הלכות שבת - בונה אהל צידה וקשירה סימן שד-שיז
סימן שיד - דברים האסורים משום בנין וסתירה
בשבת. ובו י''ב סעיפים.
א. אין בנין וסתירה בכלים והני מילי שאינו
בנין ממש כגון חבית.
הגה. שאינה מחזקת ארבעים סאה (תרומת הדשן
סימן ס''ה).
שנשברה ודיבק שבריה בזפת יכול לשברה ליקח
מה שבתוכה ובלבד שלא יכוין לנקבה נקב יפה שיהיה לה לפתח דאם כן הוה ליה מתקן מנא אבל
אם היא שלמה אסור לשברה אפילו בענין שאינו עושה כלי ואפילו נקב בעלמא אסור לנקוב בה
מחדש ואפילו יש בה נקב חדש אם להרחיבו אסור.
הגה. ובלבד שיתכוין לכך (מרדכי פרק חבית).
ואם היה סכין תקוע מערב שבת בחבית מותר להוציאו
ולהכניסו שהרי אינו מתכוין להוסיף.
הגה. ודוקא שהוציאו גם כן פעם אחת מבעוד
יום אבל אם לא הוציאו מבעוד יום אסור דהוי פסיק רישא דעושה נקב ופתח לחבית (תרומת הדשן
סימן ס''ד) כלי שנתרועע אם מותר ליטול ממנו חרס עיין לעיל סימן ש''ח סעיף מ''ד.
ב. היה בה נקב ונסתם אם הוא למטה מן השמרים
אסור לפתחו דכיון שהוא למטה וכל כובד היין עליו צריך סתימה מעליא וחשיב כפותח מחדש
למעלה מן השמרים מותר לפתחו.
ג. במקום נקב ישן נוקבין אפילו במקדח (פירוש
כלי מיוחד לנקוב) כגון שנשברה הברזא ויש אומרים דלא שרי לנקוב נקב ישן אלא בחבית של
חרס שאין הסתימה מהודקת יפה אבל בחבית של עץ שמהדקים מאד העץ שסותמים בה הנקב וחותכים
ראשו על דעת שלא להוציאו ודאי נראה שזה נקב חדש ואסור.
ד. ברזא שבחבית ואין אדם יכול להוציאה מותר
ליקח ברזא אחרת ולהכות באותה ברזא לצורך לשתות יין בשבת.
הגה. ובלבד שלא יהיה הברזא הראשון נגד השמרים
כמו שכתוב סעיף ב' (בית יוסף בשם שבולי לקט).
ה. מותר ליתן קנה חלול (בחבית או ברזא) להוציא
יין אף על פי שלא היה בו מעולם אבל ליתן עלה של הדס בנקב שבחבית שהעלה עשוי כמרזב והיין
זב דרך שם לא דגזרינן שלא יתקן מרזב ליינו שיפול היין לתוכו וילך למרחוק דכשלוקח העלה
ומקפלו כעין מרזב נראה כעושה מרזב ולא דמי לברזא או קנה שאינו עושה בו שום מעשה.
הגה. ויש מתירים אפילו בעלה של הדס במקום
שיש לו הרבה קטומים ואין לחוש שמא יקטום (הרא''ש סוף פרק חבית וטור).
ו. מותר להתיז ראש החבית בסייף דלאו לפתח
מכוין כיון שמסיר ראשה אבל לנקבה בצדה בין של חבית בין של מגופה אסור אפילו ברומח שעושה
נקב גדול ואינו דומה לפתח דכיון דהוי מצדה ודאי לפתח מכוין וליקוב המגופה למעלה מותר
דלאו לפתח מכוין שאין דרך לעשות פתח למעלה אלא נוטל כל המגופה.
