שלחן ערוך הלכות בשר בחלב סימן פז-צז
סימן פז - באיזו בשר נוהג דין בשר בחלב והיאך
נקרא בשול. ובו י"א סעיפים.
א. כתוב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים
אחד לאיסור בישול ואחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה והוציא אכילה בלשון בישול לומר
שאינו אסור מן התורה אלא דרך בישול אבל מדרבנן אסור בכל ענין.
ב. גדי לאו דוקא דהוא הדין שור שה ועז ולא
שנא בחלב אם ולא שנא בחלב אחרת אלא שדבר הכתוב בהווה.
ג. אינו נוהג אלא בבשר בהמה טהורה בחלב בהמה
טהורה אבל בשר טהורה בחלב טמאה או בשר טמאה בחלב טהורה מותרי' בבישול ובהנאה ובשר חיה
ועוף אפילו בחלב טהורה מותר בבישול ובהנאה ואף באכילה אינו אסור אלא מדרבנן אבל דגים
וחגבים אין בהם איסור אפילו מדרבנן.
הגה. ונהגו לעשות חלב משקדים ומניחים בה
בשר עוף הואיל ואינו רק מדרבנן אבל בשר בהמה יש להניח אצל החלב שקדים משום מראית העין
כמו שנתבאר לעיל סי' ס"ו לענין דם.
ד. אסור לבשל בחלב אשה מפני מראית העין ואם
נפל לתוך התבשיל בטל ואין צריך שיעור.
הגה. ונראה לפי זה דכל שכן דאסור לבשל לכתחלה
בחלב טמאה או בשר טמא בחלב טהור ודוקא בשר בהמה אבל בעוף דרבנן אין לחוש.
ה. ביצים הנמצאים בעופות אם הם גמורות דהיינו
שיש להם חלבון וחלמון אע"פ שהיא מעורה בגידים הרי זה גמורה ומותר לאכלה בחלב אבל
אם אין לה אלא חלמון אסור לבשלם בחלב אבל אם אכלם בפני עצמם מותר לאכול אחריהם גבינה
או חלב.
ו. המעושן והמבושל בחמי טבריה אין לוקין
עליו וכן המבשל בשר במי חלב או בחלב מתה או בחלב זכר או שבישל דם בחלב פטור ואין לוקין
על אכילתו משום בשר בחלב.
הגה. וחלב זכר לא מיקרי חלב כלל ואם נפל
לתוך קדירה של בשר אינו אוסר אבל חלב מתה ומי חלב אוסרים המאכל כמו חלב עצמה ואפילו
בבישול יש לאסור לכתחלה י"א דאסור לחתות האש תחת קדירה של עובד כוכבים לפי שהם
מבשלים בהם פעמים חלב פעמים בשר והמחתה תחת קדירה שלהם בא לידי בישול בשר בחלב עוד
כתבו דאין לערב מים שהדיחו בהם כלי בשר עם מים שהדיחו בהם כלי חלב וליתן לפני בהמה
דאסורים בהנאה עוד כתבו דהכלי שעושין בו מים לחפיפת הראש אין לשמש בו דעושין אותה מאפר
שעל הכירה ורגילות הוא להתערב שם בשר וחלב ולכן יש לאסור גם כן להשתמש מן הקדרות של
התנורים שבבית החורף משום דנתזים עליהם לפעמים בשר וחלב מן הקדרות שמבשלים בתנורים
ובדיעבד אין לחוש בכל זה ואף לכתחלה אין בזה אלא חומרות בעלמא והמיקל לא הפסיד.
ז. המבשל שליל בחלב חייב וכן האוכלו אבל
המבשל שליא או עור וגידים ועצמות ועיקרי קרנים וטלפים הרכים פטור וכן האוכלם פטור.
ח. יש מי שאומר דנסיובי דחלבא אינם בכלל
מי חלב ואסור מן התורה אלא מי חלב היינו אחר שעושים הגבינה מבשלים הנסיובי והאוכל צף
מלמעלה ולא נשאר בו אלא מים בעלמא זהו הנקרא מי חלב.
ט. חלב הנמצא בקיבה אינו חלב ומותר לבשל
בו בשר אפילו בצלול שבה ויש מי שאוסר.
י. חלב הנמצא בקיבה שנמלח בקיבתה או שעמד
בו יום אחד אסור להעמיד בו.
הגה. ואם העמיד בו אם הוא הצלול אוסר כל
הגבינות עד שיהא ס' בחלב שהעמיד נגד הקיבה האסורה ואם היה ס' בחלב הכל מותר ואם היה
הקיבה קרושה אינה אוסרת כלום אפי' לא היה ס' בחלב נגד הקיבה ואם היה הקיבה צלול מתחילה
ונקרש יש לו דין צלול ויש מקילין בזה ובמקום הפסד יש להקל עור הקיבה לפעמים מולחים
אותו ומייבשין אותו ונעשה כעץ וממלאים אותו חלב מותר דמאחר שנתייבש הוי כעץ בעלמא ואין
בו לחלוחית בשר.
יא. אם העמיד גבינה בעור קיבת כשרה יש בה
טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת אבל המעמיד בעור קיבת נבילה וטריפה ובהמה טמאה אוסר בכל
שהוא.
הגה. משום דדבר האסור בעצמו ומעמיד אפילו
באלף לא בטיל ודוקא שלא היה שם מעמיד אחר רק האסור אבל אם היה שם ג"כ מעמיד היתר
הוי זה וזה גורם ומותר אם איכא ס' נגד האסור.
