף בכוורת מותר לרדותו בשבת.
יד. אין מגבלין (פירוש נתינת מים בקמח נקרא
גיבול) קמח קלי הרבה שמא יבא ללוש קמח שאינו קלי ומותר לגבל את הקלי מעט מעט אבל תבואה
שלא הביאה שליש שקלו אותה ואחר כך טחנו אותה טחינה גסה שהרי היא כחול והיא הנקראת שתיתא
מותר לגבל ממנה בחומץ וכיוצא בו הרבה בבת אחת והוא שיהיה רך אבל קשה אסור מפני שנראה
כלש (ואפילו ברך) צריך לשנות כיצד נותן את השתיתא ואחר כך נותן את החומץ.
טו. חרדל שלשו מערב שבת למחר יכול לערבו
הן ביד הן בכלי ונותן לתוכו דבש ולא יטרוף לערבו בכח, אלא מערבו מעט מעט.
טז. שחלים (פירוש שחלים בערבי תכ''א לשא''ר,
ובלע''ז קרישי''ן) שדכן מערב שבת למחר נותן יין וחומץ ולא יטרוף אלא מערב וכן שום שדכו
מערב שבת למחר נותן פול וגריסין ולא יטרוף אלא מערב.
הגה. ויש אומרים דלא יערב בכף אלא ביד (אור
זרוע ומרדכי סוף פרק תולין).
ויש אומרים דהא דשרי לערב משקה בחרדל דוקא
שנתנו מבעוד יום אבל בשבת אסור לתת משקה בחרדל או בשום הכתושים משום לש.
הגה. ואם נותן האוכל תחלה ואחר כך החומץ
או היין ומערבו באצבעו שרי דהוי שינוי כמו בשתיתא דלעיל וכן נוהגין להתיר על ידי שינוי
ומקום שדרכו לעשות כך בחול יתן בשבת החומץ תחלה ואחר כך האוכל.
יז. מותר לעשות יינומלין שהוא יין ישן דבש
ופלפלין מפני שהוא לשתיה ואין עושין אלונתית שהוא יין ישן ומים צלולים ושמן אפרסמון
שהוא לרפואה.
יח. אין שורין את החלתית לא בפושרין ולא
בצוננין שדרך לשרותו לרפואה אבל נותנו לתוך החומץ ומטבל בו פתו. היה שרוי מאתמול מותר
לשתותו בשבת ואם שתה ממנו יום חמישי ויום ששי וצריך לשתות גם בשבת מותר שכך הוא דרך
רפואתו לשתותו שבעה ימים זה אחר זה הילכך מותר לשרותו בצונן וליתנו בחמה מפני שהוא
סכנה אם לא ישתה ממנו.
יט. שום בוסר ומלילות שריסקן מערב שבת אם
מחוסרים דיכה אסור לגמור דיכתן בשבת ואם אין מחוסרים אלא שחיקה מותר לגמור בשבת לפיכך
מותר לגמור שחיקת הריפות בעץ פרור בקדירה בשבת אחר שמורידין אותה מעל האש.
הגה. ומותר להחליק האוכל בשבת ולא הוי בזה
משום ממחק הואיל ואפשר לאכלו בלא זה ומכל מקום המחמיר במאכל של תפוחים וכדומה שדרכו
בכך תבוא עליו ברכה (מרדכי ריש פרק כלל גדול). אסור לקלוף שומים ובצלים כשקולף להניח
אבל לאכול לאלתר שרי (ועיין לעיל סימן שי''ט) (סמ''ג והגהות מיימוני פרק כ''ב ובית
יוסף בשם סמ''ק ותרומת הדשן ורבינו ירוחם).