ז. חותמות שבכלים כגון שידה תיבה ומגדל שהכיסוי
שלהם קשור בהם בחבל יכול להתירו או לחתכו בסכין או להתיר קליעתו ודוקא כעין קשירת חבל
וכיוצא בו אבל פותחת של עץ ושל מתכת אסור להפקיע ולשבר דבכלים נמי שייך בנין גמור וסתירה
גמורה ומטעם זה אסור להסיר הצירים שקורים גונזי''ש שאחורי התיבות אם נאבד המפתח ויש
מתירים בזו ושבירת פותחות של תיבות יש מתיר ויש אוסר ויש להתיר על ידי אינו יהודי.
ח. חותלות (פירוש מיני כלים) של תמרים וגרוגרות
אם הכיסוי קשור בחבל מתיר וסותר שרשרות החבל וחותך אפילו בסכין ואפילו גופן של חותלות
שכל זה כמו ששובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם.
ט. מותר להפקיע ולחתוך קשרי השפוד שקושרים
בטלה או בעוף הצלויים.
י. חותמות שבקרקע כגון דלת של בור שקשור
בו חבל יכול להתירו דלאו קשר של קיימא הוא שהרי עומד להתיר אבל לא מפקיע וחותך משום
סתירה ודוקא כשעשוי לקיים על מנת שלא להסירו בשבת אבל אם אינו עשוי לקיים כלל מותר
ומטעם זה מותר להתיר דף שמשימין אותו לפני התנור ושורקין אותו בטיט שאינו עשוי לקיום
(ועיין לעיל סימן רנ''ט).
יא. אסור ליתן שעוה או שמן עב בנקב החבית
לסתמו מפני שהוא ממרח (פירש הערוך סיכה משיחה טיחה מריחה שיעה ענין אחד הוא) אבל בשאר
דברים דלית בה משום מירוח, (הואיל ואין היין יוצא אז), מותר. ואם היה היין יוצא דרך
הנקב אסור לסתמו ואפילו ליתן בו שום בדרך הערמה לומר שאינו מכוין אלא להצניעו שם ואם
הוא תלמיד חכם מותר לו להערים בכך.
יב. סכין שהוא תחוב בכותל של עץ מבעוד יום
אסור להוציאו בשבת כיון שהוא דבר מחובר אבל אם הוא תחוב בספסל וכן בכל דבר תלוש מותר
להוציאו.
הגה. ואם דצה ושלפה מבעוד יום אפילו בכותל
שרי.
סימן שטו - דברים האסורים משום אוהל בשבת.
ובו י''ג סעיפים.
א. אסור לעשות אוהל בשבת ויום טוב אפילו
הוא עראי ודוקא גג אבל מחיצות מותר ואין מחיצה אסורה אלא אם כן נעשית להתיר סוכה או
להתיר טלטול.
הגה. אבל מחיצה הנעשית לצניעות בעלמא שרי
ולכן מותר לתלות וילון לפני הפתח אף על פי שקבוע שם (אור זרוע בית יוסף) וכן פרוכת
לפני ארון הקודש ובלבד שלא יעשה אהל בגג טפח (בית יוסף וכל בו) וכן מותר לעשות מחיצה
לפני החמה או הצנה או בפני הנרות שלא יכבה אותן הרוח (מרדכי ריש פרק כירה) אבל אסור
לעשות מחיצה בפני אור הנר כדי שישמש מטתו וכן לפני ספרים כדי לשמש או לעשות צרכיו אם
לא שהיה מבעוד יום טפח שאז מותר להוסיף עליה בשבת (מרדכי ריש פרק כירה).
ב. עצים שתוקעין ראשן האחד בדופן הספינה
וכופפין ראשן השני בדופן השני של הספינה ופורסין מחצלת עליהם לצל אם יש ברחבן טפח או
אפילו אין ברחבן טפח אם אין בין זה לזה ג' טפחים חשיבי כאהל ומותר לפרוס עליהם בשבת
מחצלת דהוי ליה תוספת אהל עראי ושרי ומטעם זה מחצלת פרוסה כדי טפח מותר לפרוס שאר המחצלת
בשבת וטפח שאמרו חוץ מן הכריכה.