סימן פח - שלא להעלות בשר על השלחן שאוכלין
גבינה. ובו ב' סעיפים.
א. אפילו בשר חיה ועוף אסור להעלותו על שלחן
שאוכל עליו גבינה שלא יבא לאכלם יחד אבל בשלחן שסודר עליו התבשיל מותר ליתן זה בצד
זה.
ב. הא דאסור להעלותו על השלחן דוקא בשני
בני אדם המכירים זה את זה אפילו הם מקפידים זה על זה אבל אכסנאים שאין מכירין זה את
זה מותר ואפי' המכירים אם עשו שום היכר כגון שכל אחד אוכל על מפה שלו או אפילו אוכלים
על מפה אחת ונותנים ביניהם פת להיכירא מותר.
הגה. ודוקא שאין אוכלין מן הפת המונח ביניהם
להיכר אבל אם אוכלין ממנו לא הוי היכר דבלאו הכי הפת שאוכלין ממנו מונח על השלחן אבל
אם נתנו ביניהם כלי ששותין ממנו ובלאו הכי אין דרכו להיות על השלחן הוי היכר אעפ"י
ששותין מן הכלי וכל שכן אם נתנו שם מנורה או שאר דברים שעל השלחן דהוי היכר ויהיו זהירים
שלא לשתות מכלי אחד משום שהמאכל נדבק בכלי וכל שכן שלא יאכלו מפת אחד וכן נוהגין ליחד
כלי של מלח לכל אחד בפני עצמו כי לפעמים טובלים במלח ונשארו שיורי מאכל במלח.
סימן פט - שלא לאכול גבינה אחר בשר. ובו
ד' סעיפים.
א. אכל בשר אפילו של חיה ועוף לא יאכל גבינה
אחריו עד שישהה שש שעות ואפילו אם שהה כשיעור אם יש בשר בין השינים צריך להסירו והלועס
לתינוק צריך להמתין.
הגה. ואם מצא אחר כך בשר שבין השינים ומסירו
צריך להדיח פיו קודם שיאכל גבינה ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות רק מיד אם
סלק ובירך ברכת המזון מותר על ידי קנוח והדחה והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר
אכילת הבשר שעה אחת ואוכלין אחר כך גבינה מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר
דאז הוי כסעודה אחרת דמותר לאכול לדברי המקילין אבל בלא ברכת המזון לא מהני המתנת שעה
ואין חילוק אם המתין השעה קודם ברכת המזון או אחר כך ואם מצא בשר בין שיניו אחר השעה
צריך לנקרו ולהסירו ויש אומרים דאין לברך ברכת המזון על מנת לאכול גבינה אבל אין נזהרין
בזה ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות.
ב. אכל גבינה מותר לאכול אחריו בשר מיד ובלבד
שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהם ואם הוא בלילה שאינו יכול לעיין אותם
היטב צריך לרחצם וצריך לקנח פיו ולהדיחו והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה וכן
בכל דבר שירצה חוץ מקימחא ותמרי וירקא לפי שהם נדבקים בחניכין ואין מקנחים יפה ואחר
כך ידיח פיו במים או ביין במה דברים אמורים בבשר בהמה וחיה אבל אם בא לאכול בשר עוף
אחר גבינה אינו צריך לא קינוח ולא נטילה.
הגה. ויש מחמירין אפילו בבשר אחר גבינה וכן
נוהגין שכל שהגבינה קשה אין אוכלין אחריה אפילו בשר עוף כמו בגבינה אחר בשר ויש מקילין
ואין למחות רק שיעשו קנוח והדחה ונטילת ידים מיהו טוב להחמיר.
ג. אכל תבשיל של בשר מותר לאכול אחריו תבשיל
של גבינה והנטילה ביניהם אינה אלא רשות אבל אם בא לאכול הגבינה עצמה אחר תבשיל של בשר
או הבשר עצמו אחר תבשיל של גבינה חובה ליטול ידיו.
הגה. ושומן של בשר דינו כבשר עצמו ונהגו
עכשיו להחמיר שלא לאכול גבינה אחר תבשיל בשר כמו אחר בשר עצמו ואין לשנות ולפרוץ גדר
מיהו אם אין בשר בתבשיל רק שנתבשל בקדירה של בשר מותר לאכול אחריו גבינה ואין בו מנהג
להחמיר וכן נוהגין לאכול בשר אחר תבשיל שיש בו גבינה או חלב מיהו יש ליטול ידיו ביניהם
ואפי' לא יאכל בשר ממש רק תבשיל של בשר אחר תבשיל של גבינה אם נגע בהן בידיו שמש המשמש
בסעודה ונוגע באוכלין אינו צריך נטילה דלא הצריכו נטילה רק לאוכלים.
ד. מי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך לבער
מעל השלחן שיורי פת שאכלו עם הגבינה ואסור לאכול גבינה על מפה שאכלו בה בשר וכל שכן
שאסור לחתוך גבינה אפי' צוננת בסכין שרגילין לחתוך בשר ולא עוד אלא אפילו הפת שאוכלים
עם הגבינה אסור לחתוך בסכין שחותכין בה בשר.
הגה. וכן להפך נמי אסור מיהו על ידי נעיצה
בקרקע קשה שרי אבל כבר נהגו כל ישראל להיות להם שני סכינים ולרשום אחד מהם שיהא לו
היכר ונהגו לרשום של חלב ואין לשנות מנהג של ישראל.
