שלחן ערוך הלכות ספירת העומר סימן תפט-תצד
סימן תפט - סדר תפלת ליל שני של פסח, וספירת
העומר. ובו י' סעיפים.
א. בליל שני אחר תפלת ערבית מתחילין לספור
העומר ואם שכח לספור בתחלת הלילה הולך וסופר כל הלילה ומצוה על כל אחד לספור לעצמו
וצריך לספור מעומד ולברך תחלה וסופר הימים והשבועות כיצד ביום הראשון אומר היום יום
אחד עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד וביום שמיני יאמר היום
שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד וכן עד שיגיע לארבעה עשר יאמר היום ארבעה עשר ימים
שהם שני שבועות ועל דרך זה מונה והולך עד מ''ט יום.
ב. אם טעו ביום המעונן ובירכו על ספירת העומר
חוזרים לספור כשתחשך והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות.
ג. המתפלל עם הצבור מבעוד יום מונה עמהם
בלא ברכה ואם יזכור בלילה יברך ויספור.
הגה. ואפילו ענה אמן על ברכת הקהל אם היה
דעתו שלא לצאת יחזור ויברך ויספור בלילה.
ד. מי ששואל אותו חבירו בין השמשות כמה ימי
הספירה בזה הלילה יאמר לו אתמול היה כך וכך שאם יאמר לו היום כך וכך אינו יכול לחזור
ולמנות בברכה אבל קודם בין השמשות כיון שאינו זמן ספירה אין בכך כלום.
הגה. וכשהגיע הזמן אסורים לאכול עד שיספור
ואפילו התחיל לאכול פוסק וסופר מיהו אם התחיל לאכול קודם שהגיע הזמן אינו צריך להפסיק
אלא גומר אכילתו וסופר אחר כך.
ה. אם אינו יודע החשבון ופתח אדעתא דלסיים
כמו שישמע מחבירו ושתק עד ששמע מחבירו וסיים כמוהו יצא.
ו. אם פתח ואמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם
אדעתא דלימא היום ד' שהוא סבור שהם ד' ונזכר וסיים בה' והם ה' או איפכא שהם ד' ופתח
אדעתא דלימא ארבעה וטעה וסיים בה' אינו חוזר ומברך.
ז. שכח ולא בירך כל הלילה יספור ביום בלא
ברכה.
ח. אם שכח לברך באחד מהימים בין יום ראשון
בין משאר ימים סופר בשאר ימים בלא ברכה אבל אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר יספור
בשאר ימים בברכה.
ט. ליל שבת וליל יום טוב מברכים וסופרים
אחר קידוש בבית הכנסת ובמוצאי שבת ויום טוב קודם הבדלה אחר קדיש תתקבל וכשחל יום טוב
האחרון של פסח במוצאי שבת דאז אומר קידוש והבדלה בפעם אחת יש לספור קודם שמברכין על
הכוס בבית הכנסת.
הגה. ואם אין לו יין וצריך לקדש יקנה''ז
עיין לעיל סימן רצ''ו.
י. אסור לאכול חדש אף בזמן הזה בין לחם בין
קלי בין כרמל עד תחלת ליל י''ח בניסן ובארץ ישראל עד תחלת ליל י''ז בניסן.
סימן תצ - סדר תפלת יום שני, ותפלת חולו
של מועד. ובו ט' סעיפים.
א. ביום שני קורין בפרשת אמור שור או כשב
עד סוף הענין ומפטיר קורא כמו ביום ראשון ומפטיר במלכים בפסח דיאשיהו מוישלח המלך עד
ואחריו לא קם כמוהו.
ב. יום ג' שהוא חולו של מועד ערבית ושחרית
ומנחה מתפלל כדרכו ואומר יעלה ויבא בעבודה ואם לא אמרו מחזירין אותו וכן מזכירו בברכת
המזון ואם לא אמרו אין מחזירין אותו ובמוסף מתפלל כדרך שמתפלל במוסף של יום טוב.
הגה. אלא כשמגיע לעל ידי משה עבדך מפי כבודך
כאמור אומר והקרבתם עולה וגו' עד ושני תמידין כהלכתן.
ג. נוהגים שביום טוב אומר את יום טוב מקרא
קדש הזה ובחולו של מועד אומר את יום מקרא קודש הזה..
ד. כל הימים של חולו של מועד ושני ימים אחרונים
של יום טוב קורין ההלל בדילוג כמו בראש חודש.
ה. סימן הפרשיות של שמונת ימי הפסח משך תורא
קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא וזה הסדר לא ישתנה כי אם כשחל פסח ביום ה' שביום שלישי
שהוא שבת קורא ראה אתה אומר אלי שהוא פסל וביום א' ב' ג' קורין קדש בכספא במדברא.
ו. בכל ימי חול המועד ושני ימים טובים אחרונים
קורים בספר שני בקרבנות המוספין שבפינחס ומתחיל והקרבתם עד סוף פיסקא.
ז. בליל יום טוב האחרון מקדשין על היין ואין
אומרים זמן.