ג. מטה כשמעמידים אותה אסור להניח הרגלים
תחלה ולהניח עליהם הקרשים אלא ישים הקרשים תחלה באויר ואחר כך הרגלים תחתיהם והני מילי
כשהרגלים הם דפים מחוברים כמו דפני התיבה אבל רגלים של מטות שלנו וכן רגלי השלחן מותר
בכל גוונא.
ד. מטה שהיא מסורגת בחבלים אם יש בין חבל
לחבל ג' טפחים אסור לפרוס עליהם סדין משום דעביד אהלא וכן אסור לסלק בגד התחתון מעליה
משום דקא סתר אהלא ואם היה עליה כר או כסת או בגד פרוס מערב שבת כשיעור טפח מותר לפרוס
בשבת על כל המטה.
ה. כסא העשוי פרקים וכשרוצים לישב עליו פותחין
אותו והעור נפתח וכשמסירים אותו סוגרים אותו והעור נכפל מותר לפתחו לכתחלה.
ו. כשמסדרים חביות זו על גבי זו אחת על גבי
שתים אוחז בידו העליונה ויסדר התחתונות תחתיה אבל לא יסדר התחתונות תחלה ויניח העליונה
עליהן.
ז. מותר להניח ספר אחד מכאן ואחד מכאן ואחד
על גביהן.
הגה. הואיל ואין צריך לאויר שתחתיהן (טור
ור''ן ריש פרק תולין והמגיד פרק כ''ב).
ח. כל אהל משופע שאין בגגו טפח ולא בפחות
מג' סמוך לגגו רוחב טפח הרי זה אהל עראי והעושה אותו לכתחלה בשבת פטור.
ט. משמרת שתולין אותה לצאת בה שמרים לסננן
ומותחין פיה לכל צד חשוב עשיית אהל ואסור לנטותה.
י. טלית כפולה שהיו עליה חוטין שהיתה תלויה
בהם מערב שבת מותר לנטותה ומותר לפרקה וכן הפרוכת.
יא. כילת חתנים שאין בגגה טפח ולא בפחות
מג' סמוך לגגה רוחב טפח הואיל שהיא מתוקנת לכך מותר לנטותה ומותר לפרקה והוא שלא תהא
משולשלת מעל המטה טפח.
יב. הנוטה פרוכת וכיוצא בה צריך ליזהר שלא
יעשה אהל בשעה שנוטה לפיכך אם היא פרוכת גדולה תולין אותה שנים אבל אחד אסור ואם היתה
כילה שיש לה גג אין מותחין אותה ואפילו עשרה שאי אפשר שלא תגבה מעט מעל הארץ ותעשה
אהל עראי.
יג. בגד ששוטחין על פי החבית לכסות לא ישטחנו
על פני כולו משום אהל אלא יניח קצת ממנו מגולה והני מילי כשהכובא (פירוש כלי) חסרה
טפח אבל אם אינה חסרה טפח מותר דאין כאן אהל.
סימן שטז - צידה האסורה והמותרת בשבת, ושלא
ישפשף הרוק. ובו י''ב סעיפים.
א. הצד צפור דרור למגדל שהוא נצוד בו ושאר
צפרים וצבי לבית או לביבר שהם נצודים בו חייב ואם אינו נצוד בו פטור אבל אסור.
ב. הצד צבי ישן או סומא חייב חיגר או חולה
או זקן פטור.
הגה. המשסה כלב אחר חיה בשבת הוי צידה. ויש
אומרים אף בחול אסור לצוד בכלבים משום מושב לצים (אור זרוע).
ג. כל שבמינו נצוד חייב עליו אין במינו נצוד
פטור אבל אסור הלכך זבובים אף על פי שאין במינו נצוד אסור לצודן.