סימן צ - דיני כחל ובו ד' סעיפים.
א. הכחל אסור מדברי סופרים שאין בשר שנתבשל
בחלב שחוטה אסור מן התורה לפיכך אם קרעו ומירק החלב שבו מותר לצלותו ולאוכלו ואם קרעו
שתי וערב וטחו בכותל עד שלא נשאר בו לחלוחית חלב מותר לבשלו עם הבשר וכחל שלא קרעו
בין של קטנה שלא הניקה בין של גדולה אסור לבשלו ואם עבר ובשלו בפני עצמו מותר לאכלו
ואם בשלו עם בשר אחר משערין אותו בששים וכחל מן המנין כיצד אם היה הכל עם הכחל כמו
ששים בכחל הכחל אסור והשאר מותר ואם היה בפחות מששים הכל אסור בין כך ובין כך אם נפל
לקדירה אחרת אוסר אותה ומשערין בו בס' כבראשונה שהכחל עצמו שנתבשל נעשה כחתיכה האסורה
ואין משערין בו אלא כמות שהוא בעת שנתבשל לא כמו שהיה בשעה שנפל.
הגה. ויש אומרים דאם נפל תחילה לקדירה שאין
בה ס' ונאסר הכחל אם נפל אחר כך לקדירה אחרת אין הכחל מצטרף לס' וכן עיקר.
ב. נהגו שלא לבשלו עם בשר כלל ולבשלו בלא
בשר בטיגון או בפשטיד"א מצריכין קריעה שתי וערב וטיחה בכותל ולצלי קריעה שתי וערב.
הגה. ואם עבר ובשלו אם קרעו שתי וערב וטחו
בכותל יש להתיר בדיעבד במקום הפסד מרובה אבל בלאו הכי אין להתיר ומה שנהגו לקורעו ולחחכו
כמה פעמים שתי וערב על פני כולו עדיף ומהני יותר מטיח' בכוחל ולצלי נוהגין לכתחלה לקורעו
שתי וערב וטיחה בכותל מיהו אם עבר וצלאו אפי' בלא קריעה שרי אם נצלה לחוד בלא בשר עמו
ואם נצלה עם בשר עמו אם נקרע שתי וערב וטחו בכותל שניהם מותרים ואם לאו העליון מותר
והתחתון אסור ואין לאסור שניהם שמא נתהפך השפוד דבדיעבד לא מחזקינן איסורא אבל לכתחלה
אין לצלותו עם בשר כלל ולקדירה בלא בשר נוהגין בו איסור לכתחלה וה"ה לטגן אפי'
בלא בשר ואפי' נתייבש הכחל ואם עבר ובשלו בקדירה לבדו בדיעבד מותר אם נקרע שתי וערב
וטחו בכותל מיהו אם נתייבשה דהיינו לאחר שלשים יום אם עבר ובשלו אפילו עם בשר מותר
בדיעבד ולעשות פשטיד"א מן הכחל בלא בשר נהגו בו היתר אם אין אופין הפשטיד''א במחבת
אבל במחבת דינו כמו בשול בקדירה ויש פרושים המחמירים בכל פשטיד"א אם לא נתייבש
הכחל תחילה. יש מחמירין שלא לאפות פשטיד"א כחל עם של בשר בתנור קטן רק יש להניח
אחד בפי התנור וטוב ליזהר לכתחלה אף כי אינו אלא חומרא בעלמא.
ג. מותר לחתוך כחל רותח בסכין שחתכו בו בשר
וכן מותר לחתוך בשר בסכין שחתכו בו כחל וכן הדין לאכול זה בכלי שאכלו בו זה.
הגה. וה"ה לצלות זה בשפוד שצלו בו זה
והוא הדין דמותר להניחו בקערה עם בשר צלי אפילו שניהם חמים דלאחר צליית הכחל דינו כשאר
בשר לכל דבר ודוקא שנצלה כדינו דהיינו שקרעוהו תחילה שתי וערב וטחוהו בכותל אבל אם
עבר וצלאו בלא קריעה או קריעה מועטת כל הדברים אלו לכתחלה אסורים ובדיעבד הכל מותר
ואם קרעוהו כדינו וצלאו אע"פ שמצא אח"כ גומות מלאות חלב אין לחוש וכן אם
הניחו כך שלם קודם צלייחו עם חלבו יום שלם מותר ולא אמרינן כבוש כמבושל בכי האי גוונא.
ד. לצלות כחל או למולחו עם הבשר דינו כדין
צליית או מליחת כבד עם בשר ויש מי שמתיר למלוח כחל על הבשר.
הגה. ואין למלחו עם בשר אבל בדיעבד בכל ענין
מותר עור הקיבה לאחר שהוסר חלבו מתוכו והודח יש לו דין שאר בשר ומותר למלחו עם שאר
בשר ואין לו דין כחל כלל.
סימן צא - דין בשר וחלב שנתערבו. ובו ח'
סעיפים.
א. בשר וגבינה שנגעו זה בזה מותרים אלא שצריך
להדיח מקום נגיעתן ומותר לצור אותם במטפחת אחת ולא חיישינן שמא יגעו זה בזה.
ב. כל מידי דבעי הדחה כגון להניח בשר היתר
צונן בקערה של איסור צונן אסור לכתחלה דילמא אכיל בלא הדחה ודוקא מבושל דלאו אורחי'
בהדחה אבל מידי דאורחיה בהדחה כגון בשר חי וכיוצא בו שרי לכתחילה.