הגה. ואומרים בתפלה ובקידוש זמן חירותינו
כמו ביום טוב ראשון.
ח. מפטירין ביום שביעי וידבר דוד וביום השמיני
עוד היום בנוב לעמוד.
ט. שבת שחל בחול המועד ערבית שחרית ומנחה
מתפלל כדרכו של שבת ואומר יעלה ויבא בעבודה ובמוסף אומר סדר מוסף יום חול המועד אלא
שמזכיר של שבת ואומר ותתן לנו את יום המנוח הזה ויום חג המצות הזה וכן אומר את מוספי
יום המנוח הזה ויום חג המצות הזה וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים ומפטירין היתה עלי.
הגה. ואין מזכירין בברכת ההפטרה לפסח לא
באמצע ולא בחתימה ונוהגין לומר שיר השירים בשבת של חול המועד ואם שבת ביום טוב האחרון
אומרים אותו באותו שבת וכן הדין בסוכות עם קהלת ונוהגין לומר רות בשבועות. והעם נהגו
שלא לברך עליהם על מקרא מגילה ולא על מקרא כתובים.
סימן תצא - סדר הבדלה במוצאי יום טוב. ובו
ב' סעיפים.
א. במוצאי יום טוב בין במוצאי יום טוב לחול
בין במוצאי יום טוב לחולו של מועד מבדיל בתפלה כמו במוצאי שבת אלא שאינו מברך לא על
הנר ולא על הבשמים.
ב. יום טוב שחל להיות במוצאי שבת אומר באתה
בחרתנו ותודיענו.
סימן תצב - דין תענית שני וחמישי ושני אחר
המועדים. ובו סעיף אחד.
א. יש נוהגים להתענות שני וחמישי ושני אחר
הפסח וכן אחר חג הסוכות וממתינים עד שיעבור כל חדש ניסן ותשרי ואז מתענים.
הגה. מיד שני וחמישי ושני שאפשר להתענות.
ובאשכנז וצרפת נהגו להתענות ועושין אותו כמו תענית צבור לקרות ויחל.
סימן תצג - דינים הנוהגים בימי העומר. ובו
ד' סעיפים.
א. נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד
ל''ג לעומר מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא אבל לארס ולקדש שפיר דמי ונשואין
נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו.
הגה. מיהו מל''ג בעומר ואילך הכל שרי.
ב. נוהגים שלא להסתפר עד ל''ג לעומר שאומרים
שאז פסקו מלמות ואין להסתפר עד יום ל''ד בבוקר אלא אם כן חל יום ל''ג ערב שבת שאז מסתפרין
בו מפני כבוד השבת.
הגה. ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו אלא
מסתפרין ביום ל''ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון. ואין להסתפר עד ל''ג בעצמו
ולא מבערב. מיהו אם חל ביום ראשון נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד שבת. ומי שהוא בעל ברית
או מל בנו מותר להסתפר בספירה לכבוד המילה.
ג. יש נוהגים להסתפר בראש חדש אייר וטעות
הוא בידם.
הגה. מיהו בהרבה מקומות נוהגים להסתפר עד
ראש חדש אייר ואותן לא יסתפרו מל''ג בעומר ואילך אף על פי שמותר להסתפר בל''ג בעומר
בעצמו. ואותן מקומות שנוהגין להסתפר מל''ג בעומר ואילך לא יסתפרו כלל אחר פסח עד ל''ג
בעומר. ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה משום לא תתגודדו וכל שכן שאין
לנהוג היתר בשתיהן.
ד. נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד
עצרת משקיעת החמה ואילך.
סימן תצד - סדר תפלת חג השבועות. ובו ג'
סעיפים.
א. ביום חמשים לספירת העומר הוא חג השבועות
וסדר התפלה כמו ביום טוב של פסח אלא שאומרים את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו
וגומרים ההלל ומוציאין שני ספרים וקורין בראשון חמשה מבחדש השלישי עד סוף הסדר ומפטיר
קורא בשני וביום הבכורים ומפטיר במרכבה דיחזקאל ומסיים בפסוק ותשאני רוח.
ב. ביום השני קורים בפרשה כל הבכור עד סוף
הסדרא ומפטיר קורא כמו אתמול ומפטיר בחבקוק מן וה' בהיכל קדשו עד למנצח בנגינותי.
ג. אסור להתענות במוצאי חג השבועות.
הגה. ואין אומרים תחנון מתחלת ראש חדש סיון
עד ח' בו דהיינו אחר אסרו חג. ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת והבתים זכר לשמחת
מתן תורה ונוהגין בכמה מקומות לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות. ונראה לי הטעם
שהוא כמו השני תבשילין שלוקחים בליל פסח זכר לפסח וזכר לחגיגה כן אוכלים מאכל חלב ואחר
כך מאכל בשר וצריכין להביא עמהם ב' לחם על השלחן שהוא במקום המזבח ויש בזה זכרון לב'
הלחם שהיו מקריבין ביום הבכורים.