הגה. ולכן יש ליזהר שלא לסגור תיבה קטנה
או לסתום כלים שזבובים בו בשבת דהוי פסיק רישיה שיצודו שם (בה''ת ומרדכי סוף פרק כירה
ואגור). ויש מקילין במקום שאם יפתח הכלי ליטלם משם יברחו.
ד. פורסין מחצלת על גבי הכוורת (מקום שמתכנסים
בו הדבורים לעשות דבש) ובלבד שלא יכוין לצוד וגם הוא בענין שאינו מוכרח שיהיו נצודים
כי היכי דלא להוי פסיק רישיה.
ה. צבי שנכנס לתוך הבית ונעל אחד בפניו חייב
נעלו שנים פטורים אין אחד יכול לנעול ונעלו שנים חייבים.
הגה. ואם הפתח כבר מגופף מותר לנעלה במנעול
(ר''ן פרק האורג והמגיד פרק י').
ו. ישב אחד על הפתח ומלאו יכול השני לישב
בצדו ואפילו אם עמד הראשון והלך לו השני פטור ומותר והראשון חייב.
ז. הצד נחשים בשבת או שאר רמשים המזיקים
אם לרפואה חייב ואם בשביל שלא ישכנו מותר.
ח. שמונה שרצים האמורים בתורה הצדן חייב
והחובל בהם אף על פי שלא יצא מהם דם אלא נצרר תחת העור חייב ושאר שרצים אינו חייב החובל
בהם אלא אם כן יצא מהם דם והצדן לצורך חייב שלא לצורך או סתם פטור אבל אסור ולהרמב''ם
חייב.
ט. פרעוש הנקרא ברגו''ת בלשון ערב אסור לצודו
אלא אם כן הוא על בשרו ועוקצו ואסור להורגו.
הגה. ואף לא ימללנו בידו שמא יהרגנו אלא
יטלנו בידו ויזרקנו (רבינו ירוחם נתיב י''ב חלק י').
אבל כנה מותר להרגה והמפלה בגדיו מכנים לא
יהרגם אלא מוללן בידו וזורקן אבל המפלה ראשו מותר להרגם.
י. כל חיה ורמש שהם נושכים וממיתים ודאי
נהרגים בשבת אפילו אין רצין אחריו ושאר מזיקין כגון נחש ועקרב מקום שאינם ממיתין אם
רצין אחריו מותר להרגם ואם לאו אסור אבל מותר לדורסם לפי תומו ואפילו במתכוין אלא שמראה
עצמו כאלו אינו מתכוין.
יא. לא ישפשף ברגליו רוק על גבי קרקע משום
משוה גומות אבל מותר לדרסו לפי תומו שאינו מתכוין למרח ולהשוות גומות ואף על גב דממילא
ממרח הוא כי לא מכוין שרי משום מאיסותא.
יב. חיה ועוף שברשותו מותר לצודן והוא שלא
ימרודו אבל אם הם מורדים אסור לתפסם אפילו בחצר אם החצר גדול שאם לא גדלו בין בני אדם
היו צריכים מצודה.
הגה. ויש אומרים דאסור לצוד חיה ועוף שברשותו
ואם צדן פטור אבל פרה וסוס וכל שכן שאר חיה ועוף שמרדו אם צדן חייב חטאת וכן עיקר
(המגיד פרק י'). חתול דינה כשאר חיה ואסור לתפסה בשבת.
סימן שיז - דין קשירה ועניבה בשבת. ובו ז'
סעיפים.
א. הקושר קשר של קיימא והוא מעשה אומן חייב
כגון קשר הגמלים וקשר הספנים וקשרי רצועות מנעל וסנדל שקושרים הרצענים בשעת עשייתן
וכן כל כיוצא בזה אבל הקושר קשר של קיימא ואינו מעשה אומן פטור.