הגה. ודוקא דבר שיש בו לחלוחית קצת אבל דבר
יבש ממש אם לא בלע הכלי רק בצונן מותר להניח בו דבר יבש בלא הדחה כלל וע"ל סימן
קכ"א.
ג. צריך ליזהר שלא יגע בשר בלחם שאם יגע
בו אסור לאכלו עם גבינה וכן יזהר שלא יגע בו גבינה שאם יגע בו אסור לאכלו עם בשר.
ד. בשר וחלב רותחין שנתערבו יחד ואפי' בשר
צונן לתוך חלב רותח או חלב צונן לתוך בשר רותח הכל אסור משום דתתאה גבר אבל חלב רותח
שנפל על בשר צונן או בשר רותח שנפל לתוך חלב צונן קולף הבשר ושאר הבשר מותר והחלב מותר
כולו ואם נפלו זה לתוך זה צוננין מדיח הבשר ומותר.
ה. מליח שאינו יכול ליאכל מחמת מלחו דהיינו
כעין מליח שמולחים לקדירה ושהה כדי מליחה לקדירה כל זמן שלא הדיחו מיקרי אינו נאכל
מחמת מלחו.
הגה. וי"א דלאחר ששהה במלחו שיעור מליחה
לא מקרי אח"כ רותח ולצורך גדול כגון בהפסד מרובה והוא לצורך סעודת מצוה יש לסמוך
אמקילין אבל בלאו הכי אין להקל כלל אפי' לא נמלח הבשר משני צדדיו רק מצד אחד כל שנמלח
מליחה שאינו נאכל מחמת מלחו מחשב רותח אבל כל שלא נמלח כל כך מחשב צונן אפי' נמלח משני
צדדין וי"א דאנן אין בקיאים בדבר ויש לנו לחשוב אפילו מליחת צלי כרותח וטוב להחמיר
במקו' שאין הפסד מרובה.
ומליח כעין מליח דבעי לה לארחא אפי' לאחר
שהדיחו הוי אינו נאכל מחמת מלחו וכל זמן שלא שראו במים דינו כרותח לאסור כדי קליפה
ואין חילוק בין מליח עליון ותפל תחתון למליח תחתון ותפל עליון לעולם המליח מבליע בתפל
ואינו בולע ממנו הילכך בשר וגבינה המלוחים שנגעו זה בזה צריך לקלוף שניהם מקום נגיעתם
ואם אחד מהם מלוח והשני תפל המלוח מותר בהדחה והתפל צריך קליפה.
הגה. וי"א דבכל מליחה אנו משערין בס'
ועיין לקמן סימן ק"ה כיצד נוהגין והא דטהור מלוח וטמא תפל שרי היינו שהטמא יבש
אבל אם הוא דבר צלול נאסר הטהור מאחר שאינו נאכל מחמת מלחו בולע האיסור שאצלו ושניהם
אסורים ודוקא שהטהור לח קצת אבל אם הוא יבש לגמרי אינו בולע מדבר לח שאצלו.
ואם הם יבשים אפילו הם מלוחים או לחים ולא
מחמת מליחה סגי בהדחה.
הגה. כל ציר מבשר שנמלח אפילו לא נמלח רק
לצלי חשוב רותח ולכן אם נפלה ציר על הגבינה או על כלי אוסר אפילו במקום שאין הבשר אוסר
דלא נחשב רותח מכל מקום הציר חשיב אינו נאכל מחמת מלחו. וציר של בשר שאוסר שנפל על
הכלי צריך הגעלה ואם הוא כלי חרס צריך שבירה ואם לא נפל רק על מקום אחד בכלי עץ וכיוצא
בו קולף מקומו ודיו.
ו. היכא אמרינן דאינו אוסר אלא כדי קליפה
כשאין שום אחת מהחתיכות שמינה שאם היתה שמינה כולה אסורה וכן חברתה אסורה כולה מפני
שהשומן מפעפע.
ז. הא דמפלגינן בין נאכל מחמת מלחו לאינו
נאכל מחמת מלחו הני מילי בבשר חי אבל צלי רותח שנפל למליח אפילו נאכל מחמת מלחו בעי
קליפה ואם יש בו בקעים או שהוא מתובל בתבלין והוא צלי רותח כולו אסור.
הגה. וה"ה אפוי ומבושל וי"א דאפילו
הם צוננים דינא הכי וכן יש לנהוג אם אין הפסד מרובה.
ח. אין בשר בחלב נאסר ע"י מליחה או
ע"י כבוש אלא באכילה אבל לא בהנאה.
סימן צב - דינין אם נפל חלב לקדירה של בשר.
ובו ט' סעיפים.
א. כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב רותח
טועם העובד כוכבים הקדירה אם אמר שיש בה טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת אפי' בפחות מששים
ואותה חתיכה אסורה במה דברים אמורים בשקדם והוציא החתיכה קודם שתפלוט חלב שבלעה דהיינו
קודם שתנוח היורה מרתיחה אבל אם לא הספיק לסלקו עד שתוכל לפלוט החלב שבלעה אע"פ
שטעמו עובד כוכבים ואין בו טעם כלל אסור אא"כ יש בו ס'.
הגה. וע"ל סימן צ"ח דאין אנו נוהגין
לסמוך אטעימת עובד כוכבים ובעינן ס' בכל ענין.
ב. נפל חלב לתוך קדירה של בשר טועמין החתיכה
שנפל עליה החלב אם אין בה טעם חלב הכל מותר ואם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה
ומשערין בכולה אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכת והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה
זו אחד מששים מהכל החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים בשלא ניער הקדרה בתחילה
כשנפל החלב אלא לבסוף ולא כיסה אבל אם ניער מתחילה ועד סוף או שכיסה משעת נפילה ועד
סוף הכל מצטרף לבטל טעם החלב.
הגה. וכן אם לא ניער כלל לא בתחילה ולא בסוף
ולא כיסה כלל אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל אינו אסור רק החתיכה לבד ושאר הקדירה
מותר וכן אם ניער בתחלה או כסה מיד אע"ג דלא ניער ולא כיסה לבסוף כל הקדירה מצטרף
והוא שניער וכיסה מיד שנפל שם האיסור.
וכן אם נפל לתוך המרק או לחתיכות ולא נודע
לאיזו חתיכה נפל נוער את הקדירה כולה עד שישוב ויתערב הכל אם יש בקדירה כולה טעם חלב
אסורה ואם לאו מותרת ואם לא נמצא עובד כוכבים שיטעום ונסמוך עליו משערים בששים.
הגה. ויש חולקין וסבירא להו דאינו מועיל
מה שנוער הקדירה אם לא שניער מיד שנפל האיסור והכי נהוג.
ג. כשנאסרה החתיכה מחמת החלב נעשית כל החתיכה
איסור ואם בשלה עם אחרות צריך ששים לבטל כולה ואם מכירה משליכה והאחרות מותרות ואם
אינו מכירה הרוטב מותר וכל החתיכות אסורות אם חתיכת האיסור ראויה להתכבד.
ד. לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר
בחלב אבל לא בשאר איסורים כגון כזית חלב שנבלע כחתיכה ואין בה ששים לבטלו ונאסרה ואחר
כך בישלה עם אחרות אין צריך אלא ששים כדי כזית חלב ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות
מותרת.
הגה. וי"א דאמרינן בכל האסורים חתיכה
נעשית נבילה וכן המנהג פשוט ואין לשנות ודוקא אם האסור דבוק בחתיכת היתר או שהחתיכה
כולה חוץ לרוטב ונפל עליה איסור אבל אם מקצת החתיכה תוך הרוטב ואין האיסור דבוק בו
לא אמרינן חתיכה נעשית נבילה ומצטרף כל הקדירה לבטל האיסור ומכל מקום יש להחמיר לאסור
אותה חתיכה וכל זה בשאר איסורים אבל בבשר בחלב אע"פ שאין האסור דבוק ומקצת החחיכה
תוך הרוטב אמרינן חתיכה נעשית נבילה יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב
איסור לח בהיתר לח ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל
ויש לסמוך על זה בשאר אסורים לצורך הפסד גדול אבל לא בבשר וחלב ואם נתערב יבש ביבש
לא אמרינן בשום איסור חתיכה נעשית נבילה. וע"ל סימן צ"ט ס"ק ט"ו
מדין חתיכה נעשית נבילה כלי הנאסר מבליעה איסור לא אמרינן ביה חתיכה נעשית נבילה ולא
בעינן ס' רק נגד האיסור שבלע.
ה. טיפת חלב שנפלה על הקדירה שאצל האש מבחוץ
אם נפלה כנגד התבשיל אין צריך אלא ס' כנגד הטיפה שמפעפעת לפנים והוי כאילו נפלה בתבשיל
ואם נפלה במקום הריקן והיא מפעפעת בדופן הקדירה עד סמוך לרוטב כל כך שאין ס' כנגד הטיפה
הרי נאסר אותו מקום הקדירה ואם יערה התבשיל דרך מקום הקדירה שנאסר הרי יאסר התבשיל
וזה תקנתו שיניחנה כך ולא יגע בה עד שתצטנן.
הגה. ודוקא אם הקדרה ישנה אבל אם היא חדשה
בכל ענין א"צ ס' רק נגד הטיפה שנפל עליה כדלקמן סי' צ"ד גבי כף.
ו. נהגו העולם לאסור כשנפלה על הדופן שלא
כנגד הרוטב ודוקא כשנופל באותו צד שאינו כנגד האש אבל אם נפל כנגד האש מותר שהאש שורפו
ומייבשו ודוקא בדבר מועט כגון טיפה אבל אם נפל הרבה אין להתיר אפי' אם נפל כנגד האש
אא"כ כנגד הרוטב וע"י ס'.
הגה. ואז הקדירה הוי אסורה אפילו יש ס' בתבשיל
נגד הטיפה שנפלה ויערה מיד התבשיל ממנו בצד אחר שלא כנגד הטיפה ואם בשלו בקדירה תבשיל
אחר דינו כמו בפעם הראשון.
ז. יש מי שמתיר בשעת הדחק כגון בערב שבת
אפי' שלא כנגד הרוטב אפילו שלא כנגד האש על ידי ס'.