הגה. ויש חולקים שסבירא להו דכל קשר של קיימא
אפילו של הדיוט חייבין עליו (רש''י והרא''ש ורבינו ירוחם וטור) ויש אומרים שכל קשר
שאינו עשוי להתיר באותו יום עצמו מקרי של קיימא (כל בו והגהות מיימוני פרק י') ויש
מקילין לומר דעד שבעה ימים לא מקרי של קיימא (טור ומרדכי) (ועיין לעיל סימן שי''ד סעיף
י').
וקשר שאינו של קיימא ואינו מעשה אומן מותר
לקשרו לכתחלה.
הגה. וכן לענין התרתו דינו כמו לענין קשירתו.
כיצד נפסקה לו רצועה וקשרה נפסק החבל וקשרו
או שקשר חבל בדלי או שקשר רסן בהמה הרי זה פטור וכן כל כיוצא באלו הקשרים שהם מעשה
הדיוט וכל אדם קושר אותם לקיימא. וכל קשר שאינו של קיימא אם קשרו קשר אומן הרי זה אסור
ולצורך מצוה כגון שקושר למדוד אחד משעורי התורה מותר לקשור קשר שאינו של קיימא.
הגה. ויש אומרים דיש ליזהר שלא להתיר שום
קשר שהוא שני קשרים זה על זה דאין אנו בקיאים איזה מקרי קשר של אומן דאפילו בשאינו
של קיימא אסור לקשרו והוא הדין להתירו וכן נוהגין (הגהות אלפסי פרק אלו קשרים) ומכל
מקום נראה דבמקום צערא אין לחוש ומותר להתירו דאינו אלא איסור דרבנן ובמקום צער לא
גזרו והא דבעינן ב' קשרים זה על זה היינו כשקושר ב' דברים ביחד אבל אם עשה קשר בראש
אחד של חוט או משיחה דינו כשני קשרים (סמ''ג).
ב. נשמטו לו רצועות מנעל וסנדל או שנשמט
רוב הרגל מותר להחזיר הרצועות למקומן ובלבד שלא יקשור.
הגה. ודוקא שיוכל להחזירו בלא טורח אבל אם
צריך טורח לזה אסור דחיישינן שמא יקשור (תוספות והרא''ש פרק במה טומנין).
ג. מתירין בית הצואר מקשר שקשרו כובס שאינו
קשר של קיימא אבל אין פותחין אותו מחדש דמתקן מנא הוא.
הגה. אפילו כבר נפתח רק שחזר האומן וקשרו
או תפרו ביחד כדרך שהאומנים עושין (רבינו ירוחם חלק י''ד) ולכן אסור לנתק או לחתוך
זוג של מנעלים התפורים יחד כדרך שהאומנים עושין אף על גב דהתפירה אינה של קיימא דאין
חילוק בתפירה בין של קיימא לאינה של קיימא (הגהות מרדכי פרק במה טומנין) ויש מתירין
בתפירה שאינה של קיימא ואין להתיר בפני עם הארץ.
ד. קושרין דלי במשיחה או באבנט וכיוצא בו
אבל לא בחבל והני מילי בדליים הקבועים בבור אבל דליים שלנו שאינם קבועים בבור אינו
קשר של קיימא.
ה. עניבה מותר דלאו קשר הוא.
הגה. ואפילו אם עשה קשר אחד למטה נוהגין
בו היתר.
ו. קושרים חבל בפני הפרה בשביל שלא תצא אפילו
בב' ראשי הפתח ולא חיישינן שמא יתיר ראש האחד ויוציאנה דרך שם ויניח ראש השני קשור.
ז. מטלטלין חבל של גרדי (פירוש אורג) לקשרו
באבוס ובפרה ולא חיישינן שמא יתיר ראש האחד ויניח ראש השני קיים אבל חבל דעלמא לא והני
מילי לקשרו באבוס ופרה אבל אם היה קשור באבוס ורוצה לקשרו בפרה או אם היה קשור בפרה
ורוצה לקשרו באבוס מותר בכל חבל.