הגה. והכי נהוג ואם נשפך חלב או שאר איסור
רותח על גבי קרקע והעמידו עליו קדירה חמה אם מה שנשפך אינו אצל האש לא הוי רק כלי שני
ולכן הקדירה אסורה דבולע קצת והתבשיל מותר דתתאה גבר וקלוח מן הקדירה רותחת שהלך אל
קדירה צוננת אם נפסק הקלוח מן הקדירה הרותחת קודם שהגיע אל הצונן הוי נמי ככלי שני
ואם לא נפסק הוי כעירוי והקדירה הצוננת נאסרה אם היד סולדת בקלוח הנוגע בקדירה והתבשיל
שבתוכה שרי דאין עירוי אוסר רק כדי קליפה אבל אם הקדירה היא חמה והוא כלי ראשון וכ"ש
עומד אצל האש אפי' הקלוח הוא צונן הכל אסור דתתאה גבר והוי כצונן לתוך חם דכולו אסור
כמו שנתבאר לעיל סי' צ"א. טפה הנופל' על גבי כיסוי קדירה דינה כנפלה על גבי קדירה
נגד הרוטב והוא שהתחיל הקדירה להרתיח דאז עולה הזיעה תמיד ומגיע אל הכיסוי ויורד משם
אל הרוטב.
ח. מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של
בשר הזיעה עולה ונבלע בקדיר' ואוסרת'.
הגה. אם היה חלב במחבת בעינן ס' בתבשיל שבקדירה
נגד החלב שבמחבת וכל זה מיירי שהמחבת מגולה והזיעה עולה מן המאכל עצמן לקדירה שעליה
וגם מיירי שהוא בקרוב כל כך שהיד סולדת בזיעה במקום שנוגע בקדירה אבל אם אין היד סולדת
בזיעה הכל שרי ולכן תולין בשר לייבש על קדירות של חלב ולא חיישינן לזיעה שעולה וכן
אם המחבת מכוסה הכל שרי מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו
בנגיעה כל שכן בזיעה מיהו לכתחלה יש ליזהר בכל זה.
ט. נר של חלב עשוי כנר של שעוה שנטף ממנו
טפה על כלי אין צריך כי אם גרידה אבל חלב מהותך חם שנפל ממנו טפה על כלי צריך הגעלה.
סימן צג - קדירה שבשלו בה בשר לא יבשלו בה
חלב. ובו סעיף אחד.
א. קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם
בישל בה בתוך מעת לעת אסור בנותן טעם אבל אם שהה מעת לעת קודם שבישל בה הוי ליה נותן
טעם לפגם ומותר התבשיל אבל הקדרה אסורה לבשל בה לא בשר ולא חלב.
הגה. אבל שאר דברים מותר ודין כסוי קדרה
כדין קדירה עצמה ויש מחמירים בכיסוי לומר דאע"פ שאינו בן יומו דינו כאילו היה
בן יומו וכן נוהגין בקצת מקומות וכן אני נוהג מפני המנהג והוא חומרא בלא טעם ומכל מקום
במקום שיש שום צד להתיר בלאו הכי או שהוא לצורך שבת או הפסד יש להתיר אם אין הכיסוי
בן יומו כמו בקדירה עצמה ואם לקחו כיסוי רותח מקדירה של בשר ונתנו אותו על קדירה של
חלב אם שניהם חמים שניהם אסורים אם יש מאכל בקדירה של בשר וחלב ואם הכיסוי צונן והקדירה
חמה נמי שניהם אסורים אם התחיל להזיע תחת הכיסוי דתתאה גבר ואם הכיסוי חם והקדירה צוננת
הכל שרי רק המאכל צריך קליפה אם אפשר לקלפו ואם לאו הכל שרי ואם לא היה מאכל בקדירה
הכל שרי דהוי כשתי קדירות שנגעו זו בזו.
סימן צד - דין התוחב כף חולבת בקדרה של בשר.
ובו ט' סעיפים.
א. התוחב כף חולבת בקדרה של בשר או איפכא
משערים בכל מה שנתחב ממנו בקדירה ויש מי שאומר שאם הכף של מתכת משערים בכולו משום דחם
מקצתו חם כולו.
ב. אם תחב הכף בקדירה שני פעמים ולא נודע
בנתים צריך ב' פעמים ששים.
ג. אם יש ס' לבטל הכף הקדירה והתבשיל מותרים
אבל הכף אסור בין עם בשר בין עם חלב לפי שהיא בלועה מבשר בחלב ואפילו בדיעבד אוסרת
אם חזרו ותחבוה בין בבשר בין בחלב כל זמן שהיא בת יומא ואם אין ס' הכל אסור בהנאה אפי'
הקדרה אך מותר לתת לתוכה פירות או צונן כיון שאינו נהנה מגוף האיסור.
ד. אם אין הכף בן יומו הקדרה והתבשיל מותרים
והכף אסור לכתחלה בין עם בשר בין עם חלב ומ"מ בדיעבד אינה אוסרת כיון שלא היתה
בת יומא.
ה. אם בשלו מים בקדרה חדשה ותחבו בה כף חולבת
ואחר כך חזרו ובשלו בה מים פעם אחרת ותחבו בה כף של בשר ושתי הכפות היו בני יומן ובשום
אחד מהפעמים לא היו במים ששים אסור להשתמש בקדירה לא בשר ולא חלב אבל שאר דברים מותר
לבשל מאחר שהיתה חדשה שלא בשלו בה מעולם.
הגה. מיהו אם עבר ובישל בה בשר או חלב מותר
דהוי נותן טעם בר נותן טעם קדרה שבשלו בה ירקות או מים ותחבו בה כף בן יומו והקדירה
אינה בת יומה או להפך או שיש במאכל ששים הכל שרי ונוהגין להחמיר לאכול המאכל כמין הכלי
שהוא בן יומו ולאסור הכלי שאינו בן יומו ואינו אלא חומרא בעלמא כי מדינא הכל שרי.
ו. בצלים או ירקות שבלועים מבשר ובשלם בקדרה
חולבת אם ידוע כמה בשר בלוע בבצלים ובירקות אין צריך ס' אלא כנגד הבשר.
הגה. דלא שייך לומר חתיכה נעשית נבילה הואיל
ועדיין כולו היתר ולכן אין צריך לשער רק נגד מה שבלע וכל שכן בקדירה של חלב שבשלו בה
מים תוך מעת לעת ואח"כ בשלו בה בשר לא אמרינן דצריך לשער נגד כל המים רק נגד החלב
שבלע הקדירה.
ז. בשר רותח שחתכו בסכין חולבת כל החתיכה
אסורה אם אין בה ששים כנגד מקום הסכין שחתך הבשר אבל אם אינו בן יומו או אם אינו יודע
שהוא בן יומו אינו אוסר אלא כדי קליפה.
הגה. וכל זה בבשר רותח בכלי ראשון ואז אם
הסכין בן יומו ואין ס' בבשר נגד הסכין הכל אסור ואף הסכין צריך הגעלה אבל אם הוא כלי
שני הבשר צריך קליפה והסכין נעיצה בקרקע וכן נוהנין ואפילו אין הסכין בן יומו יש לקלוף
הבשר מעט משום שמנונית הסכין.
ח. אם נפל לתנור פנאד"ש גבינה אפי'
לחה וכן גבינה חמה בקערת בשר בת יומא אינו אוסר אלא כדי קליפה.
ט. בשלו דבש במחבת של בשר בת יומא והריקוהו
חם בקערה של חלב בת יומא מותר משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתירא.
סימן צה - דגים וביצה שנתבשלו בקדירה של
בשר אם מותר לאכלן עם גבינה. ובו ז' סעיפים.
א. דגים שנתבשלו או שנצלו בקדירה של בשר
רחוצה יפה שאין שום שומן דבוק בה מותר לאכלם בכותח משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם
דהיתירא ואם לא היתה רחוצה יפה אם יש בממש שעל פי הקדירה יותר מאחד בששים בדגים אסור
לאכלם בכותח.
ב. ביצה שנתבשלה במים בקדירה חולבת מותר
לתת אותה בתוך התרנגולת אפילו לכתחלה אבל אם נתבשלה בקדרה עם בשר ואפילו בקליפה אסור
לאכלה בכותח.
הגה. ויש מחמירים בצלייה ובישול לאסור נותן
טעם בר נותן טעם והמנהג לאסור לכתחילה ובדיעבד מותר בכל ענין ודוקא לאכול עם חלב והבשר
עצמו אבל ליתנן בכלי שלהם מותר לכתחלה וכן נהגו וכן אם לא נתבשלו או נצלו תחילה רק
עלו בכלי של בשר מותר לאכלן עם חלב עצמו וכן להפך וכן אם היה הכלי שנתבשלו או נצלו
בו לפגם שלא היה בן יומו נוהגין היתר לכתחילה לאכלן עם המין השני וכל זה כשהמאכל אינו
דבר חריף אבל אם היה דבר חריף כגון שבשלו דברים חריפים בכלי של בשר אפי' אינו בן יומו
או שדכו תבלין במדוך של בשר אם אכלו * בחלב אוסר אפילו בדיעבד עד דאיכא ס' נגד הבשר
הבלוע בהם ומכל מקום לא מקרא מאכל דבר חריף משום מעט תבלין שבו רק אם כולו הוא דבר
חריף ורובו ככולו וע"ל סימן צ"ו.
ג. קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין
שהיד סולדת בהן אפילו שניהם בני יומן מותר משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם דהתירא
והוא שיאמר ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בהן ואם היה שומן דבוק בהן צריך שיהא במים
ס' כנגד ממשות שומן שעל פי הקערה.
הגה. ויש אוסרים אפילו אין שומן דבוק בהן
אלא א"כ אחד מן הכלים אינן בני יומן מבליעת כלי ראשון ואז כל הכלים מותרים והמים
נוהגין בהן איסור לכתחילה אבל אם שניהם בני יומן והדיח אותן ביחד בכלי ראשון הכל אסור
והכי נוהגין ואין לשנות ודוקא שהודחו ביאד ובכלי ראשון אבל אם הודחו זה אחר זה או בכלי
שני אפילו ביחד הכל שרי ואם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי חלב דינו ככלי ראשון ואוסר
אם היה בן יומו אבל אם עירה מים רותחים שאינן של בשר ולא של חלב על כלים של בשר ושל
חלב ביחד ואפילו שומן דבוק בהם הכל שרי דאין עירוי ככלי ראשון ממש שיעשה שהכלים שמערה
עליהם יבלעו זה מזה. ואם נמצא קערה חולבת בין כלי בשר לא חיישינן שמא הודחו ביחד בדרך
שנאסרים.
ד. יראה לי שאם נתנו אפר במים חמין שביורה
קודם שהניחו הקדירות בתוכה אע"פ שהשומן דבוק בהן מותר דע"י האפר הוא נותן
טעם לפגם.
ה. אין מניחין כלי שיש בו כותח אצל כלי שיש
בו מלח אבל מותר להניחו אצל כלי שיש בו חומץ.
הגה. ודוקא אם הכלים מגולים ואפי' הכי אם
עבר ונתנן ביחד מותר ולא חיישינן שמא נפל אל המלח.
ו. מותר ליתן בתוך תיבה כד של בשר אצל של
חלב.
הגה. ויש מחמירין לכתחילה וטוב ליזהר לכתחילה
במקום שאינו צריך.
ז. מלח הנתון בקערה של בשר מותר ליתנו בחלב.
הגה. והמחמיר גם בזה תבא עליו ברכה כי יש
מחמירין לכתחילה.
סימן צו - דין מאכל חריף שנחתך בסכין של
בשר. ובו ה' סעיפים.
א. צנון או סילקא שחתכם בסכין של בשר בן
יומו או שאינו מקונח אסור לאכלם בחלב עד שיטול ממקום החתך כדי נטילת מקום שהוא כעובי
אצבע או שיטעמנו ולא יהא בו טעם בשר שאז מותר בהדחה ויש אומרים דהוא הדין לאינו בן
יומו והוא מקונח. ואם לא נטל מהם כדי נטילת מקום וגם לא טעמם ובשלם בחלב צריך ששים
כנגד מה שנגע מהסכין בהם וה"ה לחתכם בסכין של עובד כוכבים.
הגה. ואם חתכן דק דק צריך לשער ס' נגד כל
הצנון וי"א שאם חתך צנון בסכין של איסור כולו אסור וכן אם חתכו בסכין של בשר אסור
כולו בחלב וכן נוהנין לכתחילה אבל בדיעבד אין לאסור רק כדי נטילה. וכל זה אם חתך הצנון
עצמו אבל אם חחך הירק שעל הצנון אין לחוש ואם יש ספק אם נחתך בסכין של איסור אזלינן
לקולא לכן קונים הצנונות שיש בהן חתוכין לצד זנבותיהן כי תלינן שנעשה במרא וחצינא ובמקום
שאין נמצא לקנות רק החתוכים בסכין נוהגין לקנותו ולהתיר ע"י נטילת מקום.
ב. אם חתך בו שומין ובצלים וכרישין וכיוצא
בהם מדברים החריפים ופירות חמוצים ודגים מלוחים דינם שוה לחתוך בו צנון.
הגה. ומכל מקום מותר לאכול מרקחת חריפים
של עובדי כוכבים כגון זנגביל וכיוצא בו דיש להם כלים מיוחדים לכך או תולשין אותו.
ג. תבלין שנדוכו במדוכה של בשר בן יומו אסור
לאכלם בחלב.
ד. מי לימוני"יש שמביאים העובדי כוכבים
וכן חתיכות דג מליח שמביאים העובדי כוכבים בחביות מותרים.
הגה. מפני שמביאים הרבה ביחד ואף אם נאסרו
מקצתן שנחתכו בראשונה עם סכין עובד כוכבים נתבטלו באחרים הנחתכים אחר כן שאינן נאסרין
כי כבר נתבטל טעם הסכין בראשונים ולכן כולם מותרים וכל כיוצא בזה ולכן אוכלים בקצת
מקומות הכרוב שקורין קומפש"ט אע"ג דפרוס וחתוך ויש מקומות שמחמירין בזה ואין
לשנות המנהג אבל שאר דברים שאינם חריפין כגון תפוחים או לפתות יבשים וכדומה נוהגין
בהן היתר כמו בלימוני"ש ואין להחמיר כלל.
ה. חתך קישואים בסכין של בשר מותר לאכלם
בחלב בגרידה בלבד שיגרוד ממקום החתך ואם חתך בו לפת אפי' גרידה אינו צריך אלא הדחה
בעלמא ולא עוד אלא אפילו צנון שחתך אחר הלפת שרי בהדחה כמו הלפת לפי שטעם הלפת משונה
ומבטל טעם הנפלט מהסכין.
הגה. ודוקא לפת שטעמו משונה אבל ירק או לחם
ושאר דברים לא ואפי' בלפת אין להתיר לחתוך צנון רק פעם אחת אבל לא הרבה פעמים אם לא
שחתך כל פעם לפת בין חתיכת צנון לצנון.
סימן צז - שלא ללוש עיסה בחלב. ובו ג' סעיפים.
א. אין לשין עיסה בחלב שמא יבוא לאכלה עם
בשר ואם לש כל הפת אסור אפי' לאכלה לבדה ואם היה דבר מועט כדי אכילה בבת אחת או ששינה
צורת הפת שתהא ניכרת שלא יאכל בה בשר מותר כיוצא בו אין אופין פת בתנור שטחו באליה
ואם אפאו דינו כעיסה שנילושה בחלב.
הגה. ולכן נוהגין ללוש פת עם חלב בחג השבועות
גם בשומן לכבוד שבת כי כל זה מחשב כדבר מועט גם כי צורתן משונה משאר פת וכ"ש פלאד"ן
או פשטיד"א דמותרין ואין לאפות שום פת עם פלאד"ן או פשטיד"א בתנור דחיישינן
שמא יזוב מן השומן על הפת ואם זב תחתיו דינו כאלו נילוש עמו ונוהגין לשום הטפילה בפי
התנור ואפי' הוא במחבת נוהגין להחמיר לכתחלה.
ב. תנור שטחו באליה אין אופין בו פת עד שיסיקנו
מבפנים עד שיתלבן ואפילו אם הוא של בוכיא אין לו היתירא על ידי היסק מבחוץ.
ג. פת שאפאו עם הצלי ודגים שצלאן בתנור אחד
עם הבשר אסור לאכלם בחלב והני מילי בתנור קטן אבל בתנור גדול המחזיק שנים עשר עשרונים
ופיו פתוח מותר ואם הצלי מכוסה וכן פשטיד"א שמכוסה הנקב שבו מותר אפילו בתנור
צר.
